התובעים 1 ו-2 טוענים בכתב התביעה, כי במסגרת פיטורי העובדים שולמו להם דמי הסתגלות וכי התובעים זכאים אף הם לתשלום חודשי הסתגלות. עוד טענו התובעים כולם, כי חלק מתנאי העסקתם באינטל היו תשלום מענק מיוחד במקרה של פיטורים וכי זכות זו עברה לנתבעת, כשם שעברו כל יתר זכאויות העובדים. לטענתם, עם פיטוריהם, על הנתבעת לשלם להם מענק מיוחד בשיעור המענק שהיה משולם להם לו היו נשארים באינטל. 6. נומוניקס טוענת מנגד כי שילמה לתובעים את הזכויות המגיעות להם על פי דין, כי אין עליה חובה לשלם מענק הסתגלות וכי ההחלטה על תשלום מענק הסתגלות נתונה לשיקול דעתו של המעסיק. לעניין תשלום מענק מיוחד טענה כי במסגרת העברת העובדים מאינטל לנומוניקס, נחתם עימם הסכם עבודה חדש וכי הזכות למענק מיוחד לא אומצה על ידי נומוניקס ולא הפכה לחלק מהסכם העבודה של התובעים. 7. לאחר ששמענו את העדים ועיינו בחומר שבתיק, נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת. הזכות למענק פרישה 8. התובעים צירפו לתצהיריהם מסמך "נוהל אינטל" הקובע זכאות למענק פרישה מיוחד בתנאים מסויימים: "8. במקרים מיוחדים שמורה הזכות לממונה הישיר ולמנהל המחלקה בשיתוף מנהל משאבי אנוש, לקבל החלטה לפנים משורת הדין בדבר תשלום מענק פרישה מיוחד שישולם לעובד עם סיום העסקתו בחברה". 9. מכח נוהל זה, טוענים התובעים כי בעת פיטוריהם מהנתבעת זכאים הם למענק פרישה כפי שקבוע בנוהל. 10. בעניין זה יאמר כבר עתה, כי דומה שנפלה טעות בידי התובעים בשאלה מה המועד לתשלום המענק ומי הגוף החייב בתשלומו. הנתבעת בתיק זה אינה אינטל. לו היתה מוגשת תביעה נגד אינטל לתשלום מענק עקב פיטורים בשנת 2008, יתכן והיה מקום לשקול האם לחייב את אינטל בתשלום המענק לאור הנוהל הנ"ל. 11. התביעה שבפנינו אינה נגד אינטל ואינה מתייחסת לשנת 2008. התביעה שבפנינו מתייחסת לפיטורים מהנתבעת, בשנים 2009 ו-2010. כפי שיובהר להלן, התובעים לא הוכיחו כי חברת נומוניקס התחייבה, במועד כלשהו, לשלם להם מענק מיוחד כפי ששולם באינטל, בעת פיטוריהם. 12. נבחן להלן את אופן ההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת ואת המערך ההסכמי החל על הצדדים. 13. במשך מספר חודשים בראשית 2008, היו התובעים בגדר עובדי אינטל המושאלים לנומוניקס. כל אחד מהתובעים קיבל מכתב השאלה בו נאמר: "בשם תאגיד אינטל אנו מאשרים את משימת השאלתך לטובת NUMONYX מכתב זה מסביר את מטרת ההשאלה ומאשר את הפרטים החיוניים של העברה זו מתפקידך הנוכחי באינטל למשימת ההשאלה שלך לטובת זה אינו מהווה חוזה העסקה עם אינטל או עם NUMONYX אם תחליט/י לדחות את התפקיד ב NUMONYX בסוף תקופת ההשאלה, תסתיים העסקתך באינטל באותה העת, על פי החוק המקומי. אנו צופים שמשימת ההשאלה זו תימשך עד שחברת NUMONYX תוכל לשלם ולספק הטבות לעובדיה, ואז תסתיים העסקתך באינטל ותתחיל העסקתך ב- NUMONYX... שכר והטבות ביחס לתפקידך בתקופת ההשאלה, תמשיך/י לקבל את שכר הבסיס שלן בלוח הזמנים הנוכחי שלו, ותמשין/י להיות זכאי/ת להשתתף בתוכניות העסקה למיניהן באינטל, לרבות תוכניות המניות, ההטבות, הבונוסים והשכל, בהתאם לזכאותן לרבות הכיסוי הביטוחי הנוכחי שלן (אם ישנו). כל תוכניות ההעסקה למיניהן, לרבות מניות, הטבות, בונוסים ושכר, נתונות לשינוי או לתיקון על ידי אינטל בכל עת על פי שיקול דעתה. אינטל תמשיך לפצות אותן בגין הוצאות עסקיות מאושרות שיהיו לן כחלק מביצוע ההשאלה, בהתאם לנוהל החזר ההוצאות, הנסיעות וה -RELOCATION של אינטל, ובכפוף לאישור של המנהל שלן ב - NUMONYX ושל HR באינטל." 14. התובעים בעדותם אישרו שידעו כי הם בגדר עובדים מושאלים וכי תקופת ההשאלה נמשכה שלושה חודשים בלבד (עדות גל ניר עמ' 12 ש' 25, עדות שרון ברשף עמ' 16 ש' 25 ועדות ורד דמאיו עמ' 18 ש' 14). 15. בתום תקופת ההשאלה, נמסרו לתובעים שני מסמכים. האחד, מכתב תנאי סיום עבודה באינטל, מיום 23/3/08 בו נאמר: "בהמשך להצעת העבודה שניתנה לך על ידי חברת NUMONyX ולאחר שהסכמת להצעה זו... עקב כך, מתוכנן סיום העסקתם באינטל בתאריך 31 במרץ 2008". השני, מכתב הצעת עבודה בנומוניקס (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) בו נאמר: "אנו שמחים להודיע לך, כי תפקידך החדש הוא .... ושתאריך תחילת העבודה יכנס לתוקף בתאריך בו תוכל NUMONyX בחברה עצמאית, לגייס עובדים ולשלם להם....". בהמשך המכתב נאמר: "הצעה זו תקפה למשך 7 ימים מתאריך מכתב זה, ואם לא נקבל את תשובתך, בתוך התקופה האמורה, נראה בהצעה זו כמבוטלת ואותך כמסרב להצעה זו...". 16. התובעים אישרו שקיבלו את מכתב סיום העבודה באינטל ואת מכתב ההצעה של נומוניקס (עדות גל ניר עמ' 13 ש' 8, עדות שרון ברשף עמ' 16 ש' 17, עדות ורד דמאיו עמ' 18 ש' 24). 17. התובעים, שקיבלו את הצעת העבודה של נומוניקס, עברו לעבוד בחברת נומוניקס ביום 1.4.08, בתפקידים שונים מאלה שעבדו בהם באינטל ובשכר שונה. התובע גל ניר יועד להקים את מערך ארגון הביטחון העולמי של הנתבעת. השכר ששולם לו על ידי הנתבעת, היה גבוה מזה ששולם על ידי אינטל. התובע שרון ברשף נהל את נכסי הנדל"ן של הנתבעת, אף שכרו עלה על זה ששולם לו באינטל. התובעת ורד דמאיו עברה להיות מנהלת נכסי הנדל"ן של הנתבעת, ושכרה עלה אף הוא. 18. העד מטעם התובעים, מר חיים לוי, אישר אף הוא שבמעבר מאינטל לנומוניקס, היה הסכם עבודה חדש ולדבריו: "הכל השתנה. לא רק אמצעי העבודה. עברנו לחברה אחרת". 19. התובעים טוענים כי עם המעבר לנומוניקס, נשמרו כל תנאי העבודה שהיו להם באינטל, לרבות הזכות למענק מיוחד. עוד טוענים הם, כי איש לא אמר להם בעת המעבר, שהזכות למענק מיוחד שהיתה קיימת באינטל, לא תעמוד להם בעבודתם בנומוניקס. 20. לאחר ששמענו את העדים כולם, אנו קובעים שאין לקבל את גירסת התובעים בסוגיה זו. 21. מחומר הראיות עולה שעם המעבר לנומוניקס, נמסר לתובעים מכתב הצעת עבודה בו פורטו תנאי העבודה שלהם בנומוניקס. במסמך מצויינת הזכות לשכר, שעות נוספות גלובליות, בונוס שנתי, חופשה, חופשה מורחבת, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, תוכנית "איכות חיים" ועוד. 22. על פי עדות הגב' ורשבסקי מטעם הנתבעת, נומוניקס לא אימצה באופן אוטומטי את ההטבות שהיו נהוגות באינטל. בעדותה הבהירה שלא אומצו הטבות בגין השתתפות במכוני כושר, השתתפות בלימודים ועוד (תצהיר גב' ורשבסקי סע' 15-16). 23. כך עולה גם ממכתב הצעת העבודה בנומוניקס, שם נאמר: " NUMONyX תכיר בתקופת העבודה הקודמת שלך באינטל לצורך חישוב כל ההטבות הקשורות בעבודה, כמפורט בהצעה זו". משמע - נומוניקס הודיעה מפורשות לעובדים העוברים מאינטל, מהם תנאי העבודה הצפויים להם בעקבות המעבר ופרטה את הדברים במסמך שמסרה כל אחד מהם. 24. על כך הוסיף מר יונתן ונד, מנכ"ל נומוניקס: "... היינו שקופים לעובדים והתקשרנו בכל הכלים, החל מהצעות עבודה שכתוב מה תקף ומה לא, הפנייה לאתר האינטרנט של החברה שבו יש את הנוהלים המעודכנים והמלצנו שאנשים יקראו. הצעה והמלצה לאנשים שלא מבינים לפנות למנהלים או למשאב" ובגלל הסיטואציה של יציאה מאינטל עם חששות כבדים, עשינו הרבה תקשורת בעל פה וגם צורפו מצגות פאוואר פוינט". 25. אף העד מטעם התובעים, מר חיים לוי, אישר שלקראת המעבר, שוחחו עם התובעים והבהירו להם מה מוצע להם במסגרת המעבר. לדבריו, אף נוהל משא ומתן עם חלק מהעובדים לגבי התנאים, כמו בעניינו של התובע גל ניר. העד נשאל האם במסגרת כלשהי אמר לעובדים שתכלל זכותם למענק מיוחד, להלן תשובתו: "... דובר על מה כן נותנים ולא על מה לא נותנים. הכל כתוב במסמך. המסמך מפורט לגמרי". 26. אף התובעים אישרו שקיבלו את מסמך התנאים והסכימו לו. התובע גל ניר אמר בהתייחס לנספח ג' לתצהיר הנתבעת: "אני מאשר שזה המכתב. זו הצעה שקיבלתי מנומוניקס. אם עברתי לנומוניקס סימן שהסכמתי להם". 27. סיכום האמור לעיל מעלה, כי העסקתם של התובעים בחברת אינטל, הסתיימה. התובעים נשכרו לעבודה מחדש, בחברה חדשה בשם נומוניקס. תנאי העבודה של התובעים השתנו. התפקיד השתנה, השכר השתנה. התנאים הנלווים הוגדרו במסמך נספח ג' לתצהיר הנתבעת, שהתובעים הסכימו עם תנאיו וחתמו עליו, כתנאי להעסקתם בחברת נומוניקס. איש לא כפה על התובעים את המעבר לחברת נומוניקס - התובעים אינם טוענים כן. הובהר כי אחרים, שלא עברו לנומוניקס, פוטרו מאינטל. התובעים לא הוכיחו כי במסגרת העסקתם על ידי נומוניקס, התחייבה נומוניקס לשלם להם מענק מיוחד, זכות שהיתה קיימת להם בעבודתם באינטל. הוכח, כי נומוניקס הינה חברה אחרת, נפרדת מאינטל, היא החליטה להעסיק חלק מהעובדים באינטל תוך שמירה על חלק מזכויותיהם בגין ותק לצורך חופש והבראה וכיוצ"ב. מעבר לכך, לא הוכח שנומוניקס נטלה על עצמה התחייבות אחרת כלשהי כלפי העובדים העוברים. 28. התביעה בתיק זה אינה מכוונת כלפי אינטל. טענות התובעים בסיכומים כי נהגו כלפיהם בחוסר תום לב, אינן יכולות להיות מכוונות כלפי נומוניקס. כאמור, נומוניקס הודיעה לעובדים מה יהיו תנאי העבודה אצלה, העובדים קיבלו על כך ממסמך מפורט וחתמו והסכימו. ככל שלתובעים טענה לחוסר תום לב, עליהם להפנות טענה זו, אם בכלל, כלפי אינטל, שפיטרה אותם בשנת 2008 ולא שילמה להם מענק. 29. למעלה מהדרוש, נתייחס לטענות האחרות שהועלו על ידי הצדדים ביחס לנושא המענק המיוחד. 30. מלשון נוהל המענק של עובדי אינטל, שצוטט לעיל, עולה כי אין לעובדי אינטל זכות אוטומטית לקבלו. המענק תלוי בשיקול דעת המעסיק. במקרה הנדון, המעסיק - אינטל, בעת העברת מאות עובדים לחברת נומוניקס, החליטה לערוך הבחנה בין אלה שעוברים לנומוניקס לבין אלה שאינם עובדים ולמעשה מפוטרים. על פי החלטת אינטל, הקבוצה הראשונה, אלה שעוברים לנומוניקס, לא קיבלו מענק לאור העובדה שיש להם מקום עבודה מובטח ולחלקם (לפחות לתובעים כאן) שופרו תנאי השכר. הקבוצה השניה, המפוטרים מאינטל ללא פתרון תעסוקתי, הוחלט לשלם מענק על מנת לאפשר תקופת התארגנות עד למציאת עבודה (עדות גב' ורשבסקי). 31. לא מצאנו כל פסול בהחלטה שכזו, אשר יש היגיון רב בצידה. ממילא, כאמור, טענה זו צריכה להיות מכוונת כלפי אינטל ולא כלפי הנתבעת אשר במודע, החליטה להעניק לעובדיה חלק מהזכויות שהיו להם באינטל אך לא את כולם. 32. בהקשר זה נציין כי טענת התובעים לזכות למענק עקב "חילופי מעבידים" נסתרה על ידי הנתבעת בעצם העובדה שהתובעים פוטרו מאינטל וחתמו על הסכם עבודה חדש, שונה, מול הנתבעת. ממילא, הביטוי "חילופי מעסיקים" אינו כולל בחובו זכות של העובדים לקבל מהמעסיק החדש, זכויות שהיו להם אצל המעסיק הקודם, ללא שהמעסיק החדש נטל על עצמו את ההתחייבות לשלם זכות זו לעובדים. 33. סוגיה נוספת היא טענת הנתבעת כי המעבר מאינטל לנומוניקס, לווה בעסקת חבילה הכוללת העלאת שכר משמעותית. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מדובר בהעלאה של עשרת אחוזים. התובעים טענו שלא כך הדבר אלא כי מדובר בהעלאה של 7-8%. איננו נדרשים לקבוע מסמרות בשאלה מה שעור העלאת השכר, זאת משני טעמים: האחד - העלאה של 7% עד 8% היא העלאה בשיעור משמעותי שאין להתעלם ממנה ובמיוחד נוכר גובה השכר ההתחלתי (לתובע גל ניר מדבר על שכר בסיס בסך 36,531 ₪ בצירוף הטבות נילוות. לתובע שרון ברשף מדובר על שכר בסיס 32,346 ש"ח בצירוף הטבות נלוות. לתובעת ורד דמאיו מדובר על 23,050 ₪ בצירוף הטבות נלוות). השני - מר ונד מטעם הנתבעת הבהיר שאין מדובר "בעסקת חבילה" כמשמעה בפסקה אלא, לדבריו: "...אמרתי שהצענו להם חבילת תנאים". מדבריו עולה שכוונת הנתבעת בטענה לעסקת חבילה, היתה שחברת נומוניקס הציעה לתובעים חבילת תנאים, ביניהם העלאות בשכר בשיעור בלתי מבוטל וכי במסגרת חבילת תנאים זו, לא הוצע התנאי של תשלום מענק מיוחד. 34. סיכום האמור מעלה, כי התובעים, עובדי אינטל, סיימו את עבודתם באינטל ועברו לעבוד אצל הנתבעת, תוך שחתמו על מסמך תנאי עבודה הממצה את זכויותיהם. התובעים לא הוכיחו כי במסגרת הזכויות המגיעות להם מהנתבעת עם פיטוריהם ממנה, זכאים הם לתשלום מענק מיוחד בשיעור זה שניתן לעובדי אינטל במקרה של פיטורים. התובעים לא הוכיחו כי זכאות למענק מיוחד היוותה חלק מתנאי העסקתם אצל הנתבעת וחלק מחוזה העבודה שלהם מול הנתבעת. 35. בסיכומיהם מעלים התובעים טענה נוספת, לזכאות למענק מיוחד עם פיטוריהם מאינטל, באפריל 2008, על פיה נוהל שצורף, נספח יז' לתצהירי התובעים. 36. ראשית יאמר כי זכות זו, ככל שקמה, הרי שהיא מופנית לחברת אינטל שפיטרה את התובעים בשנת 2008 ולא אל הנתבעת. 37. שנית, מדובר על נוהל אשר על פי לשונו, תשלומו מותנה באישור הממונה הישיר למנהל המחלקה, לפנים משורת הדין. גב' פפרמן מטעם הנתבעת העידה שבמסגרת העברת העובדים מאינטל לנתבעת, הוחלט לשלם מענק מיוחד רק לעובדים שלא עברו, זאת על מנת לאפשר להם תקופת הסתגלות עד למציאת עבודה חדשה. מנהלו של התובע גל ניר, מר חיים כהן, נשאל האם היה ממליץ על תשלום מענק פרישה לגל ניר והשיב: "אני לא יכול לענות על השאלה. היא תלויה בנסיבות של כל תקופה ואני לא יודע מה הנסיבות כעת". ובאשר לורד דמאיו ושרון ברשף נשאל: "ש: בהנחה שהיית מקבל המלצה מבני פרידמן למענק פרישה מיוחד לורד ושרון האם היית מאשר אותו? ת: אני עונה אותה תשובה בדיוק... אבל האם הם זכאי למענק אני לא יכול לענות, כי התשובה שלי לא תהיה הגנת לשני הצדדים". הנתבעת הוכיחה כי בעסקה קודמת, של העברת עובדים מאינטל למארוול, בשנת 2005, שולם מענק רק לעובדים המפוטרים ולא לאלה שעבר ולחברה אחרת. מכאן עולה ששיטת עבודה זו לא כוונה כלפי התובעים אלא היתה נוהל מקובל באינטל. ממילא, כל הטענות האלה מכוונות כלפי אינטל שכלל לא היתה צד להליך! 38. זאת ועוד, נוהל מענק הפרישה, נספח יז' לתצהיר התובעים, אינו בגדר הסכם עבודה כפי שטענו התובעים בסעיף 63 לתצהירם. 39. סוף דבר, לאור האמור לעיל, התובעים לא הוכיחו כי קמה להם זכות לתשלום מענק מיוחד עם פיטוריהם מהנתבעת. תביעתם ברכיב זה, נדחית. הזכות לתקופת הסתגלות 40. התובעים טוענים כי קמה להם זכות לתשלום תקופת הסתגלות מעבר להודעה המוקדמת ששולמה להם, מכח נוהג. הנטל להוכיח קיומו של נוהג, מוטל על כתפי התובעים. 41. לטענת התובעים, לתובעת ורד דמאיו אושרה תקופת הסתגלות בת שלושה חודשים. הנתבעת טוענת שאין מדובר בתקופת הסתגלות, כי אם "מימוש חופשה מורחבת". בתצהיר גב' ורשבסקי, הצהירה כי "חופשה מורחבת" הינה חופשה בת 23 ימים הניתנת לעובדים לאחר שהשלימו שבע שנות עבודה, בנוסף למכסת החופשה השנתית לה הם זכאים. על פי התצהיר, שלא נסתר, זכות זו לא קיימת במועד סיום יחסי עובד ומעביד. התובעת ורד דמאיו אישרה שבמסגרת השימוע, ביקשה להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת וכי: "... הם הסכימו לתת לי את החופשה המורחבת...". 42. משמע - לא הוכח שהתובעת ורד דמאיו קיבלה "חודשי הסתגלות" כי אם "חופשה מורחבת". 43. לגבי העובדים מיקי לבנת ואלכס קורנהאוזר, הוכח כי לאחר פיטוריהם המשיכו לתת לנתבעת שירות כיועצים חיצוניים למשך תקופה. התובעים מונים את שני העובדים הנ"ל כעובדים שקיבלו תקופת הסתגלות העולה על הקובע בחוק. ואולם, כאמור, העובדים הנ"ל קיבלו תשלום כנגד עבודה ולא "דמי הסתגלות". עוד ובנוסף, מהעדויות עולה שמדובר על עובדים בכירים מהתובעים, נשיא החברה כפי שטוענים התובעים ודירקטור בכיר בחברה (עדות גל ניר עמ' 14 ש' 20). 44. לגבי העובד חן מוצפי, אף הוא דירקטור בחברה, הוכח שקיבל זכות לשמש כיועץ חיצוני. כך הוכח גם לגבי שלומי אוחנה מנהל הרכש שקיבל אפשרות למימוש חופשה מורחבת. 45. התובעים טוענים לעובד נוסף שקיבל תקופת הסתגלות, רמי מזרחי. הנתבעת טוענת שלא הוכח כי העובד קיבל תקופת הסתגלות וכי מר ונד לא אישר זאת. 46. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים אנו קובעים שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו שהיה על נומוניקס לשלם להם דמי הסתגלות מעבר לאלה ששולמו בפועל. אמנם הוכח שחלק מהעובדים המפוטרים קיבלו הטבה, בין בדרך של אישור למימוש חופשה מורחבת ובין בדרך של מתן אפשרות להעניק שירותי ייעוץ תמורת תשלום. יחד עם זאת, אין די בשמות שבהם נקבו התובעים כדי להוכיח שהיה נוהג מחייב בנומוניקס, לשלם לכל עובד מפוטר דמי הסתגלות. 47. התובע גל ניר תבע חמישה חודשי הסתגלות. התובע שרון ברשף תבע שני חודשי הסתגלות. ודאי שלא הוכח השיעור הנטען על ידי התובעים. גם לגבי אלה שהוכח כי קיבלו תשלומים כלשהם מנומוניקס בעקבות הפיטורים, לא הוכח שיעור הסכום ששולם. 48. התובעים טענו לזכאות למענק הסתגלות מכוח פגיעה בזכות לשוויון (סעיף 11 לכתב התביעה). בעדותם אישרו שאינם יודעים על איזה רקע הופלו (עדות גל ניר עמ' 15 ש' 15). בסיכומים זנחו טענתם זו, ובצדק רב. 49. סוף דבר, בהעדר הוכחה לנוהג בנומוניקס לתשלום דמי הסתגלות לעובדים מפוטרים ובהעדר הוכחה לנוהג לעניין שיעור דמי ההסתגלות המשולמים לעובדים מפוטרים, התביעה ברכיב זה נדחית. 50. סוף דבר התביעה על שני רכיביה, נדחית, לאור האמור לעיל. 51. בגין ההליכים בתיק ישלם כל אחד מהתובעים לנתבעת, הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. מענק הסתגלותדמי הסתגלותפיטורים