ניתן להעלות טענת העדר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון

ניתן להעלות טענת העדר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון אף שניכרת בשנים האחרונות מגמה לצמצם את מרחב פרישתה של הלכה זו (ראו למשל רע"א 3121/08 רחל נדב נ' בלבול עובדיה, ניתן ביום 25.8.08, בסעיף 19 להחלטה), הרי שבשלב מוקדם זה של ההליך, משהעלאת הטענות בשלב זה על ידי הנתבעות 1 ו-3 אינה נגועה בחוסר תום לב, ומשנערך דיון במעמד הצדדים בשאלת הסמכות העניינית והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בנושא זה - רשאי בית הדין להידרש לנושא זה וזוהי אף חובתו. כך אף באשר לבירור השאלה אם כשיר מי מבעלי הדין לתבוע או להיתבע. בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי: "[...] חייב בית-המשפט להפסיק הליך ואף לבטלו, אם נוכח לדעת, שאין לפניו תובע או נתבע, כגון שחבר בני-אדם שתבע או נתבע, חסר ישות משפטית ועל-כן אין החוק מכיר בקיומו [...] והוא חייב לעשות כן, כל אימת שהנתבע כופר בקיומו המשפטי של התובע" (ע"א 207/74THE RUSSIAN ECCLESIASTICAL MISSION IN JERUSALEM נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 836, 839; להלן - "פרשת המיסיון הכנסייתי הרוסי בירושלים"). 18. ולענייננו - הגם שהמילים "בשלב מקדים זה" נשמטו מציטוט החלטת כב' הש' כהן בסיכומי התובעים, הרי שדי בעיון שטחי בה כדי לגלותן וליתן להן את המשקל הראוי להן. אכן, ההחלטה ניתנה ביום 22.5.11, שעה שההליך היה בשלב מקדמי ביותר ואפילו בטרם הוגש כתב הגנה. עובדות טכניות-פרוצדוראליות אלה הן-הן שעמדו בבסיס דברי כב' הש' כהן כי "בשלב מקדים זה נראה כי נתבעות 1 ו-3 הינן צדדים רלבנטיים". משכך, ברי כי אין לראות בהחלטה משום החלטה מהותית לגופם של דברים. עתה, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בעניינים שעל הפרק, ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון והוגשו סיכומים מטעמם - ניתן לקבל החלטה לגופה. 19. גם באשר להשלכת ההחלטה על סוגיית הסמכות העניינית יש לקבל את עמדת הנתבעות 1 ו-3. לדידי, יש להבין את ההחלטה כמתייחסת לסוגיית הסמכות העניינית הקשורה אך ורק בהליכי בוררות על פי חוק הספורט, שכן זו הסוגיה המסוימת שעמדה בפני כב' הש' כהן, כך עולה אף מלשון ההחלטה. שאלת סמכות עניינית הנעוצה באיזה מתתי-סעיפיו של סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה לא עמדה על הפרק באותו השלב ומכאן שאף לא נדונה וממילא לא הוכרעה, לא בכלל וודאי לא לגופה. 20. מהאמור עד כה עולה כי החלטת כב' הש' כהן אינה "החלטה חלוטה" שניתן לשנותה רק באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, ואין באמור בה כדי לייתר או לשלול דיון בסוגיות המונחות עתה לפתחו של בית הדין. אשר על כן, טענות התובעים בעניין זה - דינן להידחות. ב. מעמד הנתבעת 1 - האם קבוצת כדורסל היא אישיות משפטית? 21. התובעים טוענים כי הנתבעת 1 היא אישיות משפטית לכל דבר ועניין. לדבריהם, הקבוצה מאוגדת באיגוד הכדורסל, מספרה באיגוד הוא 84, יש לה חשבון באיגוד, היא מקבלת תקציבים ממנהלת ליגת-העל והיא חתומה על הסכמי העסקה עם שחקנים. מנגד, טוענות הנתבעות 1 ו-3 וכן העירייה, כי הקבוצה אינה אישיות משפטית, כי לא ניתן לרכוש אישיות משפטית באיגוד הכדורסל וכי לא בכדי מנוהלות קבוצות הספורט במדינת ישראל באמצעות עמותות או תאגידים. 22. בפסיקה אין התייחסות מפורשת לשאלה הקונקרטית האם קבוצת כדורסל או קבוצת ספורט בכלל - מהווה אישיות משפטית. בפרשת המיסיון הכנסייתי הרוסי בירושלים נקבע כי: "תנאי-בלעדיו-אין לניהול תקין של הליך משפטי הוא, שיעמדו זה מול זה שני בעלי הדין שבריבם נדרש בית-המשפט לפסוק. מקום שאין לך תובע, אין לך תובענה, ומקום שאין לך תובענה, אין בית-המשפט רשאי לפסוק, ואם פסק, לא קם מעשה-בית-דין [...]. נוכח הצורך בקיומו של תובע, שבהעדרו אין תובענה בפני בית-המשפט, רשאי בית-המשפט לחקור ולדרוש, אם אמנם נתאגד חבר בני אדם שתבע, והוא חייב לעשות כן, כל אימת שהנתבע כופר בקיומו המשפטי של התובע ודורש בגלל כן למחוק תובענה" (בעמ' 839 לפסק הדין). 23. אמנם בציטוט זה ישנה התייחסות לתובע, אולם יפים הדברים גם לגבי נתבע. לאור דברים ברורים אלה, יש להכריע עתה בשאלה אם הנתבעת 1 מהווה אישיות משפטית אם לאו. מהי משמעות הדיבור "אישיות משפטית"? הכיצד ניתן לקבוע אם תופעה כלשהי מהווה "אישיות משפטית" הכשרה לתבוע ולהיתבע? 24. המקור הנורמטיבי הראשוני הרלוונטי לשאלה שבפנינו הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן - "חוק הכשרות"). סעיף 1 לחוק זה קובע כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" ובסעיף 2 נקבע כך: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (ההדגשות שלי - י.א.ש.). בהעדר הגדרה בחוק הכשרות למילה "אדם", יש לפנות לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981. סעיף 1 לחוק זה קובע: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה; אולם על מלים וביטויים [...] שבחיקוקים והוראות מינהל שניתנו לפני תחילת חוק זה לא יחול סעיף 3 אלא יוסיפו לחול ההגדרות שבסעיף 1 לפקודת הפרשנות". מאחר שענייננו בחוק הכשרות שנחקק בשנת 1962, חל בענייננו הסיפא לסעיף 1 לחוק הפרשנות, המפנה לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הפרשנות"). פקודת הפרשנות מגדירה את המילה "אדם" כך: "'אדם' - לרבות חברה או התאחדות או חבר בני אדם, בין שהם מואגדים ובין שאינם מואגדים;" בענייננו, ברי כי הקבוצה, הנתבעת 1, אינה "בשר ודם". כמו כן אין מדובר בחברה שהתאגדה על פי חוק החברות, תשנ"ט-1999 או בעמותה שהתאגדה על פי חוק העמותות או באגודה שיתופית. אלא שעל פי הגדרת פקודת הפרשנות, אין צורך בהתאגדות, אלא די בכך כי מדובר ב"חבר בני אדם, בין שהם מואגדים ובין שאינם מואגדים". אם כן, האם מהווה הקבוצה "חבר בני אדם"? 25. בפרשת המיסיון הכנסייתי הרוסי בירושלים נאמר כי: "אכן, יש וחבר בני-אדם יכול לעמוד בדין, אם הוסמך לכך בחיקוק, אף אם לא הוכר כישות משפטית ממש, כמו איגוד מקצועי [...] ואף באין חיקוק כזה יכול חבר בני-אדם כזה לתבוע בתביעת-ייצוג על-פי תקנה 29 [הכוונה היא לתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - י.א.ש.]. אך מאחר שלטענת המערערת היא נתאגדה כדין, אין זה מן הצורך להאריך את הדיבור על בעיה זו" (בעמ' 840 לפסק הדין). בעניין אברמוב אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "אישיות משפטית היא תופעה אשר הדין מעניק לה כשרות לזכויות ולחובות (במובן הרחב) [...] כשרות זו יכולה להיות כללית או מוגבלת" (רע"א 46/94 אילה זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202 (להלן - "פרשת אברמוב"), בסעיף 4 לפסק הדין). ואכן, בספר החוקים של מדינת ישראל ניתן למצוא דברי חקיקה לא מעטים, שבהם נקבע מפורשות כי גוף זה או אחר מהווה אישיות משפטית ו/או כי הוא כשר לביצוע פעולות משפטיות ו/או כי הוא מהווה תאגיד או אדם ו/או כי הוא כשר לזכויות וחובות ו/או כי הוא יכול לתבוע ולהיתבע (ראו למשל סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999; סעיף 10 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]; סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980; סעיף 21 לפקודת האגודות השיתופיות; סעיף 7 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיף 6 לחוק איגודי ערים, תשט"ו-1955; סעיף 3 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953; סעיף 3א לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958; סעיף 66 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975; סעיף 3 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978; סעיף 4 לחוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"א-1961; סעיף 8 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995; סעיף 13 לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992; סעיף 3 לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990; סעיף 2 לחוק התקנים, תשי"ג-1953; סעיף 8 לחוק יד יצחק בן-צבי, תשכ"ט-1969; סעיף 2 לחוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז-1967; סעיף 4 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; סעיף 8 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968; סעיף 11 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975; סעיף 5 לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965; סעיף 3 לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977; סעיף 4 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959; סעיף 4 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד-1963; סעיף 3 לחוק המועצות למוצרי פירות וירקות (ייצור וייצוא), תשל"ג-1973; סעיף 3 לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973; סעיפים 2 ו-11 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958). 26. יחד עם זאת, אין זה הכרחי כי ההכרה באישיותה המשפטית של תופעה משפטית כלשהי תיעשה בדרך מפורשת: "כדי שלתופעה מסוימת יוקנה האופי של אישיות משפטית, בהיעדר הוראה מפורשת, נדרש כי הוראת החוק, על-פי פירושה הראוי, מקנה לאותה תופעה, במשתמע, מעמד של אישיות משפטית. נדרשת מסקנה פרשנית, כי דבר היותה של אותה תופעה אישיות משפטית כתוב בדיו בלתי נראית, ועל-כן מתבקש מבין השורות [...] בהכרה בקיומה (ממקור אחר) של האישיות המשפטית לא די [...] אישיות משפטית שאינה אדם [...] אינה נוצרת על-ידי פעולה פיזית, אלא על-ידי פעולה משפטית (בדרך כלל, רישום במרשם פורמאלי), אשר מוכרת (במפורש או במשתמע) כיוצרת אישיות משפטית ('מלאכותית', שאינה אדם). נדרש אפוא אקט של הכרה של שיטת המשפט באותה תופעה כבאישיות משפטית. הכרה זו צריכה להיות אפוא תכליתה של הוראת החוק, ובהיעדר הוראה מפורשת, היא יכולה להשתמע. [...] הכרה שיפוטית בתופעה כבאישיות משפטית מחייבת בחינה שיפוטית קפדנית, שאם לא כן עלולים יחסי המשפט להשתבש, וזכויות (מוקנות) עלולות להיפגע" (רע"א 46/94 אילה זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202 (להלן - "פרשת אברמוב"), בסעיפים 5-6 לפסק הדין; ההדגשה שלי - י.א.ש.). בענייננו, לא הוצג בפני כל דבר חקיקה הקובע במפורש את מעמדה של הקבוצה כאישיות משפטית. התובעים לא טענו כי הקבוצה התאגדה על פי דין כלשהו וממילא לא הציגו מסמכי התאגדות כלשהם. כמו כן, הקבוצה אינה רשומה בכל מרשם פורמאלי שהוא, פרט לרישומה באיגוד הכדורסל. בנוסף, התובעים לא ציינו בכתב התביעה - או באיזה מכתבי הטענות מטעמם - את מספר הזהות של הקבוצה, וזאת בניגוד להוראות תקנה 9(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. כך גם לא צוין כי הקבוצה היא תאגיד כלשהו ולא פורטה הצורה שבה התאגדה, וזאת בניגוד להוראת תקנה 9(4) לתקסד"א (החלה כיום גם בבתי הדין לעבודה מכוח הוראות סעיף 9(3א) לתקנות בית הדין לעבודה סדרי דין התשנ"ב-1991). 27. גם הפנייה לחוק הספורט אינה מלמדת כי יש להכיר בקבוצת ספורט כבאישיות משפטית. ואף העובדה שמדובר בקבוצת כדורסל מוכרת בעלת שם, אין בה כדי להעניק לה מעמד בדין. וכך נקבע: "העובדה שהוא 'מוסד' ושיש לו 'שם' המוכרים בחוק, אין בה כדי להעניק לו מעמד או כשירות של אישיות משפטית" (ע"א 572/77 גבזו ירון (מבורך) נ' בי"ס תיכון מקצועי עירוני דתי (תורה ומקצוע), פ"ד לג(1) 365). עוד יש לשים לב כי התובעים עצמם טוענים כי הקבוצה "היא אישיות משפטית לעניין זכויות וחובות באיגוד הכדורסל" (סעיף 7 לתגובת התובעים לבקשת המחיקה על הסף). כלומר, אף התובעים עצמם מסייגים את אישיותה המשפטית של הקבוצה, אם יש כזו, לעניינים הקשורים לאיגוד הכדורסל בלבד. מכאן, ובהעדר חיקוק המקנה לקבוצה - במפורש או במשתמע - כשרות לפעולות משפטיות, יש לקבל את טענות הנתבעות 1 ו-3 שלפיהן יש למחוק את התובענה כנגד הנתבעת 1, משאינה אישיות משפטית בעלת כשרות לתבוע ולהיתבע. ג. מעמד הנתבעת 3 - האם חליף של הנתבעת 2? 28. הצדדים אינם חולקים על העובדה כי התובעים כלל לא עבדו בשירות העמותה החדשה. המחלוקת ביניהם נוגעת לשאלה האם לקחה על עצמה העמותה החדשה את התחייבויותיה של העמותה הישנה או נכנסה בנעליה. טענות התובעים נסמכות על שלושה - האחד, כי העמותה החדשה נכנסה דה פקטו בנעלי העמותה הישנה. השני, כי על פי הוראות רשם העמותות היה על העמותה החדשה לקבל על עצמה את כל החובות והזכויות הכרוכות בקבלת פעילות העמותה הישנה והשלישי, כי העמותה החדשה פרעה את חובות העמותה הישנה ויש לראות בהתנהגותה זו בהכרה באחריותה לחובות העמותה הישנה. טענה נוספת בפי התובעים נוגעת לעובדה שהעברת פעילות בין העמותות מוסדר בתקנון התאגדות הכדורגל המורה כי על העברת זכויות ניהול בקבוצה יש לדווח ולקבל אישור ובין היתר לצרף כתב התחייבות לכיסוי חובות. לטענת התובעים יש להחיל הוראות אלה גם בעמותות של קבוצות הכדורסל כדוגמת העמותה החדשה. עוד טוענים התובעים, כי משלא הציעה העמותה החדשה להמשיך ולהעסיק את התובעים חלות עליהם הוראות סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים והעמותה החדשה חייבת בתשלומם. לא מצאנו כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח טענותיהם. 29. באשר לטענה כי העמותה החדשה נכנסה בנעלי העמותה הישנה - התובעים מבססים טענתם על הוראות סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, המקנה סמכות ייחודית לבית הדין לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו...". המונח "חליף" נבחן בפסיקה וכך נקבע בפרשת מורדוך: "אמור מעתה כי חליפו של מעביד לעניין סעיף 24(א)(1) לחוק בית לעבודה הוא מי שבא במקום המעביד עקב הוראה סטטוטורית (כגון יורשים או שאירים) ואף עקב העברת זכויות וחובות מרצון ..." (דב"ע מט/3-33 מ.ב.ע. (פיתוח) בע"מ - ראול מורדוך ואח', פד"ע כ' 313; הדגשה שלי - י.א.ש.). בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי על מנת לקבוע שעמותה חדשה היא חליפתה של העמותה הקודמת יש צורך להוכיח קיומו של הסכם להעברת זכויות וחובות. וכך קבע: "בהתחשב בהעדרו של הסכם כאמור, ניתן לקבוע שמעורבותה של המשיבה לא היתה של מעביד נוסף ולפיכך לא היתה כל מעורבות ביחסי העבודה עם המערער. אין זה מובן על סמך מה טוען המערער כי המשיבה הינה גוף שהוקם וקלט את כל הזכויות והחובות של העמותה ונכנס לנעליה... לא השתכנענו כי המשיבה הינה חליפתה של העמותה. המשיבה לא באה במקום העמותה מכח הוראה סטטוטורית כלשהי ולא עקב העברת חובות וזכויות מרצון, לא ידוע על תאריך כלשהו של רכישה, על הסכם, או על אקט כלשהו של העברה מרצון. למערער היה צריך להיות ברור כי בר הפלוגתא שלו לכל דבר ועניין, תהיה העמותה איתה חתם על הסכם העסקה". (ע"ע 294/99 ניסים לוי - התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 אשדוד, ניתן ביום 3.12.00); הדגשה שלי -י.א.ש.). כך גם בענייננו. התובעים לא הציגו כל מסמך שיש בו כדי להוות ראיה להעברת זכויות וחובות מרצון ו/או כל מסמך שניתן לראות בו משום הסכם לנטילת אחריות לחובות העמותה הישנה וקבלת זכויותיה (ראו גם ע"ע 1505/02 שלום אטיה - מרחב מרכז חומרי בנין וקרמיקה בע"מ, ניתן ביום 19.7.06). 30. טענות התובעים נסמכות על הטענה, כי על פי הוראות רשם העמותות וחוק העמותות היה על העמותה החדשה לקבל על עצמה את כל החובות והזכויות הכרוכות בקבלת פעילות העמותה הישנה. התובעים מפנים להוראות המפורטות בעמ' 31 לחוברת שהונפקה על ידי רשם העמותות שעניינה ניהול תקין של עמותות ובה נאמר: "סעיף 17 לחוק העמותות קובע כי 'החברות בעמותה היא אישית, אינה ניתנת להעברה ואינה עובדת בירושה'. בשונה מחברה, אין לחברי העמותה זכות קניינית בעמותה, הם אינם יכולים להעביר או למכור את החברות בעמותה לאחר. לפיכך, לא ניתן למכור עמותה. במידה ובכוונת העמותה להעביר פעילות לעמותה אחרת, בעלת מטרות דומות, עליה לקבל על כך החלטה במוסדות העמותה. במידה ומדובר בהעברת כל פעילות העמותה, על העמותה המעבירה להתפרק מרצון עם סיום העברת הפעילות. על העמותה הקולטת לקבל החלטה על קבלת הפעילות במסגרת מוסדות העמותה, ולקבל על עצמה את כל החובות והזכויות הכרוכות בכך". (הדגשה שלי - י.א.ש.) לעמדת התובעים, מטרת החוק והנחיות הרשם היא למנוע יצירת חובות על ידי העמותות והעברת פעילות לעמותות אחרות במטרה לחמוק מנושים שונים. התובעים מוסיפים, כי בהחלטת רשם העמותות מיום 17.8.08 המופנית כלפי העמותה החדשה, ראה הרשם את העמותה החדשה כאחראית לחובות העמותה הישנה בעת שציין: "ממכתבך עולה בבירור כי הקבוצה היום מנוהלת ע"י מרשתך, כאשר בעבר הקבוצה נוהלה ע"י העמותה הישנה. כלומר, הקשר בין מרשתך לבין העמותה הישנה הוא הקבוצה. עיריית אשקלון אינה מנהלת את העמותה וגם אינה מנהלת את הקבוצה. מרגע שעמותה מנהלת קבוצה, חלים על העמותה וגם על הקבוצה, דיני העמותות על כל הקשור בכך, בין היתר, איסור העברת פעילות מעמותה אחת לשנייה אלא לפי הוראות חוק העמותות בעניין זה, ואין נפקא מינה אם הגורם שיזם את ההעברה היא העירייה ולא העמותה הישנה. מבחינת חוק העמותות ורשם העמותות, קיימת העברת פעילות בין שתי העמותות שלא כדין ושלא ע"פ הוראות חוק העמותות בעניין זה. להזכירך, ע"פ חוק העמותות, ועל פי חוברת ניהול תקין עמוד 37: "במידה ובכוונת העמותה להעביר פעילות לעמותה אחרת, בעלת מטרות דומות, עליה לקבל על כך החלטה במוסדות העמותה. במידה ומדובר בהעברת כל פעילות העמותה, על העמותה המעבירה להתפרק מרצון עם סיום העברת הפעילות. על העמותה הקולטת לקבל החלטה על קבלת הפעילות במסגרת מוסדות העמותה, ולקבל על עצמה את כל החובות והזכויות הכרוכות בכך". במקרה דנן, הפעילות שהיא הקבוצה צברה חובות רבים, ביניהם, לנושים ועובדים. לא ייתכן כי, העמותה החדשה תיקח על עצמה את הפעילות כאשר היא יודעת כי ישנם נושים. ע"פ המכתב, המועצה להסדר ההימורים בספורט לא תעביר הקצבות למרשתך כל עוד זו לא תיטול על עצמה את חובותיה הרשומים בספריה של העמותה הישנה, זאת, לאור נוהל המועצה בנוגע להעתקת פעילותן של קבוצות מעמותה אחת לאחרת בסעיף 9.4.1 המצ"ב. דהיינו, המועצה רואה קשר בין פעילות העמותה החדשה והישנה". לטענת העמותה החדשה, מהמכתב עולים דברים והיפוכם ואין ללמוד ממנו את מה שמבקשים התובעים ללמוד ממנו. 31. עיון בהודעת רשם העמותות מעלה כי הוא קובל כנגד התנהלות העמותה החדשה אשר לא נטלה על עצמה את החובות של העמותה הישנה. ממכתב זה, אין ללמוד על קיומו של הסדר בין במפורש, בין מכללא של העמותה החדשה לנטילת חובות העמותה הישנה. להיפך, לאור העובדה כי רשם העמותות מסיק שמדובר בהעברת פעילות בין שתי העמותות בניגוד להוראות הדין, מורה הוא לעמותה החדשה לקבל על עצמה את הזכויות והחובות של העמותה הישנה ולהסדירן וזאת כתנאי לקבלת אישור ניהול תקין. מכאן למדים כי מקום שהעמותה החדשה אינה לוקחת על עצמה במפורש את הזכויות והחובות, אין לראותה כחבה בהם. כאמור לעיל, לא הוצג בפנינו כל מסמך המעיד כי העמותה החדשה לקחה על עצמה את התחייבויות העמותה הישנה. 32. אלא שלטענת התובעים, בפועל, פרעה העמותה החדשה חלק מחובות העמותה הישנה ויש לראות בהתנהגותה זו כהכרה באחריותה לפירעון חובות העמותה הישנה. העמותה החדשה טענה כי אכן, בתחילת פועלה, פרעה חוב שהיה ידוע כפסק דין חלוט כנגד העמותה הישנה. אלא שאין בכך כדי לקבוע שלקחה על עצמה את כל התחייבויות העמותה הישנה כאשר בענייננו מדובר בתביעה שנולדה חמש שנים לאחר תחילת פעילותה של העמותה החדשה ואין מדובר בחוב שהיה ידוע לעמותה החדשה בעת העברת הפעילות. עוד טוענת העמותה החדשה כי כל יתר חובותיה הידועים של העמותה הישנה נפרעו על ידי העמותה הישנה עצמה או על ידי חבר הוועד שלה, מר ידידיה רפפורט. גרסה זו של העמותה החדשה לא נסתרה. למעט אותו חוב על פי פסק הדין אשר רשם העמותות העמיד את פירעונו כתנאי למתן אישור ניהול תקין, לא הציגו התובעים כל ראשית ראיה שממנה ניתן ללמוד כי העמותה החדשה נטלה על עצמה את התחייבויות העמותה הישנה (ראו גם תב"ע לד/2-69, משה אמינוף - גיאורה רג'ואן, פד"ע י' 69). לא ניתן להטיל על העמותה החדשה (שזהות חבריה שונה מזהותם של חברי העמותה הישנה) התחייבויות שלא היו ולא היו צריכים להיות מודעים להם כאשר אין ראיה ברורה ומפורשת כי הסכימו ליטול ההתחייבויות על עצמם. עם זאת, יתכן ויש מקום לראות בקבוצה משום נכס העובר מיד ליד (ראו גם ה"פ 2261/03 ס.א.ד.ר. חב' לעבודות בנין בע"מ - ויקטור יונה, סעיפים 31-32 לפסק הדין, ניתן ביום 10.11.03). במקרה שכזה, ככל שיש לראות בקבוצה משום נכס שלכאורה עבר מידי העמותה הישנה לידי העמותה החדשה, וככל שיש מקום לבחון את התמורה המגיעה בגינה, מסור הדבר לידיו של מפרק העמותה הישנה ואינו נוגע לבחינתנו כאן. 33. כך גם יש לדחות את טענת התובעים שלפיה יש להחיל על העמותה החדשה בדרך של היקש את ההוראות הנוגעות להעברת פעילות בין העמותות כפי שהן מוסדרות בתקנון התאגדות הכדורגל ושעל פיהן, במקרה של העברת זכויות ניהול בקבוצה, יש לדווח ולקבל אישור ובין היתר לצרף כתב התחייבות לכיסוי חובות, מעשים שמהם ניתן ללמוד כי כל העברת בעלות/זכויות ניהול וכו' כרוכה בהתחייבות מצד המבקש להעביר את הזכויות/בעלות, לשאת בכל החובות של הצד הקודם. כאמור, אין לקבל טענה זו. מדובר בעמותות הכפופות לאיגוד הכדורסל אשר תקנון הכדורגל אינו חל בעניינן. תקנון כזה שעניינו קבוצות הכדורסל, לא הוצג בפני בית הדין ולא ניתן להקיש מתקנון אחד למשנהו. 34. באשר לטענה, כי משלא הציעה העמותה החדשה להמשיך ולהעסיק את התובעים חלות עליה הוראות סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים והעמותה החדשה חייבת בתשלומם. בעניין זה די בטענת העמותה החדשה כי יחסי העבודה בין העמותה הישנה לבין התובעים הסתיימו לכל המאוחר בחודש 7/07 ובנוגע לחלק מהתובעים בעונה הקודמת לכך, בעוד שהיא עצמה החלה את פעילותה בחודש 10/07. פער שכזה, יש בו כדי להעיד כי בין העמותה החדשה לבין התובעים לא היה כל קשר בזמן אמת ואין בניתוק הקשר בינם לבין העמותה הישנה כדי להביא לחיובה בתשלום פיצויי מכוח סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים. ככל שיש לתובעים טענות בעניין זכאותם לפיצויים בשל אי חידוש חוזה עבודה וככל שטוענים התובעים לעילה עצמאית כנגד העמותה החדשה ולא מכוח היותה חליף של העמותה הישנה, הרי שאלה צריכים להיות מופנים כלפי העמותה הישנה בלבד. 35. סיכומו של דבר - לאור כל האמור, משלא הרימו התובעים את הנטל להוכיח כי העמותה החדשה נכנסת בנעלי העמותה הישנה תוך קבלת זכויותיה והתחייבויותיה הן בהסכם מפורש, הן בהסכם מכללא, ומשלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין העמותה החדשה, לא קנה בית הדין סמכות לדון בתביעה ודין הבקשה למחיקה על הסף, להתקבל. 36. לאור התוצאה, אין צורך לדון בטענות העירייה - ובתגובת הנתבעות 1 ו-3. 37. משהוגשה בקשה לפירוק העמותה הישנה (פר"ק 11496-07-11) הרי שעל פי הוראת סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980, המחילה על פירוק עמותה את הוראות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 לא ניתן להמשיך בהליכים אף כנגד העמותה הישנה ללא קבלת אישור בית המשפט המחוזי הדן בפירוק (ראו סעיף 267 לפקודת החברות). על כן, ההליכים כנגדה יעוכבו. אחרית דבר 38. הבקשה מתקבלת, התביעה תמחק. בנסיבות העניין - יישא כל צד בהוצאותיו.סמכות ענייניתדיון