חישובי ההצמדה קיזוז סכומי הגמלה בגין נכות כללית ששולמה לתובע, לאורך שנים, מסכום הגמלה הרטרואקטיבית ששולמה, לו, בגין גמלת נכות מעבודה, עת בחר במסלול של קבלת גמלה זו. 2. רקע א. התובע יליד 1965, צבעי במקצועו. ב. ביום 31.05.92 נפגע התובע באירוע שהוכר, על ידי הנתבע, כתאונת עבודה. ג. התובע ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו, ומספר וועדות רפואיות התכנסו בעניינינו כשהמאוחרת מבניהן - וועדה רפואית לעררים מיום 30.11.08, קבעה לו נכות קבועה בשיעור של 100%, בתחולה מיום 12.04.94. ד. כתוצאה מכך, ניתנה לתובע האפשרות, לבחור בין קצבת נכות מעבודה לבין קצבת נכות כללית, אשר השתלמה לו בין לבין קביעת הוועדה הנ"ל - בתקופה החופפת משנת 1993 ועד לסוף שנת 2008 (להלן: "התקופה החופפת"). בנוסף לקצבת נכות כללית, קיבל, התובע, באותה תקופה גמלה בגין שירותים מיוחדים וניידות. ה. התובע בחר בקצבת נכות מעבודה וכפועל יוצא מכך נוצרה לו זכאות רטרואקטיבית בגין בחירתו. ו. הואיל ובהתאם להוראות הדין, התובע אינו זכאי לכפל גמלאות בתקופה החופפת (גמלת נכות כללית וגמלת נכות מעבודה), קיזז הנתבע מגמלת הנכות מהעבודה, את הסכומים ששולמו לתובע בתקופה החופפת בגין גמלת נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות. 3. במסגרת כתב תביעתו, לא חלק, התובע, על כך שאינו זכאי לכפל גמלאות ועל עצם הקיזוז שבוצע בגין הסכומים ששולמו לו בתקופה החופפת (ראה גם סעיף 10 להודעתו מיום 17.11.11 וכן סעיפים 36 ו - 37 לסיכומיו), אלא שלטענתו טעה הנתבע, בחישוב הגמלה שהשתלמה בגין הנכות הכללית ואשר קוזזה מגמלת נכות מעבודה, עת נהג באופן לא שוויוני כשחישב את גמלת הנכות הכללית שהשתלמה בתקופה החופפת ואשר קוזזה מגמלת נכות העבודה, שכן בכל הקשור לגמלה חישב אחוזי הצמדה גבוהים יותר מאלו שחישב בקשר לגמלת הנכות מעבודה. ב"כ התובע תמך טיעוניו, בדבר החישובים הנ"ל, בחוות דעת אקטוארית מיום 10.09.09 שהוגשה על ידו ואשר נערכה על ידי האקטואר - מר שי ספיר (ראו על כך בהמשך) - להלן:"האקטואר". 4. הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי ביצע, כדין, את קיזוז קצבת הנכות הכללית אשר קיבל התובע במהלך התקופה החופפת. הנתבע, צרף לכתב הגנתו, שתי תעודות ציבור - תעודה אחת מיום 11.03.10 ערוכה על ידי מר מוריס עואבדה - מנהל מחלקת נפגעי עבודה ותעודה שניה מיום 12.03.10 ערוכה על ידי מר מועלם מישל - מנהל מחלקת נכות כללית. 5. מהלך הדיון א. מדובר בתיק משנת 2010, אשר ההליכים בו נמשכו, הרבה מעבר להכרחי וזאת בעיקר בשל מחדלי התובע. בנסיבות אלו מצאנו שיהיה זה נכון לפרט את מהלך הדיון. ב. ביום 12.10.10, התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו הבהיר ב"כ התובע את טיעוניו באופן שטען כי החישובים שנעשו על ידי הנתבע לקיזוז הכספים בגין התקופה החופפת אינם נכונים, כל זאת תוך שהוא מסתמך, בעניין זה, על חוות דעת אקטואר אותה התחייב להמציא לנתבע בכדי לשכנעו שהחישובים נעשו בצורה שאינה נכונה. ג. במסגרת הודעתו מיום 21.11.10 הגיש התובע העתק מחוות דעתו של האקטואר, אשר הוכנה לצורך הדיון בתביעת נזקין שהוגשה על ידי התובע, במסגרת ת"א 663/99,בבית המשפט המחוזי בחיפה. ד. בהודעתו לבית הדין מיום 01.02.12 התייחס ב"כ הנתבע לחוות דעתו של האקטואר וטען כי כל שניתן ללמוד ממנה הוא שלתובע מגיע הפרשי גמלאות בסך 185,000 ₪, כאשר הנתבע, חזר וציין כי התובע קיבל הפרשי גמלאות גבוהים בהרבה ממה שצוין בחוות דעת האקטואר. בהתאם לכך, ביקש ב"כ הנתבע שלא להמשיך בניהול ההליכים בתביעה וטען כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו. בהחלטה שניתנה, בו ביום, התבקש ב"כ התובע להתייחס להודעת ב"כ הנתבע הנ"ל. ה. ביום 12.02.12, לאחר שהתובע לא פעל בהתאם להחלטה הנ"ל ולא הודיע מאומה, ניתן פסק דין אשר הורה על מחיקת תביעתו מחוסר מעש. ו. ביום 20.02.12 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, וביום 04.03.12, לאחר שהנתבע לא הודיע את עמדתו ביחס לבקשה, בוטל פסק הדין ולתובע ניתנה ארכה להגשת חוות דעת אקטוארית להוכחת טיעוניו. ז. ביום 16.05.12 הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובע בגדרה ציין כי הוא מבסס טענותיו, אך ורק על חוות דעת האקטואר. במסגרת הודעתו ציין התובע: "אין כל טעם בהגשת חוות דעת נוספת הכרוכה בעלות גבוהה, מאחר והתוצאה תהא אותה תוצאה המתוארת בחוות הדעת האקטואריות ששימשו בסיס לעריכת החישובים בתיק הנזקין הנזכר לעיל, ועל מנת ליצור התאמה בין כלל החישובים הנערכים עבור התובע ברמות השונות של הטיפול המשפטי הנערך עבורו הן בתביעת הנזקין והן בתביעות השונות מול המל"ל, ראוי הדבר כי כל הבדיקות והחישובים לגביו, ייערכו על פי אותו בסיס אקטוארי". בהתאם לכך, ביקש ב"כ התובע לחקור את עורכי תעודות עובדי הציבור הנ"ל. ב"כ הנתבע התבקש להתייחס להודעת ב"כ התובע הנ"ל, אולם בשל העובדה שאותה הודעה לא הומצאה לנתבע ובשל העובדה שהתובע לא התייחס להחלטת ביה"ד 12.06.13, שוב נמחקה תביעתו, מחוסר מעש. ח. ביום 15.07.12, הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, וביום 23.07.12, לאחר שהנתבע לא הודיע את עמדתו ביחס לבקשה, בוטל פסק הדין ונקבע דיון, ליום 04.09.12. ט. במסגרת הדיון שהתקיים במועד הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יבדוק הנתבע את חישובי התובע שיומצאו לו וזאת מתוך שאיפה שלאחר מכן יוכלו הצדדים להיפגש כדי להגיע להסכמה לגבי החישוב הנכון, כאשר ובמידה ולא ישכילו להגיע לחישוב מוסכם, יחקרו עורכי תעודות הציבור. יש לציין, כי התובע ויתר על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו לאחר שהתברר כי לא יהיה בתצהירים שכאלו כדי לתרום להבהרת הסוגיה העומדת בבסיס המחלוקת. י. הואיל והצדדים לא הגיעו לידי הסכמה ביחס לחישובים הנטענים, התקיימה, ביום 05.03.13, ישיבה, במהלכה, נחקרו עורכי תעודות הציבור - מר מוריס עואבדה ומר מועלם מישל על תוכן אותן תעודות. בסוף הדיון, ניתנה לצדדים שהות נוספת לבוא בדברים המטרה להגיע להסכמות. יא. בהודעתו מיום 02.05.13, הודיע ב"כ התובע, כי הצדדים לא הגיע לידי הסכמה ולכן קצב להם ביה"ד מועדים לשם הגשת סיכומיהם אשר הוגשו בהמשך (התובע - ביום 09.06.13 והנתבע ביום 04.07.13). 6. השאלה שבמחלוקת השאלה העומדת להכרעתנו, במסגרת הליך זה, מתייחסת לדרך בה ערך הנתבע את חישוביו עת קיזז מסכום גמלת הנכות מעבודה ששולמה לתובע באופן רטרואקטיבי, את גמלת הנכות הכללית ששולמה לו לאורך שנים. התובע טען, במסגרת סיכומיו, כי מגרסאות עורכי תעודות הציבור בחקירותיהם, לפני בית הדין, עולה כי הנתבע שגה בהתייחסותו למקרה של התובע, באופן שהנתבע לא היה מחוייב לבצע קיזוז מהגמלאות להן זכאי התובע לאחר שהסטטוס שלו התהפך מנכות כללית לנכות נפגע בעבודה עם נכות בשיעור של 100% לצמיתות (סעיפים 54 עד 58 לסיכומים). לגישתו, סעיף החוק שאוזכר על ידי מר עואבדה בחקירתו נוקט בלשון של שיקול דעת של הנתבע לבצע את הקיזוז, היינו שלנתבע שיקול דעת אם להפעיל את סעיף החוק אם לאו. על כן, באם הנתבע היה מפעיל שיקול דעת סביר, נכון ואמיתי ומתחשב בנסיבותיו של התובע, הרי שלא היה מבצע את הקיזוז. לחלופין נטען, שהיה על הנתבע להפעיל שיקול דעת סביר בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולקבוע כי, לכל היותר, יש לקזז 50% משווי גמלאות הנכות הכללית (סעיף 59 לסיכומים). כמו כן נטען, כי הנתבע נמנע מלפרט השיקולים המנחים במקרה של ביצוע הקיזוז, וכי העדים לא התייחסו, בתעודות עובד הציבור, לאותם שיקולים. כאשר, בענין זה, ציין התובע כי - מניעת הבאת ראיות בהקשר זה פועל לרעת הנתבע (סעיפים 60 עד 62 לסיכומים). מנגד, עמד הנתבע, בסיכומיו, על עמדתו, לפיה, הקיזוז בוצע כדין מאחר והתובע לא היה אמור לקבל כפל קצבאות (קצבת נכות כללית וקצבת נכות מעבודה). לגישתו, למעשה אין המדובר בקיזוז קצבאות אלא בהתחשבנות מול התובע על הקצבאות אשר התקבלו לידיו, הואיל ובחר, באופן רטרואקטיבי, לקבל את קצבת הנכות מעבודה. כמו כן נטען, כי עובדי הציבור נחקרו בחקירה נגדית על האמור בתעודות עובד הציבור ועדותם לא נסתרה, כאשר, התובע אף לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לסתור את האמור בתעודות עובד הציבור ולא הציג חישוב נגדי. הנתבע ציין כי לא היה בחוות דעת האקטואר כדי לסייע בפתרון המחלוקת וזאת בין היתר, לנוכח העובדה שאין בה שום חישוב להפרשי גמלאות. וכאשר כל שניתן ללמוד מאותה חוות דעת שמגיע לתובע הפרשי גמלאות בסך של 185,000 ₪ כאשר התובע קיבל מהנתבע, הפרשים בסכום גבוה יותר מסכום זה. בנוסף נטען, כי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו חל על גמלה המשולמת לפי חוק הביטוח הלאומי, ולכן יש לדחות את כל טענות התובע בעניין זה. כמן כן הפנה הנתבע לכך, שלאחר שמיעת הראיות וטיעוני התובע ביחס לחוסר השוויוניות בהצמדות שבוצעו, נערך חישוב מחודש ממנו עלה כי התובע זכאי לסכום כסף של 35,058 ₪, סכום אותו נכון היה הנתבע לשלם ובכל זאת התעקש התובע כי מגיע לו סכום הגבוה בשיעור של פי 10. 7. דיון והכרעה לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח את טענתו בדבר חישוב הגמלאות הנטענות. התובע לא הציג לפנינו כל נתונים חשבונאיים ברורים לעניין החישובים הנטענים על ידו, כשמנגד, הציג הנתבע טבלאות חישובי הפרשי הצמדה בגין תשלומים ששולמו לתובע בתקופה הרלוונטית. טיעוני התובע בהקשר זה לקו אף בחוסר דיוק ואי עקביות (בסעיפים 10 ו - 14 לכתב התביעה נטען, כי הנתבע חישב את גמלאות הנכות מעבודה בשערוך של 12% ואילו גמלאות הנכות הכללית שוערכו בשיעור של 90%. בסעיף 4 להודעתו לבית הדין מיום 30.01.11, טען התובע כי חוב הנכות הכללית שוערך בשיעור של 30%. בסעיף 12 להודעתו לבית הדין מיום 17.11.11, הוא טען כי הנתבע שיערך את סכומי הנכות הכללית שקוזזו בשיעור של 35% ואילו שיעורי הכספים ששולמו בגין הנכות מעבודה שוערכו בשיעור של 20%, טיעון אחרון זה עלה גם במסגרת סעיפים 41-42 לסיכומים). כאן יש לציין, כי ב"כ התובע משתמש בחלק מטיעוניו במילים של הוספת "ריבית", ואולם נראה כי כוונתו למונח "הצמדה" על הערכים הנומינאלים של הסכומים שהשתלמו לתובע. בנקודה זו יודגש כי בתיקון 19 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), שתחילתו ביום 1.6.98, הוספה הוראת סעיף 297א' לחוק. הוראה זו קובעת כי גמלה המשולמת באיחור תשולם בצירוף הצמדה. עוד נקבע כי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, לא יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה. בשל כך, מקובלים עלינו טענות הנתבע, באשר לכך שהתובע לא הביא כל ראיה שיש בה לסתור את הנתונים החישוביים שהובאו במסגרת תעודות עובדי הציבור וגם לא הציג כל חישוב נגדי וכן באשר לכך שהתובע לא הוכיח כי האופן בו ערך הנתבע את הקיזוז היה שלא כדין. עורכי תעודות עובד הציבור, מר עואבדה ומר מועלם, נחקרו בחקירה נגדית במסגרת דיון ההוכחות, ועדותם הייתה עקבית ולא היה בה שום סתירות או סממנים כלשהם ביחס לחוסר הגינות או ביחס לשגיאות כלשהן מטעם הנתבע בהתייחסותו למקרה של התובע או בעריכת החישובים המתבקשים בנסיבות העניין. מר עואבדה הסביר במסגרת הדיון כי "מדובר בחישובים בתוך המערכת ולא חישובים ידניים. האסמכתאות החוקית לכל החישובים היא בסעיף 315(3) לחוק הביטוח הלאומי שהמוסד רשאי לנכות בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום. כשהסעיף מתייחס לתשלום ששולם ע"י המוסד בטעות. ומכאן האסמכתא להצמיד חובות של תובעים" (עמ' 7 שורות 24-27 ועמ' 8 שורות 1-2 לפרוטוקול), ובהמשך הסביר מר עואבדה כי חישובי ההצמדות נערכו בהתאם לשני סעיפי חוק שונים, ובלשונו: "ש. אתה מסכים איתי שמנגנון ההצמדה של הסכום שנזכר בסעיף 3 לתע"צ שונה ממנגנון ההצמדה של הסכום שנזכר בסעיף 6 לתע"צ? ת. אתה מתכוון להצמדה לזכות והצמדה לחובה? ש. כן. ת. מדובר בחישובי הצמדה מכח שני סעיפי חוק שונים. קצבת נכות מהעבודה מעודכנת בהתאם לסעיף 110 לחוק, להלן: "הצמדה למדד". קצבת נכות כללית הפכה כחוב ולכן התייחסנו בחישוב ההצמדה לסעיף 315(3). יש שוני בין שני הסעיפים ועל כן הצמדת החוב שונה מהצמדת הקצבה". ש. כשאתה אומר שהצמדת החוב שונה הכוונה שלך שהצמדת החוב בשיעור גבוה יותר מהצמדת הקצבה? ת. בשתי שיטות החישוב ההצמדה בנויה על התוספת של השכר הממוצע במשק. השוני שבהצמדת הקצבאות, המדד משתנה בכל 1 לינואר כאשר בהצמדת החובות זה משתנה לפי חודש, הכוונה כל חודש" (עמ' 8 שורות 19-26 ועמ' 9 שורות 1-5 לפרוטוקול). בהתאם לאמור, אפוא, איננו מקבלים את טענות ב"כ התובע, באשר לפיהן גרסאות עורכי תעודות עובדי הציבור נמצאה "שגיאה טוטאלית בהתייחסותו למקרה של התובע", ועל כן הנתבע "אינו מחויב לבצע קיזוז מהגמלאות להן זכאי התובע לאחר שהסטאטוס שלו התהפך במוסד לביטוח לאומי מנכה בנכות כללית לנפגע בעבודה עם נכות מלאה בשיעור של 100% לצמיתות" (סעיפים 53 ו - 55 לסיכומים). במסגרת תביעתו לא חלק התובע, כאמור לעיל, על כך שאינו זכאי לכפל גמלאות (גמלה בגין נכות כללית וגמלה בגין נכות מעבודה, וראה לעניין זה סעיף 320 לחוק המסדיר את סוגיית גמלאות הכפל וכן גמלאות הבחירה). התובע אף ציין כי פעולת קיזוז כספי גמלת הנכות הכללית ששולמה בתקופה החופפת בוצעה "בצדק" (עמ' 1 שורות 10-13 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.10, סעיפים 9 ו - 10 להודעת התובע מיום 17.11.11 וסעיף 36 לסיכומים). טענות התובע שהן דבר והיפוכו, אינן מקובלות עלינו, אף לא בנסיבות העניין. אומנם סעיף 315 לחוק נוקט במונח "רשאי", אולם וודאי שניכוי הסכומים ששולמו לתובע בתקופה החופפת בוצע כדין ומכוח הוראה מפורשת בחוק (סעיף 320 לחוק). לטענת ב"כ התובע על כך שבנסיבות העניין היה על הנתבע להסתפק בביצוע קיזוז בשיעור של 50% משווי גמלאות הנכות הכללית, אין על מה שתסמוך כהלכה ואין היא מקובלת עלינו, בוודאי לא מקום שהתובע אינו זכאי, בהתאם להוראות הדין לכפל קצבאות, כל שכן מקום שהוא, בעצמו, בחר את קצבת הנכות מעבודה שממנה קוזזו סכומי הכסף ששולמו בגין קצבת הנכות הכללית בתקופה החופפת. לנוכח האמור לעיל, מקובלים עלינו טענות הנתבע, כי למעשה אין המדובר בקיזוז קצבאות אלא בניכוי סכומי קצבאות ששולמו בעד פרק זמן אחד, זאת ומאחר והתובע בחר באופן רטרואקטיבי לקבל את קצבת הנכות בעבודה (סעיף 6 לסיכומי הנתבע). זאת ועוד - התובע סמך את תביעתו על חוות דעת אקטוארית. אולם מעבר לכך שאותה חוות דעת לא נערכה לצורך הדיון בעניינינו ואף אין בה כל פירוט או דיון ברור ביחס לנתונים החשבונאים המתבקשים בעניינינו, הרי שעיון בה מעלה כי האקטואר ערך חישוב חשבונאי גרידא, ובהתאם העריך כי "קצבאות נכות מעבודה כולל פיצוי הלנה ובניכוי קצבאות נכות כללית ששולמו לתקופות מ - 4.9.92 עד 31.1.93 ומ- 12.4.94 עד 31.8.2009 כשהן משוערכות ל - 31.8.2009 (נומינלי שולם 293,660 ₪) - 306,951 ₪". הוסיף האקטואר בחוות דעתו והעריך כי בנוסף לאותו סכום ששולם (306,951 ₪) היה צריך לשלם לנפגע "עוד כ - 185,000 ₪ הפרשים בין קצבאות נכות מעבודה לקצבאות נכות כללית לתקופה שעד 31.1.2009". אולם התובע התעלם לחלוטין מכך שכאשר מחברים את שני הסכומים הנ"ל (306,951 ₪ + 185,000 ₪ = 491,951 ₪), מגיעים כמעט לסכום ששולם לו על ידי הנתבע. שהרי בהתאם לנתונים שהוצגו, ושביחס אליהם לא היתה מחלוקת - שולם לתובע סכום של 407,500 ₪ (ראה סעיף 16 לכתב התביעה ותעודות עובדי הציבור). בנוסף לאותו סכום, הנתבע ערך חישוב מחודש ובהתאם החליט לשלם לתובע סך של 35,058 ₪ (סעיף 17 לסיכומי הנתבע), היינו שלתובע שולמו סך של 442,558 ₪. לאותו סכום יש להוסיף את הסכומים ששולמו לתובע, בתקופה החופפת, בגין קצבת שירותים מיוחדים, ואשר ככל הנראה קוזזה מקצבת הנכות מעבודה (וראה סעיף 1 שבפרק "הערות" לחוות דעת האקטואר). 8. לסיכום אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל ובשים לב לכך שטענות התובע ביחס לאופן בו בוצע קיזוז הקצבאות לא בוססו כראוי, לא נתמכו בתשתית ראייתית מתאימה וגם לא בחישוב שיעיד כיצד הגיע לסכומים אותם הוא מבקש לפסוק לו, הרינו קובעים שלא טעה הנתבע באופן בו ערך הנתבע את חישוביו ובאופן בו קיזז מקצבת הנכות מעבודה את קצבת הנכות הכללית ולכן הרינו נותנים בזאת תוקף של פסק דין לאמור בסעיף 17 לסיכומי הנתבע וקובעים כי ככל שעדיין לא שילם הנתבע לתובע את הסכום האמור בסעיף זה, עליו לעשות זאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא יעשה כן, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סוף דבר - מעבר לסכום שציין הנתבע במסגרת סעיף 17 לסיכומיו, איננו מחייבים אותו לשלם לתובע דבר, בגין תביעתו. 9. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ולמרות ששקלנו לחייב את התובע בהוצאות, בשל מחדליו הרבים ביישום החלטת בית הדין ובשל בזבוז הזמן והמשאבים שנגרמו עת התעקש על עמדתו, למרות שלא ביסס אותה, החלטנו, לנהוג עימו לפנים משורת הדין ולא לעשות צו להוצאות. 10. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום מיום שיומצא להם פסק הדין.נכות כלליתרטרואקטיביותקיזוזנכות