הפרשי שכר כנגזרת של מינוי כרבש"ץ, לפי הסכומים להם זכאי היה רבש"ץ במשרה מלאה. כפועל יוצא מהאמור הוא תובע גם הפרש פיצוי פיטורים. טענות הצדדים 2. לטענת התובע מונה כרבש"ץ, עת הוצא לו כתב מינוי (על ידי הצבא) כרבש"ץ, ביום 11.6.03. חרף זאת המשיכה הנתבעת להעסיקו כעובד לפי שעות ושילמה לו שכר שעתי, עבור 4 שעות ביום בלבד, בשעה שעשה עבודה כרבש"ץ מלא. אין חולק כי התובע הועסק במשרה מלאה כרבש"ץ, החל מיום 20.12.04 ועד סיום עבודתו. המחלוקת אפוא הינה ביחס לתקופה שמיום 11.6.03 ועד 20.12.04 (להלן: "התקופה שבמחלוקת"). לטענת התובע זכאי הוא להפרשי שכר לתקופה שבמחלוקת, הואיל וזכאי היה לשכר רבש"ץ במשרה מלאה לתקופה שבמחלוקת (מיום 11.6.03 ועד יום 20.12.04). סך הכל העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 79,025 ₪. כמו כן הוא זכאי להפרשי פיצוי פיטורים, הנגזרים מהפרש השכר ששולם בפועל לעומת זה שצריך היה לשלם. עוד טוען התובע כי הנתבעת הודיעה לרשויות הצבא על כי התובע ישמש כרבש"ץ מטעמה על שכונת הר שמואל והיא קיבלה תשלום ממשרד הביטחון שנועד לתשלום שכרו כרבש"ץ במשרה מלאה. תשלום זה כמו גם התחייבות הנתבעת לצבא להעסיק רבש"ץ במשרה מלאה, מחייבים אותה. יש לזכור כי הצבא שילם לנתבעת את הסכום הנדרש להעסקת רבש"ץ בהר שמואל ובפועל התובע ביצע עבודה של רבש"ץ הר שמואל וכך גם הוצג במסמכי הנתבעת וברישומיה. 3. לטענת הנתבע התובע הועסק בתחילה כסייר. בשנת 2003 הועסק בחברת ש.ב. שמירה ובטחון (להלן : "ש.ב."), חברה שסיפקה שירותי אבטחה לנתבעת, בין היתר בשכונת הר שמואל, והיה מופקד מטעמה על ניהול השמירה והשומרים בהר שמואל. הנתבעת לא יכולה היתה אותה עת, לפי דרישת גורמי הצבא, להעסיק כרבש"ץ מי שזו לו עבודה נוספת, הואיל ורבש"ץ היה צריך להיות מחויב וזמין אך לתפקיד זה - כרבש"ץ. התובע ביכר לעבוד בחברה שנתנה כאמור שירותי אבטחה לנתבעת ובסופו של דבר השכר ששולם לו מאת הנתבעת ומאת חברת השמירה עלה על זה שהיה מקבל כרבש"ץ במשרה מלאה. בכל אופן כיוון שעבודה בשני התפקידים יצרה ניגוד עניינים נדרש התובע לעבוד אך כרבש"ץ, והוא הועסק אפוא כרבש"ץ במשרה מלאה מיום 20.12.04 עד שסיים עבודתו. רק מעת שהועסק כרבש"ץ במשרה מלאה, הגיע לו שכר כרבש"ץ במשרה מלאה, לפי המתווה שנקבע על ידי הצבא, וכך אכן שולם לו בפועל. לנוכח זאת הוא אינו זכאי להפרשי שכר לתקופה שבמחלוקת, עת עבד אך במשרה חלקית כרבש"ץ, ועיקר הזמן כמנהל סניף בחברת השמירה ש.ב. שעבדה בהר שמואל. לנוכח זאת הוא אינו זכאי להפרשי שכר ואף לא להפרש פיצויי פיטורים, מה גם שלא פוטר אלא התפטר וקיבל פיצויי פיטורים מוסכמים. ההליך 4. לפנינו העידו מר חנן מלכה ומר אייל בק ששימשו כמנהלי מחלקת הביטחון וכך גם התובע ומנגד העידו מר קוברסקי ששימש כמ"מ מזכיר המועצה וגב' אורה מיילס המשמשת כחשבת שכר של המועצה. נציין כי נעשו ניסיונות רבים לפתור את המחלוקת על דרך הפשרה אך הם לא צלחו. פסק דין 5. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את התביעה מהנימוקים שיפורטו לקמן. 6. משרת רבש"ץ שני פנים לה. מחד מדובר בתפקיד בעל אופי סטטוטורי ולמי שממלא תפקיד זה מוקנות סמכויות על פי דין, בהתאם לכתב המינוי ולהוראות הצבא. ברור אפוא שיש צורך בעמידה בתנאים וכתב מינוי מתאים, אך בכך לא סגי. הפן השני הינו חוזה עבודה, שצריך להיכרת בין העובד - הרבש"ץ, לבין הרשות המקומית - המועצה הנתבעת כאן. רק בהתמלא שני הפנים הללו יכול אדם להיחשב רבש"ץ ולקבל תנאי רבש"ץ. 7. במקרה דנן אין חולק כי כתב הסמכה כרבש"ץ הוצא לתובע כבר ביום 11.6.03, (נספח א' לתצהירו) אך כאמור בכך לא סגי. חוזה בין המועצה למשרד הביטחון, אודות העסקת התובע כרבש"ץ, נחתם רק בחודש יולי 2004. בחוזה זה שמבטיח מימון של משרד הביטחון למועצה בגין העסקת רבש"ץ נקבעו תנאים ברורים. התנאים כאמור בו (נספח ב' לתצהיר התובע) אוסרים על רבש"ץ: "עבודה נוספת כלשהי מלבד עבודתו כרבש"ץ אלא אם יקבל הישוב היתר בכתב לכך מקצין הגמ"ר ובאישור המח"ט ורע"ן התיישבות ובתנאי שהעבודה הנוספת תהא בתחומי הישוב בלבד" (ס' 5 ד' לנספח ב' הנ"ל). אין חולק כי אישור כזה, לא ניתן לתובע. נציין כי עד שנת 2003 לערך היה השכר של רבש"ץ נמוך והוא הועלה באופן משמעותי, אך מנגד נוספו דרישות ותנאים וביניהם התנאי האמור. 8. התובע שהיה עובד מוערך, שימש בתחילה כאמור כסייר מטעם המועצה, ואחר כך גם כעובד מטעם חברת השמירה ש.ב. שנתנה שירותים למועצה, ולמעשה היה מופקד על שכונת הר שמואל. התובע קיבל שכר נאה עבור עבודתו בחברת השמירה והיה אחראי על מערך השומרים והשמירה בהר שמואל (בעדותו מאשר ששימש כמנהל סניף והרוויח 8000 ₪ כמפורט בפרוט' עמ' 12 ש' 9). התובע קיבל מהנתבעת שכר נוסף על שכרו מחברת השמירה, בגין 4 שעות ליום - "כרבש"ץ לפי שעות". אין חולק כי אילו היה משמש רק כרבש"ץ שכרו הכולל לא היה עולה על הסכום שהשתכר בפועל מחברת השמירה ומהמועצה ביחד, באותה עת. אילו היה משתכר רק כרבש"ץ במשרה מלאה על פי החוזה (נספח ב') לא היה רשאי לעבוד בעבודה נוספת, ובוודאי לא כמנהל סניף חברת השמירה ש.ב. בהר שמואל. עבודה במתכון זה יצרה ניגוד אינטרסים מובנה, בין שני התפקידים. זאת שכן כרבש"ץ היה התובע צריך לבקר ולבדוק את פעילות השומרים של חברת השמירה. אין ספק כי ניגוד אינטרסים זה היה קיים הלכה למעשה משך כל אותה תקופה, בה הועסק כרבש"ץ לפי שעות (4 שעות) מטעם המועצה, ובמקביל כמנהל סניף הר שמואל בחברת השמירה. בכל אופן בין התובע לבין המועצה לא נחתם חוזה עבודה בתקופה שבמחלוקת. העובדה שהתובע נמצא מתאים לשמש כרבש"ץ על ידי גורמי הביטחון כבר בחודש 6/03 (כאמור בנספח א' לתצהירו) לא די בה, כדי לומר שהיה רבש"ץ במשרה מלאה במועצה אותה עת. המועצה מסיבות שאינן מספיק ברורות, לא התקשרה עמו כרבש"ץ. יתכן שעשתה זאת כדי לאפשר לו להמשיך לעבוד בעבודה נוספת כמנהל סניף חברת השמירה, ולהשתכר יותר ממה שיכול היה להשתכר כרבש"ץ. בכל אופן אף לאחר שנחתם חוזה עם משרד הביטחון למימון העסקת רבש"ץ בחודש 7/04, ואף אם הועבר תקציב מתאים לכך, אין בכך כדי להקנות לתובע זכות שהמועצה תתקשר עמו בחוזה כזה. כאמור אותה שעה, בחודש 7/04, הועסק התובע כמנהל סניף חברת השמירה בשכונת הר שמואל, והעסקתו כרבש"ץ במשרה מלאה, לא היתה אפשרית לאור הוראת סעיף 5(ד) לחוזה (נספח ב') עם משרד הביטחון כאמור. יתר על כן היתה מניעות להעסיקו בשתי המשרות במקביל בשל ניגוד האינטרסים המובנה, והדברים נכונים אף על פי המודל בו הועסק, במשרה חלקית אצל המועצה. 9. התובע היה ער לכך שהוא לא מועסק במשרה מלאה של רבש"ץ, אלא לפי שעות, והוא כתב אודות ענין זה למר קוברסקי במכתבו מיום 9.11.04 שצורף כנספח מס' 3 לתצהירה של גב' אורה מיילס. מר קוברסקי ששימש כמ"מ מזכיר המועצה, דחה את בקשתו של התובע, לעבור למשרה מלאה כרבש"ץ וכתב לו במכתבו מיום 21.11.04 (נספח 4 לתצהיר גב' מיילס) כך: "עפ"י הידוע הינך מועסק כיום במשרה מלאה בחברת ש.ב וממילא לא ניתן לאשר לך משרה מלאה כרבש"ץ הר שמואל. כמו בעבר גם עתה הינך מועסק כעובד שעתי בתפקיד רבש"ץ. באם יחולו שינויים בעתיד בכל הקשור לעבודתך הנוספת, נשקול שינוי בכל הקשור להיקף משרתך כרבש"ץ". 10. זמן קצר לאחר מכן, הסתיימה עבודתו של התובע בחברת ש.ב. (ככל הנראה זו הגיעה לחדלות פירעון) ואזי נסללה הדרך להעסקתו, כרבש"ץ במשרה מלאה. ואכן במכתבו מיום 23.12.04, מורה מר קוברסקי לגזברות להתחיל להעסיק התובע כרבש"ץ, בהתאם לחוזה של משרד הביטחון (נספח 5 לתצהירה של גב' מיילס). על יסוד מכתב זה החלה העסקתו של התובע, כרבש"ץ במשרה מלאה, על פי חוזה משרד הביטחון (נספח ב' לתצהירו). נדמה שאכן הנגף שמנעה העסקתו בחוזה משרד הביטחון כרבש"ץ, הוסרה עם סיום עבודתו הנוספת. קודם למועד זה כאמור הועסק כמנהל סניף חברת השמירה ש.ב. בהר שמואל, וממילא לא ניתן היה להעסיקו במתכון שנקבע להעסקה על פי המודל הקבוע בחוזה רבש"ץ של משרד הביטחון. 11. חשוב להדגיש שוב כי התובע ידע, כעולה ממכתבו למר קוברסקי, על כי אינו מועסק כרבש"ץ על פי חוזה משרד הביטחון, תפקיד שיועד רק למי שלא עובד בעבודה נוספת. התובע, שעבד בעבודה נוספת כמנהל סניף חב' השמירה ש.ב. בהר שמואל מנוע היה על פי החוזה, ובוודאי לא הוכח שעבד במשרה מלאה במתכון החוזה של משרד הביטחון (נספח ב') מלשמש כרבש"ץ הר שמואל. הדברים נכונים לגבי העסקה במשרה מלאה, כמו גם העסקה במשרה חלקית, כאשר אף שם יש ניגוד עניינים מובנה כמוסבר. בכל אופן כעולה ממכתבו של מר קוברסקי הנ"ל (נספח 4) הרי שלא ניתן היה לתת אישור לעבודה נוספת. מכל מקום, התובע קיבל שכר מצטבר, מהמועצה ומחברת השמירה, בסכום העולה על זה שהיה מקבל כרבש"ץ במשרה מלאה על פי החוזה (נספח ב'). תביעתו כיום, לומר שהיה רבש"ץ במשרה מלאה ולזכותו בשכר רבש"ץ במשרה מלאה על פי החוזה (נספח ב'), אין לה כל בסיס. הדברים האחרונים נכונים אף אילו שכרו המצטבר היה נמוך מהחוזה, הואיל ולא נחתם עמו חוזה. בכל אופן לא הוכח כי עבד במשרה מלאה כרבש"ץ ואף מהטעם האחרון לכשעצמו די כדי לדחות התביעה. 12. אנו דוחים אפוא את טענת התובע לפיה היה זכאי להפרשי שכר בגין הפער שבין זה ששולם לו ע"י המועצה כרבש"ץ לפי שעות, לבין השכר המשולם לרבש"ץ המועסק אך בתפקיד זה עפ"י חוזה משרד הביטחון לרבש"ץ (נספח ב' לתצהירו). פועל יוצא מהאמור הינו גם דחיית תביעתו להפרש פיצויי פיטורים שנגזרת מהפרשי השכר אותם תבע. 13. בעניין פיצויי הפיטורים נאמר עוד כי אף בעניין זה אנו מקבלים את עמדת המועצה, לפיה התובע הגיע להסכמה עם הנתבעת, אודות פרישה וקבלת פיצויי פיטורים, אף שלא פוטר. בנסיבות אלה פיצויי הפיטורים ששולמו לו הם פיצויי פיטורים מוסכמים. הנתבעת כחלק ממדיניותה הסכימה לשלם אף שהתובע לא פוטר. התובע הסכים לסכום פיצויי הפיטורים ששולמו לו. אף בעניין זה טענותיו של התובע הועלו רק לאחר תקופה ארוכה, כשאת תביעתו שלפנינו, הגיש כשש שנים לאחר סיום העבודה. סוף דבר 14. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום. הפרשי שכרתביעה נגזרת