מתכונת העסקה של 7 ימים בשבוע, כ-16 שעות ביום בשכר נמוך משכר מינימום

בתביעה סיפר התובע, על מתכונת העסקה של 7 ימים בשבוע, כ-16 שעות ביום. 3. על פי כתב התביעה, שולם לתובע שכר בסך של 92 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות ול-12 ₪ עבור כל שעה נוספת. בהתאם טען התובע, כי הועסק בשכר הנמוך משכר מינימום. בתביעה נטען כי לא שולמו לתובע פיצוי פיטורים, בעקבות סיום עבודתו בשירות הנתבע. 4. על פי כתב התביעה, נמנעו מהתובע זכויות הנלוות הקבועות בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה בענף החקלאות, לגמי הבראה, דמי כלכלה, הפרשות לקרן פנסיה ומענק שנתי. 5. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבע בסכום של 123,982 ₪. רובו של סכום הנתבע בסך של 96,688 ₪ - הפרשי שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית. בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 10,849 ₪ וזכויות סוציאליות: דמי הבראה בסך של 4,914 ₪, דמי כלכלה בסך של 2,432 ₪, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך של 6,996 ₪ ומענק שנתי בסך של 2,084 ₪. 6. הנתבע מודה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים - מחודש אוקטובר 2002 ועד חודש דצמבר 2005 - עם זאת ולטענת הנתבע, יחסי עובד מעביד הסתיימו בהתפטרות התובע אשר ביקש לחזור לתאילנד לפי תום פקיעת אשרת העבודה והשהייה בישראל שהוצאה עבורו - מסיבות משפחתיות. 7. לטענת הנתבע עבד התובע כרגיל 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום; ושעות נוספות בהתאם לצורך. 8. על פי כתב ההגנה, שולם לתובע שכר בגובה שכר המינימום המתייחס למתכונת העסקה האמורה. 9. על רקע זה טען הנתבע, כי דין טענות התובע לפיצויי פיטורים ולהפרשי שכר (בעילות שונות, הפרשי שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וגמול בגין העסקה בימי מנוחה שבועית) - להידחות. 10. הנתבע הוסיף כי אין התובע זכאי לדמי כלכלה ומענק שנתי, משסיפק כלכלה בעין לתובע ובשעה שזכויות אלו - דמי כלכלה ומענק שנתי - הן זכויות נלוות ואינן ברות תביעה משהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 11. על פי כתב ההגנה, אין חובת הפרשה לקרן פנסיה לעובד קבוע בענף החקלאות, דוגמת התובע כאן. הנתבע הוסיף, כי היות ומדובר בעובד זר, גם אם הייתה חובת הפרשה לקרן פנסיה, אין היא חלה בעניינו משהיה על הנתבע לבצע הפרשות לקרן חלופית המיועדת לעובדים זרים, וכזו נכון להיום לא הוקמה. כן טען הנתבע, כי התביעה לפיצוי על אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה, התיישנה. 12. כתבי הטענות מלמדים כי המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה מחלוקת עובדתית. במוקד המחלוקת העמדות השונות ביחס למתכונת העבודה של התובע ולנסיבות סיום העסקתו. על רקע האמור לעיל, נפנה להלן לבירור העובדות. 13. כאמור לעיל, התובע מהגר עבודה אזרח תאילנד, נכנס לישראל בחודש אוקטובר 2002. בדצמבר 2005 יצא התובע את ישראל בחזרה לביתו בתאילנד. 14. לכתב התביעה צירף התובע צילום דרכון ואשרת שהיה בעבודה בישראל, המלמד כי אשרת השהיה והעבודה בישראל הוארכה עד ל-31.12.05; ומכאן נמצא כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בסוף דצמבר 2005, עם פקיעת תוקף האשרה. 15. אין בפנינו עדות או ראיה אחרת, שיש בה כדי לחזק ולתמוך בגרסת התובע למתכונת עבודה של 7 ימים בשבוע, כ-16 שעות ביום. על רקע זה ומתוך התרשמותנו מהעדויות בפנינו ומהנימוקים שנפרט להלן, אין בידינו לקבל את גרסת התובע למתכונת העסקה הנטענת על ידו. 16. לעניין זה יש לציין: א. התובע עבד בשירות הנתבע בקטיף, מיון ואריזה של תבלינים. עבודות הקטיף, מיון ואריזה נעשו בשטחי הגידול. עבודות אלה - קטיף, מיון ואריזה של עשבי תיבול - מטבען אינן יכולות להיעשות בחשיכה; וההסבר שנתן התובע ולפיו העבודות בשעות החשיכה נעשו תחת אורות של משאיות וטרקטורים, איננו עומד במבחן ניסיון החיים (ודוק מדובר בעבודות המתבצעות בשדה וקבוצת עובדים שמונה 10 עובדים, ראה: עדות הנתבע בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 1.4.2012 שורות 8-9); ומכאן שאין היגיון בטענה האומרת כי התובע עבד כרגיל שעות נוספות, בשעות החשיכה. ב. בעדותו סיפר הנתבע, כי המשק החקלאי שהפעיל בתקופה נשוא התביעה, סיפק עשבי תיבול לשווקים והעבודה בו היא דינאמית. בהקשר זה נביא מעדותו של הנתבע אשר נשאל והשיב: "ש. ביום ראשון מתי מעבירים (את הסחורה לשוק, הוספה שלי-ט.מ.)? ת. אני חוזר על עצמי. זה לא קבוע ודינמי, משתנה, זה שוק. לפי הזמנות. כשההזמנות מלאות יוצאים" עמ' 13 לפרוטוקול מיום 1.4.2012 שורות 18-20. גרסה זו של הנתבע על היקפי עבודה משתנים במשק חקלאי, הן לאור מחזורי הגידול והן לאור דרישות השוק - גם היא עומדת במבחן ניסיון החיים, והיא איננה מתיישבת עם טענת התובע למתכונת עבודה קבועה של כ-16 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע וכך במשך למעלה משלוש שנים. ג. בעדותו סיפר הנתבע, כי הוא שומר מסורת אשר הן מבחירה אישית והן בשל היותו מספק תוצרת חקלאית למגזר הדתי, איננו עובד בשבת. כך נשאל הנתבע בעדותו והשיב: "ש. אז למה המשק לא עבד בשבת? ת. כי אני בן אדם מסורתי ואני רוצה לנוח בשבת ... ש. אבל זאת לא הסיבה שכתבת בכתב ההגנה. אתה כתבת שהתובע לא עבד בשבת, משום שהתוצרת החקלאית הייתה מיועדת לציבור הדתי והחרדי ועל כן נאסר עליך לעבוד בשבת. ת. גם כן, לא מקבלים יפה שאתה עובד בשבת. ש. מי אסר עליך לעבוד בשבת? ת. אף אחד, אני רציתי. ש. אז מה שכתוב בכתב ההגנה לא מדויק. כתוב שנאסר עליך לעבוד בשבת בחג. ת. באופן עקרוני לא עובדים בשבת. מי שמוכר לדתיים לא עובד בשבת. זה לא הולך ביחד, שחור לבן" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 1.4.2012 שורות 1-12. ד. עדות זו של הנתבע לא נסתרה. בהתאם אין לקבל את טענת התובע אשר עולה לראשונה כשש שנים לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד, על עבודה בשבת ובימי מנוחה שבועית. בפרט כאשר עדות זו איננה זוכה לחיזוק מכל מקור אחר. 17. להשלמת התמונה העובדתית רק נוסיף את הדברים הבאים: אין מחלוקת כי דמי הבראה לא שולמו לתובע, כך גם לא נהנה התובע מדמי כלכלה בכסף, לתובע לא שולם "מענק שנתי", לא בוצעו עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה ולא שולמו לו פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו. 18. על רקע העובדות לעיל נפנה להלן לבחינת רכיבי התביעה השונים בסדר הבא: התביעה להפרשי שכר, התביעה לפיצויי פיטורים ולבסוף התביעה לזכויות נלוות הכוללת את הרכיבים הבאים: דמי הבראה, דמי כלכלה, מענק שנתי ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. 19. תביעת השכר על רכיביה השונים מבוססת על טענה למתכונת העסקה של שבעה ימים בשבוע, כ-16 שעות עבודה ביום. משלא מקובלת עלינו גרסת התובע על העסקתו בשירות הנתבע במתכונת העסקה כנטען על ידו - תביעת השכר הנסמכת על תביעה זו, דינה להידחות. 20. משנמצא כי יחסי עובד מעביד הסתיימו עם פקיעת תוקף אשרת השהיה של התובע בישראל, ומשלא פורטו הניסיונות שעשה הנתבע להאריך את תוקף אשרת השהייה והעבודה של העובד, התובע - יש לראות בתובע כמי שפוטר. 21. בהתאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת העבודה שאיננה במחלוקת, מחודש אוקטובר 2002 ועד לחודש דצמבר 2005 (סה"כ 39 חודשים) ועל בסיס שכר מינימום למשרה מלאה, נכון לדצמבר 2005 (3,315.18 ₪ לחודש), בסכום של 10,774 ₪ מהם יש לנכות 1,500 ₪ שקיבל התובע כמענק עם סיום עבודתו ואותם יש לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים לשיטתו (ראה: סעיף 21 לכתב התביעה) - מכאן שזכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 9,274 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06. 22. בסיכומים שהגיש הנתבע, הודה הנתבע בחובתו לשלם דמי הבראה (ראה: סעיף 26 לסיכומי הנתבע), בכפוף לטענת ההתיישנות. על כן זכאי התובע לדמי הבראה לפי החישוב הבא: התובע זכאי לדמי הבראה לתקופה שמינואר 2004 ועד לחודש דצמבר 2005 כולל. משהתקבל התובע לעבודה בשירות הנתבע בחודש אוקטובר 2002, הוא זכאי לדמי הבראה בהיקף של 6 ימים לשנת 2004 (השנה השניה לעבודתו בשירות הנתבע) וכך גם ביחס לשנת 2005 (השנה השלישית לעבודתו). נכון לחודש דצמבר 2005 התעריף ליום הבראה עמד על סך של 307 ₪ ליום הבראה; ובהתאם זכאי התובע לקצובת הבראה של 3,684 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06. 23. צו ההרחבה שהוצא בעקבות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות קובע, כי עובד בשכר יומי זכאי לדמי כלכלה בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל. מכוח צו ההרחבה האמור, זכאי עובד בענף החקלאות למענק שנתי כאמור בהסכם הקיבוצי הענפי, בשיעור מחצית המשכורת (ראה: נספח ב' לצו ההרחבה בענף החקלאות, טבלאות שכר משכורת ותנאים נלווים, הסעיפים המתייחסים למענק שנתי ודמי כלכלה). 24. הזכות לדמי כלכלה ומענק שנתי אינן זכויות נלוות שהן בגדר הטבה בעין אותה יש לנצל במהלך תקופת העבודה; ולפיכך רשאי עובד דוגמת התובע שלפנינו, לתבוע תשלום דמי כלכלה ומענק שנתי, גם לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 25. משהוגשה התביעה נשוא פסק הדין בחודש ינואר 2011, ומשנטענה טענת התיישנות (ראה: סעיף 28 לכתב ההגנה), התביעה ברכיבים אלה מוגבלת לתקופה שמינואר 2004 ועד לדצמבר 2005 (השנים השישית והשביעית שלפני הגשת התביעה). 26. בהתחשב בעובדה כי התובע עבד שישה ימים בשבוע, זכאי התובע לדמי כלכלה בסכום של 100 ₪ לחודש (25 ימי עבודה בחודש ו-4 ₪ דמי כלכלה ליום עבודה) ולתקופת עבודה של 24 חודש, דהיינו סכום של 2,400 ₪. משזכאי התובע למענק שנתי בשיעור של מחצית משכר העבודה החודשי עבור כל אחת מהשנים 2004, 2005 - על הנתבע לשלם לתובע מענק שנתי בגובה השכר החודשי, בסך של 3,315 ₪. 27. לסכומים שנפסקו לתובע כדמי כלכלה ומענק שנתי, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06. 28. אין בידינו לאמץ את טענת הנתבע לפיה אין הוא חייב בהבטחת זכויות העובד, התובע, בקרן פנסיה. לעניין זה די להפנות לסעיף 26 להסכם הקיבוצי בענף החקלאות הכלול בהוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו במסגרת צו ההרחבה ולפיו: "להבטחת הזכויות הסוציאליות לעובד החודשי, הזמני או עובד בניסיון .... יפריש המעסיק ממשכורתו הכוללת או משכרו הכולל לקרן הביטוח ולקרן פנסיה שיעור של 6% מהשכר..." 29. כבר נפסק כי העדר הסדר ביטוחי לעובד הזר, איננו משחרר את המעביד מתשלום פיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן הפנסיה, לטובת העובד הזר. לאור האמור זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשת המעביד לקרן הפנסיה, ביחס לתקופה בה לא התיישנה התביעה. 30. תביעה שעניינה חיוב המעביד בהפרשות לקרן פנסיה, היא תביעה שמתגבשת בתום כל חודש לעבודתו של העובד - מועד התגבשות חובת ההפרשה לקרן הפנסיה. בהתאם התביעה שבפנינו לפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות התיישנה, ביחס לתקופה שלפני ינואר 2004. 31. לאור האמור זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לטובת הסדר ביטוחי לתקופה שמינואר 2004 ועד כולל דצמבר 2005, בסכום של 4,774 ₪ (שכר המינימום החודשי 3,315 ₪ כפול 24 חודשי עבודה כפול 6%, הפרשות המעביד לטובת קרן הפנסיה). 32. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של - 9,274 ₪. דמי הבראה בסכום של - 3,684 ₪. דמי כלכלה בסכום של - 2,400 ₪. מענק שנתי בסכום של - 3,315 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 4,774 ₪. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06. 33. משהתקבלה התביעה בחלקה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,000 ₪. 34. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. שכר מינימום