דמי פגיעה, בשל תאונת עבודה (נפילה בעת ירידה במדרגות), שגרמה לה לכאבי גב ולאי-כושר לעבודה בתקופה שמ

דמי פגיעה, בשל תאונת עבודה (נפילה בעת ירידה במדרגות), שגרמה לה לכאבי גב ולאי-כושר לעבודה בתקופה שמיום 17/8/10 ועד יום 14/9/10. 2. הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 20/1/11, דחה את התביעה האמורה של התובעת, בטענה שלא נמצא שהארוע שהתובעת טענה לו, אכן גרם לה לנזק פיזיולוגי ולאי-כושר לעבודה. הנתבע טען במכתבו שאי-הכושר בתקופה הנטענת - אינו תוצאה של הנפילה מיום 12/7/10, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי. 3. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה כאמור לעיל. התובעת אינה חולקת על כך שגם בטרם הנפילה ביום 12/7/10 היא סבלה מעת לעת מכאבי גב, אך לטענתה כאבי הגב שהיו טרם הנפילה - היו רגילים וחולפים, ואין הם דומים למצב שממנו היא סבלה לאחר מכן. 4. במהלך ההתדיינות בתובענה, ובהתאם לתגובות הצדדים על החלטות שניתנו, התברר כי המחלוקת בין הצדדים היא במישור הרפואי בלבד. עובדות המקרה היו מוסכמות, והן יפורטו בסעיפים 5-9 להלן. העובדות המוסכמות 5. התובעת עובדת כחשבת שכר בעיריית קרית שמונה. 6. ביום 12/7/10, התובעת עבדה יום עבודה מפוצל. התובעת הגיעה לחלק השני של יום עבודה, בערך בשעה 16:00, ובעת שירדה במדרגות בכניסה לבנין העיריה - היא מעדה ונפלה. 7. גם לאחר הנפילה, התייצבה התובעת לעבודתה הרגילה, עד יום 16/8/10, וזאת - אף שלטענתה היא סבלה מכאבים. 8. ביום 17/8/10, פנתה התובעת לטיפול רפואי והתלוננה על כאבי גב. 9. בשל מצב גבה, אושרה לתובעת תקופת אי-כושר מיום 17/8/10 ועד יום 14/9/10. המומחית הראשונה 10. מאחר שהמחלוקת היתה רפואית בלבד, לא היה צורך בשמיעת עדויות בתיק. על כן, לאחר שהומצא החומר הרפואי הרלוונטי, ניתנה ביום 18/8/11 - על דעת הצדדים - החלטה שבה פורטו העובדות המוסכמות. באותה החלטה גם מונתה ד"ר סוזנה הורוביץ לשמש כמומחית-יועצת רפואית מטעם בית הדין (ד"ר הורוביץ תיקרא להלן בפסק דין זה: "המומחית"). בהחלטה האמורה הופנו אל המומחית שאלות בענין הקשר הסיבתי הרפואי השנוי במחלוקת, בין נפילתה של התובעת ביום 12/7/10, לבין מצב הגב של התובעת בתקופה שמיום 17/8/10 ועד יום 14/9/10. 11. המומחית נתנה את חוות דעתה. 12. בהחלטה מיום 13/11/11, התקבלה - באופן חלקי - בקשת התובעת להפנות אל המומחית שאלות הבהרה. המומחית השיבה גם על שאלות ההבהרה. 13. מחוות דעתה של המומחית ומתשובותיה על שאלות ההבהרה עולה כי דעתה היא כאמור להלן: א. בתקופת אי-הכושר (מיום 17/8/10 עד יום 14/9/10), סבלה התובעת מכאבים בחלק התחתון של גבה, עם גירוי לרגלה הימנית. הכאבים היו על רקע בלטי דיסק בין החוליות L4-L5 עם לחץ על התעלה ושינויים ניווניים בין הדיסקים. ב. הממצאים של בדיקת התובעת ביום 1/9/10 (רגישות למישוש באזור החוליות L5-S1 וספאזם שרירים, עשויים להיות אופייניים גם למצב לאחר נפילה כגון זו שהתובעת נפלה ביום 12/7/10. ג. למרות זאת, אין קשר סיבתי בין מצבה של התובעת בתקופת אי-הכושר לבין נפילתה, שכן אשה שנפגעת עקב טראומה בחלק התחתון של הגב, אשר גורמת לבלטי דיסק, סובלת מכאבים ניכרים בחלק התחתון של הגב, עם הקרנה לרגל או לשתי הרגליים, ועל פי הנסיון הרפואי - אשה עם פגיעה כזו פונה לטיפול רפואי תוך מספר ימים לכל המאוחר, ואינה ממתינה כ-5 שבועות כפי שהתובעת המתינה. ד. אמנם ייתכן שממצאים של בלט דיסק כפי שנצפו אצל התובעת לאחר הנפילה מיום 12/7/10, היו קיימים כבר לפני כן, מבלי שהיו סימפטומטיים ורק הנפילה שבאה לאחר מכן גרמה להופעת הסימפטומים, אך אצל התובעת היו סימפטומים עוד לפני כך, שכן כבר בשנת 2008 היא סבלה מכאבי גב ומהגבלה. (בענין זה אנו מוצאים לנכון להעיר כי עמדה זו של המומחית נכתבה בתשובה לשאלה רחבה יותר, אשר בה הוצגה האפשרות שבטרם הנפילה הסימפטומים היו חלקיים בלבד, ואילו הנפילה הביאה להחמרה בסימפטומים). ה. הליקוי של התובעת הוא תוצאה של גיל התובעת, ומדובר בתהליך תחלואתי טבעי. התובעת כבר היתה בטיפול רפואי בשל כאבי גב עוד בשנת 2008, וגם בדיקה נוירולוגית של הרמת רגל ישרה, שנערכה לתובעת ביום 6/8/08, הראתה ממצא בלתי תקין (?60). (בענין זה אנו מוצאים לנכון להעיר כי הבדיקה שנערכה לתובעת ביום 1/9/10, הראתה ממצא חמור יותר - ?50). ההליכים לאחר קבלת תשובות המומחית על שאלות ההבהרה 14. בהשלמת הטיעונים שהוגשה מטעם התובעת (שאינה מיוצגת על ידי עו"ד), העלתה התובעת טענה שבה היא ציינה כי ייתכן שהנתבע אינו מאמין לגרסתה בדבר כאביה. לפיכך, ביקשה התובעת לקבוע דיון שבה היא תשמיע את גרסתה. בהחלטה מיום 2/1/12, נאמר בקשר לטענה זו של התובעת, כי מאחר שהעובדות לא היו שנויות במחלוקת, אין צורך לקבוע דיון לשמיעת עדויות. 15. בהחלטה מיום 2/1/12 נאמר בנוסף לכך, כי אף שלכאורה - לאחר השלמת הטיעונים בעקבות תשובות המומחית לשאלות הבהרה - התיק בשל למתן פסק דין, מתן פסק הדין מעוכב, מאחר שנשקלת האפשרות למנות מומחה רפואי נוסף. הטעם לשקילת אותה אפשרות, נבע מכך שגם לאחר קריאת חוות דעתה של המומחית ותשובותיה על שאלות ההבהרה, לא היה ניתן לדעת מה עמדת המומחית לגבי השאלה אם היה הבדל בין מצבה של התובעת לאחר הנפילה מיום 12/7/10 לבין מצבה שלפני התאונה, שכן עמדת המומחית היתה כזו שעצם הופעת סימפטומים לפני הנפילה, אמורה להביא למסקנה שהנפילה לא גרמה לנזק (נזכיר בענין זה את הערתנו מסעיף 13ד' לעיל, על כך שהמומחית לא השיבה על חלק משאלת ההבהרה שנגע לאפשרות ההחמרה בסימפטומים). לצדדים ניתנה האפשרות לטעון לענין זה. 16. הצדדים אכן הגיבו בענין האפשרות למנות מומחה נוסף; הנתבע הביע התנגדות לכך, והתובעת תמכה בכך. 17. בהחלטה מיום 16/1/12, הוחלט כי ימונה מומחה נוסף, בשל הטעמים שעיקריהם כבר נזכרו בהחלטה מיום 2/1/12 (ושתומצתו בסעיף 15 לעיל). חוות דעתו המקורית של המומחה הנוסף 18. בהחלטה נוספת מיום 16/1/12, מונה ד"ר יחזקאל טיטיון לשמש מומחה-יועץ רפואי נוסף בתובענה זו. (ד"ר טיטיון ייקרא להלן: "המומחה"). בהחלטה מיום 16/1/12, הופנו אל המומחה שאלות זהות לאלה שהופנו אל המומחית בהחלטה מיום 18/8/11. 19. המומחה נתן את חוות דעתו. 20. בהחלטה מיום 10/5/12 נדחתה בקשת התובעת להפנות אל המומחה שאלת הבהרה. הטעמים לאותה החלטה נכתבו בה, ואין אנו חוזרים עליהם כאן. 21. מחוות דעתו של המומחה הנוסף, עלה כי עמדתו היא כזו: א. בתקופת אי-הכושר של התובעת (מיום 17/8/10 עד יום 14/9/10), סבלה התובעת מכאבים בחלק התחתון של גבה. ב. מאחר שאם התאונה מיום 12/7/10, היתה גורמת להחמרה במצב התובעת, באופן כזה שהביאה לצורך בסריקת CT וכן לתקופת אי-כושר ממושכת, ניתן להניח שהתובעת היתה פונה לטיפול רפואי במועד מוקדם יותר, אזי סביר להניח שאין קשר סיבתי בין הנפילה ביום 12/7/10 לבין תקופת אי-הכושר. ג. אי-הכושר נגרם בשל מחלה ניוונית-דיסקוגנית של החלק המותני בעמוד השדרה, שהחלה עוד שנים לפני הנפילה. הליכים נוספים שהיו לאחר חוות דעתו המקורית של המומחה 22. בבקשת התובעת להפניית שאלת הבהרה אל המומחה, זו שכאמור לעיל נדחתה בהחלטה מיום 10/5/12, נאמר גם כי התובעת מבקשת שעדותה תישמע בבית הדין ביחד עם עדות אנשים נוספים מטעמה. בהחלטה מיום 10/5/12 היתה התייחסות גם לבקשה זו. נאמר כי כפי שכבר צויין בהחלטה מיום 2/1/12 (כאמור בסעיף 14 לעיל), מאחר שאין בתובענה זו מחלוקת עובדתית, אין גם צורך לשמוע עדויות. עם זאת נאמר בהחלטה מיום 10/5/12, כי בהתחשב בכך שהתובעת אינה מיוצגת, ובהתחשב בכך שהיא מאד מעוניינת להשמיע את גרסתה בבית הדין, הרי שאם היא תודיע כי היא עומדת על רצונה להשמיע עדויות, ייקבע מועד לשם כך. וכי אם לא - יועבר התיק למתן פסק דין, לאחר שהצדדים יוכלו להשלים את טיעוניהם. 23. משהתובעת לא הודיעה במועד שנקצב כי היא מעוניינת בהשמעת עדויות, נקבע בהחלטה מיום 23/5/12 כי התובענה תועבר למתן פסק דין, אלא שבאותו יום הגיעה הודעה מאת התובעת שלפיה היא אכן עומדת על רצונה להשמיע עדויות. לפיכך, נקבעה ישיבת הוכחות (ליום 30/10/12), תוך שהובהר כי אם התובעת תודיע שהיא חוזרת בה מבקשתה - יבוטל מועד הדיון. 24. ביום 25/10/12 (כלומר - 5 ימים בטרם המועד שנקבע להוכחות, ומספר חודשים לאחר שאותו מועד נקבע), הגישה התובעת בקשה לדחות את הישיבה. בהחלטה שניתנה באותו יום, בוטלה הישיבה שנקבעה ליום 30/10/12, ושוב הומלץ לתובעת לשקול אם היא אכן עומדת על רצונה בהשמעת העדויות. 25. התובעת הודיעה כי היא עומדת על רצונה זה, ולפיכך נקבעה ישיבה נדחית ליום 22/1/13 (שבהמשך נדחתה ליום 23/1/13, בשל הבחירות לכנסת). הישיבה שנועדה להתקיים ביום 23/1/13 לא התקיימה, בשל החלטת נשיאת בית דין זה, שבאה בשל מי שייצגה את הנתבע בתובענה זו עד לאותה עת. לפיכך, נדחה הדיון ליום 21/2/13. גם ישיבת יום 21/2/13 נדחתה, לבקשת התובעת, בשל תענית אסתר. 26. בסופו של דבר התקיימה סוף סוף ישיבה ביום 5/3/13. במועד זה התייצבה התובעת ביחד עם אנשים נוספים שהיא התכוונה כי הם יעידו מטעמה, אלא שכבר בתחילת הישיבה הבהירה התובעת כי למרות בקשותיה הקודמות - מקובל עליה שלא תישמענה עדויות. התובעת השמיעה טענות שונות הנוגעות לחוות דעתו של המומחה, וב"כ הנתבע הגיב עליהן. שאלות ההבהרה למומחה 27. בהחלטה מיום 25/5/13, נקבע כי טענות התובעת שהושמעו ביום 25/5/13 (ואשר הנתבע קיבל הזדמנות להגיב עליהן), מצדיקות הפניית שאלות הבהרה אל המומחה (שאלות אחרות מהשאלה שהפנייתה נדחתה בהחלטה מיום 10/5/12). לפיכך, הופנו אל המומחה, בהחלטה מיום 25/5/13 - שאלות הבהרה, שעסקו בשאלת האפשרות שהנפילה מיום 12/7/10, החמירה את המצב הקודם של התובעת. 28. המומחה השיב על שאלות ההבהרה. מתשובות המומחה, עולה כי דעתו היא כך: א. קיימת סבירות לכך שהנפילה ביום 12/7/10, גרמה להחמרה זמנית במצב התובעת. ב. לא ניתן לדעת מה הסיכוי לכך שגם אלמלא הנפילה ביום 12/7/10, כאבי התובעת היו גורמים לה לתקופת אי-כושר מיום 17/8/10 עד יום 14/9/10. ג. לא ניתן לשלול את האפשרות שהנפילה ביום 12/7/10 גרמה להחמרה במצבה של התובעת, אשר הלכה והחריפה באופן הדרגתי, עד יום 17/8/10, המועד שבו פנתה התובעת לטיפול רפואי. גורל התביעה 29. לאחר שתשובות המומחה על שאלות ההבהרה נשלחו אל הצדדים - ניתנה להם ההזדמנות להשלים בכתב את טיעוניהם, והם אכן עשו כך. הנתבע ביקש לדחות את התביעה, והתובעת ביקשה לקבל אותה. 30. לדעתנו, נכון לבסס את גורל התביעה על עמדותיהם של שני המומחים שמונו בתובענה זו. עמדותיהם אף אינן שונות מאד זו מזו, בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הפגימה הבסיסית של התובעת בעמוד השדרה שלה, לבין הנפילה מיום 12/7/10; שני המומחים שוללים את קיומו של קשר סיבתי כזה. עם זאת, בהערכת שאלת האפשרות שהנפילה ביום 12/7/10, הביאה להחמרה מסויימת במצבה של התובעת, נכון לתת משקל ראייתי רב יותר לעמדתו של המומחה מאשר לעמדתה של המומחית, וזאת בשל הטעמים הבאים: א. כאמור כבר בסעיף 13ד' לעיל, המומחית נמנעה מלהשיב על שאלת ההבהרה הנוגעת לאפשרות שהנפילה גרמה להחמרה בסימפטומים שהיו אצל התובעת עוד לפני כן. הימנעות זו - אף שהשאלה כללה במפורש ענין של החמרה כזו. ב. מעמדתה של המומחית ניתן להבין כאילו דעתה היא שעצם העובדה שמצב עמוד השדרה של התובעת הביא לסימפטומים של כאבים והגבלות עוד בשנת 2008, שוללת אפשרות של נזק שנגרם כתוצאה מהנפילה. עמדה זו, לא רק שאינה נראית סבירה, אלא שהיא גם מתעלמת מהעובדה שהבדיקה הנוירולוגית שנעשתה לתובעת אחרי הנפילה, הראתה מצב חמור יותר מזו שנמצאה בבדיקה הנוירולוגית משנת 2008 (כאמור בסעיף 13ה' לעיל). 31. שילוב עמדותיהם של שני המומחים, ביחד עם מתן משקל רב יותר לעמדת המומחה בכל הנוגע לאפשרות שהנפילה גרמה להחמרה במצב התובעת, מביא אותנו לקביעות הבאות: א. לתובעת יש בלטי דיסק בין החוליות L4-L5 עם לחץ על התעלה ושינויים ניווניים בין הדיסקים. פגימות אלה - לא נגרמו עקב הנפילה של התובעת ביום 12/7/10. ב. מצבה האמור של התובעת הביא לכך שעוד בטרם נפילתה ביום 12/7/10, היא סבלה - מעת לעת - ממצב של כאבים בחלק התחתון של גבה, כאבים אשר לעתים הקרינו גם לרגליה ואף היו מלווים בפגימה נוירולוגית מסויימת של ממצא חיובי במבחן הרמת רגל ישרה. ג. הנפילה ביום 12/7/10, גרמה להחמרה בכאבי הגב של התובעת. תחילה, כאבים אלה לא גרמו לתובעת שלא להמשיך בעבודתה, והיא המשיכה לעבוד. לאחר מכן, בשל הכאבים (שייתכן שהם הוחרפו בהדרגה), פנתה התובעת לטיפול רפואי ביום 17/8/10 ואושרה לה תקופת אי-כושר מאותו יום ועד יום 14/9/10. 32. התוצאה המשפטית מהקביעות האמורות בסעיף 31 שנקבעו על ידינו על סמך עמדותיהם של המומחים, היא שנכון לקבוע שביום 12/7/10 ארעה לתובעת תאונת עבודה. קביעה זו נסמכת על כך שהנפילה היא בגדר ארוע תאונתי, וכי היא הביאה גם לתוצאה פיזיולוגית בגופהּ של התובעת. אמנם, הנפילה לא גרמה למצב בגב האמור בסעיף 31א' לעיל, אך היא כן גרמה להחמרה במצב כאביה של התובעת. התובעת נזקקה לטיפול רפואי בשל אותה החמרה בכאבים, ובכך - התקיימו היסודות הנדרשים ל"תאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. 33. בענין טענות ב"כ הנתבע בסעיפים 16 ו-17 להשלמת טיעוניו, נעיר הערות אלה: א. אכן, כנטען על ידי הנתבע, המומחה הביע את דעתו שסביר כי הנפילה מיום 12/7/10 גרמה להחמרה במצבה של התובעת. קיומו של קשר סיבתי בין הנפילה לבין מצב הבריאות בדרך של גרימת החמרה באותו מצב - די בו לשם ראיית אותה נפילה כתאונת עבודה. ב. משנקבע כי יש קשר סיבתי בין הנפילה לבין ההחמרה בכאבי התובעת, ומשאותה החמרה בכאבים היא שגרמה לאי-הכושר של התובעת, הרי שעל הנתבע היה מוטל לשכנע שתקופת אי-הכושר אינה קשורה לנפילה. משהמומחה לא שלל את הקשר בין אי-הכושר לבין הנפילה - הרי שלא עלה בידי הנתבע להראות שאי-הכושר אינו קשור לנפילה. לסיכום 34. על סמך האמור לעיל - אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי ביום 12/7/10 נפגעה התובעת בתאונת עבודה, בכך שעקב נפילתה במדרגות במהלך עבודתה, נגרמה החמרה במצב גבה של התובעת, החמרה אשר גרמה להחמרה בכאבי התובעת, ואשר מאוחר יותר הביאה לכך שהתובעת לא היתה כשירה לעבודתה ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, בתקופה שמיום 17/8/10 ועד יום 14/9/10. 35. על הנתבע לשלם לתובעת דמי פגיעה בגין התקופה האמורה (מיום 17/8/10 ועד יום 14/9/10). 36. בשל העובדה שהתובעת האריכה מאד את ההתדיינות בתובענה והביאה גם לקביעת דיון שלא היה בו צורך - אין אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט. 37. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.עמוד השדרהתאונות נפילהנפילה בעבודהדמי פגיעהנפילה במדרגותכאבי גב / בעיות גבמדרגותנפילהתאונת עבודה