האם התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין הנטען להיות מעסיקה - בעלה בתקופה הרלוונטית. עלינו לבדוק, האם התובעת שימשה באופן מהותי כעובדת בסוכנות הביטוח של בעלה, או שמא, האם עזרה לו במסגרת של עזרה משפחתית במהלך כל שנות נישואיהם. במסגרת זו - עלינו להתייחס במיוחד לעובדה, כי רק בשנתיים האחרונות הונפקו לתובעת תלושי שכר, כי לא היה לה חשבון בנק וכי אין הוכחה להפקדת שכר בגין עבודתה ו/או רישום נוכחות. צד ג' בפתח פסק דין זה נציין, כי בראשית ההליך הגיש הנתבע בקשה להוסיף את המעסיק (בעלה דאז של התובעת וגרושה היום) כצד ג' ובית הדין נעתר לבקשה (להלן: צד ג'). כפי שיפורט להלן - לקראת סיומו של ההליך, הוחלט על מחיקת התביעה כנגד צד ג', כאשר התברר, שגם אם תביעת התובעת תתקבל, ממילא אין לנתבע זכות שיפוי מצד ג', ועל כן, מיותר שיהיה חלק מהתיק. בכל מקרה - ועל אף מחיקת צד ג', במסגרת פסק דין זה נכנו "צד ג'". הטענות העובדתיות בהתאם לכתב התביעה: התובעת הייתה נשואה בתקופה הרלוונטית למר יצחק חזן (צד ג') והם פתחו יחדיו בשנת 1987 סוכנות לביטוח בשם "שירותי ביטוח בהנהלת יצחק חזן". מר חזן הוציא בשנת 1995 רישיון מורשה לביטוח והתובעת שימשה כמזכירתו. התובעת עבדה במשרד כל יום. בשנים הראשונות בעיקר בעבודות מזכירות ולאחר מכן התובעת עברה הכשרות מטעם חברות הביטוח והחלה לעסוק בעצמה בנושא הביטוח - לרבות עריכת הוצאות ביטוח, ניהול תיקי ביטוח מול לקוחות, טיפול בתביעות של לקוחות ומתן מענה שוטף לצרכיהם. התובעת מוסיפה, כי במערכת היחסים עם צד ג' היא הייתה בעמדת נחיתות משמעותית וכי הייתה מערכת יחסים פטריארכלית ועל כן, לא קיבלה שכר ושנים רבות גם לא קיבלה בתלושים. בעת הגשת התביעה היו התובעת וצד ג' בהליכי גירושין. בינתיים, למיטב הבנת בית הדין, הסתיימו הליכי הגירושין. הנתבע סירב לבקשת התובעת לדמי אבטלה בטענה כי לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין צד ג'. גרסת התובעת בהתאם לתצהיריה לאחר שהתקיים הליך גילוי מסמכים ארוך במסגרתו נתן בית הדין צו אשר איפשר לתובעת לגשת למשרדו של צד ג' ולצלם מסמכים הנמצאים שם - הגישה התובעת תצהיר מטעמה, במסגרתו חזרה על גרסתה כפי שנטענה בכתב התביעה. התובעת הוסיפה כי מאחר וצד ג' לא הקדיש את מירב זמנו לעסק הביטוח אלא עבד כמורה, היא החלה לגלות מעורבות גדולה יותר בעניין סוכנות הביטוח ועבודתה דרשה ממנה לנסוע למשרדי חברות הביטוח, להעביר ניירת ולקבל ניירת ומסמכים, לשוחח עם האחראיים במחלקות הרלוונטיות ולסגור חיתומים - הכל על מנת לטפל ב-200 לקוחות הסוכנות. התובעת הוסיפה שבהתחלה צד ג' פיקח על עבודתה אך ככל שצברה ניסיון הייתה פחות זקוקה להדרכתו ואולם הוא היה צריך לחתום על כל דבר. התובעת צירפה מס' מסמכים כדי ללמד על כך שהיא עבדה בפועל ולא נתנה "עזרה משפחתית". התובעת הוסיפה שצד ג' פתח קרן השתלמות על שמה בשנת 2009 ובמועד סיום עבודתה נתן לה מכתב פיטורים וכי לאחר סיום יחסי העבודה לקח עובדים שכירים למלא את מקומה. כן הוסיפה התובעת, כי כשהעסק נפתח לקח צד ג' עובדות שיעבדו בסוכנות ובמהלך הזמן החלה היא לבצע את העבודה של עובדות אלו. תצהיר צד ג' בתצהירו של צד ג' נרשם, כי עד שנת 2009 התובעת עבדה במשרד הביטוח ביחד איתו בזמנה החופשי בהתאם ליכולתה ולרצונה החופשי ללא כל התחייבות, כאשר המשרד היה בדרך כלל סגור במשך היום. משנת 2009-2010 התובעת קיבלה עליה התחייבות לעבוד במשרד "כפי שנוהג כל עובד ועובד" וכי שולם לה שכר מאחר והחלה לעבוד בצורה רצינית ובהתאם לשעות עבודה, כאשר היא עבדה 5-6 שעות ביום, בדרך כלל בשעות הבוקר. כן נרשם בתצהיר כי התובעת התפטרה ללא כל עילה וכדי להתנקם בו. דיון ההוכחות: ביום 26.12.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת דיון ההוכחות העיד צד ג' כי לאחר הגירושים ירד המחזור של העבודה, כאשר הוא ניסה לפתור זאת על ידי הבאת עובד שיעבוד במקום התובעת אך ניסיון זה לא הצליח. צד ג' הזכיר שמות של שני עובדים שהביא - שניר אלעד ובן סימון נאור. במסגרת אותו דיון נמחקה התביעה נגד צד ג' וזאת מאחר וצד ג' דיווח על התובעת בגין תקופה שמספיקה כתקופת אכשרה על מנת שהתובעת תקבל דמי אבטלה, ועל כן לא היה כל צורך שישפה את המל"ל במידה ותביעת התובעת תתקבל. התובעת הבהירה בעדותה שהיה שוני בין עבודתה במשרד לפני שנת 2008 ואחרי שנת 2008 ובעוד שעבודתה לפני שנת 2008 הייתה עבודה שדומה ל"עזרה משפחתית", הרי שלאחר שנת 2008 היחסים קיבלו יותר צורה של יחסי עובד-מעביד עם יותר אחריות מצידה. התובעת הבהירה שמה שגרם לשוני היה שהחיים האישיים שלהם עלו על שרטון בשנת 2007 עת היא שהתה במקלט לנשים מוכות וכתוצאה גם צד ג' עבר טיפול ובמסגרת הטיפול הם הבינו שיש לעשות הפרדה בין חיי הנישואים לבין העבודה - וכך עשו החל משנת 2008. לגרסת התובעת - אחרי שנת 2008 היא התחילה לתת הצעות ביטוח, ליזום פגישות ואף ליצור קשרים חדשים עם לקוחות חדשים. התובעת אף העידה כי בסביבות 2008 היא הוכנסה לחשבון בנק ביחד עם צד ג' ועם בתם בעוד שבתקופה לפני כן לא היתה לה כל גישה לחשבונות בנק. התובעת הוסיפה כי באותה תקופה היא בוטחה בפנסיה (כאשר התברר לאחר מכן שמדובר בקרן השתלמות) וכי על אף שלא קיבלה שכר לחשבון בנק - הרי שצד ג' היה משאיר לה כספים. כשהתובעת נשאלה מדוע לא הביאה עדים כדי להוכיח את טענותיה, היא ענתה שהיא ניסתה אך העדים לא רצו להגיע לדיון. לעניין סיום העבודה העידה התובעת כי סיום העבודה היה כתוצאה מהגירושין ולכן אין זה מקרה רגיל של "פיטורים או התפטרות". בכל מקרה, אין מחלוקת כי התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים. צד ג' נחקר אף הוא באותו דיון. צד ג' העיד כי בשנים 2009-2010 התובעת החלה להגיע לעבודה בצורה קבועה והוא הבהיר כי התובעת לקחה יותר אחריות עם השנים, אך "התאריכים יותר זורמים וזה לא קרה ביום ספציפי". צד ג' הבהיר כי הסכום שנרשם בתלוש השכר שיקף עבודה של פקידה ולא מדובר בסכום ששולם לה בפועל. גם צד ג' העיד כי לאחר שהתובעת הפסיקה את עבודתה הוא לקח מישהו שיחליף את התובעת, אך זה לא הצליח. צד ג' העיד, כי לא פתח לתובעת קרן פנסיה אלא קרן השתלמות. עם זאת הוא העיד כי הוא לא זוכר שהם עברו תהליך טיפולי בשנת 2007 אך הוא כן זוכר שהתובעת הייתה במקלט לנשים מוכות. טענות הצדדים בסיכומיהם: הצדדים סיכמו פעמיים בתיק. בפעם הראשונה בשאלה האם ניתן לקיים יחסי עבודה מבלי שמשולם שכר ובפעם השנייה - סיכמו לאחר סיום הליך ההוכחות. טענות התובעת בסיכומיה בסיכומים הראשונים - סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מי הוא עובד ואף כולל בו בן משפחה. על פי ההלכה צריך שני תנאים מצטברים על מנת שקרוב משפחה של מעביד ייחשב עובד - האחד - עבודה במפעל באופן סדיר והשני - אילו העבודה לא נעשתה על ידי אותו קרוב היא הייתה נעשית בידי עובד אחר. לגרסת התובעת בסיכומיה - הרי שהיא עומדת בתנאים אלה. על אף שלא שולמה לתובעת משכורת - לא נאמר כי לא שולמה לה תמורה בגין עבודתה שכן ניתנו לתובעת סכומי כסף קטנים במזומן ואף כרטיס אשראי ובסוף 2009 נפתחה קרן השתלמות עבור התובעת. יש לשקול את הרקע החרדי המסורתי הפטריארכלי ממנו באה התובעת. ב"כ התובעת מפנה לפסקי דין שונים שלדעתו תומכים בטענותיו. לטענת התובעת בסיכומים שהוגשו לאחר הליך ההוכחות - מערכת יחסי העבודה צריכה להתברר על פי המבחן המעורב הנהוג בפסיקה לרבות על פי המבחן הנקוב בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו - האם העבודה במפעל הינה עבודה סדירה שאילולא עבודת המבוטח הייתה מבוצעת על ידי עובד אחר. במקרה דנן, בהתאם למבחן המעורב, התקיים הפן החיובי של המבחן והתובעת השתלבה במערך הארגוני הרגיל של המפעל - התובעת עבדה בשעות קבועות וסדירות. עניין זה עלה הן מעדותה והן מעדות צד ג' כי לאחר שנת 2008 השתנתה עבודת התובעת הן מבחינת השעות, הן מבחינת האחריות והן מבחינת המסירות למקום. הפעולות אשר בוצעו על ידי התובעת מוכיחות כי היא שימשה עובדת מן המניין והתובעת אף המציאה מסמכים לתמוך בעניין זה. היו יחסי מרות בין התובעת לבין צד ג' אשר היה סוכן ביטוח מורשה וצד ג' פיקח על עבודתה של התובעת. החל מ-08/2008 דווח לרשויות לגבי עבודת התובעת. סכום התשלום שננקב בתלושים הינו סכום מינימלי ריאלי לפקידה ולא סכום שנופח במתכוון. התובעת עבדה מהמשרד ולא מהבית ועשתה שימוש בכלי הייצור של המעביד. לאחר שהתובעת החלה לעבוד ברצינות נפתחה קרן השתלמות על שמה. מן העדויות עולה, כי שכר עבודתה של התובעת שולם לה במזומן מידי שבוע בסכומים שנעו בין 500 ל-1,000 ₪ ובנוסף נמסר לה כרטיס אשראי לשימושה. בנוסף, הופקדה קצבת הילדים בסך 500 ₪ לחשבון משותף שלה ושל בתה, שיר ואושר לה לעשות שימוש בכסף זה. גם צד ג' אישר שמדובר באלפי שקלים שנמסרו לתובעת בגין ניהול צרכי הבית וצרכיה שלה. בעת פיטוריה התובעת קיבלה מכתב פיטורים. מגרסת הצדדים לעניין מספר הלקוחות שהיו בסוכנות הביטוח ולאור העובדה שצד ג' עבד כמורה בשעות הבוקר ברור, כי היה על התובעת לתת שירות ומענה שוטפים בעבודה ויש בכך כדי לשלול את הטענה שעבודתה הייתה בגדר "עזרה משפחתית". גם הפן השלילי מתקיים שכן התובעת לא עסקה בעסק אחר. לאחר סיום עבודת התובעת הביא צד ג' עובדים שיחליפו את מקומה - שניר אלעד ונאור בן סימון, כאשר מהתלושים של עובדים אלו שנמסרו עולה, שרמת שכרם הייתה דומה לשכרה של התובעת. הנתבע כשל בניסיונו לאיסוף כוללני של הראיות שכן מן הראיות שהצטברו אצלו הוא היה צריך להגיע למסקנה שהתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לצד ג'. התובעת עשתה מאמצים כנים להביא עדים נוספים, אך לא עלה בידה לעשות כן. טענות הנתבע בסיכומיו מאחר והתובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה - דין התביעה להידחות. בהתאם לפסיקה כאשר צדדים הם קרובי משפחה יש לבחון בבחינת יתר את טיב היחסים שנוצרו, כאשר יש לתת את הדעת לסימני ההיכר - כגון - מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סימלי וכד'. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי אינו חל ומאחר ואינו כלל בן/בת זוג. הנתבע מפנה לפסיקה אשר תומכת בטענתו כי לתשלום שכר יש חשיבות ראשונה לעניין שאלת יחסי העבודה בין בני זוג. לטענת הנתבע - התובעת לא מילאה את טופס התביעה כנדרש. היו סתירות בין עדות התובעת ובין המפורט בטופס התביעה ובשאלון לבין עדותה בבית הדין לעניין מספר השעות שהיא עבדה וכן לעניין התקופות בהן עבדה בהתנדבות לעומת התקופות בהן ביצעה עבודה בפועל. כמו כן, היו גם סתירות לעניין המועד שבו החלה התובעת להיות "עובדת בפועל" כאשר התובעת התייחסה לשנת 2008 וצד ג' לשנת 2009 או 2010. קיימות סתירות לגבי מועד סיום העבודה של התובעת. התובעת העידה, כי אם לקוח היה צריך להגיע למשרדי הסוכנות - "הוא היה מגיע בתקווה שאני נמצאת שם". עניין זה מלמד שהתובעת לא הייתה עובדת בפועל, שכן לא נכחה בשעות קבועות. הוכח כי התובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה וכי מה שנרשם בתלוש השכר זה פיקציה. התובעת אף לא הראתה שמץ ראיה לכך שהיא קיבלה שכר במזומן. היו סתירות לגבי המועדים שבהם הנפיקו לתובעת תלושי שכר כאשר בכל מקרה התובעת לא המציאה תלושי שכר. היו סתירות לגבי השאלה האם לתובעת היה חשבון בנק או לא. היו סתירות בעדותו של צד ג' - בעלה לשעבר של התובעת - אשר ניסה לסייע לתובעת בעדותו. התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים או ימי חופשה או ימי הבראה ואף לא רשמה נוכחות במשרד. היו סתירות בעדות התובעת לעניין השאלה האם עובד אחר עבד בעסק לפניה, כאשר לא הוכח שהיה עובד כאמור. התובעת לא הביאה עדים מטעמה ועניין זה פועל לחובתה, כאשר היו לה שלל תירוצים בעניין זה, אך אין בהם לעזור לה. התובעת לא המציאה מסמכים כדי ללמד על כך שעבדה בפועל, למעט מספר מסמכים זניח. דיון והכרעה הסוגיה העומדת בפנינו בתיק זה הינה האם התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין צד ג' בתקופה שבה היא דווחה כעובדת למל"ל. במסגרת קביעתנו זו, עלינו לקחת בחשבון את העובדה שהתובעת לא קיבלה את שכרה בפועל ואת הפסיקה בענין זה. הקביעה העובדתית בתיק העידו התובעת וצד ג' לגבי מערכת היחסים שהיתה ביניהם בכל הקשור לעבודת התובעת. בהקשר זה נציין, כי צודק ב"כ הנתבע בטענתו שבעדותה של התובעת היו לא מעט סתירות וכן כי לא היתה קורלציה בחלקים מעדותה של התובעת לבין עדותו של צד ג'. עם זאת, אנו סבורים שמכל העדויות שהובאו בפנינו ותוך לקיחה בחשבון של שיקולי סבירות, הגיון ונסיון חיים - ניתן להרכיב את התמונה השלמה לענין מערכת היחסים בין התובעת לבין צד ג', אשר למיטב הבנתנו היתה כדלקמן:- עד לשנת 2007, עת שהתה התובעת במקלט לנשים מוכות, נתנה התובעת לצד ג' (בעלה דאז) עזרה משפחתית בניהול סוכנות הביטוח. בהתאם לעדות צד ג', התובעת היתה מגיעה על פי רצונה למשרד בהתאם לנוחיותה. כתוצאה מהשהיה במקלט לנשים מוכות והטיפול המשפחתי שעברו התובעת ובעלה לאחר מכן, ומתוך נסיון לשלוט בחייה, החליטה התובעת למסד בצורה רשמית ומאורגנת את עבודתה בסוכנות הביטוח. אשר על כן, לאחר אותה תקופה, וככל הנראה בצורה הדרגתית, הרחיבה התובעת את השכלתה בתחום הביטוח, החלה להגיע למשרד בשעות קבועות ומסודרות, לקחה לטיפולה ולאחריותה חלקים גדולים יותר מעסק הביטוח ואף דרשה מצד ג' שיתייחס אליה כאל עובדת רשמית. אשר על כן, החל צד ג' לדווח עליה לרשויות המס כעל עובדת, פתח קרן השתלמות על שמה והפקיד לקרן כספים. התובעת לא קיבלה משכורת (בין בהפקדה ובין במזומן) כפי שמקובל ביחסי עבודה, אך היא קיבלה כספים מבעלה לצרכי הבית ולצרכיה האישיים. התובעת ובעלה לא הצליחו ליישב ביניהם את ההדורים, ולאחר כשנתיים החלו בהליך גירושין, שהיה הליך קשה. חשוב לנו להדגיש, כי אין לנו כל ספק, שבעת שהחליטו התובעת וצד ג' להתחיל לדווח על התובעת כעל עובדת לרשויות השונות, לא היתה להם כוונה לרמות את הרשויות או להנפיק תלושים פיקטיביים על מנת שהתובעת תקבל דמי אבטלה לאחר פרק זמן. הדיווח לרשויות התבצע כתוצאה משינויים שחלו במערכת היחסים בין התובעת לצד ג' וכתוצאה מכך שהתובעת החלה לעבוד בצורה מסודרת ותוך לקיחת אחראיות בסוכנות הביטוח. הפסקת עבודת התובעת ופנייתה לקבל דמי אבטלה קשורים לגירושין בלבד ואינם חלק מנסיון לקבל כספים בצורה פיקטיבית. יתרה מכך, גובה השכר המדווח של התובעת (שעמד על שכר מינימום בערך) תומך אף הוא בקביעתנו, כי לא מדובר בנסיון לרמות את הרשויות כדי שהתובעת תקבל בסיום ההעסקה דמי אבטלה - אלא מלמד אף הוא על נסיון הצדדים לעגן בצורה רשמית את מערכת יחסי העבודה ביניהם, ובמסגרת זו, אף להעריך את גובה השכר שהתובעת זכאית לו בגין עבודתה. לאחר גירושי הצדדים ולאחר שהתובעת חדלה לעבוד בעסק של בעלה, ניסה הבעל להמשיך בניהול העסק על ידי הבאת עובד שיחליף את התובעת - ניסיון אשר לא עלה יפה. לסיכום - מן העובדות אשר הוצגו לנו - הגענו למסקנה, כי בסביבות שנת 2008 חל שינוי בעבודת התובעת בסוכנות הביטוח. בעוד שלפני תקופה זו התובעת היתה מגיעה מדי פעם כדי לתת עזרה משפחתית, אחרי תקופה זו (ולאחר שהייתה במעון לנשים מוכות), התובעת החלה לעבוד בצורה רשמית, הן מבחינת שעות העבודה והאחריות שהיא לקחה על עצמה בסוכנות והן מבחינת הדיווח לרשויות המס. בהקשר זה - אנו רוצים לציין שוב, כי אנו מודעים לכך שהתמונה אשר הרכבנו ואשר מפורטת לעיל אינה תואמת אחת לאחת את העדויות בתיק, אלא מדובר בתמונה אשר אנו הרכבנו לאחר ששמענו את העדויות בתיק תוך שלקחנו בחשבון שיקולי סבירות והגיון. נציין עוד, כי גם לפי המבחן המשולב - התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין צד ג' - העבודה אשר התובעת ביצעה בסוכנות הביטוח היתה חלק אינטגרלי מעבודת סוכנות הביטוח, ולתובעת אף לא היה עסק עצמאי והיא לא שימשה כבעלים של סוכנות הביטוח. לאחר שקבענו כי בין התובעת לצד ג' התקיימו יחסי עבודה, עלינו לשקול האם העובדה שלא שולם לתובעת שכר, כפי שמקובל לשלם לעובד שכיר, מאיינת יחסי עבודה אלו בהיבט של דיני ביטוח לאומי. לאחר שעיינו בפסקי הדין השונים אליהם הפנו הצדדים (אשר רובם התייחסו למערכת יחסים לפי ס' 1 לחוק הביטוח לאומי ולא למערכת יחסים של בני זוג) מסקנתנו הינה שאי תשלום השכר אינו מאיין את יחסי העבודה. עובד "רגיל" אשר מקבל שכר עבודה - הרי ששכר העבודה משמש אותו לצרכים שונים, לרבות ובמיוחד לצרכי משפחתו וביתו. במקרה של התובעת - שכרה שימש לצרכי המשפחה והבית, כאשר השוני העיקרי בינה לבין "עובד רגיל" היה - במקום שהשכר יופקד בחשבון בנק נפרד על שמה הרי שהשכר הופקד בחשבון בנק על שם בעלה, וזאת, ככל הנראה, לאור מערכת היחסים שהיתה בין התובעת לבין צד ג'. בכל מקרה, בהתאם לפסיקה, על בית הדין לבדוק קודם כל את מהות היחסים שנוצרה הלכה למעשה (כאשר לענין קרובי משפחה - יש לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו) - כאשר ענין השכר אשר שולם הוא פרמטר במסגרת בדיקה זו. כפי שפורט לעיל, בענייננו בחנו באופן קפדני ביותר את מערכת היחסים בין התובעת לבין צד ג', ומסקנתנו היתה כי מדובר ביחסי עבודה. גם פסק הדין בענין כחלון רלוונטי לענייננו. שם נקבע כדלקמן:- "משקבענו שהמערערת הייתה עובדת החברה, לא יכולה להיות מחלוקת שהיא זכאית לשכר בעבור עבודתה. עובד רשאי לוותר על חלק משכר עבודתו ואף על כולו .... הדברים נכונים בבחינת קל וחומר במקרה בו העובדת מועסקת בחברה שבבעלות בעלה. הויתור על השכר באופן זמני (ההדגשה במקור - א.ש.ב), גם אם הוא נובע ממניע משפחתי ...ואינו גורע כלל ועיקר ממעמדה של המערערת כעובדת, כאשר אין ספק בקיומם של יחסי עובד בין המערערת והחברה, ואין גם מחלוקת שהמערערת עבדה בפועל בכל התקופות הרלוונטיות ... יש לראות את הדברים כמות שהם לאור המציאות הנתונה. אין כאן לא פיקציה ולא צעד שבא להטעות או לזכות בכספים שלא כדין. אכן יהיו מקרים, בהם וויתור על תשלום שכר עובד המועסק על ידי בן משפחה, יעידו על אי קיומם של יחסי עובד ומעביד בין בני המשפחה, אך לא אלה פני הדברים במקרה הנוכחי, בו ברור לחלוטין שהתקיימו יחסי עבודה ומעביד בין המערערת לחברה, וגם הייתה עבודה בפועל". מכל המפורט לעיל - הננו מקבלים את התביעה וקובעים כי בין התובעת לצד ג' התקיימו יחסי עבודה, ועל כן, התובעת זכאית לדמי אבטלה בהתאם להוראות הדין. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. יחסי עבודההעסקת קרובי משפחהשאלות משפטיות