האם שעות הלילה היו שעות עבודה או שמא היו שעות כוננות בלבד, ואיזו השלכה יש לכך על השכר ששולם ? זוהי השאלה העיקרית העומדת לדיון בתיק זה. מעבר לכך חלוקים הצדדים בסוגיות נוספות אשר ידונו בנפרד. ואלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת והצריכות לענין 1. הנתבעת מנהלת הוסטל לטיפול במפגרים במסגרתו מופעל "בית במושבה" שבו מתגוררים חוסים. 2. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמדריכה בתקופה שבין 23.12.2007 ועד 11.11.2009. 3. עבודת התובעת נעשתה במשמרות. עיקר עבודתה היה במשמרות בוקר, אך היא ביצעה גם משמרות לילה. משמרות לילה מתחילות בשעה 22.00 ומסתיימות בשעה 8.00. כמו כן עבדה התובעת במשמרות סוף שבוע (להלן גם: משמרות שבת). משמרות אלה הונהגו בראשית תקופת עבודתה, ועד לחודש 08/2008 בין השעה 12.00 ביום ו' לשעה 22.00 במוצאי שבת, ובסה"כ 34 שעות. החל מהמועד האמור, שעות משמרת סוף השבוע החלו בשעה 15.00 ביום ו' והסתיימו בשעה 22.00 במוצאי שבת, ובסה"כ 31 שעות. התובעת דווחה על שעות עבודתה בדוחות שעות חודשיים שהעתקים מרובם צורפו לתצהירים מטעם שני הצדדים. 4. בגין עבודתה במשמרות היום קיבלה התובעת שכר שעתי שעמד על שיעור שכר המינימום. עבור משמרות לילה היתה התובעת מקבלת תעריף קבוע של 170 ₪ ללילה ואילו עבור משמרות סופי שבוע בין כאשר מנו 34 שעות ובין כאשר מנו 31 שעות, קיבלה 670 ₪. המחלוקות הנטושות בין הצדדים 5. כאמור, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת לשאלה כיצד יחשבו שעות הלילות בהן שהתה התובעת בהוסטל. לטענת התובעת אלו היו שעות עבודה, שבחלקן היה עליה לבצע מטלות; בכל שעות הלילה נאסר עליה לצאת מן ההוסטל; היא היתה זמינה לכל התרחשות שארעה מעת לעת, כולל - הזעקת גורמים מקצועיים במקרה של צורך בפינוי לבית חולים או כאשר דייר נעלם ולא שב בלילה להוסטל. משכך - התשלום הכולל ששולם לה אינו משקף את השכר לו זכאית, אשר אמור להיות מחושב בהתאם להיקף שעות העבודה, על בסיס ערך שכר מינימום לשעה בתוספת זכאות לערכי שעות נוספות בשעות הרלבנטיות, ובשבתות- גם בתוספת לערכי שעות עבודה בשבת. לטענת הנתבעת, שעות הלילה היו שעות כוננות בלבד, בהן היתה התובעת חופשיה לעשות ככל העולה על רוחה, ובעיקר לישון, כפי שעשתה, למעט כאשר באופן חריג נזקקה לסייע למי מן השוהים בהוסטל . לפיכך- התשלום ששולם, שיקף באופן מלא את המגיע לתובעת. 6. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לפגמים הנטענים בתלושי השכר ובאשר לזכאותה של התובעת לפיצוי מכח הוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 וכן באשר להפרשים עבור תשלומי גמל , הבראה וחגים. דיון והכרעה נטל ההוכחה 7. לטענת התובעת הנטל להוכיח את אופי הנדרש ממנה בשעות הלילה מוטל על הנתבעת שכן הנתבעת לא מסרה לה טופס הודעה לעובד כנדרש על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. לשיטתה, היות והעבודה בלילה לא הוגדרה כ"כוננות" במסגרת טופס כאמור, הרי שאין לטענה שכזו המועלית בדיעבד, כל מקום. 8. לטעמנו, המחלוקת האמיתית שבין הצדדים אינה נוגעת לכינוי שבו כונה התשלום עבור משמרות הלילה. גם לו היתה הנתבעת מוסרת לתובעת הודעה לעובד ובה מוגדרת היתה משמרת לילה כ"כוננות" לא היה בכך בכדי לייתר את המחלוקת שבין הצדדים הנוגעת לפרשנות המשפטית שיש ליתן לאשר נדרש מן העובד בשעות אלה והאם מדובר ב"עבודה". אף כי לא הוכח שנמסרה לתובעת הודעה לעובד על פי החוק הרי שאין מחלוקת בין הצדדים מה שולם ועבור מה בוצע התשלום. הענין נשוא המחלוקת , אינו לשיטתנו, מסוג העניינים שיש לפרט על פי סעיף 2 לחוק ולפיכך הוראות סעיף 5א לחוק אינן רלבנטיות לענייננו. משכך לא העובר נטל ההוכחה מן התובעת. שעות הלילה בעבודה אצל הנתבעת 9. התובעת תמצתה את פעילותה בשעות הלילה: "משמרת לילה בהוסטל ביום חול החלה בשעה 22:00 ונמשכה עד 08:00 בבוקר שלמחרת,כלומר נמשכה 10 שעות. במשמרת לילה אני הייתי הגורם האחראי היחידי במקום עד שעות הבוקר והיה עלי להיות זמינה בכל רגע ורגע אם מתעוררת בעיה, היו הנחיות ברורות ונהלים קבועים לפיהם פעלתי בכל אירוע שהתעורר. אסור היה לי לעזוב את המקום, וההוסטל היה חייג להיות מאייש 24 שעות ביממה... חשוב להוסיף שאומנם מדובר במשמרת לילה אבל בעת המשמרת חלק מהדיירים היו ערים ועסקו בפעולות שונות - שלב ההרדמה הוא תהליך שלעיתים נמשך מספר שעות. התפקיד שלי בתחילת המשמרת היה לוודא שכל הדיירים נמצאים במקום, מסיימים את הפעילות, מבצעים את המטלות והולכים לישון. לאחר שכל הדיירים הולכו לישון, היה עלי לסיים מטלות נוספות שהיו באחריותי: ארגון המקום ונעילת הבית. לאחר מכן אסור היה לי לעזוב את המקום ושהיתי בהוסטל עד 08:00 בבוקר לפחות. גם בלילה הייתי זמינה למקרה שיתעורר מצב חירום או אם תצוץ בעיה. לפעמים היה עלי לערב גורמים חיצוניים כדוגמא פינוי לבית חולים או כאשר דייר נעלם ולא שב בלילה להוסטל, הזעקתי את המנהלת שלי ופניתי למשטרה". ( הדגש הוסף, וכך אף להלן),(סעיפים 10,12-13 לתצהיר התובעת). 10. מן האמור בתצהיר התובעת עולה כי בראשית משמרת הלילה היתה דואגת לכך שדיירי ההוסטל ילכו לישון ועושה כמה "סידורים" ולאחר מכן למעשה היתה חופשית לנפשה, אם כי לא היתה רשאית לצאת מן ההוסטל, והיתה זמינה למקרה חירום שאותו תארה כמקרה שבו יש צורך להזעיק רופא וכיו"ב. 11. את עבודתה כמדריכה בכלל הגדירה התובעת כך (סעיף 4 לתצהיר) "במסגרת תפקידי הייתי מדריכה של הדיירים בהוסטל, והייתי אחראית על שלומם וביטחונם של השוהים בהוסטל ביצעתי פעולות בשגרה כגון בישולים וסדר וניקיון המקום ופעלתי לפי הנחיות הצוות המקצועי." ובסעיף 5 הוסיפה: "...ההוסטל פועל 24 שעות ביום. בכל רגע נתון חייב להיות גורם אחראי במקום. אסור להשאיר את הדיירים בלא השגחה..פרט למשמרות ולפעילויות הנלוות עם הדיירים, היה עלי להשתתף גם בפגישות שונות עם אנשי מקצוע, הדרכות וישיבות של הצוות.". 12. מר בנימין סיימנוביץ שהינו מנהל מקצועי של הנתבעת, העיד כי החוסים בהוסטל מתאפיינים בכך שהינם "צעירים המתפקדים בכוחות עצמם, פעילים, ולמעשה ההוסטל משמש כשלב לקראת שילובם בחברה". וביחס לעבודת התובעת העיד מר סיימנוביץ כי "מדובר בתובעת שהייתה מדריכת שיקום, להבדיל מטיפול בחוסים בעלי צרכים שמאפיינים פיגור ברמותיו השונות". (נעיר לענין זה כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לצורך הקביעה מהו סוג האוכלוסיה המתגורר בהוסטל אין צורך דווקא לקבל עדותו של מנהל ההוסטל עצמו וברי כי מר סיימנוביץ יודע היטב מהי רמת התפקוד ובהתאם לכך- מידת ההשגחה הדרושה ביחס לכל קבוצת מטופלים המצויים תחת אחריותו בכל אחד מן המוסדות אותם מפעילה העמותה). לא למותר לציין כי התובעת עצמה לא חלקה על האמור בתצהירו של מר סיימנוביץ והאמור בתצהירה ביחס לפעולות הנדרשות ממנה (למשל משתמע שהחוסים היו יוצאים מחוץ להוסטל בכוחות עצמם ואמורים לשוב עצמאית לשם- ומקרה חריג היה כזה שהחוסה לא היה חוזר להוסטל), אך מחזק את גרסתו. 14. מן הראיות שבפנינו עולה כי ניתן להבחין בין הפעילות האקטיבית שנדרשה מן המדריכים מסוגה של התובעת בשעות משמרות היום (כולל בישול ונקיון), ובראשית משמרת הלילה- (הפניית החוסים לשינה,סידור המקום ונעילת הבית) לבין העדר כל פעילות (אלא במקרים חריגים) משפנו הדיירים לשנתם. 15. "שעות עבודה" מוגדרות בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 כ"הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". על פי הפסיקה , "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה" הינו הזמן שבו אין העובד חופשי לעשות כרצונו. דב"ע שן/3-84 מדינת ישראל נ' ראובן רון, פד"ע כב 433) (להלן: "ענין רון"). השאלה העולה כאן הינה האם שעות בהן שהתה התובעת, ומחויבת היתה לשהות, בפועל, במקום עבודתה אך לא היתה מחויבת לבצע העבודות הרגילות שלהן נדרשה, אלא לטפל באירועים חריגים ככל שאלה התרחשו, דומה ביותר לשאלה שהועלתה בענין רון שם נקבע כי שעות אלה אינן שעות עבודה. (השווה גם ע"א 566/70 מזיד מחטאוי ואח' נ. חברת קו צינור אילת בע"מ, פ"ד כה (2) 622 (להלן: "עניין מחטאוי"). 16. אלא ,טוענת הנתבעת בסיכומיה, שבפסיקה דלעיל חלו שינויים משמעותיים ואין היא מחייבת לעת הזאת. כך, מפנה היא לע"ע 305/05 מאיר אשר נ. החברה להגנת הטבע , (מיום 1.2.07) (להלן: "עניין החברה להגנת הטבע") שבו נפסק שעובדי אחזקה בבית ספר שדה, שהועסקו בתורנויות במהלכן נדרשו לשהות בבית הספר ולבצע מטלות שונות וכן ללון בו, היו שעות עבודה לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. ואולם בענין החברה להגנת הטבע לא נתבע שכר עבור שעות השינה של העובדים. על פסק הדין בעניין החברה להגנת הטבע הוגשה עתירה לבג"צ שנדחתה (בג"צ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ. בית הדין הארצי לעבודה מיום 16.5.07), תוך שבית המשפט העליון קובע כי פסק הדין בעניין החברה להגנת הטבע אינו גורע מן ההלכות שנפסקו בעניין מחטאוי ובעניין רון לפיהן אין לסווג כשעות עבודה שעות בהן עובדים ישנים במקום העבודה: "כפי העולה מפסק דינו של בית הדין הארצי מעוגנות קביעותיו בנסיבות הקונקרטיות והייחודיות הנוגעות למשיב 2 ולמנוח, ... העותרת ניסתה לטעון כי מדובר בהלכה עקרונית לפיה מעתה "עצם ההמצאות במקום העבודה די בה על מנת להפוך את השעות לשעות עבודה", ולא היא. עוד טענה העותרת כי פסק הדין נשוא העתירה סוטה באופן מהותי מן ההלכות שנקבעו בעבר בעניינים דומים בהפנותה, בין היתר, לפסקי הדין שניתנו בבית הדין הארצי בדב"ע מה/22-3 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' קרץ, פד"ע יז 21 (1985); דב"ע שן/84-3 מ"י נ' רון, פד"ע כב 443 (1990) וכן לע"א 566/70 מחטאוי נ' קו צינור אילת בע"מ, פ"ד כה(2) 622 (1971). אין הנדון דומה לראיה. באותם פסקי דין נקבע כי אין להכיר בשעות שינה של מדריכים, שומרים ונהגי אוטובוס במקום העבודה או במקום המצאם עקב העבודה, כשעות עבודה ואילו המשיבים שבפנינו לא תבעו כלל גמול עבור שעות השינה שבילו בבית הספר והדבר צוין מפורשות על-ידי בית הדין הארצי בפסק דינו". אם כן, מההליכים בבית הדין הארצי לעבודה ובבג"ץ בענין החברה להגנת הטבע ניתן ללמוד ההפך מאשר לו טוענת התובעת, קרי, כי בג"ץ אינו מוצא שיש שינוי מן ההלכה שנקבעה בענין רון ובענין מחטאווי, ואף משמע כי אינו מוצא מקום לשנות מהלכות אלה. 17. עוד רואה הנתבעת שינוי במגמת הפסיקה באשר נפסק בע"ע 211-10 ארקדי נדצקי - שמירה ובטחון הצפון בע"מ, (מיום 11.05.2012, להלן: "ענין נדצקי") . באותו ענין נאמר: "בית דין זה הבהיר בעבר, כי "התשובה לשאלה אם מדובר ב"שעות נוכחות/שהייה" שאינן מזכות בשכר או ב"שעות עבודה" נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה" (ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ - דלאיכה נאדל, מיום 4.5.2008; להלן - עניין נאדל).בהתאם לכך נפסק בנסיבות דומות למקרה שלפנינו, כי "בקשר לעבודתם של שומרים החייבים להיות נוכחים באתר שמירה והם רשאים ללון שם, כבר נקבע כי יש לראות את מלוא שעות הנוכחות של השומר באתר השמירה שעליו הוא מופקד כשעות עבודה" (עניין יפה; עניין נאדל; ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ - מיכאל דנילוב, מיום 31.5.2005). אם כן, יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה לגופו תוך שימת לב מיוחדת למבחנים שצוינו מעלה. מהן הנסיבות המיוחדות דכאן? 18. לשיטתנו המבחן המשמעותי לבחינת אופי השהות של העובד במקום העבודה הינו "האם שהותו של העובד במקום העבודה נלוית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו". הפעלת מבחן זה מצביעה על שוני מהותי בין ענין נדצקי לענייננו: בעוד שבעבודת השמירה דשם , כל שנדרש מעובדי המשיבה, בין ביום ובין בלילה, הוא לשהות בעמדות, הרי שבענייננו המצב שונה. התובעת, כאמור, שימשה מדריכה ועסקה עקב כך גם בבישול, נקיון וכן פעולות בהתאם להנחיות הצוות המקצועי. זוהי עבודתה המהותית ושאותה ביצעה גם בשעות הלילה בטרם פנו החוסים לשנת הלילה שלהם. שהותה במקום בשעות שנת החוסים בלילה לא היתה מהות העבודה, אלא נלוותה לה. ישנו הבדל מהותי בין הנדרש מן התובעת בשעות שבהן היו החוסים ערים לבין הנדרש ממנה בשעות בהן הם נמים, ואף היא פנויה לנום את שנתה. זוהי מהות השונה ממהות הנדרש מן השומר בענין נדצקי. 19. בחינת מהותה של שהותו של עובד במקום העבודה היא שמבחינה גם בין הענין דכאן לבין העניינים שנדונו בפסקי הדין האחרים שצוטטו על ידי התובעת. כך, בענין תע"א 2866/08 מזרחי - נופי ירושלים דיור מוגן בע"מ (28.6.11) נדונה עבודתם של כוננים רפואיים בבית אבות. בית הדין קבע שם כי טיבה של העבודה היה כוננות, כי הפניות היו אקראיות, אך הן פוזרו באותו אופן על פני כל המשמרות, בין בשעות הלילה בין בשעות היום וכי לפיכך אבחנה בין שעות עבודה לשעות כוננות הינה מלאכותית. גם שם, כמו בענין נדצקי, אופי העבודה היה זהה בין בשעות הערות ובין בשעות השינה, לפיכך לא מצא בית הדין לקבוע כי שעות הלילה אינן שעות עבודה - שוב, בשונה מענייננו. גם פסק הדין בעניין עב 5624/01 דנילוב מיכאל נ' תמנון שירותי מיגון בע"מ (18/05/2004) [ערעור על פסק הדין נדחה (ע"ע 1302/04, ניתן ביום 7.6.05)] שהתובעת תומכת יתדותיה באשר נקבע בו, אינו יכול ללמד לענייננו. שם (סעיפים 26,27 לפסק הדין) נאמר: "הנתבעת סמכה את הגנתה על פסיקת בית הדין הקובעת כי עצם ההימצאות במקום העבודה או לינה במקום העבודה, אינה נחשבת כ"עבודה" לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה. לענין זה הסתמכה הנתבעת על פסקי הדין המפורטים להלן, בהם נדונו תביעות של מדריכים בפנימיה אשר נדרשו ללון בפנימיה, או של נהגים אשר היו "צמודים" ליחידה צבאית למשך מספר ימים. .. לדעתנו, יש להבחין בין המקרה הנדון לבין המקרים שנדונו בפסקי הדין לעיל, מנימוקים אלה: במקרים שנדונו בפסיקה, שהותו של העובד במקום העבודה היתה נילווית לביצוע עבודתו. ... בעניין רון שמואל ופלד - עבודתם העיקרית של העובדים היתה עבודת ההדרכה בשעות היום, כאשר הלינה בלילה במוסד היתה נלווית לעבודתם. בשעות הלילה, ככלל, לא ביצעו המדריכים עבודה, למעט טיפול במקרים חריגים. לעומת זאת, במקרה הנדון, אין מדובר בשהות במקום העבודה, שהיא נלווית לעבודה העיקרית. במקרה הנדון, עצם השהות במקום היא ביצוע העבודה של התובע - שמירה..". 20. בענין גלעד גולדברג (ע"ע 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ, מיום 13.05.2009) נדון זמן ההפסקה שניתן לעובדים, האם הינו בגדר שעות עבודה. הפסקות לזמן קצר וקצוב, שונות מהותית משעות ממושכות של שהיה בלילה . מכל מקום , לענין הפסקות בעבודה ישנן הוראות מיוחדות בסעיף 20 (ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה המסדירות חובת תשלום כאשר העובד נדרש להשאר במקום העבודה בעת ההפסקה.הוראות כאמור אינן קיימות לענין שהות בלילה. לפיכך נראה לנו כי אין מקום להקיש בין האמור שם לענייננו. (יוער למעלה מן הצורך כי בית הדין הארצי הגיע שם למסקנה כי "במכלול נסיבות המקרה", בזמן ההפסקה המאבטחים עמדו לרשות המעסיק, ולכן יש לראות בזמן ההפסקה שעות עבודה וזאת לאחר שמצא כי מאפיינים נוספים של שעות העבודה, לבד מעצם השהות במקום, מתקיימים בשעות ההפסקה גם כן.) בנסיבות הענין דכאן אין כל מאפיין של העבודה שנדרשה מן התובעת בשעות ה"ערות" שמתקיים בשעות השינה, למעט השהייה עצמה בהוסטל. בנסיבות אלה , איננו רואים בשעות השינה "שעות עבודה", על אף חובתה של התובעת להיות נוכחת במקום. ניתוחיהם של כב' השופטת שטיין בענין ע"ב 1659/05 מיכאלה חדד(אדרי)-בית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן (מיום 25.3.2009) ושל כב' השופט גולדברג בענין ע"ב 2972/07 ריאבצ'ינסקי גיורא - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (ירושלים) (מיום 26.10.2009), נראים לנו יפים גם לענין דכאן. 21. אם כן כי במקרה דנן אין לאמר כי שעות השינה של התובעת בהוסטל, שעות עבודה הנה. הנתבעת שילמה לא מעט עבור משמרות שכללו שעות לילה (משמרות הלילה), ונראה כי נעשה כאן איזון ראוי בין חירותה של התובעת לישון או לעסוק בעניניה האישיים במרבית השעות, לבין העובדה כי היא נדרשת לעשות כן דווקא בתוך ההוסטל. המסקנות הנובעות לענין תביעתה של התובעת להפרשי שכר 22. ואולם במסקנתנו זו לא סגיי. בתביעתה ובתצהירה ערכה התובעת תחשיבים (שאינם זהים) לגבי שעות משמרות הלילה ומשמרות השבת וזאת בהשוואה לסכומים ששולמו לה על ידי הנתבעת. אף שכאמור דחינו את טענתה כי שעות השינה הינן שעות עבודה, עדיין יש לבדוק אם מה ששולם במשמרות אלה עבור שעות שהנן מעבר לשעות השינה, שולם כדבעי. משמרות הלילה (באמצע שבוע) 23. משמרות הלילה נמשכו 10 שעות. על פי ההגיון ואף על פי עדות התובעת שלא נסתרה, לא כל השעות הללו היו שעות שינה. התובעת לא פרטה כמה זמן נדרש לה להסדיר את העניינים שבהם טיפלה עד כניסתם למיטה של החוסים ולאחר מכן. אנו מעריכים איפה כי שנתם של החוסים נמשכה ברגיל כ-8 שעות ובשל הצורך של התובעת לערוך סידורים קלים לאחר הרדמותם, נותרו לה בפועל לפחות כ7.5 שעות שינה. 24. בעניין רון נקבע שכאשר המדריכים נמצאים במקום העבודה בשעות 22:00 עד 6:00, למרות שהימצאותם של המדריכים במעון בשעות אלה אינה "עבודה", הרי כיוון שהם מבצעים פעולות שונות, בעיקר בשעות 22:00 עד 24:00, הם ראויים עבורן לפיצוי. "פיצוי זה הינו מירב התשלום עבור "עבודת לילה", או עבודת שעות נוספות, והפיצוי אותו מקבלים בפועל מביא בחשבון את הפעולות האמורות בשעות אלה, ואף בשעות הלילה, 24:00 עד 6:00." (ההדגשה אינה במקור). גם בענייננו התשלום הגלובאלי ששולם לתובעת עבור שעות הלילה (בסך 170 ₪) כולל הן את התשלום הנדרש עבור השעות אותן הגדרנו כשעות עבודה (היינו 2.5 שעות בכל לילה), והן סך נוסף גלובאלי המהווה פיצוי עבור השעות השונות שבהן ישנה התובעת בכל לילה, שיתכן שלעיתים רחוקות גם נדרשה לבצע בהן מטלה כלשהי. משמרות סופי שבוע 25. בתביעתה ערכה התובעת תחשיב לענין זכאותה להפרשי שכר לשעות משמרות סוף השבוע על בסיס שכר המינימום השעתי. בתצהירה נערך תחשיב אחר המתבסס על קביעת ערך שעה בהתאם לחלוקת שכר משמרת כזו במספר שעות העבודה. תחשיב זה הנו שרירותי שכן אין לקבל כי ישנו הפרש בין ערך השעה שחושב על ידי התובעת בתצהירה לגבי משמרת לילה, לבין זה שחושב לגבי משמרת סוף שבוע. מכל מקום, התנגדה הנתבעת לשינוי החזית ולתחשיבים החדשים שבאו לידי ביטוי לראשונה בתצהירים ויש לקבל התנגדותה זו. הנתבעת טענה כי שילמה כל הנדרש ולחלופין נערך כנספח ד' לתצהיר מר סיימנוביץ תחשיב ערך השעות השונות במהלך משמרת שכזו. לדברי העד (עמ' 12 שו' 20-31) את המסמך ערך הוא על בסיס נתונים לפיהם מתקצב משרד הבריאות את שעות המדריכים בהוסטל, בהתאם לחלוקה על פי אופי המשמרת. מר סיימנוביץ נמנע מלהציג בפני בית הדין אסמכתא לתעריפי משרד הבריאות כפי שהם. ניתן לראות כי נספח ד' אינו משקף את התחשיב על פיו שולם בפועל למדריכים באשר בשורת סיכום הרכיבים למשמרת שבת על פי שתי החלופות דשם (692/620ש"ח) לא מופיע הסכום ששולם בפועל לתובעת (670 ₪). יותר מכך, ערך כוננות הלילה (מ22.00 עד 8.00) על פי שתי החלופות שם, אינו משקף את הערך האמיתי ששולם למדריכים עבור כוננות לילה בימות החול (170 ₪) .(החלופות האמורות מתיחסות לערכים של 150 ₪ עבור ערך שעה של 150% ו170 ש"ח עבור ערכי שעה של 170%- דהיינו לכאורה ערך משמרת הלילה הרגילה היה אמור להיות 100 ש"ח) אם כן ברור כי נספח ד' נבנה בדיעבד כדי ליתן הסבר לסכום ששולם. לכך יוסף עוד כי נספח ד' מניח עוד 2שעות כוננות בצהרי יום השבת- כוננות שכלל לא נטענה ואף לא עלתה מעדויותיהם של מי מן הצדדים ולפיכך אנו דוחים אותה. משכך, אין תחשיביה של הנתבעת מקובלים עלינו. 26. לטעמנו התחשיב צריך להתבסס על ערך שעה רגיל שלפיו שולם לתובעת שכר במשמרות הבוקר, שהינו שיעור שכר המינימום, וזאת מתוך התחשבות בכך שחלק מן השעות הן שעות שינה כאמור מעלה, ואילו חלקן הינו בערכי שבת ו/או שעות נוספות, הכל כמפורט מטה: 27. בגין משמרות סוף השבוע קיבלה התובעת שכר של 670 ₪. המשמרות כללו כאמור 34 שעות עד לחודש יולי 2008 ו31 שעות מאז. מהנתונים המופיעים בתלושי השכר ביצעה התובעת 19 משמרות סופשבוע (כולל יו"כ וסוכות ששולמו באותה מתכונת של משמרות שבת) שמתוכן היו 7 בהיקף 34 שעות ו12 בהיקף 31 שעות. התובעת זכאית כי בשעות שקבענו מעלה כי לא היו שעות שינה, ישולם לה מלוא המגיע בהתחשב בכך שהמדובר במשמרת שבת. (יושם אל לב כי מצאנו להבחין בין התשלום עבור השעות שמאז השעה 22.00 ועד להרדמותם של החניכים -בין משמרות השבת למשמרות הלילה, אף שיתכן שאותן מטלות היו מוטלות על התובעת בשני המקרים. הטעם לדבר הינו כי נראה שלמשמרת הלילה הגיעה התובעת אך ורק לצורך הרדמה וסידורים אחרונים וליתר הזמן להשגחה , בעוד שבמסגרת משמרת השבת היתה השעה 22.00 אך נקודת זמן אקראית ברצף של המשמרת הקיימת). לפיכך בתקופה שבה התחילה את עבודתה ביום שישי בשעה 12:00 עד השעה 00:30 בליל שבת זכאית התובעת לתשלום לפי הפרוט הבא- 8 שעות עבודה בתעריף 150% (עד שעה 20:00), שעתיים בתעריף 175% (עד שעה 22:00) ושעתיים וחצי בתעריף 200% (עד שעה 00:30). התובעת עבדה בתקופה זו 6 משמרות כששכר המינימום היה כ 20 ₪ לשעה, ועל כן עבור תקופה זו זכאית, בהתאם לחישוב הנ"ל, לסך של 2,460 ₪ (410* 6 משמרות). ישנה משמרת שבת אחת אותה ביצעה התובעת כששכר המינימום לשעה עמד על 20.7 ₪ ועל כן עבור משמרת זו זכאית התובעת לסך של 424 ₪. בתקופה שבה החלה לעבוד בימי שישי בשעה 15:00 זכאית התובעת לתשלום לפי הפרוט הבא- 8 שעות עבודה בתעריף 150% (עד שעה 23:00) ושעה וחצי עבודה בתעריף 175% (עד שעה 00:30). התובעת עבדה בתקופה זו 12 משמרות כששכר המינימום היה 20.7₪ לשעה, ועל כן עבור תקופה זו זכאית בהתאם לחישוב הנ"ל, לסך של 3633 ₪ (303* 12 משמרות). בסה"כ זכאית התובעת עבור שעות המשמרת מאז יום שישי ועד למחרת בשעה 8.00 לסך 6517 ₪ (2460+424+3633). החל מהשעה 8.00 בבוקר השבת ועד לשעה 22.00 במוצ"ש, עבדה התובעת ברצף 14 שעות, לפיכך בגין 8 השעות הראשונות זכאית לשיעור של 150% משכר המינימום, בשעתיים לאחריהן לשיעור 175% ממנו ובארבע השעות האחרונות לשיעור 200%. סה"כ זכאית התובעת בגין שעות אלה , כאשר עמד שכר המינימום על 20 ₪ ל - 2820 ₪ (6 משמרות * 470 ₪) וכאשר עמד שכר המינימום על 20.7 ל- 6324 ₪ (486.45 * 13 משמרות). בסך הכל עבור כל התקופה זכאית התובעת בגין השעות החל מבוקר השבת לסך 9144 ₪. בגין כל משמרות סופי השבוע ועל בסיס הנתונים דלעיל זכאית התובעת לסך כולל של 15,660₪, מתוך סך זה יש להפחית הסך ששולם לה עבור כל אותן 19 משמרות, 670*19= 12,730) לפיכך נותרו הפרשי שכר בסך של 2930 ₪. 28. בתצהירה העלתה התובעת טענה כי לעיתים עבדה ברציפות אף מעבר ל34 או 31 שעות במשמרת שבת, מכיוון שהמשיכה לבצע גם משמרת לילה ממוצאי שבת עד ליום ראשון בבוקר. מעיון בדוחות הנוכחות של התובעת (שצורפו לתצהיר הנתבעת) עולה כי מדובר ב-12 פעמים בהם ארע שהתובעת אכן המשיכה למשמרות ארוכות אלו. זכאות התובעת לתשלום עבור עבודה במשמרות אלו נדונה לעיל כחלק ממשמרות אמצע שבוע (כך גם התובעת עצמה החשיבה משמרות אלו כמשמרות אמצע שבוע). לעיל קבענו כי התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף עבור שעות אלו, על אף שחלקן היו שעות עבודה וזאת מכיוון שהתשלום הכולל ששולם עבור משמרות הלילה כולל בתוכו הן תשלום עבור שעות עבודה לפי שכר מינימום והן פיצוי עבור שעות השינה. יחד עם זאת אנו סבורים, כי התובעת זכאית להשלמת סכום מסוים , על בסיס העובדה שמדובר בשעות עבודה שנעשו ברציפות לשעות העבודה בשבת. משכך צריך היה לשלם בגינן שכר של 200% עבור כל אחת משעתיים וחצי בהן הכרנו כשעות עבודה (מאחר ומדובר על שעות נוספות שהן המשך לשעות שאותן ביצעה התובעת בשבת) כך שבתקופה בה עבדה התובעת במשמרות שבת 34 שעות תקבל שעתיים נוספות כשעות שבת (תוספת 100%) (השלמה ל36 שעות מנוחה) וחצי שעה כשעה נוספת רגילה (תוספת50%), ובתקופה בה עבדה 31 שעות בסופי שבוע יחושבו כל 2.5 שעות העבודה במוצאי שבת כשעות שבת. חישוב הזכאות יעשה רק על התוספת לה זכאית התובעת בגין שעות שבת (ללא התשלום עבור 'שעה רגילה' אשר נכלל כבר בסכום הכולל של 170 ₪ ששולם לתובעת). בהתאם לכך זכאית התובעת בתקופה שעבדה 34 שעות לסך של 161 ₪ [(2*100% +0.5*50%)* 20 ₪] * 4 משמרות, ובתקופה שבה עבדה 31 שעות לסך של 414 ₪ [2.5*100%*20.7 ₪] *8 משמרות. בסה"כ זכאית התובעת לתוספת של שעות נוספות לסך של 575 ₪. סה"כ עומדים הפרשי השכר על הסך של 3,505 ₪. פיצוי מכוח חוק הגנת השכר 29. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בסך של 55,000 ₪ מכוח חוק הגנת השכר (בתצהירה העמידה את דרישתה על סך של 45,000 ₪), זאת כיוון שתלושי השכר שהופקו עבורה על ידי הנתבעת אינם עומדים בדרישות החוק, משום שלא פורטו בהם שעות העבודה שביצעה התובעת, ולא פורטו מהן השעות הנוספות שביצעה. אליבא דנתבעת, בתלושי השכר פורטו רכיבי השכר הנדרשים, מעולם לא פנתה התובעת אליה בעניין זה, ומדובר בקנטרנות לשמה. לא מצאנו כי בתלושי השכר נפלו פגמים המצדיקים פסיקת פיצוי מכח חוק הגנת השכר. אכן הנתבעת לא פרטה 'ברחל בתך הקטנה' את שעות העבודה שבצעה התובעת בכל חודש, ויתכן שעליה היה לעשות כן, יחד עם זאת, פורטו בתלושים המשמרות בהתאם לדו"ח השעות שמסרה לה התובעת, אשר נכתב מידי חודש בחודשו על ידה. אופן הפרוט בתלושי השכר זהה לאופן שבו פורטו על ידי התובעת שעות עבודתה בדוחות הנוכחות. התובעת קיבלה בתלושי השכר שיקוף מלא של שעות עבודתה בנתבעת כפי שהיא עצמה דיווחה לנתבעת, ועל כן יש טעם לפגם בהעלאת טענה זו מצדה. באשר לטענה בדבר העדר פירוט השעות הנוספות, לאור העובדה כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת אמיתית באשר למהותן, ואופי התשלום בגין משמרות הלילה וסופי השבוע, כאשר ברי כי הנתבעת דווחה בתלושים באופן מדוייק על פי שיטת התשלום שהיתה נכונה לשיטתה, לא מצאנו שיש לחייב את הנתבעת בגין העדר פירוט שעות העבודה בתלוש השכר. הוראות סעיף 26א(ב) אינן מכוונות למקרה של מחלוקת עובדתית/משפטית בין שניים באשר להיקף העבודה המדויק של העובד או שיעור השכר המדויק, אלא וכפי שצוין בסעיף 26א(ב)(1) לחוק, לאותם מקרים בהם המעביד "ביודעין" רושם נתונים לא נכונים בתלוש השכר- לא כך נעשה על ידי הנתבעת דכאן. לפיכך נדחית תביעתה של התובעת ברכיב זה. פנסיה והבראה הפרשות פנסיוניות 30. התובעת טענה כי הנתבעת ביצעה הפרשות לקרן הפנסיה רק בתום 9 חודשים ממועד תחילת העבודה, היינו החל מיום 1.1.2009 וזאת בניגוד לצו ההרחבה במשק - פנסיה חובה לפיו נדרשה התובעת להתחיל בביצוע ההפרשות ביום 23.8.2008. משכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות (חלק מעביד תגמולים (% 0.83) פיצויים ( 0.84% ), וכפי שיפורט כדלקמן: אוג' 08- 20 ₪ , ספט' 08- 84 ₪, אוק' 08 - 77 ₪, נוב' 08- 52 ₪, דצמ' 08- 39 ₪ ובסה"כ 277 ₪. (יוער כי בתצהירה טענה התובעת כי היא זכאית לסך של 1221 ₪ ברכיב זה, אך איננו מקבלים זאת מהטעם שסכום זה לא נתבע על ידה בכתב התביעה). הבראה 31. התובעת טענה כי בהתאם לצו ההרחבה במשק, היא זכאית בגין תקופת עבודתה לדמי הבראה בסך של 3,502 ₪. ואולם, עיון בתלושי השכר מעלה כי קיבלה בגין כל תקופת עבודתה סה"כ 2,720 בלבד. משכך, התובעת זכאית ליתרת הסכום בסך של 782 ₪. בתצהירה תיקנה התובעת רכיב זה וטענה כי זכאית לסך של 266 ₪ בלבד. לפיכך לעניין זה, מקובל עלינו כי טענתה ברכיב זה מסתכמת בסך של 266 בלבד. 32. לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובעת סך של 805 ₪ עבור רכיבים אלו (כנראה גם בגין פנסיה וגם בגין הבראה), אך לא הציגה חישוב לפיו ערכה חשבון זה, כך גם לא הציגה חישוב נגדי לחישובים שערכה התובעת. כמו כן בשלב מאוחר יותר שילמה עוד 396 ₪. (בסיכומיו אמר ב"כ התובעת : "אני רוצה לעשות תיקון מסוים בנוגע לחלוקה של הצ'ק ששולם של 805 ₪ ועוד 503 הפרשי פנסיה חובה, הפרשי הבראה 272 ₪ והיה עוד תשלום של 396 ₪ - הפרשי שבת. אנחנו הפחתנו את ה-805 ₪, כולם נרשמו לעניין הפנסיה וצריך לעשות את ההתאמות צריך להפחית עוד את ה-396 ₪." ) המורם מן האמור כי תביעת התובעת ברכיבים אלו עולה כדי סך של 543 ₪ (277 ₪ בגין פנסיה ו-266 ₪ בגין הבראה). מששילמה הנתבעת סך של 805 ₪ בגין רכיבים אלו - נדחית התביעה בעניין זה. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בסך כולל של 3,505 ₪. מתוך סך זה יש להפחית את הסך של 396 ₪ שהצדדים מסכימים כי שולם בגין "הפרשי שבת" (כאמור בסעיף 32 לעיל), ולפיכך זכאית התובעת לתשלום הסך של 3,109 ₪ . אנו מוצאים להעיר כי כב' השופטת שטיין הציעה לתובעת במסגרת קדם המשפט לסיים את המחלוקות בין הצדדים בשיעור דומה לסכום אליו הגענו כאמור מעלה. אף המותב הנוכחי הציע לתובעת להגיע להסכמות על יסוד העקרונות דלעיל. התובעת סרבה לכך. לפיכך נדרשה הנתבעת לנהל את ההליך בכללותו ולגופו, תוך נשיאה בהוצאות הכרוכות בניהול תביעה בגין הסכומים שנתבעו. בנסיבות הענין ולאחר שעיקרה ורובה של התביעה נדחתה, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט, (מופחת ביותר), בסך של 1,000 ₪.עבודת לילהכוננותשאלות משפטיותשעות עבודה ומנוחה