תביעה להכיר בפגיעה בעבודה וכן בתנאי העבודה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק

1. תביעה להכיר בפגיעה בעבודה וכן בתנאי העבודה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק: 2. תחילה הוגשה תביעה בעניין מיקרוטראומה. לאחר שזו נדחתה, הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה. במסגרת ישיבת קד"מ ביקש התובע ארכה צורך הגשת תביעה למל"ל בענין ארוע תאונתי. התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2011 ונדחתה אף היא. בעקבות זאת הוגש כתב תביעה מתוקן בו נדונו שתי התביעות. 3. נדון להלן בשתי הסוגיות שבמחלוקת, האחת - פגיעה בעבודה מחודש פברואר 2010. השניה - פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. 4. מיקרוטראומה בתצהיר התובע פירט את העבודות שבהן עבד מאז שחרורו מצה"ל: א. משנת 1972 עד 1982, הובלות ופריקה וטעינה של סחורה לחנויות מכולת, משקלים של 10 עד 40 ק"ג בעזרת משאית 19 טון. בעדות לחוקר העיד כי מדובר על סידור והעמסת סחורה פעמיים בשבוע, כשעתיים, וכי לתובע היה עוזר שסייע לו. ב. משנת 1982 עד 1992, הובלות עם פריקה וטעינה בחברת זוגלובק, שם עבד ללא עזרה, הביא את הסחורה עד קצה המשאית, פרק וסידר סחורה ללא עזרה. ג. משנת 1992 עד 1996, הובלות ופריקה וטעינה בחברת טמפו. העמסת המשאית עם מלגזה, נסיעה לחנויות ופיזור הסחורה בעזרת עגלה, פריקה של כ- 15 טון ליום. לחוקר מסר שההעמסה נעשתה במלגזה מחוץ המשאית אל מחוץ למשאית. ד. משנת 1996 ועד 2002 - הובלה ללא פריקה וטעינה בחברת סופר קל. לחוקר מסר כי בשנים אלה לא הרים סחורה ולא העמיס סחורה. ה. משנת 2002 ועד היום - הובלה עם פריקה וטעינה של בדים. תחילת העבודה בנמל אשדוד, העמסה של בדים, מוצרי אופנה ומוצרי אלקטרוניקה. הסחורה מועלית על מלגזה כשהיא מונחת על משטחים או בכלובים. ההעמסה נעשית ללא התערבות יד אדם, אלא אם צריך להרים קרטונים כדי לנצל את נפח המשאית. מדובר על הרמה יומיומית של קרטונים במשקל 40 ק"ג, בתדירות גבוהה. התובע עבד בתקופה זו לבד, ללא עוזר. ההעמסה נערכה פעמיים ביום. כשמגיע ללקוח, לעיתים מזמינים סבלים ולעיתים מרימים את הסחורה בעזרת רמפה עם שלט, מעין ג'ק, מפמפמים את המשטח עד להרמה ואח"כ מורידים אותו לרצפה. העברת המשטח עד פתח החנות כרוכה במאמץ. כשהמשאית לא נמצאת בסמוך לפתח החנות, יש לסחוב את העגלה עד לפתח החנות ופעולה זו כרוכה במאמץ. מדובר על 5-6 משטחים ליום. לחוקר אמר שהסחורה הועלתה על המשאית על ידי מלגזה וכי היתה מונחת על משטחים. אף הפריקה אצל הלקוח היתה נעשית באמצעות סבלים ובאמצעות משטח. 5. התובע אישר בעדותו כי מיולי 2010, כששב לעבודה מהניתוח, הוא עושה עבודות קלות יותר, פותח את הדלתות ובאה מלגזה ושמה את הדברים באוטו ואצל הלקוח. לגבי העבודה מיולי 2010 העיד שהוא מגיע לנמל, מעמיסים לו את המשאית, יוצא ללקוח והלקוח מכין לו חניה וסבלים. לדברי התובע, הוא עצמו מתעסק עם משקל קל יותר, 20 ק"ג. לעיתים, בתדירות משתנה, התובע מוביל גלילים כבדים ואז אינו מבצע עבודה פיזית כלל. 6. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 3/8/10 (נ/7). 7. לענין מיקרוטראומה, מעדות התובע עולה כי במשך כל השנים, עבד כנהג מוביל סחורה. בחלק מהשנים עסק בנוסף גם בפריקה וטעינה, אך התובע מאשר שעבודה זו היתה נילוות לעבודה כנהג. 8. כפי שפורט לעיל, מרבית עבודת ההעמסה והפריקה נעשתה על ידי מלגזות, משלוחים וכיו"ב. בנוסף - בחלק ממקומות העבודה לתובע היה עוזר או שנעזר בסבלים. התובע אישר שיש ימים בהם אינו מרים משא כלל וכן אישר שמדובר על מוצרים שונים במשקלים שונים. 9. סיכום חומר הראיות בענין מיקרוטראומה מעלה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי במהלך יום עבודה, הוא ביצע סידרה של פעולות דומות או זהות במהותן. בכל אחד ממקומות העבודה שבהם עבד, אופי העבודה היה שונה. בכולם עבד כנהג. בחלקם עסק, בחלק מיום העבודה, בהעמסה ופריה. כל אחד ממקומות העבודה התאפיין בסוג אחר של מוצרים ובאופן אחר של פריקה וטעינה. חלקם - על ידי מלגזה. בחלקם היה מלווה בעוזר וכיו"ב. אף במקום העבודה האחרון, בו התובע עובד משנת 2002, לא הוכחה מתכונת העסקה דומה. בחלק מהמקומות התובע פורק סחורה לבד, בחלקם מסתייע בלקוח או בעובדיו. ההעמסה והפריקה נעשים פעמיים ביום, כשא בשאר הזמן התובע נוהג. מדובר על סוגי סחורה שונים במשקלים שונים. מיולי 2010 אופי העבודה השתנה לעבודת נהגות ונשיאת משאות קלים בלבד. 10. לאור האמור, התביעה שעילתה מיקרוטאומה, נדחית. 11. פגיעה בעבודה בתצהיר התובע, מפרט הוא כי בחודש ספטמבר 2009 החל לחודש כאבים בעמוד שדרה תחתון וטופל במשככי כאבים. ההתקף השני לטענתו, היה ביום 24/2/10. כך אמר בתצהיר: "התקף שני - עמוד שידרה תחתון א. בתאריך 24.2.10, יום רביעי בשעה 15:00 אחה"צ (כ- 5 חודשים לאחר ביצוע צילום ההדמיה הראשון אשרק העיד כאמור על ממצא קשה ומדאיג בחוליות L5-S1) במהלך העבודה ברחוב נחלת בנימין (פינת גרוזנברג) אשר בת"א, תוך כדי הרמה של מטען במשקל בסדר גודל של 80 ק"ג, חשתי כאב חד בגב התחתון, בדיוק באזור התחתון של הגב ממנו אני סבלתי עוד לפני כן כאמור לעיל. ב. באותו היום הייתי אצל לקוח בדרום ת"א ברח' נחלת בנימין, הובלתי מטען של בדים, הייתי אמור לפרוק את הסחורה מול הלקוח, הרמתי את אחד מהגלילים, בסביבות 80 ק"ג, הרגשתי כאב חד בגב עם הקרנה לרגל ימין. ג. כפי שציינתי לעיל, לאורך כל התקופה של טרם תאריך 24.2.10 הופיעו לסירוגין כאבים בגבי התחתון, ועל כן ייחסתי את התקף הגב השני שהופיע בתאריך 24.2.10, לכאבי הגב התחתון של פועל יוצא ממצאי בדיקת ההדמיה הראשונה, וקיוויתי שיחלפו, ועל כן המשכתי לעבוד וסיימתי לעבוד כרגיל לאחר מכן. ד. הייתי כה משוכנע שמדובר בסימפטומים שהיו לי טרם הרמת המטען, שאפילו גם בתאריך 25.2.10, יום חמישי, הלכתי לעבודה, במטרה לסיים את שבוע העבודה ולנוח בסוף השבוע. ה. היה מובן ברור מפורש ונהיר לי, כפי שנכתב שחור על גבי לבן בצילום ההדמיה הראשון, כ- 5 חודשים טרם תאריך 24.2.10 שהתקף הכאבים השני, פועל יוצא הרמת המטען, הינו למעשה אישרור לממצאים הקשים מבדיקת ההדמיה הראשונה אשר ביצעתי כ- 5 חודשים טרם לכך ועל כן קשרתי את הכאבים בגב התחתון לאותם הכאבים שהיו לי עוד לפני כן בגב התחתון. ו. במהלך סוף השבוע, לצערי הכאבים לא חלפו כפי שבדרך כלל היו רגילים לחלוף לפני הרמת המטען, כך שהגיע מצב שביום שבת בערב הזמנתי רופא הביתה, הסברתי לה שאני סובל מכאבי גב תקופה ממושכת והיא הזריקה לי זריקת וולטרן תוך שרירית, נתנה לי כדורים להרגעה, וביקשה שאזמין תור לאורטופד. ז. הודעתי למעסיק שלי שייקח את המפתחות של המשאית היות ואני לא מסוגל לעבוד עקב כאבי הגב התחתון מהם אני סובל כבר תקופה ממושכת, הוא בא ולקח את המפתחות. ח. אני רוצה לציין שהמעסיק היה כל הזמן לצידי". 12. התובע העיד כי בעת שהגיש את התביעה למיקרוטראומה, לא קישר את כאבי הגב לפגיעה ספציפית ביום מסוים. לדבריו, רק לאחר צילום שעשה בחודש אוקטובר 2010 בו נראו פריצות דיסק ולאחר ניתוח שעבר, הבין שכדאי להגיש תביעה לבטוח לאומי. התובע הופנה לאישורי מחלה שקיבל ביום 28/2/10 ולתעודה רפואית מיום 27/2/10, בהם אין זכר לארוע כלשהו בעבודה. התובע אישר שבאותם מועדים לא קישר את הכאבים לפגיעה ספציפית בעבודה. 13. התובע נשאל האם למעסיקו יש הסתייגות מתביעתו לגבי ארוע מפברואר 2010. לטענתו, המעביד אינו מסתייג ואולם הופיע לבית הדין מספר פעמים והתובע אינו רוצה להטריד אותו ואף אינו רוצה להיפלט ממקום העבודה. אכן בתיק זה התקיימו מספר דיונים שבהם לא נשמעה עדות התובע, מסיבות שונות, לרבות שביתת פרקליטי המל"ל. אין תעוד בפרוטוקול האם לישיבות אלה התיצב מעסיקו של התובע. מכל מקום, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו, אף שלדברי התובע, הוא ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה. 14. התובע טען כי לאחר הארוע מפברואר, לא עבד למשך שלושה חודשים אך ביקש לחזור והמעסיק החליף את הכסא לכסא אורטופדי והתובע חזר לאט לעבודה, בחודש יולי 2010, שלושה חודשים לאחר הניתוח, כנהג וכן בהרמת מטענים עד 15 ק"ג ולא יותר. 15. בחקירה חוזרת אמר התובע שכלל לא שיתף את המעביד לגבי תאונה הנטענת בפברואר 2010 שכן גם התובע לא הבין אז שמדובר בתאונת עבודה. עוד העיד שמי שקישר את הפגיעה בחוליות לתאונת עבודה, היה עורך הדין שאליו פנה התובע. 16. סיכום האמור מעלה כי התובע לא הוכיח שבחודש פברואר 2010 היה ארוע תאונתי בעבודתו. 17. התובע בהגינותו הרבה העיד שעד שפנה לעורך דין, לא עלה על דעתו ל"אתר" ארוע כלשהו בעבודה. התובע בהגינותו, העיד שלא סיפר למעביד על ארוע מיוחד בחודש פברואר. 18. התובע מרים מידי יום בדים, בעת חלוקתם ללקוחות. זוהי שגרת עבודתו. התובע לא אמר לאף אחד מהרופאים שטיפלו בו, לאחר ההתקף השני שבו לקה, בחודש פברואר 2010, כי ההתקף החל לאחר שהרים חבילה או גליל במשקל 80 ק"ג. התובע ייחס את ההתקף כהמשך של ההתקף מספטמבר 2009, שאינו קשור במאמץ כזה או אחר. התובע סיפר לחוקר המל"ל, כאמור, לאחר הגשת תביעה למיקרוטראומה (החקירה התקיימה בחודש אוגוסט 2010), כי הכאבים בחודש פברואר 2010 החלו במהלך העבודה. לדבריו: "ההתקף החזק קרה לי בפברואר 2010 בו קיבלתי התקף חזק שלא יכולתי לעבוד. הגעתי לעבודה, תוך כדי עבודה חשתי בכאב גב ...". 19. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי רק לאחר חמישה חודשים, בנובמבר 2011, לאחר שהוגשה התביעה בעניין מיקרוטראומה, התובע גילה שממצאי בדיקת ההדמייה אשר בוצעה בסמוך לאחר פברואר 2010, העידו על בלט דיסק דיפוזי עם לחץ על הדיסק הדוראלי L3-L4. כך טוען ב"כ התובע בסיכומים: "אילו היה שם לב התובע לממצאי בדיקת ההרדמיה שבוצעו ממש לאחר התאונה, היה מתפקח ומבין כי התאונה מתאריך 24/2/10 לא היתה ארוע של מה בכך והלה נפגע בעקבותיה בחוליות L3-L4 ...". 20. הסיפור על כאב חד תוך בצוע העבודה של הרמת גליל במשקל 80 ק"ג, עלה בשלב מאוחר מאד. תאור כזה לא סופר לאף אחד מהרופאים שטיפלו בתובע בסמוך לארוע. בידוע שיש הבדל מהותי בין כאב שמתחיל כתוצאה מהרמת חפץ כבד לבין כאב שמתחיל סתם כך. האחד, יכול לסמל "שנתפס הגב", השני, יכול לסמל על מחלה מסובכת יותר. 21. התובע לא הביא עדים שיאשרו את גירסתו. התובע זכר להגיד כי הארוע ארע אצל לקוח ספציפי תוך כדי הרמת גליל במשקל 80 ק"ג. התובע לא נקב בשמו של הלקוח ולא הביאו למתן עדות, אף שכאמור, זכר את המיקום שבו עבד באותו יום ואת משקל הגליל. 22. התובע העיד שלא סיפר למעביד בזמן אמת, את שארע לו, לטענתו. מכאן, שהבאת המעביד לא היתה מועילה לתובע לצורך הוכחת ארוע בעבודה בחודש פברואר 2010. 23. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות אף את התביעה שעניינה ארוע בעבודה מחודש פברואר 2010. 24. סוף דבר לאור האמור, התביעה על שני רכיביה, נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מקבלתו.הכרה בתאונת עבודה