1.בפנינו תביעה להכרה בפגיעה בברכו הימנית של התובע, אשר נגרמה לו במהלך משחק כדורסל ביום 15.3.10, כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). 2. הנתבע דחה את התביעה מן הטעם שפגיעתו של התובע לא אירעה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה, כנדרש לפי סעיף 79 לחוק. 3. עוד צוין במכתב הדחייה, כי פגיעתו של התובע אירעה בשעת משחק כדורסל חברתי אשר היה ביוזמת העובדים, לאחר שעות העבודה, בו למעביד לא היה כל אינטרס שכן לא הייתה חובת השתתפות בפעילות זו. עיקרי העובדות 4. העובדות הרלוונטיות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. 5. התובע יליד שנת 1974, עובד בחברת אורקס רדיוגרפיה ממוחשבת בע"מ (להלן:"החברה"). לתובע לא היו שעות עבודה קבועות והוא עבד במשכורת גלובאלית. 6. בטופס התביעה ציין התובע כי שעות עבודתו היו מ-8:30 עד 18:00. בעדותו העיד כי שעות העבודה המקובלות היו 9:00 עד 19:00 ואף יותר הואיל ומדובר בחברת בת של חברה אמריקאית, ובשל הצורך בתקשורת והפרשי השעות. הסעות לעובדי החברה יצאו מהחברה בשעות 17:00 ו- 19:30. 7. בתאריך 11.2.10, קיבלו עובדי החברה, לרבות התובע, הודעה בדוא"ל של העבודה שנשלחה ע"י גב' מיכל דפנא, אחראית רווחה בחברה, כי הם מוזמנים לקחת חלק באימוני/משחקי כדורסל, אשר יתקיימו בימי שני באולם הספורט שבקיבוץ דליה בין השעות 19:30 - 18:00. 8. החברה היא זו אשר שילמה לקיבוץ דליה עבור השימוש באולם הספורט סך של 900 ₪ בתוספת מע"מ, דאגה כי יהיה כיסוי ביטוחי לעובדים למקרה של תאונה ואף ארגנה הסעה לעובדים שלא יכלו להגיע באופן עצמאי. 9. על העובדים לא הוטלה חובת השתתפות במשחקים. עובדים שביקשו להשתתף במשחקים נדרשו להודיע על כך מבעוד מועד לאחראי על הפעילות הספורטיבית ולאחראי הישיר שלהם. במקרים של לחץ בעבודה ניתן היה שלא לאשר לצאת למשחקים. ההשתתפות התאפשרה גם לעובדי קבלן משנה של החברה. 10. המשחקים לא היו במסגרת הליגה למקומות עבודה, והמשתתפים לא בהכרח היו קבועים. 11. למשתתפים לא היו מדים, ולא היה מאמן או שופט לקבוצה. 12. את הכדורים סיפק האולם- קיבוץ דליה. 13. ביום 15.3.10, בשעות הערב, השתתף התובע באימון כדורסל. תוך כדי משחק הכדורסל, ותוך כדי שהתובע רץ באולם, סובב את ברך ימין ותוך כדי ביצוע פעולה זו, חש בכאבים עזים בברך ימין. לאחר שהתובע הופנה לבדיקת MRI התגלה כי הוא סובל מקרע במיניסקוס וכי מתח את הרצועות בברך. המסגרת הנורמטיבית 14. בית הדין הארצי לעבודה נדרש לא אחת לשאלה אשר שבפנינו. בפסק הדין בפרשת X (עב"ל 91/99 X נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209) עומדת השופטת ארד על השתלשלות הפסיקה בנושא של אירועי ספורט - כפעילות הקשורה לעבודה ובהמשך פסק הדין הותוו העקרונות לבחינת היותו של אירוע אשר ארע מחוץ למקום העבודה, שלא בשעות העבודה ושלא במהלך הרגיל של ביצוע העבודה כ"תאונת עבודה". בפסק דין זה נקבע מבחן דו שלבי לפיו יש לבחון בשלב הראשון את מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, ובשלב השני, לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה תיבחן אותה הפעילות שבה היה מעורב העובד שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר שלה לאירוע שהוכר ועד כמה היוותה חלק אינטגרלי ממנו : "המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה: בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה... בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע התאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלבנטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר". ובהמשך: "ודוק, לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו". 15. האינטרס הישיר של המעביד בקיום האירוע אמור למצוא את ביטויו בפועלו ובתרומתו של המעביד לאותו אירוע למען האינטרס שיש לו בו. אין די באינטרס עקיף ומשני (עב"ל 1173/00 עטר נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 20.1.2002 ; עב"ל 1448/04 בני חיון נ' המוסד, פס"ד מיום 10.10.05; עב"ל 648/05 המוסד נ' דורית בן גיגי, פס"ד מיום 23.7.06). 16. "בחינת הפעילות בה לקח העובד חלק, עובר לפגיעתו, והכרה בה כ"פעולה נלווית" לעבודה, הינה פועל יוצא ממידת הקשר או הזיקה, בינה לבין האינטרס של המעסיק בקיומה. אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה, ואין מדובר ברשימה סגורה של סממנים. עם זאת, ביטוי מובהק לזיקה הנדרשת לשם הכרה בפעולה נלווית נמצא, בין היתר, בייזום הפעילות על ידי המעסיק, בארגונה ובמימונה; בתועלת הישירה שהמעסיק מפיק ממנה; בחיוב העובד לקחת בה חלק; בעידוד העובד במישרין או בעקיפין - על דרך של קידום - להשתתף בפעילות, לאור עיסוקו ומקצועו במקום העבודה." (עב"ל 1190/02 גרוס נ' המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 12.9.04). מן הכלל אל הפרט 17. כאמור, הלכה היא כי יש לבחון מה מידת הזיקה בין האירוע לעבודה וזו תיבחן לפי מידת ה"עניין" או ה"אינטרס" שמגלה המעביד באירוע. בנסיבות העניין שבפנינו שוכנענו בקיומו של אינטרס ממשי של המעביד בארגון, מימון וקיום הפעילות. 18. הגב' מיכל דפנא (להלן "מיכל") ציינה בתצהירה כי היה קיים אינטרס למעביד לקיים את הפעילות הספורטיבית הזו שכן: "הדבר תורם להרגשת "הביחד" של העובדים, שייכות ומחוייבות למסגרת, ומנסיון שלנו, ככל שהעובד משתתף בפעילות, כך גם תפוקת העבודה והמוטיבציה שלו לתרום לעבודה, גדלים" (סעיף 4 לתצהירה). מיכל מסרה בחקירתה לחוקר המוסד ואף חזרה על כך בעדותה בפנינו כי על אף שהיוזמה הראשונית למשחקי הכדורסל באה מהעובדים, בפועל, במסגרת תפקידה כאחראית רווחה במפעל, היא זו שארגנה את משחקי הכדורסל, בדקה אולמות, עלויות עבודה, כמות משתתפים ואף פירסמה את ההודעה לעובדים. 19. מיכל העידה בפנינו: "יחד עם המנכ"ל החלטנו שאנו פותחים את הפעילות כל עוד יש מינימום של 15 משתתפים." מכאן, שארגון המשחקים נעשה על ידי המעביד. 20. החברה אף מימנה את שכירת המגרש. מיכל העידה כי שלחה מידי חודש סך של 900 ₪ + מע"מ תשלום עבור שכירת האולם. לתצהירה צורפו העתקי קבלות שניתנו לחברה על ידי קיבוץ דליה כנגד התשלום בגין שימוש באולם הספורט. נציין, כי אין מדובר בסכום סמלי או מזערי, אלא, בסך של 1,044 ₪ מידי חודש. 21. עוד עלה מעדותה של מיכל, כי אורגנה על ידה הסעה לעובדים שלא הגיעו עם רכב חברה ולא מצאו טרמפ. אומנם מעדותה התברר כי מדובר בהסעות אשר ממילא יוצאות ממקום העבודה מידי יום, אך בכך שהמעביד דאג כי ההסעה תאסוף גם את העובדים מאולם הספורט יש משום גילוי דעתו של המעביד באינטרס שיש לו בקיום המשחקים. 22. זאת ועוד, מהחומר שבפנינו עולה, כי המעביד פנה לחברת הביטוח על מנת לוודא ולדאוג כי קיים כיסוי ביטוחי לעובדים בעת המשחקים. מכאן, שהמעביד ראה עצמו כאחראי על העובדים בעת משחקי הכדורסל ורצה להיות מבוטח. גם בכך גילה דעתו כי יש לו זיקה ממשית למשחקים. 23. באשר לשאלה האם הפעילות התקיימה במסגרת שעות העבודה, הוכח בפנינו כי מדובר בחברת הייטק, לא היו שעות עבודה מוגדרות והשכר היה גלובאלי אולם, הפעילות התרחשה בשעה שבה על פי רוב, העובדים עדיין היו בעבודה. משחקי הכדורסל נקבעו לשעה 18:00. התובע העיד כי מסגרת שעות העבודה שלו הייתה מהשעה 09:00 עד השעה 19:00. כמו כן, העובדים נדרשו לקבל אישור להשתתף מהמעסיק הישיר, היינו, אין מדובר בשעות פנויות שלאחר שעות העבודה אלא בשעות שנדרשו להיות בהן בעבודה. ראיה נוספת שהמשחקים התנהלו במסגרת שעות העבודה מצאנו בכך שההסעה שאספה את העובדים שלא היה להם רכב הייתה הסעת העובדים שיצאה מהמפעל באופן קבוע בשעה 19:30. 24. בעובדה כי לא הייתה חובת השתתפות או כי המשחקים היו פתוחים אף לעובדי הקבלן אין כדי להפחית בענייננו ממידת העניין שגילה המעביד בקיום המשחקים. 25. אף בעובדה כי לא היה מאמן, תלבושת או כי המשחקים לא היו במסגרת הליגה למקומות עבודה איננו מוצאים כדי לשנות קביעתנו. התובע העיד כי הייתה שאיפה להיכנס לליגה למקומות עבודה אולם היא לא מומשה שכן, לאחר פציעתו של התובע ומספר פציעות נוספות, החברה הפסיקה את הפעילות. אף עובדה זו מלמדת על מידת המעורבות והאחריות שחשה החברה במשחקים והנובע מהם. 26. להבדיל מפסק הדין בעניין צפריר (ב"ל (ת"א) 1569/08 צפריר דורון נ' המל"ל, פס"ד מיום 14/12/08) אליו מפנה ב"כ הנתבע, הרי ששם, להבדיל מענייננו, ההתארגנות למשחקים בוצעה ע"י העובדים, החברה הסירה מעצמה מפורשות כל אחריות לנזק גופני שייגרם חלילה מפציעה במשחק, ובכך ראה בית הדין גילוי דעת מצד המעסיק כי אין לו זיקה ממשית למשחקים. עוד, בשונה מענייננו, שם התקיים האירוע לאחר שעות העבודה ולא על חשבונן, התובע שם יצא למשחק לאחר שחזר קודם לביתו, וכן לא אורגנו ע"י המעסיק הסעות, באשר לכך קבע בית הדין כי יש בכך גילוי דעת של המעביד העומד לחובת התובע. 27. לנוכח כל האמור לעיל, אנו בדעה כי יש לראות במשחקי הכדורסל בענייננו כפעילות נלווית לעבודה, ומשנפגע התובע תוך כדי שעסק בפעילות זו, יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק. 28. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ברכייםדיני ספורטכדורסל