האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין עגמת נפש עקב פיטוריו ? כמו כן חלוקים הצדדים באשר לזכאותו לרכיבים שונים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובגין ניכויים שלא כדין מהשכר, פדיון חופשה והבראה, אש"ל והפסד דמי אבטלה. 2. רקע עובדתי א. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקידי שמירה מיום 1.5.07 ועד לתחילת חודש אפריל 2011. ב. על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה (להלן - ההסכם הקיבוצי). החל מחודש יולי 2009, חלו על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 2.11.08 (מספרו 7041/08). עובר לכניסתו של ההסכם הקיבוצי החדש לתוקף, חלו הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה משנת 1972. ג. בסמוך להתחלת עבודתו, ביום 30.4.07, נמסר לתובע טופס הודעה לעובד בו פורטו תנאי העסקתו (נספח א' לתצהיר מר סדן, המצהיר מטעם הנתבעת). ד. בתקופת עבודתו התובע הוצב במספר אתרים. במשך כשלוש שנים התובע עבד בסניף הדואר בקרית אליהו בראשון לציון. לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז להפעלת שירותי השמירה במקום, התובע הועבר לעבוד בשירות המבחן בראשון לציון, שם עבד במשך כשבעה חודשים. עבודתו במקום הופסקה עקב בקשת נציג שירות המבחן (ר' עדותו של מר סדן, בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 11-22 ובעמוד 11, שורות 17-19). לאחר מכן עבר התובע לעבוד בסניף איקאה בראשון לציון, שם עבד במשך כחודש וחצי עד ליום 6.4.11. בהמשך ביקשה הנתבעת לשבצו במקום עבודה חלופי. ממועד זה ואילך החלה השתלשלות עובדתית לגביה קיימת מחלוקת בין הצדדים, במהלכה שהה התובע בביתו ולא עבד בפועל, ובסופו של יום התובע לא חזר לעבודה בפועל אצל הנתבעת. 3. ההליך א. ישיבת קד"מ התקיימה בפני נשיא בית הדין (כתוארו אז) כב' השופט שפיצר. באותו דיון התובע הודיע שהוא חוזר בו ממרבית רכיבי התביעה, להוציא ארבעה רכיבים: הבראה, ותק, פיצויי פיטורים ושכר בגין הפסד השתכרות בפרק הזמן של שלושה שבועות בחודש אפריל 2011, בהם לא עבד. כשלושה שבועות לאחר ישיבת הקד"מ, התובע ביקש לחזור בו מההסכמות הדיוניות ובקשתו נעתרה בחיוב. ב. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, המנוסח בלשון כללית והוא דל בפרטים ביחס לרכיבי התביעה שפורטו בכתב התביעה. לתצהיר התובע לא צורף אף מסמך. ג. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובע ונציג הנתבעת - מר עודד סדן (להלן - סדן), עובד הנתבעת לשעבר, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמנהל איזור. בתום הישיבה, הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. ד. לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות ונשמעו סיכומי הצדדים, התובע הגיש השלמת סיכומים בכתב, אליה צורפו מסמכים רבים אשר הוגשו לראשונה לתיק בית הדין: דו"חות נוכחות, תלושי שכר ותכתובות בין הצדדים. יש לציין כי בעוד שסיכומי התובע בעל פה התרכזו בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים, ובכך נראה כי התובע זנח את שאר תביעותיו (במידה רבה, בהתאם להסכמות אליהן הצדדים הגיעו בישיבת הקד"מ), ב"השלמת הסיכומים" בכתב התובע חזר על כל רכיבי התביעה המפורטים בכתב התביעה. חרף התנגדות הנתבעת, הוחלט כי השלמת הסיכומים מתקבלת בהתעלם מהמסמכים החדשים שצורפו לה והנתבעת רשאית להשלים את סיכומיה בכתב. ה. העולה מן המתואר לעיל הוא כי התובע ניהל את עניינו בבית הדין בהתעלם מסדרי הדין ואף בהתעלם מהחלטות דיוניות שניתנו (למשל, החלטה בנושא הגשת תצהירי עדות ראשית בצירוף כל המסמכים שהצדדים מבקשים להסתמך עליהם). ומכאן נפנה לדיון בתביעה עצמה. סיום עבודתו של התובע 4. התובע הועסק כשלוש שנים בסניף הדואר בקרית אליהו בראשון לציון. במהלך תקופה זו, עבד פעמים בודדות גם באתרים אחרים (ר' עדותו בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 1-7). לאחר סיום המכרז במקום, התובע הוצב במקום עבודה אחר, במתקני שירות המבחן בראשון לציון. לאחר כשבעה חודשים, עקב תלונות של האחראי במקום, התובע הוצב לעבוד בסניף איקאה המרוחק מביתו (יחסית למקום עבודתו הקודם), ובאתר זה נדרש לבצע עבודות במשמרות שונות מאלו בהן הועסק קודם לכן - משמרות ערב ושבת. לאחר מכן, הודיעה לו הנתבעת כי עבודתו באתר תופסק. כך נותר התובע במשך שלושה שבועות בביתו כשהוא מחוסר עבודה (סעיפים 9-14 לתצהיר התובע). 5. לטענת התובע, בתקופת עבודתו באיקאה ביקש להשתבץ במקום עבודה קבוע, אך הוצעו לו מקומות עבודה חלופיים בתנאים פחותים (סעיף 16 לתצהיר התובע). כמו כן, בחודש אפריל 2011, עת הגיע למשרדי הנתבעת על מנת לשוחח עם מנהלה, הותקף בצעקות ובאיומים תוך שנטען בפניו כי תוגש נגדו תלונה למשטרת ישראל בשל אחזקת נשק שלא כדין (סעיף 19 לתצהיר התובע). 6. יש להדגיש כי גרסתו של התובע היתה סתומה וכללית. כך למשל, לא פורטו בה המועדים בהם התרחשו האירועים נשוא כתב התביעה ואף לא צוין מקום מגוריו של התובע (למרות שנטען כי הוא הוצב במקומות המרוחקים מביתו). 7. מאחר שהתובע עבד בשירות המבחן כשבעה חודשים לאחר הצבתו בסניף הדואר, יש לראותו כמי שהסכים לשינוי זה בתנאי העבודה ואין לראות בהעברה זו הרעה מוחשית (השוו: דב"ע נד/ 3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994); ע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) - טלקר, (29.12.11)). מאותו נימוק גם תנאי העבודה בדואר אינם רלוונטיים לצורך השאלה האם חלה הרעה בתנאי עבודתו. 8. טענת התובע לפיה לאחר סיום עבודתו באתר איקאה, הנתבעת לא דאגה למצוא עבורו מקום עבודה חלופי (סעיף 14 לתצהיר התובע), אינה מתיישבת עם התכתובת בין הצדדים. כך למשל, הוצג מכתב של הנתבעת מיום 7.4.11 בו הוצעו לתובע מספר מקומות עבודה (נספח נ/2 לתצהיר סדן): "1. בהמשך לשיחתנו הטלפונית מתאריך 07/04/2011 ובקשתך כי ישלח אלייך מכתב שיבוץ בפקס ובו מקומות עבודה באותם תנאי שכר ועבודה בהם עבדת עד כה נשלח אלייך בפקס ובדואר מכתב זה. 2. מקומות העבודה שמוצעים לך הם: 2.1. קר- פרי 25.25 ₪ - חולון, תפקיד אחראי משמרת. 2.2. חוגלה 25.25 ₪ - צריפין, משמרות בוקר, צהרים. 2.3. גן הורדים 25.25 ₪ - ראשל"צ משמרת ערב. 3. הינך מתבקש להחזיר תשובה בכתב עד תאריך 20/04/2011. 4. בזמן זה באם תרצה חברת השמירה מעוניינת ויכולה לספק לך עבודה באתרים אלו ואחרים עד שתקבל החלטה. 5. אם תחליט שאתה מעוניין לצאת לעבודה עד קבלת החלטה הנך נדרש ליצור קשר עם רפי מנהל אזור ראשלצ (מספר טלפון ...) או עם עודד סדן מנהל אזור דרך הסניף 08-9454906. 6. חברת G4S מקוה כי תמשיך לעבוד בחברתנו." בו ביום שלח ב"כ הנתבעת מכתב לב"כ התובע בו הבהיר כי התובע קיבל לידיו פירוט בדבר הצעות העבודה החלופיות ואף אישר זאת בחתימת ידו (איקאה, חוגלה, בנק הפועלים- 25.80 ₪ לשעה, מגדלי רובינשטיין). לדבריו, התובע ביקש שהות על מנת לבחון את הצעות העבודה החלופיות (נספח נ/3 לתצהיר סדן). 10. כאמור, התובע לא צירף לתצהירו מסמכים כלשהם, בכלל זה לא הוצגו תגובותיו של התובע או בא כוחו למכתבה של הנתבעת. גם לאחר עיון במסמכים שצורפו להשלמת הסיכומים מטעם התובע (מסמכים שאינם חלק מהראיות בתיק זה), עולה כי התשובות היו כלליות ואין בהן התייחסות קונקרטית להצעות שהוצגו לו. 11. מעדות התובע בחקירה הנגדית עולה כי הוא כלל לא היה מודע להצעות של הנתבעת וממילא לא בחן אותן. התובע העיד בעניין זה כך (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 21 עד עמוד 9, שורה 5; ההדגשה הוספה - ד.ו.): "ת. בחוגלה אמרו לי שיבואו לאסוף אותי ובסוף זה נדחה ונדחה. בבנק הפועלים לא הייתי. גם לא הייתי במגדלי רובינשטיין. בקרפרי לא הייתי. גם בגן הוורדים לא הייתי. אני לא יודע מה זה קרפרי, לא זוכר שדיברו איתי על זה. ש. הציעו לך לעבוד במשרד הרווחה? ת. הייתי שם חצי שנה. ש. אני שואל לגבי המכתבים שנשלחו לעורך הדין שלך, למה לא פנית לשם? ת. אני עבדתי שם חצי שנה. ש. ביו.טי.איי הלכת לבקר שם? ת. אף אחד לא דיבר איתי על זה. אף אחד לא כתב לי על זה. זה היה טירטורים רק בשביל שאני אתפטר. ש. אני אומר לך שעורך הדין שלך לא העביר לך את ההצעות של הנתבעת? ת. הוא העביר אלי את הכל. למה לא; פנו אלי? השיחה האחרונה שאם אני לא מחזיר את הנשק, אז תוגש תלונה במשטרה. אמרו לי לחכות בבית ולא קיבלתי שום הצעה. עד היום אני מחכה לתשובה כלשהי. יש דואר ויש טלפון. ש. קיבלת את המכתבים שנשלחו לעו"ד שלך ששם היו את הצעות העבודה? ת. איזה מכתבים?" כלומר, התובע כלל לא בדק את הצעות העבודה החלופיות שהוצגו בפניו, ולטענתו אף לא היה מודע למכתבים שנשלחו לבא כוחו. 12. זאת ועוד, התובע זומן לראיון עבודה ביום 28.4.11, אולם לא התייצב על מנת לבחון את המשרה המוצעת (חוגלה). התובע הועסק במשמרות בוקר בשירות המבחן. אף בסניף הדואר התובע הועסק במשמרות בוקר שחלקן נמשך עד לשעות הערב. כלומר, המשמרות שהוצעו לו היו דומות לאלה שביצע במסגרת עבודתו בנתבעת. 13. גם בחינת תנאי השכר מעלה כי ההצעות שהוצגו לתובע לא היוו שינוי או הרעה לעומת השכר שקיבל קודם לכן. מתלושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה שהשכר השעתי ששולם לתובע היה 24.5 ₪ (ר' תלושי שכר לשנת 2008, חודש יולי 2009), בהמשך עמד על 25.25 ₪ (אוגוסט, ספטמבר 2010, פברואר 2011) ובאתר איקאה עמד על 24.5 ₪ (אפריל 2011). התובע עצמו העיד שהוא היה מעוניין לשוב לעבודתו ב"איקאה" (סעיף 14 לתצהיר התובע), על כן אין לראות בהעברתו לסניף איקאה כהרעה בתנאי עבודתו. בנוסף, ממכתבי הנתבעת עולה כי מדובר בשכר זהה לזה שהוצע לתובע גם באתרים החדשים. 14. לאמור לעיל נוסיף כי עדותו של סדן לגבי המשרות החלופיות שהוצעו לתובע מקובלת עלינו. על פי עדות זו (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 22-27): "ש. ההצעות שהוצעו לתובע באיקאה, בנק הפועלים בת"א, מגדל רובינטשיין, נס ציונה, וארפורט סיטי, האם בכל המקומות השכר והמשמרות והשעות היו זהים? ת. אותו שכר ואותן משמרות. ש. אותן משמרות שהוא עבד בדואר? ת. כן, משמרות בוקר ומשמרות ערב. גם ברווחה הוא עבד בצורה כזו, וגם בדואר. לא היו משמרות לילה בדואר, ברווחה היו משמרות לילה." 15. זאת ועוד, בטופס הודעה לעובד נכתב במפורש כי הנתבעת רשאית להעביר את התובע מאתר לאתר בהתאם לצרכיה. הנתבעת לא הורתה באופן חד צדדי על העברתו של התובע לאתר עבודה מסוים, אלא הציגה בפניו חלופות הדומות לתפקידים שביצע לאורך תקופת עבודתו ואפשרה לו לבחור את מקום העבודה המתאים לו, אולם התובע נמנע מכך ללא סיבה מוצדקת. 16. אשר לטענה כי נשקו נלקח ממנו, יש להשיב כי התובע לא עבד בפועל במהלך חודש אפריל 2011 ועל רקע זה יש להבין את דרישת הנתבעת שהתובע יפקיד את נשקו. אין בכך להעיד בהכרח על כך שהצעתה של הנתבעת לא היתה כנה (ר' מכתב בא כוח הנתבעת מיום 27.4.11, נספח נ/6 לתצהיר סדן). 17. התובע הוסיף וטען כי גם העובדה שלא יכול היה לצאת להפסקות במהלך יום העובדה מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. אנו סבורים כי נושא זה אינו מעלה או מוריד בהכרעה בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. ראשית, מדובר בטענה שלא נטענה בזמן אמת, אלא רק בכתב התביעה, לאחר שהתפטר. שנית, לתובע הוצעו מקומות עבודה חלופיים והתובע כלל לא בחן אפשרות להשתלב בהם, ממילא לא הוכח שבמקומות העבודה החלופיים לא יכול היה לצאת להפסקה. 18. לסיכום נושא זה, המשרות שהוצעו לתובע היו דומות לאלה שביצע במהלך עבודתו בנתבעת. מאחר שהתובע כלל לא בחן משרות אלה, אין לקבל הטענה לפיה יש לראות בנתבעת כמי שהרעה את תנאי עבודתו. בנסיבות אלה, מאחר שהתובע סירב להצעות הנתבעת ולא שב לעבודה בפועל אצלה, יש לראותו כמי שהתפטר מסיבותיו הוא ולא עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה. לאור כל האמור, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. 19. הפסד השתכרות במהלך חודש אפריל, במשך כשלושה שבועות, התובע לא עבד ולטענתו המתין לשיבוץ. בגין תקופה זו נתבע פיצוי. מאחר שמצאנו כי הנתבעת הציעה לשבץ את התובע במקומות עבודה שונים וביקשה כי יפנה אליה לשם מציאת שיבוץ זמני לתקופת הביניים, עד למציאת מקום עבודה קבוע (נספח נ/ 2 לתצהיר סדן), והתובע לא פנה לנתבעת לשם שיבוץ בפועל, יש לדחות תביעתו ברכיב זה. 20. עגמת נפש לטענת התובע, נסיבות סיום עבודתו מצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש, מאחר שהנתבעת נמנעה במכוון לשבצו לעבודה תוך שהיא מרעה תנאי עבודתו. כמו כן טען שכאשר הגיע למשרדי הנתבעת, זכה לצעקות ואיומים בכל הנוגע להפקדת נשקו ונציג הנתבעת אף איים כי יתלונן נגדו במשטרת ישראל (סעיף 19 לתצהיר התובע). כאמור לעיל, הגרסה לפיה הנתבעת ביקשה לפטר את התובע ומשום כך הציגה לו הצעות לשיבוץ בתנאים פחותים מאלה שהיו לו בעבר, נדחתה. עוד קבענו כי על רקע העודה שהתובע שהה תקופה ארוכה בביתו, הדרישה שימסור את הנשק היתה לגיטימית (ר' נספח נ/6 לתצהיר סדן). נותרה לבחינה טענת התובע על צעקות ואיומים. בדומה לכלל תצהירו של התובע, אף גרסת התובע בנושא זה היתה כללית. כך למשל, התובע לא הבהיר מיהו הנציג שאיים עליו ואף לא מסר פרטים לגבי מועד הארוע הנ"ל. לעומת גרסה זו, סדן העיד שאינו יודע על תקרית כלשהיא שאירעה בכל הנוגע להחזרת הנשק והפקדתו אצל הנתבעת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 28-30). בנסיבות אלה, נוכח כלליות הטענות מפי התובע, איננו סבורים כי זהו המקרה שבו ראוי לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש, שכן הכלל הוא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד (דב"ע נג/ 114, 3-99 משרד החינוך, מדינת ישראל - מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - אלישע, 27.2.08; ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר - חן, 3.11.08). 21. אשר לתביעה לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה - על פי הדין, הזכאות לדמי אבטלה נקבעת על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ודמי האבטלה משולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. על כן נפסק כי ככל שיש לעובד תביעה בעניין זכאותו לדמי אבטלה, עליו להפנותה למוסד לביטוח לאומי (ע"ע (ארצי) 300321/98 סווירי - רם חן חניונים בע"מ, 23.6.02). משכך התביעה ברכיב זה נדחית. גמול בגין עבודה בשעות נוספות 22. לטענת התובע, הוא עבד בממוצע כ - 222.5 שעות בחודש ושכרו הממוצע עמד על 5,500 ₪, בעוד שהיה זכאי לסך של 5,674 ₪. על יסוד טיעון זה נתבעו הפרשי שכר. עדותו של התובע בנושא שעות העבודה לא היתה עקבית או משכנעת (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-15): "ש. כמה שעות עבדת בספטמבר 2007 בדואר? ב"כ התובע: אי אפשר להוכיח את זה, כי אין דו"חות נוכחות. המשך: ת. לא זכור לי. ש. אמרת שכל הזמן עבדת 210 שעות, עכשיו אתה לא זוכר? ת. עבדתי 210 שעות. ש. אני מראה לך תלוש ספטמבר 2007, תראה לי איפה יש כאן 210 שעות? ת. זה תלוש לא נכון. פה גזלו ממני שעות. ש. בחודש מאי 2007 כמה שעות עבדת? ת. לפי הנהלת החשבונות, מה שרשום. ש. אני מראה לך את התלוש, כמה שעות עבודה עבדת בחודש הזה? ת. צריך להיות פרופסור כדי להבין את התלוש, מה רשום כאן. ש. יש חודשים קצרים ויש חודשים ארוכים, בחודש פברואר כמה שעות עבדת? ת. לא זוכר בדיוק. כשאני נשאל שוב, אני משיב שצריך לפנות לדו"חות הנוכחות. המספר שמופיע בתלוש זה גזל. זה לא נכון שעבדתי בחודש פברואר 109 שעות. עבדתי יותר וגזלו ממני את השעות. יש דו"חות נוכחות אצל עורך הדין שלי ואפשר להשוות." במאמר מוסגר נעיר כי הערת ב"כ התובע כי "אין דוחות נוכחות", אינה מתיישבת עם המסמכים שצורפו להשלמת הטיעונים מטעם התובע, מהם עולה כי במסגרת גילוי מסמכים בין הצדדים, חודשים רבים עוד טרם שהוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, היו בידיו תלושי שכר ודו"חות נוכחות. מכל מקום ובהתייחס לעדות התובע, עולה מהדברים לעיל, שהתובע לא מסר גרסה ואם בכלל ניתן לחלץ גירסה כלשהי מעדותו, הרי שמדובר על 210 שעות עבודה בחודש (שגם להן אין עיגון ראייתי, לבד מעדות התובע, שלא הסביר את טיעונו בנושא) ולא 222.5 שעות, כפי שהעיד בתצהירו. 23. לאמור לעיל נוסיף כי על פי עדות התובע (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 13-18; עמוד 6, שורות 25-27), בתקופה שעבד בסניף הדואר מתכונת עבודתו היתה קבועה, אולם לאחר שהועבר מסניף הדואר, חלו שינויים בהיקף עבודתו והיא השתנתה מפעם לפעם. עדות זו אינה מתיישבת עם הטיעון לגבי הזכאות לתמורת שעות נוספות, המבוססת על טענה לשעות עבודה קבועות. 24. כאמור, רק במסגרת השלמת הסיכומים התובע הגיש דוחות נוכחות בודדים מהם עולה כי אכן עבד בשעות נוספות. למרות ההחלטה שמסמכים אלה לא יהוו ראיות בהליך, משמדובר בזכות על פי חוק מגן, מצאנו לבחון את הנתונים העולים מהם, באופן מדגמי. מבחינת מסמכים אלה עולה, כי גם אם במקרים מסויימים הרישום בדו"חות הנוכחות אינו מתיישב במדויק עם תלושי השכר, לא מצאנו כי ישנה אי התאמה המעידה על תשלום שכר הנופל משעות העבודה בפועל. כך למשל, בחודש מאי 2008 התובע עבד 164.75 שעות, מהן 143 שעות רגילות ועוד 17.25 שעות בשיעור של 25% ו - 4.833 שעות בשיעור של 50%. בגין חודש זה, על פי דו"ח הנוכחות, התובע היה זכאי לשכר של 4,201 ₪ ואילו השכר ששולם לו על פי תלוש השכר עלה על סכום זה. גם השוואת דו"ח הנוכחות לחודשים נובמבר ואוקטובר 2008, אפריל ומאי 2010 מעלה תוצאה דומה. 25. אנו ערים לכך כי נטל ההוכחה בכל הנוגע להמצאת דו"חות הנוכחות מוטל על הנתבעת, אך זו לא הגישה ולו דו"ח נוכחות אחד כראיה מטעמה. עם זאת, גרסת התובע לפיה עבד במכסת שעות קבועה, עומדת בסתירה לעולה מחקירתו הנגדית. כלומר, לא הובאה ראשית ראיה ביחס לגרסת התובע. בנוסף, גם בחינת המסמכים המאוחרים שהתובע הציג לא שינתה את התמונה העובדתית, לפיה התובע עבד מספר משתנה של שעות נוספות ועל פני הדברים, לא עולה מכלל המסמכים שהתובע אכן זכאי להפרשי שכר ברכיב זה. בנסיבות אלה, התביעה להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות נדחית. 26. דמי חגים א. לטענת התובע, הוא זכאי ל- 40 ימי חג שלא שולמו (בגין 10 ימי חג בשנה), בניכוי הסכום של 564.93 ₪ ששולם לו במהלך עבודתו בגין רכיב זה. בסך הכל נתבעו ברכיב זה 7,435 ₪. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע את כל המגיע לו בגין רכיב זה. אשר לחישובי התובע, נטען כי הוא זכאי לתשעה ימי חג בשנה ולא לעשרה ימים, התובע לא פרט את ימי החג בגינם זכאי לגמול ובכך התעלם מחגים שחלו בשבת (סעיפים 22-25 לתצהיר סדן). ב. מתלושי השכר ומעדותו של סדן עולה כי הנתבעת שילמה לתובע דמי חג בספטמבר ואוקטובר 2007, באפריל - יוני 2008, ספטמבר - אוקטובר 2008, אפריל - מאי 2009, ספטמבר 2009, מרץ - מאי 2010, ספטמבר 2010. סך הכל הנתבעת שילמה לתובע 6,300 ש"ח כדמי חגים. בהתחשב בסכום התביעה ברכיב זה, כאשר מעיון בלוח השנה העברי עולה כי התובע התעלם משבעה ימי חג במהלך עבודתו, אשר חלו בשבת, אין התובע זכאי להפרשי שכר בגין רכיב זה, אף לשיטתו (24.5 ₪ לשעה X 8 שעות ליום X 7 ימי חג בשבת= 1,372 ₪, סכום שיש לנכותו מהסכום הנתבע, אף לשיטת התובע). ג. במאמר מוסגר נציין כי בחישובינו לעיל התייחסו רק לתשלומים שסומנו בתלושי השכר כרכיב "י.ח." (סמל 024). לגבי חלק מהסכומים שפורטו לעיל והוגדרו כ"י.ח.", טענה הנתבעת כי מדובר בימי חופשה (סעיף 37 לתצהיר סדן), אולם מתלושי השכר עולה כי כאשר שולמו לתובע ימי חופשה רכיב זה הוגדר כ"חופשה" (סמל 003) ולא כ"י.ח.". משכך ומאחר שלא הוצג פנקס חופשה ולא הוכח כי הסכומים שולמו בגין ימי חופשה, משמדובר בסכומים ששולמו בחודשים בהם חלו חגים, יש לזוקפם על חשבון ימי חג. ד. לסיכום האמור לעיל, התביעה לדמי חג נדחית. פדיון הבראה 27. לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון הבראה בסך 4,874 ₪ שהם 8,424 ₪ (351 ₪ X 24 ימי הבראה), בניכוי 3,550 ₪ ששולמו לו בפועל. מעיון בתלושי השכר עולה כי בשנתיים האחרונות לעבודתו, הנתבעת שילמה לתובע 5,854 ₪ (בחודשים 5/08, 5/09, 7/09 ו - 6/10). על פי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, שחל עד יולי 2009, תשלום דמי הבראה הוגבל לשנתיים האחרונות של העבודה. מאחר שמדובר בהוראה המגבילה את האפשרות לפדיון הבראה והיא הושמטה בהסכם הקיבוצי החדש, יש לראות בהשמטה זו כהשמטה המיטיבה עם העובד. משכך, במועד סיום עבודתו, לא חלה ההגבלה של פדיון הבראה רק לשנתיים האחרונות לעבודה. יחד עם זאת, מאחר שההגבלה לשנתיים האחרונות היתה ההוראה המחייבת עד יולי 2009, אין מקום לפסוק לתובע פדיון הבראה לתקופה של השנתיים שקדמו להסכם הקיבוצי החדש, היינו יולי 2007. במועד זה, לתובע היה ותק חודשיים, על כן בגין יתרת תקופת העבודה התובע היה זכאי ל - 23 ימי הבראה. היינו לפדיון הבראה בסך 8,073 ₪ (23 X 351) ובניכוי הסכום ששולם לו - 5,854 ₪, התובע זכאי ליתרת פדיון הבראה בסך 2,219 ₪. 28. במאמר מוסגר נציין כי הנתבעת טענה שנפלה טעות בחישובי התובע, אשר תבע על סמך ערך יום הבראה עובר לסיום עבודתו ולא בהתאם לתעריפים שהשתנו במהלך השנים. מאחר שהנתבעת לא הציגה תחשיב חלופי וממילא נתבע פדיון הבראה, המשולם בסיום יחסי עובד - מעביד, טענה זו נדחית. את פדיון ההבראה יש לחשב על פי ערך יום הבראה שהיה רלוונטי במועד סיום העבודה (היינו על פי צו ההרחבה מיום 11.10.10). עוד נציין כי הנתבעת זנחה את הטענה לפיה התובע עבד בחלקיות משרה ואף מהראיות עולה כי התובע הועסק במשרה מלאה (הדברים עולים מתלושי השכר, מגובה שכרו ומהעובדה שקיבל שכר בגין עבודה בשעות נוספות). 29. פדיון חופשה לטענת התובע בנושא החופשה, הוא היה זכאי ל - 50 ימי חופשה, בשווי 9,500 ₪ ומסכום זה יש לנכות דמי חופשה ששולמו לו, בסך 3,607 ₪. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע את כל המגיע לו והפנתה לסכומים שסומנו בתלוש השכר כ"י.ח.". נוכח האמור לעיל בסעיף 26ג' לפסק הדין, בנוגע לרכיב שכר זה ומשלא הוצג פנקס חופשה אשר יתמוך בטענה לפיה הסכומים הנ"ל שולמו בגין ימי חופשה שנוצלו בפועל, אנו דוחים את טענות הנתבעת בנושא. הנתבעת הוסיפה וטענה להתיישנות. נוכח תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, (ע"ע (ארצי) 547/06 כהן - אנויה, 8.10.07), טענות הנתבעת בנושא נדחות. מאחר שתחשיב התובע ברכיב זה לא נסתר והנטל בנושא מוטל על הנתבעת, אשר לא הציגה פדיון חופשה, התביעה לפדיון חופשה מתקבלת. 30. אש"ל התובע לא הבהיר מכח איזה הסכם קיבוצי או צו הרחבה הוא זכאי לתוספת אש"ל. יחד עם זאת, כפי שנפרט להלן, הוא אינו זכאי כלל לתוספת זו. ככל שהתובע מסתמך על ההסכם הקיבוצי שהיה בתוקף עד יום 20.6.09, מדובר בתוספת המשולמת לעובדי אבטחה בלבד (סעיף כ"ד להסכם הקיבוצי הישן בענף השמירה, מספרו 7019/72). התובע לא התייחס כלל בתצהירו לשאלה העובדתית, האם היה שומר או מאבטח. גרסת הנתבעת לפיה התובע היה שומר ולא מאבטח (סעיף 32 לתצהיר סדן), מתיישבת עם טופס ההודעה לעובד בו נכתב כי התחומים בהם יעסוק התובע יהיו: "שמירה באתר, בידוק בטחוני, פקיד/ת מודיעין" (נספח נ/1 לתצהיר סדן). על כן יש לראות בתובע שומר ולא מאבטח והוא אינו זכאי לתוספת אש"ל מכח ההסכם הקיבוצי הישן בענף השמירה. נוסיף שתוספת האש"ל בוטלה בהסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה ורכיב זה הושמט כליל מההסכם הקיבוצי, כך שאף הסכם זה אינו יכול לשמש מקור נורמטיבי לרכיב תביעה זה. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית. 31. ניכויים מהשכר מידי חודש בחודשו ניכתה הנתבעת מהתובע דמי חבר שהועברו להסתדרות העובדים. כזכור, על הנתבעת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. ניכוי דמי טיפול ארגוני מעוגן בהוראות סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, על כן יש לדחות טענות התובע לפיהן מדובר בניכוי שלא כדין. ר' בעניין זה גם סעיף כו' להסכם הקיבוצי בענף השמירה שהיה בתוקף עד יולי 2009 וכן סעיף 34 להסכם הקיבוצי שנכנס לתוקף בחודש יולי 2009. 32. תוספת וותק לטענת התובע, הוא זכאי לתוספת וותק בשיעור של שקל אחד לשעת עבודה בגין כל שנת עבודה ומדובר בהתחייבות שניתנה לו במסגרת הסכם העבודה עליו חתם. התובע לא הציג הסכם עבודה ולטענה זו אין כל בסיס בטופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה שנמסרה לו עם קבלתו לעבודה בנתבעת (נ/ 1 לתצהיר סדן). בהעדר ראיות שיתמכו בטענת התובע, בשים לב שהתובע עבד כמעט ארבע שנים ואין זכר לטענה בדבר העלאת שכר מובטחת, התביעה ברכיב זה נדחית. 33. עוללות - במסגרת תצהירו התובע העלה טענות בדבר אי תשלום שכר בגין השתתפות בקורס אבטחה (סעיף 5 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית התובע הבהיר שהשכר בגין הקורס שולם לו (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 22-17 וכן שורות 28-31, ר' גם מוצג נ/1, תלוש לחודש יוני 2007). נעיר כי לטענה עובדתית זו אין כל נפקות, שעה שלא נתבע שכר בגין עניין זה. דברים אלה נכונים אף ביחס לטענות התובע באשר לאי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מאחר שהתובע לא עתר לסעד כלשהוא בעניין, משטענה זו נטענה "למיטב זכרונו" של התובע ומשלא הובאו ראיות בנדון (סעיף 8 לתצהיר התובע). 34. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון הבראה בסך 2,219 ₪; ב. פדיון חופשה בסך 5,893 ₪; הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל. בקביעת שיעור הוצאות ההליך לא נעלמה מעינינו התנהלותו הדיונית של התובע, אשר חזר בו מהסכמות דיונית אליהן הצדדים הגיעו בישיבת הקד"מ, הגיש השלמת סיכומים מבלי שניתנה לו רשות לכך ואף צירף מסמכים חדשים לסיכומיו. בנוסף, נוכח התוצאה לפיה החלק הארי של התביעה נדחה, שקלנו אם אין זה המקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת. לא בלי היסוס ובעיקר מאחר שהסכומים שנפסקו לזכות התובע מקורם בהוראות קוגנטיות של משפט העבודה, אשר היה על הנתבעת לשלם לתובע ללא קשר להגשת תביעה זו, אנו מורים כי כל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממונישאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטורים