תביעה לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. רקע עובדתי וההליכים התובע הועסק על ידי חברת "מודיעין אזרחי" מחודש 7/03 עד ל-12/08 והוצב לעבודה אצל קופת חולים כללית בירושלים בתפקיד סגן קב"ט. החל מ-1.1.09 החליפה הנתבעת - מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ - את "מודיעין אזרחי" במתן שירותי שמירה ואבטחה לקופת חולים בירושלים. התובע המשיך לעבוד כסגן קב"ט בקופת חולים בירושלים באמצעות הנתבעת. ביום 31.8.09 הודיעה הנתבעת לתובע בכתב על הפסקת עבודתו בנתבעת החל מיום 15.9.09. אין חולק שלפני פיטוריו של התובע הוצגה לו על ידי מנהל סניף ירושלים של הנתבעת, מר יעקב X, דרישה כי לא ייסע מחוץ לירושלים ברכב של החברה שניתן לו לצרכי עבודתו, ללא אישור הנתבעת וקופת חולים. ביום 6.9.09 הודיעה הנתבעת במכתב כי "הודגש בפניך שוב שאין לצאת עם הרכב מתחום ירושלים ללא קבלת רשות". הנתבעת טענה במכתב זה כי התובע עשה שימוש לא מאושר ברכב החברה וכי "הפרה חמורה זו מצביעה על כך שאינך מעוניין לעבוד עד סוף ההודעה המוקדמת". במכתב נאמר כי "אנו מקבלים את התפטרותך החל מתאריך 6.9.09". התובע הגיב למכתבה של הנתבעת מיום 22.9.09 במכתב מיום 22.9.09. נביא להלן תוכנו של מכתב זה. ביום 19.8.09, עוד טרם פיטוריו כמתואר לעיל, הגיש התובע את התביעה המקורית בהליך זה נגד חברת "מודיעין אזרחי" ונגד קופת חולים כללית. בכתב התביעה טען התובע כי בתקופת העסקתו באמצעות "מודיעין אזרחי", בין 7/03 עד 12/08, היה התובע למעשה עובד של קופת חולים כללית, וכי "מודיעין אזרחי" הייתה קבלן כוח אדם ששימש אך "צינור" לתשלום זכויותיו. התובע תבע זכויות שונות, ביניהן פיצויי פיטורים וכן תשלום עבור עבודה שמהותה הייתה כוננות שבוצעה בלילות ושעליה לא קיבל תמורה. ביום 25.5.10 הגישו התובע ו"מודיעין אזרחי" הסכם פשרה לפיו לסילוק כל תביעות התובע נגד "מודיעין אזרחי", שילמה "מודיעין אזרחי" לתובע סך 59,305 ₪ כהפרשי שכר ו-20,695 ₪ כפיצויי פיטורים. בהתאם לרשות שניתנה לו, הגיש התובע ביום 1.8.10 כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעת - מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ - ונגד קופת חולים כללית. בכתב התביעה המתוקן נתבעו הסעדים הבאים על יסוד הטענות הבאות: התובע דרש תשלום פיצויי פיטורים עבור שמונת החודשים בהם עבד בשנת 2009 באמצעות הנתבעת, וכן דמי הבראה ופדיון חופשה עבור תקופה זו לפי וותק של שש שנים, והכל על בסיס הטענה כי בהתאם לוותקו של התובע במקום העבודה, להבדיל מוותקו אצל הנתבעת, הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה ולפדיון חופשה לפי וותק שנמנה החל מ-7/03. התובע דרש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, מאחר שלטענת התובע הוא פוטר בשל כך שנודע לקופת חולים על כוונתו להגיש נגדה את התביעה שאכן לבסוף הוגשה ב-19.8.09 (נגד קופת חולים כללית ונגד מודיעין אזרחי). לטענת התובע, מדובר בפיטורים שלא בתום לב מצד שתי הנתבעות, קרי: - מיקוד וקופת חולים כללית - בגינם זכאי התובע לפיצוי, וזאת בהתאם לדברי החקיקה האוסרים על פיטורי עובד בשל כך שהגיש תביעה נגד מעבידו, ובהתאם לפסיקה שקבעה כי פיטורים כאלה הם פיטורים שלא בתום לב. ביום 3.8.11 נחתם בין התובע לבין קופת חולים כללית הסכם פשרה לפיו לסילוק כל תביעותיו נגד קופת חולים כללית תשלם לו קופת חולים כללית סך 36,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט. התביעה לפיצוי בשל פיטורים בחוסר תום לב המחלוקת בעניין תביעת התובע ברכיב זה, היא כדלקמן: התובע טוען כי הנתבעת שיתפה פעולה עם קופת חולים כללית בהתנכלות לתובע, אשר באה לידי ביטוי בהצגת דרישה להימנע מנסיעה ברכב של הנתבעת מחוץ לירושלים, בניגוד לתנאי העבודה שנהגו במשך השנים בהן הועסק אצל קופת חולים עד אותו שלב, לפיהם התובע היה רשאי לבצע נסיעות כאלה. התנכלות זו נעשתה מתוך מטרה לגרום לתובע להתפטר, אך לאחר שהתובע סירב לכך, הנתבעת פיטרה אותו ללא שימוע לפי דרישת קופת חולים על רקע הגשת תביעתו נגד קופת חולים. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר בשל הפרות משמעת שהתבטאו בכך שנסע מחוץ לירושלים ללא אישור הנתבעת, בניגוד לתנאים שסוכמו עמו. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין, בנימוק של הרחבת חזית. לעניין זה טענה הנתבעת כי בכתב התביעה המתוקן הופנו טענות התובע בעניין פיטוריו שלא כדין, כלפי קופת חולים הכללית בלבד, וכי רק בתצהיר עדותו הראשית, שהוגש לאחר שהתובע קיבל תשלום של עשרות אלפי ₪ מקופת חולים בהסכם פשרה, הוא העלה לראשונה את טענותיו בעניין פיטוריו שלא כדין בשל הגשת תביעתו המקורית, נגד הנתבעת. טענת הנתבעת להרחבת חזית אינה מקובלת עלינו. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי "לאחר כמה חודשי עבודות בשורות נתבעת 1 (מיקוד), הבינה נתבעת 1 כי (ה)תובע .. מתכוון לתבוע את נתבעת 2 (קופת חולים הכללית) על שנים של עבדות ללא תשלום. מרגע זה החל מסע הייסורים וההתעללות של הנתבעות בתובע..". בהמשך נטען כי "אין המדובר בפיטורים רגילים, הנובעים מאי התאמה או סיבה עניינית...הנתבעות טרחו ודאגו לפטר את (ה)תובע במהלך שנבע כולו מעובדה אחת והיא הגשת כתב תביעה נגד נתבעת 2 ובו פירוט זכויותיו ודרישותיו הלגיטימיות של תובע 1... דבר זה מהווה פיטורים שלא בתום לב..". התובע הוסיף וטען כי לאחר שנודעה לקופת חולים כוונת התובע להגיש נגדה תביעה "הנתבעות ( )החלו להציק לתובע ולהצר את צעדיו". התובע צירף לכתב התביעה המתוקן תמלילים של שיחות שהוקלטו על ידו בינו לבין נציגים של קופת חולים כללית ובינו לבין נציגים של הנתבעת בתמיכה לטענותיו. הנה כי כן, התובע ייחס בכתב התביעה המתוקן את חוסר תום הלב שבפיטוריו ואת ההתנכלות שקדמה להם, הן לקופת חולים כללית והן לנתבעת. אשר על כן, עלינו להכריע לגופה במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם פיטוריו על ידי הנתבעת היו בחוסר תום לב. לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בתצהירי העדים ושמענו את העדויות, אנו סבורים שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שפיטוריו על ידי הנתבעת היו שלא בתום לב, במובן זה שפיטוריו נעשו על ידי הנתבעת מתוך שיתוף פעולה עם מעשה התנכלות לתובע שנעשה על ידי קופת חולים כללית בתגובה להגשת תביעתו נגד קופת חולים. עם זאת, מקובלת עלינו טענת התובע כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע בפיטורי התובע, המצדיק חיוב הנתבעת בפיצוי. להלן נבאר דברינו: בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, התובע לא טען באופן מפורש כי הדרישה של הנתבעת להימנע מביצוע נסיעות מחוץ לירושלים ללא אישור, הייתה חלק ממסע התנכלות של קופת חולים כלפי התובע, אשר בוצע באמצעות הנתבעת. התובע טען באופן כללי כי מאז שהודיע לקב"ט קופת חולים כללית, יובל דוד, על כוונתו לתבוע את קופת חולים כללית "החל מסע ייסורים והתעללות של הנתבעת" בו. התובע צירף בשלב הזה בתצהירו את תמלילי השיחות. שני הצדדים הסתמכו בטיעוניהם על התמלילים של השיחות שהקליט התובע, ועל כן אף אנו נסתמך בהכרעתנו על תמלילים אלה. עם זאת, יש להדגיש כי התובע אינו מפרט בתצהירו את תאריכי וזמני השיחות. באחת השיחות התובע שוחח עם קב"ט קופת חולים כללית, יובל דוד. בשיחה זו הודיע התובע על כך שהוא ועובד אחר מתכוונים להגיש תביעה. יובל שאל אם התביעה תוגש נגד "מודיעין אזרחי" והתובע הבהיר כי התביעה תוגש גם נגד קופת חולים. בתגובה לכך אמר יובל "אתה תובע את כללית? אתה לא תמשיך לעבוד פה". שיחת התובע עם יובל תומכת לכאורה בטענתו כי קופת חולים החליטה לפטרו בשל כך שהגיש נגדה תביעה. בשיחה נוספת שקיים התובע עם מנהל סניף הנתבעת מר X ועם עובד נוסף בשם אורן, נאמרו הדברים הבאים: יעקב: .. עכשיו אני רוצה להזכיר לכם נשכחות - אייל: בבקשה. יעקב: ... עכשיו אני מבין מאיפה החריגות בדלק. בכל מקרה, אם אתם זוכרים, ציינתי בפניכם, בפני כולכם - אייל: כן. יעקב: שלא יוצאים מירושלים בלי לקבל אישור, נכון? אייל: אף פעם לא נאמר דבר כזה. יעקב: באמת? עם המכוניות, עם הזה, עם הכל, עם הזה.. אין דבר כזה. אורן: ... יעקב: אז שכחתם. אז תיארת לעצמי שאף פעם לא דיברנו. או קיי? אייל: אף פעם לא נאמר לנו. יעקב: אז שתדעו - לא יוצאים מתחום ירושלים שלא לצורך עבודה, בלי לקבל אישור. צריכים לקבל אישור משני גורמים, אחד.. והשני גדי. אתם זוכרים את גדי? אייל: מי זה... יעקב: ...יובל דוד. אייל: יובל דוד, או קיי. אהה. יעקב: למה, למה הוא משלם את הדלק. אייל: ואני באתי... אומר - בוא הנה, צריכים עוד דלק. הוא אומר - מה.. אמרתי - אולי הם נוסעים... לא יודע. או קיי. אז... אין בעיה, גם אנו רוצה... או קיי? אין לי, אין לי עם זה בעיה עקרונית, רק כשאחר כך אנחנו באים להתחשבנות - לא ידענו, לא שמענו. אורן: כל יציאה מירושלים לדווח ליובל? יעקב: בוודאי. קודם כל, באופן עקרוני, אסור לכם לצאת מירושלים. באופן עקרוני. אייל: או קיי. יעקב: בתוך ירושלים אתם לא צריכים להודיע לי שאתם מסתובבים. גם אחרי שעות העבודה. אם אתם יוצאים, אתה רוצה לצאת לאילת, לקריית שמונה, לתל-אביב - אני חייב לדעת משתי סיבות: אחת - עלויות, שתיים - כוננות. ...... אייל: וזה חוקי מה שאתם עושים? יעקב: ודאי שזה חוקי... אייל: זה הרעה בתנאים. יעקב: אין פה שום הרעה. אייל: בטח יש הרעה. יעקב: מישהו אמר לך שיש לך תנאים? אייל: בטח שזה הרעה. אני 7 שנים עובד בקופת חולים כללית, הרכב היה... יעקב: אתה עובד אצלי כולה 7 חודשים. אייל: אבל אני בכללית עובד 7 שנים. יעקב: כללית זה כללית, אצלי אתה עובד 7 חודשים עם האוטו שלי, לא של כללית". בהמשך השיחה הסביר התובע כי משך כל עבודתו מאז 2003 הוא נסע אחת לשבועיים לצפון ברכב של העבודה, ואילו מר X טען שהוא אמר לו עם קבלתו לעבודה שהוא לא יכול לצאת מירושלים והתובע הכחיש זאת. הויכוח נמשך ובשלב מסוים אמר מר X לתובע, בתשובה לטענת התובע כי הוא עובד כבר 7 שנים בהן אחת לשבועיים הוא נוסע לצפון ברכב של העבודה: "חבוב, אתה עובד איתי 7 חודשים, אתה מחר בחוץ, אין לי שום בעיה איתך, אתה לא מבין את זה?". לכך השיבה התובע "תוציא אותי החוצה, אין לי בעיה.. אתה כל הזמן מנפנף בזה. אתם רוצים לפטר אותי? תפטרו אותי". לכך השיב מר X: לא, אני לא רוצה. אני לא רוצה. אני... רוצה לעדכן אותך, שאתה לא משתמש ... אייל, זה הרכוש שלי, אני אשקול את זה עכשיו - זה הרכוש שלי, זה הדלק שלי, ואתה לא תעשה בו שימוש כראות עיניך, אתה מבין. אני, עכשיו אני אלך אחורה, אני אבדוק את הכל, אני אחייב אותך על כל מה שהשתמשת שחרגת מהמקובל... אני יכול, כי עשית את זה ללא רשות. אולי. אני לא יודע...". כפי שעולה מתמליל השיחה ומעדות התובע, באותו מעמד ביקש מר X מהתובע לחתום על מסמך שבו מתחייב התובע שלא לעשות שימוש ברכב של העבודה ללא רשות. כפי שעולה מעדות התובע, קיים מסמך כזה שמועד חתימתו לא מצוין על גבי המסמך. המסמך לא הוגש לבית הדין עקב התנגדות התובע, מאחר שהנתבעת הציגה אותו לראשונה בדיון ההוכחות. בשיחה אחרת בין התובע לבין יובל, הקב"ט של קופת חולים, שאל יובל את התובע אם נציגי הנתבעת הסבירו לו את האיסור שחל על נסיעה ברכב החברה מחוץ לירושלים ללא אישור וכאשר התובע השיב על כך בשלילה, הביע יובל פליאה על כך. כאמור, לא ניתן לדעת מתי נערכה שיחה זו ביחס לשיחה שבין מר X לתובע ואורן המצוטטת לעיל. ביום 22.9.09 כתב התובע תגובה למכתב הנתבעת מיום 6.9.09. במכתב זה טען התובע כי החלטת הנתבעת לפטרו נעשתה אך ורק בשל הוראה שקיבלה הנתבעת מקופת חולים כללית בעקבות התביעה שהתובע הגיש נגדה. התובע הזכיר את שיחתו עם יובל בה הבהיר יובל כי לא יוכל להמשיך לעבוד בכללית אם יתבע אותה, וטען שאכן סמוך לאחר הגשת התביעה הנתבעת החלה, בשיתוף עם יובל, להערים עליו קשיים על מנת שיתפטר, ומשלא עשה כן, פוטר על ידי הנתבעת. הטענות שהעלה התובע נגד הנתבעת במכתבו מיום 22.9.09, לא הועלו על ידו בשיחתו עם מר X, בה הודיע מר X כי אין לנסוע ברכב מחוץ לירושלים ללא אישור, ואף לא בשיחה מאוחרת יותר, שאף היא הוקלטה, בה ביקש התובע להבהיר שהאיסור אינו חל על מקום מגוריו במעלה אדומים. מעבר לכך, מדברי מר X באותה שיחה עולה כי הסיבה שהוא הודיע לתובע ולאורן על האיסור לביצוע נסיעות מחוץ לירושלים, היה בשל טענות של קופת חולים לעלויות דלק מופרזות. השאלה אם קופת חולים העלתה נושא זה בפני הנתבעת על מנת להתנכל לתובע אינה עומדת לדיון לאחר שהתובע הגיע להסכם פשרה עם קופת חולים. כך או כך, התובע לא הוכיח כי הנתבעת הייתה שותפה לכוונת התנכלות כזו מצד קופת חולים, ככל שהייתה. העובדה שמר X העלה את הנושא בפני עובד אחר, בנוסף לתובע, אינה תומכת באפשרות זו. העובדה שקב"ט קופת חולים, יובל דוד, התפלא על כך שלא הוצגה לתובע דרישה להימנע מנסיעות לא מאושרות מחוץ לירושלים, עשויה לתמוך בטענת התובע בדבר כוונת התנכלות של קופת חולים. עם זאת, בהיעדר מידע על תאריכי השיחות השונות שהוקלטו, התובע לא הוכיח כי הנחיית יובל דוד לנתבעת להפחית בעלויות הדלק של העובדים הייתה לאחר השיחה בה אמר לתובע שלא יוכל לעבוד אצל קופת חולים אם יתבע אותה. מכל מקום, כאמור, איננו סבורים כי התובע הוכיח כי הנתבעת הייתה שותפה למעשה התנכלות כלשהו. חרף האמור, אנו סבורים כי לא בוצע לתובע הליך פיטורים ראוי. התובע העלה התנגדות להנחיה של מר X בעניין אי ביצוע נסיעות מחוץ לירושלים ללא אישור, מיד עם הצגתה בפניו. את התנגדותו ביסס על טענה לפגיעה בתנאי עבודה ששררו לגביו במשך שנים בהן מילא תפקיד של סגן קב"ט. התייחסותו של מר X לטענה זו הייתה ש"אצלי אתה עובד 7 חודשים, מחר אתה בחוץ". מר X לא טען כי בדק את טענת התובע כי ההנחיה מהווה הרעה של תנאי עבודתו של התובע. משמעות הדבר היא שהנתבעת קיבלה את החלטת הפיטורים בעניינו של התובע מבלי ששקלה את טענת התובע כי ההוראה שבגין הפרתה החליטה הנתבעת לפטר את התובע, היוותה הרעה בתנאי עבודתו של התובע. התובע הועסק אצל הנתבעת בהיקף משרה של 88%, ושכרו הממוצע היה 3,388 ₪. בהתחשב בוותקו של התובע במקום העבודה, אנו סבורים שהפיצוי הראוי בגין הפגם שנפל בפיטורי התובע הינו שווי כספי של שתי משכורות, ועל כן נפסוק לו 6,776 ₪. התביעה לדמי הבראה התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו דמי הבראה עבור שמונת חודשי עבודתו. לעניין זה טוען התובע כי אין בעובדה שהועסק שמונה חודשים בלבד אצל הנתבעת, כדי לשמוט את הבסיס לתביעתו, שכן וותקו ב"מקום העבודה" החל משנת 2003. דין תביעת התובע לדמי הבראה להידחות, שכן אין כל מקור משפטי המקנה זכות לדמי הבראה בזיקה ל"מקום עבודה". צוי ההרחבה בענף השמירה שחלו בתקופת עבודתו של התובע קבעו כי "עובד שהשלים שנת עבודה ראשנה אצל אותו מעסיק, יהיה זכאי לתשלום דמי הבראה עבור השנה שחלפה..". התובע סיים את עבודתו באמצעות מודיעין אזרחי בסוף שנת 2008 והגיע איתה להסדר לסיום כל תביעותיו נגדה. התובע הועסק על ידי הנתבעת שמונה חודשים בלבד, ובהיעדר הוראת דין (חוק או צו הרחבה) או הסכם הקובע זכאות לדמי הבראה בזיקה לוותק ב"מקום העבודה" לעומת "המעסיק", דין תביעת התובע להידחות. התביעה לפדיון חופשה התובע טען כי לא קיבל זכויות חופשה כלשהן מהנתבעת בעד תקופת עבודתו אצלה, אך טענה זו אינה נכונה, שכן שולם לתובע סך 1,424 ₪ כפדיון חופשה בגמר חשבון. בעניין זכויות התובע לחופשה קיימת הוראה בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, הקובעת את זכויות החופשה של העובד בזיקה ל"מקום עבודה" ולא דווקא ל"מעביד". כך, סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית קובע כי "אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא..". עבודת התובע אצל הנתבעת מ-1.1.09 עד 30.6.09 הייתה במסגרת שנת העבודה השישית שלו באותו מקום עבודה, ועבודתו מ-1.7.09 עד לסיום עבודתו הייתה במסגרת שנת עבודתו השביעית. סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית מעניק לעובד 18 ימי חופשה בעד השנה השישית ו-21 ימים בעד השנה השביעית. בהתאם לכך, בגין ששת החודשים הראשונים של עבודתו צבר התובע 8 ימי חופשה (לפי חישוב של 16 ימים "ברוטו" עבור השנה השישית) ועוד יום וחצי בעד עבודתו בחודשים 7-8/09. מאחר שהתובע היה עובד שעתי, יש לחשב את זכויות החופשה שלו בהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, דהיינו לפי "שכר העבודה היומי הממוצע" שהינו "הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה במספר תשעים". מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעת כי סך זה עמד על 174 ₪. לפיכך התובע היה זכאי ל-9.5 * 174 = 1,643 ₪. מסכום זה יש לנכות סך 1,424 ₪ ששולמו לתובע כפדיון חופשה, ולפסוק לטובתו את ההפרש בסך 229 ₪. התביעה לפיצויי פיטורים התביעה לפיצויי פיטורים בדין יסודה, לאור הוראת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הקובעת כי מי שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. ככל שהתובע הוחתם על מסמך בו הסכים להיחשב כעובד "חדש", הרי שאין לכך כל תוקף. לא מצאנו ממש בטענות הנתבעת כי התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. התובע עבד שני שלישים של שנה ולפיכך נפסוק לו 3,473 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.09 עד לתשלום בפועל: פיצוי בגין פגם בהליך פיטורי התובע בסך 6,776 ₪. פדיון חופשה בסך 229 ש"ח. פיצויי פיטורים בסך 3,473 ₪. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.רפואהפיטוריםקופת חולים