השאלה שבמחלוקת היא האם התובעת זכאית לפיצויים על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון ההזדמנויות) ולפיצוי כספי על יסוד הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) וכן לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין (פיטורים ללא שימוע). 2. רקע עובדתי א. הנתבעת מס' 1 היא חברת עורכי דין, בבעלותו של הנתבע מס' 2, והיא העסיקה את התובעת כעורכת דין מיום 12.9.10 ועד ליום 10.1.11 (להלן - הנתבעת). ב. נתבע מס' 3 הוא בנו של הנתבע מס' 2 והוא עובד כעורך דין במשרד. ג. במהלך חודש דצמבר 2010, הנתבע מס' 2 שהה בחו"ל. במהלך היעדרותו, התובעת הודיעה לנתבע מס' 3 שהיא בהריון, לאחר שלא יכלה להתייצב לדיון בבית משפט עקב מצב רפואי שנבע מההריון. ד. ביום 10.1.11 התובעת פוטרה על אתר. ה. לאחר הודעת הפיטורים, התובעת שוחחה עם הנתבע מס' 3 והקליטה את השיחה ללא ידיעתו. ו. בסיום העבודה, הנתבעת שילמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת של 4 ימים ופדיון חופשה. ז. לאחר הפיטורים התובעת עבדה תקופה קצרה במשרד עורכי דין, בשכר נמוך יותר מזה ששולם לה על ידי הנתבעת. לאחר מכן שהתה בשמירת הריון עד הלידה ובגין תקופה זו קיבלה גמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי. 3. הליכים א. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובעת, הנתבעים וכן שתי עובדות שהנתבעים העסיקו בעבר: עו"ד תמר אלמון וגב' לילך פלומפ - שושטרי. ב. התובעת הגישה סיכומי תשובה בהם נטענו טענות חדשות שלא נזכרו קודם, כגון הרמת מסך, טענה להפלייה לעומת עובדות אחרות שעבדו בעבר אצל הנתבעת או טענה שהתובעת פוטרה בשל היעדרותה בתחילת ההריון (העדרות שהיתה עקב ההריון). נוכח התנגדות הנתבעים להעלאת הטענות בשלב זה, לא מצאתי להתייחס אליהן, מה עוד שחלק מהן (כגון הרמת מסך או הפלייה), מחייבות תשתית עובדתית מתאימה שאף לא הובאה או הוכחה. 4. לטענת התובעת, היא פוטרה בשל ההריון, סמוך למסירת ההודעה על ההריון ומבלי שנערך לה שימוע כדין. התובעת הוסיפה וטענה שתפקודה היה מקצועי ובמהלך תקופת עבודתה, הנתבעים לא העירו לה על העבודה ולא הביעו חוסר שביעות רצון מתפקודה. לטענת הנתבעים, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מס' 1 בלבד ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעים מס' 2-3 להידחות בהעדר יריבות. עוד נטען שהתובעת פוטרה מאחר שתפקדה באופן שאינו משביע רצון ולאור הליקויים שהתגלו בעבודתה. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא לגבי תחולת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. שאלת היריבות 5. אין חולק שהנתבעת היא חברה בע"מ והיא זו שהעסיקה את התובעת. התובעת לא פירטה בכתב התביעה או בסיכומיה מהו העיגון הנורמטיבי לחיוב אישי של הנתבעים מס' 2 ו - 3, והעלתה את הנושא רק בסיכומי התשובה. משכך, דין הטענות ביחס לנתבעים 2 ו - 3 להידחות על הסף. בנוסף, התובעת נשאלה בחקירה הנגדית מדוע תבעה את הנתבעים מס' 2 ו - 3 ולא עולה מתשובותיה כל עילה המוכרת בדין לחיוב אישי של הנתבעים ("כי הם היו הבוסים שלי... הם פיטרו אותי בפועל. ... אלה האנשים שאיתם עבדתי ואלה האנשים שאני מכירה" - עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 13-20). 6. התובעת הפנתה בסיכומיה לסעיף 15 לחוק עבודת נשים ולסעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות. סעיפים אלה עוסקים באחריות אישית של נושאי משרה במסגרת האחריות הפלילית המוטלת על המעסיק. מאחר שהליך זה הוא הליך אזרחי, סעיפים אלה אינם מקימים אחריות אישית של הנתבעים מס' 2 ו -3 בהליך זה. 7. כאמור לעיל, טענות נוספות של התובעת בנושא, כגון תחולת סעיף 6 לחוק החברות מהוות הרחבת חזית, מאחר שהועלו לראשונה בסיכומי התשובה וממילא לא הונחה התשתית העובדתית הרלוונטית. פיטורי התובעת 8. אין חולק כי מבחינה כרונולוגית, התובעת פוטרה לאחר שהודיעה שהיא בהריון. המועד בו התובעת הודיעה שהיא בהריון לא ננקב על ידי הצדדים, אך בהתחשב בכך שאין חולק שהתובעת הודיעה זאת לנתבע מס' 3 בעת שאביו (הנתבע מס' 2) היה בחו"ל, המסקנה היא שההודעה על ההריון ניתנה במהלך חודש דצמבר 2010. הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת ביום 10.1.2011 והפיטורים היו לאלתר. 9. כזכור, התובעת התקבלה לעבודה בחודש ספטמבר 2010. מאחר שהתובעת עבדה אצל הנתבעת ארבעה חודשים, הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות בעניינה (סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים). 10. חוק שוויון הזדמנויות אינו חל על מעביד שהעסיק פחות מששה עובדים (סעיף 21(ג) לחוק שוויון הזדמנויות). מהראיות עולה שהנתבעת העסיקה במועדים הרלוונטיים חמישה עובדים: שני הנתבעים, התובעת (כלומר, שלושה עובדים בצוות המשפטי) ועוד שתי מזכירות (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 21-26). 11. בסיכומי התשובה הועלתה טענה נוספת לפיה במשרד הועסקה עורכת דין נוספת, גב' מרי נווה, שהיא בתו של הנתבע מס' 2. טענה זו הועלתה בהסתמך על עדות עובדות הנתבעת לשעבר - עו"ד תמר אלמון וגב' לילך פלומפ - שושטרי. מדובר בעובדות שלא עבדו במקביל לתובעת, אלא בתקופות שונות. מסיבה זו לא ניתן להסיק מעדותן כי בתקופה בה התובעת עבדה אצל הנתבעת, הנתבעת העסיקה יותר מחמישה עובדים. מכל מקום, התובעת מנתה בעדותה במפורש את מספר עורכי הדין ולא התייחסה לעו"ד מרי נווה. בכך תנא מסייע לטענת הנתבעים כי במועד בו התובעת עבדה בנתבעת, הועסקו רק חמישה עובדים ועו"ד מרי נווה לא עבדה באותה תקופה. 12. אין ממש בטענת התובעת לפיה מספר העובדים במשרד לא נדון במסגרת הראיות ומשום כך יש לדחות את טענות הנתבעים לגבי תחולת חוק שוויון ההזדמנויות שהועלו לראשונה בסיכומים. סוגיית מניין עובדי הנתבעת עלתה באופן ברור מעדויות הצדדים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 21-26; עמוד 10, שורה 25; עמוד 16, שורה 30; עמוד 18, שורה 24). על כן, גם אם הטענה לא נטענה במפורש בכתב ההגנה, הראיות בעניין זה הן ברורות וחד משמעיות ואף התובעת אישרה אותן בעדותה. מששאלת מספר העובדים אצל הנתבעת הוכחה והיא עולה מכל עדויות הצדדים, אין מקום לקבל את טענות התובעת בנושא. 13. לסיכום האמור לעיל, מאחר שהתובעת עבדה במשך 4 חודשים אצל הנתבעת ומאחר שהנתבעת בתקופה הרלוונטית העסיקה רק חמישה עובדים, חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינם חלים על עניינה של התובעת. 14. חרף האמור לעיל, אין בכך לייתר את הדיון בדבר חוקיות פיטוריה של התובעת, שכן כבר נקבע כי - "... אין בכל האמור עד כה כדי לקבוע כי ניתן בזה היתר להפלות עובדת בפיטוריה רק משום היותה הרה ... כך גם ברור הוא שלצורך הקביעה שעקרון איסור ההפליה בפיטורים חל גם על אישה בהיריון אין אנו נבנים רק מהוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ... העקרונות שנקבעו בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה היו כתובים 'עלי ספר' גם בטרם חוקק. ... הנה-כי-כן, הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהיריון, מהווים על-פי שיטת המשפט בישראל, שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה, ועל-פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב." (ע"ע (ארצי) 1353/02 אפלבוים - הולצמן, פד"ע לט 495 (2003)) נוכח ההלכה הפסוקה, יש לקבוע אם התובעת פוטרה בגלל ההריון. אם התשובה לכך היא בחיוב, תתעורר השאלה מהו הסעד הראוי בנסיבות בהן הפיטורים היו בניגוד לדין. 15. לטענת התובעת, היא היתה עובדת טובה ובמהלך העבודה לא נאמר לה שהנתבעים אינם מרוצים מעבודתה. הנתבעים גם לא העירו לה על מקצועיותה ותפקודה (סעיף 8 לתצהיר התובעת). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי הקשר בין הפיטורים ובין ההריון הוא קשר של הגיון וסברא ואין בידה ראיה קונקרטית שתוכיח אותו: "[אחרי הודעת הפיטורים - ד.ו.] יצאתי מהחדר כדי להביא את החוק וזה היה קשור ללמה אתה לא יכול לפטר אותי מבחינה חוקית ועשיתי בדיקה מקדימה אצלי ובמקרה היה לי את זה בשלוף אצלי והסיבה היא שזה היה אצלי בשלוף היא שראיתי יום לפני בחורה במשרד ממתינה לראיון עבודה, לא קיבלתי 'בוקר טוב' או 'מזל טוב'. ... חשבתי שאוכל להוציא משהו [בהקלטה - ד.ו.] שתגיד במפורש שזה בגלל ההריון או בגלל שאחסיר ימי עבודה, לא אמרת את זה במפורש אבל זה משתמע בעיניי." (עדות התובעת, עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 10-19 ור' גם שם החל משורה 30 עד עמוד 12, שורה 4). 16. לטענת הנתבעים, הם לא היו מרוצים מעבודתה של התובעת (סעיפים 18-16 לתצהיר הנתבע מס' 2) ואף התקבלו תלונות רבות של לקוחות המשרד בכל הנוגע לתפקודה (סעיף 20 לתצהיר). עוד נטען שהתובעת התקבלה לתקופת ניסיון (סעיפים 10-11 לתצהיר הנתבע מס' 2), במהלכה נאמר לתובעת מספר פעמים שהנתבעת אינה מרוצה מעבודתה (סעיף 19 לתצהיר). על פי המתואר בתצהירו של הנתבע מס' 2, עוד קודם לנסיעתו לחו"ל ובטרם התובעת הודיעה שהיא בהריון, הוא גמר אומר בדעתו לפטרה (סעיף 22 לתצהיר). אציין כי לבד מעדות בעל פה, המסמך היחיד (והראשון) שבו הועלו הטענות והסיבות שהביאו לפיטורי התובעת, הוא מכתב מיום הפיטורים, 10.1.11, נספח ב' לתצהיר התובעת. 17. התובעת הקליטה שיחה שקיימה עם הנתבע מס' 3 ביום בו פוטרה, לאחר שהודיע לה על הפיטורים. לצורך הכרעה בסכסוך שבין הצדדים, אין צורך להידרש לנפקות של ביצוע ההקלטה (במיוחד ביחס לכלל 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986). לענייננו, תמלול השיחה שהוקלטה הוגש והוא מהווה אחת מראיות התובעת. מהתמלול עולה כי באותה שיחה נאמר לתובעת שהנתבעת לא היתה מרוצה מתפקודה וכי פיטוריה לא היו על רקע ההריון. בנוסף, בשיחה שהוקלטה התובעת קבלה על כך שהנתבעים לא התריעו בפניה כי הם אינם מרוצים מתפקודה והנתבע מס' 3 אישר שהדברים לא נאמרו לה: "מיכל: אתה לא יכול להוכיח את זה, אין לך שום הוכחה, מעולם לא התלוננת על העבודה שלי, מעולם לא באת אלי בשום מילה רעה. עו"ד נווה: בפנייך אולי זה לא, אבל, אבל, אבל.. (עמוד 2 לתמליל שורות 19-21, ההדגשה הוספה - ד.ו.) ובהמשך: "עו"ד נווה: כן, מה זה, פס יצור? אנחנו עורכי דין. אם העבודה המשפטית שאת עשית, שאת יודעת לעשות, היא לא כמו שאני מצפה, יכול להיות שאני מצפה לדברים אחרים שלך יותר... מה את רוצה שאני אגיד לך? מיכל את לא, זה לא טוב מה שאת עושה? מיכל: כן. עו"ד נווה: נו אז מה תעשי? תעשי יותר טוב? מיכל: אני אשתדל יותר מזה, כן. עו"ד נווה: אבל כל אחד מגיע עם ה-, עם הטוטאל שהוא יודע לעשות. אני ממש מתנצל, אבל אני ממש... מופתע.. שזה מה שאת חושבת" (עמוד 3 לתמלול, שורות 2-11) וכן: "מיכל: סליחה, עם כל הכבוד, אתם מעולם, אתם מעולם, מה? כי אתה מעולם לא התלוננת על העבודה שלי. עו"ד נווה: לא בפניך." (עמוד 3, שורה 24 עד עמוד 4 שורה 2, ההדגשה הוספה - ד.ו.) הדברים שנמסרו בשיחה זו לתובעת תומכים בטענתה כי טרם הודעת הפיטורים מעולם לא נאמר לה שאין שביעות רצון מעבודתה. בכך הם תומכים בגרסת התובעת. בהערת אגב אציין כי אמנם הדברים נאמרו מפי הנתבע מס' 3 ולא מפי הנתבע מס' 2, שהוא זה שפיקח על עבודתה של התובעת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-5), אך בהתחשב בעובדה כי מדובר במשרד משפחתי קטן וכן כי מדובר באב ובנו, אין סיבה להניח שהדברים שנאמרו לתובעת על ידי הנתבע מס' 3 לא היו גם על דעת הנתבע מס' 2. במיוחד כאשר הגרסאות העובדתיות בתצהירי הנתבעים הן דומות עד זהות. 18. הצדדים ניסו לתמוך את טענותיהם ביחס לאיכות עבודתה של התובעת בדוגמאות מכתבי טענות שונים. איני סבורה כי תפקידו של בית הדין היא להעריך את רמת העבודה או "לחלק ציונים" לעבודתה של התובעת. די בכך שיוכח כי המעסיק לא היה שבע רצון מאופן ביצוע העבודה. ביחס לדוגמאות שהנתבעים הציגו, אציין כהערה כללית, כי בהתחשב בכך שבמועדים הרלוונטיים לתובעת היה ותק מקצועי של שנה וחצי בלבד ובשים לב לעובדה שהתובעת עבדה רק חודשים ספורים בנתבעת, מקובל עלי האופן שבו התובעת הבינה את העובדה שהנתבעים תיקנו כתבי טענות שהכינה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 7, שורה 5): "... כמובן שהיו תיקונים פה ושם, משהו שהוא מאד רגיל ומקובל ברוב משרדי עורכי הדין, גם בהתמחות וגם במשרד הנוכחי שלי, אני יכולה לציין שהרבה פעמים לכל עו"ד יש שיטה שהוא מורגל אליה זה משתנה ממשרד למשרד וכל משרד מקפיד על השטיקים שלו, וצריך להתרגל לצורת ניסוח של כל משרד ומשרד. אתם אהבתם דברים בכותרות, בפונט של אות, כי ככה אהבתם, אפילו סימני קריאה אני זוכרת, לכל משרד הסגנון שלו, וכמובן שהייתי צריכה להתרגל לניסוח שלכם. ש. את מסכימה שכתבי בית הדין שהגשת לא עמדו בנוסח שהמשרד היה רגיל לראות? ת. א. אני לא יודעת מה זה 'המשרד רגיל לראות', ולא היה שום דבר שיצא מהיד שלי ויצא להגשה. הכל עבר דרך הנתבע 2. אני חושבת שמבחינה משפטית הייתי מאוד יסודית ואני עדיין". 19. הנתבעים ציינו באופן כללי שלקוחות לא היו מרוצים אולם הדבר נטען בעלמא, ללא ציון שמות, למעט שם של לקוח אחד, שבדיון בעניינו התובעת הופיעה יום לפני הפיטורים. אך בהעדר עדות מטעמו, לא ברור אם הטרוניה היתה אישית כלפי התובעת או בשל העובדה שהתביעה כנגד אותו לקוח התקבלה. הנתבעת גם הציגה שתי דוגמאות קונקרטיות לליקויים שנפלו בעבודת התובעת. האחת, טיוטת התנגדות לביצוע שטר שערכה התובעת; והשנייה, פרוטוקול מדיון הוכחות שהתקיים ביום 9.1.11 בו התובעת ייצגה לקוח של הנתבעת, יום קודם לפיטוריה (נספחים א' 1-א' 5 לתצהיר הנתבע מס' 2). ביחס להתנגדות לביצוע השטר, התובעת לא אישרה שהטיוטה שהוצגה על ידי הנתבעים היא הטיוטה הסופית שהגישה להם (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9-26). מכל מקום, גם על פי עדות הנתבע מס' 3, מדובר בכתב טענות שהועבר לטיפול התובעת סמוך לתחילת עבודתה (סעיף ה. לתצהיר הנתבע מס' 3). כלומר, אין הוא בהכרח מעיד על רמת עבודתה של התובעת בשבועות או בחודשים לאחר מכן, וניתן לייחס את ההערות ביחס לעבודתה של התובעת, כנובעות מהעובדה שמדובר בתחילת עבודתה במשרד. ביחס לדיון מיום 9.1.11, אציין כי מכתבי הטענות שהוצגו (כתב הגנה, בקשה לדחיית דיון, פרוטוקול ופסק דין), עולה כי מדובר בתביעה שהוגשה בחודש אוגוסט 2010, לפני שהתובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת, כי כתב ההגנה נחתם על ידי הנתבע מס' 2 והתובעת עצמה היתה מעורבת בתיק רק בבקשה לדחיית דיון שהיה קבוע לסוף חודש נובמבר וכן הופיעה בישיבת ההוכחות. מאלה לא ניתן להסיק את שהנתבעים מבקשים, היינו כי בשל התנהלות לא מקצועית של התובעת, הלקוח לא זכה בהליך. אציין כי השאלה מדוע נבחר עד מסוים להעיד מטעם הלקוח כלל אינה עולה מתוך המסמכים שהוצגו. בנוסף, מדובר בדיון שהתקיים ביום 9.1.11 ואף התנהלותה של התובעת בהכנה לדיון, נודעה לנתבע מס' 2 מספר ימים קודם לכן (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 18-20), אך מדובר בשלב בו - לשיטת הנתבעים - ההחלטה על פיטורי התובעת כבר התקבלה. 20. לסיכום, מבלי להידרש לשאלה לגבי הערכת יכולותיה המקצועיות של התובעת, עולה מהראיות כי ככל שהיו לנתבעים טענות בנושא זה, הם לא אמרו זאת לתובעת. בנוסף, מהראיות שהוצגו לא עולה בהכרח המסקנה כי התובעת לא ביצעה את עבודתה נאמנה, הגם שמעדויות הנתבעים עולה כי הם לא היו שבעי רצון מעבודתה. 21. זאת ועוד, הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעת התקבלה לתקופת נסיון. מאחר שלא הוצג חוזה עבודה, אין לטענה זו תימוכין בראיות חיצוניות. בנוסף, דרך כלל תקופת נסיון נקצבת לתקופה מסוימת. העובדה שהנתבעים לא ציינו מהי תקופת הניסיון שהוסכמה, מעוררת סימני שאלה בדבר נכונות הגרסה. 22. עוד אוסיף, ביחס לגרסת הנתבעת, כי אם אכן הנתבע מס' 3 גמר בליבו עוד טרם הנסיעה (בדצמבר 2010) לפטר את התובעת, לא ברור מדוע הודעת הפיטורים נמסרה על ידי בנו, הנתבע מס' 3, ומדוע היא נמסרה רק לאחר שובו מחו"ל, וסמוך לאחר שהתובעת הודיעה שהיא בהריון. גרסת הנתבעים בנקודה זו אינה משכנעת והם לא סיפקו הסבר מניח את הדעת להתנהגות זו. 23. בהקשר זה אציין שגרסת גרסת הנתבעת לגבי חיפוש מחליפה לתובעת נותרה עמומה. הנתבעים טענו שהם חיפשו מחליפה לתובעת עוד קודם להודעת הפיטורים. הנתבעים לא נקבו בתאריך או במועד המשוער שבו החלו לחפש מחליפה לתובעת. אם החיפושים אחר מחליפה היו סמוכים לנסיעתו של הנתבע מס' 2 לחו"ל (שעל פי עדותו, עוד קודם לכן החליט על פיטורי התובעת), היה בכך לתמוך בגרסת הנתבעים. מאחר שהנתבעים לא נקבו בתאריך בו החלו בחיפושים אחר מחליפה לתובעת, בעוד שהתובעת העידה כי רק יום קודם לפיטורים ראתה עובדת ממתינה לראיון עבודה, יש לזקוף עובדה זו לחובת הנתבעים והיא מחלישה את מהימנות גרסתם לגבי סדר השתלשלות האירועים. 24. לסיכום האמור לעיל, בשקילת שתי גרסאות הצדדים זו כנגד זו, בהתחשב מצד אחד, בסמיכות הזמנים בין ההודעה שהתובעת מסרה בדבר ההריון ובין הודעת הפיטורים והעלאת כל הטענות ביחס לאיכות עבודתה, רק בשלב מאוחר זה, ונוכח הטענות הכלליות של הנתבעים ביחס לעבודתה של התובעת או נסיבות ההחלטה לפטר את התובעת, אני סבורה כי במאזן ההסתברויות, יש לקבל את גרסת התובעת. כלומר, כי עד הודעת הפיטורים לא נאמר לה כי הנתבעים אינם שבעי רצון מעבודתה ורק לאחר שהודיעה על ההריון, כשבועיים לאחר מכן היא פוטרה לאלתר ואז גם נמסרו לה הסיבות לפיטורים. בהעדר ראיות לסתור, סמיכות הזמנים והעדר ראיה לגבי סיבות אובייקטיביות ממשיות לפיטורים עוד טרם ההודעה על ההיריון, מעידים על כך שהיה קשר בין ההיריון ובין הפיטורים. 25. בקביעת גובה הפיצוי הראוי, בפיטורים המנוגדים לעקרון תום הלב, יש לזכור כי הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אינן חלות בעניינה של התובעת. כלומר, לא יהא זה נכון לחייב את הנתבעים בפיצויי בגובה שנקבע בחוקים אלה, כי משמעות הדבר החלת החוקים על נסיבות אליהן המחוקק לא כיוון. בנוסף, יש לשקול את תקופת העבודה הקצרה, את גובה שכרה של התובעת, וכן העובדה כי לאחר הפיטורים התובעת עבדה (הגם שבשכר נמוך יותר) ואף קיבלה גמלת שמירת הריון (כך שנזקיה הממוניים אינם כשל עובדת שפוטרה ולא מצאה עבודה עד לאחר הלידה). בנוסף יש ליתן משקל לכך שפיטורי עובדת בהריון ובגלל ההריון ראויים לגינוי, גם אם חוקי המגן אינם חלים. במכלול השיקולים לעיל ונוכח נסיבות פיטורי התובעת, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, אני סבורה כי הפיצוי הראוי הוא בסך 20,000 ₪. 26. שימוע אין חולק כי לתובעת לא נערך שימוע לפני פיטורים (סעיף 35 לתצהיר הנתבע מס' 2). לטענת הנתבעת, מאחר שמדובר במשרד קטן שאינו מעסיק עובדים רבים, בשים לב לאופי העבודה האישי ובנסיבות בהן פיטוריה היו בשל אי התאמה מקצועית להבדיל מפיטורים משמעתיים, לא היתה חובה לערוך לתובעת שימוע. טענות אלו אין בידי לקבל. זכות הטיעון היא זכות יסוד בשיטתנו המשפטית וכפועל יוצא, חלה חובת שימוע עובר לפיטורי עובד, הן בגופים ציבוריים והן בגופים פרטיים. זאת, כנגזרת מזכותו של העובד לכבוד (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); ע"ע (ארצי) 93/07 ארבל - נ.א.ס.ס נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטמס בע"מ, 19.11.08; ע"ע (ארצי) 573/09 זיידמן - אי סי איי טלקום בע"מ, 16.12.10). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הוכח כי קודם להודעת הפיטורים לא הובהר כי בכוונת הנתבעת לפטר את התובעת ואף לא נמסר לתובעת שאין שביעות רצון מעבודתה. נוכח תקופת העבודה הקצרה ובשים לב לגובה השכר ששולם לתובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 3,500 ₪. 27. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לעקרון תום הלב ותוך הפרת זכות השימוע, בסך 23,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם תוך 30 ימים, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. ב. התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 ו - 3 נדחית. ג. לאור התוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו. הריוןשכיריםפיטורים בהריוןפיטורים