בעתירתו של התובע לתשלום שכר עבודה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, והחזר הוצאות נסיעה ואלה העובדות העומדות ביסוד התביעה התובע עבד בנתבעת כחרט, תקופה קצרה בת כחודש וחצי, מיום 23.8.2010 ועד ליום 10.10.2010. הנתבעת, אור גרף בע"מ, רשומה כחברה פעילה ברשם החברות, אולם, לדברי נציג החברה ובעליה, מר ישראל ורדיגר, נכון להיום החברה אינה מנהלת עסקים, והוא עצמו מועסק כשכיר בעסק אחר באותו ענף. התובע התפטר מעבודתו בנתבעת ביום 10.10.2010, לטענתו, מאחר שלא קיבל את שכר חודש ספטמבר 2010. התביעה התובע הגיש לבית הדין תביעה בהליך של דיון מהיר, לתשלום שכר עבודה בצירוף הלנת שכר, גמול עבור עבודה בשעות נוספות והחזר הוצאות נסיעה, בסך כולל של 4,607.39 ש"ח. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע את הסכום הנתבע. עוד טענה, כי התובע עזב את עבודתו ללא הודעה מוקדמת ובכך "גרם לחברה נזק גדול ובלתי הפיך" המזכה את החברה "בפיצוי כספי גדול". בכל הנוגע לרכיב התביעה שעניינו גמול עבור עבודה בשעות נוספות טענה הנתבעת, כי התובע עבד שעות נוספות רבות ללא צורך וללא אישור מאת הנתבעת, והיה עסוק בזמן זה בגלישה באינטרנט. לטענתה, היא אינה נדרשת לשלם לתובע עבור שעות "בילוי ופנאי", כלשונה. הדיון בהליך תביעה זו החלה להתברר לפני כב' הרשם כאמל אבו-קאעוד. בישיבת הוכחות שהתקיימה לפניי הרשם ביום 31.10.2011 הוחל בשמיעת הראיות, אלא שאז הוברר כי הצדדים, שאינם מיוצגים, לא הביאו עימם את כל המסמכים הדרושים להוכחת טענותיהם. לפיכך, קבע הרשם מועד נוסף לשמיעת ההוכחות. התובע לא התייצב במועד הנוסף שנקבע לשמיעת ההוכחות, והנתבע לא התייצב לישיבת הוכחות נוספת ביום 1.7.2012. לאחר הדברים האלה, הועבר התיק לטיפולי, וראיות הצדדים נשמעו מראשיתן במסגרת ישיבת ההוכחות מיום 29.11.2012. התובע העיד בעצמו, ומטעם הנתבעת העיד נציג החברה ובעליה, מר ישראל ורדיגר. הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה במעמד הדיון. דיון והכרעה לאחר שקילת עדויות הצדדים וראיותיהם, ומתוך שנתתי דעתי לכלל החומר שבתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כמפורט מטה. גדר המחלוקת בפתח הדברים יוטעם, כי בכתב התביעה עתר התובע לתשלום שכר עבודה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות והחזר הוצאות נסיעה לכל תקופת עבודתו - מיום 23.8.2010 ועד יום 10.10.2010. במסגרת ישיבות ההוכחות מיום 31.10.2011 ומיום 29.11.2012 אישר התובע, כי קיבל את שכר חודש אוגוסט 2010, ותביעתו מתייחסת לשכר החודשים ספטמבר ואוקטובר 2010 בלבד (פרוטוקול מיום 31.10.2011, עמוד 2, שורות 9-12; פרוטוקול מיום 29.11.2012, עמוד 6 שורה 14). בכל הנוגע לשכר חודש אוקטובר 2010 אישר נציג הנתבעת בסיכומיו (פרוטוקול מיום 29.11.2012, עמוד 10, שורות 1-2), כי הנתבעת לא שילמה לתובע את שכר אוקטובר 2010 בסך של 826 ש"ח, בצירוף הוצאות נסיעה, וכי הוא זכאי לתשלום שכר זה. לאור האמור, נותרה להכרעתנו שאלת זכאותו של התובע לתשלום שכר חודש ספטמבר 2010, לרבות תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בחודש זה, והחזר הוצאות נסיעה. שכר ספטמבר 2010 זכאותו של התובע לתשלום שכר ספטמבר 2010 אינה עומדת במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת מאשרת כי התובע עבד אצלה בחודש ספטמבר 2010 וזכאי לתמורת עבודתו. אולם לטענתה, שילמה את שכרו בגין עבודתו בחודש זה. לטענת התובע, שכר עבודתו בחודש ספטמבר 2010 לא שולם, ומשכך עזב את עבודתו בנתבעת ביום 10.10.2010. ראיות הצדדים ועדויותיהם לתמיכה בטענתה בעניין תשלום שכר ספטמבר 2010, הציגה הנתבעת לבית הדין צילום המחאה על סך 2,548 ש"ח, שלפי הטענה נמסרה לתובע כשכר חודש ספטמבר 2010 (נספח ב' לכתב ההגנה). נציג הנתבעת ציין, כי ההמחאה נכתבה על ידי מנהלת החשבונות של החברה (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 9, שורות 30-31) וניתנה לתובע, לבקשתו, כשיק סחיר (חקירת נציג הנתבעת, פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 7 שורות 4-8). בנוסף, הציגה הנתבעת לבית הדין כרטסת הנהלת חשבונות של החברה (נספח ג' לכתב ההגנה) בה צויין תשלום שכר חודש ספטמבר 2010 לתובע בסך 2,584 ש"ח. נציג הנתבעת ציין, כי כרטסת התשלומים של הנתבעת הינה "מסמך אמין" שהונפק בידי מנהלת החשבונות של הנתבעת. זאת, בדומה לדפי הנוכחות שהציג התובע לבית הדין (נ/1) שהונפקו אף הם על ידי הנהלת החשבונות של הנתבעת. לטענתו, "אם מסתמכים על דפי שעות העבודה לצורך הוכחת התביעה, יש לתת אמינות גם לכרטסת השכר" (סיכומי הנתבעת, פרוטוקול הדיון מיום 29.11.2012, עמוד 9, שורות 29-30). מנגד, העיד התובע כי לא קיבל את ההמחאה שהוצגה על ידי הנתבעת מעולם (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 8, שורות 11-12), והציג לבית הדין לתמיכה בטענתו תדפיס חשבון בנק (ת/1) המתנהל על שמו בבנק דיסקונט. התדפיס שהציג התובע כולל תנועות שנעשו בחשבונו בין החודשים יוני 2010 עד דצמבר 2010. התובע הצהיר, כי באותה תקופה דובר בחשבון הבנק היחיד שלו (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 7 שורה 1), והצהרתו בעניין זה לא נסתרה. התובע הפנה את שימת לב בית הדין לכך, שבתדפיס חשבון הבנק שהגיש ניתן להבחין בהפקדת משכורת אוגוסט 2010 ביום 16.9.2010, אולם לא מצויה בו הפקדה של משכורת חודש ספטמבר 2010, אף שהתדפיס כולל תנועות שנעשו בחשבון עד סוף שנת 2010. תשתית נורמטיבית טענתה של הנתבעת בכל הנוגע לתשלום שכר ספטמבר 2010 היא טענה מסוג "הודאה והדחה", ביישומה כטענת "פרעתי". טענה זו על פי ההלכה הפסוקה עוסקת במקרה בו "מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש" (ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, 16.2.2004, בפיסקה 18; רע"א 3592/01 עזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, בעמוד 194; ראו גם רע"א 296/11 נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן, 23.2.2012 בפיסקה 7 לפסק הדין). במצב דברים זה, קבעה ההלכה הפסוקה, "מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה" (עניין חצור, וההפניות שם). משמעות הדברים היא, שבמקום בו טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו, עליו הנטל להוכיח זאת. בהתאם לעקרונות אלה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו, כי "טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת 'פרעתי' והנטל להוכיח אותה מוטל על המעביד" (ראו: ע"ע 42463-09-11 גד גולן - נגרית שירן בע"מ, 18.3.2013, בפיסקה 49 לפסק דין; דב"ע (ארצי) נד/3-188 חליל אחסן מוחסן - מאכז מוסדות זוועהיל, 27.10.1992; דב"ע (ארצי) נד/3-19 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ - יוסף גאנם ואח', 19.12.1994; בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ - חנה מהדרי, 17.10.2010). בפסק דין גד גולן, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי מקום בו נדרשת הוכחת תשלום שכר, על המעביד להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל, ומשקל הראייה הדרוש על מנת שהמעביד ירים את נטל הראייה תלוי בנסיבות המקרה. נקבע, כי "אם מדובר במקום עבודה שהוא חברה בע"מ או עסק, החייב בניהול ספרי חשבונות ולו הנהלת חשבונות מסודרת, והשכר משולם לעובד באמצעות המחאה או העברה לחשבון הבנק של העובד, ככלל על המעסיק להציג מסמך המעיד על תשלום השכר בפועל, ובהעדר הסבר משכנע לאי הצגת המסמך לא ירים את נטל הראיה המוטל עליו..." מן הכלל אל הפרט בענייננו, הואיל וזכאותו של התובע לתשלום שכר ספטמבר 2010 אינה עומדת במחלוקת בין הצדדים, והנתבעת העלתה טענת "פרעתי", מוטל עליה הנטל להוכחת תשלום שכרו של התובע. הנתבעת הינה חברה בע"מ, שנציגהּ חזר והדגיש במסגרת הדיון לפנינו, כי פעלה באמצעות הנהלת חשבונות מסודרת. לפיכך, בהתאם להלכה הפסוקה, הנתבעת נדרשת להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל. לאחר שמיעת עדויות הצדדים וראיותיהם, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת תשלום שכר עבודתו של התובע לחודש ספטמבר 2010. כאמור, הנתבעת הציגה לבית הדין צילום המחאה, שלפי הטענה, נמסרה לתובע כתשלום שכר חודש ספטמבר 2010. על גבי ההמחאה לא צויין תאריך, והתובע העיד שלא קיבל אותה מעולם (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 8 שורות 11-12). לתמיכה בטענתו כי לא קיבל את ההמחאה, הציג התובע לבית הדין תדפיס חשבון בנק לחודשים יוני - דצמבר 2010, ממנו עולה, כי הופקדה המחאה בגין שכר אוגוסט 2010 (שיק ע"ס 1,297 ש"ח, הופקד ביום 16.9.2010) אולם לא מצויה בו הפקדה של שכר ספטמבר 2010, אף שהתדפיס כולל נתונים עד סוף שנת 2010. במסגרת חקירתו, נשאל נציג הנתבעת על ידי התובע: "אם קיבלתי את השיק ממי קיבלתי אותו". על כך השיב נציג הנתבעת: "היה מנהל עבודה וככל הנראה הוא נתן לך את השיק". בהמשך, השיב נציג הנתבעת לשאלת בית הדין בעניין מסירת השיק לתובע כדלקמן: "למיטב ידיעתי כל העובדים קיבלו משכורת עבור חודש ספטמבר 2010. השיקים הועברו למנהל והוא דאג לחלק אותם. אני יודע שהשיק ניתן לתובע...". (פרוטוקול מיום 29.11.2012, עמוד 9, שורות 3-4 ושורות 15-16). לאמור, בעוד התובע העיד בעצמו כי לא קיבל את ההמחאה, העיד נציג הנתבעת כי התובע קיבל את השיק, ככל הנראה, מידי מנהל העבודה, שלא הובא לעדות מטעם הנתבעת. הימנעותה של הנתבעת מהבאת מנהל העבודה לעדות בעניין המהווה את לב המחלוקת בין הצדדים, פועלת לחובתה במישור הראייתי. אולם חשוב מכך, הנתבעת נמנעה מלהציג לבית הדין ראיה בעניין פירעון השיק בפועל, אף שעל פני הדברים ראיה מסוג זה מצויה בשליטתה. כך למשל, היתה יכולה הנתבעת להציג לבית הדין תדפיס חשבון בנק של הנתבעת, ממנו ניתן היה ללמוד על פירעון השיק. יודגש, כי הנתבעת הציגה לבית הדין תדפיס חשבון בנק של הנתבעת לתמיכה בטענתה בעניין תשלום שכר אוגוסט 2010, (נספח א' לכתב ההגנה), אולם נמנעה מלהציג לבית הדין תדפיס חשבון בנק המאשר את פירעון שכר ספטמבר 2010 של התובע, והדברים מדברים בעד עצמם. אוסיף, כי הגשת תדפיס הבנק בעניין פירעון שכר אוגוסט 2010, שומט את הקרקע תחת טענתה של הנתבעת בעניין קושי בקבלת תדפיס מהבנק. טענה של הנתבעת, לפיה התובע ביקש לקבל שיק סחיר, ולפיכך לא מצויה בחשבונו הפקדה של השיק, אף בה אין די על מנת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה. זאת באשר, אף אם ניתן לתובע שיק סחיר, יכולה הייתה הנתבעת להציג תדפיס חשבון בנק שלה בעניין פירעון ההמחאה, דבר שלא נעשה. יתרה מזו, עדותו של נציג הנתבעת בעניין בקשתו של התובע לקבל שיק סחיר אינה עדות ישירה, והדברים נמסרו לבית הדין מ"כלי שני". לדברי נציג הנתבעת "המידע לגבי בקשתו של התובע לתת לו שיק סחיר, הובא לידיעתי על ידי מנהל המפעל" (פרוטוקול מיום 29.11.2012, עמוד 7 שורות 7-8), שכאמור, לא הובא לעדות. מכאן, המשקל הראייתי הנמוך שיש ליחס לדבריו של נציג הנתבעת בעניין זה. לאמור יש להוסיף, כי כרטסת התשלומים שהציגה הנתבעת לבית הדין כראיה נוספת לטענתה בדבר תשלום שכר ספטמבר 2010, אף בה אין די על מנת להרים את נטל ההוכחה בעניין תשלום שכרו של התובע לחודש זה. שכן, מדובר במסמך שנערך על ידי הנתבעת ואינו מהווה ראיה לתשלום השכר או לפירעון ההמחאה בפועל. על יסוד כל האמור באתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין תשלום שכר חודש ספטמבר 2010 לתובע, ודין תביעתו של התובע להתקבל ברכיב זה. שיעור השכר במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך זה ציין התובע, כי לגבי חודש ספטמבר 2010, הוא תובע שכר עבודה בסך 2,251 ש"ח, וגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 206.66 ש"ח (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 6, שורות 14-16). לשאלת בית הדין אישר התובע, כי השיק שהוצג על ידי הנתבעת "משקף את השכר שמגיע לי לחודש ספטמבר 2010", אף שציין כי אינו יודע אם מדובר בחישוב מדויק (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 8, שורות 4-5). דעותיהם של הצדדים להליך זה אינן חלוקות על כך שבהתאם להסכמת הצדדים השתכר התובע שכר מינימום שעתי, והדברים אושרו בחקירת התובע (פרוטוקול מיום 29.11.2012, עמוד 8, שורה 7). עיון בדו"חות הנוכחות שהוגשו לבית הדין (נ/1), שאמיתות תוכנם לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים מעלה, כי התובע עבד בחודש ספטמבר 101.77 שעות רגילות, 3.51 שעות נוספות בזכאות של 125%, ו - 3.45 שעות בזכאות של 150%. חישוב שכר העבודה בגין שעות אלה על יסוד שכר מינימום שעתי של 20.7 ש"ח, כפי שהיה בתקופה הרלוונטית, מעלה כי התובע זכאי לשכר עבודה בסך 2106.64 ש"ח בגין עבודתו בשעות עבודה רגילות בחודש ספטמבר 2010, ולסך נוסף של 197.94 ש"ח כגמול עבור עבודה בשעות נוספות בחודש זה. בנוסף, זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בגובה תשלום כרטיס "חופשי חודשי", שבהתאם להסכמת הצדדים עמד בתקופה הרלוונטית על סך של 216 ש"ח (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 10, שורה 5). כללם של דברים, סך שכר העבודה והוצאות הנסיעה להם זכאי התובע בגין עבודתו בחודש ספטמבר 2010 הינו 2,520.58 ש"ח. שכר אוקטובר 2010 נציג הנתבעת אישר כי שכר חודש אוקטובר 2010 לא שולם לתובע, וכי הוא זכאי בגין עבודתו בחודש זה לסך של 826 ש"ח, בתוספת נסיעות (פרוטוקול 29.11.2012, עמוד 10, שורות 1-2). עיון בדו"ח הנוכחות שהוגש לבית הדין בהתייחס לחודש 10/2010 (נ/1) מעלה, כי התובע עבד בחודש זה 40.0006 שעות רגילות, וזכאי לפיכך לשכר עבודה בסך 828 ש"ח. בנוסף, זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך 72 ש"ח בשים לב לכך שסיים את עבודתו בחודש זה ביום 10.10.2010. כללם של דברים, סך שכר העבודה והוצאות הנסיעה לו זכאי התובע בגין עבודתו בחודש אוקטובר 2010, הינו 900 ש"ח. טענת הקיזוז טרם חתימה אוסיף, כי דין טענתה של הנתבעת לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת משכרו של התובע, להידחות. זאת מן הטעם, שהתובע העיד כי התפטר מעבודתו בנתבעת בשל אי תשלום שכר חודש ספטמבר 2010 ועדותו לא נסתרה. במצב דברים זה, ובהתאם להוראת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, אין לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהסכום הפסוק על פי פסק דין זה. זאת ועוד, הנתבעת לא ביארה מהו הסכום אשר לדעתה יש לקזז משכרו של התובע בגין רכיב זה, וגם מטעם זה יש לדחות את טענתה. אשר לטענה בעניין "נזקים" אשר כביכול גרם התובע לנתבעת בעבודתו, מדובר בטענה שהנתבעת לא הניחה ראשית ראייה להוכחתה, ומשכך דינה להידחות. סוף דבר - מתקבלת תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בגין עבודתו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,420.58 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2010 ועד התשלום המלא בפועל. בכל הנוגע לפיצויי ההלנה, בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין זה (ראו: ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ - יניב ורד, 1.11.2011) יש מקום להורות על חיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין שכר אוקטובר 2010, שהנתבעת אישרה מראשית הדיון בהליך זה כי לא שולם לתובע, אולם נמנעה מלשלמו עד מועד זה. בהתאם לשיקולים עליהם עמדה הפסיקה, ובהתחשב בכלל נסיבות ההליך שלפני, באתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את פיצויי ההלנה בגין שכר אוקטובר 2010 על הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כאמור בסעיף 27 לעיל, בתוספת סך של 1,000 ש"ח. בכל הנוגע לשכר ספטמבר 2010, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין תשלומו, אני סבורה כי יש להפחית את פיצויי ההלנה להפרשי הצמדה וריבית כחוק, כפי שנקבע בסעיף 27 לעיל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 750 ש"ח. שעות נוספות