תביעה להכיר בפגיעה ממנה סובל בכתפיו ובצוואר (קרע בגידי הכתפיים) כפגיעה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע, כי המערער לא הניח תשתית עובדתית, לפיה ביצע פעולות חוזרות ונשנות כנדרש לצורך הכרה בפגיעה על פי עילת המיקרוטראומה. יצוין כי להליך זה קדמה תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה בשל אירוע ספציפי (ב"ל 2479/05), וערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 756/07), בו הסכימו הצדדים לבחון את תחולת הלכת המקירוטראומה על עניינו של המערער. התשתית העובדתית וההליך בבית הדין האזורי המערער, יליד 1953, עובד מגיל 9 (49 שנה) במוסכים, בעבודות צבע ופחחות. בית הדין האזורי תיאר את פעולות המערער בעבודתו באופן הבא: "התובע [המערער כאן, ע.ר] העיד כי עסק במתיחת רכבים על ידי מותח שרשרת - פעולה פיזית בה הוא מחבר שרשרת לרכב, באמצעות שני ווים ומושך אותה בעוצמה לכיוון גופו. התובע טוען, כי עת הפעיל את מלוא כוחו החליקו ידיו מן האחיזה והוא חש בזעזועים זעירים בכתפיים". לטענת המשיב (להלן: המוסד) בבית הדין האזורי, המערער לא הניח תשתית עובדתית לביסוס קיומה של מיקרוטראומה, מהטעם שלא הוכיח ביצוע של תנועות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו. בית הדין האזורי בחן את הפעולות שביצע המערער במסגרת עבודתו והגיע למסקנה, כי הן אינן עומדות בדרישת הפסיקה לעניין מיקרוטרואמה, מכיוון שמדובר בעבודה המחייבת ביצוע מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה, והן מבחינת המשקל. בית הדין האזורי ציין כי אמנם דרשה עבודתו של המערער מאמצים פיזיים מרובים, אך הפעולות הללו לא היו זהות במהותן ולא פעלו בזו אחר זו כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק מצטבר, ועל כן לא ניתן לומר כי הונחה תשתית להכרה בפגיעה על פי עילת המיקרוטראומה. הערעור המערער טוען בערעור את הטענות העיקריות הבאות: בית הדין האזורי התעלם מכך שמבחינה פיזית, המתיחות אותן ביצע בכל הרכבים שתיקן, נעשות באותו אופן על ידי משיכה כלפי הגוף עם ראנטש (מותח שרשרת בעל ידית אחיזה), גם אם הפגיעה ברכב היא בחזית, בצד או מאחור; הדבר היחיד שמשתנה ממקרה למקרה, זה המיקום שבו תולים את הווים, אך בכל מקרה מדובר באותה צורת משיכה ומתיחה; בית הדין האזורי התעלם מכך, כי מדובר בפעולות חוזרות ונשנות עשרות פעמים במהלך רוב יום עבודתו של המערער; המערער העיד, כי בכל רכב המשיכות יכולות להיות בין 6 ל-80 פעמים, ובכל יום מטפל הוא ב- 6-7 רכבים; הנזק שנגרם למערער הוא קרע גדול בגיד הכתפיים, נזק שאינו יכול להיגרם מתחלואה טבעית, והמערער אינו עוסק בפעולה פיזית אחרת מלבד בעבודתו; המתיחות החוזרות, שהיו עיקר עבודתו, הן שגרמו בסופו של דבר לקרע. ביום 7.3.2012 התקיים דיון קדם בו הודיע המערער, בין היתר, כי הוא חוזר על כל טענותיו בבית הדין האזורי ובערעור. המוסד טען את הטענות העיקריות הבאות: מהודעת המערער לחוקר עולה, כי עשה מגוון רב של עבודות במוסך, הכוללות פעולות של יישור, שפשופים, פירוק חלקי רכב, הרכבה, צביעה; עבודות שונות אלה המורכבות מפעולות מגוונות נעשו בתדירות משתנה ולפרקי זמן משתנים בהתאם לסוג העבודה הנדרש; בעדותו לא ידע להעריך את פרקי הזמן להם נדרשו הפעולות השונות, וכן העיד כי בעת ביצוע פעולות מתיחה הוא לוקח הפסקות; נוכח הפעולות המגוונות לא ניתן לבודד את פעולת המתיחה מיתר הפעולות שביצע, ולכן, כפי שגם נקבע במקרים דומים בפסיקה, לא ניתן לומר כי מתקיים כאן רצף פעולות חוזרות ונשנות הדומות במהותן, ועל כן יש לדחות את הערעור (פס"ד שבח; עב"ל 709/08). במהלך דיון הקדם הציע בית דין זה את ההצעה הבאה: להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי כאשר התשתית העובדתית תהיה שמערער הוא פחח במשך 49 שנים. במסגרת עבודתו הוא משתמש במכשיר הנקרא - מותח שרשרת רנטש (להלן: המכשיר). תיאור פעולות המערער במכשיר יצוטטו מסעיף 8 לפסק הדין בבית הדין האזורי. המערער הסכים להצעת בית הדין, אולם המוסד הודיע כעבור מספר ימים על דחיית ההצעה. דיון והכרעה במסגרת דיון קדם ערעור הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי טענות הצדדים כפי שנטענו במהלך הדיון ישמשו כסיכומים בכתב מטעמם. אשר על כן, בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים כאמור לעיל, ועל יסוד כלל החומר בתיק שלפנינו. לעניין הוכחת יסודות תורת המיקרוטראומה, הלכה פסוקה היא, כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הוא, הוכחת קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע (עב"ל 266/98 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם (ניתן ביום 11.1.2000; דב"ע מו/0-64 מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, לקט 53.88). כפועל יוצא מכך, על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם (ניתן ביום 28.7.2002). בנוסף הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן", דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה, נג(2)תשנ"ט(1999) 529, 541-542; עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע, כרך לה, תש"ס 2000, 529, 533-534 (להלן - עניין יניב)). כן נקבע בפסיקה בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב, עמוד 533), וכי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אילו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל 465/07 יהודאי - המוסד לביטוח לאומי). חקירתו של המערער בבית הדין האזורי לגבי עבודתו, צוטט בסעיף 8 לפסק דינו של בית הדין האזורי, בזו הלשון: "אני רואה היכן המכה ומתחיל לפרק. נניח שהמכה היא באיזור של הכנף, אני קושר את הקלמרה אני תופס בשתי ידיי ומושך כלפי הגוף. ... כל אחד לגופו של עניין. יש תאונה שמפרקים ב-5 דקות ויש בשעתיים. ... אני עושה פעולות הלוך ושוב כמה פעמים עושה מתיחות של אותו קו כמה פעמים זה לא קורה בפעם אחת, יש משיכות לאורך עד שהרכב חוזר לעצמו. ש: בכמה רכבים אתה מטפל? ת: בתאונות 7-6 רכבים. ש: כל רכב עם פגם אחר? ת: נכון. אחד עם פגיעה בחזית, השני עם פגיעה מאחור. מבחינה פיזית המתיחה היא אותה מתיחה בכל הרכבים. ... נשאלת לגבי רכבים, תארת את המשיכות. כמה משיכות יש בדרך כלל ברכב? ת: המשיכות יכולים להיות 20 פעם, 6 פעמים, 80 פעמים, לפעמים זה לא הולך. לפעמים אני מסתבך עם האוטו אני הולך הביתה וחושב בבית תוך כדי שינה איך לפענח את הפעולה. העיקר זה המתיחה על קר. השלדה מורכבת ממתכת". אמנם במקרה שלפנינו, תיאר המערער פעולות שונות ומגוונות שביצע במהלך עבודתו במוסך, כמו מתיחה, התכופפויות, הרמה, פיתול, סיבוב, ומשיכה, ברם, במקרה זה ניתן לדעתנו לבודד את הפעולה אותה ביצע המערער בעזרת כתפיו, והיא פעולת המתיחה באמצעות המכשיר. בקשר לכך העיד המערער בהודעתו לחוקר המוסד מיום 12.11.2009, בזו הלשון: "בתור פחח וצבעי אני מקבל רכב אחרי תאונה. העבודה שלי העיקרית הייתה זה למתוח את הרכב, הכוונה היא שמקום הפגיעה נדחס וכדי להשיבו לקדמותו קושרים אליו ווים ושרשראות ומותחים אותו להחזירו למצבו הקודם, הרכב הנתון מקובע לרצפה והמתיחה היא ידנית ומצריכה הפעלת כוח". כמו כן, ציין המערער בהודעתו לעניין אופן פעולת המתיחה, כי: "אני משתמש בכתפיים בעבודה הזו כאשר אני משתמש במותחן, אני מחזיק בשתי הידיים את הידית ומותח אותה לכיוון החזה... כל התנועות שאני עושה חוזרות על עצמם כמו סרט נע..וזה כל אותם פעולות שתיארתי לך לפני זה" (ההדגשות אינן במקור, ע.ר). בהודעתו המוקדמת של המערער לחוקר המוסד מיום 19.12.2004, הדגיש המערער את המאמץ הפיזי הכרוך בעבודת המתיחה: "אני אומר שהפעולה של המתיחה זו עבודה מאומצת במשך החיים שלי, עשיתי אלפי מתיחות של כלי רכב". לעניין התדירות של ביצוע פעולת המתיחה ציין המערער בהודעתו מיום 12.11.2009, כי: "יש יום שאני עושה 30-40 מתיחות בלי הפסקה ויש ימים של פחות, ויש ימים של יותר... ימי העבודה שלי במשך השנים כל השבוע בין 12-14 שעות ביום עבודה". נסיבות אלה, דהיינו המאמץ הרב שהושקע בכל פעולת מתיחה באמצעות כתפיו, היותה של פעולת המתיחה עבודתו העיקרית כפחח, התדירות של פעולת המתיחה כפי שתוארה בהודעותיו ובחקירתו, ומשך שנות עבודתו הרבות, הובילו אותנו למסקנה כי קיימת הצדקה במקרה זה למינוי מומחה רפואי. לדעתנו ניתן לבודד את פעולת המתיחה באמצעות המכשיר משאר הפעולות, ולכן הונחה תשתית עובדתית מספקת של תנועות זהות במהותן, חוזרות ונשנות של מתיחת הכתפיים אצל המערער בשל פעולות המתיחה. תשתית זו מצדיקה מינוי מומחה רפואי. לטענת המוסד יש להקיש מפס"ד שבח, שנסיבותיו הקשורות לעבודת מוסך, דומות למקרה שלפנינו. אמנם פס"ד שבח עוסק בעובד מוסך, ברם אין ניתן להשליך באופן גורף מסוגי העבודות הנעשות במוסך מסוים על כלל המוסכים, כל מוסך והתמחותו הוא, אלא צריך לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הנוכחי מדובר בעבודת פחחות על אפיוניה המיוחדים. מעיון בפסק דין שבח עולה, כי סוג העבודה והפעולות שנדרשו לה, היו מגוונים, ללא דגש על פעילות המתיחה באמצעות המכשיר שחזרה על עצמה, כפי שהיה במקרה שלפנינו. לנלאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התיק שלפנינו יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי. בית הדין האזורי יקבע את התשתית העובדתית על בסיס סעיף 8 לפסק הדין האזורי בתוספת המצוינת לעיל בהודעת המערער לחוקר, וישאל את השאלות הבאות, בהתאם להלכת סטרוק, לעניין מיקרוטראומה: "1. מהו ליקויו של התובע? 2. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים. 3. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות). ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)". סוף דבר הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי בהתאם לאמור בסעיף 16. ההוצאות תהיינה בהתאם לתוצאות בהליך בבית הדין האזורי, ככל שיהיה פסק דין חלוט.קרעקרע בגידמיקרוטראומההלכות משפטיות