תביעה נגד החלטות על פיהן נשללה רטרואקטיבית זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה ששולמה לתובעת עבור החודשים 3/10 עד 6/10, ונוצר לה חוב בסך 11,112. רקע עובדתי לתובעת ארבעה ילדים ילידי שנת 2000 עד 2009. התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה עד לחודש 2/10. ביום 21.3.10 הגישה תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה. בתביעתה מיום 21.3.10 הצהירה התובעת: "אני נפרדת מבעלי חאזם תושב שטחים מאבו דיס מחודש 12/09. יש דיון בבית משפט לעניין אחזקה על ילדים + מזונות. לא יודעת היכן הוא כיום, האם עובד, לא בקשר עם הילדים, לא נותן כסף. בשבוע הקרוב אמור להיערך דיון נוסף לעניין הנפרדות. גרה לבדי עם ילדיי בבית חנינה בדירה שקניתי לפני חמש שנים, קניתי את הדירה ב-100,000 דולר, משפחתי עזרה לי בקנייה, סיימתי לשלם על הבית. עובדת בחברת קריירה 5 ימים בשבוע 2 (שעות) כל יום. אבי נפטר היה גר בנכסו בשועפט (ראה שרטוט), לא יודעת מה שטח האדמה. בקשר לרכב: יש לי רישיון נהיגה, העברתי את הרכב לאמי פתחייה שאין לה רישיון נהיגה, ביטוח הרכב עדיין על שמי עד 30.3.10. היא זו שקנתה את הרכב מלכתחילה כדי שאני אסיע אותה למקומות שונים". בהמשך טופס התביעה הצהירה התובעת כי קבוע דיון בתביעתה למזונות ליום 25.3.10. בעקבות הגשת התביעה החוזרת מיום 21.3.10, שילם הנתבע לתובעת גמלת הבטחת הכנסה בחודשים 3/10 עד 6/10. בחודש 7/10 הפסיק הנתבע לשלם לתובעת את הגמלה. ביום 13.9.10 הודיע הנתבע לתובעת על שלילת זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 3/10 עד 6/10 ועל יצירת חוב בגין תשלומי הגמלה בחודשים אלה בסך 11,112 ₪. הנימוקים להחלטות אלה פורטו כדלהלן: "מאחר שהעלמת מידע בנושא בעלותך על רכב מס. 75-762-05 ושימושך הקבוע ברכב זה, טיב הקשר עם בן זוגך וכן העלמת מידע בנוגע להכנסות ולנכסים שברשותך, עפ"י סעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה. יש לציין כי זכאותך לגמלה נשללה עפ"י סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה המחייב את התובע למסור בתוך 30 ימים כל מידע שיש בו כדי להשפיע על זכאותו לגמלה וכן עפ"י סעיף 21 המחייב את התובע לשתף פעולה עם חוקרי המל"ל. עקב שלילת זכאותך יווצר חוב בחשבונך עבור חודשים 3-10 - 6/10 (כולל)". אין חולקים כי החל מחודש 2/11 חיה התובעת עם בעלה. המחלוקת בתיק הינה, איפוא, האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 3/10 עד 1/11 והאם היה יסוד בדין להחלטות הנתבע מיום 13.9.10? באופן ספציפי - האם כדין דחה הנתבע רטרואקטיבית את תביעת התובעת בשל אי שיתוף פעולה עם חקירת המוסד, אי המצאת מסמכים שנדרשו והעלמת מידע בנושאים הקשורים לנפרדותה מבעלה, לרכב ולנכסיה? הנטל להוכחות התקיימות העילות לדחייה רטרואקטיבית של תביעת התובעת מיום 21.3.10, מוטל על הנתבע. השאלה בה עלינו להכריע היא האם הביא הנתבע די ראיות להרמת הנטל המוטל עליו להוכחת עילות אלה? נפרדות התובעת מבעלה התובעת הצהירה בתביעתה החוזרת מיום 21.3.10 כי היא פרודה מבעלה החל מ-12/09. כן הצהירה התובעת כי בשבוע הקרוב אמור להתקיים דיון בבית המשפט בסכסוך בינה לבין בעלה. מן הראיות שהוגשו בהליך עולה כי ב"כ התובעת הגיש לבית הדין השרעי בירושלים בתיק 667/10, בקשה למחיקת תביעת מזונות שהגישה התובעת נגד בעלה באותו הליך. על פי החלטת בית הדין השרעי מיום 31.5.10, נמחקה התביעה מאחר שבית הדין טרם החל לדון בה הואיל והיא הייתה קבועה לדיון ליום 7.6.10. עוד עולה מן הראיות כי ביום 13.5.10 הגישה התובעת נגד בעלה תביעה לבית משפט למשפחה נגד בעלה. על פי עדותה של התובעת, הנתמכת במסמכים שהוגשו מן ההליכים המשפטיים, בא כוחה יעץ לה למחוק את תביעתה נגד בעלה בבית הדין השרעי ולהגיש נגדו תביעה לבית משפט לענייני משפחה. ביום 8.11.10 פסק בית משפט לענייני משפחה לתובעת מזונות לתובעת בסך 3,000 ₪ לחודש וכן 600 ₪ לכל אחד מילדיהם הקטינים של התובעת ובעלה, וזאת החל מ-1.11.10. לטענת הנתבע, אמנם זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לא הייתה מותנית בהתקיימות עילת זכאות בבעלה, הואיל ובעלה של התובעת הינו תושב השטחים (לעניין זה קובעת תקנה 7(5) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1981), כי במקרה בו בן הזוג המתגורר עם הזכאי אינו תושב ישראל, לא נדרשת התקיימות עילת זכאות גם בבן הזוג). ואולם לטענת הנתבע, מאחר שעל פי סעיף 11 לחוק יש לבחון את הכנסות בעלה של התובעת לצורך קביעת היקף זכאותה, והואיל והתובעת טענה בתביעתה החוזרת לעובדות המפורטות בתקנה 7(2)(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, בהן תיבחן זכאותה כיחידה ולא כמי שיש לה בן זוג (חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת כאשר בן הזוג אינו מכלכל את בן הזוג תקופה של 30 ימים לפחות וכן הגשת תביעה לבית משפט או לבית דין למזונות וניהולה באופן סביר על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק בה), הרי שאימות דבר הנפרדות הנטענת היה רלוונטי לקביעת היקף זכאותה של התובעת לגמלה. הנתבע טוען כי בעת הגשת תביעתה החוזרת של תובעת לגמלת הבטחת הכנסה, בה הצהירה על נפרדות שהחלה מספר חודשים קודם להגשת התביעה, היא התחייבה להודיע למוסד על כל שינוי שיחול בפרטים שמסרה בתביעתה, לרבות כל שינוי בהליכים המשפטיים עליהם דיווחה. לטענת הנתבע, התובעת לא עדכנה את הנתבע בדבר מחיקת תביעתה למזונות והגשת תביעה אחרת בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת הנתבע, התברר לו בדיעבד, לאחר שביטל את זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, שניתנה ביום 8.11.10 החלטה על תשלום מזונות. הנתבע לא הגיש תעודת עובד ציבור להוכחת טענותיו בדבר אי הגשת עדכונים מצד התובעת באשר למחיקת תביעת המזונות נגד בעלה בבית הדין השרעי והגשת תביעת מזונות בבית משפט למשפחה. יחד עם זאת, אנו נכונים לקבל טענות אלה, שכן הן אושרו, למעשה, על ידי התובעת בחקירתה הנגדית. עם זאת, איננו סבורים כי אי הגשת עדכונים מצד התובעת באשר להליכים המשפטיים שנקטה נגד בעלה, מבססת את החלטות הנתבע בדבר שלילת הגמלה ששולמה לתובעת בחודשים 3/10 עד 6/10. סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה קובע: "מקבל גמלה יודיע למוסד לביטוח לאומי בכתב על כל שינוי במצבו המשפחתי, בהכנסותיו או בעניין אחר, שלגביהם מסר בעבר מידע למוסד או בעניין שלגביו הודיע לו המוסד כי הוא דרוש לצורך קבלת גמלה, בתוך 60 ימים ממועד השינוי, והכל אם השינוי עשוי להשפיע על זכאותו לגמלה או על שיעורה". התובעת חתמה בטופס התביעה וכן בהצהרה נפרדת (צורפה ל-נ/1) על הצהרה לפיה היא מתחייבת להודיע למוסד על כל שינוי שיחול באחד הפרטים שמסרה בתביעתה ובנספחיה תוך 30 ימים ממועד השינוי. השאלה הראשונה שעלינו לבחון היא האם התובעת הפרה את הוראת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה או את הצהרתה בטופס התביעה. השאלה השניה שעלינו לבחון, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, היא מה התוצאה של הפרה זו? אנו נכונים להניח, לטובת המוסד, כי מכוח סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה ומכוח הצהרת התובעת בטופס התביעה, היה מוטל על התובעת להגיש למוסד עדכונים על הדיון שהיה אמור להתקיים בבית הדין השרעי ביום 25.3.10, כפי שהצהירה התובעת בטופס התביעה, כמו גם על מחיקת התביעה למזונות בבית הדין השרעי והגשת תביעה לבית המשפט למשפחה. עדיין נשאלת השאלה מה תוצאת הפרת חובה זו? מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 157/07 אנה פירוגובסקי נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.08), עולה כי סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה אינו קובע סנקציה אוטומטית להפרתה, וכי התוצאה של הפרת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה תלויה בבדיקה מהותית אם אי עדכון הפרטים הביא למצב דברים בו גמלת הבטחת הכנסה משולמת למי שאינו זכאי לה. מן הראיות שהוגשו לנו עולה כי ככל שהתובעת הפרה חובתה לעדכן את המוסד בהתפתחויות של ההליכים המשפטיים שנקטה, הנתבע לא הוכיח כי הפרה זו נועדה לכסות או כיסתה על מצב דברים בו התובעת ובעלה בפועל לא חיו בנפרד זה מזו. ככל שניתן ללמוד על הנפרדות מעצם קיומה של תביעת מזונות, הרי שבד בבד עם מחיקת ההליך בבית הדין השרעי, הוגשה תביעת מזונות לבית המשפט למשפחה בחודש 5/10 ובמסגרתה אף נפסקו לתובעת מזונות בחודש 11/10. גם העובדה שבעלה של התובעת נחקר על ידי חוקר הנתבעת ביום 1.7.10 בבית אחותו בא-טור, תומכת במסקנה שאכן בעלי הזוג חיו בנפרד בתקופה זו (מוצג נ/4). לפיכך, אף שמקובלת על בית הדין טענת הנתבע, לפיה גם לגבי מי שנשואה לתושב השטחים הטוענת לנפרדות, אימות טענת הנפרדות היא רלוונטית לקביעת היקף הזכאות לגמלה, בפועל לא נראה כי אי עדכון פרטים בקשר להליכים המשפטיים הביא לתשלום גמלה למי שאינה זכאית לו. נכסי התובעת מסקנתנו שונה בכל הנוגע למחלוקת בעניין גילוי מלא של זכויות התובעת בנכסי ירושת אביה. בטופס תביעתה טענה התובעת כי אביה המנוח התגורר נכסו בשועפט. התובעת לא הזכירה זכויות כלשהן בנכסים אחרים שהיו בעזבון אביה. ביום 1.7.10 נחקר בעלה של התובעת, מר חאזם אסעיד, על ידי חוקר הנתבע. כזכור, התובעת הצהירה בתביעתה כי רכשה את דירתה בבית חנינה ב-100,000 דולר. לשאלת החוקר "מאיפה יש לאשתך 100,000 דולר לשלם עבור הבית?", השיב בעלה של התובעת: "אשתי ירשה מאביה המנוח אדמה בשועפט מול חנויות "קימרי" בשטח 800 מ"ר בערך ואשתי מכרה את חלקה מהירושה ל"סמי דלה" שפתח תצוגת מכוניות, החלק השני לאחותה אמל שמתגוררת בנצרת והיא לא הסכימה למכור אותו, אמל עד היום לא מכרה ולא מסכימה למכור והיא משכירה את החלק שלה ל"סמי דלה". אשתי מכרה את חלקה ואני בזמנו התנגדתי למכירה כי סמי שילם סכום קטן". ש. בכמה כסף מכרה אשתך את חלקה בירושה? ת. היא מכרה אותה ב-130,000 דולר ונערך הסכם מכירה בין אשתי לבין סמי דלה. ש. מהו שטח האדמה שמכרה אשתך? ת. שטח האדמה כולה הינו כ-900 לשתי האחיות. אשתי ואחותה אמל, אשתי מכרה את חלקה ואמל עדיין משכירה אותו. ש. היכן נמצא חוזה המכירה שנערך בין אשתך ח'וולה לבין סמי דלה? ת. חוזה המכירה נמצא ברשות אשתי כי היא שומרת את כל הניירות. ש. מה ירשה אשתך מהוריה חוץ מהאדמה שמכרה לסמי דלה? ת. היא ירשה מאביה המנוח חלקת אדמה במחנה קלנדיה מתחת למחנה. ש. מהו שטח האדמה שירשה אשתך בקלנדיה? ת. היא ואחותה אמל ירשו חלקת אדמה בשטח שניים וחצי דונם והאדמה הנ"ל רשומה ע"ש אשתי וע"ש אחותה אמל. ש. האם הוצא צו ירושה בין אשתך לבין אחיה ואחיותיה? ת. לא הוצא צו רשמי, חמי המנוח הביא מישהו ממשפחת אבו קלבין אשר חילק את הירושה ביניהם וערכו הסכם בכתב בלי בימ"ש. מהודעת בעלה של התובעת עולה כי התובעת ירשה מאביה זכויות בשני נכסים: האחד בשועפט והשני בקלנדיה. לגבי הנכס שבשועפט, על פי גרסת בעלה של התובעת בחקירתו מיום 1.7.10, מדובר בזכויות שנמכרו על ידי התובעת זה מכבר ל"סמי דלה", שמתמורתן רכשה התובעת את דירת מגוריה בבית חנינה. ביום 4.7.10 חקר חוקר הנתבע את סמי דהוד, אשר תמך בדברי בעלה של התובעת בעניין פיצול עסקת העברת הזכויות בנכס משפחת התובעת בשועפט, כך שמחציתן שהיו שייכות לתובעת נמכרה לסמי דאוד והמחצית השניה נשארה בבעלות אחותה של התובעת, אמל, ומושכרת על ידה לסמי דאוד. הודעת סמי דאוד החופפת בפרטיה להודעת בעלה של התובעת, מחזקת את המשקל הראייתי של דברי בעלה של התובעת בהודעתו. התובעת ובעלה העידו כי דברי הבעל בהודעתו לחוקר מיום 1.7.10 לא היו אמת ונועדו לחבל בתביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, על רקע הסכסוך בין בני הזוג. עדות זו אינה מקובלת עלינו ואנו סבורים כי הודעת סמי דהוד מחזקת את המשקל הראייתי של הודעת בעלה של התובעת מיום 1.7.10. התובעת העידה כי הסתלקה מירושת אביה לטובת אמה. עדות זו נתמכת לכאורה בצו ירושה לעזבון אבי התובעת מיום 10.12.1998 ומכרסמת לכאורה בעדותם של בעלה של התובעת ושל סמי דהוד בחקירותיהם (נ/4 ו-נ/5). הגענו למסקנה שלמרות האמור בצו הירושה בדבר הסתלקות התובעת ואחיה מחלקם בירושת אביהם לטובת אמם, הצירוף של הודעות בעלה של התובעת ושל סמי דאוד גובר במשקלו הראייתי על צו הירושה. קשה להניח כי היה יכול להיות שיתוף פעולה ותיאום בין בעלה של התובעת לבין סמי דאוד למסירת פרטים כוזבים לנתבע אודות נכסי התובעת, וההתאמה בין דבריהם לעניין פיצול העברת הזכויות לסמי (העברת בעלות בחצי הנכס והשכרת חציו השני) מחזקת את המשקל הראייתי של עדותם. מר דהוד חזר ואישר את הפיצול האמור בעדותו בבית הדין. עם זאת, נעיר כי איננו מקבלים את דבריו של סמי דהוד בסוף חקירתו על ידי ב"כ התובעת, לפיהם דווקא התובעת, מכל אחיה, לא הייתה צד לעסקה למכירת זכויות בקרקע בשועפט למר דהוד. דברים אלה סותרים את עדות מר דהוד בהודעתו נ/5, בהם ציין העד במפורש את התובעת כאחד המוכרים. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה שהנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהתובעת העלימה מהנתבע מידע רלוונטי לקביעת זכאותה או היקף זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה. די בכך כדי לדחות את התביעה. זכויות התובעת ברכב על פי הדין שהיה קיים בעת דחיית תביעת התובעת, הסתמכות הנתבע על בעלות של התובעת ברכב ושימוש קבוע בו, היוותה הצדקה משפטית מספקת לשלילת זכאות התובעת לגמלה. הנתבע הביא די ראיות להוכיח כי הרכב לא נרכש מלכתחילה על ידי אימה כפי שטענה התובעת, כי התובעת הייתה בפועל בעלת הרכב ועשתה שימוש קבוע בו וכי היא ביצעה העברה פיקטיבית של הבעלות ברכב הנדון לאימה, וכי מטרת ההעברה של הרכב על שם אימה הייתה להעלים מעיני הנתבע את הבעלות והשימוש הקבוע של התובעת ברכב. מעדותה של התובעת בבית הדין עלה כי התובעת עשתה שימוש קבוע ברכב והשימוש בו לא היה מוגבל לצרכיה של אמה. לאור כלל האמור לעיל הגענו למסקנה שהחלטות הנתבע מיום 13.9.10 בדבר דחיית תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מיום 21.3.10 וביטול זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים 3/10 עד 6/10, התקבלו כדין. סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.משפט תעבורההבטחת הכנסהשלילת רישיון נהיגהרטרואקטיביות