דמי פגיעה בגין מחלת ריאות במהלך הדיון המשפטי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לשם בדיקת החומרים אליהם היה חשוף התובע בעבודתו במהלך השנים תוצא חקירה למפעל המעסיק. ביום 28.6.12 ניתנה עמדת הנתבע בדבר הסכמה למינוי מומחה מטעם בית-הדין לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי, וביום 8.7.12 ניתנה החלטת בית-הדין למינוי מומחה על בסיס הודעת הצדדים בדבר עובדות מוסכמות. 2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש קשר סיבתי רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין עבודתו של התובע, כמפורט בהודעת הצדדים. 3. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע עבד בחברת סופר גז בתקופה 1.4.83 - 5.1.11. ב. התובע החל לעבוד במסגריה בסניף פתח-תקוה בשנת 84', חמישה ימים בשבוע בין השעות 06:30 - 15:30 כמתקן מכשירי איוד גז לרבות עבודתו בריתוך והלחמה כאשר כ- 5 שעות ביום התובע עסק בריתוך והלחמה. ג. בשנת 2003 עבר התובע לסניף סופר גז שברמלה ובשנת 07' מונה התובע למנהל בית המלכה. ד. התובע היה חשוף לחומרים שנפלטים מפעילות הריתוך והלחמות כסף כגון: גז, פרופן, בוטן ו- 2CO. ה. התובע השתמש באמצעי מיגון כגון: סינר מעור, כפפות מעור לאורך כל היד ומסכה שמכסה את כל הפנים 4. בהתאם לעובדות, הורה בית-הדין על מינוי מומחה רפואי פרופ' וינר פלטיאל (יועץ למחלות ריאה), על מנת שיתן חוות דעתו בענין זהות מחלותיו של התובע והקשר הסיבתי למחלות אלו לעבודתו, כדלקמן: א. מה הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע בריאות ובכליות? ב. האם יש קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לבין עבודתו כמפורט בסעיף 2 לעיל. ג. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם מחלתו של התובע היא תוצאה של תהליך תחלואי, או שהיא תוצאה של אירועים זעירים (מיקרו טראומות) - פגיעות זעירות וחוזרות בריאותיו או בכליותיו של התובע שניתן לאתרן בזמן או במקום? ד. האם השפעת העבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? 5. פרופ' וינר פלטיאל נתן חוות דעתו המפורטת ובה קבע כדלקמן: "תאור המקרה: מר פולד, בן 62, עבד בין השנים 2011-1983 בחברת סופר גז כאשר מרבית עבודתו הייתה הלחמה של מיכלי גז עם חשיפה לגזים הנפלטים בשעת ההלחמה. עד שנת 2009 היה למעשה בריא, לא עישן. בשנת 09' אובחנה אי ספיקה כלייתית (קראטינין 2.2 עם פרוטאינוריה והמטוריה). בביופסיה כליתית תמונה המתאימה לנפרוסקלרוזיס. לא הייתה עדות למילומה נפוצה. היו נוגדני ANE חיוביים. במאי 2010 אובחן תסחיף ריאתי וטופל. לאחר מכן היה במעקב של פרופ' קרמר בשל בעיותיו הראתיות, שחשב שמדובר ב- SLE וטופל בפרדניזון. לאחר מכן אושפז באיכילוב שם נעשה לו CT חזה ומערות פנים וכן ברונכוסקופיה עם ביופסיה. בנוסף אושפז בפנימית בבלינסון, לא נמצאה מחלה אימונולוגית או גרנולומטוטית והפרדניזון הופסק. ב- CT חזה (נעשה פעמיים) נמצאו מספר בלוטות לימפה מוגדלות מעט בחלל הביניים, ובשערי הריאות, מספר גרנולומות ותמטים ראתיים, שינויים פיברוטיים בפסגות, מספר קשריות זעירות וברונכאקטזיות בריאה הימנית התחתונה. ברונכוסקופיה לא העלתה ממצא מיוחד. נבדק מספר פעמים ע"י רופא ריאות (ד"ר שלומי דקל). בתפקודי ריאות נמצאה הפרעה רסטריקטיבית בינונית (of 60% = FVC PRED)." תשובות לשאלות א. הליקוי בריאות הינה מחלת ריאה רסטריקטיבית (עם פיברוזיס, גרנולומות, קשריות, תמטים וברונכאקטיזיות) בדרגה בינונית. מחלת הכליות שלו הינה נפרוסקלרוזיס עם פרוטאינוריה. ב. לגבי מחלתו הכליתית, לא נראה לי שיש קשר בין המחלה לחשיפתו לגזים מזיקים במקום עבודתו. לגבי מחלתו הראתית קיימת אבחנה מבדלת באם מחלתו הראתית הינה חלק ממחלה סיסטמית (כגון מחלת SLE, סרקואידוזיס, ווגנר..) או שמדובר במחלת ריאות שנגרמה ע"י גזים נדיפים אליהם היה חשוף במקום עבודתו כרתך. יש לציין שמר פולד לא עישן בעבר. לגבי מחלה סיסטמית אין שום הוכחה לקיום מחלה כזו. אמנם יש לו פגיעה בשתי מערכות (כליה וריאה) ובנוסף כייל נוגדנים חיובי של ANA (המופיעים במחלות סיסטמיות אימונולוגיות), אך ההיסטולוגיה של הכליה איננה מתאימה למחלה אימונולוגית וגם בשאר בדיקות המעבדה ובביופסיות שנלקחו אין עדות למחלה סיסטמית אימונולוגית. לעומת זאת מלחימים חשופים למספר רב של גזים הנפלטים בזמן ההלחמה שיכולים לגרום למחלות ראתיות (1). ירידה בתפקודי הריאה, סרטן הריאה, שינויים פיברוטיים וגרנולומטוטיים בריאות, זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה ובריאות, ירידה ביכולת החיסונית, כולם מתוארים בחולים שתעסוקתם הייתה הלחמה. בהעדר היסטוריה של עישון וללא אבחנה של מחלה סיסטמית כלשהי נראה שבעיותיו הראתיות של מר פולד נגרמו ע"י הגזים שנפלטו בשעת ההלחמה במקום עבודתו. ג. מחלתו הראתיות של מר פולד הינה תוצאה של פגיעות זעירות וחוזרת בריאותיו שנגרמו ע"י החשיפה לגזים המזיקים במהלך שעות עבודתו כמלחים. ד. השפעת העבודה על מחלתו הריאתית היתה כנראה משמעותית ביותר". 6. חוות הדעת הועברה אל הצדדים ואלו ביקשו להעביר שאלות הבהרה לפרופ' וינר פלטיאל. ביום 12.2.13 ניתנה החלטת בית-הדין, להיעתר חלקית לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע כדלקמן: א. בחוות דעתך נטען, כי בהעדר היסטוריה רפואית של עישון וללא אבחנה של מחלה סיסטמית כלשהי בעיותיו הריאתיות של התובע נגרמו ע"י גזים שנפלטו בשעות הלחמה במקום העבודה. ב. האם בין הגזים של ההלחמה יש כאלה הידועים כי עלולים לגרום לנזק ריאתי? 7. פרופ' וינר פלטיאל השיב לשאלות ההבהרה ביום 4.3.13 את התשובות הבאות: "א. הספרות הרפואית מלאה במאות רבות של מאמרים העוסקים בקשר בין מחלה ריאתית וחשיפה לאדים וגזים בזמן ריתוך. בדרך כלל, כלל הספרות הרפואית מתייחסת לקשר בין הרתך ומחלתו הריאתית מאחר ורבים מהגזים ומהאדים הרעילים הנפלטים בזמן ריתוך ידועים כעלולים לגרום לפגיעה ראתית. מצורפת בזה רשימה ארוכה של חומרים כאלה שגם היא איננה מלאה. ב. לגבי מחלתו הכליתית, כתבתי שלא נראה לי שיש קשר בין המחלה לחשיפתו לגזים מזיקים במקום עבודתו. אמנם במקצת הגזים הנפלטים בריתוך יכולים לגרום לפגיעה כליתית, אך במקרה של מר פולד יש תהליך פתולוגי כליתי של נפרוסקלרוזיס, כפי שנמצא בביופסיה הכליתית, ובשום מקום בספרות הרפואית לא מצאתי קשר בין התפתחות של נפרוסקלרוזיס וריתוך". 8. ביום 19.5.13 הוגשה בקשה לשאלת הבהרה נוספת מטעם הנתבע, בעיקר לבירור החומרים שאליהם טוען המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה וביום 26.6.13 דחה בית-הדין את בקשת הנתבע. 9. התובע טוען בסיכומיו כי המומחה קבע שיש קשר סיבתי מובהק בין המחלה הריאתית לתנאי עבודתו של התובע אך הסתייג בקשר למחלה הכלייתית וקבע כי "לא נראה לי שיש קשר בין המחלה לחשיפתו לגזים מזיקים במקום עבודתו". עוד הוסיף התובע כי המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין המחלה הריאתית לבין החשיפה לגזים רעילים מפעולות ההלחמה. לטענת התובע לעניין המחלה הריאתית, חוות הדעת של המומחה ברורה וחד - משמעית. חוות הדעת נוקטת בלשון פוזיטיבית ומוחלטת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין המחלה הריאתית לתנאי עבודתו של התובע. אשר למחלה הכלייתית - טוען התובע שהמומחה אכן מסתייג בחוות דעתו מקשר סיבתי בין המחלה הכלייתית לתנאי עבודתו של התובע. המומחה אינו מסביר מדוע הדבר לא נראה לו. בנוסף סבור התובע כי המומחה לא הניח את דעתו של בית-הדין בצורה פוזיטיבית כי תשובתו היא תשובה מלאה, אלא נראה שמדובר בתשובה חסרה והשאלה בדבר הקשר' הסיבתי למחלת הכליה אינה בדעתו המלאה של המומחה. התובע לסיום סיכומיו מבקש לפנות בעצמו למומחה רפואי על מנת לבדוק האם ידוע על קשר סיבתי רפואי אפשרי בעניין החלה הכלייתית ולכן ביקש שיינתן פס"ד חלקי ביחס למחלה הריאתית כפי קביעות המומחה ולאפשר לתובע לתת הודעה בעניין מחלת הכליה. בעת כתיבת פסה"ד נחשף ביה"ד לראשונה לטענה זו בסיכומים ולכן ניתנה החלטה לתובע ליתן עמדה סופית שכן מאז הגשת הסיכומים ועד לחודש 8/13 לא ניתנה כל הודעה של התובע האם פנה למומחה בתחום הכליה. התובע השיב להחלטת ביה"ד ופרט כי התובע פנה לרופא מומחה אך זה לא נתן כל עמדה בעניין הקשר הסיבתי ואין בידיו כל חוות דעת מומחה אחר המחזקת טענה כלשהי בעניין הקשר הסיבתי. למרות האמור השאיר ב"כ התובע לשיקול דעתו של ביה"ד, ככל שיהיה ספק בעיני ביה"ד באשר לתשובת המומחה לבעיה הכליתית למנות מומחה אחר בתחום הכליה. 10. הנתבע מנגד יטען כי חוות דעת המומחה ברורה מעל לכל ספק וקובעת חד-משמעית כי אין קשר סיבתי בין המחלה הכלייתית לבין תנאי עבודתו של התובע. המומחה מבהיר בתשובותיו ומנמק מדוע אין קשר סיבתי בין המחלה הכלייתית לבין תנאי עבודתו. לעניין משקלה של חוות הדעת הניתנת ע"י מומחה מטעם בית-הדין, נקבע לא אחת כי בדרך כלל תשמש חוות הדעת את בית הדין בתחום שלבית הדין אין ולא יכול להיות ידע לגביו. לענין זה מופנה בית-הדין לדב"ע נו/ 0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (לא פורסם), שם נקבע כי בית-הדין יסמוך ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהם אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. וכן עוד מופנה בית-הדין לדב"ע תשן 0-48 המוסד לביטוח לאומי נ' עמירם פוליאקוב, פד"ע כב 321, שם נפסק כי בית-הדין ייתן משקל ראייתי רק לחוות דעת המוגשת ע"י מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. באשר לחוות הדעת בנושא מחלת הריאות טען הנתבע כי תשובות המומחה הן כלליות ולא מנומקות ואינם תואמות את הגזים שאליהם היה חשוף התובע. כמו כן הנתבע טען כי אף התשובה של המומחה לשאלת ההבהרה אינה מספקת ולכן אין לקבל את חווה"ד של המומחה. לחילופין טען הנתבע כי יש להעביר שאלות נוספות למומחה, שאלות אשר ביה"ד לא התיר הפנייתן במסגרת הבקשה לשאלות הבהרה, אך לדעת הנתבע יש להפנות שאלה זאת למומחה בעניין שיעור האחוז בדבר השפעת העבודה על מחלתו. בנוסף על כל האמור טען הנתבע כי לא הוכח הקשר בין עבודת התובע למחלה הריאתית והמומחה התבסס באופן כללי לגבי כלל הרתכים ולא לגבי עבודתו של התובע. לכן מבקש הנתבע כי התביעה תידחה ביחס למחלה הכלייתית לאור חווה"ד של המומחה, אבל באשר למחלת הריאה התביעה תידחה בהעדר הנמקה מספקת של המומחה. הכרעה 11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות הדעת של המומחה לרבות התשובות לשאלות ההבהרה, דין תביעת התובע להתקבל באופן חלקי, הכל כפי שיפורט להלן. 12. כאמור ביה"ד בעת מתן החלטתו מייחס חשיבות יתרה לחוות דעת המומחה, לתשובותיו המפורטות וכן לתשובות לשאלות ההבהרה מטעם המומחה ומשקלה של חוות הדעת הרפואית הניתנת ע"י מומחה מטעם ביה"ד הינה משמעותית וביה"'ד יסטה ולא יאמץ חוו"ד המומחה רק במקרים חריגים בהם יש הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן. לכן בבואי לבחון את המקרה של התובע ואת חוות הדעת שניתנה ע"י המומחה, ברור מעל לכל ספק כי חוות הדעת של המומחה (חווה"ד הראשונה והתשובות לשאלות ההבהרה) קובעות באופן חד משמעי ובצורה מנומקת ומלאה כי הליקוי בריאות ממנו סובל התובע הינה מחלה ריאתית רסטריקטיבית אשר נגרמה ע"י הגזים אליהם היה חשוף במקום עבודתו כרתך. המומחה מנמק מבחינה רפואית את הקשר בין המחלה לבין עבודתו של התובע וחשיפתו לגזים המזיקים ובתשובתו לשאלות ההבהרה אף מפנה לספרות הרפואית המתייחסת לקשר בין מחלה ריאתית מסוג זה של התובע לבין עבודתו כרתך והגזים שאליהם היה חשוף. המומחה אף צירף לתשובות לשאלות ההבהרה את הספרות המקצועית עליה הוא נסמך והדגיש את המקומות בהם הוא סבור שיש לייחס את הקשר בין המחלה לבין העבודה. לכן יש לאמץ במקרה זה את מלוא חוות הדעת של המומחה ולקבוע כי יש קשר סיבתי בין מחלת הריאה ממנה סובל התובע לבין עבודתו. 13. באשר למחלה הכלייתית של התובע, המומחה מנמק מדוע הוא סבור שאין קשר בין המחלה הכלייתית לבין עבודתו של התובע, מסביר מהי המחלה הכלייתית ממנה סובל התובע שהינה מחלה אימונולוגית ואינה נובעת מהגזים שהתובע היה חשוף אליהם ותשובתו בעניין זה ביחד עם תשובתו לשאלת ההבהרה הביאו אותי לידי מסקנה כי אף שהעלה התובע ספק בעניין חוות הדעת מאחר והמומחה אינו מומחה לכליה, כי יש לאמץ את חוות דעתו שהינה מנומקת. מומחה אחר ימונה במקרים בהם עולה ספק מחוות הדעת של המומחה, אולם אף התובע עצמו בכל שלב בניהול תיק זה לא ביקש מינוי של מומחה בתחום הכליה, אין בידיו כל מידע או חוות דעת אחרת של הרופא המטפל כי יש קשר בין מחלת הכליה לעבודתו ואין זה ראוי שבית-הדין יעשה כן בשלב הזה כאשר אף התובע יודע כי ככל הנראה אין קשר סיבתי בין העבודה לבין מחלה הכליה לאור סוג מחלת הכליה. לכן תביעתו וטענתו לקשר סיבתי בין מחלת הכליה לבין עבודתו, נדחית. 14. לאור כל האמור, מתקבלת תביעתו של התובע באופן חלקי כך שמחלת הריאה שממנה הוא סובל נובעת מעבודתו ויש להכיר בנכותו מעבודה, במחלה זו. התביעה להכרה בענין מחלת הכליה, נדחית. רפואהדמי פגיעהריאות