הועסק כנהג הסעות עת פוטר ללא הודעה מוקדמת לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, החזר ניכוי בסך 500 ש"ח בגין חודש 9/09 והחזר ניכוי בסך 4,940 ₪ בגין תשלום 19 ימי חופשה ביתר, תשלום שכר עבודה ופיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בגין ליקויים בתלושי השכר. עובדות הנתבעת היא חברת הסעות אשר נותנת שירותים לעיריית מעלה אדומים בתחום של הסעת תלמידי חינוך מיוחד. עם תחילת עבודתו לא חתם על הסכם העסקה בתחילת עבודתו. "הודעה לעובד" לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, נמסרה לתובע רק בתחילת שנת 2010. כעולה מריכוזי השכר של התובע, שולם לו בתחילת העסקתו שכר יסוד בסך 4,500 וכן שולם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות בהתאם למספר השעות הנוספות שעבד. החל מחודש 10/08, שולם לתובע סך 2,000 ₪ בגין "שעות נוספות גלובליות", ללא קשר למספר השעות הנוספות שביצע התובע. בחודשי הקיץ של שנת 2008 שולם לתובע סך 600 ₪ כשעות נוספות גלובליות, בנוסף לשעות נוספות לפי חישוב פרטני. אין חולק כי בשנת עבודתו הראשונה קיבל התובע תשלום נוסף בגין הסעות נוספות שביצע מחוץ לסידור העבודה, בסך 30% מערך הנסיעות. התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת בעקבות אירוע בו שכח להוריד ילד בן שלוש בביתו ונסע עם הרכב לירושלים. הילד הוחזר להוריו ללא פגיעה פיזית. המחלוקות להלן המחלוקות הטעונות הכרעתנו בהליך. התובע טוען כי שכר היסוד שלו הינו בסך 6,500 ש"ח. לעניין זה טוען התובע כי רכיב שעות נוספות גלובליות בסך 2,000 ₪ לחודש, הינו רכיב פיקטיבי, וכי מדובר למעשה בשכר יסוד. הנתבעת מכחישה טענה זו. לטענתה, שכר היסוד של התובע הינו 4,500 ₪ והתשלום בעד שעות נוספות גלובליות הינו רכיב אמיתי המשולם בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות, ואינו נכלל בשכרו הרגיל של התובע. הכרעה במחלוקת זו משליכה על חישוב זכויותיו של התובע וכן על תביעתו לשכר עבודה ולפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר. התובע טוען כי לא היה בסיס לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כי פיטוריו של התובע היו עונש חמור וכי ענישתו מעבר לכך אינה מידתית ואינה סבירה, בשים לב להיעדר כל כוונת זדון במעשהו של התובע. הנתבעת סבורה כי בשים לב לחומרת האירוע שיכול היה להסתיים במוות של הילד, ובשים לב למקרה דומה בו כשל התובע, והיעדר כל נטילת אחריות של התובע לאירוע והיעדר חרטה או התנצלות, תוך ניסיון לגלגל את האחריות לאירוע על המלווה של ההסעה, שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת הינם עונש מתבקש. התובע מבקש לחייב את הנתבעת להשיב לו סך 500 ₪ שקוזז משכרו בחודש 9/09. התובע מבקש לפסוק לו 7,718.40 ₪ בגין דמי חגים, אשר לטענתו קוזזו משכר עבודתו בחודשי החגים, חרף העובדה שבגין ימים אלה חוייב חשבון החופשה של התובע. הנתבעת מכחישה זכאות התובע לדמי חגים, בהיותו עובד חודשי. התובע תובע השבת 4,940 ₪ שנוכה משכרו האחרון בגין 19 ימי חופשה ששולמו ביתר, בנימוק שאין בסיס עובדתי לטענת הנתבעת כי התובע קיבל תשלום ביתר בגין 19 ימי חופשה. לעניין זה כופר התובע ברישומי החופשה בתלושי השכר. הנתבעת טוענת כי הניכוי נעשה כדין. התובע מבקש לפסוק לו 20,912 ₪ בגין שעות עבודה נוספות שבגינן לא שולם לו שכר, לטענתו, מהן 88 שעות שביצע בהסעות לקייטנות בחודש 7/08 וכן 14 שעות בכל אחד מחודשי עבודתו האחרים. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בשל ליקויים בתלושי השכר. שכר היסוד של התובע - 6,500 ₪ כטענתו או 4,500 כטענת הנתבעת? במחלוקת זו אנו מעדיפים את עמדת הנתבעת שכן מכלול הראיות מתיישב באופן הגיוני יותר עם גרסתה. להלן הסברנו ונימוקינו: התובע טוען בתצהירו כי סיכם עם הנתבעת בתחילת עבודתו כי ישתכר "כ-5,000 ₪ נטו וכי לאחר כשנה סוכם כי יקבל שכר חודשי של 6,000 ₪ נטו. עדות זו אינה מהימנה בעינינו. היא סותרת את הנטען בכתב התביעה, לפיו סוכם בין הצדדים כי התובע ישתכר סך חודשי של 6,000 ₪, ללא הבחנה בין שלבים שונים של תקופת עבודתו, ונראה כי טענת התובע בתצהירו, לפיה סוכם שישתכר "כ"-5,000 ₪ נטו, הותאמה בדיעבד למסמכים שקיימים בתיק. כאמור, מריכוזי השכר עולה כי שכר היסוד של התובע עמד, לכל אורך תקופת העסקתו, על 4,500 ₪, וכי עד לחודש 9/08, קיבל התובע שעות נוספות לפי חישוב פרטני בלבד, ואילו החל מחודש 10/08 קיבל התובע תשלום גלובלי בסך 2,000 ₪. העובדה שהתובע החל לקבל שעות נוספות לפי חישוב פרטני מבססת את עמדת הנתבעת כי השינוי שחל היה שינוי בשיטת התשלום בעד השעות הנוספות, ולא שינוי במהות הרכיב ששולם. מר דן גנון, מנהל הנתבעת שהעיד לנתבעת, העיד בתצהירו כי התשלום הגלובלי בגין שעות נוספות החל להשתלם לתובע לאחר שהתובע ביקש להגדיל את כמות השעות הנוספות שהוא ביצע. טענה זו נתמכת בריכוזי השכר, מהם עולה, כאמור, כי עד לחודש 10/08 קיבל התובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי חישוב מדוייק והחל משנת 2009 קיבל תשלום שעות נוספות גלובליות. מר גנון הסביר כי תשלום שעות נוספות באופן גלובלי הפחית את התחרות והויכוחים בין הנהגים שעבדו בנתבעת על הקווים "הרווחיים". גרסת הנתבעת נתמכת ב"הודעה לעובד" עליה חתם התובע, בה פורט שכר היסוד בסך 4,500 ₪ וצויין רכיב של שעות נוספות גלובליות בסך 2,000 ₪. טענת התובע בעדותו לפיה הוחתם על מסמך ריק, אינה מקובלת עלינו ואנו מעדיפים לעניין זה את עדותה של גב' רוני גנון, האחראית על משאבי אנוש בנתבעת, לפיה היא מילאה את טופס ההודעה לעובד ולאחר מכן החתימה את העובדים, ביניהם התובע. לעניין זה נציין כי אף איננו מקבלים את עדותו של התובע, שנכבשה עד לחקירתו הנגדית, לפיה כאשר ראה לראשונה את רכיב השעות הנוספות הגלובליות בתלוש השכר שלו, הוא התלונן על כך בפני מר גנון. לו היה אמת בטענה זו, ניתן היה לצפות כי תועלה בתצהירו של התובע לאור המחלוקת בעניין האותנטיות של רכיב השעות הנוספות הגלובליות. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע אישר בחתימתו את הסכמתו לאמור ב"הודעה לעובד" על תנאי עבודתו. בהתאם לפסיקה, רכיב של תשלום גלובלי עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות, איננו נחשב ל"פיקטיבי" כאשר הוא משולם, באופן אמיתי, בגין עבודה בשעות נוספות (דב"ע מד/3-34 דוד אלון נ. בנק ישראל, פד"ע טז 76). אנו ערים לטענות התובע לפיה חשיפת תנאי עבודתו של עובד אחר במסגרת ההליך, לפיו קיבל אותו עובד שכר יסוד בסך 4,500 ₪ ותשלום גלובלי בעד שעות נוספות בסך 1,300 ₪, תומכת בעמדת התובע. אלא שבניגוד לטענת התובע, אין בסיס בראיות להנחה שהיקף השעות הנוספות הגלובליות שביצעו שני העובדים, היה זהה. אמנם גם ב"הודעה לעובד" של מר X צויין כי יום עבודה רגיל שלו הינו 10 שעות וכי גם הוא מועסק 6 ימים בשבוע, אך בהיעדר נתונים אודות היקף הנסיעות שביצע מר X, לא הוכח כי השעות הנוספות הגלובליות היוו מנגנון פיקטיבי להעלאת שכר יסוד. על רקע הראיות הללו, איננו סבורים כי העובדה שהנתבעת ביצעה קיזוז משכר התובע לפי חישוב יומי המגלם רכיב של שעות נוספות, הינה מכריעה. לאור כלל האמור לעיל אנו מקבלים את עמדת הנתבעת וקובעים כי שכר היסוד של התובע היה 4,500 ₪. טענת התובע כי מר גנון אישר בעדותו כי התשלום בעד השעות הנוספות הגלובליות הינו שכר רגיל, אינה מקובלת עלינו. עיון בעדותו של מר גנון מעלה כי ההסכמה לשלם 2,000 ₪ עבור שעות נוספות, הייתה בגין הסכמת התובע לעמוד לרשות העבודה לפחות עשר שעות ביום, בין שהנתבעת ניצלה זאת ובין שלא. התשלום בסך 2,000 ₪ הינה בעבור הנכונות של התובע להעמיד את עצמו לרשות העבודה לפחות שעתיים נוספות ביום, כפי שכתוב ב"הודעה לעובד", ובנסיבות אלה, מדובר ברכיב המשולם בגין תנאי אמיתי. האם הייתה הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת? אין חולק כי אין הסכם קיבוצי החל על הצדדים אשר מסדיר את סוגיית שלילת או הפחתת פיצויי הפיטורים, ועל כן בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, עלינו להיות מונחים על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביות של עובדים, קרי: תקנון העבודה בתעשייה. השיקולים שפורטו בפסיקה כוללים את חומרת המעשים בגינם פוטר העובד, הנזק שנגרם או שעלול היה להיגרם לו, היקפו והשלכותיו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את עבירת המשמעת. כמו כן יש לקחת בחשבון את תקופת עבודתו של העובד ומידת האמון הנובעת מתפקידו. כמו כן יש לשקול את ההשלכות של שלילת פיצויי הפיטורים על העובד ועל משפחתו, ויתר נסיבותיו האישיות הרלוונטיות (עע 214/06 אלוניאל בע"מ נ. צ'רניאקוב (מיום 31.5.07). יישום אמות מידה אלה לעובדות המקרה מביאות אותנו למסקנה שקיימת הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת מן התובע. טענות התובע כי לא נלווה אלמנט של זדון או כוונת מרמה במעשהו, משמעותה אך זאת - שאכן לא נלוותה למעשהו של התובע אלמנט של זדון או כוונת מרמה. אלא שלדעתנו, חומרת מעשהו של התובע היא רבה גם ללא שנלוותה לו כוונת זדון או כוונת מרמה. במה דברים אמורים? ראשית נציין, כי לכאורה עבר התובע עבירה לפי סעיף 361 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע: "המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות - דינו מאסר שנה". על פי החומרה "הפלילית" שנודעת למעשהו של התובע, כעולה מן העונש המירבי שנקבע לו, אכן העובדה שהתובע ביצע את השארת הילד ברשלנות, מפחיתה מחומרת מעשהו ביחס לעונש של גניבה ממעביד (שהעונש המכסימלי עליו הוא 7 שנות מאסר - סעיף 391 לחוק העונשין). אלא שמעבר לחומרה בהיבט הפלילי הטהור, על בית הדין לשקול לאור תכלית סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, את מהות תפקידו של העובד ואת מידת האמון שהמעביד נותן בו, בהתחשב בתפקידו. כאשר מדובר על אחריות לחייהם ולשלומם של ילדים, זלזול בהוראות ובביצוע בדיקות שחובה על נהג לעשותן, הינו מעשה שחומרתו אינה נופלת, בהכרח, מחומרת מעשה מכוון או מחומרת מעשה שנלווית לו כוונת מרמה, כמו גניבה, בתלות לכלל הנסיבות. כאמור, על בית הדין לשקול, כאמור, גם את הנזק שהיה יכול לנבוע מהתנהגות העובד. על פי עדותו של התובע בלבד, אשר לא נתמכה בעדות המלווה, התובע הסתמך על בדיקה שביצעה המלווה ונסע עם הרכב לירושלים. ניסיונות של הנתבעת ליצור עמו קשר טלפוני, לאחר שקיבלה פנייה בהולה של אבי הילד שהושאר ברכב, לא צלחו והתובע לא ענה לניסיונות ההתקשרות הטלפונית עמו. הנתבעת איתרה את הרכב באמצעות לויין, בשכונת סנהדריה בירושלים. נציג הנתבעת שהגיע לרכב ממעלה אדומים, מצא את הרכב נעול ואת הילד יושב בתוך הרכב על כסא הנהג, וניסה לפתוח את הרכב. בתוך כך הופיע התובע ופתח את רכב. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי ממכלול עדותו של התובע עולה כי התייחסותו של התובע למעשהו מצביע על היעדר הפנמה או נטילת אחריות, ואף היעדר הבעת חרטה על מעשהו. גם בעדותו המשיך התובע לגלגל את האחריות למלווה, למרות שהנחיות האגף לביטחון לבטיחות ולשעת חירום במשרד החינוך, שהועברו לתובע על ידי הנתבעת בהדרכות שקויימו, קובעות במפורש כי "הנהג יבדוק את הרכב בתום ההסעה כדי לוודא שלא נשאר בו ילד או חפץ". התובע אישר בעדותו את עדותו של מר גנון, לפיה האירוע בעקבותיו פוטר התובע לא היה האירוע הראשון של שכחת ילד ברכב בסוף מסלול הסעה. גם לגבי מקרה זה התובע העיד כי "היה אותו דבר עם המלווה". התובע טען בקשר לאירוע זה ש"לא קרה שום דבר", בשל כך שתוצאת האירוע הייתה שהילד התגלה בסמוך לאחר שהתובע סגר את הרכב כשהילד בתוכו. לדבריו "כשחניתי ליד הבית בדיוק עבר נהג שלנו שם, ראה את הילד, התקשר לסדרן שי, ובדיוק אני עולה את המדרגות שי התקשר אלי ואומר, מה תלך, יש שם ילד. לקחת את הילד, אף אחד לא הרגיש". כאשר התובע נשאל "הם לא שמו לב וזה בסדר"? השיב: "זה היה בעיה של המלווה". כאמור בעניין אלוניאל, בית הדין שוקל גם את מספר הפעמים שההתנהגות בגינה פוטר העובד נשנתה, ודומה שלאור היות המקרה הנדון מקרה שני, ובשים לב לחומרת התנהגותו של התובע, חומרת הנזק הפוטנציאלי לילד ולנתבעת וההתייחסות של התובע למעשהו גם במהלך עדותו ולתקופת עבודתו שלא הייתה מאד ארוכה, איננו רואים להתערב בהחלטת הנתבעת לשלול מהתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. התביעה להחזר ניכוי 500 ₪ בחודש 9/09 התובע אינו חולק על טענת הנתבעת כי התובע נעדר בחודש זה מפאת מחלה. טענה זו נתמכת בריכוז השכר לשנת 2009. התובע טוען כי הואיל ובוצעו קיזוזים משכרו של התובע בגין ימי מחלתו, אין מקום להרשות את קיזוז רכיב השעות הנוספות. החלטנו לדחות תביעה זו הואיל ומקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה הייתה הנתבעת רשאית להפחית את תשלום השעות הנוספות הגלובליות מ-2,000 ₪ ל-1,500 ₪, בהתאם לאמור ב"הודעה לעובד", לפיו "שעות גלובליות ישולמו רק על ימי עבודה בפועל (לא על ימי היעדרות)". התביעה לדמי חגים מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי דין התביעה לדמי חגים להידחות בשל כך שהתובע היה עובד חודשי. התביעה לפדיון חופשה התביעה לפדיון חופשה מבוססת על ניכוי בסך 4940 ₪ שבוצע משכרו של התובע בחודש עבודתו האחרון, בגין יתרת חופשה שלילית בסך 19 ימים. התובע טוען כי לא היה מקום לניכוי זה מאחר שהתובע לא ניצל ימי חופשה, ולא היה מקום לזקוף לחובת חשבון החופשה של התובע ימים בהם לא עבד בחגים, בפרט כאשר מדובר בימי ו' שהם ערבי חג, לאחר שהתובע כבר עבד שבוע עבודה מלא ומעבר לכך. החלטנו לקבל חלקית בלבד את תביעת התובע לפדיון חופשה ולפסוק לו פדיון חופשה עבור שני ימי חופשה בלבד, מן הטעמים הבאים: בהודעה לעובד נאמר כי "החברה מוציאה עובדים לחופשות מרוכזות במהלך השנה. ימי חופשה החורגים ממכסת ימי החופשה שנצברו לעובד יגררו יתרת חופשה שלילית". מכאן שבתנאי העבודה להם הסכים התובע הוסכם כי הנתבעת תהיה רשאית לקזז יתרת חופשה שלילית. הנתבעת הציגה את מעקב ימי החופשה של התובע (נספח ד' לתצהיר התובע). המעקב חופף לרישומים של ניצול ימי החופשה שפורטו בתלושי השכר. המעקב מצביע, מעבר לניצולם של ימי חופשה בודדים מידי פעם, על ניצול 6 ימים בחודש 4/10, על ניצול 5.5 ימי חופשה בחודש 10/08, ועל ניצול 5 ימים בחודש 5/09, על ניצול 7 ימים בחודש 7/09, וכן על ניצול 4 ימים בכל אחד מן החודשים 3/10 ו-4/10. אין ראיות בפני בית הדין שעל יסודן יש לפקפק בנכונות הרשום במעקב ימי החופשה של התובע, והרישום מתיישב עם העובדה שהתובע הוצא לחופשות מרוכזות בחגי תשרי ובפסח. על פי המעקב שנוהל, התובע היה ביתרת חופשה שלילית בחודש 6/10, באופן שניכוי שבוצע בגין יתרת חופשה שלילית עבור חודש 6/10 הותיר את התובע ביתרת זכות של שני ימי חופשה. אשר על כן נפסוק לתובע 520 ₪ בגין פדיון שני ימי חופשה. תביעת התובע להשלמת שכר תביעת התובע כפי שהיא מפורטת בסיכומיו אינה התביעה שהתובע פירט בכתב התביעה. תביעת התובע בסיכומיו מתבססת על טענתו כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות הוא למעשה שכר יסוד, על הנתבעת לשלם לתובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות בגין השעות הנוספות בהן עבד בתקופת עבודתו, על בסיס שכר יסוד בסך 6,500 ₪. ואולם, משדחינו את טענת התובע בדבר היותו של רכיב השעות הנוספות הגלובליות רכיב "פיקטיבי", הרי שדין תביעה זו להידחות. הטענות המוצגות בסיכומי התובע, מעבר להיותן תביעה שונה מן הנתבע בכתב התביעה, מבוססות על הנחה שאין לזקוף את תשלום רכיב גמול עבודה בשעות נוספות גלובלי כנגד תשלומי השעות הנוספות שהתובע עבד, הנחה שכאמור אינה מקובלת עלינו. לאור האמור החלטנו לדחות את תביעת התובע לשכר עבודה בעד שעות נוספות. התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר תביעת התובע מבוססת על הפרת הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, המחייב מעביד למסור לעובד תלוש שכר שיכלול פרטים שנמנו בתוספת לחוק. התובע טוען כי לא פורט בתלוש השכר של התובע מספר השעות הנוספת שביצע וכי לא ניתן להבין מהתלוש את בסיס השכר. כמו כן, מבוססת תביעת התובע ברכיב זה על הטענה כי רכיב השעות הנוספות הגלובלי היה פיקטיבי, טענה שכאמור נדחתה על ידנו. בתוספת לחוק הגנת השכר נקבעה חובת מעביד לפרט בתלוש שכר את "השכר ששולם לעובד", ובכלל זה "ערך השכר המשולם בעד שעת עבודה רגילה, השכר הרגיל ותשלומים אחרים, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית". תלושי השכר של התובע מפרטים את מספר שעות העבודה בחודש התשלום וכן את תעריף השעה של התובע. הוראות סעיף 4 לתוספת אינן מחייבות חלוקת מספר השעות שנעבדו לשעות רגילות ולשעות נוספות. לעומת זאת, סעיף 5 לתוספת מחייב לציין בנפרד את השכר הרגיל ואת התשלומים האחרים, בהם שעות נוספות ששולמו. לדעתנו, לא ניתן לומר שתלושי השכר של התובע אינם עומדים בפירוט הנדרש בתוספת לחוק. כאמור, התלושים מציינים את מספר השעות שהתובע עבד בכל חודש, ללא חלוקה בין שעות רגילות ושעות נוספות. הם מפרטים את השכר השעתי, את השכר הרגיל - 4,500 ₪, וכן את התשלום בעד עבודה בשעות נוספות - שהינו גלובלי. התלושים מציגים תמונה אמיתית של התשלומים שקיבל התובע מן הנתבעת, תוך הבחנה בין השכר הרגיל לבין התשלומים האחרים, ובכך סגי על פי הוראת התוספת לחוק הגנת השכר. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר. סוף דבר התביעה לפדיון חופשה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע סך 520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 עד לתשלום בפועל. יתר תביעות התובע נדחות. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הודעה מוקדמתפיטורים