עבדה כשכירה ובמקביל כעוסק פטור, כחודש בטרם ילדה דיווחה התובעת למל"ל על היותה עצמאית. האם זכאית התובעת לדמי לידה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: ביום 26.8.10 ילדה התובעת במז"ט את בתהּ. התובעת הפסיקה לעבוד ביום 4.8.10. מחודש 1/09 ועד לחודש 6/10 עבדה התובעת כשכירה ושולמו בעבורה דמי ביטוח. התובעת ניהלה עסק בתחום הדיקור הסיני והקוסמטיקה והייתה "עוסק פטור למתן שירותים". ביולי 2010 ביקשה התובעת באמצעות רואה החשבון שלה ושל בעלה לשנות את הסטטוס במל"ל מעוסק פטור לעצמאי. ביום 2.8.10 דרש הנתבע מהתובעת דו"ח מפורט של ההכנסות. ביום 10.8.10 הגיע בעלה של התובעת לנתבע. ביום 12.8.10 התקבל במל"ל הדוח הרווח שנתי שמולא ביום 8.8.10. בדו"ח הרב השנתי הצהירה התובעת שהנה עובדת 30 ש"ש כעצמאית החל מיום 1.1.10 ומשתכרת 9,000 ₪ לחודש. ביום 11.10.11 שילמה התובעת דמי הביטוח על ידי המחאה שז"פ 7.10.11. תחילה דחה הנתבע את תביעת התובעת לדמי לידה ולאחר מכן דחה הנתבע את תביעת התובעת להענקה מטעמי צדק של דמי הלידה כעצמאית, בשל היעדר תקופת אכשרה ובשל תשלום דמי הביטוח בשל עבודתה כעצמאית שבוצע רק לאחר הלידה, ביום 11.10.10. לא הוגשה תביעה לדמי לידה בשל עבודתה של התובעת כשכירה. טענות התובעת: התובעת זכאית לדמי לידה בהיותה עצמאית לרבות כעוסק פטור. התובעת זכאית לדמי לידה מכוח היותה שכירה. הנתבע כלל לא בדק את זכאות התובעת על ידי גורם מוסמך בו. תמוהה טענת הנתבע כי היה על התובעת ליידעם בדבר הריונה. טענות הנתבע: התובעת לא צברה תקופת אכשרה מזכה לדמי לידה בטרם הפסיקה לעבוד (4.8.11). במשך 7 חודשים יכלה התובעת לדווח על שינוי בהכנסתה ובמעמדה אך לא עשתה כן אלא רק ביום 12.8.10. מכתב רואה החשבון של התובעת התקבל ללא ייפוי כוח. לא נאמר לנתבע כי התובעת בהריון ולפיכך יש חשיבות בפתיחת תיק לצורך תשלום דמי הביטוח, לפני מועד הפסקת עבודתה בטרם הלידה. התובעת לא הגישה תביעתה לדמי לידה כשכירה וזו לא הייתה השאלה שבמחלוקת והגשת תביעה לדמי לידה כשכירה במועד הדיון, דינה להידחות בשל סעיף 296 לחוק. הכרעה: לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ואת עדותו של רואה החשבון של התובעת ובעלה, מר וינשטיין דני ומטעם הנתבע שמענו את עדותו של מר דוד בן עדות, מנהל מחלקת גבייה בנתבע, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. סעיפים 48 - 56 לחוק הביטוח הלאומי מסדירים את דמי לידה המשולמים על-ידי המל"ל לאישה עובדת שיצאה לחופשת לידה. מטרתם של דמי הלידה נועדו לפצות את היולדת על אובדן שכרה או הכנסתה בפרק הזמן שאין היא עובדת לרגל ההיריון והלידה. גמלת דמי לידה היא גמלה מחליפת הכנסה. האם זכאית התובעת לדמי-לידה מכוח היותה שכירה ? החוק קובע כי דמי-לידה ישולמו לעובד או עצמאי אם שולמו בעדו דמי ביטוח בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. "היום הקובע" נקבע בסעיף 48 לחוק: ""היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה;" אין מחלוקת שהתובעת הפסיקה את עבודתה ביום 4.8.10, הוא היום הקובע. לצורך פסק דין זה נבחן האם עבדה התובעת כשכירה במשך 15 חודשים מתוך ה- 22 שקדמו ליום הקובע. 22 החודשים שקדמו ליום הקובע תחילתם בחודש 10/2008, ומתוכם עבדה התובעת 18 חודשים (מ- 1/2009 עד 6/2010) לפיכך, על פניו, התובעת זכאית לדמי לידה. אין מחלוקת שהתובעת הגישה תביעה לדמי לידה כמבוטחת עצמאית (נספח ז' לכתב התביעה), מאחר שסברה לתומה שהנה זכאית לדמי לידה כעצמאית. אין לנו ספק כי במאגרי הנתבע "בלחיצת כפתור" עולים נתונים התובעת עת הגישה בקשתה לדמי לידה והעובדה כי עבדה כשכירה במקביל לעוסק פטור יופיע במאגרים. לטעמנו, העובדה שהתובעת הגישה תביעתה לדמי לידה חוסה היא בצל סעיף 5 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998: "על אף האמור בתקנה 1 רשאי המוסד לשלם גמלה מסוג מסוים בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע, אף אם לא הוגשה לו תביעה. ..." קל וחומר במקרה דנן עת הוגשה תביעה לדמי לידה. נציין כי בשונה מעב"ל 393/97 ורדינה שומלה - המל"ל ניתן ביום 18.7.99, פד"ע לד (1999) עמ' 425) בו נקבע כי תשלום דמי הביטוח לאחר היום הקובע אינו מזכה בדמי לידה, עת לא משולמים דמי הביטוח מלכתחילה בענייננו, התובעת דיווחה על שינוי במעמדה ובהכנסותיה אולם לא שילמה את דמי הביטוח בשל מחדלו של הנתבע. טענת הנתבע כי היה על התובעת ליידע אותו על הריונה, טוב היה לולא נטענה. אין כל חובה שבדין ליידע את המל"ל על היריון ועל הנתבע מוטל לבצע את תפקידו ולהנפיק שוברי תשלום במועד וסמוך לדיווח על ההכנסות. אשר על כן התובעת זכאית לדמי לידה כשכירה. האם זכאית התובעת לדמי לידה מכוח היותה עוסק פטור או עצמאית ? נוכח מסקנתנו דלעיל מתייתרת שאלה זו, אולם למעלה מן הצורך נדון בשאלה זו. התובעת הוגדרה כ"עוסק פטור" בשלטונות המס ובביטוח הלאומי. טענתה של התובעת כי שילמה דמי ביטוח בכל התקופה עת שימשה כ"עוסק פטור", לא נסתרה על ידי הנתבע. כמו כן לא נסתרה העובדה כי "עוסק פטור" יהיה זכאי לכל התגמולים המגיעים לעובד עצמאי, שאם לא כן מדוע משלם הוא דמי ביטוח. לא נעלם מעינינו כי בחוק הביטוח הלאומי קיימת הגדרה ברורה מיהו עצמאי ומיהו עובד ואין כל התייחסות למקרים כגון אלו שבהם ההכנסות או השעות הנן פחותות מהקבוע בחוק (סעיף 1 לחוק). בשנת 2010, עת התברר לתובעת כי הכנסותיה גבוהות מאלה שהיו בשנים הקודמות, ביקשה לדווח טרם המועד הקובע למל"ל על היותה עצמאית וזאת באמצעות רואה החשבון. לא זו אף זו, בעלה של התובעת אף הוא סר למל"ל (ראו לעיל בעובדות) אולם הנתבע וסיבותיו עמו הנפיק לתובעת שובר תשלום רק לאחר המועד הקובע. לכן, התובעת לא יכלה לשלם את דמי הביטוח, אלא רק לאחר המועד הקובע. לא ברור לנו מדוע, בשל ההתנהלות של המל"ל והתמהמהות בהנפקת השובר, אמורה התובעת להפסיד את דמי הלידה כעצמאית. אולם משהדיווח על היותה עצמאית נעשה באיחור של 7 חודשים, לא צברה התובעת תקופת אכשרה בגין דמי לידה. אשר על כן התובעת איננה זכאית לדמי לידה כעצמאית. התובעת שילמה את דמי הביטוח הלאומי כעוסק פטור במשך שנים רצופות. התובעת דיווחה עם היוודע לה שינוי במעמדה ועוד טרם הלידה, אולם כאמור לעיל, הנפקת השובר על ידי הנתבע נעשתה רק לאחר המועד. לא זו אף זו, אין עסקינן בדמי ביטוח שלא שולמו כלל לפני המועד הקובע, אלא דמי הביטוח שולמו כסדרם כעוסק פטור לפני המועד הקובע וההפרשים והפרשי דמי הביטוח שולמו לאחר המועד הקובע. לפיכך אין עסקינן באי תשלום דמי הביטוח לפני המועד. אשר על כן התובעת זכאית לדמי לידה אף על פי דיווחיה כ "עוסק פטור". האם זכאית התובעת לדמי לידה מכוח הענקה מטעמי צדק ? למעלה מן הצורך, היה על הנתבע במקרה דנן למרות שסבר שהתובעת איננה עומדת בתנאי הזכאות בחוק להעניק לתובעת דמי לידה מטעמי צדק. תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975 קובעת: "בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה: .... (10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה." הנתבע נהג שלא כדין עת לא הפעיל את שיקול דעתו משהדרישה לתשלום הפרשי דמי הביטוח הוצאה על ידי הנתבע בעטיו לאחר המועד הקובע ואילו התובעת, בעלה ורואה החשבון דיווחו במועד וביקשו לשלם את דמי הביטוח אולם הנתבע התמהמה בדרישת התשלום ובשל כך לכאורה איבדה התובעת את זכאותה לדמי לידה. לזה בית הדין לא ייתן את ידו. סוף דבר: התובעת זכאית לדמי לידה, כאמור לעיל. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. לידההענקה מטעמי צדקדמי לידהעצמאים