התבקש ע"י מנהלו להזיז ארונות במשרד , עבודה שהינה חריגה ויוצאת דופן ואינה מהווה חלק מעבודתו הרגילה והשגרתית של התובע בעירייה. 5. התובע הזיז ארונות מצד לצד בחדר, ועשה זאת יחד עם פקח נוסף. מדובר בארונות עץ כבדים, בגובה של כ- 2 מטר ורוחב של כ- 120 ס"מ. התובע והפקח הנוסף הספיקו להעביר 2 ארונות כאשר בעת הרמת הארון השלישי חש התובע כאב בגב התחתון. 6. התובע לא ייחס חשיבות לדבר והמשיך בעבודתו באותו יום באופן רגיל וכך מספר ימים לאחר מכן . לאחר מספר ימים החל התובע לסבול מכאבים חזקים בגבו . התובע הופנה על ידי רופא משפחה לקביעת תור אצל רופא אורטופד. השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב הן כדלקמן - 7. מהי המחלה ממנה סובל התובע? 8. האם קיים קשר סיבתי בין פרוץ המחלה (לרבות המועד בו פרצה) לבין האירוע המתואר לעיל? 9. האם השפעת האירוע בעבודה על מחלת התובע פחותים בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) על המחלה ממנה סובל הוא? להלן תשובות המומחה- 10. "לצורך מתן התשובות עמדו לרשותי החלטת בית הדין והמסמכים שצורפו לה. א. התובע סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל על רקע פריצת דיסקוס ברמה L5-S1. ב. ברישום רפואי מהתאריך 27.3.07 בחתימתו של ד"ר רובינסון צוין כי התובע סובל מכאבי גב תחתון עזים על רקע תאונת עבודה מהתאריך 18.3.07. ברישום רפואי מהתאריך 16.8.09 בחתימת אותו רופא צוין כי התובע סובל מהתקף של כאבי גב תחתון עם הקרנה ל- 2 הרגליים והרגשת זרמים ברגליים. ברישום רפואי של ד"ר רובינסון מהתאריך 10.3.10 , היינו שבוע לאחר האירוע, צוין כי התובע סובל מהתקף חריף של כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ללא כל אזכור על אירוע תאונתי או תאונת עבודה. התובע הופנה לבדיקת CT . בתאריך 28.3.10 צוין כי בבדיקת CT הודגם בקע דיסקאלי גדול ברמה L5-S1 עם נטיה שמאלה. האזכור הראשון כי מדובר באירוע בעבודה נעשה בתאריך 6.4.10 , ללא הגדרת מנגנון החבלה. לפי דעתי, יתכן וקיים קשר סיבתי כלשהו על רקע החמרה של מצב קודם בין האירוע מיום 3.3.10 לבין התקף כאבי הגב התחתון. תמוה בעיני , שאזכור תאונת העבודה בא רק לאחר האבחון של פריצת הדיסקוס ולא ברישומים הראשונים בתקופה שלאחר האירוע. ג. לפי דעתי לאירוע ולמצבו הרפואי הקודם קיימת השפעה שווה על הופעת התקף כאבי הגב התחתון. איני משוכנע כלל כי פריצת הדיסקוס נבעה על רקע האירוע. מההיסטוריה הרפואית של התובע עולה כי עוד משנת 2007 סובל התובע מתסמינים של פריצת דיסקוס ("זרמים ברגליים")" . 11. עם קבלת חוות דעת המומחה, הגיש התובע בקשה להפנות למומחה שאלת הבהרה, לאחר קבלת תגובת הנתבע החלטנו להפנות למומחה את השאלות הבאות- " מבוקש להבהיר האם נוכח האמור במסמך הרפואי של ד"ר רובינסון מיום 19.12.12 בסעיף ההערות אין כדי לשנות את מסקנתו של כב' המומחה בסעיף ג' לחוות הדעת". 12. להלן תשובת המומחה לשאלת ההבהרה - "לצורך מתן התשובות עמדו לרשותי החלטת בית הדין והמסמכים שצורפו לה. קראתי את מכתבו של ד"ר רובינסון מהתאריך 19.12.10 (ולא 19.12.12 כפי שנכתב בהחלטה). כפי שציינתי יתכן וקיים קשר סיבתי כלשהו על רקע החמרה של מצב קודם בין האירוע מיום 3.3.10 לבין התקף כאבי הגב התחתון. וכמו כן, ציינתי שלאירוע ולמצבו הרפואי הקודם קיימת השפעה שווה על הופעת התקף כאבי הגב התחתון. אולם איני יכול להתעלם מהעובדות ש- 3 שנים לפני התאונה התובע החל לסבול מכאבי גב תחתון. ברישום רפואי מהתאריך 27.3.07 ציין ד"ר רובינסון שמדובר בפריצת דיסקוס (DISC HERNIATION) והתובע הופנה כבר אז לבדיקת CT. כמו כן, כאשר ביקר אצל ד"ר רובינסון לאחר האירוע מיום 3.3.10 לא קשר כלל בין האירוע לכאבי הגב הכרוניים מהם סבל. אי לכך, אין באמור במכתבו של ד"ר רובינסון ב"הערות" כדי לשנות את מסקנתי. לפי דעתי קיים קשר סיבתי על דרך החמרת מצב קודם בין האירוע לבין התקפי הגב התחתון (לא פריצת הדיסקוס). לפי דעתי לאירוע ולמצבו הקודם השפעה שווה על הופעת כאבי הגב התחתון". 13. עם קבלת תשובת המומחה נדרשו הצדדים לסכם טענותיהם. עיקר טענות התובע- 14. חוות דעת המומחה הינה חוות דעת חיובית. 15. כמו כן משחוות הדעת עולה כי המומחה כלל לא היה משוכנע כי פריצת הדיסק נבעה עקב האירוע , הופנתה למומחה שאלת הבהרה המתייחסת לפריצת הדיסק ולקשר בינה לבין האירוע בשים לב למכתבו של ד"ר רובינסון מיום 19.12.10. בתשובתו לשאלת ההבהרה חוזר המומחה ומדגיש כי יתכן וקיים קשר סיבתי כלשהו, על רקע החמרה של מצב קודם, בין האירוע להתקף כאבי הגב התחתון, כן הדגיש כי קיימת השפעה שווה על הופעת כאבי הגב התחתון. המומחה מסכם את תשובתו באופן ברור לפיו קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין התקפי הגב התחתון. 16. המומחה מסכם את דעתו באופן חד משמעי ואף בכך יש כדי ללמד ששימושו במילה "יתכן" אינה אלא ביטוי והתנסחות ולא מעידה על ספק, אף שספק ראוי כי פעל במקרה זה לטובת התובע. לאור תשובות המומחה יש להחיל את ההלכה הנוהגת ולהכיר באירוע כפגיעה בעבודה. עיקר טענות הנתבע- 17. בית הדין מתבקש לחזור ולשקול החלטתו בדבר מינוי מומחה בתיק. בטרם קם בית הדין מכיסאו, שב וחוזר הנתבע על טענותיו כי האירוע ומועדו לא הוכחו. הנתבע מפנה בעניין זה לסיכומיו מיום 15.4.12, עובר להחלטה בדבר קיום אירוע תאונתי ומינוי מומחה רפואי. 18. מסקנת המומחה בחוות הדעת היתה כי יתכן וקיים קשר סיבתי כלשהו על רקע החמרת מצב קודם אם כי העדר אזכור האירוע על ידי הרופאים- תמוה. גם המומחה אינו משוכנע שאכן ארע אירוע ביום 3.3.10 ומכל מקום אינו משוכנע כי הינו קשור למצב הגב. קביעה מסויגת זו מחלישה הן את גרסתו העובדתית של התובע והן את טענתו הרפואית. 19. המומחה שב וטען כי פריצת הדיסק ארעה שלוש שנים טרם האירוע הנטען וחזר על קביעותיו כי יתכן קשר של החמרה וכי ככל שכן משקלו שווה לזה של המצב הקודם. 20. המומחה חזר על הסתייגויותיו - עבר של כאבי גב אותם הגדיר כ"כרוניים" קיומה של פריצת דיסק כבר בשנת 07' , העדר אזכור ארוע "חדש" בחומר הרפואי והעדר קישור בין ארוע זה לכאבי הגב. 21. התובע לא הרים את נטל ההוכחה לעניין הקשר הסיבתי. היה עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי באופן ברור וחד משמעי. קביעותיו המסויגות של המומחה, חוסר האמון הברור שלו בגרסת התובע והשימוש (הכפול) במילה ייתכן אינה מרימה את נטל ההוכחה ולא מותרה מקום לספק כי לא קיים קשר סיבתי במקרה דנן. 22. שעה שמצרפים לחוות דעתו המסויגת של המומחה לבעיות הראייתיות בעניין מועד האירוע ועצם התרחשותו - נטל ההוכחה לא הורם על כן יש להורות על דחיית התביעה. דיון - 23. בהתאם להלכות שהתווה בית הדין הארצי חוות דעתו של המומחה מטעמו הינה בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו: דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי,). 24. כמו כן בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מבעלי הדין (ראו: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 25. כן נפסק כי לא בכל מקרה בו המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי "עלול " יתכן ש" או אין לשלול " קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב. יש לבחון בכל מקרה את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים בו נעשה שימוש בביטויים האמורים. (ראו:עב"ל 106/07 דורית גלס - המל"ל, לא פורסם; עב"ל 618/09 ג'נט ג'נגינה - המל"ל, לא פורסם) . 26. המומחה ציין כי התובע סבל בעבר מאירוע תאונתי בגבו וציין כי בסמוך לאחר האירוע נשוא פסק דין זה, לא אוזכר במסמך הרפואי (מיום 10.3.10) אירוע תאונתי או תאונה בעבודה. האזכור הראשון ממנו עולה כי מדובר באירוע בעבודה הינו מיום 6.4.10 ללא הגדרת מנגנון החבלה ורק לאחר אבחון פריצת הדיסקוס .המומחה חזר על דברים אלה גם בתשובותיו לשאלות ההברה. 27. עם זאת ,לאחר בחינת המסמכים הרפואיים בתיק סבר המומחה כי מתקיים במקרה דנן קשר סיבתי על דרך החמרת מצב קודם מאחר ולאירוע ולמצבו הקודם של התובע, קיימת לדעתו השפעה שווה על הופעת כאבי הגב התחתון , וזאת הגם שציין כי אינו משוכנע כי פריצת הדיסקוס נבעה על רקע האירוע נשוא פסק הדין. 28. תפקיד המומחה הרפואי הממונה מטעם ביה"ד הוא לחוות דעתו בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה שנקבעו בעובדות , לבין מצבו הרפואי של התובע. בהקשר זה קבע המומחה באופן ברור וחד משמעי, כי לדעתו לארוע ולמצבו הרפואי, קיימת השפעה שווה על הופעת המחלה על כן יש להכיר במקרה זה בקשר סיבתי על דרך החמרה. 29. שעה שקביעת המומחה מתייחסת לחלוקה שווה בין הגורמים , דין התביעה להתקבל .לשון אחר- מקום בו אין ספק עפ"י חוות דעת המומחה כי השפעת האירוע בעבודה לא היתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים אלא שווה להם, די בכך כדי ללמד על קשר סיבתי. 30. לא נעלמה מעיניינו טענת הנתבע במסגרת סיכומיו כי נחזור ונשקול החלטתנו לפיה הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע ביום 3.3.10. בהחלטתנו מיום 17.6.12, לאחר שקילת הראיות ובחינת העדויות שהובאו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי ביום 3.3.10 אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו (ראו סעיף 37 להחלטה) . לפיכך, לא ברורות טענות הנתבע בעניין זה. ככל שהנתבע ביקש לערער על החלטה זו, היה עליו לעשות כן בדרכים ובמועדים המפורטים בדין. משהדבר לא נעשה, ובשים לב לקביעתנו לעיל, דין טענת הנתבע , להדחות. סוף דבר- 31. לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום , שאם לא כן , ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רהיטים (תביעות)