פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועגמת נפש בשל הליך הפיטורים 2. התובעת עבדה החל מ-22.5.00 אצל הנתבעת 1 בחנות למכירת נעליים הנמצאת באילת. 3. הנתבעת 1 (להלן: קלאסיק) הפעילה שלוש חנויות למכירת נעליים באילת, שכאמור באחת מהן עבדה התובעת. הנתבעת 2 היא חברה פרטית שהוקמה על ידי מר אליק טל (להלן: טל), המנהל והבעלים של נתבעת 1, וקאמאו שיווק נעליים בע"מ (להלן: קאמאו). 4. בתחילת שנת 2009 נקלעה קלאסיק לקשיים כספיים. בשל כך פנה טל לקאמאו, וביחד הקימו את נתבעת 2 (להלן: דאדא). לפי הסכם המייסדים מיום 1.3.09 בין קלאסיק לקאמאו, חנות אחת אחת בקניון מול הים תופעל על ידי דאדא (העתק ההסכם צורף כנספח ב' לתצהירו של מר שמעון בודקוב, מטעם נתבעת 2, במסגרת בקשה לביטול פס"ד שהוגשה בתיק זה). בהמשך נחתם נספח להסכם, ביום 23.7.09, לפיו גם שתי החנויות האחרות בקניון מול הים והקניון האדום יופעלו על ידי דאדא. בהסכם ונספחיו הוסכם כי טל ימשיך לנהל את החנויות. 5. כעולה מעדותו של מר טל לפנינו, סמוך למועד שהוקמה דאדא, קלאסיק נכנסה ל"כאוס" כלכלי ובסופו של דבר קרסה והפסיקה את פעילותה (פרוטוקול עמ' 26 ש' 14-21). לקראת סוף 2009 התגלע סכסוך בין טל לקאמאו בעקבותיו פנו הצדדים לבוררות בפני השופט סטרשנוב. ב-21.9.10 נחתם הסכם פשרה חלקי (להלן: הסכם הפשרה) לפיו טל וקאמאו יקבלו כל אחד חנות וגורל החנות השלישית נשאר להכרעת הבורר (העתק הסכם הפשרה צורף כנספח א' לתצהירו של מר שמעון בודקוב, לעיל). כחלק מהסכם הפשרה נקבע כי דאדא תפסיק פעילותה ותפטר את העובדים. בהתאם, ביום 20.9.10 הודיעה דאדא לתובעת על פיטוריה החל מיום 1.10.10. לאחר הפיטורים התובעת המשיכה לעבוד באותה חנות, אשר עברה לבעלות אליק טל ויהודית טל, כאמור בהסכם הפשרה. 6. טענות התובעת התובעת טענה כי פוטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים מכל אחת מן הנתבעות, יחד ולחוד. לטענתה, החובה על הנתבעת 2 קמה מאחר שהתובעת עבדה באותו מקום עבודה ברציפות; החובה על הנתבעת 1 קמה כיוון שבפועל הנתבעות הפעילו את החנות ואת התובעת במשותף ולמעשה חילופי המעבידים היו פיקציה בין שתי הנתבעות ובין קאמאו, כאשר נתבעת 1 שימשה כעין חברת כוח אדם של נתבעת 2. התובעת טענה כי נתבעת 1 לא יידעה אותה על המעבר לעבודה אצל נתבעת 2, ממילא היא לא נתנה את הסכמתה לכך, אף לא במשתמע; נתבעת 1 לא קיימה לה שימוע או אקט אחר של סיום יחסי עבודה; הסכם המייסדים שנחתם עם קאמאו אינו מתייחס לזכויות העובדים; טל לא רק המשיך להיות הממונה עליה בפועל, אלא אף אמר לה מפורשות כי היא ממשיכה להיות מועסקת על ידי קלאסיק והבטיח לה כי זכויותיה לא ייפגעו.התובעת טענה כי יש ללמוד בענייננו מפסק הדין שניתן בעניינה של גאולה שר, עובדת ותיקה אחרת שעבדה עמה בחנות (ס"ע (ב"ש) 680-02-11 גאולה שר - קלאסיק נעליים בע"מ ואליק טל (24.4.13), (להלן: עניין שר)), אשר ניתן על ידי מותב זה, יחד עם נציג ציבור (עובדים) מר מאיר אליהו. התובעת טענה כי הנתבעות לא העלו כל טענה ואף לא סתרו את טענותיה ביחס לזכאותה לקבל תשלום בגין דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, ופיצוי בגין אי עריכת שימוע, ולפיכך יש לקבל תביעתה ברכיבים אלה במלואה. 7. טענות נתבעת 1 קלאסיק טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה מאחר התובעת מעולם לא פוטרה על ידה. התובעת ידעה היטב כי עברה לעבוד אצל דאדא, שאף הוציאה לה תלושי שכר, ולא העלתה כל טענה כנגד המעבר. דאדא קלטה את התובעת לעבודה ואחראית לפיכך לכל זכויותיה. דאדא היא זו שפיטרה את התובעת. התובעת קיבלה הוראות ממר שמעון בודקוב, מנהל ובעל מניות בדאדא. דאדא המשיכה להעסיק את התובעת גם לאחר שהתובעת סירבה לחתום על כתב ויתור על זכויות. גם אם לא ייקבע כי דאדא ידעה כי היא אחראית להתחייבויותיה כלפי התובעת, לכל הפחות יש לראות בהתנהגותה משום עצימת עיניים אשר אינה פוטרת אותה מאחריות זו. קלאסיק טענה כי יש לדחות את טענות התובעת ביחס להיות קלאסיק חברת כוח אדם של דאדא, שכן מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה. 8. טענות נתבעת 2 דאדא טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה, שכן האחריות המלאה לתשלום פיצויי הפיטורים, כמו גם לזכויות האחרות הנתבעות על ידי התובעת, מוטלת על קלאסיק. דאדא טענה כי זכויות העבר של התובעת לא עברו עימה, אלא נותרו באחריות קלאסיק וטל. טל הסתיר מהתובעת את דבר חילוף המעבידים ולא ביקש את הסכמתה לשינוי. בפועל, טל המשיך להעסיק את התובעת, כמו גם את שאר העובדות הוותיקות. גם לאחר סיום עבודתה אצל דאדא, חזרה התובעת לעבוד אצל טל. מנגד, דאדא הודיעה במפורש כי היא אינה לוקחת על עצמה את האחריות לזכויות העבר של העובדות. הסכם המייסדים היה לשנה בלבד, הוא כלל לא עסק בזכויות העובדים וקלאסיק לא היתה צד לו. אף דאדא הפנתה לפסק הדין בעניין שר. דאדא טענה, כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 100% שכן לכל המאוחר ידעה על מצבה עם קבלת המכתב בדצמבר 2009, ממנו עולה כי זכויותיה לא עברו עימה. למרות המכתב ולמרות שהתייעצה עם ההסתדרות בעניין, התובעת לא עשתה דבר ולכן היא מנועה היום מלטעון בעניין זה. הכרעה 9. פיצויי פיטורים התובעת טענה כי פיטוריה מדאדא מקימים לה זכות לקבל פיצויי פיטורים, מן הנתבעות, יחד ולחוד. זאת כיוון שבפועל בששת החודשים הראשונים לאחר שכביכול התחלפה קלאסיק בדאדא, המשיכו שתי הנתבעות להעסיקה במשותף, כאשר קלאסיק משמשת כמעין חברת כוח אדם של דאדא. כל זאת מבלי שהתובעת נתנה הסכמתה להיות עובדת של דאדא או עובדת של הנתבעות במשותף. כל אחת מן הנתבעות טענה כי האחריות לתשלום פיצויי הפיטורים רובצת לפתחה של האחרת. קלאסיק טענה כי התובעת ידעה על המעבר לדאדא, לכל המאוחר כאשר קיבלה את המכתב המודיע לה כי דאדא אינה אחראית לזכויות העבר שלה. הישארותה בחנות תחת דאדא מלמדת על הסכמתה המשתמעת להיות עובדת של דאדא; ואילו דאדא טענה כי התובעת לא הסכימה במפורש או במשתמע לעבור לעבוד אצלה ולפיכך נותרה עובדת של קלאסיק. בנוסף, דאדא טענה כי לא הסכימה בשום שלב לקבל על עצמה את האחריות לזכויות העבר של התובעת. 10. ההלכה שנפסקה בבג"ץ רמת"א קובעת, כי בהיעדר הסכמה מצידם של העובדים למעבר למעביד חדש, או לחלופין היעדר אקט של פיטורים מטעם המעביד המקורי, עובדים ממשיכים להיות קשורים בקשר חוזי עם מעבידם המקורי. כמו כן אין במשפט העבודה, לרבות בקשר של העובד אל מקום העבודה, כדי להצדיק קביעה בדבר העברת החובות והזכויות של עובדים כלפי מעבידים אל מעביד חדש שהמעביד הקודם בחר בו, כשהדבר נעשה שלא בהסכמת העובדים. בנוסף, לעובדים קיימת זכות לבחור את מעסיקם. זכות זו נובעת הן מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והן מחוק יסוד: חופש העיסוק. על כן העברת עובד למעביד אחר דורשת את הסכמתו המפורשת או המשתמעת של העובד, אם מראש בעת כריתת חוזה ההעסקה או קשירת יחסי עבודה, ואם בעת חילופי המעבידים. לאור טיבם המיוחד של חוזי העבודה ולאור עקרון הפררוגטיבה הניהולית ניתן לראות בעובדים כמסכימים לשינויים המתבצעים תדיר במקום העבודה, שינויים הנדרשים לצורך תפעולו השוטף והיומיומי של העסק כעסק חי ומתפקד בסביבה דינמית ומשתנה. לכן בהיעדר תניה חוזית הקובעת אחרת יראו בעובד כמי שהסכים במשתמע לביצועם של שינויים אלה. עם זאת, אין לראות בעובדים כמסכימים מראש, מכוח עקרון הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, לכל שינוי בזכויותיהם, יהיו השלכותיו עליהם אשר יהיו. קיימים שינויים אורגניים, הפוגעים בזכויות מהותיות של העובדים המוקנות להם על פי חוזה העבודה והמשנים את בסיס ההסכמה בין הצדדים לו, עד שלא ניתן עוד לראות בהם הגמשה של החוזה המקורי, אלא חוזה חדש, פררוגטיבת הניהול אינה משתרעת על שינויים אלה. העברת הזכויות החוזיות של המעביד כלפי צוות העובדים במסגרת מכירת העסק כעסק חי באה בגדר אותם שינויים אורגניים אשר פררוגטיבת המעביד אינה משתרעת עליהם, ואין בה כדי לבסס הסכמה מראש של העובד לשינוי מעביד (בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ פד"ע נ"א (6) 481, 533, 54, 549, 550-553). 11. חבותה של קלאסיק בענייננו - התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי טל לא הודיע לה על העסקה עם קאמאו, לא שאל אותה אם היא מעוניינת לעבור לעבוד בדאדא ואף לא הסביר לה את משמעות המעבר לדאדא (פרוטוקול עמ' 15 ש' 4-12). עוד הדגישה, כי לו היה נאמר לה שהמעבר לדאדא משמעו מחיקת הוותק שלה, לא היתה מסכימה לכך (לעיל, ש' 13-16). התובעת העידה, כי גם לאחר המעבר לדאדא, המשיכה לקבל תלושי שכר מקלאסיק (עמ' 15 ש' 26-28), טל המשיך להיות בחנות ולתת לה הוראות (עמ' 16 ש' 1-5). התובעת ציינה כי קיבלה הוראות גם מנציגים של דאדא (עמ' 19 ש' 1-8), אך לדבריה טל הוא שהמשיך להוות עבורה את הדמות הסמכותית (עמ' 16 ש' 6-7). התובעת העידה, כי גם כאשר התבקשה על ידי דאדא לחתום על מסמך של ויתור על זכויותיה, בדצמבר 2009, לא הבינה את המצב לאשורו. לדבריה, "לא ידעתי איפה אני עובדת. פשוט הייתי באויר." כשנשאלה מדוע לא חתמה על המסמך, השיבה "הבנתי מה כתוב. כל הקטע הזה של השותפות וכל מה שנכנס, בלבל אותנו, אותי את סיגל ואת גאולה, שלא ידענו איפה אנחנו עובדות." (עמ' 16 ש' 15-23). התובעת ציינה כי בעקבות המסמך עלו אצלה חששות, אך טל הבטיח לה שתקבל זכויותיה (עמ' 16 ש' 24-31). 12. מר טל אישר בחקירתו הנגדית שקלאסיק המשיכה להפיק תלושי שכר לשלושת העובדות הוותיקות גם לאחר מרץ 2009 ואף לאחר יולי 2009 (עמ' 27 ש' 19-24). טל טען שהסכם המייסדים כלל את העברת העובדים על זכויותיהם לדאדא. לדבריו, למרות שהדבר לא נרשם בהסכם, "היה ברור שהם מופיעים" (עמ' 26 ש' 22-25). טל טען עוד, שהעביר את כל הנתונים ביחס לעובדים לדאדא. עם זאת, מעבר לטענתו כי אמר את הדברים בעל פה לעמי סנדרוסי, מנכ"ל דאדא, לא הובאה כל ראיה כי מידע כזה אכן הועבר. זאת במיוחד כאשר במקום אחר הודה מר טל כי מר סנדרוסי לא ביקש כלל את רשימת הזכויות המגיעות לעובדות הוותיקות ובכללן התובעת (עמ' 27 ש' 5-9 ) 13. מר סנדרוסי ציין בתצהירו כי לא היה כל הסכם בין קלאסיק לדאדא (סעיף 8 לתצהיר), וקלאסיק לא העבירה עובדים לדאדא (סעיף 10). עוד ציין, כי דאדא לא קיבלה מקלאסיק רשימת עובדים, פירוט וותק של העובדים, כספים אשר היו אמורים להיצבר עבור העובדים. טל התחייב בפניו שקלאסיק תישא בכל החובות כלפי התובעת (סעיף 6). במקום אחר נשאל מר סנדרוסי במסגרת חקירתו הנגדית אם ידע שמדובר בעובדות ותיקות. תשובתו מדברת בעד עצמה: "כן. כל הזמן הוא אמר לי שאני לא אתקרב אליהן כי הוא אמר שהן יתעוררו וידרשו פיצויים" ( עמ' 30 שורות 12-13). למותר לציין כי מר סנדרוסי מתייחס למר טל כ"הוא". מר סנדרוסי טען כי התובעת עברה לעבוד אצל דאדא מנובמבר 2009, אך כעובדת חדשה, כפי שאף הובהר לה במסמך שהועבר אליה בדצמבר 2009 (סעיפים 32-33 לתצהיר). מר סנדרוסי אישר גם, כי דאדא פיטרה את התובעת ועשתה עמה גמר חשבון. לטענתו, לא שולמו לה פיצויי פיטורים, כיוון שעבדה רק עשרה חודשים אצל דאדא (עמ' 31 ש' 28-31). 14. התמונה העולה מן העדויות והראיות אשר הובאו לפנינו, היא כי התובעת הועברה מקלאסיק לדאדא מבלי שהתבקשה הסכמתה לכך, מבלי שהוסבר לה על המעבר או על השלכותיו, ומבלי שהובהר מי מבין החברות לוקחת על עצמה את האחריות לזכויותיה של התובעת. עדותה של התובעת, אשר היתה מהימנה עלינו, לא נסתרה בעניין זה. יתרה מכך, הבלבול בו היתה מצויה התובעת, כפי שעלה מעדותה, נבע גם מכך שבפועל לא רק שהמשיכה לעבוד באותה חנות, אלא שמי שהיה ממונה עליה בקלאסיק, טל, נותר בתפקידו כמנהל החנות, המשיך לתת לה הוראות, ואף הציג בפניה מצג כי ידאג לזכויותיה. גם העובדה שהתובעת המשיכה לקבל תלושי שכר מקלאסיק משך מספר חודשים לאחר חילופי המעבידים, תרמה לחוסר הבהירות ביחס לזהות המעסיק. 15. טל טען שקלאסיק לא פיטרה את התובעת, אלא דאדא עשתה כן. אלא שטל, שייצג את קלאסיק במהלך עבודתה של התובעת אצל קלאסיק, ואף לאחר המעבר לדאדא המשיך לטעון כלפיה כי היא "עובדת שלו", הוא שחתום על הסכם הפשרה, יחד עם קאמאו, בו הוחלט על פיטורי התובעת. הסכם הפשרה קובע כי חברת דאדא תפסיק פעילותה מיום 1.10.10, וכי עובדי דאדא יפוטרו ולאחר מכן הן טל ואשתו והן קאמאו יוכלו לקלוט את אותם עובדים לעבודה (סעיפים 1-2 להסכם הפשרה). כפי שהעידו התובעת וטל, אכן בפועל התובעת נקלטה לעבודה אצל טל ואשתו זמן קצר לאחר פיטוריה. התוצאה היא, כי הלכה למעשה טל וקאמאו הם שקיבלו את ההחלטה על פיטוריה של התובעת, ואילו דאדא היא זו שהוציאה את ההחלטה אל הפועל ונתנה את מכתב הפיטורים לתובעת. 16. במצב דברים זה, כאשר לא ניתנה הסכמה של התובעת לעבור לעבוד אצל דאדא; לא נערך לה גמר חשבון מול קלאסיק; דאדא לא נתנה לתובעת הודעה על תנאי עבודה ולא נחתם עמה חוזה עבודה; כאשר טל ממשיך להיות המנהל בפועל של התובעת בחנות וקלאסיק ממשיכה להוציא לה תלושים -יש לראות את קלאסיק כמי שהמשיכה להיות מעסיקתה של התובעת ומי שפיטרה אותה יחד עם קאמאו. נבהיר כי מעשיו של טל מחייבים את קלאסיק נוכח העובדה שטל הוא הבעלים והמנהל של קלאסיק; טל היה הנציג של קלאסיק בפועל במהלך תקופת עבודתה של התובעת בקלאסיק; וגם לאחר המעבר לדאדא לא הבהיר טל לתובעת כי בתפקידו כמנהל הוא מייצג עתה את דאדא ולא את קלאסיק, ולפיכך ההבטחות שנתן לה נחזו כניתנות מטעם קלאסיק. 17. חבותה של דאדא מבלי לגרוע מן האמור לעיל, הרי שנוכח גרסתה של דאדא אשר אינה חולקת כי פיטרה את התובעת, מאחר שהמשיכה להעסיק את התובעת ברציפות באותו מקום עבודה, חלה עליה אחריות לזכויותיה של התובעת בנוגע לפיצויי הפיטורים, כמצוות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: החוק). סעיף 1(א) לחוק קובע כי "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים" (ההדגשה שלי, א.ס.). דאדא טענה כאמור כי לא הסכימה להעביר את העובדים אליה יחד עם זכויותיהם. עם זאת, דאדא המשיכה להעסיק את התובעת גם לאחר שזו סירבה לחתום על ויתור זכויות. ממילא אין דאדא יכולה לבטל את החובה שקמה עליה מכוח סעיף 1(א) לחוק רק כיוון ש"אין בכוונתה" לקבל עובדים עם זכויות עבר, כאשר אותם עובדים ממשיכים לעבוד "באותו מקום עבודה". 18. עוד נוסיף, כי העובדה שקבענו שקלאסיק נותרה אחראית לזכויות התובעת, מן הנימוקים שפורטו לעיל, אינה פוטרת את דאדא מאחריות. על כן, בעניינה של התובעת, כל אחת מן הנתבעות אחראית לשלם לה פיצויי פיטורים ביחס לכל תקופת העסקתה (5/00 - 10/10) - יחד ולחוד. בעניין זה ראוי לציין, כי כבר נפסק כי מקום בו המעסיק הקודם נמנע מלשלם פיצויי פיטורים לעובד, תחול החובה לשלם פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקה ב"מקום עבודה אחד" על המעסיק החדש, כפוף לכך שמתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 1(א) לחוק (ראו בשינויים המחויבים: ע"ע (ארצי) 137-08 מטין אילינדז פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ (22.8.10); וכן ע"ע (ארצי) 438/07 תבל אבטחה בע"מ - אולג טיכונוב (9.6.09)). הדברים יפים אף לענייננו. 19. טרם נדון בחישוב פיצויי הפיטורים, וביתר תביעתה של התובעת, נציין כי הנתבעות לא חלקו על טענות התובעת ברכיבים אלה ולמעשה בסיכומיהן התמקדו אך ורק בשאלה האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, אם לאו. עם זאת, לעניין פיצויי הפיטורים, לא נטען דבר ביחס לאופן החישוב שהציגה התובעת, או ביחס לשכר הקובע לו טענה. ביחס לתביעה לדמי הבראה ולפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, לא נטענו טענות כלל. 20. חישוב פיצויי הפיטורים לא היתה מחלוקת כי התובעת החלה לעבוד ב-22.5.00. הדבר אף עולה מתלושי השכר שצירפה לכתב התביעה. פיטוריה של התובעת נכנסו לתוקף ביום 1.10.10 ולפיכך זהו מועד סיום העסקתה. בסך הכל 124 חודשים. התובעת טענה כי משכורתה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא 5,525 ש"ח, נכון לחודש ספטמבר 2010. הנתבעות כאמור לא חלקו על החישוב. לפיכך, התובעת זכאית לתשלום בסך 57,091 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. באשר להלנת פיצויי פיטורים, דעתנו היא כי במקרה זה היתה מחלוקת כנה ביחס לשאלה על מי מוטלת האחריות לתשלום פיצויי הפיטורים של התובעת, ולפיכך לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הסכום כאמור ישולם בצירוף ריבית והצמדה כחוק. 21. דמי הבראה התובעת טענה כי לא קיבלה דמי הבראה מנתבעת 2 ולפיכך היא זכאית ל-6.4 ימי הבראה בגין התקופה שמחודש 11/2009 ועד 9/2010. התובעת טענה כי זכאותה לדמי הבראה קמה למרות שלא השלימה שנת עבודה אצל דאדא, נוכח הרציפות בעבודתה. דאדא הסכימה כי התובעת הועסקה על ידה בתקופה כאמור (סעיף 3 לתצהירו של מר סנדרוסי). בסיכומיה, לא העלתה דאדא טענה כלשהי ביחס לדמי ההבראה. לאור האמור, התובעת זכאית לסך של 2,240 ש"ח בגין דמי הבראה: 22. פנסיה התובעת טענה כי לא בוצעו עבורה הפרשות כדין לפנסיה. טל אישר בעדותו כי גם הסכומים שנוכו מן התובעת עבור פנסיה, כפי המופיע בתלושי השכר, לא הועברו לקופה (פרוטוקול עמ' 25 ש' 29-32). טענותיה של התובעת ביחס לרכיב זה לא נסתרו. גם דאדא לא חלקה על טענות התובעת אשר הופנו כלפיה ביחס לרכיב זה. לאור האמור, התובעת זכאית הן לחלקה שנוכה והן לחלק המעסיק. התובעת העמידה רכיב זה על סך של 2,641 ש"ח - לנתבעת 1; וסך של 3,118 ש"ח מנתבעת 2; ולפיכך נפסוק לה סכומים אלה. 23. פיצוי על פיטורים שלא כדין התובעת טענה כי יש לפצותה על כך שהנתבעות לא ערכו לה שימוע, הפרו ביודעין את זכויותיה הקוגנטיות בכך שניסו לשלול ממנה פיצויי פיטורים ואף גרמו לה עגמת נפש מרובה בהליך הפיטורים. הנתבעות לא טענו דבר בעניין זה. דעתנו היא, כי אכן ראוי לשלם לתובעת בענייננו פיצוי. מן העדויות שהובאו לפנינו עלתה תמונה עגומה, בה העבירו הנתבעות את התובעת "מיד ליד", מבלי ליידעה על השינויים בהעסקתה וממילא מבלי לקבל את הסכמתה לכך. יתרה מכך, הנתבעות בהתנהגותן יצרו בלבול ועמימות אצל התובעת, ביחס לזהות המעסיק וביחס לשמירה על זכויותיה. הנתבעות דאגו להסדיר את יחסיהן בהסכמים, אך זכויותיהם של העובדים נזנחו פעם אחר פעם. תחילה לא הוסדרו הזכויות בהסכם המייסדים; לאחר מכן שבו והתעלמו מן הנושא בהסכם הפשרה; לבסוף נעשה ניסיון להחתים את התובעת על כתב ויתור על זכויותיה. דומה כי מטרתן של הנתבעות היתה להתנער מאחריותן לזכויותיה של הנתבעת, מתוך תקווה שהעמימות שיצרו בהתנהגותן, תביא לכך שלא יצטרכו לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, כאשר כל אחת מהן מטילה את האחריות לתשלום פיצויי הפיטורים - על האחרת. בד בבד, נאמר לתובעת שוב ושוב, כי "אין לה מה לדאוג", כי זכויותיה מובטחות. התנהגות זו לא רק שאינה ראויה, אלא יש בה חוסר תום לב וזלזול בעובדים ובהם התובעת, בזכויותיהם ובחוקי המגן. ראוי לפיכך שהנתבעות יפצו את התובעת בגין התנהגות זו. התובעת העמידה את תביעתה בסעיף זה על סך של 10,000 ש"ח משתי הנתבעות גם יחד. נציין כי לטעמנו, בנסיבות אשר פורטו לעיל, ראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר. עם זאת,משהתובעת הגבילה תביעתה ברכיב זה, נפסוק לה בהתאם לתביעתה. לאור האמור, הנתבעות ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת סך של 10,000 ש"ח בגין רכיב זה. 24. סוף דבר א. הנתבעות ישלמו ביחד ולחוד לתובעת את הסכומים הבאים: * פיצויי פיטורים 57,091 ש"ח. * פיצוי על פיטורים שלא כדין 10,000 ש"ח. ב. נתבעת 1 תשלם לתובעת: * הפרשות לפנסיה 2,641 ש"ח. ג. נתבעת 2 תשלם לתובעת: * הפרשות לפנסיה 3,118 ש"ח. * דמי הבראה 2,240 ש"ח. כל הסכומים המפורטים בסעיפים א-ג לעיל יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד התשלום בפועל. עוד ישלמו הנתבעות כל אחת בנפרד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממונישימועפיטורים