כתב תביעה הדוחה תביעתה להכיר בארוע עת הרימה ארגז תפו"א וחשה בכאב בגב תחתון וברגל שמאל - כפ"ע. 2. בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא הוכחה פ"ע ומשהשפעת העבודה פחותה בהרבה. להגנתו צרף התביעה למל"ל (מ- 23.12.09). יצויין כי בתביעה למל"ל, התובעת, עובדת במעון במטבח ובטפול בילד, טענה, להרמת ארגזים נוספים וכלים מלאי מים, וכי ממיינת היא ומסדרת למקום בשר, ירקות, מכולת, סחורה שמקבלת מדי יום ג' בשבוע. באישור המעביד צויין כי הועסקה כמטפלת/מבשלת. 3. לאחר שהתובעת לא התייצבה לדיונים שנקבעו, הודיעה ביום 31.8.11 על ייצוגה המשפטי ולאחר ארכות שניתנו ודיון קד"מ נוסף. ביום 17.1.13 הגישה התובעת תצהיר עדותה הראשית וביום 26.5.13 נשמעה בפנינו עדות התובעת. בתום הדיון סיכמו באות כוח הצדדים טענותיהן. 4. ולהכרעה - א. המסמכים התובעת בתצהירה: ילידת 1953 הועסקה מ- 7.07 ועד לארוע הנטען (ולאחריו) כעובדת מטבח ומטפלת במעון. עיקר עבודתה התאפיין בקבלת ארגזים מלאים במוצרי מזון לחלוקה לכ- 120 איש במעון, הרמת הסחורה, דבר המחייב עמידה ממושכת והתכופפויות מרובות. מדובר בקופסאות שימורים, ירקות, תפו"א, אורז, קמח - כמות האמורה להזין 120 איש ולעתים, כשמתקיימות ישיבות במקום - גם ליותר אנשים. בכל יום עבודה נאלצה להתכופף ולשאת סחורה עשרות פעמים ביום עבודה, ע"מ לסדרה במטבח וכן התכופפה להרים הילדים, לנשיאתם, להרים מזרונים ולנשיאתם, כך כל תקופת העבודה 8-9 שעות ביום. ביום 13.10.09 כשהרימה ארגז תפו"א חשה בכאב אך לא חדלה מעבודתה ולא פנתה לטפול רפואי. למחרת, עשתה עבודתה בקושי ועם הפסקות רבות, הודיעה בערב שייתכן שלא תגיע למחרת, המשיכה המנוחה בביתה. ב- 19.10 פנתה לבי"ח. מעולם לא סבלה מהגב. כך טענה כי במהלך ההליך בביה"ד הגישה תביעה לנתבע לפי תורת המיקרוטראומה, תביעה שנדחתה. באשור המעסיק (ויצ"ו) צויין כי כמטפלת נדרשה התובעת להרמת ילדים, החלפת טיטולים, האכלת ילדים, הרמת מזרונים, עמידה ממושכת ונקיון הכיתה, כמו גם כמבשלת נדרשה להרמת משאות, עמידה ממושכת והתכופפויות רבות במשך היום. כן צויין כי הועסקה מ- 29.7.07 ועד 31.8.08 כמחליפה לפי שעות ומ- 1.9.08 בתקן. בת.ר.ר.נ.ע. שהוצאה ב- 20.11.09 נטען לפ"ע במועד הנ"ל - אך ללא תאור כלשהו לפגיעה. בחדר מיון וולפסון מ- 19.10.19 21:01 - כאבים בעש"מ עם הקרנה לרגל שמאל (אין תאור ארוע). כך גם למחרת אצל האורטופד (שאף הוציא ת.ר.ר.נ.ע. חודש אח"כ). נ/1 - (פרטים לנתבע על פ"ע) - ביום הארוע מילאה את הסירים וכלי הקיבול במים וסידרה הסחורה השבועית (ירקות, מכולת) וכשהרימה את ארגז תפו"א חשה בכאב. לא ידעה לציין משקלים. כמות תפו"א היתה חריגה מהרגיל. נ/2 - כרטיס קופ"ח - 15.10.09 פניה טלפונית לרופא משפחה (אין רישום תלונה - רק ציון שהיא בביתה). 18.10.09 - כבר יומיים כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל. נ/3 - כרטיס קופ"ח - ב- 7.4.03 מציינים כאבי צוואר ושכמות, ברכיים וכי ב- 13.11.02 - כאבי גב תחתון ורגל שמאל. 11.8.04 - כאבי צוואר וגב תחתון עם הקרנה לרגל ימין. סובלת מזה כחודש... רגישות עש"צ ומותני, הגבלה בתנועות... 5.9.04 - ממשיכה לסבול מכאבים בצוואר וגב, לדבריה 5 שנים. בתיק הרפואי - רישומים שונים על LBP ואגן משמאל ומימין עוד משנות ה- 90 ואח"כ בשנות ה- 2000. מהודעת התובעת לחוקר הנתבע מ- 21.2.10 - עולה כי התובעת מטפלת בגן אחד בבני שנתיים וחצי ובגן השני, מבשלת ל- 24 ילדים מגיל 7 חודשים עד שנה ושמונה חודשים. עוד עולה כי באותו יום קיבלה סחורה שבועית (בצל, ירקות, קמח, אורז, מכולת - דברי חלב) וכשהרימה את תפו"א - חשה בכאב במותן צד ורגל שמאל. כשעומתה עם העדר רישום על ארוע בעבודה (הן בפנייה לרופא מ- 15.10 והן ב- 18.10) היא משיבה - שסיפרה לו. עוד ציינה כי באופן חריג באותו יום מילאה סירי מים מתמי 4 (שיהיה מים לילדים, כי הודיעו על הספקת מים) והרימה סירים מלאים. ב. בעדותה בפנינו טענה כי כל התאור בתביעה למל"ל הוא בכתב ידה, כי את הסחורה מקבלים רק בימי ג'; למחרת שלחה מסרון לעינת, מנהלת המעון, שמרגישה רע ולא תבוא לעבודה - לא ייחסה את זה לעבודה/למשהו ספציפי. המטפלות והעובדות ידעו עוד מאותו יום שכואב לה - אך לא שייכה זאת לארגז (גם לא בהודעה למנהלת). כך הבהירה כי גם כשעבדה כמ"מ עבדה 8-9 שעות. הפסקות מים קורות לעיתים קרובות, לפחות פעמיים בשבוע. כשהופנתה למיוחדות - מילוי המים והרמת הסירים ותפו"א בנ/2 - היא משיבה שזה לא מיוחד, זה קבוע. לא סיפרה לרופאים בפניות הראשונות על ארוע - כי לא קישרה ששריר ברגל קשור לגב (כזכור, לתובעת תלונות קודמות על גב ורגל). כך, כשעומתה עם נספח ד' לתצהירה (חדר מיון 18.10.09) בו אין אזכור לארוע ונטען כי סובלת מכאבים כבר חודש - היא משיבה שלא ייחסה זאת לגב בכלל, חשבה שזה קשור לרגל. לא בכדי עומתה שוב ושוב עם השאלה, לפיה טענה לחודש והיא משיבה: לא זוכרת, אולי היו כאבים ברגל אבל לא כאלה קשים, יכול להיות שכן אמרה, לא זוכרת, עברו שנים, אבל לא כאבים ברמה זו. כך עומתה עם רישום בחדר מיון למחרת, גם בו אין איזשהו אזכור לארוע והיא משיבה: בתמימות, לא בכוונה, היא אשה של עבודה. אף פעם לא היו לה כאבים בגב. כך גם בביקור אצל רופא ב- 20.10. אח"כ עומתה עם רישומים רפואיים על כאבי גב שנים קודם והיא משיבה - לכל אחד יש כאבי גב. התובעת אישרה חתימתה על ההודעה, קראה לפני שחתמה, לא זוכרת אם נתן לה לקרוא. כך, פתאום "הפסקת מים" זה לא חריג, לא שגרה, באותו שבוע זה היה באמת חריג. כשמסיימת העבודה היא נכנסת למעון (לכיתה), ב- 15:30, לפעמים גם ב- 12:30 כשחסר כ"א. בכל כתה 26-27 ילדים, היא מבשלת לכל 4 הכיתות. והיו ימים חריגים שהיה גם כיבוד. בכל יום צריכה להשתמש בסחורה (ירקות למרק, כמה שקיות אורז, מלפפונים) סיר ל- 120 אנשים, שמתבשל על כירה. מרימה אותו (כשמבושל) על עגלה ומחלקת לקערות. כשמגיעה לכיתה - יש ילדים שצריך להרים אותם אבל הרוב עצמאיים. צריך לשטוף אותם ולהחליף להם, לסדר המיטות. מטפלת אחת מחליפה ואחת מרימה. זוכרת שזה קרה ב- 13:00 כי זו השעה שקיבלה וסידרה הסחורה, קיבלה כמות חריגה של תפו"א כי היו צריכים יותר אותו שבוע. הסַפק מניח הארגז במטבח. לא שקלה ארגז תפו"א. ג. ארוע ב- 13.10.09 "קשה" היה להתרשם מגרסת התובעת: - רק בעדותה טוענת היא ל"חריגות" במשקל/כמות תפו"א באותו יום, או לחריגות באותו שבוע של הפסקות המים. כך, קראה הרשום בהודעתה לפני שחתמה - כך, לא זוכרת אם נתן לה לקרוא... בפועל, אין בפנינו נתונים ברורים ומוכחים - לא נדע כמה שוקל ארגז תפו"א, האמנם, קיבלה באותו יום כמות חריגה (מכל שבוע), האם הפסקות מים היו באותו שבוע, חריג לשבועות שקדמו - ודאי, כשבעדותה טענה כי זה ענין תדיר - לפחות פעמיים בשבוע! לא הובא בפנינו נתון כלשהו למשקל ההרמה שביצעה באותו יום בכלל ובארגז תפו"א בפרט. כך, גם ביחס למילוי מים - שהרי ספק אם מתמי 4 ניתן (בקלות/בנוחות) למלא סירים גדולים במים (משאף בקבוק מים לא כ"כ נוח למלא/מכשיר המיועד לכוס)! כך גם, נקל היה להוכיח כי הגיעה סחורה ואיזו, באיזה משקל, והעיקר - נקל היה להוכיח כי היה משהו חריג באותו יום (הגם שגרסה זו לא נשמעה לכתחילה) וכי אכן עם הרמת הארגז חשה בכאב. בל נשכח כי התובעת אינה עובדת יחידה במעון ואף את המסרונים שלטענתה שלחה - לא הציגה (הגם שגם לשיטתה לא טענה בהם לארוע - אלא רק לכאב). ואגב כך, ברי כי אין כל משמעות (בכל הכבוד) להודעת המעסיק כי אי כושרה נובע מעבודתה - שכל כולה הודעה או יידוע התובעת בדבר זכויותיה או האפשרויות למיצוי זכויותיה. לא נבין גם מדוע, בכל הפניות לטפול, ודאי משסבלה באופן כה חריף עד שפונה היא לבי"ח - אין איזשהו אזכור לארוע נטען, ודאי כשטוענת היא לארוע מיוחד/פעולות חריגות שביצעה (ואין עסקינן ביכולת/ידע לקשר בין הכאב בשריר להחמרה בגב או בהתמצאות בנבכי הבירוקרטיה, כטענתה). הנה כי כן - משלא שוכנענו כי ארע לתובעת ארוע תאונתי כנטען - אין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה. ואגב כך - צודק הנתבע בטיעוניו בסיכומים - שאלת הרקע הרפואי רלוונטית הייתה לשניים: האחד לעימות התובעת עם טענתה בתצהירה כביכול לא סבלה בעבר (מהימנות) והעיקר, לטעמנו - ע"מ להדגיש דווקא חשיבות העדר גרסת עובדה ותאור ארוע בפניות לטיפול רפואי, ודאי כשנטען שסובלת היא לאחר ארוע חריג. ד. מיקרוטראומה אין חולק כי התקופה הרלוונטית לעבודתה, לבחינת פגיעה כאמור היא מ- 29 ליולי 2007 ועד 13.10.09 (שנתיים חדשיים ומחצה); ולא 3 שנים כטענת התובעת בסיכומיה. בהקשר זה - באשור המעסיק מ- 5.5.10 צויין כי עד 31.8.08 עבדה כמחליפה לפי שעות. עוד יש לציין כי אין ללמוד מאישור המעסיק מה היה הקף משרתה בשנת העבודה/13 חודש ראשונים אלה, שהרי אין דומה עבודה של שעתיים שלוש כמטפלת/מבשלת לעבודתה 8-9 שעות, לא בעומס הפיזי ואף לא באופי הפעולות שנדרשה להן! ודאי אין דומה עבודה מסויימת במהלך שנה לכזו שנמשכה שנתיים וחדשיים.. טוענת התובעת כי עיקר עבודתה כעובדת מטבח התאפיינה בקבלת סחורה - אין בה די נתוני עובדה רלוונטיים. בל נשכח כי מדובר בעבודה שנדרשה לה פעם בשבוע ואין בפנינו ולוּ לכמה זמן נדרשה לטפול בסחורה. עוד יש לציין - באישורי/פניות המעסיק לרופאה התעסוקתית יש תאור כללי של עבודתה - אלא שמתארים הם עבודתה שלא באופן המדוייק. כך, אין לדעת אם בישלה לכל הילדים שבמעון או רק לכיתה אחת; אין לדעת מהם המשאות הכבדים שהרימה - והגם שנאמר ילדים או סחורה - אין דומה האחד לאחר, גם לא בהבט המשקל, התדירות. ודאי כך ביחס להרמת מזרונים (כמשמעות הפעולה לא הובהרה ומניחים אנו כי מדובר בהרמת מזרון מהרצפה והנחתו בצד/בחדר אחר וכו' ומכל מקום, שמא פעולה תדירה, פעם ביום, אך אינה מאופיינת ב"משקל"). כך, אם טוענת התובעת לגיל הילדים 7 ח' - שנה ו- 8 חודשים, מציין המעסיק כי גיל הילדים הוא עד 4.5 שנים - שמא, רק בכיתה מסויימת עבדה כמטפלת - ומנגד, טענה כי רוב הילדים עצמאיים... ונבהיר - אין חולק כי עסקינן בעבודה (מטפלת בילדים/עבודת בישול) הדורשת מאמץ פיזי - אלא שבכך אין די. כך גם, אם עלה מהודעתה, עליה חתמה, כי היא מבשלת ל- 24 ילדים (בעדותה ל- 100 ילדים) - בתצהירה היא מבשלת ל- 120 איש וכמדומה, אין צורך להסביר שיש "שוני" בין זה לזה... כך נבהיר כי אין דומה הרמת מזרון במעון (מהרצפה כנראה - לאן? משקל?) להרמת/נשיאת 1/2/3 ק"ג אורז או ק"ג ירק בקערה או סיר (משקלו?) וכו'... גם אין בפנינו תדירות פעולות כאלה ואחרות במהלך היום/האם ואילו פעולות כל יום/פרקי זמן וכו' לכ"א מהן והעיקר - עפ"נ תקופה, שאף היא לא הובהרה כדבעי. לא בכדי מפנה הנתבע לפסה"ד שבסיכומיו (עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ; עב"ל 13062-05/12 ג'ורג' חורי; בל 2448/10 יהודית חדד; בל 50999-07-10). ד. לסיכום - משלא הוכחה ומשלא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית לארוע או לפי תורת הפגיעות הזעירות - אין לנו אלא לדחות התביעה. אין צו להוצאות.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב