דרישת פיצוי על עגמת נפש ופיצוי על פיטורים כחושף שחיתויות 1. התובע מר רועי כהנא (להלן: "התובע"), הגיש תביעתו כנגד הנתבעת וטען כי פוטר שלא כדין מהנתבעת. התובע בתביעתו טען כי על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי על אי עריכת שימוע, פיצוי על עגמת נפש ופיצוי על פיטורים כחושף שחיתויות. כמו כן טען התובע כי הינו זכאי לתשלום הפרש נסיעות, שעות נוספות ופנסיה. התובע אף טען בתביעתו לפיצוי על הפרת חוק הגנת השכר ,חוק שכר מינימום וחוק הודעה לעובד. כך התובע בתביעתו תבע את הנתבעת בסכום כולל של למעלה ממיליון ₪. 2. מנגד הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלוא שכרו בכל תקופת העסקתו, כי לא פיטרה את התובע כלל ועל כן אין לפסוק כנגדה כל פיצוי על פיטורים שלא כדין, או כל פיצוי אחר כנטען ע"י התובע. הנתבעת טענה כי תביעת התובע, אין לה כל בסיס ודינה להידחות. הנתבעת נהגה עם התובע על פי הדין ואין כל אמת בטענותיו לחשיפת שחיתויות או התנכלות של מי ממנהלי הנתבעת. בדיון המוקדם, בהגינותה, הודתה הנתבעת כי ככלל נוהגת הנתבעת לשלם לעובדיה בכל מקרה של סיום של יחסי עבודה וגם בהתפטרות את פיצויי הפיטורים. 3. ואלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עלו מתצהירי ועדויות הצדדים בתיק: א. הנתבעת, חברה בע"מ, הוקמה ע"י מספר גופים, הקיבוץ הדתי, מפעלי התק"מ והחברה הכלכלית של הקיבוץ הארצי ב- 1993 , במטרה לטפל באוכלוסיות של יחידים בעלי יכולת ירודה, המוגדרים כ"חוסים" .לשם כך הקימה בתים והוסטלים בהם משוכנים המטופלים, הנשלחים אל בתי הנתבעת ע"י משרד הרווחה. ב. להפעלת הבתים וההוסטלים, מעסיקה הנתבעת בעלי מקצוע ומומחים לטיפול ושיקום המטופלים ובכלל זה מעסיקה פסיכולוגיים, יועצים, עובדים סוציאליים, אימהות בית ומדריכים. ג. כאמור, הנתבעת משכנת את המטופלים בדירות מתאימות והמטופלים מנהלים משק בית משותף בבית או הוסטל בניהול של עובד סוציאלי, אם בית ומדריכים מלווים. ד. התובע היה מדריך בבית של הנתבעת וכן אף בהוסטל. תפקידו של המדריך, לעניין זה התובע, היה לוודא את שגרת יומם של המטופלים בשעות היציאה לעבודה, בעת החזרה מהעבודה, בשעות הפנאי ותורנויות הבית. בנוסף לתובע עבדה בבית אם בית, אשר דאגה למטופלים בכל הקשור למזון, רכישות ואחזקת הבית בשעות 14.00 עד 19.00. ה. שעות העבודה של התובע בבית או בהוסטל היה מהשעה 17:00 ועד השעה 08:00 למחרת בבוקר ,מועד יציאת המטופלים לעבודה. התובע היה מקבל את הדיירים בעת חזרתם מהעבודה, דואג לשגרת יומם ומוודא קבלת תרופותיהם, עד שנת השינה. התובע נותר לישון ובבוקר היה מוודא כי המטופלים קמו, אכלו ויצאו לשגרת יומם. אין חולק כי התובע שהה בתפקידו כמדריך את השעות הנקובות לעיל כאשר השגרה הייתה שעות עבודה מ- 17:00 ועד 23:00 לכל היותר ומ- 05:45 או 06:00 ועד 08:00 לכל היותר. בשעות הלילה ישן התובע למעט מקרים חריגים. מיומנים שהוגשו לתיק לא נצפו מקרים חריגים של עבודה בלילה ואוזכרו בעדותו שניים או שלושה מקרים בלבד לכל תקופת העסקתו. ז. התובע שיבץ עצמו למשמרות יחד עם מדריכים נוספים בבית ובממוצע עבד בין 11-13 משמרות לחודש וכן שבת אחת כל חודש. יוער כי המטופלים יצאו למשפחותיהם מדי שבת למעט שבת אחת בה נשארו בבית. בשבת זו - חלקו את השבת שני המדריכים, האחד 24 שעות בשישי והשני 24 שעות בשבת. ח. כעולה מתלושי השכר לאורך כל תקופת העסקתו, התובע קיבל את שכרו על בסיס סכום קבוע למשמרת כאשר עבור משמרת רגילה במשך השבוע קיבל 300 ₪ למשמרת עד 2008 ומ- 2008 - 330 ₪. עבור משמרת שבת קיבל 650 ₪. בנוסף קיבל נסיעות עפ"י כמות המשמרות, 25 ₪ לכל משמרת. ט. עוד עלה מהתלושים כי התובע לא השתכר משכורת חודשית (כפי שנטען ע"י ב"כ בתצהיר ובסיכומים) אלא תמיד השתכר סכום קבוע למשמרת ועל כן יש לראותו כעובד יומי ולא חודשי. לכן אנו קובעים שלא חל כל שינוי בסטטוס של התובע בשנת 2008. י. התובע החל עבודתו בנתבעת ב- 1.9.02 ועבודתו הסתיימה ב- 12/09. הצדדים כאמור חלוקים על נסיבות סיום העסקתו של התובע אך אין חולק כי יום העבודה האחרון כעולה מהדו"ח שהגיש התובע היה 2.12.09. יא. הנתבעת שילמה לתובע במהלך שנות עבודתו דמי הבראה וכן החל משנת 2009 החלה להפריש לו בשכרו לקרן פנסיה מבטחים החדשה. יב. הנתבעת ניהלה יומן חופשה מפורט בתלושי השכר וניתן לראות את רישום הצבירה ותשלום ימי החופשה בפועל בתלושי השכר. 4. ניהול ההליך א. התובע הגיש בשלב ההליכים המקדמיים בקשות מקדמיות רבות לרבות גילוי מסמכים ספציפיים, שאלונים למנכ"ל הנתבעת וכן ביקש בין היתר כי הנתבעת תמציא לו את דוחו"ת המשמרות לכל שנות עבודתו, סיכומי ישיבות צוות חוות דעת ופרוטוקולים. הנתבעת המציאה את כל המסמכים שביקש התובע וחלקם הוגשו לתיק ביה"ד - ברם בתצהירי התובע לא נעשה בהם שימוש, כמו גם בשאלון. כמו כן, הגיש התובע בקשה למתן פס"ד חלקי וכן ביקש להגיש את התמלילים תוך כדי הדיון למרות החלטת השופטת יהלום. על כן יאמר על ידינו, כי הליכי הביניים שניהל התובע בתיק עד לשלב ההוכחות רק הכבידו על ניהול ההליך, האריכו אותו וגרמו הכבדה שלא לצורך על הנתבעת. ב. באשר לעדויות שנשמעו בפנינו - התובע הגיש תצהיר מטעמו, אליו צירף את כל תלושי השכר ומסמכים נוספים לרבות תחשיבים. כמו כן העידו מטעמו הגב' רוחמה הררי שהייתה אם בית בנתבעת בשנים 2005-2007; הגב' ליאת ענבר שהייתה מדריכה טיפולית (כמו התובע) בשנים 2005-2006; הגב' תמר בנימין אשר עבדה כמדריכה בהוסטל בשנים 2006-2009; מר יוסי עמרה, חברו של התובע אשר העיד על ביקוריו אצל התובע בלילות בהוסטל. מאידך מטעם הנתבעת העידו מר צבי מנבר, מנכ"ל הנתבעת, הגב' תמר מטוסביץ, המנהלת המקצועית על פעולות הנתבעת, כלפיה נטען כי פיטרה את התובע, ומר אורן יורקביץ, העובד הסוציאלי והממונה הישיר של התובע. 5. יאמר על ידינו כבר בפרק זה של פסה"ד כי רוב עדי התובע לא תרמו דבר לגרסתו, הן באשר לסיום העסקתו וכן באשר לטענותיו לכאורה להתנכלות כנגדו ו/או היותו חושף שחיתויות. אף התובע בתצהירו לא הקים את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת טענותיו בדבר חשיפת שחיתויות והתנכלויות של הנתבעת כלפיו. עדות התובע, דווקא חיזקו את עמדת הנתבעת באשר לאופי העבודה בבתים ובהוסטל, באשר לשעות העבודה. אף עדותה של הגב' בנימין שנראתה על ידינו כמגמתית, לא תמכה כלל בטענת התובע כי עבד בלילות אלא אישרה את טענת הנתבעת כי רק במקרים חריגים ביותר אירעו אירועים בלילה להם נדרשו המטפלים לקום משנתם. עוד הוסיפה כי לאחר דרישה של המטפלים לקבל תמורה על ישיבות הצוות, הנתבעת נעתרה לבקשתם זו. איש מהעדים לא יכול היה להעיד על נסיבות סיום העסקתו של התובע ועדות מר עמרה בעניין זה הייתה עדות שמועה בלבד. באשר לעדות התובע, הרי תצהירו של התובע אינו מפרט כלל את אירועי השיחה הנטענת כשיחת הפיטורים ב- 3.12.09 וגם בעת עדותו לא פירט התובע למרות שהתבקש מה היה בשיחה עם הגב' מטוסביץ, אשר הביאו למסקנה כי פוטר. התובע אף לא חלק על כך כי זומן לשיחה בפניה לאחר שיחה זו וכן זומן לשיחה בפני המנכ"ל אך לא התייצב. כך מצאנו את עדותו של התובע מבולבלת, ומגמתית וגרסתו באשר להתנהלות בסיום עבודתו, הייתה בלתי אמינה. 6. מנגד, עדות מנכ"ל הנתבעת שפכה אור על אופי העבודה של הנתבעת וכן התנהלותה השוטפת וזה הודה בהגינותו כי קיים נוהג בנתבעת מזה שנים כי זו משלמת פיצויי פיטורים, בין בפיטורים ובין בהתפטרות ובשל כך נכתבו הדברים במכתבו מיום 17.12.09 ואף נאמרו על ידו בדיון המוקדם. עובדה זו אף אושרה על ידי שני העדים הנוספים של הנתבעת אשר עדותם באשר לסיום העסקתו של התובע, היתה אמינה וקוהרנטית ולא עמדה כלל בסתירה לתמלילים. ב"כ הנתבעת בסיכומיו טען כי יש סתירה בין העדויות לתמלילים אך לא כך היא שכן התמלילים מאשרים אחד לאחד את תצהיר עדי הנתבעת ודבריהם באשר לעובדה ,כי התובע הוא זה שהתפטר ולא פוטר וכן כי הנתבעת נוהגת לשלם פיצויים לכל עובדיה. הכרעה 7. התובע בתביעתו טוען לשתי פלוגתאות עיקריות. הפלוגתא האחת היא נסיבות סיום העסקתו של התובע כאשר לטענתו משפוטר מהנתבעת זכאי הוא לפיצויים רבים ושונים על פיטוריו אלו, לרבות פיצוי על עגמת נפש וכן פיצוי בסך של חצי מיליון ₪ (כך!!!) על פיטוריו כחושף שחיתויות. הפלוגתא השניה שהעלה התובע היא זכאותו להפרשים עבור שעות נוספות שעות שבת , הפרש תשלום זכויות ופיצוי עונשי כספי על אי תשלום שכר מינימום. סיום יחסי העבודה 8. כפי שפרטנו באריכות את עדויות העדים בסעיפים 5-6 לפסה"ד זה , לא רק שהתובע לא הצליח להוכיח כי פוטר מהנתבעת, אלא הנתבעת הייתה זו אשר הרימה את הנטל (הגם שזה לא היה על כתפיה) והוכיחה מעבר לכל ספק כי התובע התפטר מהנתבעת, הודיע על עזיבתו בשל כעסיו על ההערות שקיבל בגין איחוריו ,ולא נאות לקבל את בקשת מנהליו לשוב לעבודה ולסור לפגישה עימם על מנת ליישר את ההדורים. התובע טוען בתצהירו וכך גם בעדותו כי בשיחה שקיים עם תמר ביום 3.12.09, נאמר לו במהלך השיחה כי הוא מפוטר. התובע אינו מפרט את מהות השיחה ואת תוכנה וגם כאשר ב"כ מתעמת טלפונית עם תמר מספר ימים לאחר מכן ב- 6.12.09 לא עולה מהתמליל כל גרסה של התובע לתוכן השיחה למעט פרשנותו כי פוטר. יתרה מכך, דווקא עלה מכל עדויות עדי הנתבעת, כי אלו עשו כל שביכולתם להניא את התובע ממחשבותיו כי פוטר וביקשו להיפגש עימו. לכן, פרשנותו של התובע להערות שקיבל על איחוריו והתנהלותו כי הוא מפוטר, הייתה רק מסקנה אישית שלו, תוך כדי ויכוח עם הגב' תמר, כאשר ברי כי לא הייתה כל כוונה לפטרו. על כן אנו קובעים כי התובע לא פוטר ובשל כך אף לא הייתה מוטלת כל חובה על הנתבעת לערוך לו שימוע. משזו קביעתנו, יש לדחות את כל תביעות התובע לפיצוי על פיטוריו, היינו פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי על אי עריכת שימוע, הודעה מוקדמת ופיצוי על עגמת נפש. 9. התובע הגדיל לעשות ובתביעתו תבע חצי מיליון ₪ פיצוי על פיטוריו בתואנה כי הינו חושף שחיתויות וכי מנהלי הנתבעת התנכלו לו בשל כך ופיטרו אותו. לא הובא בפנינו ולו בדל של ראיה בדבר שחיתות לכאורה שחשף התובע בכל שלב עד פיטוריו. כל שנטען בעניין חשיפת שחיתויות לכאורה היה כאשר חקר ב"כ התובע את מר מנבר על אופן קבלת התקציבים ממשרד הרווחה. ברי כי כל המסקנות הטיעונים והדברים בעלמא שהעלה ב"כ התובע בחקירת מר מנבר כספקולציות בלבד, נועדו לדוג הוכחות בעניין טענתו זו של התובע, אשר כלל לא הוכחה על ידו בתצהירו וכן בחקירתו. כך מצאנו כי תביעתו זו של התובע נועדה כל כולה לשם ניפוח תביעתו בלבד וטוב היה לו לא הייתה מוגשת תביעתו ברכיב זה. לכן אף רכיב זה של התביעה דינו להידחות. פיצויי פיטורים 10. למרות כל קביעותינו דלעיל, באשר לשאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים, הגם שקבענו כי התובע התפטר ולא פוטר, אנו קובעים כי התובע זכאי למלוא תשלום פיצויי הפיטורים. מנהלי הנתבעת הן בעת השיחות שניהלו עם התובע וב"כ ב- 12/09 והן במכתב מר מנבר, הודו בפה מלא כי ישלמו לתובע את פיצויי הפיטורים כפי שנוהגת הנתבעת לשלם לכל עובדיה בין אם התפטרו או פוטרו. הנתבעת אף הודתה בשלב הדיון המוקדם כי מתקיים בה הנוהג בתשלום פיצויי פיטורים במקרה והעובד מתפטר. על כן אף בסיום יחסי העבודה שבין התובע לנתבעת, היה על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים ואין בתביעותיו של התובע הגם שהינן בלתי מוצדקות בעיני הנתבעת, כדי לאיין את זכותו לתשלום פיצויי הפיטורים, עפ"י הנוהג בנתבעת. על כן הנתבעת תשלם לתובע את פיצויי הפיטורים בסך 41,893 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.10 ועד התשלום בפועל. תביעות הפרשי השכר 11. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת שינתה את אופן תשלום שכרו בשנת 2009, וכי במהלך השנים לא שילמה לו שעות נוספות, שעות לילה, שעות שבת ואף לא שכר מינימום ולכן הוא זכאי להפרשים עבור שעות אלו. כן תבע התובע פיצויי הלנה גלובליים בסך 50,000 ₪, ועוד פיצוי גלובלי על אי תשלום שכר מינימום בסך 200,000 ₪ וכן פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 50,000 ₪. הנתבעת כאמור טענה כי הוכח על ידה בעדויות ובמסמכים כי שילמה את מלוא שכרו של התובע כל שנות עבודתו ואין כל ממש בתביעותיו אלו. לאחר שבחנו את כל הראיות שהוצגו בפנינו לרבות תלושי השכר, שפירטו את גובה התשלום עבור כל משמרת שביצע התובע ומשהשתכנענו מעדות התובע ועדי הנתבעת כי מסגרת שעות העבודה בפועל הייתה רק מהשעה 17:00 עד 23:00 וכן מ- 06:00 ועד 08:00, וביתר השעות ישן התובע, הרי שהתובע קיבל תמורה מלאה עבור מלוא המשמרת היומית. בפועל התובע היה עבד כעובד יומי אשר קיבל סך כולל של 330 ₪ עבור 8 שעות עבודה ועוד 7 שעות שינה. 12. לא מצאנו כל פגם שנפל באופן תשלום זה, הנותן ביטוי הן לשעות העבודה וכן לשעות הכוננות בהם שהה התובע בעבודתו בהוסטל. יתרה מכך, כל דוחות הנוכחות של התובע כמו גם דוחות סיכום השהיה בהוסטל הוכיחו כי לא הייתה כל פעילות חריגה בלילות (כפי שטען התובע בעדותו), כך שהתובע לא ביצע שעות נוספות ושעות לילה, בעבודה בפועל. בזמן אמת, במהלך כל תקופת עבודתו התובע היה זה אשר דיווח על שעות עבודתו, היה זה שבחר את שיבוצו במשמרות הנתבעת ומעולם לא טען כי שכרו הולן או נפגע אלא רק לראשונה שהתפטר. התובע אף אישר בעדותו בפנינו כי שכרו שולם לו עפ"י השעות והמשמרות שהוסכם עימו. כך גם באשר למשמרת שבת אחת בחודש אשר הייתה משמרת של 24 שעות מתוכה 7 שעות שינה בגינה קיבל התובע 650 ₪ ,תעריף המגלם בחובו גם שעות שבת ושעות נוספות. 13. לכן אנו קובעים כי דין כל טענות ותביעות התובע לתשלום שעות נוספות, שעות לילה ושעות שבת דינן להידחות. לא זו אף זו, התובע לא הוכיח כלל טענתו כי לא שולם לו שכר מינימום, לכן אף תביעתו לפיצוי כללי כפי שתבע נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי ודינה להידחות. 14. התובע טען לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, התובע לא הבהיר טענתו זו כלל לא בעדויות וכן לא בסיכומיו ברם משקבענו ולכן משלא הוכחה תביעתו זו, דינה להידחות. 15. התובע טוען כי על הנתבעת היה להפריש לו לקופת פנסיה, התובע לא מצביע על המקור החוקי לתביעתו זו וטוען רק כי הובטח לו כי יפרישו לו לקופת פנסיה. אין בידינו לקבל תביעתו זו משלא הוכח הבסיס ההסכמי או החוקי של תביעה זו ועל כן דינה להידחות. 16. התובע אף טען כי זכאי לפיצוי על אי קיום הבטחה לממן לו לימודים. אף בעניין זה, לא הוכח כלל מי נתן הבטחה זו לתובע ומתי. גם אם היה מוכח כי מי מעובדי הנתבעת הבטיח לו זאת, הרי משלא הוצגה בפנינו כל התחייבות מהצד המוסמך בנתבעת, לא ניתן לתבוע בגינה. סוף דבר 17. לאור כל קביעותינו דלעיל, נדחות כל תביעות התובע למעט תביעתו לפיצויי פיטורים. על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים בסך של 41,839 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.10 ועד לתשלום בפועל. הוצאות כפי שפירטנו בפסק-הדין, התובע תבע את הנתבעת בתביעות סרק רבות . הגדיל לעשות ותבע כפל פיצוי על פיטורים שלא כדין ופיצוי על פיטוריו כחושף שחיתויות, זאת ללא כל בסיס עובדתי. בכך אילץ התובע את הנתבעת לנהל תביעה מנופחת זו, תקופה ארוכה בהליך מסורבל ושלא לצורך. על כן משתבע את הנתבעת מעל למיליון ₪ ובסופו של יום נמצא זכאי לפיצויי פיטורים בלבד רק בשל הנוהג בנתבעת, ישא התובע בהוצאות הנתבעת על ניהול תביעה זו בסך 10,000 ₪. סכום זה יקוזז ע"י הנתבעת מהסכום בו חוייבה לעיל. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניפיטוריםחשיפת שחיתות במקום העבודה