במועד האירוע הוא נדרש לשטוף בור לבדיקת מכוניות במוסך, במהלך עבודתו הוא החליק בתוך הבור וכתוצאה מכך נפל בחוזקה ונחבל בגבו. 4. התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אולם בקשתו נדחתה על ידי הנתבע. 5. הנתבע טען כי אין להכיר באירוע כתאונת עבודה שכן עד ראיה לאירוע הציג גירסה שונה מזו של התובע, אשר אינה מתיישבת עם טענתו של התובע בנוגע להתרחשות האירוע. 6. הנתבע הוסיף וציין בסיכומיו כי מהמסמכים הרפואיים אשר נרשמו בזמן אמת סמוך למועד האירוע, לא הוזכר האירוע התאונתי ולפיכך אין לקבל את גרסת התובע להתרחשות האירוע. 7. במסגרת החלטה שיצאה מלפנינו ביום 26.5.13, הבענו את התרשמותנו, לפיה התובע הצליח להציג תשתית ראייתית, ולהצביע על קיומו של אירוע תאונתי במהלך עבודתו. 8. לאור האמור, מצאנו למנות מומחה רפואי בתיק זה, ובהתאם מונה פרופ' חיים צינמן, כמומחה רפואי לחוות את דעתו בנוגע לקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הפגיעה. 9. ביום 24.7.13, ניתנה חוות דעתו של פרופ' צינמן, ובה פירט את המסקנות הבאות: "א. התובע סובל מכאבי גב תחתון. ב. קיים קשר סיבתי בין התלונה על כאב גב לבין האירוע מיום 4.10.10. אומנם נמצאו מספר רישומים על כאבים בגב התחתון ללא המשכיות, אך גם חולה שסבל מכאב גב תחתון יכול להחליק וליפול ושיגרם לו התקף חוזר של כאבים. ג. השינוי הניווני בחוליות ובלטי הדיסק הינם מחלה טבעית אך התקף הכאבים הינו חדש וקשור לתאונה הנידונה. ד. השפעת האירוע על התקף הכאבים הנוכחי הינו הדומיננטי גם באם לתובע יש שינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה הנידונה." 10. בהחלטה מיום 28.7.13 ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה, ואף בשתי החלטות נוספות ניתנו ארכות להגשת שאלות הבהרה למומחה, אולם הצדדים בחרו שלא להגיש בקשה כאמור, ועל כן התיק נקבע לסיכומים בעל פה. 11. התובע ביקש בסיכומיו כי נאמץ את הקביעות שבחוות דעת המומחה, אשר הינן חד משמעיות שכן הן קובעות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הכאבים מהם הוא סובל. 12. עוד ציין התובע כי גם אם הכאבים מהם סובל הינם כתוצאה ממצב קודם, הרי שיש להשאיר עניין זה לבחינה של הוועדה הרפואית, אשר לה הסמכות לקבוע השפעת מצב קודם על מצבו הרפואי בעקבות אירוע התאונה. 13. הנתבע חולק על טענות התובע, וטוען כי אין בקביעת המומחה בכדי להכיר בקשר ישיר בין הכאבים בגבו של התובע לבין האירוע שכן, לא הוכח כי אכן קיים קשר כלשהוא בין הכאבים לבין תנאי העבודה. כל שהוכח הוא שהכאבים יכולים להיות מוסברים על ידי תיאור עבודתו של התובע. 14. עוד ציין הנתבע כי העובדה שאדם סובל מכאב, אינה מביאה בהכרח לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הכאב, ואף עניין זה נקבע בפסיקה. 15. לגרסת הנתבע, מאחר שלא אירע לתובע כל נזק חבלתי טראומתי פיזיולוגי בעקבות האירוע, הרי שאין בכאבים לכשעצמם כדי להביא להכרה בתאונת עבודה. 16. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחוות הדעת, הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. 17. בהלכה הפסוקה נקבע כי קיומו של קשר סיבתי בין פגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. בקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים (ר' דב"ע תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, וכן דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374). 18. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ר' דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד, ניתן ביום 2/11/99). 19. לדידו של בית הדין, המומחה הוא "האורים והתומים" המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. 20. במקרה הנוכחי, חוות דעת המומחה הינה ברורה, מפורטת ומנומקת היטב, וניתן בה מענה לשאלות שאליהן הופנה המומחה, ולא נראה כי נפלו בה פגמים כלשהם הנגלים לעין. 21. העובדה כי הצדדים בחרו שלא להגיש שאלות הבהרה בפני המומחה הרפואי, וזאת חרף העובדה כי ניתנו להם מספר הזדמנויות לעשות כן, מחזקת את קביעתנו כי חוות הדעת ברורה והמומחה הרפואי ענה באופן ברור על השאלות שנשאל. 22. המומחה הרפואי ציין בחוות הדעת, כי התובע סובל מכאבי גב תחתון אשר נגרמו בקשר ישיר לאירוע מיום 4.10.10, וכי העובדה כי לתובע היו שינויים ניווניים בחוליות ובלטי דיסק, אין בה בכדי להתיר את הקשר הסיבתי בין הכאבים לבין האירוע. 23. טענות הנתבע בדבר אי קיומו של קשר סיבתי כפי שקבע המומחה לבין הכאבים בגב, יוצאות חוצץ נגד האמור בחוות הדעת, ולא מצאנו כל בסיס לטענות אלה, במיוחד לנוכח העובדה כי הנתבע בחר שלא להגיש בקשה לשאלות הבהרה בנוגע לפגיעה הפיזית, ממנה סובל התובע בעקבות האירוע. 24. לטעמינו ישנו טעם לפגם בהתנהלותו של הנתבע, אשר לא ביקש להציג שאלות הבהרה בנוגע לפגיעה הטראומטית בגבו של התובע, ותחת זו להעלות טענה בדבר אי קיומה של פגיעה שכזו, בכדי לדחות את התביעה. 25. אמנם הילכת הקשר הסיבתי הכירה בכך כי אין תאונת עבודה אם "העובדה התאונתית", שבה מדובר לא גררה אחריה חבלה באורגניזם של האדם (ר' דיון נב/52-0 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - עמרם אמיר, פד"ע כד' 395), אך במקרה שלפנינו נקבע כי התובע נפגע בגבו כתוצאה מהנפילה, והמומחה הרפואי קבע כי נפילה זו היא אשר גרמה לכאבי הגב. 26. הפסיקה אליה הפנה הנתבע אינה רלבנטית לעניינו של התובע, שכן במקרה דנן מונה מומחה רפואי, אשר קבע כי קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב לבין אירוע התאונה. לעומת זאת, בעב"ל 54278-12-11 יוסף לוי - המל"ל, אליו הפנתה ב"כ הנתבע, קבע המומחה כי אין קשר סיבתי של גרימה בין העבודה למחלה, וכי העבודה כפי שתוארה בהחלטת בית הדין, לא גרמה נזקים מוגדרים ובלתי הפיכים, במידה שתתרום תרומה ממשית לתסמונת הכאב. בענייננו, המומחה לא קבע כי מדובר בכאב חולף ללא השפעה תפקודית אשר אין בו די לצורך הוכחת רכיב נזק, כפי שנקבע בעניינו של יוסף לוי. 27. סיכומו של דבר, לאור האמור, ומשלא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בחוות דעתו של המומחה, יש להסתמך על חוות הדעת אשר קבעה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 4/10/10 לבין כאב הגב. 28. משהתובע יוצג על פי מינוי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. 29. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מוסךרכבנפילהתאונת עבודה