חוזה עבודה לתקופה קצובה עם גננת בגן ילדים פרטי המופעל על ידי הנתבעות וכפועל יוצא מכך עותרת להפרשי שכר עבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בעקבות פיטוריה לאחר שלושה וחצי חודשי עבודה. העובדות לענייננו: הנתבעת 1 הנה חברה פרטית המפעילה, בין היתר, ארבעה גני ילדים פרטיים. בהתאם לדו"ח רשם החברות שהוגש לתיק, בזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה הנתבעת 2 הבעלים הרשום היחיד של הנתבעת 1, וכיהנה בה כדירקטורית יחידה. לקראת ספטמבר 2010 שכרו הנתבעות דירת מגורים בישוב באר יעקב, על מנת לפתוח בה גן ילדים חדש. הנתבעות קיימו עם התובעת מו"מ, לצורך העסקתה כגננת בגן החדש, החל מחודש ספטמבר 2010. אין חולק כי בטרם תחילת עבודתה , העבירה בתה של התובעת (שהנה עו"ד במקצועה) לידי הנתבעת 2, טיוטת חוזה ההעסקה אישי (להלן: "טיוטת החוזה") שהכינה. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לנסיבות שהובילו לכך שההסכם לא נחתם בפועל על ידי שני הצדדים, ומכל מקום, מהמסמכים שבפנינו עולה, כי על אף שההסכם לא נחתם, התובעת החלה לעבוד כגננת בגן החל מיום 1/9/10. זמן קצר לאחר תחילת הפעילות בגן, בו הועסקו שלוש חברות צוות (התובעת ועוד שתי עובדות), התברר לנתבעות כי יש צורך לבצע שינויים ביחס לצוות העובדים בגן, וזאת בשים לב לכך שלפעילות בגן היו רשומים חמישה / שישה ילדים בלבד. במאמר מוסגר נציין, כי מיעוט הילדים נבע בין היתר מכך שניתן צו לפי חוק התכנון והבניה, שאסר על הנתבעות לעשות שימוש חורג בדירה (שיעודה למגורים). לנוכח האמור, הנתבעת 2 פנתה לתובעת בבקשה לבצע שינויים בתנאי עבודתה או בשכרה, באופן שיתאים לשינוי הנסיבות ולעובדה שבגן רשומים פחות ילדים מהמתוכנן. לאחר שהתובעת סירבה, ביום 12/12/10 (שלושה וחצי חודשים לאחר תחילת עבודתה) נמסר לתובעת מכתב פיטורים, בו צוין כדלקמן: "סימונה מירי שלום ברצוננו להודיעך כי בשל שינויים במערך העובדים בחברת א.ש פלדמן פרויקטים ויזמות בע"מ, אנו נאלצים להגיש לך מכתב פיטורים זה אשר מסיים את עבודתך בבית העסק בתאריך 17.12.10 כולל. אנו רוצים להודות לך על תרומתך ולאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". האם נחתם בין התובעת לנתבעות חוזה עבודה: כאמור אין חולק כי בטרם תחילת העסקתה, העבירה ביתה של התובעת, גב' מורן X (שהנה עו"ד במקצועה) לידי הנתבעת 2, את טיוטת חוזה העבודה שהכינה בעצמה. עולה מחומר הראיות כי זאת נעשה לאחר שיחה שקיימה עם התובעת והנתבעת 2 לגבי טיוטת החוזה. עוד עולה מחומר הראיות, כי שיחה זו התקיימה מיד בסיום ראיון העבודה, לאחר שהנתבעת 2 הודיעה לתובעת על קבלתה לעבודה (ראו עדות התובעת- עמ' 6 לפרוטוקול; עדות הנתבעת 2- עמ' 22 לפרוטוקול). התובעת טוענת כי לאחר שסוכמו כל פרטי החוזה, החתימה אותה בתה על טיוטת החוזה והעבירה אותו לחתימתה של הנתבעת 2. לטענתה, הנתבעת 2 ציינה בפניה כי חתמה על טיוטת החוזה ותעבירו אליה לכשתתפנה מעיסוקיה הדחופים. עם זאת, לטענתה, זו לא העבירה אליה לבסוף את החוזה החתום. להלן האמור בתצהירה לעניין זה (סע' 16-15 לתצהיר): "בהמשך לכך ולאחר אישור שרית, מורן החתימה אותי על ההסכם ושלחה אותו לנתבעות לחתימתן.. יצוין כי אין בידי את ההסכם החתום ע"י הנתבעות וזאת משום ששרית טענה כי חתמה על ההסכם וברגע שתתפנה מעיסוקיה הדחופים, תעביר לי העתק ממנו, אך לא עשתה כן חרף בקשותיי החוזרות ונשנות". מנגד, הנתבעות טוענות כי לא הסכימו לתנאים המפורטים בטיוטת החוזה, ולכן, משלא סוכמו כל תנאי החוזה, לא חתמו עליו. להלן האמור בתצהירה של הנתבעת 2 לעניין זה (סע' 10-8 לתצהירה): "אני מצהירה כי לאחר מספר ימים קיבלתי הסכם עבודה אישי..וזאת מבלי שדיברתי קודם לכן עם בתה של התובעת מבלי שנתתי לה כל הנחיות בעניין... לאחר קבלת ההסכם ועיון בו אמרתי לתובעת שלא מקובל עלי הערבות האישית, חופשות והתוספות לשכר ושצריך לדבר על זה. אולם לא הספקתי לעשות זאת כי יצאתי לחופשה בתאילנד וחזרתי רק ב-30.8.10. שוחחתי עם התובעת בטלפון אחרי שהתחילה לעבוד ואמרתי לה שההסכם לא מקובל עלי ויש לי שינויים להכניס בו והיא אמרה לי להעביר אותם בפקס לבתה, אבל לא הגענו לזה. אני מצהירה כי מעולם לא חתמתי על ההסכם, לא הסכמתי לתוכנו ולא התכוונתי לחתום עליו בצורתו כפי שהוכן ע"י התובעת (ובתה) שכן ראיתי אותו כהסכם סחטני, גם סעיף חופשות בו לא היה מקובל עלי- כך למשל בראש השנה, סוכות ופסח הגן יוצא לחופש רק בערב חג וחג, בל"ג בעומר עובדים כרגיל ובחופש הגדול עובדים עד 15.8". כפי שיפורט להלן, מצאנו סתירות הן בגרסתה של התובעת והן בגרסת הנתבעות בעניין זה. עם זאת, אנו מקבלים את טענת התובעת כי הצדדים פעלו דה פקטו בהתאם לטיוטת החוזה. לנוכח האמור, ובשים לב לכך שלא ניתנה לתובעת הודעה אחרת בדבר תנאי עבודתה, אנו קובעים כי על אף שהנתבעת 2 לא חתמה על ההסכם בפועל, יש לראותה כמי שקיבלה את תנאיו. נציין כי איננו מקבלים את טענת התובעת כי נאמר לה על ידי הנתבעת 2 כי חתמה על טיוטת החוזה. לדידנו, התובעת לא הציגה גרסה אחידה בעניין זה. התובעת העידה כי טיוטת החוזה נשלחה לנתבעת 2, כשבוע לאחר השיחה בין הנתבעת 2 לבתה (עמ' 6 לפרוטוקול). מנגד, גב' מורן X העידה כי העבירה לנתבעת 2 את טיוטת החוזה, באותו יום של השיחה (עמ' 12-11 לפרוטוקול). כמו כן, כלל לא ברור מגרסת התובעת מתי כביכול אישרה לה הנתבעת 2 את פרטי החוזה. גב' מורן X טוענת כי זאת נעשה יום יומיים לאחר השיחה ביניהן (עמ' 12 לפרוטוקול), ואילו התובעת כלל לא ידעה לציין מועד כזה, בו הודיעה כביכול הנתבעת 2 על הסכמתה לפרטי החוזה. למעשה ניתן להבין מעדותה כי חתמה בעצמה על החוזה, עוד בטרם הביעה הנתבעת 2 את הסכמתה לתנאי החוזה (עמ' 6 לפרוטוקול): "ש...מורן הלכה כתבה את זה ושלחה. ת. אחרי כן שרית דיברה עם הבת שלך? ש. על מה יש לדבר? כן היא אישרה שקיבלה את ההסכם חתום". לא ברור מתצהירה של התובעת, מתי כביכול נאמר לה על ידי הנתבעת 2 כי חתמה על טיוטת החוזה. רק בעדותה הואילה לציין כי זאת נעשה כביכול כשבועיים לאחר ראיון העבודה (עמ' 7 לפרוטוקול): "זה היה בערך שבועיים לאחר הראיון, לא הייתי הולכת לסדר את הגן אחרת". לאור גרסת התובעת כאמור כי לא הייתה מסכימה להתחיל לעבוד ללא חוזה חתום, הרי שאנו מתקשים לקבל את גרסתה כי לבסוף התחילה לעבוד ללא חוזה חתום בידיה שכן סמכה כביכול על הנתבעת 2 והאמינה לה שהיא אכן חתמה על טיוטת החוזה (עמ' 7 לפרוטוקול). יצוין כי למרות האמור בתצהירה על "בקשות חוזרות ונשנות", לא הוצגה כל ראיה כי נעשה איזשהו ניסיון לקבל את החוזה החתום במהלך חודשי עבודתה הראשונים. כך, גם לא ברור כיצד לא נעשה ניסיון כזה מצד גב' מורן X, למרות שהיא זו שהכינה את טיוטת החוזה, החתימה עליו את התובעת, ושלחה אותו לנתבעות. בעדותה לא סיפקה כל הסבר סביר לכך (עמ' 13 לפרוטוקול): "אחרי זה העברתי את השרביט לאמא, רציתי חתימה מקורית". אם רצתה לקבל חתימה מקורית, לא ברור מדוע לא טרחה לוודא שטיוטת החוזה בכלל נחתמה. יתרה מזאת, גב' מורן X העידה בתצהירה, כי יום לפני פתיחת השנה החדשה, נתבקשה על ידי הנתבעת 2 להכין לוח חופשות לילדי הגן, והיא נענתה לבקשה זו (ראו גם עדותה- עמ' 13 לפרוטוקול). לאור זאת, לא ברור כיצד גם במועד זה לא העלתה שוב דרישה מפורשת לקבל את החוזה החתום. נוסיף, כי גב' בר העידה בתצהירה כי שמעה את התובעת משוחחת בטלפון עם הנתבעת 2 לגבי טיוטת החוזה: "אני שמעתי את מירי משוחחת בטלפון עם שרית ושואלת אותה אם קיבלה את ההסכם בפקס ואם זה לא מקובל עליה ויש לה שינויים שתשלח אותם לבתה..". עדות זו לא נסתרה, והתובעת אף לא חקרה את גב' בר בעניין זה. עולה מכך, כי בתחילת השנה (1.9.10) עדיין לא גובשה הסכמה בין הצדדים. לכן, גם בעדות זו יש כדי לסתור את גרסת התובעת בנוגע לחתימה על טיוטת החוזה (והסכמה על התנאים המופיעים בו) עוד בטרם תחילת השנה בגן. אם כן, לדידנו עולה מחומר הראיות כי התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעות, עוד בטרם הביעה הנתבעת 2 את הסכמתה המפורשת למלוא תנאי החוזה. עם זאת, כפי שנפרט להלן, עולה מחומר הראיות כי הנתבעות, הלכה למעשה, פעלו בהתאם לטיוטת החוזה, ועל כן למעשה קיבלו אותו בהתנהגותן. ראשית, יש לציין כי בניגוד לאמור בתצהירה של הנתבעת 2, לפיו גב' מורן X העבירה לה את טיוטת החוזה מבלי שדיברה עמה קודם לכן (סע' 8 לתצהיר), בעדותה סתרה את עצמה ואישרה כי אכן דיברה עמה לפני כן (עמ' 22 לפרוטוקול): "ש. ספרי לי על מה כן דיברת עם הבת של התובעת? ת. ממה שזכור לי, היא אמרה שהיא תערוך הסכם טיוטה ותשלח לי אותו בפקס, לא היה שום דבר מעבר לשכר שסוכם עליו 7200 ₪ ושעות העבודה. אין לי מושג כמה זמן הייתה השיחה..". אם כן, טיוטת החוזה לא נשלחה בחלל ריק, אלא לאחר שיחה מקדימה בין גב' מורן X לנתבעת 2 שעסקה בתנאי החוזה. שנית, עולה מחומר הראיות כי התובעת ניצלה את ימי חופשתה בהתאם לטיוטת החוזה. זאת, הגם שאין חולק כי ימי החופשה בהתאם לטיוטת החוזה, חרגו מעבר לימי החופשה של ילדי הגן. לא הוצגה כל ראיה כי הנתבעות הודיעו לתובעת על אי הסכמתן לכך (וראו עדות הנתבעת 2 כי לא טרחה אף לשאול את התובעת למה היא לא מגיעה לגן בימים אלה- עמ' 25 לפרוטוקול). שלישית, גרסת התובעת וגב' מורן X, לפיה התובעת הביעה את חששה בפני הנתבעת 2 כי ייתכן שלא תוכל לעמוד בתשלום שכרה לאור מיעוט ילדי הגן, קיבלה תימוכין גם בעדותה של הנתבעת 2 (עמ' 22 לפרוטוקול): "ש. נכון שהתובעת בעקבות השיחה בתחילת העבודה ובראיון העבודה היא אמרה לך בפרוש שייתכן שלא תוכלי לשלם לה את המשכורת שלה, בגלל שהיא באה מהתחום והיא אמרה שיש שם מספר מועט של ילדים? ת. כן, היה דבר כזה. אמרתי שהסכום למשכורת הוא 7200 ₪ ועל זה סיכמנו". לאור זאת, מצאנו גם לקבל גם את גרסתן, שלא נסתרה, כי לאור חששה כאמור של התובעת, הציעה גב' מורן X כי הנתבעת 2 תצטרף כצד לחוזה, והנתבעת 2 הסכימה לכך (ראו עדות גב' מורן X- עמ' 12 לפרוטוקול). רביעית, והחשוב מכל, הדעת נותנת כי אם סעיף כלשהו בטיוטת החוזה לא היה מוסכם על הנתבעות, הרי שהיו טורחות ליידע את התובעת על כך מיד. עם זאת, הנתבעות כלל לא פנו לתובעת במהלך כל תקופת עבודתה, וראינו כי למעשה גם פעלו בהתאם לטיוטת החוזה בכך שאפשרו לה לנצל את ימי חופשתה העודפים. סיכומו של דבר, אנו קובעים כי טיוטת החוזה שהומצאה לתיק, אכן מהווה את חוזה העבודה בין הצדדים. האם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה: סעיף 2 לחוזה העבודה קובע כדלקמן: "2.תקופת החוזה 2.1 העסקתו של העובד/ת על פי חוזה זה תהיה בתוקף החל מיום 1.9.10 ועד ליום 30.8.11.כמו כן בהסכמת הצדדים יוארך ההסכם לשנה נוספת. 2.3 הודעה מוקדמת- 2.3.1 על הסכם זה יחולו הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות, התשס"א-2001". התובעת טוענת כי מדובר בהסכם לתקופה קצובה עד לסוף שנת הלימודים בגן, ועל כן הנתבעות לא היו רשאיות לפטרה. כפי שיפורט להלן, לדידנו כלל לא מדובר בענייננו בחוזה לתקופה קצובה. בפסק הדין של בית הדין הארצי בעניין פנקס (דב"ע מט/3-123 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ נהריה פד"ע כא 343 (1990), נקבע כי על חוזה לתקופה קצובה להיות חד משמעי, וכאשר מתעורר ספק באשר לדרך בה יש לפרש את האמור בחוזה, תיטה הכף לטובת פרשנות הרואה את החוזה לתקופה לא קצובה: "חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך, יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעניין זה יטא, אפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה". בענייננו, חוזה העבודה קובע אמנם כי החוזה בתוקף החל מיום 1.9.10 עד ליום 30.8.11. עם זאת, החוזה קובע גם מפורשות כי על החוזה יחולו הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א- 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). קרי, הצדדים להסכם רשאים לסיים את ההתקשרות ביניהם בכל עת, על אף היות ההסכם לתקופה מוגדרת. לכן, לא ניתן ללמוד מחוזה העבודה על הסכמה חד משמעית להיות החוזה לתקופה קצובה. ונדגיש, אין חולק כי גב' מורן X היא שהכינה כאמור את חוזה העבודה. לכן, אילו היה ממש בטענתה לפיה סוכם מראש שהנתבעת מתחייבת להעסיק את התובעת למשך שנה שלמה בכל מקרה, היה הדבר מקבל ביטוי מפורש בטיוטא שכתבה. העדרו של סעיף כאמור, וקיומו של סעיף הודעה מוקדמת סטנדרטי שומט את הקרקע מתחת לטענת התובעת לפיה מלכתחילה הוסכם כי מדובר בהסכם לתקופה קצובה שהנתבעת לא תוכל להשתחרר ממנו. אם כן, משהנטל להוכחת קיומו של חוזה לתקופה קצובה מוטל על התובעת, ומשהוכח כי קיים תנאי המאפשר לצדדים לסיימו בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, הרי שבכל מקרה כלל לא מדובר בחוזה לתקופה קצובה. נציין כי אנו דוחים את טענת התובעת, שנטענה לראשונה בסיכומיה, לפיה אומץ כביכול תקנון משרד החינוך לפיו אין לפטר עובד באמצע שנה. טענה זו, מלבד היותה הרחבת חזית אסורה, גם כלל לא ברורה. גם אם החופשות של התובעת נקבעו בהתאם לחופשות משרד החינוך, ברור שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי ללמד על אימוץ תקנון משרד החינוך. המדובר בגן פרטי, ובעובדת שאך החלה את העסקתה והיתה נתונה בתקופה המקבילה לתקופת נסיון ואיננה מצדיקה, גם לא על פי כללי משרד החינוך, התחייבות להעסקה לשנה מלאה. לנוכח האמור לעיל טענתה של התובעת לא הוכחה אף בראשית ראיה. זאת ועוד, כפי שנפרט להלן, אנו סבורים כי בנסיבות העניין הנתבעת פעלה בסבירות ובהוגנות באופן בו ניסתה לדון עם התובעת בשינוי תנאי ההעסקה, בשים לב למיעוט הנרשמים לגן (שמטבע הדברים היה בו כדי להפחית את עומס העבודה השוטף על התובעת). הפרשי שכר: לאור מסקנתנו כי לא מדובר בחוזה לתקופה קצובה, ומשאין חולק כי לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, הרי שהתובעת לא זכאית להפרשי שכר עבודה בגין חודשים דצמבר 2010 - אוגוסט 2011. נסיבות סיום עבודה של התובעת- פיטורים ללא שימוע ועוגמת נפש: התובעת טוענת כי הנתבעות לא טרחו לשוחח עמה בדבר הפיטורים, אלא העבירו את מכתב הפיטורין, באמצעות הסייעת בגן, ללא כל הסבר. על כן, עותרת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בסך 20,000 ₪. נציין כי ברור מעובדות כתב התביעה, כי תביעתה ברכיב זה כוללת בחובה את טענתה בדבר פיטוריה ללא שימוע. זאת הודגש בבירור גם בתצהירה. הנתבעות טוענות כי היו מספר שיחות עם התובעת, בהן הוסבר לה כי בשל המצב אליו נקלעה הנתבעת 1, כאשר בגן יש שלוש עובדות ורק חמישה - שישה ילדים היא מתבקשת להסכים להפחית משכרה או לחילופין להוסיף שעות עבודה, בכדי לחסוך בעלות עובדת נוספת (סייעת). לטענתן, התובעת התנגדה לכך בתוקף ולכן הודע לה על פיטוריה. מחומר הראיות שבפנינו עולה, כי בחודש נובמבר 2010 פנתה הנתבעת 2 לתובעת וביקשה להפחית את שכרה, לאור המצב הכלכלי אליו נקלעה הנתבעת 1. נציין כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 הורע בעקבות צו בית משפט, שהורה על איסור שימוש במקרקעין כגן ילדים רגיל. בעקבות זאת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנתבעת 1 לא יכלה לקלוט מעבר ל-6 ילדים ועבודות ההכנה לצורך פתיחת גן ילדים רגיל הופסקו. נציין כי התובעת אישרה בעדותה, כי כבר בעת קבלתה לעבודה ידעה על הבעייתיות בעניין מספר הילדים בגן (עמ' 7 לפרוטוקול). מחומר הראיות עולה, כי בחודש מאי 2010 הגישה הנתבעת 2 בקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי, ובית המשפט נתן החלטתו בעניין זה מספר חודשים לאחר סיום עבודתה של התובעת בגן הילדים (נספח ו' לתצהיר הנתבעת 2). לעניין פניית הנתבעת 2 לתובעת בנוגע להפחתה בשכר, ראו האמור בתצהירה של התובעת (סע' 20-19 לתצהירה): "בחודשיים הראשונים (9-10/2010) לעבודתי בגן, הכל התנהל כשורה, הנתבעות קיימו את חלקן בהסכם ושילמו לי שכר עבודה מלא כמוסכם, ע"ס 7200 ₪ (נטו לחודש.. אז להפתעתי, ביקשה שרית הסכמתי להפחתת משכורתי, מסך של 7200 ₪ (נטו) לסך של 6000 ₪ (נטו) וזאת כי בעלה טוען שהגן בהפסדים ואין הם יכולים להרשות לעצמם לממן את המשכורת שלי". נציין כי בעדותה סתרה התובעת את האמור בתצהירה והציגה גרסה שונה, כאילו הנתבעת 2 לא הציעה לה להפחית משכרה, אלא רק ציינה בפניה כי תשלם לה 6000 ₪ בתלוש ו-1200 ₪ במזומן (עמ' 8 לפרוטוקול). "ש. ואז היא נפגשה איתך בגן ודיברה איתך שיש בעיות ברישום ילדים ויש כמה אפשרויות, שהם שתעבדי פחות זמן ותשתכרי 6000 ₪ או שתוסיפי שעות עבודה וזה ישאר 7200 ₪ כי היא צריכה על 5 ילדים גננת וסייעת ומנהלת גן? ת. היו שתי סייעות וגננת. היא אמרה לי שבעלה לא מסכים שתשלם לי 7200 ₪ והיא לא הקציבה לי עובדה שאני אקבל 6000 ₪ עד שיסתדרו ואז היא תשלים בחזרה, היא אמרה שאקבל 6000 ₪ ו-1200 ₪ אני לא רוצה שבעלי ידע אני אתן לך את הכסף הזה. ש. בשיחה הזו היא אמרה לך שאם לא תסתדרו תיאלצו להיפרד? ת. לא, היא אמרה שהיא תיתן לי 6000 ועוד 1200 בלי שבעלה ידע. ש. אחרי השיחה הזו היתה עוד שיחה? ת. לא היתה כל שיחה נוספת, אחרי חודש היא שלחה את X עם מכתב פיטורים בלי שימוע". ובהמשך (עמ' 10 לפרוטוקול): "ש. זה נשמע לך סביר שאת מציעים לך 6000 ₪? ת. לא הציעו לי את הסכום הזה. ש. נתנו לך 6000 ₪? ת. נתנו לי בלי שהסכמתי לזה. הביאו את זה במעטפה ואמרו שזה המשכורת שלי. ש. כלומר את אומרת שאת העדפת להפסיק לעבוד בגן, שיפטרו אותך מאשר שתמשיכי לעבוד? ת. לא הציעו לי לעבוד ב-6000 ₪, פיטרו אותי". ברור כי איננו מקבלים גרסה תמוהה זו, המנוגדת כאמור לגרסה שהציגה בתצהירה. לכל הפחות, התובעת בעדותה זו "דילגה" על השלב בו הנתבעת 2 הציעה לה להפחית משכרה (או להאריך את שעות עבודתה באופן שיאפשר פיטורי סייעת) והיא, כאמור, סירבה לכך. התובעת ציינה כי "אחרי חודש היא שלחה את X עם מכתב פיטורים", אך שכחה לציין כי במהלך אותו חודש היא הביעה כאמור את סירובה להפחתה בשכר. עדותה זו מתייחסת אפוא רק לשלב שבו הנתבעת 2 כבר הבינה כי התובעת מסרבת להפחית משכרה. אם כן, עולה מחומר הראיות כי בתחילת חודש נובמבר התקיימה השיחה בין התובעת לנתבעת 2, בו התבקשה התובעת להפחית משכרה. להלן עדותה של הנתבעת 2 בעניין זה המקובלת עלינו (עמ' 24 לפרוטוקול): "ת. אני גם דיברתי עם התובעת בטל' וגם הגעתי יום אחד לגן וישבתי איתה במרפסת האחורית פנים מול פנים והסברתי לה את המצב הכלכלי של העסק והסברתי לה שאם לא תבוא לקראת העסק נאלץ לפטר אותה. ש. אמרת לה שזה שימוע? ת. לא אמרתי את המילה שימוע, אבל אמרתי שאם לא תבוא לקראתי, אאלץ לפטר אותה. .. ש. לפני השיחה במרפסת אמרת לתובעת שאת מתכוונת לשוחח איתה בעניין המשך עבודתה? ת. לא, לא אמרתי לה, אחרי השיחה במרפסת הייתה שיחת טל', הצעתי לתובעת או לעבוד משבע בבוקר וכך אוכל לפטר את הסייעת, ואחסוך משכורת אחת ואוכל להמשיך לשלם לה את שכרה, או להוריד אותה לשכר של 6000 ₪ כדי שזה יקל על ההוצאות שלי כי היו לי שלושה עובדים במקום ובסה"כ 5 ילדים עם הוצאות רבות של שכירות וכו'. היא לא הסכימה, זה היה כשדיברתי איתה במרפסת פנים מול פנים, אחרי כמה ימים חזרתי אליה בטל' כדי לקבל החלטה איך אני ממשיכה. בטל' היא אמרה לי שהיא לא מסכימה, היא גרה רחוק, והיא לא מוכנה לא לבוא בשבע בבוקר ולא להוריד בשכרי. היא אמרה שהיא מעדיפה שאני אפטר אותה". נציין כי עדות זו של הנתבעת 2, לפיה ציינה בפני התובעת כי תיאלץ לפטרה אם לא תסכים להפחתה בשכר, מקבלת חיזוק בעדותה של גב' מורן X, שהעידה כי אכן התובעת חששה מפיטורים (עמ' 13 לפרוטוקול): "אמא פחדה שהיא תפטר אותה". למעשה אין חולק כי התובעת פוטרה בשל סירובה לשנות את מתכונת העסקתה בשים לב לשינוי בנסיבות (ראו סע' 6 לתצהיר התובעת). בעקבות סירובה, עשו הנתבעות שינוי אירגוני במצבת העובדים, כפי שאף צוין במכתב הפיטורים. ברור כי זאת נעשה לצורך הפחתת עלויות. מדובר בהחלטה לגיטימית במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. אכן, אין חולק כי מלבד אותן שיחות שצוינו לעיל, לאחר שהתובעת הביעה את סירובה להפחתת שכרה, הנתבעת פיטרה אותה מבלי שקוים לה שימוע פורמאלי כהלכתו. ניתן לומר כי במצב דברים זה, כאשר הדברים ברורים וסירובה של התובעת תלוי ועומד, הרי שקיומו של שימוע לא היה מעלה ולא מוריד (ראו ע"ע (ארצי) 1494/04 שלמה נקאש נ' בנק הפועלים ואח', מיום 30.5.05). כבר נפסק, כי בנסיבות מסוימות ניתן לצמצם את חובת השימוע ולהתאימה לנסיבות העניין (ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן, מיום 3.3.09). נראה כי ענייננו נופל בגדר מקרים אלה, בהן חובת השימוע הנה מצומצמת יותר. לאור סירובה של התובעת להפחתה בשכרה, הרי שמעשה הפיטורים היה בלתי נמנע מבחינת הנתבעות. למרות האמור לעיל, עדיין מצאנו פגמים בהליך פיטוריה של התובעת. כפי שיפורט להלן, עולה מחומר הראיות כי מאז סירובה של התובעת להפחתה בשכרה ועד לפיטוריה, עברו מעל לשלושה שבועות במהלכם לא טרחה הנתבעת 2 לדבר עמה, ואף הציגה לה מצג כאילו שכרה ישולם כרגיל. הנתבעת 2 אף לא טרחה למסור לתובעת את מכתב הפיטורים בעצמה, אלא עשתה זאת באמצעות הסייעת- גב' בר. בפעולות אלה, גרמה לכך שהתובעת קיבלה את הודעת הפיטורים בהפתעה גמורה. אין חולק כי ב-10/11 קיבלה התובעת תחילה שכר של 6000 ₪(נטו) במקום 7200 ₪(נטו), בגין חודש אוקטובר 2010. לאחר שהתובעת שאלה לפשר העניין, הבטיחה לה הנתבעת 2 כי יתרת התשלום, בסך 1200 ₪, תשולם לה באמצעות העברה בנקאית לחשבונה (ראו נספח ה' לתצהיר התובעת). עולה מתצהירה של הנתבעת 2 כי למעשה במועד זה, בו הבינה כי התובעת מתעקשת לקבל את יתרת התשלום, החליטה לפטרה (סע' 18 לתצהירה): "כשהבנתי שהתובעת מתעקשת לקבל שכר מלא, שילמתי לה את ההפרש בסך 1200 ₪ והחלטתי לשנות את סדרי העבודה בגן כך שX תעבוד כגננת יחד עם סייעת והתובעת תפוטר". עם זאת, הנתבעת 2 לא טרחה לקיים שיחה עם התובעת ולהסביר לה כי החליטה לפטרה. הנתבעת 2 המשיכה להתנהל כרגיל ושילמה לתובעת את יתרת שכרה, כך ששולם לה הסך של 7200 ₪ נטו. בכך הציגה בפני התובעת מצג כאילו עבודתה ממשיכה כרגיל, למרות השיחות שקיימו קודם לכן. ראו לעניין זה עדותה, בה הודתה כי מאז השיחות עם התובעת ועד לפיטוריה, עברו לא פחות משלושה שבועות (עמ' 25-24 לפרוטוקול): "ש. הייתה שיחה במרפסת, שיחה שלא אמרת לה קודם שהולכת להיות שיחה, נכון? ת. כן. ש. אח"כ הייתה שיחה בטל'? ת. נכון. ש. ואחרי כמה זמן שלחת את מכתב הפיטורים? ת. בערך שלושה שבועות, אם אני זוכרת נכון, זה בערך. ש. למה לקח כ"כ הרבה זמן מה היה בין לבין? ת. כמו שאמרתי, ניסיתי להשאיר אותה במערכת אבל כלכלית לא הצלחתי. ש. אחרי שלושה שבועות שהחלטת לפטר אותה לא עשית לה שימוע לפני? ת. עוד פעם שימוע? זה היה שימוע פעמיים. לא אמרתי שעשיתי שלושה שבועות ניסיון, אלא שניסיתי להשאיר אותה במערכת. לא מצאתי לעשות עוד שימוע פרט לפעמיים שדיברתי איתה". לדידנו, בנסיבות שהתבררו בפנינו התנהלות זו של הנתבעת מעוררת קושי. בנסיבות העניין לנוכח העובדה שמדובר במשרה בתחום החינוך, שבו יש קושי מסויים למצוא עבודה לאחר פתיחת שנת הלימודים (הגם שכידוע, תמיד יש צורך בגננות מחליפות), ומאחר שפיטוריה של התובעת לא נבעו מפגם בתפקודה אלא משינוי הנסיבות ומאי יכולתם של הצדדים להגיע להסכמה בדבר התנאים להמשך ההעסקה, מן הראוי היה ליתן בידי התובעת תקופה ארוכה יותר של הודעה מוקדמת (ולו במסגרת של הזמנה לשימוע מסודר) בטרם יכנסו פיטוריה לתוקף, ויש קושי באופן בו נמסרה לה הודעת הפיטורים באופן מפתיע, על ידי הסייעת בגן. לאחר שהבאנו בחשבון את הפגמים בהתנהלות הנתבעות, מצאנו לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגובה חודש עבודה אחד בסך 8158 ₪ ברוטו. נציין כי בפסיקת פיצוי זה הבאנו בחשבון את חובת הקטנת הנזק של התובעת. עולה מחומר הראיות, כי התובעת העדיפה להיות מפוטרת ולקבל דמי אבטלה במשך 4 וחצי חודשים, מאשר להמשיך לעבוד בשכר מופחת עד שתמצא עבודה בגן ילדים אחר. גם אם לא קוימה עם התובעת שיחה בטרם פיטוריה, הרי שלאחר קבלת מכתב הפיטורים לא הייתה כל מניעה מצידה לפנות לנתבעת 2 ולומר לה כי היא מסכימה להפחתה בשכר, לצורך המשך עבודתה בגן. אין חולק כי לא עשתה כן. לעניין הפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת ("עלבון צער אכזבה חוסר אונים")- ככלל אין בית הדין נוהג לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, אלא במקרים חריגים. לאור העובדה כי פיטוריה של התובעת היו משיקולים ענייניים ולגיטימיים, הרי שלא מדובר במקרה קיצוני המצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, בפסיקת הפיצוי הכספי שנקבע לעיל, בגין הפגם בהליך פיטוריה, הבאנו בחשבון גם את עוגמת הנפש שנגרמה לה. פדיון חופשה: לאור קביעתנו כי החוזה לא היה לתקופה קצובה, הרי שהתובעת לא זכאית לימי החופשה שהייתה זכאית להם אם הייתה מועסקת עד ליום 31.8.11. נציין כי התובעת זנחה רכיב זה בתצהירה, ומשום מה בסיכומיה שוב ציינה אותו. בסיכומיה גם התעלמה מכך שניצלה ימי חופשה בחודש ספטמבר 2010. מכל מקום, תביעתה ברכיב זה נדחית. חיוב אישי של הנתבעת 2: כאמור לעיל, קבענו כי הסכם העבודה שצורף לתיק מהווה הסכם העבודה בין הצדדים. בהתאם לחוזה העבודה, צוין בכותרת ההסכם כי הנתבעות 1 ו-2 הן המעבידות של התובעת. על כן, ניתן לחייב גם את הנתבעת 2 בתשלום זכויותיה של התובעת. סוף דבר: הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, פיצוי בגין הפגמים בהליך פיטוריה של התובעת בסך 8158 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.11 ועד לפירעון. משהתקבלה התביעה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. חוזה עבודהקטיניםחוזהגננות (גן ילדים)גן ילדים / פעוטון / משפחתון