להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה של עובד שהתחיל לעבוד יומיים לפני התאונה: 1. התובע טוען כי עבד כסבל-מוציא משלוחים החליף עובד אחר והתחיל לעבוד כיומיים לפני התאונה (לחלופין, יש לראות בסופרמרקט בו עבד כמעביד במשותף - טענה שנזנחה בהמשך הדיון). כשעבד ב- 3.11.09 בסופרמרקט "יש" בבני ברק ("הסניף"), הסיע עגלה עמוסה בארגזים למשלוח. דחף כסא גלגלים, אלא שהכסא שבור היה, נפל על צדו (גלגל חסר), ידית ההרמה שלו נשברה ושבב פלסטיק עף וחדר לעינו השמאלית ("התאונה"). ככל שהמעביד מתחמק מחובותיו - על הנתבע למצות עמו הדין. לחלופין, ככל שיקבע כי הוא עצמאי יש לאפשר רישומו כעצמאי. 2. הנתבע בהגנתו עתר לדחות התביעה וטען כי בדין נדחתה התביעה ב- 3.5.10 מחמת העדר פרטים. משהמציא פרטים נוספים - נדחתה התביעה כדין, משלא הוכחו יחסי עובד-מעביד, משלא ארעה התאונה, ומשלא עמד בדרישות סעיף 77 לחוק. יחד עם הגנתו הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד אלקובי. 3. אלקובי הגיש כתב הגנה כצד ג', בו עתר לדחיית התביעה, משלא נתקיימו בינו לתובע יחסי עובד-מעביד. התובע כלל לא מוכר לו. יום אחד כשביקר בעסקו, מצא את התובע עוסק באריזה ולשאלתו, ענה התובע כי הוא מחליף עובד למספר שעות. היתה זו פעם אחת ויחידה, ולטענתו, למספר שעות. לא ראה את התובע שנית. באורח פלא עדיו של התובע הם "מכרים" ולא חברים לעבודה. 4. דיונים מוקדמים התקיימו בפני כבוד השופטת ס. דוידוב-מוטולה (ביום 1.5.12 וביום 11.10.11). התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו, תצהיר מר יצחק סבן (חבר לעבודה; "סבן") ותצהיר מר רפאל פרג'ון (בן דודו ועובד; "פרג'ון"). אלקובי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. ביום 2.12.12 נשמעו עדויות התובע ולאור משך הדיון נקבע ליום 12.5.13 לעדות צד ג' ולסיכומי הצדדים. 5. המסמכים * בתביעה למל"ל טען התובע כי ידית ההרמה מפלסטיק נשברה ורסיסיה עפו לעין. נכחו רפאל פרג'ון ואיציק סבן (ציין אותם כמכרים, ולא כ"חבר לעבודה"). בחלק י' ציין כי לא עבד ב- 3 חודשים שלפני הפגיעה ומנגד, הצהיר כי שעות עבודתו לפני הפגיעה היו מ- 11:00 עד 1:200 בלילה (כך במקור). * בסיכום מחלה מבי"ח (6.11.09) נרשם "נחבל בעינו השמאלית מגלגל של כיסא שניתק ופגע בעינו". התובע נותח בעינו ואין כל אזכור ל"גוף זר" שהוצא מהעין. * בהודעתו לחוקר הנתבע מ- 16.5.10: עד לתאונה עבד אצל אלקובי (קבלן המשלוחים של הסניף). עבד אצלו סה"כ 3 ימים עד לפגיעה. הכיר אותו דרך חברים שעבדו אצלו כסבל משלוחים. בעבר עבד אצלו זמנית בתקופות לחץ ואלקובי הכיר אותו מהעבר. לפני הארוע, איתי שאטי ("איתי") שעבד אצלו אמר לו שהוא מתפטר מעבודתו ושאל אם רוצה להחליפו ואז התובע התייצב בסניף. אלקובי ראה אותו באותו יום, שאל אותו אם בא לעבוד קבוע, השיב כמה שיחזיק מעמד ואז אלקובי אמר לו להתחיל לעבוד. עבד יום מלא מ- 11:00 עד 24:30, ב- 2.11.09 מ- 11:00 עד 24:00 בערך וביום הארוע מ- 11:00 עד בערך 14:30, שאז נפצע. לא היה לו כרטיס נוכחות, לא חוזה עבודה. לא עבד בסופרמרקט אלא אצל אלקובי, שעובד עבור הסניף. אלקובי העביר לו כסף מזומן אחרי שיצא מביה"ח. לא קיבל תלוש. כשהביא לאלקובי את תביעתו למל"ל, אמר לו אלקובי שאין לו כוח לחתום, לכאב הראש הזה. אלקובי מכחיש שהיה עובד שלו. התחיל להוציא ארגזי משלוחים מהסניף לכוון החניון על עגלת משלוחים (משטח), כשרצה לצאת מהדלת (של המשלוחים) היה מונח כסא של קופאית עם גלגלים שבורים, הכסא נפל, ידית ההרמה של המושב נשברה וחלק מהפלסטיק עף לו לעין. 2 העדים ראו את המקרה (הם עובדי הסניף). סבן עזר לו להגיע לברז וכשזה לא עזר, נסע ברכב (התובע ברכב התובע) לבי"ח. 5. ולהכרעה - א. קשה היה לקבל נתוני עובדה ברורים לארוע ולהעסקת התובע טרם התאונה וחרף שאלות שונות שהוצגו לו - התובע לא זוכר, לא יודע, נראה לו, זוכר במעומעם וכו'.. כך, גם באשר לתקופת עבודה קודמת אצל אלקובי. כך גם באשר להודעתו לאלקובי ביום הארוע (עמ. 6-10). כך, במענה לשאלה איך ידע איתי לפנות אליו, אין הוא משיב כי עבד בעבר אצל אלקובי, אלא שעבד בעבר בסניף (כך גם לא ניתן היה לקבל ממנו פרטי עובדה ברורים ביחס לרכב שהיה לו ושאתו עבד, ולוּ לטענתו בעבר אצל אלקובי!). כך, "תאם" עם איתי שיחליף אותו. לשאלה אם לא צריך לתאם עם אלקובי, הוא משיב אין בעיה, אין בעיה, הוא הכיר אותי. ובאשר לתנאים - איתי אמר לו כמה מקבלים ושיקבל אם יעבוד. לטענתו, אלקובי ראה אותו יום לפני הנתוח, ב- 2.11, יום שני. כשנשאל אם אלקובי ראה אותו בסניף ביום הארוע הוא משיב: לא נראה לי, הוא לא בא, לא חושב. ולפתע, מספר שהוא שהתקשרו לאיתי שיבוא לעבוד כי נפצע, החזירו אותו לעבודה (לא ברור מי וגם לא אמר מי התקשר, מי אמר, מי החזיר את איתי). כך, בעבר עבד אצל אלקובי, לא זוכר שנים, שילם לו (לא פעם או פעמיים, הרבה פעמים), היו לו דפי משלוחים כמה פעמים, אולי 8, אולי 10, אולי יותר, לא יודע (קרי: חודשים). טוען התובע כי הספיק להוביל באותו יום כבר 4-5 עגלות משלוחים (6 ארגזים על המשטח, 5-6 קומות) כן טען כי זו דלת שמשמשת רק להוצאת משלוחים - אין להבין איפוא הכיצד "צץ" שם כסא לפני הדלת, באופן שהפריע לעגלה שדחף... ודאי כך, כשרק הוא עשה בה שימוש באותו יום (עמ. 22 שורות 20-21)! כך נתמה, הכיצד חזר לסניף עם העגלה, אחרי שהוציא עגלה קודמת (הכסא לא הפריע לו)?! התובע מכחיש כי פגש את אלקובי ביום התאונה. סבן זוכר שהתובע עבד יומיים לפני בסניף, לא זוכר אם שבוע לפני, כי התחלפו שם הרבה עובדים, לא זוכר תאריכים, ב- 10 חודשים שקדמו לארוע לא ראה את התובע. כשעומת עם טענתו בתצהירו ולפיה עבד אתו "תקופת מה יחדיו (למיטב זכרוני מספר חודשים)" - ולמיטב זכרונו אמר לעוה"ד "מספר חודשים לא זוכר ימים. לא זוכר חודשים, אלא ימים או שבוע". אין לו מושג לפני שראה את התובע, מי עשה התפקיד. איתי היה עובד שופרסל אין לו מושג של מי היה התובע עובד. כשנפצע, אמר לתובע להגיש תביעה נגד שופרסל (="הסניף"). לא יודע מי היה המעסיק של התובע, בהודעה רשום אחד העובדים של שמעון אלקובי. לא אמר לעו"ד שהתובע עובד של אלקובי, כי לא יודע. לא יודע באיזה קופה עבד, עבד אולי 4-5 מ' מהתובע. כנראה שהכסא היה פגום אז הקופאית הזיזה אותו, "באותו יום לא ראיתי את הקופאית מזיזה כסא, אבל כן ראיתי שעמד שם בדרך כסא רגיל על הגלגלים". ראה בעיניו שהכסא עמד במעבר, שהפריע לו, ראה שהזיז אותו עם יד אחת, שהכסא נפל והוא תפס את עין שמאל. לפי מה שזוכר ראה שהתנפץ משהו, חלקים על הרצפה שעפו, לא ראה את הגוף עצמו (שנכנס, כנטען, לעין התובע) "ראיתי שהתובע שם יד על עין שמאל, אבל לא יודע אם נכנס לו משהו לעין". הוא לא אמר כלום (למעט כאבים). את פרג'ון לא זוכר (אין לו מושג אם פרג'ון עבד לפני או אחרי הארוע). לא יודע להגיד שהתובע צעק, "לא זוכר מה היה שם, שכחתי לציין שהלכתי לבדוק את הכסא והיה חסר גלגל זה מה שהיה חסר, והידית הרמה התנפצה". לא זוכר אם היו הרבה אנשים סביב התובע או שלא שמו לב. הוא חולה, חשש לאפילפסיה, זכרונו מעורפל, לא זוכר דברים קטנים. את השומרים שיושבים במרחק 5-6 מ', לא ראה, הם לא באו. קופאיות התעניינו. לא זוכר אם פרג'ון היה או לא בזמן המקרה. מן הסתם היו 2-3 קופאיות ראשיות. התובע עמד בקופה הראשית. סבן בדק מה גרם לנפילה וראה שחסר גלגל וידית ההרמה התנפצה. "לא זוכר מה עשיתי עם הכסא, הרימו אותו ופינו אותו בצד". לא זוכר מי שאל אותו, אולי מנהל הסניף שמע על המקרה, זה היה לקראת סוף משמרתו בערב, לקראת 16-17 ולקח להראות לו את הכסא. אישר שאינו מסכים לחלק מהתצהיר ובעדותו אמר את מה שקרה. מה שאמר בהודעתו למל"ל נכון. התובע עבד כמה ימים לפני הארוע, לא כמה חודשים ולא התחיל באותו יום. פרג'ון לא יודע מי זה אלקובי (חרף השאלה בח.ח. ונוּסָחָה). אינו יודע כמה זמן עבד התובע אצל אלקובי קודם לכן במשלוחים/בברכול. זה היה ממאי עד נובמבר. הוא עצמו עבד מ- 15:00 עד הסגירה; התובע לא התחיל אתו, אולי הגיע שעתיים אחריו. הגיע שעתיים אחריו, זה מה שזוכר. לא היו להם אותו סידור שעות. התובע עבד יום אחד לפחות לפני הארוע - כך השיב תוך קריאה מתצהירו. חושב שהתובע שלח אותו לעבוד שם. לא בטוח. בברכול ידע שעובד אצל אלקובי. בסניף לא יודע ולא שאל (קודם לכן העיד שיודע שהתובע עבד אצל אלקובי, לפי מה שהתובע אמר לו). התאונה ארעה בשעות הערב 9-10-11, אם זוכר נכון. התובע משך עגלת המשלוח. באותו רגע - לא עבד, אלא "דיבר איתו, הינו 5 אנשים", דיברו ליד מכונות השתיה והוא אמר מה נשמע. ראה את ההתרחשות כי לא עבד. הכסא הפריע, לא קרוב לדלת. הוא הסיט הכסא בעדינות לא בעוצמה, כסא גבוה, פשוט נפל. התובע התקפל בכאב. התובע לא צעק. אמר איי והתקפל. ליד התובע "היינו 5 אנשים שדיברנו", אמר שכואבת לו העין. פרג'ון הזיז לו את היד ולא ראה משהו בעין (לא חפץ, לא דם, לא צבע אחר, לא נפוח), לא זוכר שהעין היתה אדומה ולא יכול לומר שהעין היתה אדומה ונפוחה. לפחות 3/4 מידית ההרמה התנפץ. הוא אסף השברים ונתן לתובע - זוכר שהתובע צילם את זה. כשנשאל האם באותו יום הוא משיב "או למחרת". לא זוכר מתי נתן לתובע את השברים. זוכר שהארוע היה בערב. כשהופנה לכך כי התובע פנה לחדר מיון ב- 15:30 - "אז זה מוזר לי". אנשים נכנסים ויוצאים מאותה דלת. אנשים הולכים שם עם עגלותיהם. הכסא היה באמצע המעבר. "אני חושב שהוא זז מאמצע הקופות". זה כסא גבוה גלגלים, משענת. התובע צילם את החלקים, לא זוכר אם בסניף, צילם בפלאפון. ראה את החלקים חודש אחרי הארוע. התובע דחף הכסא עם יד ימין לכוון שמאל, לכיוון הצד השני, לא לקופות. יכול להיות שדחף עם יד שמאל, היו שם 4-5 (וביניהם לא כולל את התובע). בלי הרבה רעש. לא שקרה פיצוץ. היו מופתעים מאד כי באותו חודש מישהו עם אפילפסיה והיתה התקהלות. בענייננו זה לא היה. המידע כי אלקובי עבד בברכול הוא לא מבוסס. עזר לתובע פעם בפסח ברכב הלבן, לא יודע עבור מי עבד התובע. הוא והתובע חברים טובים. בטוח שהתובע עבד באותו יום ולא רק. אלקובי העיד כי העובד שלו בסניף צריך לקבל הארגזים מהאורזנים ולהעמיס לרכב - זו עבודתו. סבן לא היה עובד שלו. מעולם לא עבד בברכול. עובדים מולו קבלנים כנגד חשבוניות ומול העובדים בתלוש. בסניף עבד עבורו עובד אחד ואם לא בא - מהסניף היו מתקשרים. הוא או סבן מסבירים לעובד חדש את העבודה. את תנאי השכר רק הוא מסכם. לא הכיר אישית את התובע, שעבד בתור סדרן בסניף, בחברת כח אדם. עבורו אף פעם לא עבד, בשום צורה. התובע עבד בסניף, אחרי תקופה נעלם, אח"כ חזר עם מכונית ואמר שעובד כקבלן משלוחים בברכול, היתה פעם שהגיע אליו בחג, בלחץ וקיבל ממנו אולי איזה 8-12 כתובות למשלוח. לא זוכר מתי זה היה. קבעו מחיר x והתובע הסכים ואמר שיביא חשבונית. עבד באותו יום כשעתיים-שלוש, קיבל במזומן 180-200 ₪ ולא הביא חשבונית. זו הפעם היחידה שעבד אצלו. לא יותר. בתצהירו דיבר רק על יום התאונה. קודם לכן בא אליו עם ארגזים של ברכול ברכב ולכן יודע שעבד שם. זוכר שהתובע עבד אצלו בעבר רק פעם אחת (כשעומת עם הודעתו). ביום הנדון ראה את התובע בסניף, ראה אותו כשחיפש את איתי ומצא את התובע נשען על עגלה עליה העמיסו ארגזים. ממש ביציאה מהסניף. סבן לא היה. הפועל שלו בסניף כלל לא קשור לחלוקה ללקוחות. שאל התובע איפה איתי והתובע ענה לו שיצא לסדר כמה דברים. עוד דקות יחזור. אמר לו שכועס על איתי ועזב שם. לא זוכר אם התקשר לאיתי, התובע לא אמור היה לבצע התפקיד הזה. לא אמר לתובע שילך משם. התובע נשען על העגלה. אמר לו שאיתי הלך לכמה דקות, לא יכול להיות שאיתי כלל לא בא באותו יום. איתי לא התקשר אליו באותו יום, כשהגיע בצהריים ראה את התובע. לולא איתי הגיע בבוקר היה מתקשר אליו להגיד לו, היה שם ערב קודם ואיתי היה שם. אחרי הארוע איתי אמר שהיתה תאונה והתובע הלך. אבא של התובע התקשר באותו יום וביקש שיודיע לרו"ח שהתובע פועל שלו - השיב לו שלא מכיר אותו ואז נסע לסניף אחה"צ. הגיע 25 דק' אחרי הטלפון ואף אחד מכל 25 אנשים שנמצאים ברדיוס של 15 מ' לא יכול להגיד מה קרה, אף אחד לא ראה ולא שמע. עבר אחד אחד. סבן לא היה. לא זוכר אם פרג'ון היה. לא דיבר עם כל ה- 25 אבל עם רובם. לדעתו, התאונה לא קרתה בסניף, איתי קיבל שכר על היום הזה. למחרת איתי התייצב אוטומטית לעבודה. יכול להיות שאיתי חזר לעבודה. איתי עבד אצלו 3 שבועות, הוציא לאיתי תלוש לנובמבר. אינו יודע איך איתי לא רשום בתיק הניכויים שלו. ב. אין חולק כי בהליך זה רב הנסתר על הנגלה. העדים כולם לקו בשכחה, בזכרון גרוע, כשהם מערבים בין זכרון, למה שנאמר להם, או ממה ששמעו/הבינו מזה או מאחר. ההליך דנא נדרש להוכחות לשניים: ראשית לתאונה עצמה ושנית להיות התובע עובד של אלקובי - ובשני אלה הנטל על התובע. תמוה כי התובע לא מצא להציג עדותו של איתי, עד מפתח לעניננו. כך, אין לנו הסבר מטעם התובע - מדוע לא העיד איתי בפנינו. סבן ופרג'ון צויינו ע"י התובע כעדיו ונתנו תצהיר. כך, פרג'ון וסבן שטענו כי ראו את הארוע - לא ציינו היכן עבדו בעת שכך ארע. כך, תמוה כי בגרסתם לא צויין כי נכחו עובדים רבים בסניף (מה שמסתבר לאור הנטען כי עבדו באותה עת וממילא, קופאיות, לקוחות, אחראי בסניף וכיוצ"ב). ומנגד, אם איתי עבד אצל אלקובי - הכיצד אינו מופיע בתיק הניכויים שלו במל"ל? כך גם, קשה להבין מדוע אין בפנינו ראיה חיצונית כלשהי כי סבן ופרג'ון עבדו באותה עת או יום ומי היה המעסיק שלהם. כך, קשה להבין אם היו לתובע תמונות - מדוע לא הוצגו בפנינו, כמו גם תעודות משלוח שהיו לתובע ממשלוחים שביצע עבור אלקובי ולוּ כדי להוכיח עבודתו בעבר עבורו, ולמצער, יום יומיים קודם לתאונה?! כך, קשה להבין העדר גרסה של עובד הסניף/לקוח?/עובד אחר מבין 4-5 העובדים שעמדו בצד עם פרג'ון, ממש ליד הארוע. ודאי וודאי כך, באשר לחלקי הפלסטיק שנשברו, שהיו בידיו של התובע כנטען בפנינו! בל נשכח כי התובע ואביו - מודעים היו מיידית לתאונה ולצורך "לתעד" אותה. כך, סבן וכך, פרג'ון. - אעפ"כ, אין בפנינו איזשהי ראייה עובדתית שהיתה בידי התובע - שאף לא טרח לציין קיומה כלל, גם לא בתצהירו! התובע (גם בסיכומיו) טוען לעובדה שלא הוכחה והיא כי עף גוף זר לתוך עינו. - אין בפנינו איזשהי ראייה כי משהו אכן עף לעינו, נמצא בעינו, הוצא מעינו ואף לא לפגיעה בעין עצמה עוד בסניף - גם לא עפ"י עדיו! כך גם - במסמכים הרפואיים.... התובע ועדיו אמנם טוענים כי חלק פלסטיק נשבר בנפילת הכסא - אך לא הוכח כי נשבר - ודאי לא כי חלק כלשהו "עף" לתוך העין. כך ובמאמר מוסגר, אין לדעת באיזה צד הידית ועל איזה צד נפל הכסא ומול מיקומו של התובע! ובאשר לטענה כי סבן הוא "עד אובייקטיבי" - קצת "קשה" היה להתרשם כי כך, ודאי לאור דבריו של סבן עצמו. כך, לא נהיר מדוע לא הוכחו השיחות לבית הוריו של התובע (שלא להזכיר שיחות האב לאלקובי) והכיצד גם סבן וגם פרג'ון לא הוכיחו את עבודתם ביום הנטען או בימים שקדמו ליום הארוע, וממילא, אין לדעת מתי ארעה התאונה - האם כגרסת התובע, האם כגרסת פרג'ון? והעיקר - בשעת פנייתו לביה"ח - פרג'ון עדיין לא היה, כגרסתו, בעבודה. ודאי כך, כשלטענת פרג'ון ארעה הפגיעה בערב. כך, לא נבין הכיצד אין בפנינו סרטי אבטחה (שליד הקופות) או עדות באמת של ע(וב)ד אובייקטיבי... ובהקשר זה - אין רלוונטיות להכרעה העובדתית מה בדק ומה למד ומה חשב אלקובי ביחס לתאונה - בין אם נקבע כי לא היה מעסיק ואף אם יקבע כי היה מעסיק! בל נשכח שסבן מתאר בהודעתו "באופן חופשי" את הארוע - עמד מאחורי התובע, התובע דחף הכסא, הכסא נפל "ואז ראיתי פתאום ששי מחזיק את עין שמאל שלו... כשחזר (משטיפת העין) ראה שהעין אדומה". די בכך כדי לשלול טענותיו בתצהירו/עדותו - כביכול, ראה משהו שעף לעינו של התובע! כעולה מהודעתו - ברור כי רק אח"כ "בדקנו מה בדיוק קרה שם.. בתחילה חשבנו..." - משמע, זו מסקנתו, אך לא גרסתו העובדתית של מה שראה! כך, גם התובע בעדותו מסיק שמשהו עף לעינו, עד כדי שסבור היה שגלגל עף לעין, "אבל אז הם ראו את הידית"! (עמ. 16). כך גם שרטוט המיקום לפגיעה ומיקום העדים בכל שרטוט, לא כל כך מתיישבים אלה עם אלה... לסיכום כל אלה - לא שוכנענו מעדויות התובע כי אכן עף חלק מידית ההרמה לעינו של התובע, או כי פגע בעינו בתאונה כנטען ואין בעדויות כדי לתמוך בטענתו. העובדה כי התובע כבר לוּוה באביו בבי"ח וכעולה מעדות אלקובי כי האב התקשר אליו זמן קצר אח"כ - "מבהירה" לטעמנו גם ענין זה ו"גרסת" התובע בבי"ח... ג. אלקובי כמעסיק סבן בהודעתו "זהיר" דיו. כל שידע לומר שראה את התובע פעמים מספר, בתפקיד המשלוחים בסניף - דא עקא, אינו יודע עובד של מי התובע ואף לא את תנאי העסקתו. איתי לא העיד בפנינו. אין חולק כי התובע לא סיכם עם אלקובי כלל וכלל את העסקתו ולא את החלפתו של איתי (ולא רק לא סיכם את תנאי שכרו). תשובתו כי אלקובי מכיר אותו - לאו תשובה היא לענייננו! וכל כולה התחמקות מתממת. מנגד, אין חולק כי גם עדותו של אלקובי (כעדות התובע) לא מדוייקת, לא מפורטת דיה ולא דבקה באמת... אין חולק עם זאת, כי אין בפנינו דיווח על התובע כעובד או איזשהו מסמך אחר (מתחום יחסי עבודה) להוכחת יחסי עובד-מעביד בין התובע לאלקובי. כך, אין חולק כי הצדדים אף לא הציגו בפנינו אסמכתא לעבודתו, כטענתו, בעבר אצל אלקובי. הטענה הכללית כי קיבל שכרו בעבר במזומן - אין בה להוכיח דבר. כך גם, אין בפנינו, באף לא אחד מתצהירי התובע ועדיו, כי קיבל אחרי זמן מאלקובי את שכרו בגין 3 הימים בנובמבר - גרסה זו חדשה היא ובאה לעולם רק בפנינו! כך, התובע אף אינו יודע לציין מהו שכרו בתקופה קודמת ואף אינו מדייק בשאלה כמה קיבל בגין 3 הימים בנובמבר. גם העובדה שקיבל שכר - אין לה כל ראייה, שהרי לא טען בתצהירו - וממילא איתי לא העיד בפנינו! - חרף טענת התובע כי איתי הביא לו השכר?! כך גם, לאלקובי לא הוצגה איזשהי שאלה בענין זה - וגם זה אומר דרשני! ובאשר לתלוש של איתי - חרף העובדה שהוגש לאחר הדיון וחרף טענות התובע בהתייחס לתלוש - נשכח כנראה שהנטל על התובע. כך גם אין בפנינו כי תלוש זה ניתן לאיתי וכל שניתן ללמוד הוא כי החל לעבוד באוקטובר 2009, כי עבד 17 יום בתעריף 180 ₪ ליום וכי ברוטו ב"ל מצטבר הוא סכום השכר לחודש 11.09. לכשעצמנו ומנסיוננו, אין ללמוד מכך דבר, שהרי לא נדע מתי החל איתי לעבוד ולא אחת קורה כי מעסיק מציין יום/יומיים של עבודה בחודש שקדם, בתלוש של החודש הבא. בהעדר עדותו של איתי ממילא לא נוכל ללמוד מכך - לענייננו - דבר! העיקר הוא כי בדיווח שבנ/6 איתי אינו מדווח כעובד של אלקובי! מעניין עם זאת כי אין הלימה (לומר המעט) בין השתכרותו של איתי, כעולה מהתלוש (ל- 17 יום) ובין טענת התובע להשתכרותו ב- 3 ימים (לא מלאים!). כך, אכן תמוה כי אלקובי ראה את התובע בסניף (נשען על עגלת המשלוחים), כשאיתי עובדו איננו בסניף - והוא "מסתפק" בתשובת התובע? (בין אם כך ביום לפני או ביום הארוע). דוקא אלקובי בטענתו בסיכומיו כי אין "הגיון" בהתנגדותו להיותו מעסיק, שהרי ביום התאונה אך סביר הוא שטרם דיווח על העסקת התובע ולו אכן נענה לדרישת אביו של התובע - היה "חוסך" מעצמו ההליך ומשמעותו; ומנגד, אין בפנינו הסבר ראוי (ומאוסמך!) להעדר דיווח על איתי - מול התלוש - מה שיכול שיוביל למסקנה (כטענת התובע בסיכומיו) כי אין מדובר במעסיק הנוהג כחוק וכמתחייב! אלא שאנו נצרכים להוכחות, לעובדות ולראיות - שרק מהם נוכל לקבוע, ולא נוכל להסתפק בסבירות הנטען מִכֹּה ומִכֹּה! ובהקשר זה - לא אלקובי צריך היה להביא את איתי לעדות - היה זה התובע שביקש להוכיח כי החליף את איתי, בהסכמת/לבקשת איתי - מחד ומאידך, כי נפצע בסניף ואז איתי החליפו... ועוד - כי איתי הביא לו אחר כך את שכרו ל-3 הימים!! בל ישליך איפוא את הסוגיה לפתחו של הצד האחר.... ונבהיר - הרי אף התובע לא טען כי אלקובי שכר את שרותיו כעובד שכיר (או כקבלן!). הנה כי כן - חרף התהיות, במאזן הראיות והנטלים - לא שוכנענו כי התובע היה עובד שכיר של אלקובי. ד. לאור כל האמור - דוחים אנו טענות התובע הן באשר להתרחשות התאונה הנטענת והן באשר להיותו עובד שכיר של אלקובי. משנדחית התביעה - אין לנו אלא לדחות הודעת צד ג'. בנסיבות - ישא כל צד בהוצאותיו.תאונת עבודה