חברה שנקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר

חברה שנקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים

רקע כללי
1. בפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות, חלקן חוזיות וחלקן מקורן בדין. זאת, שעה שהמחלוקות המרכזיות שבין הצדדים נוגעות לתוכן ההסכמות ביניהם ולתקופת העסקתו של התובע ולשאלה – האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחובותיה של הנתבעת 1.

להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה
2. התובע הינו מהנדס תעשיה וניהול במקצועו והוא הועסק בנתבעת עד להתפטרותו ביום 10.9.09. זאת לטענתו נוכח התנהלות חסרת תום לב של הנתבעת ואי תשלום זכויותיו על-פי דין ועל-פי הסכם. בין הצדדים נטושה כאמור מחלוקת ביחס לשאלה מה היה מועד תחילת העסקתו של התובע - בעוד התובע טוען כי הוא החל העסקתו בנתבעת בתחילת חודש 2/09, הרי שהנתבעת טוענת כי יחסי העבודה בין הצדדים החלו רק בתחילת חודש 7/09.

3. הנתבעת הינה חברה העוסקת בפיתוח רכיבים אלקטרוניים.
הנתבע 2 היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בעל מניות, דירקטור ומנכ"ל הנתבעת.
אין חולק כי בינו לבין התובע הייתה הכרות מוקדמת וארוכת שנים מאז לימודיהם בבית ספר תיכון כאשר במהלך השנים אף נוהלו בין השניים מגעים לצורך גיבוש פעילות עסקית משותפת שלא הגיעו לידי הבשלה. זאת עד להתקשרות מושא התביעה שהובילה, למרבה הצער, לסכסוך משפטי מר וקשה.
הנתבע 3 היה אף הוא בתקופה הרלוונטית לתביעה בעל מניות בנתבעת.

4. אין חולק כי ביום 6.7.09 אישר דירקטוריון הנתבעת את תנאי העסקתו של התובע.
המדובר בדירקטוריון שכלל את הנתבע 2, את הדירקטור - מר שעיה רדלר, הנתבע 3 וכן את הדירקטור - מר ברוך הלפרט ששימש כנציגה של קבוצת משקיעים שהשליכה יהבה על הנתבעת והשקיעה בה סכומים ניכרים בשנת 2009.
תנאי ההעסקה שאושרו לתובע ע"י הדירקטוריון היו אפוא אלה:
The board approved the following terms of employment for Moshe Maoz as the Chief Operating Officer (COO) of the company:
a. The equivalent number of shares or options to 5% of G-Cell stocks on options on a fully diluted basis granted at no cost. Vesting period:
i. 2% upon signing the employment agreement;
ii. 1% 31/12/2009;
iii. 1% 31/5/2010 and;
iv. 1% 31/12/2010.
v. The vesting of stocks/options will be according to employment period.
b. Signing bonus of NIS 40,000 net.
c. Gross Salary of NIS 15,000 as of 1/7/2009.
d. Leased car + all relevant expenses.
e. All expenses against invoices.
f. As soon as the company reaches operational profit, the salary terms will be re-discussed re discussion - with a view to a base minimum monthly gross salary of NIS 25,000

5. אין חולק כי במהלך התקופה שמחודש 7/09 ואילך ניהלה הנתבעת עם התובע מו"מ לקראת חתימה על הסכם העבודה. מו"מ שהוביל לניסוח טיוטה שלא נחתמה כאשר כל אחד מן הצדדים תולה את הטעם לאי החתימה בצד שכנגד (להלן – הטיוטה או טיוטת ההסכם).
עיון בטיוטה מלמד - כי נזכרות בה זכויות נוספות, מעבר לאלה שפורטו בהחלטת הדירקטוריון ובכלל אלה: הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, זכאות לימי חופשה בהיקף העולה על דרישות החוק, וכן הגדרה של סוג הרכב שיועמד לרשות התובע.
משכך, התובע אשר ראה בנתבעת גורם שהכשיל בחוסר תום לב את החתימה על הטיוטה - על אף שהיא ביטאה לדבריו את ההסכמות שהיו בין הצדדים - עתר גם לתשלום זכויות מכוחה, כפי שיובהר מייד להלן.

6. גרסת התובע בתמציתה ביחס לאירועים שהובילו להגשת תביעתו היתה אפוא זו:
לדבריו, בתחילת שנת 2008 פנה אליו הנתבע 2 והציע לו להשתלב בנתבעת כמנהל בכיר נוכח הצורך הדחוף של הנתבעת בניהול מקצועי, כתנאי חיוני לגיוס משקיעים, ונוכח הקושי של הנתבעת ל"התרומם". זאת, למרות המוצר ה"מבטיח" אותו השכילה לפתח.
התובע מצדו, סיים לדבריו את העסקתו אצל מעסיקתו הקודמת בתום שנת 2008, עקב אי הסכמות מקצועיות, ומשכך החליט לקבל את ההצעה להצטרף לשורות הנתבעת.


לשיטתו, בחודש 2/09 הודיע לו הנתבע 2 כי הנתבעת אינה מצויה במצב כלכלי מזהיר ולכן הבטיח לו תשלום בעבור תקופת עבודתו שעד לתום חודש 4/09 בדרך של מתן אחזקות מוגדלות במניות הנתבעת. זאת, בנוסף לשכר "זמני" בסך של 10,000 ש"ח נטו לחודש, העמדת רכב צמוד לרשות התובע ונשיאה במלוא הוצאותיו.
דע עקא, שלשיטתו של התובע, חרף הסכמות אלה הוא לא קיבל כל תמורה מן הנתבעת בעבור עבודתו בחודשים 2-5/09.
בנסיבות אלה הובטח לו לדבריו כי עם סיום המהלך של גיוס ההשקעות הנדרשות לקידום פעילותה של הנתבעת ישולם לו שכר רטרואקטיבי על פי המסוכם ובנוסף גם בונוס של 40,000 ש"ח נטו "כמענק חתימה". זאת, בגין תרומתו המקצועית והניהולית למהלך של גיוס כספים ממשקיעים.

הוסיף התובע וציין כי בנסיבות אלה ומשהוא נותר למעשה ללא פרנסה הוא פנה בלית ברירה למוסד לביטוח הלאומי וקיבל תשלום דמי אבטלה בגין התקופה בה הועסק בפועל בנתבעת ללא שכר. התובע הוסיף וטען כי בחודש 7/09 אישר דירקטוריון הנתבעת את העסקתו ואת תשלום שכרו החל מחודש 7/09, כפי המצוין לעיל, ובהמשך אף נוהל עימו מו"מ שהתקיים, לפי החלטת הדירקטוריון, בעיקר מול הדירקטור - מר ברוך הלפרט.
לדבריו, בעקבות מו"מ זה הצדדים אף גיבשו טיוטה מוסכמת, אלא שהנתבעת התנערה מאוחר יותר מהמוסכם, לא פעלה על-פי הכתוב בה ואף לא שילמה לו [לתובע] שכר או כל תשלום בעבור עבודתו. זאת, למעט "מענק החתימה" ששולם בסוף חודש 7/09 בסך של 40,000 ש"ח נטו.

לאור האמור, משפניות התובע לנתבע 2 להביא לחתימת ההסכם ולגרום לנתבעת לפעול על פיו לא הועילו, הודיע התובע לנתבעת כי עד שלא ייחתם ההסכם ולא יסולקו חובות הנתבעת כלפיו הוא לא יגיע עוד לעבודה בנתבעת. לדברי התובע, משצעד זה אף הוא לא הועיל, הוא הודיע על סיום יחסי העבודה שבין הצדדים.

7. על רקע טענות אלה עתר אפוא התובע לתשלום הזכויות, כדלקמן:


שכר עבודה בגין התקופה שמיום 1.2.09 – 30.6.09 בסך של 50,000 ש"ח על פי סיכום שנערך מול הנתבע 2.
שכר עבודה בגין התקופה שמיום 1.7.09 – 10.9.09 בסך של 35,000 ש"ח על פי החלטת דירקטוריון הנתבעת.
פיצויי הלנת שכר.
הוצאות רכב קבועות ומשתנות למשך תקופת ההעסקה אצל הנתבעת בסך של 3,451 ש"ח.
תשלום לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות בסך של 25,663 ש"ח.
תשלום בעבור פדיון חופשה בסך של 8,318 ש"ח.
חיוב הנתבעת בהעברת מניות בשיעור של 2.7% או תשלום כספי תמורתן.
פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, בסך של 110,000 ש"ח.


8. גרסת הנתבעים כפי שזו פורטה בכתב ההגנה הייתה שונה: הנתבעים טענו כאמור כי התובע הועסק על ידה רק החל מתחילת חודש 7/09 ועד ליום 10.9.09 עת הודיע על התפטרותו. זאת, בלא שחתם על חוזה העסקה עקב חילוקי דעות מהותיים הנוגעים לתנאי העסקתו. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 40,000 ש"ח נטו בחודש 7/09 וכי בכך באו על סיפוקן כל הזכויות להן היה זכאי התובע בגין תקופת העסקתו, כפי הנטען ע"י הנתבעת.

הכרעה
9. אשר למחלוקת הנוגעת לתקופת העסקתו של התובע נקדים ונציין כבר כאן כי סבורים אנו שיש להעדיף את גרסת התובע לפיה, הוא החל עבודתו בנתבעת כבר בתחילת שנת 2009, על פני גרסת הנתבעים הטוענים לתחילת ההעסקה רק ביום 1.7.09 וזאת מן הטעמים הבאים:


התובע צירף לתצהירו מסמכים שונים (נספח ב' לתצהירו) המלמדים על מעורבותו בניהול עסקי הנתבעת בתקופה מושא המחלוקת, לרבות מסמכים המעידים על כך שהוא הוצג כלפי גורמים עסקיים חיצונים כמנהל בכיר בנתבעת ושותף להחלטות ניהוליות, וכן על כך שהוא [התובע] היה מוסמך לחתום בשם הנתבעת על הסכמים והוסמך לשמש כמורשה חתימה.

(ראה נספח א לתצהיר התובע- סיכום פגישה מיום 19.2.09 שהתקיימה במשרדיה של חב אלטל, מסמך מיום 19.3.09 שנשלח מחב' אלביט מערכות המתייחס להצעת מחיר ששלח התובע מטעמה של הנתבעת, הסכם עליו חתם התובע בשם הנתבעת, מסמך עליו חתם התובע כמורשה חתימה של הנתבעת מיום 27.4.09 לצורך ביצוע העברת תשלומים לספק, סיכום פגישה מיום 6.5.09 בין נציגי חברת אלביט מערכות לבין הנתבע 2 והתובע כנציגי הנתבעת וכן מסמך של הנתבעת מיום 13.8.09 בו הוצג התובע כ- Chief Operations Officer של הנתבעת).


במסגרת חקירתו הנגדית התבקש הנתבע 2 להתייחס למסמכים הנ"ל ולמסקנות העולות מהם ולהסביר כיצד הם מתיישבים עם טענתו, לפיה במהלך התקופה שבין החודשים 2-7/2009 התובע רק "בחן" את החברה אך לא עבד בה.

דא עקא, שבתשובות הנתבע 2 לא היה כדי להפיס את הדעת: כך למשל, ציין הנתבע 2 כי התובע חתם על הצעות מחיר מטעם הנתבעת "כמתנדב" וכי הוא היה בעל זכות חתימה בנתבעת עוד טרם שסיים לבחון את אפשרות השתלבותו בה (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18 ואילך; עמ' 15 לפרוטוקול שורות 1-9).




העד - מר הלפרט ששימש בשעתו כדירקטור בנתבעת, העיד בפנינו כי הנתבע 2 עדכן אותו על תחילת עבודתו של התובע בנתבעת בחודש 2/09 וכן העיד על התרומה שהייתה לעצם השתלבותו של התובע בנתבעת כגורם בעל כושר ניהולי, לגיוס משקיעים. ( עמ' 6 שורות 25-26 כמו כן ר' עמ' 4 שורות 6-12).


10. לכשעצמנו, לא מצאנו מקום לפקפק באמינות עדותו של מר הלפרט משלא נמצאו בה סתירות משמעותיות ומאחר והתרשמנו כי מדובר בעדות מהימנה. מנגד - אין באפשרותו לומר דברים אלה על עדותו של הנתבע 2 אשר הייתה רצופה בקשיים.
בקבענו את הממצא העובדתי הנוגע לתקופת עבודתו של התובע, לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת אשר השליכה יהבה על כך שהתובע קיבל, לפחות במהלך חלק מן התקופה הנ"ל, דמי אבטלה מן הביטוח הלאומי.
דע עקא, שבעובדה זו אין די לטעמנו לשנות לעניין ההכרעה בשאלת יחסי העבודה ששררו בין הצדדים. זאת, להבדיל מן המשמעות שיש לייחס לה לעניין ההתחשבנות שבין התובע לבין המוסד לביטוח הלאומי.

11. אשר לתנאי ההעסקה של התובע ולזכויות המגיעות לו בגין התקופה שעד ליום 1.7.09 הרי שסבורים אנו כי גם בהקשר זה יש לקבל ולהעדיף את עדותו של מר הלפרט שהעיד מטעם התובע באופן שלא התיישב עם עדות התובע עצמו:
מעדותו של מר הלפרט עולה כי במסגרת המו"מ שהוא ניהל מול התובע הייתה התייחסות גם לתקופת ההעסקה שעד לחודש 7/09 וכי הוסכם בין הצדדים כי הסכום היחיד שהתובע זכאי לו כשכר עבודה בגין התקופה הנ"ל, היה בגובה "מענק החתימה" ששולם לו בסך של 40,000 ש"ח נטו (ראה - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 23- 29).
זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו תכתובת מייל ששלח למר הלפרט מיום 1.7.09 במסגרתה פירט את תנאי העסקתו כפי שאלה סוכמו לדבריו בינו לבין הנתבע 2. בתרשומת זו כתב התובע, בזמן אמת, כי סוכם על "מענק חתימה" בסך של 40,000 ש"ח נטו בתמורה לתקופת העסקה קודמת בגינה לא שולם לו שכר "Signing bonus of 40,000 Nis NET against previous work period with no payment" (ראה - נספח ג' לתצהיר התובע).

על רקע דברים אלה אנו דוחים אפוא את גרסתו של התובע, לפיה הוא היה זכאי מכוח הסיכום שבינו לבין הנתבע 2 לשכר עבודה ולזכויות נוספות בעבור התקופה שעד לחודש 7/09 העולה על הסכום ששולם לו אף כי באיחור. מכאן שאנו דוחים את התביעה לתשלום זכויות נוספות בגין התקופה הנ"ל, למעט הזכאות לפדיון חופשה על פי דין.

12. אשר לזכויות התובע המתייחסות לתקופת ההעסקה שאינה שנויה במחלוקת (מיום 1.7.09 ועד למועד התפטרותו ביום 10.9.09) יאמר כך:
התובע עתר כאמור לתשלום זכויות מכוח טיוטת ההסכם מאחר והוא תלה את הטעם לאי החתימה עליו בהתנערות המאוחרת של הנתבעת מן ההסכמות שגיבשו הצדדים שמצאו ביטוי במסגרת הטיוטה, לרבות אלא שאושרו על ידי הדירקטוריון. הנתבעת מנגד תלתה את אי החתימה על הטיוטה בחוסר ההסכמה לגבי תוכנה. חוסר הסכמה שנגע לשיטתה, לבקשות של התובע לכלול בהסכם העבודה תנאים מפליגים מעבר לאלה שאושרו על ידי דירקטוריון הנתבעת ומעבר לאלה שסוכמו עוד קודם לכן בינו לבין הנתבע 2.
על רקע זאת יש להכריע תחילה במחלוקת העובדתית הנ"ל באופן המשליך על שאלת תוקפה של הטיוטה כהסכם מחייב:

נקדים ונציין כי גם בהקשר זה סבורים אנו כי יש לקבל את גרסתו של העד מטעם התובע - מר הלפרט, כעדות התומכת דווקא בעמדת הנתבעת ובמסקנה כי הטעם לאי החתימה על הטיוטה היה נעוץ בחוסר הסכמה לגבי תוכנה:
מעדותו של מר הלפרט עולה כי הנתבע 2 לא התכחש להסכמים שאושרו בישיבת הדירקטוריון אלא להוספתם של תנאים, אף אם מקובלים בענף, שלא נכללו בהחלטה זו או בסיכום הדברים שהיה בינו לבין התובע כפי שמסר עליו התובע למר הלפרט ביום 1.7.09 (ראה - נספח ג' לתצהיר התובע).
התנגדותו של הנתבע 2 נבעה לשיטתו של מר הלפרט מאופי התנהלותו הצייקני של הנתבע 2 וחרדתו לעתיד הנתבעת שלא הפיקה רווח תפעולי בתקופה הרלבנטית. כך למשל, העיד מר הלפרט כי בין הנתבע 2 לתובע הייתה מחלוקת ביחס לסוג הרכב שיועמד לרשות התובע כאשר הנתבע 2 ניסה לחסוך ככל הניתן בעלויות החברה. חסכנות בה נהג, כפי שניתן להתרשם מן הראיות, גם ביחס לתנאיו שלו ולא רק ביחס לתנאיו של התובע. בדומה לכך ומטעם זה הייתה מחלוקת בין הצדדים גם ביחס להיקף התנאים הסוציאליים שישולמו לתובע, ככל שאלה לא נכללו בהחלטת הדירקטוריון ובדין (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 16-24).

על רקע כל זאת, סבורים אנו אפוא כי הטיוטה לא נחתמה משום שהצדדים לא הגיעו להסכמה ולא בשל התכחשות הנתבעת להסכמות שנכללו בה.
על רקע קביעה זו יש לדחות אפוא את כל הסעדים הכספיים להם עתר התובע שמקורם בטיוטה ובהנחה אודות תקפותה, לרבות הפרשות לקופות גמל בשיעורים הנתבעים העולים על הקבוע בדין, ימי חופשה בהיקף העולה על הקבוע בחוק ופיצוי בגין הפרת הסכם.


13. בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת אפוא היא כי יש לקבוע את זכויותיו של התובע בתקופה שמיום 1.7.09 ועד למועד התפטרותו, אך ורק על בסיס הדין ועל-פי החלטת דירקטוריון הנתבעת, לפיה התובע זכאי לשכר עבודה חודשי בסך של 15,000 ש"ח, להחזר הוצאות רכב וכן להחזר הוצאות כנגד קבלות. כמו כן יש לזכות את התובע בפדיון חופשה בשיעור ההפרשות לקופת הגמל המתחייב על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.
כמו כן, סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי שכר, ככל שהיא מתייחסת לתקופת ההעסקה השנייה מחמת התיישנות. זאת, נוכח העובדה שכתב התביעה הוגש רק ביום 8.2.11; קרי – למעלה משנה מהמועד האחרון לתשלום שכר עבודה בגין חודש העבודה האחרון.
מאידך, יש לקבל את התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין חלק מתקופת ההעסקה הראשונה (מיום 1.2.09 ועד 30.5.09) אשר בגינה שולם שכר עבודה רק בחודש 7/09, ובהתחשב בכך שהשכר בגין חודש יוני 09' שולם במועדו. זאת, בהתאם לסע' 17א(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (ראה – ע"ע 1182/02 קאזיס נ' תאופיק ארייט, ניתן ביום 10.11.12).
בהתאם לכך ובכפוף לעקרונות המידתיות הרי שאנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪.
כמו כן, זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה בגין 8 ימי חופשה; קרי – לסך של 5,454 ש"ח וכן לתשלום הפרשות לקרן הפנסיה בהתאם לצו ההרחבה 2007 בעבור 1.3 חודשי עבודה לפי שיעור של 1.66% ובסך של 323.7 ₪.

14. אשר לתביעה לקבלת מניות הנתבעת הרי שסבורים אנו כי יש לדחותה גם כן, וזאת מהטעמים הבאים:


עיון בתנאי ההעסקה שאושרו על ידי הדירקטוריון מלמד כי הזכות להקצאת המניות כאמור קמה לתובע רק עם חתימת הסכם העבודה, הסכם אשר כאמור לא נחתם.
על פי החלטת הדירקטוריון, הקצאה של מניות הנתבעת מיד עם חתימת ההסכם הייתה אמורה לבטא תמורה להסכמה של התובע לעבוד בנתבעת בתנאי העסקה צנועים יחסית כפי שאלה אושרו על ידי הדירקטוריון וכעולה גם מעדותו של מר הלפרט בבית הדין. הסכמה אשר התובע בסופו של דבר לא היה נכון לתיתה.


15. על רקע כל קביעותינו לעיל סבורים אנו כי לא התקיימו הנסיבות המצדיקות תשלום פיצוי בעבור עוגמת נפש. זאת, בשים לב לפסיקה המזכה בתשלום פיצוי כאמור רק בהתקיים נסיבות חריגות.

16. אשר לשאלה – האם יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 כבעלי מניות בחובות הנתבעת, הרי שסבורים אנו שיש להרים את מסך ההתאגדות ביחס לשני נתבעים אלו בכל הנוגע לזכות לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:


17. סעיף 6(א) לחוק החברות, לאחר תיקונו ובנוסחו דהיום, קובע לאמור:
"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

18. אשר לאופן בו יש ליישם הוראות אלה בהקשר של משפט העבודה אמר בית הדין הארצי לעבודה את דברו בע"ע 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.S.S גניוס סאונד סיסטם בע"מ[] (ניתן ביום 31.10.11); להלן - עניין זוננשיין. זאת, תוך שהוא חוזר ומתווה את העקרונות הבאים:


בהקשר של דיני עבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך. העובד הוא נושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראה - עע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' בע"ע 1170/00 מרים פרידמן – יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', פד"ע לח 817, 821 (2002) בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין – ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ; לא פורסם, 17.12.2002).
אין להשלים עם מצב בו חברה הנקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים. שכן, חובת תום הלב מחייבת התאמה של העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה, כאשר המשך ההעסקה בידיעה שאין בידי החברה לשלם מהווה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות (ראה - עניין זוננשיין).
אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך (ראה - עע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ; לא פורסם, ,19.1.03; להלן - ענין אדיב). התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות נוספות ל"הרמת מסך".

19. על יסוד כללים אלה סבורים אנו כי במקרה דנן יש מקום לחייב אף את בעלי המניות - הנתבעים 2 ו-3 בחובות הנתבעת בגין שכר עבודה והחזר הוצאות בלבד. זאת, מן הטעם שמהקביעות שבפסק הדין עולה שהנתבעת שהייתה חברת מעטים, העסיקה את התובע משך תקופה של חודשיים ו-10 ימים בלא ששילמה לו שכר כלל. זאת ללא שהייתה כל הצדקה ובלא שהייתה מחלוקת כנה ביחס לעצם הזכאות.

אנו סבורים כי התנהלות זו אינה פחותה בחומרתה מהתנהלות של אי העברת ניכויים משכר העבודה בשים לב לכך שהיא מעמידה את העובד במצב של העדר מקור פרנסה בשל אי תשלום תמורה כלל בעבור עבודתו משך תקופה ממושכת יחסית. בהערת אגב יאמר – כי לא מן הנמנע כי החיוב האישי של הנתבעים 2-3 יכול ויקום גם מכוח העילה של גרם הפרת חוזה. זאת בשים לב לכך שאי תשלום שכר כלל ולו שכר מינימום מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 14 לחוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987. מכאן שהחלטתם של אורגנים של החברה המביאה להפרה של הוראות חוק שסנקציה פלילית בצידה איננה יכולה להיחשב כפעולה לטובת החברה ומצדיקה, בתור שזו, הכרה בעילת תביעה אישית כלפיהם של גרם הפרת חוזה.

סוף דבר
20. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פס"ד זה, את הסכומים הבאים:


סך של 35,000 ש"ח בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 3,451 ש"ח בגין הוצאות רכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת 1 בלבד לשלם לתובע, תוך 30 יום מן המועד בו ימוצא לה פסק דין זה, את הסכומים כדלקמן:


סך של 5,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת שכר בגין חלק מתקופת ההעסקה הראשונה (מיום 1.2.09 ועד 30.5.09) בגינה שולם שכר עבודה רק בחודש 7/09.
סך של 5,454 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 323.7 ש"ח בגין הפרשות לקרן הפנסיה בעבור 1.3 חודשי עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שכר עידוד

  2. תשלום שכר ביתר

  3. שינוי מבנה שכר

  4. הגבלת שכר בכירים

  5. תביעה להפרשי שכר

  6. פיצול שכר פיקטיבי

  7. טיפול בנכדים בשכר

  8. חוק איסור שכר כולל

  9. תביעה ליתרת שכר עבודה

  10. הקטנת פערי שכר במשק

  11. שכר בדירוג עיתונאים

  12. הגבלת שכר עובדי ציבור

  13. תביעה לחישוב השכר הקובע

  14. דירוג שכר ברשות הנמלים

  15. שכר דירקטור בחברה פרטית

  16. שכר עבודה לאחר צו פירוק

  17. טבלת שכר בדירוג המשפטנים

  18. חישוב שכר לפי טבלאות שכר

  19. דוגמא לתביעה על הפרשי שכר

  20. הצעת חוק שכר הבכירים במשק

  21. ביטול ניכויים מותרים בשכר

  22. הכרה בתואר לצורך דירוג שכר

  23. חישוב שכר היסוד לפני תאונה

  24. ביטול החלטת הממונה על השכר

  25. האם טיפים נחשבים לשכר עבודה

  26. הפסדי שכר - הכנסה לא מדווחת

  27. ירידה בשכר בגין שינוי סיווג

  28. האם דירקטור זכאי לקבל שכר ?

  29. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד

  30. גובה השכר לצורך חישוב זכויות

  31. הגבלת פערי השכר במגזר הציבורי

  32. הפרשי שכר כנגזרת של מינוי כרבש"ץ

  33. הגבלת שכר לעובדי חברות ממשלתיות

  34. תביעה לתשלום שכר בגין עבודות חשמל

  35. התובע טען כי הוא זכאי להפרשי שכר עבודה

  36. תביעה לתשלום שכר עבור עבודות מעקב וליווי

  37. נטען כי שכר העובד פוצל לרכיבים פיקטיביים

  38. סכום גלובלי בהשבחת שכר על אובדן השתכרות

  39. הפרשי שכר וזכויות סוציאליות מאי קידום בדרגה

  40. מחלוקת בין הצדדים בדבר תקופת העבודה וגובה השכר

  41. טענת התובע שקופח בשכרו ובתנאי עבודתו במהלך השנים

  42. צו מס הכנסה (קביעת סוגי שכר כהכנסה), תשכ"ז-1967

  43. תקנות מס הכנסה (ניכוי משכר סופרים), תשכ''ד-1964

  44. צו מס הכנסה (קביעת שכר-סופרים כהכנסה), תשכ"ד-1963

  45. חברה בקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר

  46. תקנות מס הכנסה (ניכוי מסוגי שכר מסויימים), תשכ''ז-1967

  47. כללי החברות הממשלתיות (מינוי יועצים משפטיים ושכרם), התשנ"ב-1992

  48. תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), התשמ''ט-1989

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון