בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה על ידי ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות (להלן "ארגון המורים", "הארגון"), ועניינה בהסדר פרישה מוקדמת של שבעה (7) עובדי הוראה (להלן: "העובדים" או "הגמלאים"). המשיבה לבקשת צד הינה מדינת ישראל- משרד האוצר (להלן "המדינה"). העובדות הצריכות לעניין: שתי קבוצות של עובדי הוראה קיימות במדינת ישראל: האחת, עובדי משרד החינוך, הנהנים מזכויות פנסיה עפ"י חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). לגבי אותם עובדים קיים הסדר מובנה לפרישה מוקדמת המעוגן בחוק הגמלאות. השניה, עובדי בעלויות שונות (שלטון מקומי, רשתות הוראה, גופים מוכרים במערכת החינוך וכיוצב') שביטוחם הפנסיוני הוסדר בקרנות פנסיה צוברות. לאותם עובדים, לא ניתן היה להקנות זכויות לפנסיה מוקדמת שתשולם מקרנות הפנסיה. הגמלאים נשוא בקשת הצד הנוכחית, משתייכים לקבוצה השניה. לפני שנים רבות ועל מנת ליתן מענה לאותם עובדי בעלויות, הוקמה קרן לפרישה מוקדמת של עובדי בעלויות המבוטחים בפנסיה צוברת (להלן: "קפ"מ") בחלוף הזמן, לאחר שהתגלה כי קרנות הקפ"מ אינן נותנות מענה לכל הצרכים והדרישות, עוגנו מסלולי פרישה מוקדמת במספר הסכמים קיבוציים שנחתמו בין המדינה, המרכז לשלטון מקומי וארגון המורים (נספחים ג-ד לבקשה). בשנת 1993 נחתם הסכם נוסף (נספח ה לבקשה; להלן: "הסכם 93" ר' גם הסכם מ-2004, נספח ו' לבקשה), שבו הועברו כל הסדרי הפרישה המוקדמת לניהול ומימון המדינה. בשנת 1995, לאור מצבן האקטוארי הקשה של קרנות הפנסיה הוותיקות, הוחלט על סגירתן בפני עובדים חדשים וביטוחם של אותם עובדים חדשים בקרנות פנסיה חדשות. בהמשך התברר, כי חלק מעובדי ההוראה, אשר היתה להם הפסקה בת למעלה משנתיים בביטוח הפנסיוני בקרן הוותיקה וחזרו לעבודה, נאלצו להצטרף לקרן פנסיה חדשה. כמו כן, עובדי הוראה שעברו בין מעסיקים, צורפו לקרן חדשה אצל המעסיק החדש, לאחר שאצל המעסיק הקודם בוטחו בקרן וותיקה. עובדה זו גרמה לכך שלגבי אותם עובדים, תקופת הוותק שצברו בקרן החדשה, לא הוכרה להם לצורך שנות הוותק הפנסיוני. בשנת 2008 נחתם לבסוף הסדר בין הצדדים (להלן: "הסדר 2008"), מכוחו קיבלו עובדי הוראה שפרשו פרישה מוקדמת, הכרה בוותק שצברו בקרנות החדשות. הסדר 2008 חל על עובדים שפרשו מיום 1.9.2008 ואילך. הגמלאים מושא הבקשה הנוכחית, פרשו לפנסיה מוקדמת לפני שנת 2008 ועל כן הסדר 2008 אינו חל עליהם. עם זאת, לאחר דין ודברים, החליטה המדינה להחיל את תנאי "הסדר 2008" גם על אותה קבוצת עובדים נשוא הבקשה הנוכחית. עד כאן העובדות הרלבנטיות. עיקרי טענות הצדדים: לטענת ארגון המורים, המדינה מחויבת לשלם לכל אחד מהגמלאים את מלוא הפנסיה המוקדמת לה היו זכאים, גם בגין שנות הוותק שצברו בקרנות החדשות. זאת מכוח חובת הנאמנות וחובת גילוי מוגברת, מכוחן היה עליה לידע את הפורשים לפנסיה מוקדמת, כי עפ"י הסדר הקפ"מ, שנות הוותק שצברו בקרנות החדשות לא ייחשבו להם בפנסיה המוקדמת. יתר על כן, בהסכמים הקיבוציים שנחתמו, לא צוינה כל אבחנה בין קרן ותיקה לקרן חדשה. ברי כי בעת ניסוח וכריתת ההסכמים הנ"ל, הקרנות החדשות טרם באו לעולם, אך יש להניח כי לו המדינה הייתה סוברת שישנה אבחנה בין הקרנות, היא הייתה מציינת הסתייגות או החרגה כלשהי בקשר להסדרי הקפ"מ, לאחר הקמת הקרנות החדשות. אלא שהמדינה לא עשתה כן. הסדר 2008 מהווה יישום טכני בלבד למנגנון שנקבע בהסכם 93, ולא נקבעו בו כל זכויות חדשות. נוכח אותו פגם טכני, שתיקונו התעכב, נמנעה זכותם של הגמלאים נשוא הבקשה הנוכחית, לקבל פנסיה מוקדמת בשיעורה המלא, והכולל את שנות ביטוחם בקרנות החדשות. המדינה, אשר התעכבה עם החתימה על הסכם קיבוצי בעניין הפרישה המוקדמת, אינה פטורה מתשלום הפנסיה למורים בתקופה שבין פרישתם לפנסיה המוקדמת ועד לחתימת הסדר 2008. בפועל, אותה קבוצת עובדים נשוא הבקשה הנוכחית, מקבלת פנסיה מוקדמת בשיעור הנכון, אולם זאת רק ממועד החלת ההסדר ולא ממועד פרישתם. לאור כל האמור, הארגון מבקש ליתן צו הצהרתי שיקבע כי המדינה חייבת בתשלום פנסיה מוקדמת לגמלאים בהתאם להסכם 93, גם בהתייחס לתקופת הוותק שצברו בקרנות החדשות ולהורות למדינה לחשב את זכאותם לפי הוותק הכולל שצברו, תוך תשלום רטרואקטיבי (החל ממועד פרישתם לפנסיה מוקדמת ועד מועד הפרישה עפ"י חוק). לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות על הסף, הן מאחר וארגון המורים הודיע על מיצוי תביעות בכל הקשור לסוגיית הפרישה המוקדמת של עובדי הוראה המבוטחים בקרנות החדשות, והן מאחר והבקשה עוסקת בקבוצה קטנה של שבעה גמלאים ובגין תקופה תחומה ממועד פרישתם ועד להסדר 2008. המדובר בתביעה כספית אינדיבידואלית בסכום שניתן לכימות, ואין המדובר בעילה במישור היחסים הקיבוציים. זאת ועוד, הסדר 2008 הוא הסדר חד צדדי ואין לארגון העובדים עילת תביעה מכוחו. גם לגופו של עניין, לא הצביע המבקש לדעת המדינה, על מקור נורמטיבי כלשהו מכוחו יש לחייב את המדינה להחיל את הסדר 2008 על כל אחד מהעובדים, החל ממועד פרישתם ועד למועד החלת הסדר 2008. אין יסוד לטענת הארגון כי קיימת חובת יידוע של העובדים בנוגע לאי צבירת וותק בקרנות החדשות. כאמור, הגמלאים פרשו לפנסיה מוקדמת קודם לשנת 2008, והסדר 2008 אינו חל עליהם. לפנים משורת הדין, הסכימה המדינה להחיל עליהם את הסדר 2008, אך זאת בכפוף לתנאים הקבועים בו ולמועד תחילתו- 1.9.2008, ואין מקום להחילו באופן רטרואקטיבי ובכך להטיל על המדינה התחייבות נוספת שלא נטלה על עצמה. כמו כן נטען ע"י המדינה, כי החלת הסדר 2008 על הגמלאים היה לפנים משורת הדין ובשל הטעייה של ארגון העובדים, אשר הציג בפני המדינה מצג ולפיו הם בוטחו בטעות בקרנות פנסיה חדשות, והחלת הסדר 2008 על הגמלאים למעשה מעניק להם גמלה גדולה מאשר היו זכאים לה אילו ביטוחם נעשה בקרן ותיקה בלבד. המדינה לא הסכימה מעולם במסגרת הסדרי הקפ"מ, לשמש כמעין "מבטח משנה" לעובדים שמעסיקם לא ביטחם במלוא תקופת העסקתם. דיון והכרעה: המחוקק הבחין בין תובענה שבין עובד ומעבידו שעילתה ביחסי עבודה לבין תובענה בסכסוך קיבוצי בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי (ר' סעיפים 24(א)(1) ו-(2) ו-25(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). הצדדים בשני סוגי התובענות הם צדדים שונים, עילות התביעה הן שונות, מהות הסעדים היא שונה וסדרי הדין בהם שונים (ר' דב"ע מה/12- 4מדינת-ישראל ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע יז 3, 12-13). "ככלל, הסכסוך הקיבוצי מתייחס לעניינים העולים מהחלק האובליגטורי של הסכם קיבוצי או הוראה נורמטיבית המקנה מעמד לארגון העובדים, אך סכסוך קיבוצי אינו מצבור של סכסוכים אינדיבידואליים" (דב"ע נז/ 4-68 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון- מדינת ישראל (מיום 9.4.1998). בדב"ע תשן/11,10- 4קרן היסוד - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח ואח' (פד"ע כב 111, -118 119), סוכמה ההלכה כדלקמן: "בדרך כלל סכסוך שנושאו הוא הוראות נורמטיביות שבהסכם קיבוצי יכול להיות סכסוך קיבוצי, אם יש לארגון העובדים עניין בו, בשים לב לאופיו, להיקפו ולמידת חשיבותו התקדימית, העקרונית והפרשנית של הסכסוך, ואם הוא נוגע לכלל העובדים או שהוא עניינה של קבוצה מבין העובדים". יש כמובן לראות בחיוב כאשר ארגון עובדים מתייצב לשמירה על זכויותיו של עובד במקום העבודה. עם זאת, עולה השאלה: האם התייצבות זו אמורה להיות בדרך של סיוע ותמיכה בתביעה האישית של העובד, או שהיא ניתנת להיעשות בדרך של ניהול "סכסוך קיבוצי" נגד המעביד. ככל שלארגון העובדים יש זכות על-פי ההוראה הנורמטיבית שבהסכם הקיבוצי, ברור כי ביכולתו לנהל "סכסוך קיבוצי" בעניין קיומה או הפרתה של אותה זכות, וניתן לו מעמד לשם כך. ככל שאין לארגון העובדים זכות כאמור, אך יש לו עמדה בסכסוך מסוים, תעלה שאלת חשיבותו של הסכסוך והשאלה העקרונית בו (ר' דב"ע תשן/11,10- 4 המצוטט לעיל). ומן הכלל אל הפרט: נושא הבקשה של הארגון אינו נושא הראוי להתברר בדרך של סכסוך-קיבוצי. אין אנו מוצאים כי עניין זכויות הפרישה המוקדמת של גמלאים אלו או אחרים, עונה על המבחנים שפורטו בסיכום ההלכה בדב"ע תשן/11,10-4, לעיל. משנחתם הסכם 2008, הרי שהארגון כארגון, הודיע על מיצוי מלא של זכויותיו/תביעותיו במישור הקיבוצי בסוגיית הפרישה המוקדמת של עובדי ההוראה, ולכן סכסוך קיבוצי אינו הדרך הראויה לניהול הסוגיה שבמחלוקת. השאלה האם הגמלאים מושא הבקשה הנוכחית, זכאים לזכויות פרישה מוקדמת מלאות, החל ממועד פרישתם בפועל, היא שאלה שיש לבחון על-פי מערכת דיני הראיות הנהוגים בבית הדין לעבודה בהליך של סכסוך היחיד, וכן על-פי סדרי הדין המחייבים בקשר לכך. אין ההליך הקיבוצי מתאים והולם את בירור השאלה העומדת לדיון, שהיא ביסודה אוסף של מספר מועט של סכסוכים פרטיים ותחומים לסעד שאף ניתן לכימות, אשר על-פי אופיים אינם ניתנים לבירור במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי. אין כל מניעה לבירור הסוגיה שבמחלוקת במסגרת סכסוך היחיד, ואין צורך בשל כך לקיים הליך קיבוצי. לבירור הסוגיה בהליך קיבוצי עשויה להיות השלכה בלתי רצויה, בכך שהדבר ישמש תקדים להפיכת סכסוכים פרטיים רבים להליכים קיבוציים, באופן מלאכותי, ואינו במקומו גם במישור הדיוני. עם זאת, אין בהכרעתנו לעיל כדי לחסום את דרכם של מי מחברי קבוצת הגמלאים נשוא הבקשה הנוכחית, מלפנות לביה"ד, בתביעה אישית, בכפוף להוראות הדין, ולנסות לממש את זכותם האישית, בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה. הבקשה הנוכחית תידחה אפוא, וכל צד יישא בהוצאותיו. דיני חינוךסכסוך קיבוציהסכם קיבוצימוריםסכסוך