פסק-דין הצהרתי אשר יקבע כי התובעת היתה "בת זוגו" של המנוח X ז"ל וכי בשל כך זכאית היא לקבל מהנתבעת את כל זכויותיה הנובעות ממעמד זה, היינו קבלת קצבת שארים. 2. המחלוקת בה עלינו להכריע בתיק זה היא האם זכאית התובעת לקבלת קצבת שארים מהנתבעת בהיותה הידועה בציבור של המנוח X X והאם עומדת היא בתנאים הקבועים בתקנון הקרן לקבת הקצבה. 3. התובעת הגישה תצהיר מטעמה וכן הוגש תצהיר נוסף של גיסתה, גב' X X (אשת אח המנוח). לאחר הדיון שהתקיים ביום 5.7.12 איפשר ביה"ד לתובעת להגיש תצהירים נוספים אולם התובעת הודיעה כי אין לה ראיות נוספות והצדדים הגישו סיכומיהם המשפטיים. 4. ואלה הן העובדות הרלבנטיות להכרעתינו זו כפי שהן עלו מכתבי הטענות, התצהירים, החקירות והמסמכים שהוגשו לתיק: א. התובעת והמנוח נישאו זל"ז בשנת 1970 ומנישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים שהינם בגירים. ב. בשנת 2000 התגלע סכסוך חריף בין התובעת למנוח על רקע התמכרותו להימורים והתובעת החליטה להיפרד מהמנוח. ג. ביולי שנת 2001 חתמו התובעת והמנוח על הסכם גירושין ובינואר 2002 התגרשו זמ"ז. התובעת נותרה לגור בדירה ברח' שלהבת 26/14 באור יהודה והתובע שכר לעצמו דירה ואח"כ שכר לעצמו דירה אחרת. ד. המנוח מר X X ז"ל, היה פנסיונר של קרן הפנסיה מבטחים והחל לקבל גמלה מהקרן ב- 1.11.04. הפנסיה הועברה ישירות לחשבון הבנק של המנוח בבנק הפועלים. ה. מבטחים הינה חברה בע"מ, בניהול מיוחד, המנהלת תכנית פנסיית יסוד ותוכנית פנסיה מקיפה. מבטחים פועלת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 וזאת לגבי אירועים מזכים החל מיום 1.10.03. ו. המנוח נפטר ביום 7.2.11. התובעת ילידת 1952 היתה בעת פטירת המנוח בת 59 וטרם הגיעה לגיל פרישה. ז. העתק מתמצית רשם האוכלוסין, נספח א' לכתב ההגנה מציין כי כתובת המגורים של המנוח טרם פטירתו אינה זהה לכתובת המגורים של התובעת. המנוח התגורר ברח' יהדות קנדה 34/5 אור יהודה, דירה אשר שכר לעצמו והתובעת התגוררה כאמור ברח' שלהבת 26 אור יהודה. ח. התובעת הוכרה ע"י המל"ל כידועה בציבור של המנוח החל משנת 2008. 5. הבסיס הנורמטיבי א. הגדרת "אלמנת פנסיונר" בתקנון קרן הפנסיה מוגדרת כדלקמן: "בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחת משני אלה: (1) היתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר; (2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה". ב. קרן הפנסיה אשר כנגדה הוגשה התביעה הינה קרן מהקרנות הוותיקות שבהסדר וחל על הקרן התקנון האחיד. לתקנון של קרן הפנסיה יש מעמד על והתחייבויות מהותיות של קרן הפנסיה, הן אלו הקובעות את הזכויות להם זכאים עמיתיה ואין הקרן יכולה או רשאית להעניק זכויות מעבר לאלו הקבועות בתקנוניה. על כן בקרות "אירוע מזכה לכאורה" על הקרן לבדוק האם שאריו של המנוח עומדים בתנאים המפורטים בתקנון הקרן. הפסיקה חזרה וקבעה בענין זה כי קרן הפנסיה אינה רשאית לתת גמלה חורגת מהתוכנית הפנסיונית המוגדרת בתקנונה שכן "חסד" לאחד הוא על חשבון האחר (ראה בג"צ 6460/02 אליאב ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה). כן נפסק כי פנסיית שארים יכולה להשתלם אך ורק לשארים המוגדרים ככאלה בתקנון קרן הפנסיה וכי לא ניתן להתנות על הוראות תקנון קרן הפנסיה. ג. הפסיקה הרלבנטית לבחינת אירוע מזכה קבעה כי הזכאות לקבלת גמלה נקבעת על-פי הוראות התקנון, כפי שהוא בתוקף ביום בו מתגבשת הזכות לגמלה, ולא ביום בו התחיל המנוח לעבוד או להצטרף לקרן הפנסיה. ד. באשר להלכה הפסוקה להכרה בידועה בציבור נקבע כי מגורים משותפים הם ביטוי למהות היחסים ולכוונת הצדדים לחיות חיי שיתוף של איש ואשתו. בילויים משותפים וארועים משותפים או ביקורים דחופים בדירה של איש אצל רעייתו ויחס קירבה בין שניים אין בהם כשלעצמם להעיד על מגורים במשותף וניהול משק בית משותף. הפסיקה לאחרונה הגמישה כלל זה וקבעה כי הגם שמגורים משותפים להכרה בידועה בציבור, היא תנאי מהותי, הרי שיהיו מקרים בהם ניתן יהיה לקבוע משק בית משותף וחיי משפחה אף אם הזוג לן בדירות נפרדות ובלבד שיוכח כי ניהלו חיי שיתוף, כפי שנהוג בין בעל לאשה ומתוך כוונה לקשירת הגורל יחדיו. הכרעה 6. נקדים ונאמר בראשיתה של הכרעתנו זו כי לאחר שבחנו את מיעוט הראיות שהוגשו ע"י התובעת וכן בחנו את הסתירות העובדתיות בין שנאמר בכתב התביעה אל מול תצהירה (שנכתב לאחר כתב ההגנה והדיון המקודם) הכל כפי שנפרט להלן, מצאנו כי בנסיבות המקרה של התובעת לא ניתן להעניק לתובעת זכויות שאינן מפורשות בתקנון. התובעת אינה עומדת באף לא אחד מהתנאים הקבועים להגדרת "אלמנת פנסיונר" ואף נרחיב ונאמר כי לא מצאנו בראיות שהוצגו על ידה כי הייתה הידועה בציבור של המנוח בשנים 2002 עד 2008 (המועד בו הוכרה ע"י המל"ל). להלן ננמק הכרעתינו זו. 7. התובעת טענה בכתב התביעה בסעיף 1 כי היא והמנוח התגרשו בחודש 1/02 לאחר 33 שנות נישואים ופרידתם לא צלחה והם חזרו זה לזרועות האחר לאחר מספר שנות גירושין קצרות ולמעשה כשלוש שנים טרם פטירתו שכר התובע דירה בשכנות למגורי התובעת ובשנתיים האחרונות עבר להתגורר בבית התובעת יחד עם התובעת. אף בסעיף 10(א) לכתב התביעה נכתב "התובעת והמנוח חזרו זה לזרועותיה של זו לאחר חמש שנות פרידה וחיו יחדיו וניהלו משק בית משותף תחת קורת גג אחת כשנתיים ומחצה טרם פטירתו של המנוח. 8. באשר למגורים המשותפים, לאחר שהתקיים הדיון המוקדם והובהרו לתובעת הקשיים המשפטיים, הועלתה על ידה גרסה חדשה ושונה עובדתית באשר למגוריהם המשותפים וזאת מבלי שביקשה לתקן את כתב התביעה ותוך הרחבת חזית. יתרה מכך, למרות תמצית הרישום שצורפה לכתב ההגנה המעידה כי המנוח התגורר בכתובת שונה מהכתובת בה היא התגוררה,בחרה התובעת להביא לעדות רק את גיסתה (אשת אחיו של המנוח) ולא הוצגה כל ראיה על מנת להוכיח כטענתה כי התובע לא התגורר בפועל בדירות אותן שכר למגורים. זאת ועוד, התובעת אף בחרה למרות המלצת ביה"ד לאחר Xת ראיותיה שלא לזמן עדים נוספים כגון ילדיה, חברים, שכנים, שיתמכו בגרסתה למגוריהם המשותפים בשנים 2004 עד 2008. 9. כך בפועל לא הצליחה התובעת להוכיח מגורים משותפים עם המנוח מאז הגירושים, ויותר מכך, כל שהוכח הוא כי המנוח עבר להתגורר דרך קבע בדירתה בעקבות מחלתו בחמשת החודשים האחרונים לפני פטירתו. 10. לא זו אף זו, גם אם היה מוכח בפנינו כי התובעת התגוררה עם המנוח והייתה בת זוגו החל מ- 2008, אין התובעת עומדת בהוראות התקנון שכן חזרתם לכאורה לחיים משותפים אירעה לאחר חודש הזכאות הראשון לקבלת גמלה של המנוח ועל כן עליה לעמוד בתנאי נוסף והוא כי ביום בו נפטר המנוח התובעת הגיעה לגיל זקנה. ברם התובעת פטירת המנוח הייתה בת 59 ואף בשל כך אינה זכאית לקבלת קצבת השארים. 11. התובעת בסיכומיה חזרה וטענה כי אין להתייחס כלל לחלופה השניה בהגדרת אלמנת פנסיונר בתקנון אלא רק לחלופה הראשונה. כאמור כפי שקבענו בעובדות , חודש הזכאות הראשון של המנוח לגמלת הנתבעת היה 11/04. במועד זה עלה מהראיות באופן חד משמעי כי התובעת לא התגוררה עם המנוח ואף לא הוצגו כל ראיות ,למעט אמירות כלליות כי התובעת והמנוח ניהלו חיי שיתוף. כל מסמכי חשמל, גז וכבלים ופירוט כרטיס האשראי אין בהם כלל כדי להוכיח כי התובעת והמנוח חיו חיי שיתוף ואף היה בהם כדי לסתור חלק מטענות התובעת שכן פירוט כרטיסי האשראי וחשבון הבנק הראו מיעוט חיובים ודווקא הצביעו על העדר חיים משותפים. 12. לסיכום - לאור כל קביעותינו דלעיל ומשהתובעת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנון הנתבעת לצורך קבלת קצבת שארים ממבטחים, הן בחלופה הראשונה והן בחלופה השניה, התביעה נדחית. מאחר ופסק-דין בתביעה מסוג הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. פסק דין הצהרתי