תביעה להכיר בליקוי בו לקה התובע בצווארו כ"תאונת עבודה", לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"). העובדות 2. העובדות הרלוונטיות שפורטו בהחלטה מיום 24.1.13 הינן כדלקמן: א. התובע יליד 1954, עובד מגיל 14 בעבודות בניין. ב. משנת 1983 ועד לחודש 8/10 עבד התובע בתחום זיפות ואיטום גגות. ג. התובע עבד 9 שעות בממוצע ביום. ד. במסגרת עבודתו בתחום הזיפות והאיטום נדרש התובע להרים יריעות איטום במשקל של כ- 40 ק"ג האחת אל הגג וכן לסחוב בלוני גז וכלי עבודה אחרים אל הגג. ה לאחר שכל חומרי העבודה הובאו אל הגג, היה התובע מורח שכבת דבק על הגג, פורס את היריעה על הגג ועובר עם ברנר ומרתך עד לאטימה של הגג. ו. בשנים 2008-2010 ביצע התובע את העבודה בעצמו ולא העסיק עובדים נוספים. ז. בשנת 2010 אובחן התובע כמי שסובל מבלט דיסק חמור במספר חוליות בצוואר. ח. מידי יום הרים התובע כ- 20 גלילים, עבודה שנמשכה כשעתיים ולאחר מכן מקדיש כשש שעות לפריסתם ולהלחמתם של הגלילים. ההליך 3. בהחלטה מיום 24.1.13 מונה ד"ר אסא לב אל כמומחה - יועץ רפואי והופנו אליו השאלות הבאות: א. מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע בצווארו ובעמו"ש צווארי? ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים לעיל? ג. האם ניתן לומר שמצבו של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע הנזק שהוא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך? 4. ביום 5.2.13 התקבלו תשובות המומחה כדלקמן: "א. הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע בצווארו הן "מחלה ניוונית של הדיסקות הצווארית" הביטוי הקליני למחלה הינו כאב צוואר, מלווה בהגבלת טווח תנועה עם קרינת כאב ליד ימין. יצוין כי התובע סבל גם מתסמונת תעלת כף יד ימין מה שגרם לנימול בכף יד זו. ב. היו אצל התובע מספר גורמי סיכון ללקות במחלתו: היותו מעשן כבד, גורם גנטי ותנאי עבודתו. חשיבותו של הגורם הגנטי התבררה בשנים האחרונות וקיומו הודגם במספר רב של עבודות מחקר. הקשר בין תנאי העבודה הכוללים הרמת משא כבד ומחלה ניוונית של הדיסקות גם הוא הודגם במחקרים אפידמיולוגיים. בהתחשב בכל אלה אני רואה קשר סיבתי חלקי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הפגימות הרפואיות מהן סובל. ג. התרומה של תנאי העבודה להתפתחות מחלתו של התובע הייתה סדרת פגיעות זעירות שניתן לאפיינן בזמן ובמקום, פגיעות שכל אחת מהן לא השאירה רישום קליני אך הנזק המצטבר תרם להתפתחות המחלה". 5. ביום 25.4.13 הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: "א. על פי החלטת בית הדין, מהן תנועות החוזרות והנשנות שעשה התובע בצווארו בעת העבודה? נא פרט ב. מדובר בגבר בן 60 שסובל משינויים ניווניים בצווארו מהי תדירות מציאת שינויים מסוג זה בגילו של התובע, ללא קשר למקצוע, עיסוק או עבודה? נא תשובה מפורטת. ג. מהן הפגימות הזעירות והבלתי הפיכות שנגרמו לתובע בצווארו עם כל תנועה מהתנועות המפורטות בהחלטת בית הדין? נא הסברך המפורט. ד. כיצד נגרמו לתובע השינויים בצווארו כצירופן של הפגימות לעיל אם -היו? נא הסברך לפרמטרים הנדרשים במיקרוטראומה." 6. ביום 6.6.13 התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה: "א. מן הכתוב בפרק 3 "העובדות" שבהחלטת בית המשפט מיום 24.1.13 אני לומד כי בתקופה שבין 1983 לבין אוגוסט 2010 היה התובע מבצע את הפעולות הבאות: הרמה של יריעות איטום במשקל 40 ק"ג כ"א כ- 20 כאלו ביום, נשיאת בלוני גז וכלי עבודה אל גג הבית בו עבד, מריחת שכבת דבק וחימום בלהבת גז עד אטימה. לא מצאתי בהחלטת בית הדין תאור או אפיון של תנועות חוזרות ונשנות שעשה התובע בצווארו. ב. יש להבחין בין קיומה של המחלה הקלינית שאחד מן המאפיינים שלה הינו ממצא דימותי של שינויים ניוונייים ובין הימצאותם של שינויים ניווניים אצל נבדקים אסיפטומטיים כלומר שאין אצלם מחלה קלינית. מעל גיל 60, אצל הרוב הגדול של האנשים ימצאו בצילומים שינויי ניווניים של לפחות מרווח בין חולייתי אחד עפ"ר מרווח בין חוליה חמישית ושישית. ב- 10% מנבדקים אסיפטומטיים מתחת לגיל 40 מוצאים בבדיקות מר"י פריצת דיסק. מעל גיל 40 מוצאים ממצא כזה ב 5% מהמקרים. מחלה ניוונית של הדיסקות תמצא ב 25% מהנבדקים במר"י שאינם סיפטומטיים מתחת לגיל 40 וב 60% מאלו שהם מעל גיל 40. המחקרים האפדימולגיים לפיהם, עבודה פיסית קשה מהווה גורם סיכון ללקות במחלה מבוססים לא על אמצעי דימות אלא קודם כל על נוכחות של מחלה קלינית. ג. מנגנון היווצרות הנזקים לדיסקות הבין חוליתיות מבוסס על שינוי לחץ בתוך הדיסקות. שינויי הלחץ קורים בשינויי מצב תנוחה ובעת ביצוע פעולות. בעת ביצוע מאמץ גופני יש עליה של הלחץ בדיסקות הבין חוליתיות לכל אורך עמוד השדרה כחלק מן הפעילות של ייצוב הליבה בעת מאמץ וזה קורה גם בצוואר. עליית הלחץ גורמת למתיחה של דפנות הדיסקות עד לכדי יצירת קרעים בסיבי הקולגן המרכיבים אותם. הפגיעות הזעירות והבלתי הפיכות המתרחשות בעת מאמץ הן הקרעים הללו. בחוות דעתי לא כרכתי את הארעות הפגיעות בתנועות מסוימות אלא באירועים שבהם הורם משא כבד. ד. ראה תשובה ג', שם הסברתי כיצד נגרמו לתובע השינויים בצווארו כתוצאה מצירוף הפגימות וכל זאת על מנת לתאר את הפגימות". 7. בסיכומיו טען התובע כי מן העדויות והראיות כמו גם מחוות הדעת של המומחה הרפואי עולה כי קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות מהן הוא סובל בצווארו ובעמ"ש צווארי לבין תנאי עבודתו, באופן בו נגרמו פגיעות אלו כתוצאה מעבודת התובע באיטום וזיפות. 8. ב"כ הנתבע טוען מנגד כי הרציונל של המומחה מבחינה רפואית אינו מובן כלל וכלל. המומחה כורך הרמת משא כבד עם מחלה ניוונית ומגיע למסקנה של קשר סיבתי חלקי, כאשר למעשה מדובר בשני יסודות שהם אנטיתיזה למיקרוטראומה. המומחה מציין במפורש כי לא מצא בהחלטת בית הדין תיאור או אפיון של תנועות חוזרות ונשנות שעשה התובע בצווארו וכן מוסיף כי לא כרך את הארעות הפגיעות בתנועות מסוימות אלא באירועים בהם הורם משא כבד. עולה אם כן כי המומחה כלל לא השיב תשובות על בסיס עילת המיקרוטראומה שהיא עילת התביעה היחידה. לפיכך מבקש הנתבע לדחות את התביעה או לחילופין למנות מומחה רפואי אחר או נוסף. דיון והכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד, מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה כמפורט בחוות דעתו לפיה קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימות הרפואיות מהן הוא סובל. 10. בהחלטת בית הדין מיום 15.1.13 נקבע כי התובע הניח תשתית ראייתית מספקת לבחינת הפגיעה הנטענת על ידו לפי תורת המיקרוטראומה, לאמור: "בענייננו הננו סבורים כי ניתן לבודד שתיים מבין מגוון הפעולות שמבצע התובע באשר הן פעולות חוזרות ונשנות אותן ביצע התובע מדי יום במשך כארבע שנות עבודה. סידרה אחת של פעולות היא העמסה של גלילי יריעות ביטומניות על הכתף והעלאתן לגג בו מבוצעת עבודת האיטום. כשמשקל כל גליל כ- 40 ק"ג. סידרה שניה של פעולות היא פריסת הגלילים על הגג בדרך של גלגול, לאחר מריחת שכבת דבק והלחמת היריעות. פעולות אלה לגרסת התובע, אשר לא נסתרה, בוצעו על ידו כל יום כאשר הרמת הגלילים אל הגג נמשכת כשעתיים ואילו מריחת הדבק, פריסת הגלילים והלחמתם נמשכת כ- 6 שעות. תדירות ביצוען של אותן שתי פעולות שציינו לעיל נעשתה פרק זמן מספיק על מנת להניח תשתית עובדתית לטענת המיקרוטראומה". 11. לנוכח החלטה זו, ובהמשך לה, מונה מומחה רפואי אשר קבע בחוות דעתו הראשונה כי "קיים קשר סיבתי חלקי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הפגימות מהן הוא סובל". המומחה מציין בחוות דעתו כי: "התרומה של תנאי העבודה להתפתחות מחלתו של התובע הייתה סידרה של פגיעות זעירות שניתן לאפיין בזמן ובמקום, פגיעות שכל אחת מהן לא השאירה רישום קליני, אך הנזק המצטבר תרם להתפתחות המחלה". 13. עוד ציין המומחה כי "הקשר בין תנאי עבודתו הכוללים הרמת משא כבד ומחלה ניוונית של הדיסקות גם הוא הודגם במחקרים אפידמיולגיים". בהמשך ובמענה לשאלות ההבהרה הסביר המומחה: "מנגנון היווצרות הנזקים לדיסקות הבין חוליתיות מבוסס על שינוי לחץ בתוך הדיסקות. שינויי הלחץ קורים בשינויי מצב תנוחה ובעת ביצוע פעולות. בעת ביצוע מאמץ גופני יש עליה של הלחץ בדיסקות הבין חוליתיות לכל אורך עמוד השדרה כחלק מן הפעילות של ייצוב הליבה בעת מאמץ וזה קורה גם בצוואר. עליית הלחץ גורמת למתיחה של דפנות הדיסקות עד לכדי יצירת קרעים בסיבי הקולגן המרכיבים אותם". 14. אמנם, כפי שטוען ב"כ הנתבע בסיכומיו המומחה מציין כי לא כרך את ארעות הפגיעות בתנועות מסוימות, אך עצם העובדה כי המומחה כרך את הפגיעות באירועים בהם הורם משא כבד, כאשר בית הדין בהחלטתו מצא כי התובע בעבודתו מקיים שתי סדרות של פעולות חוזרות ונשנות וביניהן העמסה של גלילי יריעות ביטומניות על הכתף והעלאתן לגג (אשר אין חולק כי מדובר במשא כבד ואש נתון זה אף הופיע בפרק העובדות בהחלטה למינוי מומחה), מובילה למסקנה לוגית כי בהכרח קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין פגימותיו הרפואיות של התובע לפי עילת המיקרוטראומה. 15. מחוות דעת המומחה עולה כי התובע סבל משורה של פגיעות זעירות- שינויי לחץ בתוך הדיסקות וקרעים בסיבי הקלוגן המרכיבים אותן, כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות בעבודתו, והן, העמסה של גלילי יריעות ביטומניות על הכתף והעלאתן לגג בו מבוצעת עבודת האיטום כשמשקל כל גליל כ- 40 ק"ג. סיכום 16. נוכח האמור, התביעה מתקבלת. אנו מצהירים כי הפגיעה בצווארו של התובע הינה בגדר תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.צווארהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה