תקופת עבודתו לא היתה רציפה, הודיע על התפטרות, לאור השכר הנמוך המשולם לו (נספח 15 לתצהיר התובע). בהמשך חזר בו נוכח הסכמות אליהן הגיע עם הממונה עליו, מר בני וינרמן, ממונה ארגון ובקרה בנציבות (להלן - וינרמן). הסכמות אלו עוגנו במכתב מיום 4.4.2004, שמוען לנציב כאות והצלה, מר שמעון רומח (נספח 16 לתצהיר התובע). מאחר שהתובע מבסס את זכאותו לפיצויי פיטורים, בין השאר, על האמור במסמך זה, להלן נוסח המכתב: "לכבוד מר שמעון רומח נציב כבאות והצלה ומכ"ר הנדון: סיכום פגישה בנושאי עבודה ותנאי שירות - עם מר אלי כראדי נציבות הכבאות תטפל בהבאת חברה שתעשה את כל עבודת האחזקה של בית הספר לכבאות והנציבות. מר אלי כראדי יטפל בכלי הרכב ובציוד היעודי בלבד. מבחינת תנאי השירות הנציבות תטפל בנושאים הר"מ:א. שדרוג המשרה ממנהל מדור דרגות 15-17 לר' ענף 16-18.ב. תשודרג אחזקת הרכב מדרגת ניידות א' ל-ב'.ג. יתווספו 2 כוננויות.ד. הנ"ל יצא לקורס בתחום עיסוקו שיקנה לו גמול השתלמות. הוסכם שהסיכום לא יתבצע מידית אלא תוך שנה. מר כראדי מוכן להסיר את בקשתו להתפטר. בברכה, בני וינרמן ממונה ארגון ובקרה" ה. ביום 19.5.04 יצא התובע לקורס ניהול אחזקה בכיר במבנה ובמערכותיו, במימון הנציבות. ו. ביום 24.10.04 התובע הודיע שוב על התפטרותו. בהמשך ביקש לשוב לתפקידו וביום 31.5.05 הנתבעת נעתרה לכך. הצדדים הגיעו להסכמה כי לצורכי וותק, ההפסקה הנדונה לא תביא לפגיעה ברצף העסקתו של התובע. ז. ביום 23.6.05 שונתה הגדרת תפקידו של התובע ממנהל מדור בדירוג 15-17 מינהלי לראש ענף 16-18 לדירוג המינהלי (נת/16 לכתב ההגנה). ח. ביום 17.10.06 נערכה פגישה בין התובע ובין וינרמן, בסיומה הגיעו לסיכום בדבר תנאי העסקתו. מדובר בסיכום דומה לזה שהושג ביום 4.4.04, להוציא את סייג התחולה, שכן מדובר בסיכום שאמור להיכנס לתוקפו ללא דחייה כלשהיא. כמו כן, לסיכום זה התווספה התייחסות ל"החזרת שתי כוננויות שגרעו מהעובד" (נספח 17 לתצהיר התובע). ט. ביום 24.3.08 אושרה לתובע תוספת שהיה בדרגה כך שקיבל העלאה בדרגה מ - 18 ל - 18+ שהיא הדרגה המקסימאלית בדירוג המנהלי. התוספת אושרה רטרואקטיבית מיום 1.06.07. י. בתחילת חודש מאי 2008, סמוך לקבלת תלוש השכר לחודש אפריל 2008, התובע פנה לממונים עליו וביקש לברר מדוע חלה ירידה בשכרו. יא. ביום 5.5.08 שלח התובע מכתב התפטרות וזו לשונו: "הנדון: סיום תפקיד הריני להודיעך כי ברצוני לסיים את תפקידי בנציבות כבאות והצלה וביה"ס לכבאות בתאריך 5 יוני 2008 מהסיבות הבאות: ירידה משמעותית בשכר אי עמידה בסיכום תנאי שרות (מצ"ב) אי אפשרויות קידום.לטיפולך אודה. אלי כראדי" תמצית טענות הצדדים 3. לטענת התובע, בעקבות ההעלאה בדרגה, שכרו הופחת ב - 10 אגורות לשעת עבודה. נוסף על כך, הנתבעת לא עמדה בסיכומים אליהם הגיעה עם התובע ותנאי עבודתו לא שופרו כמובטח. מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר. 4. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מספר פעמים מעבודתו, ללא קשר לתנאי עבודתו. למעשה, בכל המקרים התובע סבר כי ראוי שיקבל שכר גבוה יותר וזו הסיבה להתפטרויותיו. מכל מקום, לא חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. הנתבעת פעלה לשיפור שכרו ורוב הנושאים שהועלו על הכתב במסמך מיום 4.4.04 טופלו. אשר לטענה של ההפחתה בשכר, זו אינה נכונה. התובע מבסס את טענותיו על נתון מתוך תלוש השכר שהוא "נתון עזר". בפועל, שכר הנטו של התובע עלה וגם חלה עליה בסכומים שהופרשו לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. 5. בישיבת ההוכחות נשמעו עדות התובע שהגיש תצהיר עדות ראשית וכן עדותו של מר בני וינרמן, שהתייצב כעד מטעם התובע וכל עדותו נשמעה בעל פה. המדינה הסתפקה בעדויות אלה ולא ביקשה להעיד עדים מטעמה. 6. לאחר ששקלנו את העדויות ששמענו ועיינו בראיות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות וכי אין לראות בנסיבות התפטרותו של התובע כנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11(א) לחוק. להלן נפרט את הטעמים למסקנה זו. 7. סעיף 11(א) לחוק נדון מספר רב של פעמים בפסיקת בתי הדין לעבודה. לאחרונה סוכמה ההלכה הפסוקה בנושא זה במילים אלה: "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]." (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13)). את טענות התובע יש לבחון לאור העקרונות המפורטים לעיל. 8. לטענת התובע, הוא התפטר לאור הירידה בשכרו. הכלל הוא כי "שכר עבודה הינו תנאי יסודי בחוזה העבודה, והפחתתו הינה הרעה מוחשית בעליל של תנאי העבודה" (דב"ע מז/3-108 עבד אליאס אלדויק - עזבון חאג' ראשיד אל שווקי, פד"ע יט 382, 385 (1988), שם הפחתת השכר היתה בשיעור של 20% (מ- 150 דינר ירדני ל - 120 דינר ירדני)). כפי שנפרש להלן, במקרה שלפנינו לא חלה כל פגיעה בשכרו של התובע. 9. הוצגו בפנינו שלושה תלושי שכר: מרץ, אפריל ומאי 2008. מעיון בתלושי השכר עולה כי בעוד שבחודש מרץ 2008, שכר היסוד של התובע שולם לפי דרגה 18, בחודש אפריל הוא עלה לדרגה 18+ (רטרואקטיבית מיוני 2007). בהתאם, בעוד ששכר היסוד המשולב לחודש מרץ עמד על 3,221.01 ₪, שכר היסוד המשולב לחודש אפריל 2008 עלה ל - 3,365.96 ₪. הטיעון בנוגע להפחתת השכר מבוסס על העובדה כי בחודש מרץ 2008 שולמו לתובע תוספות שכר וזאת משום ששכר היסוד המשולב היה נמוך משכר המינימום. בהתאם, בחודש מרץ שולמו לתובע "השלמת שכר" בסך 44.15 ₪ וכן "תוספת חוק מ" בסך 151.22 ₪. לאחר ההעלאה בדרגה ונוכח העליה בשכר היסוד המשולב, לא היה מקום להמשיך ולשלם לתובע תוספות אלה. בעקבות הפסקת תשלום ההשלמה לשכר המינימום, חלה ירידה בשכר היסוד של התובע (ר' עדות וינרמן בעמוד 19 לפרוטוקול, שורות 4-10). 10. אמנם בתלוש השכר של התובע, בעמודה שכותרה "נתוני עזר" צוין כי ערך השעה בחודש מרץ הוא 23.20 ₪ ואילו בחודש אפריל הוא עמד על 23.10 ₪, ברם מאחר שהתובע הועסק ב"דירוג / דרגה" (היינו במשכורת חודשית), אנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי מדובר בנתון עזר בלבד ומשום כך הבדל של 10 אגורות לשעה בנתון זה כשלעצמו אינו מהווה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה". 11. זאת ועוד, מעיון בתלוש חודש מאי 2008, עולה כי התיקון בשכר בחודש אפריל, אשר בוצע עקב העליה בדרגה, לא היווה סוף פסוק מבחינת העלאת השכר לתובע. בחודש מאי התובע קיבל הפרשי שכר נוספים, בגין שינוי זכאות מ"רכב שירות א'" ל"רכב שירות ב'" (אף שינוי זה הוחל רטרואקטיבית מיוני 2007). בחינת תלוש שכר לחודש מאי מביאה למסקנה כי בעקבות שינוי זה, גם השכר הפנסיוני של התובע (הן לפנסיה והן לקרן השתלמות) עלה מ - 4,272.77 ש"ח בחודש מרץ ל 4,962.24 ₪ בחודש מאי. 12. לסיכום האמור לעיל, אף אם שכר הבסיס והתוספות הקבועות פחתו בשקלים בודדים (בחישוב חודשי), כך שבחידוש שעתי, ערך השעה פחת ב - 10 אגורות, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעובד במשכורת, בדירוג / דרגה, שעם העלייה בדרגה שכרו הכולל (לרבות התוספות והחזר ההוצאות, שנכללו במשכורת הקובעת להפרשות הפנסיונית) לא ירד, אלא עלה. 13. לאמור לעיל נוסיף שהתובע כלל לא המתין לבדיקת תלוש השכר וכבר ביום 5.5.08, ימים בודדים לאחר קבלת המשכורת ותלוש השכר לחודש אפריל 2008, התפטר מעבודתו. גם לאחר שהתובע קיבל את שכר חודש מאי 2008 שכלל הפרשי שכר, התובע לא חזר בו מהודעת ההתפטרות. בהקשר זה נציין כי אף התובע הודה כי במועד ההתפטרות לא היה ער לכך שיקבל את תוספת הרכב בחודש מאי (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 10-13 ור' גם בעמוד 11, שורות 4-9). 14. התובע הוסיף וטען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים אף משום שהנתבעת הפרה את ההתחייבויות המפורטת במסמך מיום 4.4.04. בקשר למסמך זה הצדדים נחלקו בשאלה אם מדובר בהתחייבות מנהלית מחייבת ואם הנתבעת עמדה באמור בו. לדעתנו, בהתחשב בכך שהתובע התפטר כארבע שנים לאחר חתימת מסמך זה, כאשר בין לבין, גם באוקטובר 2004 הוא התפטר וחזר בו, הרי שעובדה זו מנתקת את הקשר בין המסמך ובין ההתפטרות האחרונה. נזכיר כי קיים מסמך דומה משנת 2006 ולא ברור מדוע התובע נסמך דווקא על האמור במסמך המוקדם יותר ולא על המסמך המאוחר. מכל מקום, בהתחשב בחלוף הזמן בין המסמך משנת 2004 ובין הודעת ההתפטרות, העובדה שהתובע המשיך בעבודתו, למרות שהאמור במסמכים אלה לא יצא אל הפועל, מצביעה על כך כי התובע השלים עם העובדה שהסיכום לא מומש במלואו. בעניין זה יש לציין כי גם אם התובע היה מסתמך על המסמך משנת 2006, שנתיים טרם התפטרותו, מסקנתנו לא היתה משתנה (השוו: דב"ע נד/ 3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994); ע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) - טלקר, (29.12.11)). 15. זאת ועוד, מהראיות עולה כי למעט נושא של "הבאת חברה שתעשה את כל עבודת האחזקה של בית הספר לכבאות והנציבות", כל הנושאים טופלו על ידי הנתבעת. כך, בעניין גמול השתלמות, התובע יצא לקורס מוכר לגמול השתלמות במימון הנתבעת (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 26-27, נספח נת/11 לכתב ההגנה). התובע עצמו העיד כי במהלך עבודתו לא ביקש לצאת לקורסים נוספים ולא ביקש מימון מתאים (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1-7). בידוע הוא כי תוספת "גמול השתלמות" תלויה בהשלמת מכסת לימודים מסוימת (ר' למשל לגבי גמול השתלמות במח"ר - ע"ע (ארצי) 108/99 פרינץ - מדינת ישראל, פד"ע לה 595 (2000)). בנסיבות בהן התובע כלל לא יצא ללימודים ואף לא פנה במהלך עבודתו לנתבעת בנושא זה, יש לדחות טענתו לפיה הנתבעת הפרה התחייבות כלשהיא כלפיו בנושא. נושא הדרגה טופל, שהרי התובע קיבל את הדרגה המקסימאלית בדירוג המנהלי (18+). בהקשר זה נוסיף כי לאורך תקופת עבודתו, הוגשו בקשות לקיצור פרק השהיה בדרגה של התובע (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 21-25). הנתבעת אף פעלה להגדלת מכסת הכוננויות לתובע והתובע אישר זאת בעדותו (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 19-20). הדברים אף עולים מהמסמכים שצורפו לתצהירו (נספחים 3, 4 ו- 11 לתצהיר התובע). בדומה, התובע קיבל תוספת שכר בגין רכב, שמצאה ביטוי במשכורת חודש מאי 2008 (רטרואקטיבית מיוני 2007). העובדה שהתובע לא היה ער לכך אינה משנה את העובדה כי הנתבעת פעלה בנושא. יחד עם זאת, בהקשר זה נעיר כי טענת התובע שלא היה ער לעניין זה מחזקת את מסקנתנו לפיה התובע לא איפשר לנתבעת "לתקן" את ההרעה הנטענת והתפטר לפני שבחן את השלכותיה של ההעלאה בדרגה. 16. מהמתואר לעיל עולה כי למעט טיפול "בהבאת חברה שתעשה את כל עבודות האחזקה", הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובע. וינרמן העיד כי הנתבעת אכן לא טיפלה בנושא האחרון (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 22-25). יחד עם זאת, בנסיבות בהן כל הנושאים שהם בתחום הישיר של תנאי השכר של התובע טופלו, איננו סבורות כי העובדה שהנתבעת לא פעלה בנושא אחד (שיש בו השפעה עקיפה על תנאי עבודתו של התובע, ואין לו כל השפעה על תנאי שכרו), מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המזכה בפיצויי פיטורים. 17. בשולי הדברים נציין כי במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם מדובר בהתחייבות מנהלית, אנו סבורות כי הדין עם הנתבעת ומהראיות עולה כי אף התובע ידע כי סיכומים עימו כפופים לאישורים שיש לקבל: "לא יודע אם הוא הבטיח לי אישית כי כל מה שהוא עשה זה כפוף לנציב כבאות והצלה." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 21-22). בנוסף, מעדותו של וינרמן עולה כי נושא ההתקשרות עם גופים מסחריים לא היה בידי הנציב, אלא בידי ועדת המכרזים במשרד הפנים (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 13-28) ואף עובדה זו תומכת במסקנה כי אין מדובר בהתחייבות מנהלית מחייבת. 18. הסיכום בנושא החברה החיצונית קשור לטענת התובע כי הוטלו עליו משימות רבות. הגם שמהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי אף הנתבעת סברה כי יש לאשר לתובע עבודה בשעות נוספות ובכוננויות, מצאנו שהיתה האדרה רבה בעדותו של התובע בנושא זה. כך למשל, בעוד שהתובע העיד בתצהירו כי עשה תפקיד של שני אנשים, מחקירתו הנגדית התברר כי מדובר בפרק זמן של שלושה חודשים, בהם עובד אחר שהה בחופשת מחלה (עמוד 4 שורה 21 עד עמוד 5, שורה 1). בדומה, הטענות לעבודה בשעות רבות אינן נתמכות במספר "השעות הנוספות" ששולמו לתובע, כפי שעולה מתלושי השכר. מכל מקום, אף אם נקבל הטענה לפיה עבודתו של התובע היתה תובענית, אין בכך להצמיח לתובע זכות לדרוש מהנתבעת שהיא תתקשר עם חברה חיצונית לצורך ביצוע עבודות האחזקה. 19. נוכח המסקנות המפורטות לעיל, אשר בעיקרן מבוססות על העובדות שהוכחו בתובענה זו, לא מצאנו כי הנפסק בת"א (חי) 722/04 סנפיר השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל, (21.2.13)), אליו התובע הפנה בסיכומיו, יש בו לשנות את המסקנה אליה הגענו. 20. התובע טען בתצהירו כי קיים נוהג בנציבות לפיו כל עובד המסיים את עבודתו בנציבות, אף אם התפטר, זכאי לפיצויי פיטורים (סעיף 18 לתצהיר התובע). טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכח קיומו של נוהג כאמור (ר' עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול, שורות 3-13). 21. סוף דבר א. התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. ב. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.התפטרות