התובע עתר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה (פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון ימי חופשה, דמי מחלה ופיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה). בסיכומיו, זנח התובע את טענתו בדבר זכאותו להפרשות פנסיוניות מכח צו ההרחבה בענף הבניין. במאמר מוסגר נציין כי מתלושי השכר של התובע כמו גם מפירוט ההפקדות בחברת הביטוח הראל (נספח נ/1 לתצהיר הנתבעת) עולה כי החל מחודש נובמבר 2008 בוצעו הפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק. מכל מקום, בהעדר טענת התובע בנוגע לגובה ההפרשות, איננו נדרשים להכרעה בעניין זה. ואלו העובדות הצריכות לענייננו: 2. התובע עבד בנתבעת, כמפעיל מתקן בוצה, מיום 1.3.2008 ועד ליום 7.1.2011. 3. הנתבעת עוסקת בהפעלת מתקן בוצה במכון לטיהור שפכים בחיפה. 4. התובע השתכר שכר מינימום שעתי (20.7 ₪ לשעה). 5. התובע עבד 8 שעות ביום (כפי שעולה מתחשיב התובע לדמי חופשה וכן מתלושי השכר בגין החודשים 11/2008-1/2009 בהם שולם לתובע חופש לפי תחשיב של 8 שעות ליום). הצדדים לא התייחסו לשבוע העבודה של התובע ואולם ממספר ימי העבודה הנקובים בתלושי השכר (למעט החודשיים האחרונים) עולה כי התובע עבד 6 ימים בשבוע. 6. התובע נעדר מהעבודה מפאת מחלה החל מיום 3.1.2011 ועד ליום 6.1.2011 (אישור המחלה צורף כנספח א' לתצהיר התובע). 7. עם חזרתו לעבודה לאחר המחלה, התובע חתם על מסמך (צורף כנספח א' לתצהירו של מר רביבו, מנהל הנתבעת) שכותרתו "הסכם בין השניים" (להלן - ההסכם) וכדלקמן: "חאג' ג'ואד היה בחופש מספר פעמים על דעת עצמו ללא הודעה מוקדמת או סיבה שמצדיקה לפגוע בעבודה ולא להגיע. ולא הודיע כמו כן הוא אמר שאינו רוצה לעבוד מספר פעמים והיום הוא הגיע על דעת עצמו בכדאי (צ"ל בכדי-א.ר.) לבקש כסף שאותו הוא יקבל כמו כחוק ב-10/1/11 ובנוסף לקח (צ"ל לכך-א.ר.) אבקש אישור מרופא שהוא כשיר לעבודה והוא מתחייב להודיע על כל דבר אחר כמו כן אנו החברה לא חייבים דבר להנ"ל (באישור מחלה בתיק מתאריך 3/1/11 ועד 6/1/11)." התובע אישר את חתימתו על גבי המסמך ואולם לטענתו הוא חתם על המסמך כדי לקבל משכורת והוא לא ידע על מה הוא חותם (עמ' 8 ש' 1-10 לפרוטוקול). יובהר כבר עתה כי, הגם שמטרת ההסכם אינה ברורה (מחד, עולה מההסכם שהמדובר בהסכם לסיום עבודה ומאידך, מבוקש אישור רפואי לצורך המשך העבודה), התקשנו ליתן אמון בגרסת התובע לפיה הוא לא ידע על מה הוא חותם. טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר התובע על אף שההסכם צורף לכתב ההגנה והתובע ראה את ההסכם לאחר הגשת כתב התביעה על ידי בא כוחו (עמ' 8 ש' 27-28 לפרוטוקול). כך גם, לטענת התובע הוא חתם על ההסכם לאחר שידע שמר רביבו מרמה אותו(עמ' 9 ש' 7-15 לפרוטוקול). לטעמנו, טענת התובע, ששמש בעברו כשוטר, לפיה הוא חתם על ההסכם מבלי לקרוא וזאת לאחר שידע שמר רביבו מרמה אותו, כטענתו, אינה מתיישבת עם שורת ההגיון. 8. בדיון ההוכחות העידו התובע ומר שי רביבו, מנהל הנתבעת. דיון והכרעה נסיבות סיום עבודתו של התובע 9. אין חולק כי יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע הסתיימו ביום 7.1.2011. לטענת התובע, הוא פוטר בשל היעדרותו מחמת מחלה, כאשר במהלך חופשת המחלה, הודיע לו מר מוסא חוגיראת (חבר לעבודה) שמר רביבו, הבעלים של הנתבעת, בקש ממנו למסור לו שלא להתייצב לעבודה בתום המחלה עד להמצאת אישור רפואי המאשר את כשירותו לעבודה. עם חזרתו לעבודה ביום 7.1.2011, מר רביבו שב ודרש ממנו להמציא אישור רפואי בדבר כשירותו לעבודה וזאת כתנאי לחזרתו לעבודה. התובע ניסה לחזור לעבודה ואולם מר רביבו עמד על כך שעליו להמציא אישור רפואי המעיד על כשירותו לעבודה וזאת כתנאי לחזרתו. משכך, יש לראותו כמי שפוטר מהעבודה ולכן על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר אלא התפטר וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת. לטענתה, במהלך תקופת העבודה, התובע נהג להעדר פעמים רבות ללא הודעה מוקדמת ובמשך חודשים ארוכים לפני מועד סיום העבודה, הוא ביקש מכתב פיטורין בטענה שנמאס לו מהעבודה. ביום 6.1.2011, התובע פנה למר רביבו וביקש להפסיק לעבוד ולקבל את זכויותיו ובהתאם נערך ההסכם עליו חתם התובע. לאחר חתימת ההסכם, התובע נעלם והתעלם מכל הניסיונות ליצור עימו קשר. גם לאחר שנוצר קשר עם התובע באמצעות ההסתדרות וחרף תשובותיה של הנתבעת לפיהן היא מעוניינת בחזרתו של התובע לעבודה, התובע נמנע מיצירת קשר עם הנתבעת ובחר שלא לחזור לעבודה. 10. במחלוקת שניטשה בין הצדדים בנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, העדפנו את גרסת הנתבעת וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. 11. בסמוך לאחר סיום עבודתו בנתבעת, התובע פנה לנתבעת באמצעות מועצת הפועלים ובין הצדדים התנהלה תכתובת ממנה עולה מפורשות כי הנתבעת לא הייתה מעוניינת בסיום עבודתו של התובע וביקשה ממנו לחזור לעבודה. ביום 11.1.2011 פנה מר עלי אבו סואי, מזכיר האיגוד המקצועי (להלן- מזכיר האיגוד), לנתבעת במכתב דרישה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה דמי הבראה ודמי חגים וזאת בטענה כי התובע פוטר ביום 6.1.2011 לאחר שהנתבעת סרבה לקבלו לעבודה בתום חופשת המחלה (נספח ב' לתצהיר התובע). למחרת ביום 12.1.2011 השיב מר רביבו למר אבו סואי כדלקמן: "אנו בעלי החברה לא פיטרנו ולא הודענו לעולם לחאג על פיטורים או שלא נשלם לו את המגיע לו כמוכן חברתנו מנוהלת על ידי משרד רואה חשבון שהוא נותן לי את ההנחיות לגביי כל עובד לגופו. יש לציין שהנ"ל חתום בפני לאחר שקרא וראה על מה הוא חתום. מספר פעמים הוא נעדר מהסידור עבודה ללא שום הודעה מוקדמת. אני נאלצתי לבצע שינויים בסידור לטובת כך שעבודתי לא תיפגע, אנו שילמנו ונשלם את הנדרש לפי הצורך ולפי החוק של העובדים, היום התקיימה פגישה במקום העבודה אם (צ"ל עם- א.ר) הנ"ל לצורך הסברה על חוסר ההבנה שלו, כמו שקיבל חופשת מחלה הוא מחויב להביא לי אישור שהוא כשיר לעבודה ושהוא מסוגל לעבוד. לטענתו הוא עדיין חולה ושוב הוא הופיע בסידור העבודה והודיע שלא יגיע כמוכן על הימים הנ"ל אין בידו חלופשת מחלה וללא שום הודעה הוא הופיע אצל הרואה חשבון שהוא לא קיבל אותו אז לכן יש לבצע את בדברים בצורה מדוקדקת ובפגישה הבאה אני יהיה נוכח ואני האיש קשר לכל בעיה או שאלה". (נספח ג' לתצהיר התובע). ביום 14.1.2011 שלח מזכיר האיגוד מכתב נוסף בו התבקש מר רביבו להשיב את התובע לעבודה סדירה. עוד צוין כי התובע כשיר לשוב לעבודה ומוכן לחזור לעבודה סדירה (נספח ד' לתצהיר התובע). ביום 16.1.2011 השיב מר רביבו כי כבר 15.1.2011 התקשר לתובע בשעות הערב וניתן לו סידור עבודה ואולם התובע ציין שהוא חולה ואין ביכולתו לעבוד במהלך השבוע (נספח ו' לתצהיר התובע). ביום 30.1.2011 נערכה פניה נוספת של מר רביבו למזכיר האיגוד ובה צוין כך: "בהמשך למכתבכם מתאריך 14/01/2011 ברצוננו כי הנ"ל יחזור לעבוד בחברתנו כמו במכתבנו הקודמים ויש לציין כי מנסים ליצור קשר טלפוני עם הנ"ל והוא אינו חוזר לשיחותינו או מגיע לעבודה למסור סידור עבודה. שוב חוזר אני ומבקש שתיצרו עימו קשר ומסרו לו כי אנו רוצים שיחזור לעבוד בהקדם ואם יש בידיו סיבה כזו או אחרת שיצור עימנו קשר ונקבע איתו במקום העבודה בכדי שנוכל ליישר את ההדורים בינינו."(נספח ז' לתצהיר התובע). מכתב זה לא נענה על ידי התובע או על ידי מזכיר האיגוד. יתרה מזאת, ביום 31.1.2011 שלח מר רביבו מכתב נוסף למזכיר האיגוד ובו צוין כי באותו היום נשלח אחד העובדים בשם מוסא לביתו של התובע בכדי לשאול אותו למה הוא לא מגיע לעבודה והתובע השיב שהוא לא רוצה לחזור(נספח ח' לתצהיר התובע). גם מכתב זה לא נענה. ביום 15.2.2011 נערכה פניה נוספת למזכיר האיגוד ובו חזרה הנתבעת על כך שהיא מעונינת בחזרתו של התובע לעבודה ואולם לנוכח העדר מענה של התובע לטלפונים של הנתבעת התבקשה התערבותו של מזכיר האיגוד (נספח ה' לתצהיר התובע). 12. פניית הנתבעת למזכיר האיגוד לא נענתה ועוד טרם הפניה הוגשה התביעה דנן ביום 8.2.2011. נציין כי בכתב התביעה לא נתבקש סעד של החזרה לעבודה. 13. הטענה העיקרית של התובע מופנית כלפי דרישת הנתבעת ממנו כי ימציא אישור רפואי בדבר כשירותו לעבודה. לטענתו, בדרישה זו יש כדי ללמד על פיטוריו מהנתבעת. כך למשל, בחקירתו הנגדית הסביר התובע את הסיבה להפסקת עבודתו בנתבעת כדלקמן: "ש. מה קרה שהפסקת לעבוד שם? ת. אני לא הפסקתי, הוא הפסיק אותי, היה לי תעודת מחלה וכשנגמרה תעודת המחלה חזרתי לעבודה והוא אמר לי אתה לא חוזר מבלי שתביא לי מכתב מהרופא שאתה כשיר לעבודה, אז הלכתי הביתה. ש. למה אחר כך כשהוא התקשר אליך לא ענית לשי, הוא התקשר אליך הרבה פעמים ולא ענית לו? ת. הוא אמר לי שאם לא אביא לו מכתב מהרופא שאיני כשיר לעבודה אני לא יכול לעבוד. ש. למה לא ענית לשי אח"כ לטלפונים. ת. כי לא היה לי מה לדבר איתו כשהוא אמר לי ככה. ש. הוא ביקש ממוסא שיגיד לך להתקשר אליו? ת. אני לא זוכר, אך מוסא תמיד היה בא אלי הביתה ואמר לי הבאת מכתב מהרופא ואמרתי לו לא אני לא מביא מהרופא, פעם ראשונה שאני שומע דבר כזה להביא מהרופא שאני כשיר לעבודה". (עמ' 6 ש' 20 ועמ' 7 ש' 1-12 לפרוטוקול). 14. התובע הודה בחקירתו הנגדית שהנתבעת ניסתה ליצור עימו קשר לאחר יום 7.1.2011 על ידי מר רביבו או באמצעות מוסא ואולם התובע לא חזר לנתבעת. "ש. כשאתה חזרת לעבודה למקום העבודה אחרי המחלה ביום 7/1 אחרי 4 ימים שהיית בבית, כשהגעת לשם פגשת את אבא של שי, את שי גם פגשת שם באותו היום? ת. אחרי זה כן, שי תמיד היה בא אחה"צ, בבוקר לא. אני לא פגשתי את שי, אני יצאתי מהמכון ואח"כ התחיל להתקשר אליי הביתה ולשלוח את מוסא אליי. אני לא זוכר בדיוק מי התקשר אליי. מוסא אמר לי תתקשר אליו תתקשר אליו ואני לא מתקשר. ש. מוסא אמר לך למה הוא רוצה שתתקשר אליו? ת. רק בקשר למכתב הרפואי שאני כשיר לעבודה, זו כל הבעיה." (עמ' 7 ש' 23-29 לפרוטוקול). 15. כאמור, לטענת התובע הטעם העיקרי שבגינו הפסיק לעבוד בנתבעת הוא דרישת הנתבעת להמצאת אישור בדבר כשירותו הרפואית כתנאי לחזרתו לעבודה לאחר תום חופשת המחלה. מר רביבו הסביר בחקירתו הנגדית הסביר מדוע דרש מהתובע אישור המעיד על כשירותו הרפואית לעבודה וכדלקמן: "ש. אני מפנה לתצהיר התובע נספח ג' מתאריך 12/1/11, באותו מכתב שהפנית להסתדרות-אתה מתעקש שיביא אישור שהוא בריא, האם לגבי כל העובדים שלך אתה דורש שימציאו אישור כשירות לאחר שהם חוזרים מחופשת מחלה? ת. לא. במקרה של התובע הוא היה מתלונן שהמקום עבודה הזה מביא לו כל מיני מחלות שלא יודע מה זה והוא טען שאסור לעבוד אצלנו, אנו עובדים שם 25 שנה, אני עובד במתקן קרוב ל-8 שנים, אף עובד לא היתה איתו בעיה רפואית, אני מבוטח על פי המכרז ועל פי חוק, במקרה שהוא התחיל להעלות חשדות וראיתי שאולי הוא רוצה לומר שהוא מקבל מחלות בגלל העבודה, אמרתי לו שילך ויעשה בדיקות. אני לא יודע מה כתוב בחופשות המחלה שלו, אמרתי לו שיביא אישור מרופא שהוא יכול לחזור לעבודה. ש. למה לא הופנה לרופא תעסוקה מצידך? ת. אי אפשר לדבר איתו, אני בא להסביר לו בצורה יפה והוא לוקח את האוטו ובורח, הייתי גם עד היום יש לו משכורת שמחכה לו של כמה ימים שאני מתקשר אליו שיקח התלוש והשיק והוא לא רצה לענות לטלפון, הוא היה עושה מה שהוא רוצה והדרך להתקשר איתו הייתה בעזרת מוסא, הוא לא מקבל כל מסר שהייתי מעביר לו." (עמ' 12 ש' 27-33 ועמ'13 ש' 1-7 לפרוטוקול). 16. נדגיש כי גם אם לנתבעת לא היה צידוק לדרישה לאישור כשירות רפואית מהתובע, העדר נכונותו של התובע למלא דרישה זו, בפרט שהמדובר בדרישה שהתובע יכל לבצעה בנקל, אינה מתיישבת עם רצונו של התובע לחזור לעבודה. התובע לא נתן כל הסבר להתעקשותו שלא להמציא אישור רפואי ותשובותיו לשאלות בית הדין בנקודה זו לרבות לעניין רצונו לחזור לעבודה בנתבעת היו מתחמקות וכדלקמן: "לשאלת בית הדין - למה לא פנית לרופא לקבל אישור שאני (צ.ל אתה - א.ר) כשיר לעבודה אני משיב שפעם ראשונה שאני שומע דבר כזה, אחרי שנגמרה תעודת המחלה שצריך להביא אישור שאני כשיר לעבודה. לשאלת בית הדין מדוע לא ניגשתי למרפאה אני משיב שלא הלכתי לרופא. לשאלת בית הדין האם רציתי להמשיך לעבוד אצלו אני משיב שאחרי שחתמתי על נספח א' לכתב התביעה הוא אמר שאביא מכתב מהרופא שאני כשיר ולא חזרתי לעבודה." (עמ' 12 ש' 5-10 לפרוטוקול). יתר על כן, התובע העיד כי מזכיר האיגוד הקריא והסביר לו את מכתבי הנתבעת (עמ' 10 ש' 14-19, ועמ' 12 ש' 11-13 לפרוטוקול). כאמור, במכתבי הנתבעת, התובע התבקש לחזור לעבודה ולהתייצב לסידור העבודה, מבלי שהתובע נדרש להציג אישור רפואי בדבר כשירותו הרפואית. אין חולק שהתובע לא התייצב לעבודה לאחר יום 7.1.2011 גם לאחר הדרישה לאישור כשירות רפואי ירדה מהפרק. 17. כללו של דבר: שוכנענו שהתובע הוא שבחר להתפטר מהעבודה בנתבעת לאחר תום תקופת המחלה ועל כן תביעתו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת - נדחית. דמי הבראה 18. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בסך של 3,861 ₪, עבור 11 ימים. 19. לטענת הנתבעת, בחודש דצמבר 2009, התובע קיבל דמי הבראה עבור שנת 2009 ועל כן הוא זכאי לתשלום של 6 ימי הבראה עבור שנת 2010 ובסך של 2,106 ₪. סכום זה יש לקזז מתמורת הודעה מוקדמת שהתובע חב לנתבעת. 20. על פי הוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, עובד זכאי לקצובת דמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עבודה עבור תקופה של השנתיים שקדמו לסיום ההעסקה. היקף הזכאות מבחינת מספר הימים תיקבע על יסוד משך ההעסקה, ושיעור המשרה. עם זאת, ככל שבמהלך השנתיים האחרונות שולמו דמי הבראה, בעוד שבשנים קודמות לא שולמו דמי הבראה, ניתן לזקוף את תשלום דמי ההבראה ששולם על חשבון החוב בגין דמי ההבראה בשנים קודמות. 21. בהתאם לצו ההרחבה זכאי התובע לחמישה ימי הבראה עבור שנת העבודה הראשונה, ושישה ימי הבראה עבור שנות העבודה השנייה והשלישית. עבור השנה הרביעית זכאי התובע לשבעה ימי הבראה, כל זאת באופן יחסי לשיעור המשרה בה הועסק. 22. מכאן כי על כל תקופת עבודתו זכאי היה התובע לדמי הבראה כדלקמן: בגין שנת העבודה הראשונה מחודש מרץ 2008 ועד לחודש פברואר 2009 - 5 ימים בערך של 331₪ ליום. בגין שנת העבודה השניה מחודש מרץ 2009 ועד לחודש פברואר 2010 - 6 ימים בערך של 340 ₪ ליום. בגין שנת העבודה השלישית מחודש מרץ 2010 ועד לחודש ינואר 2011 - 6 ימים בערך של 351 ₪ ליום עבור 0.8333 חלקיות שנה. מכאן כי התובע היה זכאי לאורך כל תקופת עבודתו לדמי הבראה בסך של 5,450 ₪. 23. לתובע שולמו דמי הבראה במשכורת חודש דצמבר 2009 בסך של 1,986 ₪ ועל כן, הוא זכאי ליתרת תשלום בסך של 3,464 ₪. פדיון ימי חופשה 24. לטענת התובע הוא זכאי לפדיון חופשה בגין 15 ימים ובסך של 2,475 ₪. הנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי לפדיון חופשה לאחר שניצל חופשה ביתר. 25. הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה וגם בתלושי השכר לא נוהל רישום של צבירה וניצול ימי חופשה כנדרש. כך למשל, בשנת 2008 לא נרשמו כלל ימי החופשה (צבירה וניצול), בשנת 2009 נרשמה לתובע יתרה שלילית של יום אחד, כאשר יתרה זו מופיעה לאורך כל התלושים באתה שנה ללא עדכון של הצבירה ולאורך שנת 2010 מופיעה יתרה שלישית של 13 ימי חופשה, לאחר ניצול של 12 ימים בחודש דצמבר 2009, ללא עדכון של הצבירה מידי חודש בחודשו (לתצהיר התובע צורפו תלושי השכר לחודשים 3/2008-9/2009 ו - 5/2010 -12/2010 ואילו לתצהיר הנתבעת צורף רק תלוש השכר לחודש 12/2009). 26. על-פי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, התובע זכאי ל - 36 ימי חופשה (ללא שבתות). מתלושי השכר עולה כי במהלך תקופת העבודה התובע ניצל 15 ימי חופשה (בחודשים 11/2008, 12/2008, 1/2009 ו -12/2009). מכאן שהתובע זכאי לפדיון חופשה של 21 ימים. מאחר שהתובע העמיד את תביעתו על 15 ימים בלבד, הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בגין 15 ימים. 27. מעיון בתלושי השכר למדנו כי יום העבודה הרגיל של התובע עמד על 8 שעות ובהתאם לשכר המינימום השעתי בסך של 20.7 ₪, ערך של יום עבודה עומד על סך של 165.6 ₪. לנוכח העובדה שחישובי התובע נערכו לפי 165 ₪ ליום, אנו מעמידים את ערך יום העבודה של התובע על סך של 165 ₪. מכאן, שעל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה עבור 15 ימים לפי ערך של 165 ₪ ליום ובסך של 2,475 ₪. דמי חגים 28. התובע תבע תשלום בגין 25 ימי חג ובסך של 4,125 ₪. לטענת הנתבעת, התובע לא פירט את ימי החג הנתבעים על ידו ודי בכך כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה. 29. בחקירתו הנגדית העיד מר רביבו ששלם לתובע דמי חג לפי החגים היהודיים וכי ככלל הנתבעת אינה עובדת בחגים היהודיים (עמ' 14 ש' 26-32 , עמ' 15 ש' 1-2 לפרוטוקול). עם זאת, לטענתו, הוא שילם את דמי החגים במזומן או באמצעות מפרעה בתלושי השכר (עמ' 14 ש' 14-24 לפרוטוקול). מאחר והנתבעת הודתה כאמור בזכאות התובע לדמי חגים, אלא שלטענתה דמי החגים שולמו לתובע במזומן, נטל ההוכחה בדבר התשלום עבור ימי החגים חל עליה. הנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה בנוגע לתשלום ששולם לתובע במזומן וכנגד תשלום דמי החגים בפרט. 30. צו ההרחבה הסכם מסגרת 2000 (י"פ 4895 התש"ס, 4002) (להלן- צו ההרחבה בעניין חגים) קובע כי עובד זכאי לתשלום עבור 9 ימי חג בשנה, וזאת החל מחלוף 3 חודשים לעבודתו. עוד קובע הצו כי עובד לא יהיה זכאי לתשלום בגין חגים שחלו בשבת. בהתאם ללוח השנה בתקופה הרלוונטית מחודש יוני 2008 ועד לחודש ינואר 2011, חלו 20 ימי חג שמועדם לא נפל בשבת. לפיכך, התובע זכאי ל - 20 ימי חג לפי ערך יום עבודה בסך של 165 ₪ ובסך של 3,300 ₪. מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך של 3,300 ₪. דמי מחלה 31. לטענת התובע לא שולמו לו 4 ימי המחלה שבגינם נעדר מהעבודה מיום 3.1.2011 ועד ליום 6.1.2011 (כולל). הנתבעת מנגד, טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום דמי מחלה, מאחר שהוא לא היה חולה אלא התחזה לחולה. אמנם, בחקירתו הנגדית התובע עמד על כך שהוא היה חולה ב"גריפה" (עמ' 10 ש' 22-27 לפרוטוקול), בעוד שאישור המחלה ניתן בגין כאבי שרירים ואולם לנוכח העובדה שאישור המחלה ניתן לתובע על ידי רופא מקופת חולים מוכרת בזמן אמת והנתבעת לא ערערה על תוקפו של האישור במועד שהוצג לה, אנו מקבלים את אישור המחלה כעדות למחלת התובע מיום 3.1.2011 ועד ליום 6.1.2011. 32. חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן- חוק דמי מחלה) קובע כי עובד זכאי לדמי מחלה של יום וחצי עבור כל חודש עבודה. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא ניהלה רישום של מכסת ימי המחלה המגיעה לתובע והיא אף לא טענה כי לא עומדים לרשות התובע ימי מחלה. על כן, התובע זכאי לתשלום כדלקמן: בעבור יום המחלה הראשון אין תשלום. בעבור הימים השני והשלישי 37.5% מערך יום העבודה הרגיל, דהיינו 124 ₪ (למען הסדר הטוב נציין כי התביעה מתייחסת לתקופה שקדמה לתיקון בחוק דמי מחלה משנת תשע"א) ועבור היום הרביעי 75% מערך יום העבודה דהיינו 124 ₪ ובסך הכל 248 ₪. 33. בתלוש השכר של התובע לחודש ינואר 2011 (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) מופיע תשלום בסך של 248 ₪ עבור דמי מחלה בהתאם לתחשיב שפורט לעיל. עם זאת, מעדותו של מר רביבו התברר כי משכורת חודש ינואר 2011 הכוללת את תשלום דמי המחלה לא שולמה לתובע, מאחר שהתובע לא הגיע לקחת את התשלום (עמ' 16 ש' 17-18 לפרוטוקול). לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 248 ₪ בגין דמי מחלה. קיזוז 34. לטענת הנתבעת, יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שהתובע חב לנתבעת מכל סכום שיפסק לזכות התובע. משקבענו שהתובע התפטר מעבודתו בנתבעת, היה עליו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת 26 ימים לפי סעיף 4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). מאחר ואין חולק שהתובע לא נתן לנתבעת הודעה מוקדמת טרם התפטרותו, בהתאם לסעיף 7 (ב) לחוק הודעה מוקדמת, התובע חב לנתבעת תמורת הודעה מוקדמת בת 26 ימים לפי ערך של 165 ₪ ליום ובסך של 4,290 ₪. לפיכך, הנתבעת רשאית לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהסכומים שנפסקו לתובע. סוף דבר 35. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. דמי הבראה בסך של 3,464 ₪. ב. פדיון חופשה בסך של 2,475 ₪. ג. דמי חגים בסך של 3,300 ₪. ד. דמי מחלה בסך של 248 ₪. הנתבעת זכאית לקזז מסכומים אלו חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,290 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.1.2011 ועד התשלום בפועל. 36. לנוכח תוצאת פסק הדין ומשהתובע היה מיוצג על ידי מזכיר האיגוד המקצועי, אין צו להוצאות. ערעור על פסק הדין ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. רפואהדמי מחלהפיטורים