נטען כי דרישת ביטוח לאומי גלגבות חוב, מעל 7 שנים מאז החל, נגועה בשיהוי ובחוסר תום לב. ג. מעת לעת, פנתה התובעת או אביה, בשמה, לפקידי הנתבע, על מנת לברר אם קיים חוב כלשהו, אך הם נענו בשלילה. ד. בתקופות בהן עבדה התובעת הונפקו לה תלושי שכר נוכו לה דמי ביטוח כאשר בתקופות בהן חתמה אבטלה או קיבלה הבטחת הכנסה קוזזו ממנה דמי ביטוח, לפיכך ובשים לב לאמור בסעיף 4ג', הרי שלא היה מקום לקבוע כי לתובעת נוצר חוב. ה. התובעת אינה אחראית על הכאוס השורר אצל הנתבע ואין להטיל לפתחה חיובים שנוצרו בשל מחדלי הנתבע לסכרן בין מחלקותיו השונות. ו. לחילופין ובהינתן כי הדרישה לתשלום החוב, נשלחה לתובעת בחודש 8/10, הרי שניתן היה לדרוש את תשלום החוב רק בהתייחס לתקופה שהחלה מחודש 8/03 ובהתאם לכך יש להורות לנתבע להשיב לתובעת את חלק החוב ששילמה בגין התקופה שקדמה לחודש 8/03. 5. להלן טענות ב"כ הנתבע, בתמצית: א. אין חולק על כך שהתובעת פנתה, לנתבע, לראשונה, בסוגיית דמי ביטוח בחודש 8/10 עת הגישה למחלקת הגבייה דין וחשבון במסגרתו פירטה את תקופות העיסוקים שלה החל ממועד שחרורה מהצבא. ב. חבות בדמי ביטוח אינה נתונה להתיישנות, בהיותה חלק ממארג הזכויות והחובות שלפי חוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"), הכל בהתאם להלכה הפסוקה אר אושררה לאחרונה בעב"ל 90/09 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי (מיום 17/1/10) - להלן:"פרשת מוסקוביץ". ג. חובתו של כל מבוטח ובכלל זה של התובעת, לדווח לנתבע על התקופות בהן עבדה או לא עבדה ולכן משעשתה כן התובעת, במסגרת הדין וחשבון שהגישה בחודש 8/10, כאמור לעיל, ערך הנתבע חישוב ועדכן את התקופות בהן לא עבדה ולא שילמה דמי ביטוח, כאשר עדכון זה לימד על קיומו של חוב דמי ביטוח, אותו נדרשה התובעת לשלם במסגרת המכתב מיום 16/8/10. 6. דיון והכרעה במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת:"ידוע לך כי מוטלת עליך החובה לשלם דמי ביטוח, כאשר את לא זכאית לקצבה כלשהי או כאשר אינך עובדת" (עמ' 8 שורות 17-18 לפרוטוקול). ותשובתה היתה: "אני יודעת שאם את לא עובדת ויושבת בבית, אז כן צריכה ביטוח לאומי, אבל כן עבדתי ואני יכולה להוכיח את זה" (עמ' 8 שורות 19-20 לפרוטוקול). במסגרת סעיף 4 לתצהירה, הצהירה התובעת כי:"טרם קבלת המכתב, פניתי עצמאית למוסד לביטוח לאומי בסניף טבריה ושם דרשתי לברר האם יש לי חוב...בין השנים 2002-2010, אחת לתקופה, פניתי למוסד לביטוח לאומי על מנת לברר לגבי החוב". במסגרת חקירתה הנגדית התבקשה התובעת לציין למי פנתה כל השנים, אך היא לא ידעה להשיב ורק ציינה שאביה, המעסיק את שני בניו בעסק המעליות והחשמל שלו, היה פונה למוסד לביטוח לאומי ושואל "אם יש לי חוב ואמרו לו שלא, כי אני עדיין שכירה" (עמ' 9 שורות 1-5 לפרוטוקול). התובעת אף לא ידעה להשיב האם יתכן שהתשובה שקיבל אביה התייחסה לתקופה מסויימת בה כן עבדה (עמ' 9 שורות 8-7). במסגרת חקירתו הנגדית של אב התובעת הוא השיב בחיוב עת נשאל "ידוע לך שקיימת חובה לכל מבוטח לשלם דמי ביטוח שעה שהוא לא מקבל לא קצבה ושהוא גם לא עובד" (עמ' 11 שורות 25-27 לפרוטוקול). משנשאל אב התובעת "למי פניתם במל"ל שאמר לך שאין לבתך חוב" הוא לא סיפק תשובה ספציפית, עת השיב:"אני פניתי, בכל שנה, מאחר ואני עצמאי, אני נכנס למל"ל לבדוק אם יש לי חובות, להסדיר את החובות אם יש חובות, במקביל אני בודק את כל הילדים, יש לי ילדים סטודנטים שצריכים לשלם לפעמים ולא יודעים, לפעמים יש להם חובו, ואז אני משלם מכיסי מחשבוני את הכספים, את החובות שלהם, אפשר לעקוב אחרי כל החשבונות ולראות שבכל שנה אם היה למשהו חוב, חצי שנה, שנה, תמיד שילמתי מכיסי או דרך הויזה שלי, בסוף שנה, בין היתר גם התובעת נכללה בין רשימת הילדים שלי, אף פעם לא הוצאתי אותה מהרשימה" (עמ' 12 שורות 21-27 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שורות 1-2 שם). מעיון בת/1 עולה כי מעבר לעובדה שהתובעת לא דיווחה דיווח מדוייק לגבי המועד בו השתחררה מצה"ל, שכן הנכון היה 8/10 ולא 12/10, הרי שאין בדו"ח מידע שאינו מתיישב עם תקופות אי הדיווח שייחס הנתבע לתובעת כאשר לזאת יש להוסיף שהתובעת לא הוכיחה כי בקשר לחלק מהתקופות (או לכל התקופות) שייחס לה הנתבע אי תשלום דמי ביטוח הוא שגה שכן טעה לחשוב שלא עבדה בתקופות אלו או שלא קיבלה בהן קיצבה כזו או אחרת וזאת בניגוד למה שאמרה במסגרת חקירת הנגדית:"..אבל כן עבדתי ואני יכולה להוכיח את זה" (עמ' 8 שורה 20 לפרוטוקול). בשים לב לעדויות ששמענו ולראיות שהונחו לפנינו הרינו קובעים כי טענת הנתבע כי בתאריך 15/8/10 הגישה, התובעת, לראשונה, דין וחשבון במסגרתו פירטה את תקופות העיסוקים שלה מאז השתחררה מהצבא (ת/1), לא נסתרה וכן לא נסתרה טענתו כי בעקבות הגשת דו"ח זה הוא ערך חישוב ועידכן את התקופות בהן לא עבדה התובעת ולא שילמה דמי ביטוח, כאשר עדכון זה לימד על קיומו של חוב דמי ביטוח, אותו נדרשה התובעת לשלם במסגרת המכתב מיום 16/8/10. במקביל, הרינו קובעים כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי במהלך תקופות אי תשלום דמי הביטוח שיוחסו לה (בהתאם לדו"ח שהיא עצמה הגישה) כן שולמו עבורה דמי ביטוח (בין בשל כך שעבדה או בשל כך שקיבלה קצבאות בתקופות ספציפיות אלו), כן לא הצליחה התובעת להוכיח שבמהלך השנים ועובר למועד הגשת הדו"ח כאמור, פנתה, בעצמה או באמצעות אביה, לברר האם נוצר על שמה חוב, כאשר בוודאי לא מצאנו כי ניתן לראותה כמי שהוכיחה מה בדיוק היו שאלותיה ובהתייחס לאלו תקופות קיבלה את התשובות (שאין חוב) להן היא טוענת. בנסיבות אלו ובשים לב לטענות הנתבע הרינו קובעים כי לא ניתן לראות את הנתבע כמי שדרש את החוב שלא כחוק. 7. טענתה החלופית של התובעת באשר להתיישנות החוב בהתייחס לתקופה שלפני חודש 8/03 בענין זה הפנה הנתבע להלכה רבת השנים לפיה חבות בדמי ביטוח אינה נתונה להתיישנות (דב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי - דבורה כרמלי פד"ע ו' 371 וכן לפרשת מוסקוביץ שאשררה הלכה זו. כידוע, בשלב זה, תלוי ועומד ערעור שהגיש הנתבע כנגד פסק דין שניתן בתיק ב"ל 3142/09 לבנה חג'ג' - המוסד לביטוח לאומי (8/7/10), להלן:"פרשת לבנה חג'ג'", אשר החיל על הנתבע את שקבע בית המשפט העליון ברע"א 187/05 נעמה נסייר - עיריית נצרת עילית (20/6/10), בקובעו כי גם הנתבע מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות. בנסיבות אלו, הרינו קובעים כי כאשר יכריע בית הדין הארצי בערעור הנ"ל, אשר הוגש במסגרת עב"ל 1844-09-10, יידרש הנתבע ליישם הכרעה זו גם בנוגע לתובעת וזאת בהתייחס לחלק החוב ששילמה בהתייחס לתקופה שלפני חודש 8/03. 8. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי לא ניתן לראות את הנתבע כמי שפעל שלא כדין עת דרש מהתובעת את החוב, נשוא המכתב מיום 16/8/10 ולכן אין מקום להורות לו להשיב לתובעת את החוב ששילמה, על פי הסדר התשלומים אליו הגיעה עם הנתבע (נספח ב' לתצהירה), כל זאת בכפוף לכך שכאשר יכריע בית הדין הארצי בעב"ל 1844-09-10, יידרש הנתבע ליישם הכרעה זו גם בנוגע לתובעת וזאת בהתייחס לחלק החוב ששילמה בהתייחס לתקופה שלפני חודש 8/03. 9. אין צו להוצאות. 10. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין בזה, בבית הדין הארצי בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין. תום לבשיהוישאלות משפטיותחובביטוח לאומי