החזר כספים ששולמו לעובד בטעות ללא חתימה על כתב ויתור להלן עובדות המקרה: 1. התובע עבד אצל הנתבעת כטכנולוג ייצור ופיתוח החל מיום 15.8.85 ועד ליום 31.12.08, מועד פיטוריו. 2. עקב המשבר בענף הטכסטיל בארץ ובפעילות הנתבעת, הוחלט בשנת 2007-2008 על סגירת מפעל הבדים בכרמיאל ופיטורי רוב העובדים, והעתקת ייצור הבדים למצרים. 3. ביום 27.5.07 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים וועד העובדים מרחב כרמיאל גליל (להלן: ההסכם הקיבוצי משנת 2007), בעקבות החלטת הנתבעת על צמצום מצבת כח אדם ופיטורי 600 עובדים שאינם מנהלים. מטרת ההסכם הייתה להסדיר את תנאי הפיטורים של העובדים שאינם מנהלים, למעט רשימה קצרה של 10 מנהלים בדרג 4 בלבד מתוך כ- 160 מנהלים בדרג 1-4, שעבדו אז במפעל בכרמיאל, לגביהם נקבע כי, באופן חריג, הוראות ההסכם הקיבוצי יחולו עליהם. 4. עם העתקת מפעל ייצור הבדים למצרים החל התובע לעבוד לסירוגין, שבועיים כטכנולוג פיתוח בדים במפעל בכרמיאל ושבועיים כטכנולוג ייצור במפעל במצרים. 5. הנתבעת טוענת, כי לקראת סוף שנת 2008 לא הייתה הצדקה להמשך העסקתו של התובע במחלקת פיתוח בדים בכרמיאל, ועל מנת להימנע מפיטורי התובע הוצע לו לעבור לעבוד כטכנולוג ייצור במצרים באופן מלא, אולם התובע סירב להצעה בטענה שמשפחתו ומרכז חייו בישראל. 6. התובע מנגד טוען כי, לא הוצע לו לעבור לעבוד באופן מלא במצרים והוחלט על פיטוריו מטעמים לא ענייניים ובחוסר תום לב, שכן לא היה כל טעם ממשי בפיטוריו, ובניגוד לטענת הנתבעת, תפקידו לא בוטל אלא אויש ע"י עובד אחר בשם אחמד אדעיף. 7. בתאריך 17.12.08 נערך לתובע שימוע בפני גב' אסתי מעוז המנהלת הישירה של התובע, וסמנכ"ל משאבי אנוש של הנתבעת מר מוטי פיירמן. 8. בתאריך 22.12.08 הודיעה הנתבעת לתובע על סיום העסקתו החל מיום 31.12.08. 9. עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, שולמו לתובע, למעט פיצויי הפיטורים, מענק הסתגלות בשיעור של 6 משכורות בסך של 111,498 ₪, מענק מיוחד בסך של 100,000 ₪, זכות להמשיך להשתמש ברכב ובטלפון הנייד שהועמדו לרשותו ע"י הנתבעת בתקופת העסקתו למשך 4 חודשים נוספים על חשבון הנתבעת, וכן מימון בסך של 5,500 ₪ לסיוע מקצועי במציאת עבודה במכון "הדר". טענות התובע - 10. התובע פוטר כשהוא בן 62 משיקולים לא ענייניים ובחוסר תום לב, ותפקידו נמסר לעובד שחנך, צעיר ממנו ובעל ותק וניסיון נמוכים משל התובע. 11. פרוטוקול השימוע סותר את טענת הנתבעת כי הוצע לתובע לעבוד באופן מלא במצרים והוא סירב לכך. 12. עובד אחר בשם אחמד אדעיף קיבל את תפקידו של התובע. אחמד עבד כטכנולוג ייצור וגרם להפחתה בפועל של נסיעות התובע למצרים בתקופה הסמוכה לפיטורי התובע, כמו כן, עבודות פיתוח נמסרו לטכנולוג ייצור שלא עבד קודם לכן בפיתוח בדים. 13. אף אם סיבת הפיטורים הייתה צמצומים הנתבעת לא התחשבה בגילו של התובע, במקצועו הייחודי, בניסיון המקצועי ובוותקו הרב לעומת טכנולוגים שנשארו בעבודה. 14. אף לו התפקיד של התובע היה מבוטל, יכלה הנתבעת לשלב את התובע בתפקידים אחרים חלף פיטוריו. 15. התובע עבד כטכנולוג פיתוח ולא ייצור, כטענת הנתבעת. 16. במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2007 ניתנה לקבוצה חריגה של 10 עובדים בדרג 4, דרגתו של התובע, תנאי פרישה גבוהים בהרבה מאלו שניתנו לתובע. כך לדוגמא, העובדים קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור של 175.22%. 17. התובע הועסק בדרג 4, ולא דרג 3 כטענת הנתבעת. בהתאם לחוק הודעה לעובד יש להודיע לעובד על שינוי בדירוג ובדרגה, דבר שלא נעשה בעניינו של התובע. כן, לא מופיעה כל אסמכתא בתלוש השכר לדירוגו של התובע בדרג 3. 18. טענת הנתבעת, כי הוחלט לאחר מו"מ להחריג את 10 המנהלים ברשימה כיוון שהועברו לדרגת מנהלים רק בסמוך לפני חתימת ההסכם הקיבוצי, נסתרה ע"י העדים מטעמה והנתבעת לא הביאה כל אסמכתא לכך. 19. הנתבעת לא הייתה רשאית להפלות בין קבוצת עובדים שאין כל הבחנה עניינית ביניהם, ועל כן, התובע טוען כי הוא זכאי לקבל את התנאים המטיבים שקיבלו העובדים ברשימת החריגים. ההסכם הקיבוצי מפלה לרעה את התובע. 20. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור נוסף של 75.22% בסך של 326,797 ₪ בניכוי המענק המיוחד שקיבל בסך של 100,000 ₪. היינו, התובע זכאי בגין רכיב זה לסך של 226,797 ₪. 21. הליך פיטורי התובע בוצע שלא כדין ובחוסר תום לב. תפקידו של התובע אויש ע"י עובד כבן 40 ובעל ותק נמוך ממנו. כמו כן, לאחר פיטורי התובע הוחזר לעבודה בפיתוח טכנולוג נוסף בתחום האשפרה שפוטר זה מכבר, מבלי שניתנה לתובע אפשרות לקבל את התפקיד למרות ניסיונו הרב בתחום. לפיכך, התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש בשיעור של 12 משכורות בסך של 222,996 ₪. 22. באשר לתביעה שכנגד - הנתבעת אינה זכאית להשבת התשלומים ששולמו לתובע לאחר סיום יחסי העבודה. הנתבעת שילמה לתובע את התשלומים למרות שהתובע הודיע כי אין בכוונתו לחתום על כתב וויתור. על כן, הנתבעת למעשה ויתרה בהתנהגותה על התנאי המפורט במכתב הפיטורים באשר למענק ההסתגלות. 23. התשלומים הנתבעים שולמו לעובדים רבים של הנתבעת, ולפיכך התובע זכאי להם גם מכוח נוהג, ואין המדובר בתשלומים לפנים משורת הדין. 24. בהתאם למכתב הפיטורים תשלום המענק המיוחד, הוצאות שימוש בטלפון וברכב והליווי במכון הדר, לא הותנו בחתימה על כתב וויתור. 25. אף לו היה התובע חותם על כתב הויתור ממילא אין תוקף לויתורו על זכויות המגיעות לו, לאור טענת ההפליה שהעלה. טענות הנתבעת: 26. פיטורי התובע נבעו כתוצאה ממשבר חמור בענף הטקסטיל שכתוצאה ממנו נסגר מפעל הייצור ופוטרו מאות עובדים. פיטוריו של התובע אינם קשורים לגילו. הפיטורים היו מנימוקים ענייניים, ודי בכך בכדי לדחות את תביעת התובע בנוגע להפליה מחמת גיל. 27. התובע היה טכנולוג ייצור ולא טכנולוג פיתוח. כבר בתחילת 2008 עקב סגירת מפעל הייצור, לא היה צורך בהמשך העסקתו של התובע, אולם בכדי להימנע מפיטוריו, הנתבעת העבירה את התובע לעבוד מחצית מהזמן כטכנולוג פיתוח בישראל ומחצית מהזמן כטכנולוג ייצור במצרים. 28. לקראת סוף 2008 כבר לא הייתה הצדקה להמשיך ולהעסיק את התובע כטכנולוג פיתוח בישראל, והוצע לו בישיבת השימוע לעבור לעבוד באופן מלא כטכנולוג ייצור במצרים, אולם התובע סירב. 29. אף עובד לא החליף את התובע בתפקידו, לרבות לא אחמד אדעיף. החל מחודש יוני 2008, חצי שנה לפני פיטורי התובע, ועד חודש מאי 2010 אחמד עבד רק במצרים למעט תקופה קצרה של 3 חודשים. בחודש 7/10 חזר אחמד לעבוד בארץ בחטיבה אחרת ובתפקיד אחר מהחטיבה והתפקיד של התובע, אך אין ולא יכול להיות קשר בין פיטורי התובע בחודש 12/08 לבין החלטות מחלקת כ"א מחודש 7/10. הדבר נכון גם לגבי שני עובדים אחרים בתפקידים אחרים ובשכר נמוך משכרו של התובע שהוחזרו לעבודה למעלה משנה לאחר פיטורי התובע. אין בסיס משפטי לדרישת התובע להעניק לו "זכות ראשונים" לכל תפקיד שמתפנה אצל הנתבעת. 30. בישיבת השימוע הוסברו לתובע הסיבות לפיטורים, הוצעה לתובע חלופת פיטורים לה סירב וניתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו. גם אם פרוטוקול השימוע אינו משקף ב- 100% את הדברים שנאמרו, אין הדבר מוכיח פיטורים מחמת גיל או משיקולים לא ענייניים. הוכח ללא ספק כי פיטורי התובע היו כדין. 31. ההסכם הקיבוצי אינו חל על מנהלים למעט רשימת החריגים, ששמו של התובע אינו נכלל בה. ביה"ד לא יתערב בתוכנם ובהיקפם של הסכמים קיבוציים אלא במקרים נדירים וחריגים, בהם הוכחה פגיעה קיצונית בזכויות חוקתיות. 32. ההסכם אינו חל על כ- 150 מנהלים, מתוכם כ- 60 מנהלים בדרג 4. התובע קיבל עם סיום העסקתו תשלומים מפליגים, אותם לא קיבלו מי שנכללו בהסכם הקיבוצי. התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענת ההפליה. 33. הרקע לדרישת ההסתדרות להחיל את ההסכם הקיבוצי גם על מס' מצומצם של מנהלים היתה שאותם מנהלים הועברו לדרג 4 בסמוך לפני חתימת ההסכם, לעומת התובע שמונה למנהל 11 שנים קודם לחתימת ההסכם. כמו כן, הרוב המוחלט של המנהלים ברשימה היו בסכנת פיטורים מיידית, מאחר ועבדו בחטיבות שהיה צפי באותה עת שהצמצומים בהם יהיו חריפים יותר 34. כמו כן, במועד הרלוונטי היה התובע מנהל דרג 3 - התובע קיבל סוג רכב יקר יותר ושכרו היה גבוה יותר, מאשר המנהלים ברשימה מדרג 4. 35. רשימת החריגים הורכבה ע"י ההסתדרות, ללא התערבות של הנתבעת, ורק לאחר מו"מ בין הצדדים, הסכימה הנתבעת לרשימת החריגים. בנסיבות אלו ככל שלתובע טענות בשל אי הכללתו ברשימה עליו להפנותן להסתדרות. ככל שלתובע היו טרוניות בנוגע לרשימת החריגים היה עליו להעלותן בזמן אמת, קודם לחתימת ההסכם או מיד לאחר שנודע לו עליו. התובע העלה טענותיו בעניין כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם בחודש 1/09, לפיכך גם לנוכח השיהוי מן הדין לדחות את הטענות. 36. לתובע שולמו סכומי כסף לפנים משורת הדין - מענק הסתגלות בסך של 111,498 ₪, מענק מיוחד בסך של 100,000 ₪, שווי רכב בסך של 3,400 ₪ לחודש וטלפון בסך של 150 ₪ לחודש במשך 4 חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים בסך כולל של 14,200 ₪, ועלות סיוע מקצועי במכון הדר בסך של 5,500 ₪. 37. התובע לא הוכיח כי מדובר בנוהג המחייב את הנתבעת ובטל ללא חתימה על כתב וויתור. 38. התובע היה מודע, כי תשלום הסכומים לפנים משורת הדין היה מותנה בחתימה על כתב ויתור. מר פיירמן הנחה את הנהלת החשבונות בנתבעת שלא לשלם לתובע את המענקים אלא אם יחתום על כתב ויתור. רק כעבור שנה ממועד פיטוריו, ולאחר שהתובע ניצל את חלוף הזמן, שוחררו המענקים בטעות. 39. קבלת תשלום בטעות מהווה עשיית עושר ולא במשפט, והנתבעת זכאית להשבת התשלומים. אם התובע היה חותם על כתב הויתור עצם הגשת התביעה דנן הייתה מקנה לנתבעת זכות לדרוש את השבת הסכומים ששולמו לפנים משורת הדין. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 40. התובע טוען, כי פוטר מפאת גילו ומשיקולים לא ענייניים. 41. אין ספק, ואף התובע הודה בכך בעדותו, כי חל משבר חמור בענף הטכסטיל בכלל ובנתבעת בפרט, אשר חייב את הנתבעת בנקיטת צעדים להתייעלות, וביניהם סגירת מפעל הייצור בארץ ופיטורי מאות עובדים. (ראה פרוטוקול דיון מיום 16.10.12 עמ' 5) התובע אף הודה, כי במסגרת הצמצומים פוטר טכנולוג נוסף בשם נפתלי אבלסון, אשר היה במועד הרלוונטי כבן 60, הפרש של כשנתיים בלבד מגילו של התובע במועד פיטוריו, שהיה בן 62. (שם, עמ' 6) 42. התובע טען כי עבד בארץ, עד למועד סגירת מפעל הייצור בשנת 2008, כטכנולוג פיתוח. אולם, בעדותו העיד התובע תחילה כי עבד כטכנולוג ייצור ופיתוח, ולאחר מכן, טען כי עבד כטכנולוג ייצור עד אמצע שנת 2008. (שם, עמ' 6). היינו, עדותו של התובע, אשר סותרת את טענותיו בכתבי בי-דין ובתצהירו, תואמת את גרסת הנתבעת, כי התובע עבד בארץ כטכנולוג ייצור, אולם לאחר סגירת מפעל הייצור בכרמיאל, העתקתו למצרים ופיטורי מאות עובדים בתחילת שנת 2008, ובשל רצונה של הנתבעת להימנע מפיטורי התובע, הוחלט שהתובע יעבור לעבוד לסירוגין כטכנולוג פיתוח בארץ וכטכנולוג ייצור במצרים. 43. התובע טען, כי הנתבעת לא הציעה לו לעבור לעבוד באופן מלא כטכנולוג ייצור במצרים. אולם בעדותו העיד התובע, כי הוצע לו לעבור לעבוד משרה מלאה כטכנולוג ייצור במצרים אולם הוא פסל זאת על הסף, מאחר ולטענתו לא ניתן להעתיק טכנולוגיות מהארץ לחו"ל, מבלי להיות גם בארץ, ועל כן, הסכים למודל עבודה של שבועיים בארץ ושבועיים בחו"ל. (שם, עמ' 8,10). התובע הוסיף והעיד כי ההצעה לעבוד משרה מלאה במצרים הוצעה לו בשנת 2007. (שם, עמ' 7) 44. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי מהראיות והעדויות בתיק זה לא הוכח שפיטורי התובע נבעו מפאת גילו ו/או בחוסר תום לב ומשיקולים לא ענייניים. 45. התובע עבד כטכנולוג ייצור במפעל הייצור של הנתבעת בכרמיאל. עקב משבר חמור בענף הטכסטיל בכלל ובנתבעת בפרט, נאלצה הנתבעת לסגור את מפעל הייצור בכרמיאל ולהעתיקו למצרים, תוך פיטורי מאות עובדים ומנהלים, וביניהם התובע, וטכנולוגים נוספים, לרבות מר אבלסון שהיה במועד פיטוריו כבן 60. ראוי אף להדגיש ולציין כי הנתבעת המשיכה והעסיקה טכנולוג פיתוח שהיה מבוגר יותר מהתובע, מר יהודה ברק שהיה אז כבן 68, אשר המשיך ועבד אצל הנתבעת עד למועד פרישתו בגיל 70, דבר המשמיט אף הוא את הבסיס לטענת התובע כי פוטר מפאת גילו. הנתבעת הציעה לתובע, לאחר סגירת מפעל הייצור בתחילת שנת 2008, לעבור לעבוד כטכנולוג פיתוח במשך שבועיים בארץ, וטכנולוג ייצור במשך שבועיים במצרים. התובע הסכים לכך, אולם, משהסתיים הצורך בהעסקתו של התובע כטכנולוג פיתוח בארץ, זומן התובע לשימוע אשר בסיומו הוחלט על פיטוריו בסוף חודש 12/08. 46. אין לקבל את טענת התובע, כי מר אדעיף החליפו בתפקידו. הנתבעת המציאה דו"חות נוכחות של מר אדעיף מהם עולה כי בחודשים יוני 2008 עד חודש 2/09, במשך 9 חודשים עבד מר אדעיף בהיקף של משרה מלאה במצרים, למעט חופשות שנתיות. כך גם מחודש יולי 2009 עד חודש 5/10 (במשך 11 חודשים) עבד מר אדעיף בהיקף של משרה מלאה במצרים. שהותו של מר אדעיף בחודשים 3/09 עד 5/09 בארץ, ובחודש יוני 2009 שהה במשך 13 ימים במצרים, כשסך הכל מדובר בתקופה של כ- 3.5 חודשים מתוך תקופה של שנתיים - אין בהם בכדי להעיד, כי מר אדעיף החליף את התובע בתפקידו. 47. כמו כן, תמוהה טענת התובע ל"זכות ראשונים" על כל משרה שהתפנתה אצל הנתבעת לאחר מועד פיטוריו. בידי הנתבעת הפררוגטיבה הניהולית לאחר מועד פיטורי התובע וסיום יחסי העבודה בין הצדדים, לקבל החלטות כאלה ואחרות בנוגע לקליטת עובדים חדשים ו/או שפוטרו למשרות שהתפנו, ואין כל מקור לחיוב הנתבעת להעסקתו מחדש של התובע למשרה מסוימת. 48. יחד עם זאת, אין כל אזכור בפרוטוקול השימוע שנערך לתובע לטענת הנתבעת, כי במהלך השימוע הוצעה לתובע חלופה לפיטוריו בעצם העסקתו בהיקף של משרה מלאה במצרים, הצעה לה, כביכול, סירב התובע, ועל כן הוחלט על פיטוריו. 49. מר פיירמן העיד, כי הוא עצמו תיעד את שיחת השימוע שנערכה לתובע ולטענתו לא כל הדברים שנאמרו בשימוע נרשמו בפרוטוקול. על כן, לא נרשמה ההצעה שהוצעה לתובע לעבור לעבוד באופן מלא במצרים. (ראה פרוטוקול דיון מיום 11.6.13 עמ' 3-4). טענתו זו של מר פיירמן תמוהה לחלוטין, בהתחשב בעדותו, כי הדברים שנאמרו בשימוע לגבי העבודה במצרים היו "המהות של הדיון בשימוע", וזאת בשל רצונה של הנתבעת לא לפטר את התובע. (שם, עמ' 3) מר פיירמן עוד הוסיף והעיד, כי נאמר לתובע שבמידה ולא יסכים להצעה לעבור לעבוד במשרה מלאה במצרים תאלץ הנתבעת לפטרו. 50. פרוטוקול השימוע צריך לשקף את המציאות. אף אם לא נרשמו כל הדברים שנאמרו ע"י מי מהנוכחים בישיבת השימוע שנערכה לתובע, הרי שמן הראוי היה לציין את המהות והעיקר של הליך השימוע, כטענת הנתבעת, כי הוצעה לתובע חלופה לפיטוריו, אולם הוא סירב לה, ועל כן לא נותר אלא לפטרו. 51. מפרוטוקול השימוע כפי שנכתב עולה כי, הסיבה לפיטורי התובע הינה שינוי בצרכי הנתבעת והיעדר הצורך בהמשך העסקתו של התובע, וכך נכתב בפרוטוקול - "ניסינו לחלק את התפקיד לשבועיים בארץ ושבועיים במצריים כאשר בארץ בתחום פיתוח בדים כבר אין מה לעשות. כרגע במצרים ניתן להסתדר ללא הפונקציה של יוסי...הצרכים של החברה השתנו לחלוטין והחברה היא לא אותה חברה והצרכים שיוסי מילא אינם קיימים". דהיינו, לא צוין בפרוטוקול דבר וחצי דבר באשר להצעה שהוצעה לתובע לעבוד במצרים, ואף חשוב מכך, כי התובע כביכול סירב להצעה הנ"ל. 52. לתיעוד הליך השימוע חשיבות רבה, על מנת שניתן יהיה להתחקות אחר הלך המחשבות והשיקולים שהובילו לפיטורים של עובד. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בפס"ד ע"ע 1290/02 מדינת ישראל - אלי שדה, עבודה ארצי, כרך לג (99), 36 להלן: "העדרו של תיעוד הליכי קבלת ההחלטה, על כל גלגוליהם, כמו גם העדר הנמקה, מעמיד את הביקורת השיפוטית בפני "השורה התחתונה" בלבד של ההחלטה מושא הדיון. מה גם, שאל מול החלטה "סתומה" ומרוקנת מתוכן, עשויה להישמע ביתר שאת טענתו של הנפגע, בדבר שיקולים זרים בהם נגועה ההחלטה שהתקבלה בעניינו". 53. במקרה דנן, אמנם לא ניתן לקבוע כי החלטת הנתבעת לפטר את התובע נבעה משיקולים זרים, וכי לא פורטו בפרוטוקול השימוע הסיבות לפיטורים (צמצומים והיעדר הצורך בהמשך העסקתו של התובע כטכנולוג פיתוח בארץ). אולם, פרוטוקול השימוע הינו חלקי ולא מושלם. בפרוטוקול השימוע צוין, כי יש כוונה לסיים את העסקתו של התובע, והשיקולים שהובילו לכך כאמור, אך חסרים בו דברים מהותיים, וביניהם הצעת הנתבעת לתובע לעבוד באופן מלא במצרים או שתאלץ לסיים את העסקתו וסירובו של התובע להצעה. בניגוד לטענת הנתבעת, העובדה כי מצוין בפרוטוקול שהתובע חושב כי יש מקום להמשיך ולהעסיקו במודל של שבועיים בארץ ושבועיים במצריים, אין בה בכדי להעיד כי הוצע לתובע לעבוד בהיקף של משרה מלאה במצריים והוא סירב לכך, שכן התובע יכול היה לומר דברים אלו אף בתגובה לטענות הנתבעת כי אין עוד צורך בהמשך העסקתו כטכנולוג פיתוח בארץ. 54. לפיכך אנו קובעים כי, לא נערך לתובע שימוע כהלכתו ונפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין בהליך פיטוריו. 55. לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשיעור של 4 משכורות בסך של 74,332 ₪ (18,583 ₪ שכר חודשי * 4 חודשים). 56. באשר לטענת התובע, כי הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים, מאחר ויש להחיל עליו את ההסכם הקיבוצי משנת 2007, הרי שדין טענה זו להידחות בזאת מהנימוקים שיפורטו בהמשך. 57. אין מחלוקת, כי רשימת 10 המנהלים עליהם הוחלט להחיל באופן חריג את ההסכם הקיבוצי משנת 2007, היו כולם בדרג 4. 58. התובע טען להפלייתו לרעה לעומת 10 המנהלים ברשימה החריגה הנ"ל, מאחר ואף הוא היה מנהל בדרג 4. 59. הנתבעת המציאה לביה"ד מסמך פנימי ממערכת השכר בה מצוין כי דירוג התובע הינו דרג 3. התובע קיבל מהנתבעת רכב מסוג טויוטה קורולה שהינו ברמה גבוהה יותר מהרכבים שניתנו למנהלים בדרג 4. גם מר רן רהב, אשר עבד בנתבעת עד אמצע שנת 2008 כמנהל בדרג 3 קיבל מהנתבעת רכב מסוג טויוטה קורולה. 60. כמו כן, הנתבעת המציאה לבית הדין את תלושי שכרם של 10 המנהלים ברשימה החריגה נכון לחודש 5/07, מהם עולה כי שכר עבודתם היה נמוך משכרו של התובע בתקופה זו, דבר נוסף שיש בו בכדי להעיד כי התובע היה מנהל בדרג גבוה יותר מדרג המנהלים ברשימה החריגה. 61. התובע לא השכיל להראות מהו המקור החוקי אשר לטענתו חייב את הנתבעת לציין בתלושי השכר ו/או להודיע לתובע על השינוי בדרגתו מדרג 4 לדרג 3, שכן הדירוג לא נקבע מכוח הסכם קיבוצי, אלא מדובר בדירוג פנימי של הנתבעת, אשר חילקה את המנהלים ל - 4 דרגים, החל מדרג 4 שכלל את המנהלים הזוטרים, ועד לדרג 1, שכלל את המנהלים הבכירים ביותר. 62. לפיכך, אנו קובעים כי התובע היה מנהל בדרג 3 עוד בטרם חתימת ההסכם הקיבוצי בשנת 2007. על כן, דין טענתו להפליה להידחות בזאת, שכן אין המדובר ביחס שונה אל שווים אלא ביחס שונה אל שונים. 63. בנוסף, גב' אמנוני, אשר משמשת כיו"ר ועד העובדים של הנתבעת, והייתה מעורבת במו"מ שקדם לחתימת ההסכם הקיבוצי בשנת 2007, הצהירה והעידה, כי הרוב המוחלט של המנהלים ברשימה החריגה "צמחו מרצפת הייצור", הועברו לדרגת מנהלים בסמוך לפני חתימת ההסכם הקיבוצי והיו בסכנת פיטורים בשל הצמצומים בחטיבות הייצור כמו חטיבת הגרביים והסנטוני. לפיכך, ההסתדרות וועד העובדים ביקשו להעניק לאותם מנהלים רשת ביטחון, ודרשו כי הם יכללו ברשימת החריגים שההסכם הקיבוצי יחול לגביהם. (ראה פרוטוקול דיון מיום 16.10.12 עמ' 17-18). 64. התובע לא הביא כל ראיה אשר יש בה בכדי לסתור את עדותה ותצהירה של גב' אמנוני בכל הנוגע לשיקולי ההסתדרות וועד העובדים בגיבוש הרשימה החריגה. העובדה, כי גב' וידאד עמאר הועברה לדרגה ניהולית כ- 3-4 שנים בטרם חתימת ההסכם הקיבוצי אינה סותרת את טענת גב' אמנוני כי גב' וידאד מונתה לתפקידה בסמוך לפני החתימה על ההסכם הקיבוצי. גב' אמנוני העידה, כי גב' וידאד התחילה להתקדם בעבודה מרצפת הייצור, עבדה קרוב לשלושים שנה במפעל, ומונתה למנהלת כ- 3-4 שנים לפני החתימה על ההסכם. זאת, בניגוד לתובע אשר מונה למנהל בדרג 4 כבר בשנת 1997, 10 שנים (!!!) לפני החתימה על ההסכם הקיבוצי. 65. יתרה מזאת, אין מחלוקת כי הרשימה החריגה גובשה ע"י ההסתדרות וועד העובדים, וכי לנתבעת לא הייתה כל מעורבות בקביעת השמות שנכללו ברשימה זו. באפשרות הנתבעת היה להסכים או לסרב לרשימה החריגה, ולאחר מו"מ עם ההסתדרות וועד העובדים הסכימה בסופו של דבר הנתבעת לרשימה החריגה והחלת ההסכם הקיבוצי על 10 המנהלים בדרג 4 המופיעים ברשימה. 66. לפיכך, צודקת הנתבעת בטענתה כי אם לתובע טענות כאלה ואחרות כנגד החלטת ההסתדרות וועד העובדים שלא להכלילו ברשימה החריגה, מן הראוי שיפנה בטרוניותיו אליהם ולא אל הנתבעת, אשר לא היה שותפה בקביעת שמות המנהלים שנכללו ברשימה. כמו כן, ההסכם נחתם כבר בחודש 5/07. על כן, על כן על התובע היה לפנות בטענותיו כנגד אי הכללתו ברשימה החריגה בסמוך לחתימת ההסכם הקיבוצי, ולא רק לאחר פיטוריו, כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם. 67. כבר נקבע בפסיקה כי ביה"ד ימנע מלהתערב בתוכנם של הסכמים קיבוציים שהינם פרי של מו"מ בין הצדדים, למעט במקרים נדירים וחריגים של פגיעה קיצונית בזכויות חוקתיות. (ראה לעניין זה - סקכ 51/09 "סאוט אלעאמל" נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה; דב"ע נ/ 3-196 מועצת העובדים של מפעלי ים המלח נ' נפתלי שרעבי ואח' , פד"ע ל 283). 68. אנו קובעים, כי המקרה דנן אינו מצדיק התערבות ביה"ד בתוכנו, לרבות ברשימת החריגים, אשר נקבעה ע"י ההסתדרות וועד העובדים משיקולים ענייניים. 69. התובע, כאמור, לא השכיל להוכיח טענתו להפלייתו לרעה, ואשר על כן, תביעת התובע להחלת ההסכם הקיבוצי משנת 2007 לגביו ותשלום הפרש פיצויי פיטורים בהתאם להוראות ההסכם - דינה להידחות בזאת. תביעה שכנגד - 70. אין ספק כי התובע לא הוכיח טענתו שתשלום הסכומים ששולמו לו בסיום יחסי העבודה בין הצדדים, וביניהם - מענק הסתגלות, מענק מיוחד, הוצאות רכב וטלפון למשך 4 חודשים וסיוע מקצועי במכון "הדר", היוו נוהג בנתבעת, ועל כן, דין טענתו זו - להידחות בזאת. 71. יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה טענתה, כי תשלום כל הסכומים ששולמו לתובע היו מותנים בחתימה על כתב ויתור. ממכתב של הנתבעת לתובע מיום 22.12.08, עולה כי רק מענק ההסתגלות מותנה בחתימה על כתב קבלה ושחרור. אולם, תשלום המענק המיוחד, שווי רכב וטלפון למשך 4 חודשים לאחר סיום יחסי עובד-מעביד וכן תשלום עבור סיוע מקצועי - לא הותנו עפ"י מכתב זה בחתימה על כתב ויתור. 72. התובע הודיע לנתבעת שאין בכוונתו לחתום על כתב ויתור, ומר פיירמן העיד כי היה עליו לשלוח מייל או מכתב להנהלת חשבונות שהתובע חייב לחתום על כתב ויתור בטרם תשלום הסכומים שסוכמו עימו, אולם, עם היוודע לו כי אין בכוונת התובע לחתום על כתב קבלה ושחרור לא הודיע להנהלת חשבונות דבר - "אם הייתי צריך לשלוח מכתב בנדון למנהלת מחלקת שכר, שהוא חייב לחתום על מכתב הוויתור וסילוק? אני משיב שכן. ...בסופו של דבר, התובע הודיע שהוא לא יחתום על כתב הקבלה וסילוק ואני קיבלתי את זה כמו שזה ולא הודעתי..." (ראה פרוטוקול דיון מיום 11.6.13 עמ' 8). 73. ממכתב הנתבעת מיום 22.12.08 ומעדותו של מר פיירמן עולה כי, הנתבעת למעשה, הסכימה לשלם לתובע את מענק ההסתגלות על אף העובדה, כי סירב לחתום על כתב קבלה ושחרור, ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה. יתר הסכומים ששולמו לתובע כאמור, לא הותנו בחתימה על כתב ויתור. 74. לפיכך, אנו קובעים כי דין התביעה שכנגד - להידחות בזאת. לסיכום - 75. על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשיעור של 4 משכורות בסך של 74,332 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסכום הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסה"ד ועד מועד התשלום בפועל. 76. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.מסמכיםהחזר כספיכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות