לאחר למעלה משנתיים שבהן שילם ביטוח לאומי קצבת נכות, שלל את הקצבה באופן רטרואקטיבי. האם נהג המל"ל כדין - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע יליד 1973 סובל משיתוק מוחין. התובע הוכר על ידי המל"ל כבעל 84% נכות רפואית ו- 75% דרגת אי-כושר מזה כ- 17 שנים. התובע נישא לאישה, שאף היא בעלת נכות ולזוג שני ילדים. התובע הנו מפרנס יחיד. עד ליום 1.1.08 שילם המל"ל לתובע קצבת נכות בשיעור של 100%, לאחר מכן נשללה זכאותו של התובע. התובע עובד בחברת אדסטיק בע"מ. בעל החברה הנו שכן של התובע. בידי הנתבע היו כל תלושי השכר של התובע. במכתב הדחייה מאת המל"ל (נספח 4 לתצהיר התובע) נכתב: "החל מיום 1.1.08 אינך זכאי לקצבת נכות. סיבת הדחייה/הפסקת הזכאות: אינך נכה כמשמעו בחוק הואיל והכנסותיך בעבודה/משלח יד הן בסכום העולה 25% מהשכר הממוצע והלא צומצמו ב- 50% לפחות (במשך 90 ימים רצופים) (סעיף 195 לחוק)" (להלן: החלטת הדחייה הראשונה). עוד נכתב בהחלטת הדחייה: "עקב הפסקת הקיצבה נוצר חוב בסך 76,352 ₪. נא פנה בהקדם לסניפינו בת"א להסדרת החוב." בטרם נשללה זכאותו, לא התריע הנתבע על כך לתובע. בפנייתו של התובע לוועדה לביטול חובות, הוחלט כי יבוטלו 25% מהחוב. התובע הגיש תביעה חדשה לקבלת קצבת נכות. ביום 19.4.12 ניתנה החלטה נוספת של המל"ל (נספח 12 לתצהיר התובע): "הסיבה לדחייה היא כי אין 90 ימים רצופים בהם הכנסתך מעבודה נמוכה מ- 60% מהשכר הממוצע (החל מיום 30/10/2010)" (להלן: "החלטת הדחייה השנייה). טענות הצדדים טענות התובע: החלטת הנתבע ניתנה בשרירותיות, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות ומבלי ליתן לתובע זכות טיעון. עוד טוען התובע כי נפלו פגמים בהחלטת הדחייה הראשונה, בין השאר משהמל"ל לא התחשב בתיקון לחוק הביטוח הלאומי (תיקון 101) ולא החיל רטרואקטיבית את התיקון ושלל מהמערער את מלוא קצבתו. ההחלטה הראשונה לשלול למערער את קצבתו לאחר שלוש שנים נגועה בשיהוי. מלשונו של סעיף 315 לחוק עולה כי לא חלה חובה על הנתבע לדרוש את הכספים ששולמו בטעות. כ- 18 חודשים בטרם החלטת הדחייה השנייה עמדה משכורת הברוטו של המערער על 4,800. הבונוסים והשעות הנוספות ששולמו לתובע במשכורתו שולמו לו לא בשל עבודתו ואין להביאם בחשבון בחישוב משכורתו. מעסיקו של התובע נתן למערער תרומה אשר נרשמה בתלושי השכר. על כן ישנם מעל 90 יום בהם הכנסתו של המערער אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע במשק. המל"ל מסר למערער מידע מוטעה לפיו אם ישתכר שכר של 4,800 ₪ בחודש לא תיפגע קצבת נכותו. עוד טוען התובע כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה לביטול חובות. הוועדה לא שקלה כל שיקול ענייני בטרם החלטתה להפחית את חובו של המערער ולא התייחסה לטעות המל"ל, אשר גרמה להיווצרות החוב והתעלמה מתום ליבו של המערער. התובע עותר לבטל את החלטות המל"ל לשלילת קצבת הנכות של התובע ולבטל את החוב אותו יצר הנתבע. טענות הנתבע: הנתבע פעל על פי סעיף 207 לחוק הביטוח הלאומי. מבדיקת הכנסותיו של התובע עולה כי משכורתו החודשית לא צומצמה ב- 50% לפחות ולכן אין הוא זכאי לקצבת נכות, מלאה או חלקית. כל תשלום שקיבל התובע ממעבידו הנו בגדר הכנסה על פי פקודת מס הכנסה ויש לקחתו בחישוב לצורך הכנסתו של התובע. קצובת הנסיעות והבונוסים שקיבל התובע הנם חלק מהכנסותיו. בסעיף 315 (1) לחוק נכתב כי המל"ל רשאי לנכות סכומים ששילם בטעות אולם הפסיקה פירשה את המילה "רשאי" כ"חייב". חובו של התובע נוצר לא בשל טעות או מחדל של הנתבע ועל כן על הנתבע לגבותו, ולהתחשב בנסיבות כלכליות, סוציאליות או רפואיות. לכן לפנים משורת הדין הופחת החוב ב- 25%. הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדותה של נותנת תעודת עובד הציבור, גב' לימור גרואר, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. החלטת הדחייה הראשונה: החוב מחודש 1.1.08 ועד 26.8.09 בשנת 2010 הודיע הנתבע לתובע כי נשללת זכאותו לקצבת נכות תוך ציון העובדה כי חובו עומד על סך 76,352 ₪, זאת מבלי ליתן לתובע אפשרות להתגונן ולטעון כנגד ההחלטה. התובע הנו נכה, אשתו נכה והוא מטפל ב-2 ילדים קטינים. כיצד זה ביום בהיר המל"ל פונה אל התובע ודורש ממנו חוב שהוא שווה ערך של למעלה ממשכורתו השנתית?! מהעדויות התברר כי בידי הנתבע היו כל תלושי השכר של התובע בזמן אמת (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 31-28 לעדות התובע). מדוע המתין המל"ל שנתיים עד שבא לדרוש את החוב ? מדוע כאשר נתבעת גמלה מהמל"ל משולמת הגמלה על פי דין לשנה בטרם הגשת התביעה ואילו כאן עסקינן בנכה אשר נתבעים ממנו גמלאות ששולמו ביתר בעבור למעלה משנתיים וספק רב כיצד יוכל אי פעם התובע להחזיר את חובו. כיצד זה הנתבע לא בוחן את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך התחשבות בתום לבו של התובע ובסיבה שבעטייה שולמה גמלת הנכות. וכך העידה העדה מטעם הנתבע: "ש. נכון שהב"ל או לא את, לא פניתם למערער בטרם שלחתם לו את החלטת הדחייה? הראשונה מאוגוסט 2010 ? ת. לא פנינו למערער. ש. נכון שגם לא ביקשתם ממנו לשמוע את טענותיו והסבריו בטרם קיבלתם את ההחלטה בדבר דחיית קצבת הנכות? ת. נכון, קצבת נכות כפופה למבחן הכנסה, ומשידועים לנו ההכנסות של התובע מעבודה הרי שאנחנו לא נדרשים לפנות אליו בשביל לאמת את הפרטים שידועים כבר לגבי משכורותם. ש. נכון שבטרם שללתם את קצבתו, גם לא התרעתם בפניו שבכוונתכם לעשות כן? ת. נכון." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 23-14 לעדות גב' גרואר, נותנת תעודת עובד הציבור). חובת השימוע וזכות הטיעון הנן זכויות מוחלטות של המבוטחים בטרם מתקבלות החלטות כנגדם על ידי המל"ל. על המל"ל היה להודיע לתובע כי בכוונתו לחייב את התובע בגמלאות ששולמו ביתר, לזמנו או ליתן לו הזדמנות להשמיע טיעוניו, לשקול את טענות התובע ורק לאחר מכן ליתן החלטה בעניינו של התובע. בענייננו ראוי היה לשקול שני פרמטרים עיקריים: התובע ומעסיקו דיווחו כדין למל"ל על השתכרות התובע והתובע ומעסיקו קיימו פגישה במל"ל על מנת לבדוק מהו גובה התקרה שבו לא תיפגע קצבתו (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 7-6 לעדות התובע). זאת ועוד, החוב נוצר עקב טעות המל"ל. סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "שילם המוסד בטעות או שלא כדין, גמלת כסף... המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו... בהתחשב עם מצבו של מקבל התשלום... המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששולם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב." ברי מלשון החוק כי המל"ל לא חייב לדרוש תשלום הכספים ששולמו שלא כדין ועליו להתחשב במצבו של המבוטח ובוודאי עת עסקינן בהתנהגות בתום לב של התובע. השיהוי בהחלטת המל"ל מנע מהתובע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לשכרו. הגדיל המל"ל לעשות וקבע את סכום החוב מבלי לפרט כיצד חושב הסכום אשר על כן בשל השיהוי בגילוי הטעות נגרם לתובע נזק רב. אי לכך מסקנתנו היא שבכל הנוגע לתקופה של עד התיקון לחוק (שנה טרם ההודעה), לתובע עומדת טענת שיהוי והמל"ל אינו יכול לדרוש תשלום החוב בגין תקופה זו. החוב מ- 1.8.09 ועד 26.8.10 בטרם תוקן החוק בשנת 2008 נקבע כי "נכה" הוא מבוטח אשר אין לו כושר להשתכר ואינו משתכר סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע או שכושרו להשתכר בפועל צומצם ב- 50% או יותר. לאחר התיקון, שהוחל מיום 1.8.09 (חוק לרון) נקבע כי נכה הוא מי שאין לו כושר להשתכר או שכושרו להשתכר צומצם ב- 50% או יותר ואין לו הכנסה בפועל או שהכנסתו אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע במשק במקרה של נכה בעל ליקוי חמור. מטרת החוק הייתה לעודד אנשים בעלי נכות להשתלב בעבודה ולא לפגוע בקצבה רק בשל העובדה כי הנכה עובד ולדאוג לכך כי הכנסתו הכוללת של הנכה מעבודה וקצבה תהא גבוהה יותר מהקצבה. סעיף 202 קובע כי אם הייתה לנכה הכנסה מעבודה, תנוכה ההכנסה מקצבת הנכות המשתלמת בעדו. דרגת ההפחתה המקסימלית נקבעה בלוח ח'1 לחוק בשיעור של 60% אך אין שלילה מוחלטת. לכן, במקרה דנן, המל"ל נהג שלא כדין עת הפחית באופן מוחלט את כל קצבת הנכות, בוודאי מאז התיקון לחוק (1.8.09). המל"ל הודיע לתובע ביום 26.8.10 כי הוא שולל לתובע את גמלת הנכות מיום 1.1.08. אשר על כן ברי כי מיום 1.8.09 (התיקון לחוק) ועד 26.8.10 (מתן ההודעה) לא היה רשאי, בכל מקרה, הנתבע לשלול באופן מוחלט את קצבת נכותו של התובע אלא, לכל היותר, רשאי היה הנתבע להפחית רק את החלק היחסי מתוך קצבת הנכות הכללית של התובע ולשלם לו החל מיום התיקון לחוק קצבת נכות על פי הקבוע בלוח ח'1 לחוק הביטוח הלאומי (שיעורי הניכוי מקצבה חודשית מלאה) ובכל מקרה שיעור הניכוי מהקצבה לא יעלה על 60%. אשר על כן, הנתבע יערוך חישוב מחדש, כמפורט בסעיף 11 דעיל, מיום 1.8.09 ועד 26.8.10. החלטת הוועדה לביטול חובות: המל"ל מודה בסעיף 2 (ת/1) לפרוטוקול הוועדה לביטול חובות כי בשל טעות המוסד נוצר החוב. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התחשבה במצבם הכלכלי של התובע ומשפחתו ולא התייחסה לכך שהטעות נוצרה באשמת המל"ל, אשר על כן החלטת הוועדה ניתנה שלא כדין. אולם נוכח מסקנתנו באשר ליתרת החוב, מתייתרת החלטת בית הדין באשר לוועדה לביטול חובות. החלטת הדחייה השנייה: על פי הפסיקה, "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת." (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19, 27). בתלושי השכר צויינו רכיבים כגון נסיעות, בונוסים ושעות נוספות, שהנם על פניו חלק משכרו של התובע ולמעט עדותו של התובע כי למעשה עסקינן בתרומה של המעביד לתובע, לא נתמכה גרסה זו בעדות נוספת. יתכן שרכיבים אלה אינם חלק משכרו של התובע אולם משהמעביד דיווח עליהם לשלטונות המס ולמוסד לביטוח לאומי, הנחתנו היא שהם תשלומים אמיתיים ולא פיקטיביים ולא הוכח אחרת על ידי התובע. אשר על כן על הנתבע לערוך חישוב מחדש ולבחון את הכנסתו של התובע (לרבות נסיעות, בונוסים ושעות נוספות) ביחס לשכר הממוצע במשק ולנכות מקצבתו של התובע שיעור ניכוי על פי לוח ח' 1 לחוק. סוף דבר: אשר על כן הנתבע יערוך לתובע חישוב מחדש על פי פרשנותנו דלעיל בסעיפים 15 ו-11 דעיל. משעסקינן בתיק ייצוג בהתנדבות (פרו-בונו) ישולמו לתובע הוצאות משפט בלבד בסך 2,000 ₪. קצבת נכותרטרואקטיביותנכותביטוח לאומי