תביעה להכיר בארוע בעבודתו בו נפל עליו קרש ממרחק גבוה על הראש והאוזן - כפגיעה בעבודה. 2. בהגנתו מ- 17.3.11 עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק ובהעדר קשר סיבתי בין העבודה לארוע בו נפגע. 3. התובע הגיש תצהיר עדותו ותצהיר מר עדילי ג'ואד, חבר לעבודה ("החבר"). ביום 8.7.12 ומשב"כ התובע לא התייצב לדיון - נדחה הדיון. ביום 30.12.12 נשמעו בפנינו עדויות התובע ועדות מר בוסידאן פרדי (חובש-נהג במד"א; "החובש") מטעם הנתבע. ביום 14.2.13 הוגשו סיכומי התובע. ביום 3.7.13 משלא הוגשו סיכומי הנתבע - ניתנת הכרעתנו בהעדר סיכומיו. 4. המסמכים - בתביעה למל"ל (16.6.10) תוארה הפגיעה: "(26.1.10, 10:00) בזמן עבודתי בבנין נפל עליי קרש עץ ממרחק גבוה". נפגע בראש ובאוזן ימין ופונה ע"י מד"א לבי"ח תה"ש. צויין כי לא נכחו עדים כי נמסרה הודעה באותו יום למנהל. התביעה הוגשה באמצעות ב"כ (ראה גם נ/1). התביעה הוגשה שוב, חתומה ע"י המעסיק, ב- 4.10.10. הודעה לחוקר המל"ל מ- 19.12.10 - התובע לא מבין ולא מדבר היטב עברית. כשעומת עם דו"ח מד"א בו צויין כי היה מעורב בקטטה עם פועל אחר, שחבט בראשו - משיב התובע כי עבד ומשהו פגע בראשו, כי אינו זוכר מה קרה וכשהגיע מד"א, אמר לו שקיבל מכה בראש זה הכל, אולי לא הבינו נכון את הדברים שלו. התובע מדבר עברית אבל אולי לא מבין כל כך טוב, אולי היתה טעות בהבנת הדברים. לא הלך מכות עם אף אחד. כשנשאל הכיצד אינו יודע ממה קיבל מכה הוא משיב: "אולי מלמעלה נפל על הראש שלי. אני נפלתי על הרצפה. היה פועל אחד בשם ג'ואד והוא הזמין אמבולנס... לא היה מכות או ריב עם מישהו אני אמרתי באמבולנס שקיבלתי מכה". לא עבד בערך כחודש ימים. נ/1 (מכתב ב"כ התובע, מכתב לוואי לתביעה למל"ל) צויין כי "נפל חפץ כבד על ראשו מגובה רב" (נ/3 - י"כ לב"כ התובע למל"ל, מ- 10.6.10). לא עבד 1.5 חודש. נ/2 (חיוב מד"א 26.1.10, 10:20, לפינוי הנפגע משוהם לתה"ש) צויין במדבקה: "תקיפה/קטטה". נ/4 (הודעת התובע לחוקר המל"ל מ- 11.7.10) - עבד בקומת קרקע, נפל לו פתאום משהו על הראש והוא נפל על הרצפה. לא זוכר מה קרה. החבר לא ראה מה קרה רק אח"כ בא אליו, קיבל מכה במצח, הרים אותו מהרצפה. לקחו אותו באמבולנס לתה"ש. החבר הזמין האמבולנס. החבר היה אתו כל הזמן (גם בבי"ח). לא נכונה סיבת הפנייה שצויינה (קטטה/מכות). אמר לרופא שלא יודע עברית טוב, שיודע קצת, שנפל עליו משהו על הראש וקיבל מכה. לא יודע מה כתבו. כשנשאל האם הרישום בבי"ח כי קיבל מכה ממעדר הוא נכון הוא משיב - "אני אמרתי שקיבלתי מכה ולא יודע ממה זה לא ממעדר לא יודע ממה יש הרבה דברים לידי, ברזל, קרשים, לא יודע מה נפל אני התעלפתי", החבר העיר אותו, הרים אותו התקשר לאמבולנס. נעדר מעבודתו 20-25 יום. נ/5 (דו"ח אירוע מוקד, מד"א - 26.1.10 קריאה נתקבלה 09:26:33) - צויין כקוד הזנקה "אלימות". תעודת חדר מיון, בי"ח תה"ש (קבלה 26.1.10; 10:21) צויין כסיבת פנייה - "תקיפה/קטטה". ע"י האחות נרשם: "נחבל בראש ממקל". ע"י הרופא נרשם: "בן 33 היום בזמן עבודה נחבל בראשו ובפנים וברגל שמאל". בבדיקת רופא א.א.ג. צויין: "בן 33 נחבל לדבריו בראשו ממעדר לא ברור האם היה סיפור של אבדן הכרה..." בבדיקת פה ולסת צויין: "נחבל לדבריו בראשו ממכשיר חד... לא ברור האם היה אובדן הכרה או לא... לא מדבר עברית...". בדו"ח מד"א (שצורף לתע' חדר מיון) צויין: "תלונה עיקרית - אלימות. גורם הארוע - אלימות". וב"הערות: במהלך עבודה רב עם פועל אחר שחבט בראשו עם מקל. ללא אבוד הכרה, ללא הקאה, מתמצא בזמן ובמקום" (דו"ח הנושא חתימת החובש (כפי שאישר בעדותו). יצויין עוד כי בביה"ח תוקנה המדבקה, נמחקה הסיבה (תקיפה/קטטה) וצויין בכתב יד: "ת. עבודה", תוך שנוספה חותמת חדר מיון מ- 4.2.10. 5. בתצהירו טען התובע כי אינו יודע עברית, כי אמר לרופא בבי"ח שמשהו נפל על ראשו, לא ראה מה וכי נפל מעצמת הפגיעה, התעלף ואינו זוכר ממה נפגע. החבר ראה אותו שוכב על הרצפה. כך ציין גם החבר בתצהירו כי מצא את התובע באיבוד הכרה, ותוך שציין כי התובע "לא אמר מילה וחצי מילה אודות התאונה" והשיב רק שאינו יודע עברית בבי"ח, הכרתו היתה מעורפלת ובאמבולנס כששאלו את התובע מה קרה הוא לא השיב בכלל. הוא לא שמע מהתובע שהיתה קטטה במקום וגם לא היה עם מי, שכן היה לבדו, וכשראה אותו על הרצפה לא היה אף אחד מסביבו. מעדות התובע עלה כי בא כוחו כתב בשמו התביעה למל"ל (בנגוד לטענתו בראשית עדותו, כביכול, המעסיק מילא עבורו התביעה למל"ל). בעדות טען התובע כי עבד בפרוק הקרשים של הבטון, מתחת למדרגות, בקומה השניה, הקומה שמעל המרתף. ראה את הקרש עץ בעיניו. לא זוכר מתי, לא יכול לדעת מה הגודל של הקרש, חושב שאולי 2 מטר, מעריך רוחב 10x5. נפל מגובה - זה כי קומה שניה זה גבוה. המרחק בין המקום שחושב שראה שהקרש נופל למקום שהתובע היה - בערך 3-3.5 מטר. גובהו - 1.73. החבר לא ראש שהקרש נופל. אף אחד לא ראה. קרש שוקל 4-5 ק"ג. החבר אמר לו שבבי"ח דיבר דברים שלא מדוייק. הסביר לחוקרת (נ/4) שנפל עליו קרש - זו תשובתו כשעומת עם כך שלחוקרת, הדוברת עברית וערבית 100% - אמר שלא יודע מה נפל עליו, הגם שהיא הקריאה והסבירה לו את מה שכתוב בהודעה. גם עם החוקר (בהודעה שצורפה להגנה) דיבר בערבית (גם החוקר מדבר ערבית) וטען שגם לו אמר שנפל עליו קרש עץ. לא זוכר שהגיע האמבולנס, היה לו דם. היה בהכרה רק בבי"ח. אח"כ אמר לו החבר שדיבר הרבה דברים שלא נכונים. החבר היה אתו בכל הבדיקות עם הרופאים (וגם הוא יודע עברית כמו התובע). לדבריו בבי"ח היה אתו גם שריף "וגם הוא הסביר את הכל". כשעומת עם הרישום של אא"ג ומי אמר את זה לרופא הוא משיב: "הרופא שאל אותי וגם היה איתי שריף", שיודע טוב עברית כי הוא מלוד. כשעומת עם רישום רופא נוסף, לפיו נפגע ממכשיר חד הוא משיב שהקרש שנפל עליו חד ובהמשך: פעם אחת היה אתו שריף והוא הסביר לרופא. שריף היה לידו והוא דיבר עם הרופא. כשעומת עם טענתו בתצהיר כי לא ראה מה נפל עליו בעוד שבעדותו ידע - הוא משיב שזה היה מזמן בזמנו, לא ידע בדיוק מה נפל אבל הוא בטוח שנפל עליו. שריף היה אתו כל הזמן בבי"ח. לא יודע אם באו עוד עובדים לראות כשנפל. חושב שהחבר דיבר עם החובש באמבולנס. לאחר שקיבל המכה לא ידע כלום. לא יודע למה כתוב במד"א שהיה בהכרה מלאה. לא ידע שהתלונה על אלימות. החבר העיד שהיו רק שניהם במקום, הוא בקומה שניה והתובע בקומה הראשונה (מעל המרתף), על הקרקע, על הבטון. התובע טפסן עבד בקרשים והחבר בברזל. ירד כי שמע משהו נופל. התובע היה על הרצפה ולידו ראה קרש ארוך 2-2.5 מטר על הרצפה. אינו יודע אם התובע נפל או הקרש נפל עליו. כשלא ענה לו, התקשר לאמבולנס: מעל העיניים ירד לו דם (הצביע על צד שמאל) אך לא זוכר באיזה צד. עצר רכב באמצע הכביש, והנהג היהודי נתן לו הטלפון כדי לדבר עם המוקד, הנהג דיבר: לנהג אמר שנפל מישהו מלמעלה. הנהג ידע ערבית יותר ממנו. הנהג הלך, אמבולנס הגיע תוך 10-15 דקות. כשהגיע האמבולנס התובע היה בעלפון. החבר ישב עם התובע באמבולנס והם לא שאלו שאלות, שאלו אותו בזמן שטיפלו בתובע והחבר אמר שלא יודע. אינו יודע למה נרשם "אלימות" בנ/5 והתובע לא היה בהכרה מלאה אלא "היה מדבר ומאבד הכרה". הם לא רבו, הוא חבר שלו, זה לא לפי הדת (לריב). לא היה משהו אחר. באמבולנס (הצוות) לא דיבר ערבית. החבר לא דיבר באמבולנס ערבית וגם לא התובע. עד שהתובע שוחרר מבי"ח היו רק התובע והחבר. אח המעסיק, תאופיק, הגיע והיה בכניסה לבי"ח כשהם יצאו חזרה הביתה. תאופיק לקח התובע הביתה ונאג'י בא לקחת אותו (את החבר) לעבודה. באמבולנס נכח כששאלו התובע שאלות. בביה"ח כלל לא נכח כששאלו התובע שאלות (בנגוד לטענתו בתצהיר בסעיף 6 ביחס לדברי התובע בבי"ח!). החובש העיד כי המוקד הזניק אותו לקטטה (כך לפי הקודים), לאלימות. הוא בבדיקה מציין את המצב של הנפגע כפי שמצא אותו. זוכר בוודאות כשהגיע לאחר שאחד הפועלים הראה לו קרש בנין ואמר לו הלכו פה מכות ועם זה נתנו לו בראש. נדמה לו, ב- 99% שמי שאמר לו זה החבר, שנראה לו מוכר. כמעט בטוח שנסע אתם באמבולנס. לא בהכרח הוא דיבר אתו, יכול להיות שמישהו אחר. במקום כשהגיע היו כמה פועלים. זה אתר בניה בשׂהם, מבנה, לא זוכר אם התובע ישב או שכב. לא זוכר אם היה פצוע, אך לא צויין שחבש אותו, אז כנראה שלא. בוודאות לא היה רק החבר, היו אולי 4-5 אנשים. לא זוכר אם התובע דיבר. הנסיעה לבי"ח לא היתה עם אורות וסירנה, אז כנראה שלא היה משהו אקוטי. לא זוכר אם התובע סיפר לו בדרך משהו. אם רשום זה כנראה מה שהיה, כשרושמים "מתמצא בזמן ובמקום" זה עפ"י מה שרואים כשמדברים אתו, שואלים שאלות בסיסיות. אינו דובר ערבית. כשהגיע בדק את התובע וכתב לאחר בדיקתו. לקח הרבה זמן להגיע לאתר (כי זה לא האזור שלו, הגיעו כי לאזור לא היה אמבולנס זמין, לקח להם כ- 20-25 דק' להגיע למקום וגם התקשה למצוא המקום). הפועל שמסר לו הפרטים דיבר עברית (החובש לא יודע ערבית). בהערות לא רשם את מסקנתו, אלא מה שנמסר לו. הארוע זכור לו כי עבורו היה חריג, הן משהוא עצמו נפצע שבוע אח"כ ואח"כ כבר לא עבד והן משעסקינן היה בהזנקה לאתר שאינו במרחב בו עבד. 6. ולהכרעתנו - א. פרטנו לעיל את כל המידע העובדתי כפי שהובא בפנינו וכפי שהובא בפני הנתבע. בסיכומיו טוען התובע כי אין מחלוקת כי התובע נפגע בעבודה, קרי: תוך כדי העבודה, במקום העבודה ונותר לבחון ממה נפגע. ב. ראשית, תמוה מאוד כי שריף, שנכח עם התובע בבדיקתו בבי"ח, כלל לא נזכר בתצהירו ואף לא העיד בפנינו. ודאי כך, כששריף נזכר לראשונה רק בח.נ. של התובע; ודאי וודאי כך, כששריף דובר היטב עברית כמי שהינו מלוד - כשהתובע והחבר אינם יודעים עברית... תמוה הדבר שבעתיים, לאור פרטי העובדה שנמסרו ע"י התובע/שריף - שהרי התובע "מתווכח" עם הרישומים במד"א ובבי"ח וטוען כי לא דיבר/לא אמר /אינו מבין עברית - אך גם אז לא נמצא לו לציין כי בפועל נכח שריף, עמו לא היה כל קושי לתקשר (לתובע, מצד אחד ולרופאים בבי"ח, מצד שני). תמיהתנו רבה לאור טענת התובע והחבר, כביכול: נכחו שניהם בעת בדיקותיו בבי"ח - ושריף לא נזכר, מחד ומאידך, החבר בעדותו (תוך שהוא סותר טענתו-הוא בתצהירו וטענות התובע בכל גרסאותיו) טוען כי כלל לא נכח בעת שנכנס התובע למיון וגם לא בעת שנבדק התובע ע"י הרופאים בבי"ח! (משחיכה בחוץ עד שהתובע שוחרר לביתו). הנה כי כן - אין בפנינו ראייה כלשהי לכך כי הדברים שצויינו בבי"ח אינם נכונים, לא נאמרו/לא צויינו ע"י התובע, או מטעמו/בשמו. ג. תמוה כי התאור בדבר מי שהזמין את מד"א ומי ששוחח עם המוקד - בא לעולם לראשונה רק בעדות החבר - גרסה שנעדרת מתצהירו (ואף מגרסאות התובע, גם אם בדיעבד - שהרי רק בדיעבד ידע התובע כי החבר הוא שהזמין האמבולנס עבורו). והנה - לפתע, לא החבר הזמין האמבולנס , אלא נהג שעבר בדרך, מחוץ למבנה. ומדוע יאמר אותו נהג, שדיבר (כאמור בעדות החבר) ערבית (יותר טוב מהחבר עצמו!) - מדוע יתן גרסת עובדה שלא נשמעה מהחבר?! בהתאם לדברי הנהג (וכאמור, זה יכול היה לקבל נתוני עובדה כלשהם רק מהחבר) - התובע נפגע במעשה אלימות/מכות/קטטה - כך צויין בדו"ח מד"א וכך, לפי דיווח זה, בביה"ח במיון. וכאמור, בביה"ח לא נרשמה רק המדבקה בחדר מיון - [רישום שהתובע פנה אח"כ, כך עולה, לתקונו - משקיבל (כך עולה, לכאורה, מהחותמת ע"ג הדו"ח המתוקן) טופס בל/250 ממעסיקו]. התובע לא ביקש לתקן גרסת העובדה שנרשמה מפיו/מטעמו (ואם סברנו עד דיון ההוכחות, כי כך נרשם מפיו/מפי החבר - הוברר בח.נ. של התובע, כי כך, ככל הנראה, נרשם בסיוע "שריף") ואצל האחות, 2 רופאים אחרים... בל נשכח כי התובע טוען כי אינו יודע כלל ממה נפגע. כל שהוא יודע זה היכן עמד (מתחת למדרגות). אעפ"כ, בביה"ח נרשם מידע עובדתי שונה מזה שנרשם בדו"ח המיון - הן כי נפגע ממעדר - ולא מקרש עץ - והן כי נפגע ממכשיר חד (מה ש"מתאים" גם לקרש עץ, גם למכה וגם למעדר...). הגרסה שנרשמה בבי"ח אצל הרופאים (או האחות בקבלתו) איננה העתקה של הרישום במד"א! ונזכיר - גם העובדה כי כתב היד הוא של החובשת המלווה - אין בה לשלול את תוכן הרישום בדו"ח מד"א - הן משהחובש הוא שבדק את התובע ועפ"י דבריו ושאלותיו נרשמו הדברים בהערות! ובנגוד לגרסת התובע והחבר - מצָאוׂ החובש בהכרה מלאה ומתמצא במקום ובזמן, תוך שרשם הפרטים. מוכנים אנו לקבל כי התובע היה מבולבל בעת שפונה לבי"ח ואולי אף אח"כ - אלא שגם בבי"ח יש פרטים, מפיו (בין ישירות בין באמצעות שריף) ואין רישום בדבר אי התמצאות, ומנגד נרשמה חבלה בראש ובפנים וכן "תאונת עבודה" (בהתרשמות לפני שחרורו).... עוד יש להזכיר כי כסיבת הפניה נרשם: "נחבל בראש ממקל" ובכותרת המסמך צויין "לא עונה. רגישות - ¢" - ואין לדעת באיזה שלב ומהו ההקשר שנרשם כך. וענין נוסף - בנגוד לטענת החבר - ציין התובע כי שריף מלוד והוא דובר עברית (וערבית) - ואם כך, הכיצד "צץ" שריף - אם רק התובע והחבר היו באתר? ואם הגיע מאתרים אחרים באזור - הכיצד ידע הוא פרטים על פגיעת התובע (אם לא מפיו ובשפתו) והכיצד ידע התובע כי הוא מלוד?! הכיצד ידע החבר לספר שהתובע דיבר דברים לא נכונים, אם לא נשאל דבר באמבולנס וכשהתובע לא דובר עברית (כשהחבר נכח) וכיצד ידע החובש דברים כלשהם, אם התובע לא השיב?! - ודאי כך, לאור התייחסותו לדבריו של התובע בבי"ח, כשהחבר העיד כי לא נכח בבי"ח?! ד. לגרסת התובע בסיכומיו (סיפא סעיף 20) - נבהיר כי אין הדבר "סביר" לנו, שהרי מדוע יאמר זר, שלא נכח כלל ואינו יודע דבר - על מריבה (שקיומה הוכחש) של התובע עם פועל אחר (שקיומו הוכחש), שחבט (שהוכחשה) בראשו עם מקל? ועוד כשכך נרשם, אגב הרישום בדבר "המצב הרפואי" - של התובע, אגב בדיקתו?! ברי גם כי הדברים נרשמו בזמן הנסיעה, כעדות החובש - ולא באתר! ה. נכון הוא כי אין בפנינו הוכחה כי התובע נפגע במהלך קטטה או ריב - אך גם אין בפנינו כי נפגע מקרש שנפל בנסיבות עבודתו, מה שמתיישב/נפוץ עם עבודתו כפועל בנין (כטענתו בסיכומיו) - אלא, שהעיקר הוא כי התובע לא הצליח להסביר מדוע רשומה גרסה זו במסמכים, מחד ומאידך, אף לא להוכיח כי נפגע מקרש שנפל עליו (כך או אחרת) במהלך העבודה. בל נשכח כי התובע טוען כי היה מצוי מתחת למדרגות - הכיצד נפל עליו, מהגובה (3-3.5 מטר) קרש - שפגע בו ואף הפילו על הרצפה?! בל נשכח גם כי החבר, עבד בקומה מעל - משמע, לא מדובר היה ב"חלל" ממנו יכול היה ליפול קרש מגובה של 3-3.5 מטר. החבר (והתובע) אף טענו כי רק הם היו באתר - משמע, אם נפל קרש (אף לו הוכח כיצד ומהיכן נפל, כך שיכול היה לפגוע בתובע שעמד קומה מתחת!) - משמע, רק החבר "יכול" היה לדעת כי נפל או כיצד נפל (שלא לומר יותר מכך). - והחבר כל שידע הוא כי נמצא קרש ליד התובע. ולמעלה מן הצורך יצויין עוד - החבר רץ, לטענתו, למקום כי שמע נפילה. אין הוא טוען כי שמע רעש של 2 נפילות. נפילת התובע לרצפה ונפילת קרש לרצפה (גם אם נחבט קודם בתובע) - שניהם גורמי רעש - ולא נטען בפנינו כי נשמע רעש פעמיים... ו. העובדה כי ליד התובע נמצא קרש/ים - לכשעצמה, אין בה כדי ללמדנו דבר, שהרי עסקינן באתר בניה, התובע טפסן, עובד עם קרשים. אך טבעי כי בסביבתו, על הרצפה, נמצא/ו קרש/ים. עוד יש להזכיר - אין עסקינן ב"סבירות". הגם שהתובע נמצא שוכב על הרצפה באתר בניה, במקום עבודתו - אין בכך כדי לומר כי נחבט מקרש שנפל בעבודתו. בהתאם - נותרים אנו עם גרסה ולפיה נמצא התובע שוכב על הרצפה - מסיבה שאינה ידועה ומכל מקום, לא הוּכחה (אלא שוכנענו ההפך: קטטה/מריבה). ואם אינו יודע מדוע נפל - גם בכך אין קיום תנאיה של פגיעה בעבודה. ונזכיר - אין בפנינו טענה לסמיכות "הקרש" לתובע, לסימן כלשהו ע"ג הקרש הקשור לפגיעה בראשו-בפניו של התובע - ובל נשכח כי החבר חזר אחרי ביה"ח למקום העבודה! ז. לאור כל האמור - משלא הוכח בפנינו כי עסקינן בארוע שקרה עקב העבודה ומשמקובלת עלינו עמדת הנתבע, הנסמך על האנמנזה העובדתית הראשונית (מד"א, דו"ח) כי התובע נפגע בשל קטטה עם (פועל) אחר או כי נפל בנסבות שלא הובהרו ("נפילה אדיופטית") - אין לנו אלא לדחות את התביעה. אין צו להוצאות.נפילהתאונת עבודה