התיישנות תביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים בסעיף 254א' לכתב התביעה נתבע פיצוי בגין "איחור בהעברת הבעלות ברכיב פיצויי הפיטורים מקופת המנהלים לידי התובע". המשיב מבסס סעד זה על הוראת סעיף 20 (ב) (2) לחוק הגנת השכר. אלא שסעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע התיישנות בת שנה אחת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. שעה שהתובע עבד בנתבעת עד ליום 1.9.08, הרי שהתביעה בעילה זו התיישנה זה מכבר. יש לציין כי התובע בתגובתו אינו מתכחש לכך שהזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה אלא שלשיטתו יש לדחות את הבקשה לסלק על הסף עילה זו מחמת עקרון תום הלב ומחמת הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות. אלא שגם בעניין זה לא מצאתי כי יש מקום לקבלת הטיעונים הללו מן הנימוקים שפורטו לעיל. יש להדגיש כי על פי ההלכה: "שימוש בעקרון תום הלב לצורך מניעות מהעלאת טענת התיישנות ייעשה בזהירות המירבית, ובמקרים חריגים בלבד. כפי שהובהר בעניין פלונית - "החשיבות הרבה של הוודאות והיעילות הדיונית, שאותם מנסים לקדם בעזרת כללי סדר הדין, ומערכת היחסים המורכבת בין בעלי הדין בהליכים משפטיים, מובילים אל המסקנה כי השימוש בעקרון תום הלב, שמטבעו הוא עקרון גמיש המיושם על ידי בית המשפט תוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, צריך להיעשות בזהירות, ובאותם מקרים שבהם חוסר תום הלב גובר על הצורך לשמור על נוקשות הכללים". (ע"ע 533/09 עופרה אילן ו-24 אח' נ' שירותי בריאות כללית, מיום 15.6.11).פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטוריםהתיישנות