הנתבעת הבטיחה לתובע כי ישוחררו לו 75% מהפיצויים שנצברו לזכותו בפוליסת ביטוח מנהלים, אך לאחר שהנתבעת גילתה שהתובע עבר לעבוד בחברה מתחרה, חזרה בה מהסכמתה. זהו הרקע לתובענה שבפני. 2. רקע עובדתי רלוונטי א. התובע עבד בנתבעת החל מחודש אוקטובר 2004 ועד יום 14.5.09. ב. התובע מסר הודעת התפטרות ביום 22.3.09 (נספח א' לתצהיר ליאור שיינין). ג. לאחר שמסר את הודעת ההתפטרות, בתחילת חודש אפריל 2009, התובע פנה לממונה עליו, מר ליאור שיינין, סמנכ"ל אגף ביטוחי פרט בנתבעת (להלן - שיינין) וביקש שהנתבעת תשלם לו את פיצויי הפיטורים. ד. שיינין העביר את בקשת התובע לסמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת, גב' פזית קליר (להלן - קליר) וזו העבירה את הבקשה למנכ"ל הנתבעת, גב' חווה פרידמן שפירא (להלן - פרידמן שפירא). ה. פרידמן שפירא אישרה שחרור של 75% מכספי פיצויי הפיטורים אשר נצברו לזכות התובע בפוליסת ביטוח המנהלים, כפוף לביצוע חפיפה לשביעות רצונו של שיינין. ו. הודעה בדבר ההחלטה לשחרור 75% מכספי הפיצויים הצבורים נשלחה לתובע ביום 23.4.09 (נספח ב' לתצהיר שיינין). ח. התובע החל לעבוד ב"ביטוח ישיר", שהיא חברה המתחרה בנתבעת, ביום 17.5.09, שלושה ימים לאחר ניתוק יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. ט. הנתבעת גילתה שהתובע עובד בביטוח ישיר סמוך לתחילת עבודתו שם. י. משהדבר נודע לפרידמן שפירא, היא הורתה שלא לשחרר את כספי הפיצויים לתובע. 3. לטענת התובע, הודעת דוא"ל שהועברה בין קליר לשיינין, מיום 7.4.09 (נספח א' לתצהיר התובע) מהווה התחייבות בכתב לשלם לו את פיצויי הפיטורים. משניתנה התחייבות זו, הנתבעת אינה יכלה לחזור בה. הטענה כי נושא המעבר לחברה מתחרה הוא עקרוני בעיני הנתבעת אינה מתיישבת עם העובדה שהנושא כלל אינו נכלל באותה הודעת דוא"ל. טענות הנתבעת מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל כן יש לדחות אותן. מעבר לכך, לא הוכח שהתובע אכן אמר למי מהנתבעת כי הוא עומד לעבור לתחום עיסוק אחר ומדובר בהסתמכות של הנתבעת על שיחות מסדרון בלתי מחייבות. עוד נטען כי חזרתה של הנתבעת מההסכמה מהווה פגיעה בחודש העיסוק שלה התובע. 4. לטענת הנתבעת, הסכמתה לשחרור כספי הפיצויים נעשתה על יסוד מצגים של התובע כי אינו מתכוון להמשיך לעבוד בתחום ביטוח. כאשר התובע נשאל על כך במפורש, ענה שהוא מתכוון לחפש עבודה בתחום הפיננסים או הסלולר. העובדה שהתובע הסתיר מהנתבעת את כוונותיו האמיתיות מעידה על כך שאף הוא הבין שנושא המעבר לחברה מתחרה מהווה תנאי שהנתבעת לא תוכל להשלים איתו. עוד נטען כי הנתבעת רשאית לחזור מההסכמה שניתנה, על יסוד סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. 5. לישיבת ההוכחות התייצבו העדים הבאים: התובע, מנהלו הישיר של התובע, מר ליאור שיינין, סמנכ"לית משאבי אנוש בנתבעת, גב' פזית קליר ומנכ"לית הנתבעת, גב' חווה פרידמן שפירא. 6. לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפרטו הנימוקים למסקנה זו. 7. טיעונו של התובע מסתמך על שני אדנים מרכזיים: האחד, כי הודעת דוא"ל מיום 7.4.09, נספח א' לתצהיר התובע, מהווה התחייבות בכתב של הנתבעת כלפיו ועל כן אין מקום להציג ראיות בכתב בנוגע למסמך זה. משנושא העבודה בחברה מתחרה אינו נזכר במסמך, יש לדחות את טעות הנתבעת. האדן השני עליו התובע מבסס את טיעונו הוא במישור העובדתי. לטענת התובע, לא הוכח שהתובע אכן אמר למי מהנתבעת כי הוא עומד לעבור לתחום עיסוק אחר ומדובר בהסתמכות של הנתבעת על שיחות מסדרון בלתי מחייבות. 8. הודעת הדוא"ל עליה התובע משתית את תביעתו היא הודעה מקליר לשיינין, בה נרשמו הדברים הבאים: " נושא: פיצויים ירון יובל ליאור, ירון יובל יהיה זכאי לקבל 75% מהכספים שנצברו בפוליסה בכפוף לביצוע חפיפה על פי דרישתך. בברכה, פזית" ההודעה אינה מופנית לתובע ועל פני הדברים נראה כי מדובר בתכתובת פנימית של הנתבעת. בקשת התובע לראות במסמך זה כממצה את הסכמתה של הנתבעת אינה מתיישבת עם העדויות, לפיהן ההחלטה בדבר תשלום הפיצויים לא היתה של קליר, אלא של מנכ"לית הנתבעת, פרידמן שפירא ("ורק היא מוסמכת להחליט אם מישהו יקבל את הפיצויים או את ההשלמה מעבר לחוק", עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 16-17 ור' גם בעדות שיינין בעמוד 14, שורה 24, עמוד 16 שורות 21-23). 9. מהעדויות שנשמעו עולה שהנתבעת, שעובדיה הם הצדדים לאותה התכתבות, לא ראתה בהודעת דוא"ל זו יותר מאשר התכתבות פנימית. כך בעדותה של פרידמן שפירא (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 11- 13): "מייל החילוף הדברים האלה הוא מייל, הוא לא חוזה משפטי. זה מייל פנימי, תפעולי שנועד לתת תשובה למנהל הישיר שאני אישרתי את הפיצויים והדבר היחידי שהוא נועד לוודא באמת שהוא עומד בתנאי החפיפה שהוא אמר. לא על כל מייל כותבים חוזה משפטי." וכך בעדותו של שיינין (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 4-6): "מדובר במייל ולא בהסכם חתום, לא חוזה. אילולא היינו הולכים לחוזה כתוב ומחייב, אני מניח שהיינו כותבים בהתייעצות עם עוה"ד, שהוא לא אמור לעבור למתחרה. פה מדובר בסך הכל במייל." וכן בעדות קליר ("המייל הוא פרוצדורלי" - עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 6). גם העובדה שפרידמן שפירא אינה מכותבת להודעת הדוא"ל, למרות שהיא זו שבסופו של יום אישרה את בקשת התובע, מעידה על כך שהנתבעת לא ייחסה להודעה זו את המשמעות המשפטית שהתובע מבקש לייחס לה. 10. על נסיבות כתיבת ההודעה העיד שיינין, ומעדותו עולה כי מדובר בחלק מדברים שהוחלפו בינו ובין קליר בנושא בקשת התובע. על כן ניסיון לקרוא את ההודעה כעומדת בפני עצמה כחוזה עצמאי ומחייב, אינה מתיישבת עם הראיות שנשמעו בדבר נסיבות משלוח הודעת הדוא"ל (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 18-20): "אין פה ריפליי במייל בכלל, וזה אומר שהמייל הזה שנשלח אליי מפזית הוא אחרי בקשה שלי בע"פ שבה הודעתי לה על עזיבתו של ירון ובנוסף לזה העברתי לה מייל לידיעה את המייל שירון שלח לי לגבי הודעת הפיטורים שלו." (קליר תיארה את אותן עובדות בחקירתה הנגדית - עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 13-19). 11. לסיכום האמור לעיל, אין לראות בהודעת הדוא"ל מיום 7.4.09 כממצה את התחייבות הנתבעת לפי התובע. משאין מדובר בהתחייבות של הנתבעת כלפי התובע, אין לקבל את טענות התובע נושא ראיות בעל פה כנגד מסמך בכתב. ממילא טענות התובע בנושא אינן מתיישבות עם כללי הפרשנות הנוהגים בדיני חוזים (ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, 6.6.13). 12. האדן השני עליו התובע סומך תביעתו הוא הטענה העובדתית שלא אמר לנתבעת שהוא עומד לעבור לתחום שונה מתחום הביטוח. טיעון זה אינו מתיישב עם העדויות שנשמעו, הן עדות התובע והן עדי הנתבעת, מהן עולה כי התובע נשאל מה תוכניותיו העתידיות, כי הוא ניסה להסתירן וכאשר נשאל מפורשות, מסר תשובות שלא היו אמת - כי הוא בוחן הצעות בתחום הפיננסים או הסלולר/ תקשורת. ר' עדותו של התובע בנושא, המדברת בעד עצמה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 11-25): "ש. לאורי קליין לא אמרת שאתה הולך לתחום הפיננסי או ההשקעות והתקשרות? ת. אמרתי, באופן כללי כמו שאמרתי. באופן כללי לתחום הפיננסי או התקשורת. ש. והתשובה הכללית הזו אמרת לליאור? ת. נכון ש. וגם לגב' קליר? ת. נכון ש. ובסוף התהליך יום לפני שאתה עוזב... ת. 5 דקות אחרונות ש. ניגשת לחווה להגיד שלום מהדלת והיא קמה אליך? ת. כן. לא זוכר אם היא קמה. ... ש. היא לחצה לך את היד ואמרה לך משהו בסגנון "עכשיו אתה יכול להגיד"? ת. אני לא זוכר מה היא אמרה, היא שאלה באופן כללי לאן אני הולך ועניתי באופן כללי לתחום הפיננסי, לתחום התקשורת." כלומר, עד יומו האחרון בעבודה, התובע מסר לנתבעת במפורש שהוא עומד לעזוב לתחום שונה מתחום הביטוח - הפיננסים או התקשורת. יוער כי התובע גם אישר שהוא נשאל בנושא זה במפורש ("הרבה אנשים שאלו אותי" (עמוד 7, שורה 9). עוד עולה מחקירתו הנגדית של התובע, כי הוא העדיף להסתיר את מקום העבודה החדש שמצא (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 10-15): "ש. למה לא רצית להגיד שאתה עובר לביטוח ישיר? ת. רציתי לשמור על חשאיות. זכותי. ש. למה רצית לשמור על חשאיות? ת. לא רציתי להגיד לאן אני עובר. ש. למה לא רצית להגיד לאן אתה עובד ורצית לשמור על חשאיות? ת. זו זכותי ואני לא חייב להגיד לאף אחד לאן אני הולך." 13. הטענה שהתובע מסר תשובות שאינן אמת לשאלה היכן הוא מתעתד לעבוד לאחר התפטרותו, עולה גם מחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת. ר' בעדות פרידמן שפירא (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 2-3): "לא היתה התחייבות ולא ביקשנו התחייבות, אבל שאלנו לאן הוא הולך לעבוד ואז הוא אמר שהוא עדיין לא החליט סופית, ושהוא ילך או לתחום הסלולר או לתחום הפיננסי. ובעדות שיינין (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 12-15): "יש הבנה לא כתובה, שעליה הסתמכתי, לאחר שאלה ישירה שלי לירון יובל שהיתה לאן פניך מועדות, והוא ענה ברחל בתך הקטנה, 'אני מתלבט בין שתי הצעות, הצעה אחת בתחום הסלולר והצעה שניה לחברה פיננסית' וזה אומר שמבחינתי התובע ברגע הזה אמר מפורשות שפני לא מועדות לביטוח ישיר" יובהר כי תשובתו של התובע לשיינין הוצגה לפרידמן שפירא על ידי קליר (סעיף 11 לתצהירה שלא נסתר). מחקירתה הנגדית של גב' קליר אף עולה כי המידע הנ"ל היא שמעה לא רק משיינין אלא מעובדים אחרים בנתבעת (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 28-29). 14. טענת התובע כי מדובר בשיחות מסדרון נדחית לאור העדויות לעיל. מעבר לכך, יש לדחותה אף בהתחשב בזהות האנשים להם מסר את המידע: ליאור שיינין, הממונה הישיר עליו, גב' קליר שהיא סמנכ"ל משאבי אנוש של הנתבעת ומנכ"ל הנתבעת, גב' פרידמן שפירא. את תשובותיו של התובע בחקירה חוזרת, כאילו מדובר בשאלות שנשאלו "ברמת הסקרנות והרכילות" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 1-3) יש לראות כנסיון של התובע לנתק את הקשר בין התשובות שמסר ובין החלטת הנתבעת לחזור בה מההתחייבות וממילא מדובר בנסיון של התובע לתת פרשנות סובייקטיבית לעובדה שמסר לנתבעת מידע לא נכון בדבר כוונותיו העתידיות. 15. להשלמת התמונה העובדתית, יש לציין שעל פי העדויות שהוצגו וכפי שתואר לעיל, הגורם שהיה מוסמך לקבל החלטה בבקשת התובע לקבל את פיצויי הפיטורים היא מנכ"ל הנתבעת, פרידמן שפירא. עוד עולה, כי ההחלטה לשחרר לתובע 75% מכספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים, התקבלה לאחר שהנתבעת שקלה שיקולים שונים, לרבות השאלה לאן התובע עומד לעבור לאחר סיום העבודה אצל הנתבעת. 16. על פי העדויות, השאלה היכן העובד העוזב עומד לעבוד היא אחד השיקולים שהנתבעת שקלה בבואה להחליט אם להסכים לתשלום פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין ושלא על פי הקבוע בחוק. בעניין זה העידה פרידמן שפירא (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 18-23): "... התובע ביקש בקשה לפנים משורת הדין ושהחברה תשלם לו את הפיצויים שלא הגיעו לו על פי החוק, ואז סמנכ"ל משאבי אנוש ישבה איתי על הבקשה, ואז בחנו פרמטרים שונים כמו האם הוא עשה עבודה טובה בזמן שהיה בחברה, האם הוא הולך להעביר חפיפה מסודרת ואנו שואלים לאן הוא הולך למקום העבודה העתידי שלו, ולאחר שהפרמטרים נבחנו וקיבלנו את התשובות ואת ההמלצה של המנהל הישיר שלו, הסכמתי על בסיס זה לתת 75% מהפיצויים שהצטברו לו בביטוח מנהלים..." ור' גם בעדות קליר בעמוד 18 לפרוטוקול, שורות 5-6, 8-11. עניין זה היה ידוע גם לשיינין, הממונה הישיר על התובע (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 19-25): "במידה והתובע היה הגון ואומר לי מפורשות שהוא הולך לעבוד בביטוח ישיר, היתה מה שנקרא שאלת המשך, ואני מניח שהיא היתה באיזה תחום בביטוח ישיר הוא הולך לעסוק. אם ירון היה אומר לי שהוא הולך לעשות בתחום של ביטוח רכב, את המידע הזה הייתי מעביר בצינור המקובל לגב' המנכ"ל, שהיתה שוקלת מה לעשות וכנראה אני מניח שהיתה שוקלת אף לחיוב, אך בפירוש לא בתחום של תאונות אישיות. לא היתה מתקיימת בקשה שלי לחפיפה אם הוא היה אומר לי שהוא הולך לביטוח ישיר." 17. העובדה, שהתובע מייחס לה חשיבות מרכזית, לפיה השיקול הנ"ל לא הועלה על הכתב, קיבלה הסבר פשוט והגיוני מעדי הנתבעת: התובע השיב לשאלה שנשאל ואמר שהוא עומד לעבור לתחום אחר ולכן לא היתה סיבה לפקפק בדבריו. כך העידה פרידמן שפירא (עמוד 12, שורות 5-8): בזמן שקיבלתי את הנתונים לא עלה על דעתי להתחיל לתחקר ולהתנות ולקבל התחייבות. אני מאמינה לעובדים שלי ואני לא עושה חוזים על כל תנאי. זה מאוד חשוב לי, אבל לא עלה בדעתי להתנות על זה כי אני קיבלתי תשובה לאן הוא הולך. קיבלתי תשובה שהוא הולך או לתחום הסלולר או לפיננסי. אני מאמינה למה שהעובדים שלי אומרים." ור' בהמשך (בעמוד 13 שורות 10-13 ): "לא התנתי תנאי שהוא לא מקבל את הפיצויים אם הוא ילך למתחרה, אני לא ראיתי צורך להתנות מאחר ואני האמנתי למה שנאמר בתחילה שהוא הולך לתחום הפיננסי או לתחום הסלולרי ולכן לא ראיתי צורך להתנות." וכן (שם בשורות 17-19): "ליאור אמר לי וגם פזית שהם שאלו אותו לאן הוא הולך וזו היתה התשובה שלו. לא עלה על דעתי לפקפק במהימנות תשובתו של התובע לרגע, ולכן לא עלה על דעתי לרשום את זה בכתב ולהתנות את זה ולא עלה על דעתי ללכת ולחקור אותו באופן אישי." 18. לסיכום האמור לעיל, הסכמת הנתבעת לשחרר לזכות התובע 75% מכספי פיצויי הפיטורים הצבורים לזכותו בפוליסת ביטוח מנהלים לא עוגנה בהודעת דוא"ל מיום 7.4.09, אלא היא החלטה של מנכ"ל הנתבעת, פרידמן שפירא, שהועברה לתובע באמצעות קליר ושיינין. משהתובע נשאל במפורש לגבי מקום עבודתו העתידי וענה שאינו מתכוון לעבוד בתחם הביטוח, הנתבעת קיבלה את התשובות שנתן כפשוטן ולא הרהרה אחריהן. על יסוד אותן תשובות, הנתבעת קיבלה את ההחלטה להיעתר לבקשת התובע. משמדובר בשחרור כספי פיצויים לעובד מתפטר שלא על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, מדובר בהסכמה חוזית של המעביד ועל כן יש לבחון את הסוגיה על פי דיני החוזים. 19. בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, נקבע - "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, 'הטעיה' - לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." על פי העובדות שנקבעו לעיל, התובע מסר פרטים לא נכונים בנושא שהנתבעת נתנה לו משקל במסגרת השיקולים אם להיעתר לבקשתו לתשלום פיצויי הפיטורים. על פי ההגדרה לעיל, מדובר בהטעיה שהתובע הטעה את הנתבעת. כיוון שהוכח כי הנושא בו התובע מסר תשובות לא נכונות היווה שיקול של הנתבעת להסכמה לשחרור כספי הפיצויים, היא היתה רשאית, על פי חוק החוזים, לבטל את הסכמתה. בהקשר זה ובמאמר מוסגר יוער כי התובע לא חזר על טענתו, המפורטת בסעיפים 5 ו - 9 לכתב התביעה, לפיה הסכמת הנתבעת לשחרור הפיצויים היתה שיקול בהחלטת התובע להתפטר מהעבודה, לאחר שהוכח כי הודעת ההתפטרות ניתנה עוד לפני שהתובע ביקש מהנתבעת את שחרור הפיצויים. 20. מעדותו של התובע ניתן להסיק כי אף הוא היה ער לכך שהנתבעת לא תיעתר לבקשתו, אם יספר על מקום עבודתו החדש. הדברים עולים מכך שהתובע הסתיר שהוא עובר לעבוד למתחרה. התובע גם לא נתן תשובה ברורה לשאלה מדוע שמר את המידע הנ"ל מהנתבעת. 21. סיטואציות דומות נדונו לא אחת בפסיקת בתי הדין האזוריים. כך למשל, בפסק הדין תע"א (ת"א) 6809/09 אזגורי - רזי הפירזול בע"מ, 22.1.12, נפסקו הדברים הבאים, היפים אף לתובענה זו: "בניסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והסבירה שאליה התכוונו הצדדים - אין זה סביר לפרש את הסכם הפרישה ככזה המחייב את הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים גם אם התובע עובר לחברה מתחרה. הדעת נותנת כי מר ניסים לא היה מתחייב לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים אילו ידע כי התובע יעבור לעבוד בחברה המתחרה בנתבעת, הפונה לאותו חוג לקוחות ובאותו אזור גאוגרפי. חיזוק לכך ניתן למצוא במאמצים שהשקיע התובע בהסתרת מקום עבודתו החדש ובקבלת פיצויי הפיטורים טרם שיתגלה מקום עבודתו החדש. התנהגותו של התובע מחזקת יותר מהכל כי ביסוד ההסכם עמדה ההנחה כי הוא יפנה לענף הטקסטיל, ובכל אופן ההנחה כי התובע לא יתחרה בנתבעת." ור' בעניין זה גם הנפסק בעב (חי') 2029/04 מילניום תשלובת דפוס דיגיטלי בע"מ - בנו 27.4.06; ד"מ (ת"א) 9402/04 יוסיפוב - טעם וריח, יצור ושיווק תבלינים בע"מ, 4.10.06; עב (חי') 1216/03 עשור - דפוס שלומי בע"מ, 23.5.04; עב (ת"א) 32266/95 דלתה פילם ישראל (1994) בע"מ - טדליס, 17.12.01; עב (חי') 2223/01 הלוי - נטויז'ן בע"מ, 31.3.05; הנזכרים בסיכומי הנתבעת. 22. לא מצאתי ממש בטענת התובע כי חזרתה של הנתבעת מההסכמה לשלם לו פיצויי פיטורים פוגעת בחופש העיסוק שלו. התובע התפטר ללא קשר לשאלה אם יקבל את הפיצויים (הודעת ההתפטרות ניתנה ביום 22.3.09, בעוד שהבקשה לפיצויי הפיטורים הועלתה רק בתחילת חודש אפריל 2009). משהתובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, הקשר שהתובע מבקש ליצור בין חופש העיסוק ובין תשלום פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין, הוא מלאכותי ואין לו כל עיגון בדין. 23. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פוליסהפיצוייםביטוח מנהלים