תביעה לתשלום קצבת שאירים בגין פטירת המנוח, לטענתה, היתה בת זוגו של המנוח מאז שנת 1982 ועד לפטירתו. בכל התקופה הרלוונטית משנת 1982 ועד לפטירת המנוח, המנוח היה בסטטוס של רווק והתובעת הייתה נשואה לבעלה יוסי. תביעתה של התובעת נדחתה בנימוק, כי לא היתה אשתו או הידועה בציבור של המנוח בשעת פטירתו. על דחיה זו התביעה שבפנינו. עיקר טענות התובעת 2. לטענת התובעת, היא והמנוח הכירו בעת עבודתם המשותפת בשק"ם ברבמ"ד בקרית מוצקין בשנת 1982, ותוך פרק זמן של מס' חודשים הפכו לבני זוג. 3. בשנת 1988 נולד לתובעת ולבעלה בן. 4. משנת 1992 התהדקו יחסי התובעת והמנוח עוד, והתובעת ישנה אצל המנוח, לטענתה, 5 פעמים בשבוע לפחות, העבירה חפצים אישיים לדירתו והם ניהלו משק בית משותף. 5. לטענת התובעת, היא ניקתה דירת המנוח, כבסה ובישלה כזוג לכל דבר, והמנוח תמך בה כלכלית. בשנת 1995 נולדה לתובעת בת והמנוח נשא בהוצאותיה, קנה לה מתנות והשתתף במסיבות יום הולדתה. המנוח ראה בה כבתו. 6. לטענת התובעת, בתקופה האחרונה בסמוך לפטירת המנוח הוא רצה שהתובעת תתגרש מבעלה ותעבור להיות עמו בפומבי. לטענתה, המנוח החל בתהליך למכירת דירתו והם החלו לחפש דירה מתאימה למגורי שניהם. 7. בסמוך לאחר פטירת המנוח, לאחר הלוויה, ומאחר והתובעת החזיקה בכרטיס נסיעה לחו"ל עם בעלה, יצאה עמו לחו"ל. לטענתה, נאלצה לנסוע עם בעלה לחו"ל הואיל וזה היה התנאי שהציב למתן גט. 8. התובעת רכשה מכספה חלקת קבר למנוח בבית העלמין בצור שלום. 9. לטענת התובעת, משפחת המנוח ידעה על היותה בת זוגו הידועה בציבור שלו, ועל כן מופיעה היא כיורשת 1/12 מעיזבונו בצו ירושה מיום 10.11.10. לטענתה, אף היום היא בקשר הדוק עם בני המשפחה. 10. התובעת התגרשה מבעלה בתאריך 11.8.09, כשנה וחצי לאחר פטירת המנוח. עיקר טענות הנתבע 11. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה כי היא הידועה בציבור של המנוח, וגרה עמו. התובעת הייתה מגיעה למנוח 3 פעמים בשבוע, ו - 3 ימים הייתה עם בעלה. 12. התובעת לא הוכיחה תלות כלכלית במנוח, התובעת קיבלה משכורת שנכנסה לחשבון משותף שלה ושל בעלה, ועזרה שהושיט לה המנוח, ככל שהושיט, היתה ספוראדית בלבד. התובעת הגישה את תביעתה כשנתיים ממועד פטירת המנוח, דבר המלמד שלא היתה לה תלות כלכלית במנוח. 13. התובעת לא השתתפה באירועים משפחתיים או שמחות של משפחת המנוח, והם לא ידעו את זהותה. 14. התובעת לא מופיעה כמוטבת בפוליסות של המנוח, המנוח לא ערך צוואה ע"ש התובעת ואת הדירה שרכש רשם על שמו בלבד. 15. התובעת לא הוכיחה כי היא והמנוח תכננו לרכוש במשותף דירה. 16. התובעת הצהירה בשאלון לידועים בציבור מ - 26.10.10 שאין לה ולמנוח ילדים משותפים. 17. התובעת רכשה לעצמה חלקת קבר בודדת בביאליק, ולא בצמוד לחלקת הקבר של המנוח. 18. מכלול הנסיבות מלמד, לטענת הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה עמידה בהגדרת אלמנה או ידועה בציבור ולפיכך אינה זכאית לגמלה. הכרעה 19. כדי לעמוד בהגדרת ידועה בציבור, על התובעת להוכיח את יסוד הזוגיות של קשירת גורל משותף, יחסי חיבה, אהבה ונאמנות, יחד עם ניהול משק בית משותף כנהוג ומקובל בין בעל ואשה. המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לבחינת השאלה האם מדובר בידועה בציבור כאשתו, הם שניים: הראשון : האם בני הזוג מנהלים מערכת זוגית אינטימית משותפת המעידה על כך שהם ביקשו לקשור גורלם זה בזו תוך מסירות ונאמנות , בבחינת קשר תמיד שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב עפ"י דין; השני: האם מנהלים הם משק בית משותף כפועל יוצא של חיים משותפים ביחידה משפחתית, כמקובל וכנהוג בין בעל לאשה (ראה דיון נב/ 69 - 0 דר' אליציה פוגל נגד מבטחים;ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נגד הקג"מ ;דב"ע נו/0 - 255 מימי עטר נגד המל"ל; דב"ע ל/0 - 19 המל"ל נגד מנו). נפסק, לא אחת, כי: "הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי" (עב"ל 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.4.2009 ). "משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו ... היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל ... ולעניין זה אין נפקא מיינה, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד ." (ע"א 107/87 שרה אלון נ. פרידה מנדלסון, פד"י מג' (1) 431)). 20. לאחר שמיעת מכלול הראיות שבפנינו, לא עלה בידי התובעת לשכנענו כי יש לראות בה כידועה בציבור של המנוח שגרה אתו בעת פטירתו כנדרש בסעיף 238 לחוק. 21. להלן נפרט טעמינו. בכל התקופה הרלוונטית התובעת הייתה נשואה לבעלה יוסי בלגזאל. התובעת ציינה בשאלון לידועים בציבור (נ/1 מיום 26.10.10), כי לא קיימים מקרים בהם הופיעה בציבור יחד עם המנוח כבני זוג. 22. גם בעדותה בפנינו אישרה כי ביקשה לשמור בצנעה את יחסיה עם המנוח כל זמן שהייתה נשואה. התובעת אישרה כי משפחתה לא ידעה עליו, והיא הסתירה את קשריה עם המנוח ממשפחתה. 23. התובעת אישרה כי לא נסעה עם המנוח נסיעות משותפות, אלא עם בעלה, שכן החליטה שעד שהיא לא מתגרשת היא לא יוצאת בהצהרה (עמ' 6 לפרוטוקול). נסיעותיה לחו"ל היו עם בעלה ועם חברים. 24. התובעת הודתה: "לשאלתך, לא הייתה הצהרה כלפי כולי עלמא שאנו בני זוג, אני משיבה שהייתי נשואה והסתרתי זאת." 25. לטענתה, רק בני משפחתו של המנוח ידעו, אולם אישרה כי את משפחת המנוח לא ארחו שכן היא רצתה "לשמור על הפרטיות שלי" (עמ' 7 לפרוטוקול). התובעת גם לא הלכה עם המנוח לאירועים משפחתיים או שמחות מהצד שלו. מהעדויות בפנינו עולה כי גם איש ממשפחתו של המנוח לא פגש בתובעת מעולם טרם פטירתו. 26. גב' דליה אוקמן העידה כי התובעת "לא רצתה שידוע עליה, שמרה על זכותה". לראשונה נפגשה העדה עם התובעת ביום פטירת המנוח. העדה אישרה כי לחגיגות יום ההולדת לילדה משפחת המנוח לא היתה מוזמנת (עמ' 9 לפרוטוקול) ובלוויה איש לא הכיר את התובעת (עדות גב' אוקמן בעמ' 10 לפרוטוקול). על יחסי התובעת והמנוח, לדברי העדה, "אף אחד לא ידע וכנראה לא רצתה באותו שלב שידעו". לדברי העדה, מי שידע עליהם היה שותפו לעבודה של המנוח, העדה לא ידעה אם השותף ראה את התובעת. השותף אליו התייחסה העדה בעדותה אינו העד שהובא ע"י התובעת כמי שידע על מערכת יחסיה עם המנוח. 27. התובעת אישרה כי לא הגיעה הרבה למנוח עם ילדיה כי הייתה נשואה ולא רצתה שאנשים ידברו. הילדים התגוררו בבית התובעת ובעלה, לא היו להם חפצים בבית המנוח (ר' עדות גב' אוקמן בעמ' 9 לפרוטוקול). 28. התובעת הביאה כעד מטעמה את העד מר ג'ק דיין אולם עדותו של עד זה לא עשתה עלינו רושם מהימן בהיותה עומדת בסתירה לעדות התובעת עצמה. העד העיד כי יצא עם המנוח והתובעת לבילויים משותפים. עדות זו אינה מתיישבת עם גרסת התובעת כי ביקשה לשמור על פרטיותה עקב היותה נשואה, ועם עדותו שלו עצמו כי אפילו אליו הביתה המנוח לא הביא את התובעת, כי רצו לשמור על הפרטיות. העד העיד עם זאת כי רק הוא ואשתו ידעו על התובעת. לא הוצגו בפנינו כל תמונות משותפות מאירועים, בילויים או טיולים משותפים של התובעת והמנוח עם העד או בלעדיו. 29. העדה גב' אוקמן הצהירה כי התובעת הייתה רוב הזמן עם המנוח אולם עדות זאת אינה מבוססת כלל ועיקר. העדה לא ראתה את התובעת טרם פטירת המנוח לא בביתו ולא בכלל, ואת מסקנתה מבססת היא על הנחות והשערות לפיהן, כשביקשה לבקר את המנוח והוא אמר לה לא להגיע, הדבר מלמד כי התובעת הייתה אצלו. עדותה בעניין זה אינה מבוססת, כמו גם טענתה כי התובעת בילתה אצל המנוח בשבתות "כי הוא היה אומר לי לא להגיע עכשיו", כאשר התובעת העידה, מנגד, שבשבתות כלל לא הייתה עם המנוח אלא בשישי, שבת וחגים היתה בעיקר עם ילדיה והוריה והמנוח לא היה איתה שם. 30. אף עדות התובעת באשר למגוריה עם המנוח הייתה בלתי עקבית ובלתי סבירה בעליל. פעם טענה כי שהתה בביתו 5 לילות בשבוע, ופעם טענה כי 3 פעמים בשבוע היתה אצלו. גם טענתה כי השאירה את ילדיה לבד בבית בלילה (בעלה עבד בלילות), הלכה לבית המנוח וחזרה לפנות בוקר אינה סבירה ואינה מתקבלת על דעתנו. משנשאלה בעניין זה השיבה כי אין לה הסבר לכך (עמ' 4 לפרוטוקול). 31. ילדיה של התובעת כמעט ולא הגיעו למנוח, לא היו להם חפצים בביתו, אף שילדי התובעת קשורים אליה בקשר בל ינתק - דומה כי לא היו חלק ממערכת היחסים שבין התובעת והמנוח. 32. מהראיות עולה, כי התובעת והמנוח לא היו מוכרים כ"ידועים בציבור", איש מבני המשפחה לא הכיר את התובעת ולא פגש בה טרם פטירת המנוח, יחסיהם הוסתרו ונשמרו בצנעה, ואין בפנינו כל ראיה פוזיטיבית למערכת של חיים ומגורים משותפים תוך קשירת גורל. לא הובאה כל עדות של מאן דהוא, שכן או אחר, שראה את התובעת ולו פעם אחת בביתו של המנוח בכלל, ועוסקת בעבודות הבית כפי שנטען על ידה, בפרט. בני משפחות התובעת והמנוח לא ידעו על הקשר, ואף לאחר פטירת המנוח סרבו בני משפחתו להכיר בקשר זה. בניגוד לטענת התובעת, הרי שרק כשנה וחצי מפטירת המנוח, לאחר שהוגשה ע"י התובעת תביעה לתיקון צו ירושה ולהכרה כידועה בציבור ובעלת זכויות בעיזבון, הסכימו יתר היורשים, ללא שהדבר יתפרש כהסכמה כלשהי לטענת התובעת, ולפנים משורת הדין, להעניק לתובעת 1/12 בלבד מהעיזבון. במקביל, התובעת התגוררה עם ילדיה בבית המשותף לה ולבעלה, ילדיהם נולדו לאחר תחילת הקשר הנטען עם המנוח (ואף לאחר טיפולים), התובעת המשיכה לנסוע עם בעלה וחברים לטיולים בחו"ל, לרבות נסיעה לתאילנד למחרת הלוויה של המנוח. טענתה כי נאלצה לנסוע כתנאי למתן הגט ע"י בעלה לא הוכחה ואינה מתיישבת עם העובדה שהתגרשה מבעלה רק כשנה וחצי לאחר מכן. התובעת לא הביאה כל עדות נוספת באשר ליחסיה עם בעלה בתקופה הרלוונטית, לתמיכה בטענותיה. 33. אין בפנינו אף כל ראיה המצביעה על שיתוף כלכלי בין המנוח והתובעת, או דאגה כלכלית כמקובל בין בני זוג. התובעת לא רשומה כמוטבת בביטוחי חיים של המנוח, המנוח לא ערך צוואה לטובתה, דירה שרכש נרשמה על שמו בלבד, המנוח הוא ששילם מכספו על כל הקניות, המצרכים לבית והחשבונות (עדות התובעת בעמ' 4). המנוח מימן את ההוצאות המשותפות, בעוד שמשכורתה של התובעת נכנסה לחשבון המשותף שלה ושל בעלה. לא מצאנו כל ראיה לשותפות כלכלית שהתקיימה בין השניים או כוונה לשיתוף עתידי שכזה. המנוח לא מצא לשתף את התובעת ברכושו או בזכויותיו הכספיות בחייו, ואף לא לדאוג כי יועברו אליה לאחר פטירתו (על דרך רישומה כמוטבת, יורשת או בעלים משותפים בדירתו). טענת התובעת כי התכוונו לרכוש במשותף דירה אף היא לא הוכחה בעדויות. עובדות אלו מעלות ספק של ממש בטיב הקשר בין המנוח לתובעת, במיוחד לנוכח היותו רווק ללא ילדים, שעזבונו אמור להיות מחולק לבני משפחה בדרגת קרבה רחוקה משל "בת זוג". 34. בנסיבות האמורות, ואף שהתקיימה מערכת יחסים אינטימית בין התובעת והמנוח, איננו מוצאים כי ניתן להגדירה כמערכת הדומה או המתקרבת לזו של שיתוף, מעורבות, ערבות הדדית ומשק בית משותף כנדרש ובהשוואה לזו של בני זוג נשואים. 35. לנוכח כל האמור - התביעה נדחית. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.קצבת שארים