קיזוז חובות מקצבת הנכות לה זכאי התובע את פסק הדין נפתח בהצגת העובדות המהוות את הרקע לטענת הצדדים והן אלה. המסגרת העובדתית: 2. רישומי מערכת הגביה בנתבע מראים כי נכון ליום 1.12.08 היה התובע חייב לנתבע דמי ביטוח בסכום של 11,725 ₪ (להלן: "חוב דמי ביטוח") . 3. על פי רישומי הנתבע, לתובע חוב נוסף שמקורו בתשלומי הנתבע לטובת ילדי התובע במסגרת חוק המזונות (הבטחת תשלום),התשל"ב-1972 (להלן:"חוק המזונות"), בשני תיקים (להלן: "חוב המזונות"): בתיק האחד, תיק הזוכה סיגלית שריקי יתרת חוב בסך של של 233,571 ₪ נכון ליום 1.12.08 . בתיק השני, תיק הזוכה רונית מימוני יתרת החוב על סך של 8,000 ₪, גם הוא נכון למועד זה. 4. התשלום החודשי השוטף לטובת חוב המזונות לזוכות בשני התיקים עומד היום על סך של 3,765 ₪ (1,765 ₪ בגין התיק הראשון ו-2,000 ₪ בגין התיק השני) (להלן: "חוב המזונות השוטף"). 5. ביום 19.4.09 הגיש התובע לנתבע תביעה לנכות כללית ובעקבותיה הוכר התובע כנכה הזכאי לקצבת נכות כדלקמן: ביחס לתקופה שמיום 1.12.08 ועד ליום 31.12.2011 - הוכר התובע כמי שזכאי לקבצת נכות מלאה. ביחס לתקופה שמיום 1.1.2012 ועד ה-31.12.2012 - הוכר התובע כמי שזכאי לקצבת נכות על בסיס דרגת אי כושר של 60%. 6. בחודש אוקטובר 2010 הוכר התובע כמי שזכאי לקצבת נכות כ"יחיד+2" ובעקבותיה הוכרה זכותו לתוספת תלויים. הזכות לתוספת תלויים היא עבור ילדיו של התובע אשר בפועל מצויים בחזקת אימהותיהם, ועבורם חויב התובע במזונות ואלה משולמים באמצעות הנתבע במסגרת חוק המזונות. 7. בעקבות ההכרה בתובע כזכאי לקצבת נכות כללית, זיכה הנתבע את חשבון התובע בסכומים הבאים: ביום 27.7.09 - זוכה חשבון התובע בסכום של 12,060 ₪ - קצבת הנכות לתקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לחודש יולי 2009. ביום 22.11.2010 - זוכה חשבון התובע בסכום של 33,900 ₪ בעקבות הגדלת שיעור הגמלה לתובע בשל ההכרה בתובע כמי שזכאי לגמלת נכה כ - "נכה יחיד +2" - וזאת עבור התקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לסוף אוקטובר 2010 כולל. ביוני 2011 זיכה הנתבע את חשבון התובע בתשלום קצבת נכות לחודשים אפריל ומאי 2011. 8. בפועל הסכומים בהם זוכה חשבון התובע ביולי 2009 (סכום של 12,060 ₪), בנובמבר 2010 (סכום של 33,900 ₪) וביוני 2011 (כ- 8000 ₪)- קוזזו במלואם. הראשון, על חשבון "חוב דמי ביטוח" ו"דמי ביטוח בריאות"; השני, על חשבון "חוב המזונות" רטרואקטיבית ו"דמי ביטוח בריאות"; והשלישי על חשבון "חוב המזונות", "דמי ביטוח בריאות" ו"מפרעה" ששולמה לתובע באפריל 2011. 9. מחודש אוגוסט 2009 - למעט בחודשים אפריל ומאי 2011 - משולמת לתובע קצבת נכות חודשית שוטפת, על בסיס דרגת אי הכושר המוכרת נכון לחודש התשלום. מחודש אוקטובר 2011 משולמת לתובע קצבת נכות חודשית שוטפת על בסיס דרגת אי הכושר, נכון לחודש התשלום, עם תוספת תלויים (בעקבות הכרתו כ"נכה יחיד+2"). 10. מתעודת עובד הציבור שצירף הנתבע עולות העובדות הבאות: מהגמלת הנכות ליחיד המשולמת לתובע, מקזז הנתבע 10% מגובה הגמלה לטובת תשלום חוב המזונות. את תוספת התלויים במלואה, מקזז הנתבע לטובת חוב המזונות השוטף. סך כל הקיזוז מוגבל ב-50% משיעור הגמלה הכוללת. 11. בנוסף מקזז הנתבע מהגמלה השוטפת, דמי ביטוח בריאות ומפרעות על חשבון גמלה ששולמה (ככל ששולמה מפרעה). המחלוקת: 12. על רקע העובדות לעיל מתעוררת שאלת זכותו של הנתבע לקיזוז חובות התובע כלפיו מהגמלה לה זכאי התובע בענף נכות כללית, במישורים הבאים: המישור האחד - ביצוע ניכוי/קיזוז מתשלומים רטרואקטיביים (כאן מתעוררת השאלה עד כמה זכאי הנתבע לקזז חובות התובע כלפיו מהתשלומים החד פעמיים שנזקפו לזכות התובע בחודשים יולי 2009 ונובמבר 2010). כך, ביולי 2009 קיזז הנתבע את מלוא חוב דמי הביטוח מהסכום שנזקף לזכות התובע במסגרת זכאותו לנכות כללית, ביחס לתקופה שמיום 1.3.09 ועד ליום 31.7.09; ובנובמבר 2010 קוזז מלוא התשלום שנזקף לזכות התובע כתוספת תלויים ביחס לתקופה שמיום 1.3.09 ועד ה-31.10.2010 - על חשבון חוב המזונות. המישור השני - זכותו של הנתבע לקזז מהגמלה החודשית השוטפת, חובות התובע כלפיו; ובפרט קיזוז תוספת התלויים המשולמת לתובע במסגרת הקצבה לנכות כללית במלואה (בסך של כ-1,726 ₪), על חשבון חוב המזונות השוטף (העומד על סכום של 3,765 ₪ לחודש). 13. בתמצית טוען התובע, כי קיזוז החובות מקצבת הנכות פוגע בזכותו לקיום אנושי בסיסי; ולפיכך אין הנתבע רשאי לפעול בדרך זו (של קיזוז חובות התובע כלפיו מהקצבה לה זכאי התובע). 14. לטענת הנתבע פעולותיו הן הנתבע בהתאם לדין, משתשלום דמי ביטוח הוא תנאי להקמת זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית; והוא רשאי לגבות את חוב המזונות מתשלום רטרואקטיבי ואת חוב המזונות השוטף מתוספת התלויים. 15. בשלב זה של פסק הדין נבחן את זכאותו של הנתבע לקיזוז מהקצבה במישורים השונים, בהבחנה בין חוב דמי הביטוח, חוב המזונות וקיזוז חוב המזונות השוטף מתוספת התלויים. דיון והכרעה: 16. את פרק הדיון וההכרעה בפסק הדין, נפתח בשאלת זכותו של הנתבע לקזז את חוב דמי הביטוח מתשלום הקצבה לה זכאי התובע, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), משם נפנה לבחינת זכות הקיזוז של חוב המזונות מתשלומים רטרואקטיביים ומהגמלה השוטפת ובפרט נתמקד בטענת הנתבע לפיה הוא רשאי לקזז את מלוא תוספת התלויים לטובת חוב המזונות השוטף. זכות הקיזוז של חוב דמי הביטוח מהקצבה לה זכאי התובע: 17. סעיף 312 לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכותו של הנתבע לקזז חוב דמי ביטוח מגמלה לה זכאי המבוטח. לעניין זה נאמר שם: "(א) בסעיף זה "דמי ביטוח" - (1) לרבות דמי ביטוח שנערך לגביהם הסכם, כאמור בסעיף 368, אף אם עדיין לא הגיע זמן פירעונם לפי ההסכם... (2) למעט דמי ביטוח שמעבידו של המבוטח חייב בתשלומם. (ב) המוסד רשאי לקזז - (1) כנגד גמלאות כסף או תשלום לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד: (א) דמי ביטוח; (ב) ..." 18. יוצא מכאן כי סעיף 312 ב' מסמיך את הנתבע לקזז מגמלה לה זכאי מבוטח, חוב דמי ביטוח - בין אם המדובר בתשלום רטרואקטיבי המגיע לזכאי (התובע בענייננו), ובין אם מדובר בקיזוז מתשלום הגמלה השוטפת. 19. בעב"ל 1421/04 מיכאלסון נ' המוסד לביטוח לאומי, עמד בית הדין הארצי על הקשר בין חובת תשלום דמי ביטוח, לבין הזכות לקבלת הגמלה. באותו עניין נדחו טענות המערער על שלילת זכותו לגמלת נכות כללית בשל אי תשלום דמי ביטוח, תוך שבית הדין הארצי עומד על הקשר בין חובת תשלום דמי ביטוח לזכויות שמוקנות למבוטח בחוק. בהקשר זה הביא בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין מיכאלסון בהסכמה, דברים שנאמרו בפסק דין קודם, דב"ע נז/0-150, אברהם מוזס נ' המוסד לביטוח לאומי כדלקמן: "חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו; תכליתו - חלוקת הגמלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו, כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה... אותה חלוקה לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הקביעה והחלוקה קשורות קשר בל ינותק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלי של החוק. באין קביעה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק" 20. על רקע הקשר שבין חובת תשלום דמי הביטוח לבין יכולתו של המוסד לביטוח לאומי להבטיח תשלום גמלה לזכאי , אין לקבל את טענת התובע האומרת, כי אין הנתבע רשאי לממש את זכותו לקיזוז חוב דמי ביטוח מגמלת הנכות לה הוא זכאי - משיש במימוש הזכות משום פגיעה בזכותו לקיום אנושי בכבוד, זכות המוגנת בחוק יסוד. זאת משום שבשים לב לקשר שבין חובת תשלום דמי ביטוח ליכולתו של המוסד לשלם גמלה לזכאי - יש בקבלת טענה זו משום ערעור יכולתו של המוסד לעמוד בתשלום גמלאות, ובכך בקבלתה סכנה פוטנציאלית בזכותו לכבוד של כל אחד מהפרטים ממנו מורכב ציבור המבוטחים. 21. מהמקובץ עולה כי אין להתערב בהחלטת פקיד התביעות על קיזוז חוב דמי הביטוח מסכום הגמלה בה זוכה חשבון התובע ביולי 2009 המתייחס לקצבת נכות לה היה זכאי האחרון בתקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לחודש יולי 2009 כולל. קיזוז חוב המזונות מזכות התובע לקצבת נכות: 22. חוק המזונות מעמיד מימון ביניים לזוכה בפסק דין למזונות, באמצעות הנתבע, המוסד לביטוח לאומי. מימון בעקבותיו בא המוסד לביטוח לאומי בנעלי הזוכה ומסמכותו לגבות את סכום המזונות ששילם מהחייב, המבוטח, התובע בענייננו. על תכלית החוק עמד בית הדין הארצי בפסק הדין שניתן בדב"ע לט/0-57 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל פולנדי, פד"ע יא 76, והטעים כי החוק: "הוא מאותם החוקים המעמידים את המוסד במישור של 'סוכן לתשלומים', עת בחשבון סופי כל הפסד הוא על חשבון אוצר המדינה - משלם המסים ולא על חשבונו הוא (סעיף 16 לחוק המזונות). עובדה זאת נותנת משמעות מיוחדת המחייבת, ומודגש - המחייבת, את המוסד לגבות ('יגבה') מן החייב כל סכום המגיע מהחייב במזונות לזכאי למזונות. החוק בא לשחרר את הזכאים למזונות מדרך היסורים הקשורה לעתים במימוש זכויות מפסק-דין למזונות, ומה שחשוב יותר - להבטיח מקור ביניים לתשלום, כך שאף אם החייב לא ישלם במועד או שלא ישלם כלל - המינימום יבוא באמצעות המוסד לביטוח לאומי; באמצעותו ולא על חשבונו". 23. זכותו של הנתבע לקזז חוב מזונות מגמלה לה זכאי מבוטח, מעוגנת בסעיף 14 לחוק המזונות הקובע כדלקמן: "(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל. (ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו. (ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה." 24. פסקי הדין של בית הדין הארצי אשר דנו במימוש זכות הנתבע לקיזוז חוב מזונות לגמלה, קבעו כי זכות הקיזוז של הנתבע של חוב מזונות מהגמלה לה זכאי מבוטח, נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין (ראה לדוגמא: עב"ל 391/06, אליהו עמר - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 13 לפסה"ד: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות"). 25. באותם פסקי דין הבחין בית הדין הארצי בין תשלום גמלה רטרואקטיבית לתשלום גמלה שוטפת. בית הדין הארצי קבע, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של הנתבע בעת קיזוז חוב מזונות מתשלום גמלה רטרואקטיבית. בהקשר זה אפנה לפסק הדין עב"ל 3785-11-10, ישראל איצקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, אשר דן בהשגות המערער על קיזוז חוב מזונות מקצבת נכות רטרואקטיבית. באותו עניין נקבע כי: "בנסיבות המקרה שלפנינו, אכן ראוי היה לאבחן בין הגמלה השוטפת המשתלמת על פי תכליתה כגמלת נכות כללית - גמלת קיום מינימאלי נוכח העדר כושר עבודה, לבין הזכאות לגמלה הרטרואקטיבית. לגבי הזכאות לגמלה הרטרואקטיבית, בדין היא מקוזזת כולה מחוב אחר שהמבוטח חב למוסד. אנו פסקנו כך בעב"ל 391/06 עמר - המוסד". (פסקה ג' לפסק הדין) 26. אשר לקיזוז חוב המזונות מהגמלה השוטפת, נפסק כי רשאי הנתבע לקזז חוב מזונות מהגמלה השוטפת ובתנאי שלאחר הקיזוז נותרה לו יתרה למחיה בשיעור גמלת קיום מינימאלית. לעניין זה נפנה לפסק הדין בעב"ל 271/08, חיים ארי ברוכים - המוסד לביטוח לאומי ובו נפסק: "בפסק דין המוסד - פולדי (דיון לט/12 - 3; פד"ע יא', עמ' 76) (להלן - פסק דין פולדי), נקבע, לעניין קיזוז חוב על פי חוק המזונות מקצבת נכות כללית, כי "כיוון שמטרת קצבת נכות כללית הינה להבטיח קיום שוטף, אזי על הקיזוז להיות באותו מישור של זמן ולא יפחיתו קצבה בעד חודש מסוים בשל חוב העבר." פסק דין פולדי ניתן בטרם נכנס לתוקף חוק הבטחת הכנסה משנת תשמ"א-1980, המבטיח גמלת קיום מינימלית. בעיקרו של דבר, קצבת נכות כללית מלאה ליחיד, שיעורה במעט יותר מגמלת הבטחת הכנסה מובטחת ליחיד, וגם זאת רק אם נתעלם מהטבות הלוואי למשל בתשלומי ארנונה הניתנות עקב קבלת גמלת הבטחת הכנסה, ואם נתעלם מתשלומה לעיתים של אותה גמלה בשיעור מוגדל הזהה לקצבת יחיד מלאה בנכות כללית. אחר כניסת חוק הבטחת הכנסה לתוקפו אין המוסד מקזז לחייבים על פי חוק המזונות מעבר לקצבת יחיד מלאה. נמצא, שבמצב דברים זה נוהג המוסד למעשה על פי פסק דין פלודי, שעניינו היה כאמור קיזוז חוב על פי חוק המזונות מקצבת נכות כללית. במילים אחרות, העיקרון של הבטחת גמלת קיום מינימלי אחר קיזוז חוב מזונות כפי שנקבע בפסק דין פולדי, נשמר אחר כניסת חוק הבטחת הכנסה לתוקף. ענייננו שלנו שונה. במקרה שלפנינו זכאי היה המערער, לא לקצבת קיום מינימלי כקצבת נכות כללית, אלא לדמי אבטלה, שהינה גמלה מחליפת שכר. גובה דמי האבטלה להם זכאי היה המערער עמד על סך של כ-4,000 ₪ לחודש, סכום שהינו יותר מכפול מקצבת יחיד מלאה בנכות הכללית. מן הסך הזה של 4,000 ₪ לחודש נוכה חובו למוסד על פי חוק המזונות בסך של כ-2,200 ₪ לחודש, כך שנותרה לו יתרה למחיה בשיעור גמלת קיום מינימלית על פי חוק הבטחת הכנסה ועל פי עקרון פסק דין פולדי". 27. יוצא מכאן כי קיזוז חוב מזונות מהגמלה לה זכאי חייב מהנתבע, כפוף לביקורת שיפוטית של בית הדין ולהגבלות הבאות: ככלל רשאי הנתבע לקזז חוב מזונות מגמלה רטרואקטיבית לה זכאי החייב, וזאת להבדיל מגמלה שוטפת. במקום שבו מקזז הנתבע חוב מזונות מגמלה שוטפת, עליו להבטיח כי לאחר מימוש זכות הקיזוז תיוותר בידי החייב המבוטח גמלת קיום מינימלית בסדר גודל של קצבת הנכות ליחיד. על רקע האמור לעיל, נבחן את מימוש זכות קיזוז חוב המזונות בידי הנתבע מגמלת הנכות לה זכאי היה התובע, על יסוד העובדות בפתח פסק הדין. 28. כזכור, הכיר הנתבע בזכותו של התובע להגדלת קצבת הנכות עבור תלויים. תלויים שהם קטינים אשר בפועל אינם מתגוררים עם התובע והם בחזקת אימותיהם. קטינים שעבורם חייב התובע במזונות המשולמים על ידי הנתבע במסגרת חוק המזונות. כאמור לעיל, בנובמבר 2010 זוכה חשבון התובע בסכום של 33,900 ₪ בעקבות ההכרה בזכותו של התובע לתוספת תלויים במסגרת קצבת הנכות הכללית המשולמת לו, ביחס לתקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לחודש אוקטובר 2010. סכום זה קוזז במלואו לטובת חוב המזונות. כך גם מאז חודש נובמבר 2010 מקזז הנתבע את תוספת התלויים מחוב המזונות השוטף. 29. תוספת התלויים המשולמת לנכה, באה להבטיח את הזכות לקיום בכבוד של התא המשפחתי המורכב מהנכה ומהתלויים בו. זאת להבדיל מהבטחת זכות הקיום בכבוד של הנכה עצמו. לפיכך, במצבים בהם התלויים אינם מתגוררים עם הנכה, כמו במצב שלפנינו, קיזוז תוספת התלויים המוכרת לתובע לטובת חוב המזונות, איננה פוגעת בזכותו של התובע לקיום בכבוד ולזכותו של התא המשפחתי לקיום בכבוד. אשר על כן, קיזוז חוב המזונות מתוספת התלויים (בפרט מהתשלום החד פעמי בנובמבר 2010) - עומדת במגבלות שקבע בית הדין הארצי בפסיקתו על מימוש זכות הקיזוז של חוב המזונות מגמלה שמשלם הנתבע למבוטח והיא מגשימה את חובת הנתבע לפעול לגביית חוב המזונות, כאמור בפס"ד פולדי המצוטט לעיל. 30. קיזוז מקצבת הנכות בשיעור של 10% משיעור הקצבה לטובת חוב המזונות, הוא לכשעצמו איננו מהווה פגיעה בזכות המבוטח לקיום בכבוד; בפרט כאשר מחובתו של הנתבע היא לפעול לגביית חוב המזונות, לרבות בדרך של הרתעה, כך שחוב המזונות לא ייפול על כתפי הציבור. 31. מסיבה שלא הובהרה לבית הדין, בחודשים אפריל ומאי 2011 לא שולמה לתובע גמלת הנכות החודשית. לפיכך מששולמה לתובע הגמלה ביוני 2011 עבור החודשים אפריל ומאי 2011, ראה בכך הנתבע כתשלום גמלה רטרואקטיבית ברת קיזוז, בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין פולדי ובפסקי דין האחרים. 32. עמדה זו של הנתבע אין בידי לקבל. העובדה כי הגמלה החודשית לא שולמה בזמנה והיא משולמת בפועל בעיכוב של חודש ויותר, איננה משנה את מהותה כגמלה שוטפת ממנה אמור המבוטח להתקיים. אשר על כן, ההגבלות החלות על קיזוז מהגמלה השוטפת שמשלם הנתבע למבוטח, חלות גם ביחס לזיכוי בחשבון התובע בחודש יוני 2011. 33. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כדלקמן: א. אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטת פקיד התביעות לקזז מהגמלה השוטפת 10% מהגמלה לטובת חוב המזונות. ב. אין להתערב בהחלטת פקיד התביעות לקזז את תוספת התלויים שאושרה לתובע בחודש נובמבר 2010, ביחס לתקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לסוף אוקטובר 2010 כולל וסכום בשיעור של 10% מגובה הגמלה לטובת חוב המזונות; ואת תוספת התלויים המשולמת לתובע במסגרת הגמלה השוטפת מאז נובמבר 2010 מחוב המזונות השוטף. ג. ההגבלות החלות על קיזוז חוב המזונות מהגמלה השוטפת (קיזוז השווה לשיעור תוספת התלויים ו-10% מגובה הגמלה) יחולו על התשלום החד פעמי שנזקף לזכות התובע ביוני 2011. בהתאם, ככל שזכאי התובע להפרשי גמלה, ישולמו אלה לתובע תוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. בטרם סיום: 34. בטרם נחתום על פסק הדין, נוסיף שתי הערות לסדר: האחת - זכותו של הנתבע לקזז דמי ביטוח בריאות, כמו גם מפרעה ששילם על חשבון הגמלה מהגמלה השוטפת איננה במחלוקת ועל כן לא מצאנו מקום להידרש לסוגיות אלה במסגרת פסק דין זה. השניה - עניינו של פסק דין זה במימוש זכות הקיזוז של הנתבע, להבדיל מעצם החוב, סוגיות אשר לא זכו לביטוי במסגרת הטענות והעדויות שבפנינו, על אף וקיבלו ביטוי בסיכומי התובע. אשר על כן לא ראינו מקום להידרש בטענות אלה, לעניין עצם קיום חוב דמי הביטוח בפסק דין זה. סוף דבר: 35. לאור האמור לעיל, הטענות לעניין העדר זכות קיזוז המתייחס לקיזוז חוב דמי ביטוח מהגמלה לה זכאי התובע, חוב המזונות עד כדי 10% מהגמלה השוטפת ותוספת התלויים לטובת חוב המזונות השוטף - נדחות. לתשומת ליבו של הנתבע, האמור בפסקה 33ג' לפסק הדין. 36. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הערעור הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. קצבת נכותקיזוזחובנכות