פיצויים בגין הפליה מטעמי דת התובע 1 הועסק אצל הנתבעת במשך יומיים בלבד- בתאריכים 1.11.10 עד 2.11.10. לטענת אנדריי, זכה ליחס מפלה ומשפיל ופוטר ע"י המעביד אך ורק בשל היותו גוי. משכך, הוא עותר לפיצוי בשיעור 50,000 ₪ מכוח סע' 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי נוסף בסך 7,500 ₪ בגובה משכורת חודשית אחת. התובע 2 טוען כי הגיע לראיון עבודה אצל שף הנתבעת, התקבל לעבודה ואף סיכם עמו את תנאי עבודתו. ואולם, מספר ימים לפני המועד שנקבע לתחילת העסקתו אצל הנתבעת הודיע לו השף כי עליו להגיע למשרדי הנתבעת על מנת לתאם סופית את תנאי העסקתו. אלא שבמעמד הפגישה, שאל אותו השף בקשר לדתו ומשענה לשף כי אינו יהודי, הודיע לו השף כי אינו יכול לעבוד אצל הנתבעת. משכך עותר התובע לפיצוי בשיעור 50,000 ₪ מכוח סע' 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופיצוי נוסף בסך 7,500 ₪ בגובה משכורת חודשית אחת. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות שכותרתו"איסור אפליה" קובע בזו הלשון: "(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם או שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב] התשמ"ו - 1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: קבלה לעבודה; תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורים או פיצויי פיטורים; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה"; סעיף 2 (ג) לחוק הנ"ל, המנסה לשרטט את קווי המתאר של האבחנה המותרת - קובע: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה, כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". בית הדין הארצי קבע בע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי (מיום 2.10.2011) כי: "בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק השוויון"), נקבע האיסור הכללי על מעביד להפלות בין עובדיו,או בין דורשי עבודה, מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם,גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים שלהם. לפי הוראת סעיף 2 ס"ק (ב), "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין".בס"ק (ג) נקבע כי "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה. בהוראה זו שבחוק, בא לידי ביטוי אופן בחינת ההחלטה המפלה לכאורה, במבחנים של סבירות ומידתיות". כלומר, הבחינה בדבר החלת החריג הקבוע בהוראת סעיף 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה צריכה להיעשות, בין היתר, תוך התייחסות למבחני סבירות ומידתיות בכל הנוגע לנסיבות העניין, ותוך התייחסות לזכויות/חובות מתנגשות נוספות של המעסיק. במסגרת יישום מבחן המידתיות והסבירות, יש לבחון את המתח הקיים בין הזכות של העובד לשוויון לבין חובתו של המעביד לעמוד בקריטריונים ומגבלות המוטלות עליו על ידי הרבנות, זאת על מנת לעמוד במבחני הכשרות ולאפשר המשך קיומו של עסקו. במקרה הנוכחי, אין אנו סבורים כי הנתבעת נהגה עם מי מהתובעים באפליה פסולה וזאת מהנימוקים כדלקמן: אשר לתובע 1- לגרסתו של אנדריי, התייצב לעבודתו ביום 1.11.10, זאת לאחר שהתקבל לעבודה ע"י מר דוד גדג', שף הנתבעת (להלן: "השף"). באותו היום הגיע למטבח משגיח הכשרות מטעם הנתבעת (להלן: "המשגיח ") והחל לברר עם משגיח הכשרות במקום עבודתו הקודם, מר מוטי תם (להלן: "המשגיח הקודם") פרטים אודות דתו. משהבין המשגיח כי הוא (אנדריי) אינו יהודי, ענה המשגיח כי אצלו:" לא עובדים עם קעקועים ולא עובדים לא יהודיים" (סע' 7-8 לתצהיר אנדריי). לטענת אנדריי, ביום השני לעבודתו, ה- 2.11.10 הוצב ע"י הנתבעת בעמדת קבלת הפנים שבאירוע, בעמדת הבשרים על האש. תפקידו היה חיתוך הבשרים והגשתם. משראה אותו המגיח, החל לצעוק בפני כולם: "מדוע אתה נותן לו לגעת באוכל ולהניח בשרים על האש?". או אז אמר לו השף כי אינו יכול להמשיך ולהעסיקו, שכן המשך העסקתו מצריך פיקוח צמוד של משגיח כשרות נוסף, והדבר אינו אפשרי. לאור זאת, הוצע לו לסיים את יום העבודה ואף את השבוע ולאחר מכן עבודתו תופסק (סע' 9-11 לתצהירו, ר' גם עדותו בייה"ד- עמ' 7 ש' 21-23). לטענתו, מעולם לו הוצע לו תפקיד אחר או שיבוץ במחלקה אחרת אצל הנתבעת וכל שנאמר לו הוא כי בהיותו גוי עבודתו מופסקת (סע' 13 לתצהיר אנדריי, עמ' 8 ש' 5-6). במסגרת חקירתו בבית הדין, אישר אנדריי כי המשגיח ידע כבר ביום תחילת עבודתו כי אינו יהודי, זאת עפ"י הרשום בתעודת הזהות שלו (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 10-13). כמו כן אישר אנדריי כי ביום 1.11.10 הוצב לעבודה ב"מחלקה הקרה" (עמ' 5 ש' 20-21). אנדריי הודה כי את הפרטים אודות השיחה הנטענת בין המשגיח למשגיח הקודם שמע מהמשגיח הקודם. אלא שעדותו של התובע בעניין זה נסמכת על עדות שמיעה שלא גובתה בכל ראיה לתמיכה בגרסתו (עמ' 5 ש' 23-27, עמ' 6 ש' 3). באשר ליום 2.11.10 העיד אנדריי: "בערב כמו יום לפני שמתי אותו בעמדה לחתוך ולהגיש. ... באתי לשים על הגריל. המשגיח רץ לבחור שעבדתי איתו. ואמר לו למה נותנים לי לשים דברים... ש. עשית את זה גם ביום הראשון. ת. כן. אבל אז רק חתכתי ביום ראשון לא צעקו עלי..." (עמ' 6 ש' 18-20,26 עמ' 7 ש' 1) בהמשך הודה אנדריי כי המשגיח לא צעק עליו "אלא על הבחור שעבד איתי. למה אתה נותן לו לשים דברים. כל המלצרים שמעו את זה. הסתכלו עלי... לא זוכר כמה. ממש מצב לא נעים" (עמ' 9 ש' 19-21). אנדריי הודה כי הוא יודע שעפ"י ההלכה היהודית אסור לו להדליק אש (עמ' 9 ש' 18,27). מטעם המעביד העיד המשגיח, מר דוד מלוקה. המשגיח הצהיר כי במטבחה של הנתבעת מועסקים כעשרים טבחים ועובדים נוספים, חלקם במחלקה החמה, האחראית על הבישולים וחלקם במחלקה הקרה, האחראית על החיתוכים, מילויים קישוטים ועוד.. (סע' 6 לתצהירו). לגרסתו, הנתבעת ידעה כי יתכן ואנדריי אינו יהודי עוד בתחילת העסקתו, ועל אף האמור הדבר לא היווה שיקול ואנדריי התקבל לעבודתו (סע' 8 לתצהירו). עם זאת, לאור הספק ועל מנת שלא לפגוע באנדריי, פנה למשגיח הקודם, אשר עדכן אותו כי אנדריי אכן אינו יהודי (סע' 10 לתצהירו, ר' גם עדותו בביה"ד- עמ' 12 ש' 26-27, עמ' 13 ש' 1-6). לפיכך, עדכן את השף ואת מנהל הנתבעת, מר אבי תם (להלן: "אבי"), כי עפ"י הוראות הרבנות ומגבלות הכשרות, על התובע 1 לעבוד במחלקה הקרה בלבד ו/או לבשל יחד עם יהודי ולא באופן עצמאי (סע' 11 לתצהירו). לדברי המשגיח, גם ביום השני לעבודתו, הוצב אנדריי לעבודה במחלקה הקרה, אלא שבשעות אחה"צ הוצב התובע לסייע לטבח בחיתוך בשרים בעמדת הבשרים שבקבלת הפנים (סע' 14 לתצהירו). לגרסתו של המשגיח, כלל לא צעק, לא על אנדריי ולא על הטבח לו סייע אנדריי, אלא רק הינחה את הטבח שאנדריי יכול לסייע לו בחיתוך הבשרים, אך לא בהנחתם על האש ו/או הורדתם (סע' 15-16 לתצהירו). בביה"ד העיד המשגיח בעניין זה: "אני זוכר שבאתי וראיתי אותו בקבלת פנים עם עוד עובד. אני זוכר שראיתי אותו וראיתי אותו מתעסק עם האש להדליק את האש. האש לא היתה דלוקה. מבחינת הלכה כל רבנות כשלעצמה. לפעמים אוסרים גם לא להניח את האוכל בגלל הטעמים של כשרות ביהדות, שראיתי אותו זה היה הכנה של הגריל זה גריל גדול מאוד והנחה של האוכל... לא פניתי במישרין לתובע אלא לשף. אני מעולם לא דיברתי איתו וודאי לא צעקתי עליו הכל דרך השף" (עמ' 13 ש' 12-18). ובהמשך: "פניתי לדוד השף ואמרתי לו על המגבלות של התובע בגלל שלא יהודי, ובקשתי שישמור עליו שלא תהיה בעיה של כשרות" (עמ' 13 ש' 25-26). לטענת המשגיח למחרת היום נאמר לו ע"י השף כי אנדריי התפטר והבהיר כי ככל שהדבר נוגע לו, אנדריי יכול היה להמשיך ולהיות מועסק במחלקה הקרה ו/או בישול יחד עם עובד אחר (סע' 17 לתצהירו). מטעם המעביד העיד גם השף, דוד גדג'. לדבריו, אנדריי התקבל על ידו לעבודה והחל עבודתו ביום 1.11.10 במחלקה הקרה, בהתאם לצרכיה של הנתבעת (סע' 7-11 לתצהירו). גם לשיטתו, הנתבעת ידעה כי יתכן ואנדריי אינו יהודי עוד בתחילת העסקתו, ועל אף האמור הדבר לא היווה שיקול ואנדריי התקבל לעבודתו (סע' 12 לתצהירו). בהמשך עדכן אותו המשגיח כי עפ"י שיחה עם המשגיח הקודם, אכן התברר כי התובע אינו יהודי (סע' 13 לתצהירו). ביום 2.11.10 התייצב אנדריי לעבודה, ושוב הוצב במחלקה הקרה (סע' 14 לתצהירו) בשעות הצהריים בעת ההכנות לקבלת פנים עבור אירוע, הציב את אנדריי בעמדת הבשרים לסייע לטבח אדם X, לצורך חיתוך הבשרים (סע' 16 לתצהירו). בהתאם להוראות הכשרות, אסור היה לאנדריי להניח את הבשרים על האש, אלא רק סייע לטבח (סע' 17 לתצהירו). לטענתו של העד, הוא היה שבע רצון מעבודתו של אנדריי. וככל שהדבר תלוי היה בנתבעת, היה אנדריי יכול להמשיך לעבוד במחלקה הקרה ו/או בישול עם יהודי, זאת לאור מגבלות הכשרות. אלא, שאנדריי עצמו הודיע לו בסוף יום העבודה, כי הוא טבח מקצועי ומעוניין לבצע את כל עבודות המטבח ועל כן הודיע כי הוא עוזב את עבודתו (סע' 18 לתצהירו). בבית הדין הוסיף השף והעיד: לא שאלתי אותם לגבי זהותם ואני לא נוהג לעשות כן. זה לא מפריע לי. גם היום אני מעסיק טבחים לא יהודים. יש לי עובדי שטיפה וגם טבחים" (עמ' 15 ש' 1-2). בהמשך הבהיר, כי ביום השני לעבודתו, הוצב התובע לסייע בעמדת הבשרים אך לאחר מכן "אמרתי לו שאני אשים אותו בגלל מגבלות הרבנות שאסור לו לבשל כלומר לגעת באוכל חם. לעשות גריל ולטגן. והדלקת תנור. לי אין ברירה אני כפוף לרבנות. הצעתי לו להישאר במחלקה הקרה. או לעסוק בחתוכים וירקות... לא אמרתי לו שהוא לא יהודי. הוא ישב במחלקה הקרה. מלכתחילה ייעדתי אותו למחלקה הקרה... " (עמ' 15 ש 19-25). כאמור, לגרסתו של השף, התובע עזב את העבודה לאחר שהבהיר לו כי בשל מגבלות הכשרות הוא מיועד לעבוד במחלקה הקרה (עמ' 16 ש' 3-5). הנה כי כן, מהעדויות שהובאו בפנינו עולה כי המגבלה שהנהיגה הנתבעת בקשר לעבודתו של אנדריי אך ורק במחלקה הקרה ו/או בסיוע בבישולים לטבח ממוצא יהודי, היתה מן העניין ומתחייבת מאופיו וממהותו של התפקיד, וכי היא נעוצה בכללים הלכתיים של כשרות. עדויותיהם של המשגיח והשף לפיהן העסקתם של העובדים שאינם יהודים, כדוגמת התובעים, בתפקידים שבהם הם מועסקים, כפופה להנחיות הרבנות ומגבלות הכשרות, הינה סבירה ומידתית ומחוייבת המציאות, זאת על מנת לאפשר לנתבעת לעמוד בתנאי הכשרות ולהמשיך לקיים את עסקה. זאת ועוד, שוכנענו בגרסתו של השף כי אנדריי הוא שהתפטר מעבודתו, לאחר שהובהר לו כי הוא רשאי להמשיך לעבוד אך ורק במחלקה הקרה ו/או בסיוע לטבח יהודי, וכי אנדריי הוא שביקש לסיים את עבודתו לאחר שהבין כי לא תינתן לו האפשרות לעסוק בכל עבודות המטבח, בשל מגבלות הכשרות, וממילא תפגע התקדמותו המקצועית. כמו כן, גרסתו של אנדריי כי הושפל ע"י המשגיח, לא הוכחה כדבעי ונסתרה ע"י גרסתו של המשגיח שהעיד כי כלל לא צעק ו/או פנה ישירות לאנדריי, אלא פנה לשף וביקש ממנו להקפיד על כללי הכשרות. לאור כל האמור, דין תביעתו של אנדריי להידחות. אשר לתובע 2- כאמור, אין חולק כי ניקיטה כלל לא החל לעבוד אצל הנתבעת. לגרסתו, הגיע לראיון עבודה אצל שף הנתבעת, התקבל לעבודה ואף סיכם עמו את תנאי עבודתו. ואולם, מספר ימים לפני המועד שנקבע לתחילת העסקתו אצל הנתבעת. הודיע לו השף כי עליו להגיע למשרדי הנתבעת על מנת לתאם סופית את תנאי העסקתו. אלא שבמעמד הפגישה שאל אותו השף בקשר לדתו ומשענה לשף כי אינו יהודי, הודיע לו השף כי אינו יכול לעבוד אצל הנתבעת (סע' 4-9 לתצהירו). בבית הדין הוסיף ניקיטה והעיד: "שאלו אותי בפגישה השניה אם אני לא יהודי. אני באתי אחרי השיחה למקום העבודה לקח אותי לצד ואם שמעתי מה קרה עם אנדריי והוא שאל אותי מה סיפור שלך אם אני לא יהודי. ... הבנתי שהוא מתכון לשאול אותי אם אני יהודי גם אם לא שאל במפורש האם אני יהודי. כששמע שאני לא יהודי, שמע שאני לא יכול לעבוד בגלל שהמשגיח מתנגד לזה, ואני הצעתי לעבוד במחלקה הקרה ואין בעיה של כשרות אמר שיבדוק אם יש אפשרות ויחזור אלי ולא חזר... " (עמ' 12 ש' 3-12). אלא שגרסתו של ניקיטה נסתרה ע"י גרסת השף, שטען כי כלל לא שאל את ניקיטה בקשר לדתו וכי עובדת היותו של ניקיטה לא יהודי, כלל לא היוותה שיקול בקבלתו לעבודה (עמ' 15 ש' 1-2). לגרסתו של השף, ניקיטה התקבל על ידו לעבודה לאחר ראיון, אך תנאי עבודתו טרם סוכמו, מאחר והוא הודיע כי לא יוכל להתחיל מיד בעבודתו, אלא לאחר סיום לימודיו (סע' 22 לתצהיר השף). לדבריו, כשבועיים-שלושה לאחר שאנדריי עזב, התקשר אליו ניקיטה וביקש להתחיל בעבודתו. ניקיטה הבהיר לו כי אינו יהודי וביקש לעבוד ב"טבחות מקצועית". השף ציין בפניו כי הנתבעת זקוקה לו במחלקה הקרה (סע' 23 לתצהירו). בפועל, ניקיטה לא התייצב לעבודתו ולא יצר עמו קשר, ככל הנראה מאחר והחליט שאינו מעוניין לעבוד רק במחלקה הקרה ו/או בסיוע בבישול לאדם יהודי, בהתאם למגבלות הכשרות החלות על הנתבעת (סע' 24 לתצהירו). מהעדויות שבפנינו התרשמנו כי הנתבעת אכן קיבלה את ניקיטה לעבודה אצלה ומבלי שדתו תהווה קריטריון/או שיקול כלשהו בקבלתו לעבודה. דומה כי ניקיטה הוא שויתר על העבודה בנתבעת, זאת לאחר שהובררו לו העובדות בקשר לסיום עבודתו של אנדריי, והעובדה כי אנדריי לא נקלט אצל המעביד כפי שציפה, והוא עצמו אם ייאות לעבודה ייאלץ לעבוד במגבלות הכשרות. לאור האמור, הרי שגם ניקיטה לא הוכיח תביעתו, ודינה להידחות. סוף דבר: תביעת התובעים נדחית. משמדובר בעובדים זרים, שבסופו של יום איבדו את מקום עבודתם, לא מצאנו לעשות צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום.פיצוייםאפליה מטעמי דתדתהפליה / אפליהאפליה בעבודה