פיטורי עובד עם מוגבלות רפואית

התובע עבד אצל הנתבעת כאחת עשרה שנים, מועד בו נפגע בכתפו, באירוע שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. מאז אותו יום התובע לא חזר לעבודה. המחלוקת בין הצדדים היא האם התובע פוטר או התפטר, ובהתאם - האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 2. רקע עובדתי א. הנתבעת היא חברה המייצרת מכשירים אלקטרומכניים והיא משתייכת לענף המתכת. ב. התובע עבד אצל הנתבעת מחודש פברואר 1998 ועד יום 22.1.09, יום בו נפגע בכתפו. ג. לאחר יום 22.1.09, התובע לא עבד בפועל אצל הנתבעת. ד. פגיעתו של התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ושולמו לו דמי פגיעה עד יום 23.4.09 (נספחים ה'1 עד ה'4 לתצהיר התובע). ה. לתובע ניתנו אישורי מחלה לפיהם לא יכול היה לחזור לעבודתו עד ניתוח שעבר ביום 20.7.09. לאחר הניתוח, ניתנו לו 14 ימי מחלה נוספים, עד יום 5.8.09. ו. לאחר הניתוח, התובע פנה לרופאה תעסוקתית, אשר רשמה באישור מיום 18.9.09 כי "בשיחה עם מנהל המפעל התברר שהנ"ל עזב מקום עבודתו לפני כשנה. לא קיימים יחסי עובד - מעביד. לאור זאת, אין מקום להתערבותנו" (נספח י' לתצהיר התובע). ז. במהלך כל תקופת המחלה, למעט פניה לקבלת טופס בל 250 בסמוך לפגיעה, בסוף חודש ינואר 2009, התובע לא היה בקשר עם מי מנציגי הנתבעת (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 9). בנותיו של התובע, קרן ואושרית, היו בקשר עם הנתבעת והקליטו את השיחות שקיימו. ח. לתצהיר בתו של התובע, אושרית, צורפו תמלילים של שבע שיחות: חמש מהן, חסרות תוכן ממשי, שאף לא ברור מתי נערכו, עם מזכירות במפעל ושתי שיחות עם מר ניסן, מנהל הנתבעת. שיחה אחת מיום 30.1.09 ושיחה שניה מיום 13.2.09. בשתי השיחות הנ"ל נכחו שתי בנותיו של התובע, קרן ואושרית. ט. ביום 13.10.09 שלחו התובע ובתו קרן מכתב דרישה לנתבעת (נספח יא' לתצהיר תובע). במכתב זה נטען כי האמור באישור הרופאה התעסוקתית מיום 18.9.09 אינו נכון, וכי התובע לא התפטר בשום שלב, אלא שההודעה שאינו עובד במפעל מהווה הודעת פיטורים ועל כן התבקש מכתב הפסקת עבודה ותשלום פיצויי פיטורים וכן תשלום חוב דמי גמולים לחברת הביטוח. 3. להלן תמצית טענות התובע א. זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים קמה ביום בו הוא נפגע, וזאת על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). ב. התובע פוטר מעבודתו בחודש ינואר 2009 וגם בשיחה מיום 13.2.09, שהתקיימה בין מנהל הנתבעת, מר דוד ניסן, ובין בנותיו של התובע. הנתבעת אף הודיעה לרופאה התעסוקתית, בחודש אוגוסט 2009, כי התובע אינו עובד אצלה מזה שנה. ג. עדותו של מנהל הנתבעת לפיה לא שילם פיצויי פיטורים מאז הקמת החברה מעידה על כך שהנתבעת עשתה כל מאמץ על מנת שלא לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים. ד. פיטוריו של התובע הם פיטורי עובד עם מוגבלות, שנעשו ללא שימוע, ללא מתן הודעה מוקדמת ומבלי לשלם לתובע פיצויי פיטורים. ה. התובע פוטר מעבודתו באופן מקפח ומפלה. פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח - 1998. ו. על יסוד הטענות המפורטות לעיל, נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, נתבעו דמי גמולים לפוליסת ביטוח מנהלים של התובע (התובע חזר בו מהתביעה לפדיון חופשה). 4. להלן תמצית טענות הנתבעת א. מעדות התובע עולה כי הוא התפטר מאחר שנפגע מיחסה של הנתבעת. אין קשר בין ההתפטרות ובין מצבו הרפואי. גם לא הוכח שהתובע פוטר. ב. מאז שהתובע נפגע, שוחח עם המעביד רק פעם אחת, בקשר לקבלת טופס בל 250. כל החודשים שנעדר מהעבודה לא יצר קשר עם הנתבעת וכל הקשר נעשה באמצעות בנותיו. העובדה שבנותיו של התובע החלו להקליט את שיחותיהן עם נציגי הנתבעת מעידה על כך שמדובר במעשה מתוכנן לקבל פיצויי פיטורים מהנתבעת, על רקע הפגיעה בכתף. גם העובדה שלמרות ששתי בנותיו של התובע היו בקשר עם הנתבעת והקליטו את השיחות, אך רק אחת מהן (אושרית) התייצבה להעיד בבית הדין, מעוררת סימני שאלה. ג. בהתחשב בכך שהתובע לא עבד מסוף חודש ינואר, אין תימה שחברת הביטוח שלחה התראה לגבי חוב, בחודש יולי 2009, אלא שמאחר שהתובע לא קיבל שכר, לא היה זכאי שהנתבעת תשלם בגינו דמי גמולים. 5. בטרם נדרש לשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות לדיון, יש לציין כי קיים פער משמעותי בין טענות הצדדים (בעיקר סיכומי התובע) ובין הראיות שהוצגו בהליך זה. לישיבת ההוכחות התייצבו ארבעה עדים - התובע ובתו, אושרית קנדליקר, מנהל הנתבעת מר דוד ניסן ואשתו, שאף היא עובדת בנתבעת, גב' צביה ניסן. מטבע הדברים, העדים המרכזיים הם התובע ומר ניסן. 6. התובע העיד שהוא אינו קורא בשפה העברית ואת עיקרי עדותו רשם לעצמו בשפה ההינדית (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 8-13, עמוד 7, שורות 9-21). התובע לא טען כי אינו שולט בשפה העברית (הכוונה לדיבור או הבנה, בניגוד לקריאה וכתיבה) ואיננו סבורים שהעובדה שאינו קורא בעברית יכולה להסביר את תשובותיו של התובע או את התנהגותו בעת החקירה הנגדית. כך למשל, התובע ענה לאחר דקות ארוכות למרות שהשאלות שנשאל לא היו מורכבות והן נגעו לנושאים עובדתיים שהיו אמורים להיות מוכרים לתובע. בחלק מהמקרים, נראה שהתובע קורא לראשונה, או לכל הפחות מחדש, את תצהירו. אלמלא התובע היה מיוצג, ניתן היה להסיק מהתנהגות זו כאילו התובע לא התכונן לישיבת ההוכחות. בנוסף, למרות שהתובע הפנה בתצהירו לתמלול שיחות עם מר ניסן (סעיף 19 לתצהירו), עדותו של התובע לגבי קיומן של ההקלטות מעוררת תמיהות, כאשר לא ברור אם התובע מתמם בתשובותיו או שהוא אינו דובר אמת: "ש. אתה יודע שביצעו הקלטות בתיק הזה ת. הקלטות על מה? ש. האם אתה יודע שבתיק הזה מישהו ביצע הקלטות ת. יכול להיות. אני לא יודע בטוח ש. האם אתה יודע שמישהו בתיק הזה ביצע הקלטות ת. יכול להיות ש. האם אתה יודע שבתך הקליטה את אנשי הנתבעת ת. כן ש. איך קוראים לה ת. שתי בנות. מי הקליט אני לא יודע. אחת מהן. ש. אתה לא יודע מי ת. אני לא יודע מי. וגם לא יודע מה הקליטו. אני גם לא יודע למה הם הקליטו." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 14 עד עמוד 5, שורה 4). בדומה, למרות שהתובע תיאר בתצהירו את השיחות של מר ניסן עם בנותיו (סעיפים 18, 21, 25 לתצהירו), בחקירתו הנגדית התובע טען שאינו יודע מה היה תוכנן של אותן שיחות (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 3-8): "ש. אתה יודע על השיחות שדוד דיבר עם הבנות שלך? ת. לא יודע. ש. הבנות שלך לא סיפרו לך מה הוא אמר להם. ת. אחר כך הן סיפרו לי מה הוא אמר להם, אני לא שאלתי אותם. ש. נכון שהן אמרו לך שהוא אמר לך שתחזור לעבודה ת. הוא לא אמר שאני אחזור לעבודה, אני לא יודע מה הוא אמר. אני גם לא שאלתי את הבנות." למרות זאת, בהמשך התובע טען כי הדברים המתוארים בתצהירו נמסרו לו על ידי בנותיו (שם בשורות 22-32). התובע גם התכחש לאישורי מחלה שהוא עצמו צירף לתצהירו (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 5-7): "ש. לפי התצהיר שלך ואני מפנה לסעיף 24 בערך בתחילת אוגוסט 2009 היית כבר כשיר לעבודה. זה נכון? ת. זה לא אני כותב. ש. לפי מה שכתוב בתצהירך ולפי האישורים שאתה צירפת, כבר באוגוסט 2009 היית בריא ת. לא" בהערכת כלל עדותו של התובע, קשה לייחס לה מידה רבה של מהימנות. 7. אף בעדותו של מר ניסן לא היה לסייע באופן משמעותי בנושאים שבמחלוקת, שעה שניכר היה שהוא נסער מאד בעת חקירתו הנגדית. יתכן שזהו ההסבר לכך שבחקירה הנגדית עלו טענות שלא נזכרו בתצהיר, כגון טענה שהתובע ביקש בעבר שהנתבעת תפטר אותו או טענה שהתובע גרם לנתבעת נזק בעבודתו (נושא זה נזכר גם בתמלילי השיחות עם בנותיו של התובע - שיחה מיום 30.1.09, עמוד 2 לתמלול, שורות 4-9). בנוסף, מר ניסן לא ידע להשיב לשאלות נוגעות לשכרו של התובע או לפיצויי הפיטורים (משיכת הכספים מפוליסת הביטוח; עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 25-32) וכן בכל הנוגע לתשלום דמי המחלה או קבלת אישורי המחלה מהתובע (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1-10). 8. בהשוואת שתי העדויות המרכזיות ששמענו, בעוד שלגבי מר ניסן התרשמנו כי אינו בקי בפרטים הנוגעים לתביעת התובע והוא אף כועס על עצם הגשת התביעה כנגד הנתבעת, ועל רקע זה יש לראות את תשובותיו, התובע הותיר רושם בלתי מהימן, נוכח שתיקותיו, הסתירות בין התיאור המפורט בתצהירו ובין תשובותיו בחקירת הנגדית לפיהן אינו מכיר את הנושאים המרכזיים בתביעתו - הקלטות השיחות ותוכנן של השיחות בנותיו ערכו עם הנתבעת; הכל כפי שתואר לעיל. 9. על יסוד התרשמותנו זו מהעדויות, הגענו למסקנה כי דין טענת התובע כי הוא פוטר מהעבודה, להידחות. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה אליה הגענו. א. התובע לא הצביע על מועד אחד בו ניתנה לו הודעת פיטורים. בסיכומיו התובע טען שפוטר בחודש ינואר, שאף בשיחה מיום 13.2.09 נאמר שהוא מפוטר והדברים אף עולים מאישור הרופאה התעסוקתית, שניתן בחודש אוגוסט 2009. לעומת זאת, הנתבעת טענה שמעולם לא פיטרה את התובע. להיפך - הנתבעת רצתה שהתובע יחזור לעבודה וביקשה ממנו פעמים רבות לעשות כן. ב. העובדה שהתובע לא ידע להסביר מתי בדיוק פוטר, אינה מתיישבת עם גרסתו בדבר פיטורים. ג. אמנם בשיחה מיום 13.2.09 מר ניסן נשמע אומר: "הוא לא יכול לעבוד אצלנו יותר" וכן "אנחנו גומרים איתו. אנחנו נותנים לו מכתב והוא הולך" (עמוד 1 לתמלול, שורות 5, 8), אך בסופו של יום הנתבעת לא נתנה לתובע כל הודעת פיטורים. בזמן אמת, אף התובע ובנותיו לא ראו באמירות אלה כהודעת פיטורים (ככל שניתן לראות בדברים שנאמרו לבנותיו של התובע ולא ישירות אליו הודעת פיטורים). הראיה לכך היא העובדה שאף לשיטתו של התובע, בנותיו המשיכו לשלוח לנתבעת אישורי מחלה ולאחר הניתוח שעבר בחודש יולי 2009, יצרו שוב קשר עם הנתבעת על מנת לוודא שאישורי המחלה הגיעו אליה (סעיף 25 לתצהיר התובע; סעיפים 14-16 לתצהיר אושרית). מסקנה זו עולה גם ממכתב הדרישה, נספח יא' לתצהיר התובע, שנכתב בחודש אוקטובר 2009, ככל הנראה לפני שהתובע פנה לייעוץ משפטי. באותו מכתב התובע טען שפוטר על יסוד הנרשם באישור הרופאה התעסוקתית (מיום 19.8.09). השיחה מיום 13.2.09 אינה נזכרת כלל באותו מכתב דרישה. מאחר שהמכתב נרשם על יד התובע ובתו, יש בו להעיד כיצד התובע הבין בזמן אמת את מצבו ואת הדברים שנאמרו על ידי מר ניסן. תימוכין לכך ניתן למצוא בחקירתה של אושרית, שמסרה "שם הבנו סופית שאין לו מקום עבודה לחזור אליו" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 11-12). ד. התובע הסתמך גם על אישור הרופאה התעסוקתית מיום 19.8.09. אכן במסמך זה נרשם כי העובדה שהתובע אינו עובד מזה שנה במפעל נמסרה ממנהל הנתבעת. יחד עם זאת, ברור מהרישום כי הרופאה לא דייקה בעובדות, שהרי התובע נפגע בסוף חודש ינואר. כלומר במועד מתן האישור, הוא נעדר מהעבודה כשבעה חודשים בלבד ולא שנה, כפי שנרשם בו. לפיכך, אין סיבה לקבל את האמור באישור זה כלשונו. מאחר שהרופאה אף לא התייצבה להעיד בבית הדין, איננו סבורים כי אישור זה תומך בטענת התובע שהוא פוטר מהעבודה. ה. מעבר לכך, אין לקבל את טענת התובע לפיה הנתבעת הודיעה לחברת הביטוח כבר ביום 5.5.09 שהוא אינו עובד אצלה יותר. בעניין זה התובע מסתמך על נספח יג' לתצהירו שהוא מכתב של חברת הביטוח. מאחר שבמכתב נרשם שהתובע לא עבד בנתבעת מיום 5.5.10, ברור שנפלה טעות בתאריך המצויין במכתב, אם כי לא ברור למי יש לייחס את הטעות - לחברת הביטוח או לנתבעת. המכתב היחיד שנרשם על ידי הנתבעת הוא נספח ו' לתצהיר התובע, מיום 5.5.09, וכל שנרשם בו הוא כי התובע "נעדר ממפעלנו מתאריך 25.1.09 ועד היום". אין בו כל אזכור של ניתוק יחסי העבודה, אלא התייחסות לעבודה בפועל של התובע במפעל. כלומר, אין מסמך של הנתבעת ממנו ניתן להסיק שהתובע פוטר על ידה. ו. לכל האמור לעיל נוסיף כי לא ברור מדוע למרות ששתי בנותיו של התובע היו בקשר עם הנתבעת (כפי שעולה מכלל העדויות ואף מהתמלילים), רק אושרית התייצבה בבית הדין להעיד. במיוחד כאשר על פי עדותה של אושרית, הודעת הפיטורים לאביהן נאמרה על ידי מר ניסן לקרן אחותה ולא לה ("הוא באמת התקשר ופיטר את אבא שלי בטלפון כשדיבר עם אחותי", עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 3-4). 10. זאת ועד: מעדותו של התובע עולה כי אף הוא לא ראה את עצמו מפוטר מהעבודה, אלא שלטענתו הפסיק להגיע לעבודה מאחר שנעלב מיחסה של הנתבעת אליו. כאשר נשאל לסיבה שבגינה הפסיק להגיע לעבודה, השיב כך: "ש. למה לא חזרת לעבודה? ת. כי הוא לא התקשר אלי לבוא לעבודה. הוא לא התייחס אלי טוב. 11 שנה אני עבדתי, לא באו לראות אותי בכלל, אם אני מת או חי. אני קיבלתי בושה. ש. אתה לא חזרת לעבודה כי לא התייחסו אליך יפה ת. נכון" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 6, שורה 2) עדותה של אושרית תומכת בגרסה זו (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 24-25): "אבא שלי הרגיש מאוד מושפל מהיחס שהוא קיבל מהחברה, במיוחד אחרי הפגישה באוגוסט עם הרופאה התעסוקתית..." 11. את תשובותיו אלה של התובע ניתן להבין על רקע דברים שמסרה בתו של התובע, אושרית, כאשר נשאלה מדוע הוחלט להקליט את השיחות עם הנתבעת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 17-19): "את השיחות החלטנו להקליט אחרי תאונת העבודה של אבא שלי. אבא שלי הלך ביום ראשון, זימנו אותו למשרד והאשימו אותו שהוא עושה הצגות. השפילו אותו ולכן החלטנו שהם אנשים לא אמינים וכדאי שכל שיחה שלנו תהיה מוקלטת." כלומר, עלבונו של התובע החל סמוך מאד לפגיעתו ביום 22.1.09, כאשר הבין שהנתבעת אינה מאמינה לו שנפגע בעבודה. בנוסף, הנתבעת רמזה לכך שהתובע אינו חולה כפי שמסר והוא יכול להמשיך לעבוד. נסיבות אלה, שלא נטענו במפורש על ידי איש מהצדדים, הן שעומדות בבסיס הסכסוך בין הצדדים. נציין כי מסקנה זו עולה גם מהתמלולים מיום 30.1.09 ומיום 13.2.09. בשיחה מיום 30.1.09 נרשם מפי קרן (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 16-17): "הבנתי מאבא, שאבא שלי היה פה שבוע שעבר, הוא דיבר יחד איתך והוא ביקש טופס 250 ואמרת לו שאין דבר כזה." בתמלול מיום 31.2.09, נרשמו חילופי הדברים הבאים בין קרן ובין מר ניסן (עמוד 1 שורות 19-23): "כשהוא הגיע לפה אתה האשמת אות ובזה שהוא סתם עושה את כל ההצגות שהאלה וביקשת ממנו להתחיל להדפיס כרטיס דוד: כי הוא ביקש ממני כסף לעבוד כאן קרן: זה לא נכון דוד: לא... אנחנו נוכיח את זה" ור' גם בהמשך התמלול בעמודים 2-3. 13. חשדותיה של הנתבעת ביחס לקרות התאונה או ביחס למצבו הרפואי של התובע מסבירים גם את דרישת הנתבעת מהתובע שיחזור לעבודה. יש להדגיש כי העובדה שהנתבעת דרשה מהתובע לחזור לעבודה סותרת את גרסת התובע לפיה פוטר מהעבודה. זאת ועד: מדברי בנותיו של התובע בשיחות שתומללו, ניכר שהן התרעמו כנגד דרישת הנתבעת שאביהן ישוב לעבודה: "... ואתם רוצים שהוא יגיע לעבוד למרות כל הכאב" (שיחה מיום 13.2.09, עמוד 2, שורות 15-16); "אתם 20,000 פעם התקשרתם וביקשתם ממנו להגיע" (שם בשורה 18); "אתה התקשרת אליי השבוע ואמרת לי 'למה הוא לא מגיע לעבודה?'" (עמוד 3, שורה 21). ור' גם בעדות התובע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 32): "הוא אמר לי לחזור לעבוד מייד. אמרתי לו שאני לא יכול" ור' גם בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 31-32. אמנם אושרית טענה בחקירתה הנגדית כי טענתה של קרן לפיה התקשרו אל אביה 20,000 פעם אינה נכונה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 22-23), ברם במספר מקומות בשלב מאוחר יותר בחקירתה הנגדית, היא אישרה שהנתבעת ביקשה שהתובע ישוב לעבודה (שם בשורות 27-28; עמוד 10 שורות 1-2, שורות 14- 21, עמוד 11, שורות 1-2, שורות 16-18). התנהגות זו אינה מתיישבת עם מעביד המבקש לסיים את עבודתו של העובד והעובדה שהנתבעת ביקשה שהתובע ישוב לעבודה סותרת את גרסת התביעה לפיה התובע פוטר. 14. לא נעלמה מעינינו עדותו של מר ניסן, לפיה הנתבעת ממעטת לפטר עובדים, ובלשונו: "60 שנה אני עובד מקום המדינה ועד היום נתתי אלי שני מכתבים. כשאני נותן מכתב פיטורים אז הלשכה לא שולחת אנשים ולעבודה. יש מצוקה של אנשים ואני לא מפטר אף בן אדם... את יכולה לשאול 100 אנשים במפעל שאני לא מפטר ואני משלם כסף חינם" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 17-22). התובע לומד מדברים אלה על גישתה העקרונית של הנתבעת, אשר מסרבת לשלם פיצויי פיטורים לעובדים. נדמה לנו, במיוחד לאור התרשמותנו מכלל העדויות ששמענו, כי מסקנתו של התובע היא מרחיקת לכת. גם אם הנתבעת אינה נוהגת לפטר עובדים, אין הדבר מעיד על כך כי במקרה של התובע כך היו הדברים, בכוונת מכוון. מהראיות עולה תמונה לפיה התובע הוא שניתק מגע עם הנתבעת, ולמעט שיחות יזומות של בנותיו, מאז חודש ינואר 2009 התובע לא יצר קשר עם הנתבעת. זאת ועוד: גם אם מדובר במעביד שאינו מפטר עובדים, על יסוד התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו, לא שוכנענו כי בעניינו של התובע מדובר בהתנהגות מכוונת של הנתבעת על מנת להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים. 15. לסיכום האמור לעיל, לא שוכנענו כפי טענת התובע כי פוטר מהעבודה. על פי הראיות שהוצגו, התובע נפגע, לא שב לעבודה לאחר פגיעתו ולמעט פעם אחת בה התייצב במפעל כדי לקבל טופס בל 250, כל התקשורת עם הנתבעת נעשה דרך בנותיו של התובע. גם לאחר שהתובע קיבל את האישור מהרופאה התעסוקתית, בה צוין כי אינו עובד מזה שנה, התובע לא יצר קשר עם הנתבעת, אלא בחר להסיק מהאישור הנ"ל שהנתבעת פיטרה אותו. בהתנהגותו זו של התובע, הוא התפטר מהעבודה. 16. לאור מסקנה זו, נדחות התביעות לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 17. התובע הוסיף בסיכומיו טענה חדשה לפיה יש לראות את נסיבות הפסקת העבודה כהתפטרות על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, המזכה אותו בפיצויי פיטורים. הנתבעת לא התנגדה בסיכומיה לטענה חדשה זו. למרות זאת, אנו סבורים כי בבחינה משפטית של העובדות שהוכחו (בשונה מבחינת הדברים לפנים משורת הדין), לא ניתן לקבל את טיעונו החלופי של התובע. בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים נקבע - "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים." על פי ההלכה ההלכה הפסוקה (ע"ע (ארצי) 1214/02 שיטרית - סטופ אש בע"מ, 27.1.03; להלן - עניין שיטרית) על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6, צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים: מדובר במי שהוא במעמד של "עובד"; העובד התפטר עקב מצב בריאותו של או בן משפחתו; היתה "סיבה מספקת" להתפטרות. נטל ההוכחה לעניין תחולת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע, קרי עליו להוכיח כי התפטר לרגל מצבו הבריאותי וכן עליו להוכיח כי לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היוו סיבה מספקת להתפטרות. כלומר, על התובע להציג ראיות (תעודות רפואיות) כי מצבו הבריאותי לא איפשר לו להמשיך ולעבוד יותר בשירות הנתבעת והוא היווה סיבה מספקת להתפטרות המזכה בפיצויים פיטורים (דב"ע נג/ 3-210 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514 (1994)). עוד נפסק: "על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. (עניין שיטרית ור' גם דב"ע לג/ 3-2 זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד 53 (1972)). 18. כאמור, התובע לא יצר כל קשר עם הנתבעת לאחר שביקש שזו תחתום על טופס בל 250. גם אם נראה בשיחות של בנותיו של התובע עם הנתבעת, כקשר עם התובע עצמו, הבנות המציאו אישורי מחלה ובשלב מאוחר יותר (במכתב מאוקטובר 2009) נטען שהתובע פוטר. אך בשום שלב, עד סיכומי התובע, לא נטען שהתובע התפטר. מאחר שמהראיות עולה כי התובע בשום שלב לא ביקש לחזור לעבודה, ממילא הנתבעת לא נדרשה לבחון העסקה של התובע בתפקיד המותאם למגבלותיו. בנסיבות אלה, לא התקיים התנאי השלישי שנקבע בפסיקה לזכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6 לחוק, והוא - כי היתה סיבה מספקת להתפטרות. 19. התובע הפנה לנפסק בעניין שיטרית, לפיו: "תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת." איננו סבורים כי האמור בפיסקה זו מהווה חריגה מהתנאים המצטברים לבחינת הזכאות לפיצויי פיטורים, כפי שבית הדין הארצי חזר עליהם בעניין שטרית. יש להדגיש כי בעניין שיטרית, בית הדין עצמו ציין כי פסיקתו יפה למקרה שבפניו, שם לעובד נקבעה נכות של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בשונה מעניינו של שיטרית, התובע לא הציג כל אישור רפואי ממנו ניתן להסיק על מצבו הרפואי. לא הוצגה קביעת נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר תום תשלום דמי הפגיעה (אם כי נטען שהתובע נותר עם 19% נכות) ולא הוצג כל אישור רפואי ממנו ניתן ללמוד שמצבו הבריאותי של התובע מנע ממנו לשוב לעבודה אצל הנתבעת, בתפקידו הקודם או בתפקיד מותאם למצבו החדש. כאמור, התובע אף לא אפשר לנתבעת לבחון את חזרתו לעבודה, לתפקיד הקודם או לתפקיד אחר, מותאם למגבלתו. 20. התובע הוסיף והפנה לנפסק בעב (ת"א) 8177/06 גליקליך - איתר שיווק (1982) בע"מ, 17.12.09. לאחר שעיינו בפסק הדין, איננו סבורים כי הנפסק שם תומך בטיעונו של התובע. ראשית, באותו עניין בית הדין קבע עובדתית כי הסיבה לרצונה של התובעת להתפטר היה מצבה הרפואי של בתה, כלומר נקבע קשר סיבתי בין התפטרות העובדת ובין המצב הבריאותי של בת משפחה. בענייננו, התובע העיד שלא חזר לעבודה כי נעלב מיחסה של הנתבעת אליו. כלומר, לא היה קשר בין ההתפטרות ובין המצב הרפואי. זאת ועוד - התובע הביא את האמור בפסק דין זה כתימוכין לכך שניתן להסיק פיטורים גם ללא הודעת פיטורים, ממעשיו של מעביד אשר מבצע גמר חשבון לעובד. בענייננו, עד להגשת התביעה לא שולמה לתובע פדיון חופשה ואילו לגבי מועד משיכת כספי הפיצויים אין ראיה, למעט הודאת גב' צביה ניסן בישיבת הקד"מ מיום 6.6.11, כי בשלב זה הפיצויים נמשכו. כלומר, לא הוכח כי הנתבעת פעלה בפועל כמי שניתקה את יחסי העבודה עם התובע. 21. התביעה לחוב דמי גמולים - התביעה ברכיב זה מבוססת על מכתב של כלל חברה לביטוח, מיום 20.7.09, לפיו קיים חוב פיגורים בסך 2,184 ₪ (נספח יד' לתצהיר התובע). יוזכר כי התובע לא עבד בנתבעת מאז סוף חודש ינואר 2009, כחצי שנה לפני שמכתב נשלח. במכתב עצמו אין התייחסות לתקופה בגינו נרשם החוב, ובשים לב להיעדרותו הממושכת של התובע מהעבודה במועד כתיבת המכתב, גרסת הנתבעת כי תוכן המכתב שגוי, אינה משוללת יסוד. משלא הוצגה ראיה אחרת שתתמוך בטענה לחוב דמי גמולים, לא שוכנענו כי אכן מדובר בחוב שעל הנתבעת לשלם. 22. סוף דבר - התביעה נדחית. בהתחשב בתובע ובגובה שכרו אצל הנתבעת, אנו פוסקים כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.רפואהפיטוריםאנשים עם מוגבלות