דרישת המגורים הנוספים, דרישה מצטברת לדרישת הידועה בציבור

דרישת המגורים הנוספים, דרישה מצטברת לדרישת הידועה בציבור התובעת מבקשת כי נכיר בה כידועה בציבור של המנוח, X ז"ל, שהחזיק בחייו ---, וזאת לצורך חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). נפתח בפירוט העובדות שלא היו במחלוקת בין הצדדים: התובעת והמנוח הכירו באמצעות אתר JDate בקיץ 2005. התובעת היתה גרושה ללא ילדים והמנוח היה לאחר שתי מערכות נישואים, מהן נולדו לו שלושת בניו. בעת שהכירו, היה התובע חולה במחלת הסרטן. התובעת הינה רופאה והיא מנהלת את מחלקת השיקום במרכז הרפואי בני ציון ובנוסף מחזיקה בפרקטיקה פרטית. עד שהכירה את המנוח, התגוררה התובעת עם אמה, בדירה מושכרת בחיפה. התובעת ואמה המשיכו לשכור את הדירה האמורה גם לאורך כל תקופת היחסים בין התובעת למנוח והתובעת לא שינתה במשרד הפנים את כתובת מגוריה. המנוח התגורר בכל העת הרלוונטית ועד יום מותו בביתו אשר בישוב ---. בספטמבר 2005 טסו התובעת והמנוח לראשונה לחופשה משותפת בחו"ל, למשך שלושה שבועות, ומאז טסו עוד מספר פעמים לחופשות משותפות בחו"ל. התובעת והמנוח נותרו ביחסיהם עד יום מותו של המנוח, בתאריך 11.8.2008. התובעת והמנוח ניהלו חשבונות בנק נפרדים ואולם בחודשים האחרונים לחייו המנוח נתן בידי התובעת כרטיס אשראי מחשבונו. התובעת השתמשה בכרטיס האשראי הזה וביצעה רכישות עבורה ועבור המנוח ובכלל זה - קניות מזון ודלק (נספח ג' לתצהיר התובעת). במקביל השתמשה התובעת בכרטיס אשראי מחשבונה היא (נספח ב' לתצהיר התובעת). בתקופת היחסים ביניהם, חגגו התובעת והמנוח יחד את ימי החג, אירועים משפחתיים וכיו"ב. כך, בראש השנה 2006, הזמינו התובעת והמנוח את בני משפחותיהם לחגוג עימם יחד ב----. כך עוד, כאשר חברו של המנוח, מר ר', חגג את נישואי בנו, הוזמנו התובעת והמנוח יחד כבני זוג. בסמוך לאחר תחילת היחסים בין התובעת למנוח, היא הפסיקה את המנוי שהיה לה בחדר הכושר בחיפה ורכשה מנוי למועדון הספורט בסמוך לביתו של המנוח ב----. רכישת מנוי כזה התאפשרה רק לתושבי הישוב, כפי שאף עולה מחקירה סביבתית שביצע חוקר הנתבע. בערוב ימיו, חלק המנוח עם חברו הטוב מילדות, מר ר', את תחושת הצער על כך שלא הספיק לשאת את התובעת לאישה. גם חברו האחר, מר ע', העיד שהמנוח אמר לו שהיה רוצה לשאת את התובעת לאישה (עמ' 7, ש' 13). התובעת סעדה את המנוח עד יום מותו. היא אף ליוותה אותו בטיסה לחו"ל לצורך טיפולים רפואיים. חודשים ספורים לפני מותו כתב המנוח צוואה, בה לא נזכרה התובעת. אף על פי כן, בימיו האחרונים עת היה מאושפז בבית חולים, ביקש לשנות מצוואתו ולהוריש לתובעת סכום כספי. הגדרת ידועה בציבור על פי חוק הביטוח הלאומי והמחלוקת בין הצדדים סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: ""אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו." משמע - חוק הביטוח הלאומי רואה גם במי שאינה אשתו החוקית של פלוני, כאילו היתה אשתו ובלבד שהיא "ידועה בציבור כאשתו" והיא "גרה עימו". מהראיות שהוצגו בפנינו, אין למעשה חולק שהתובעת היתה "ידועה בציבור כאשתו" של המנוח, כפשוטם של דברים. חבריו הקרובים ביותר של המנוח, העידו באופן חד משמעי כי התובעת והמנוח היו בעיניהם כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין. מר ש' העיד כי התובעת והמנוח ניהלו חיים משותפים לכל דבר וכי התובעת היתה למנוח אשה לכל דבר, אף שלא עמדה לצידו בחופה. מר ר' העיד שהשניים חיו כבני זוג לכל דבר וכאמור אף העיד שהמנוח הצטער שלא הספיק לשאת את התובעת לאישה טרם מותו. מר ר' צירף לתצהירו את ההספד הנוגע ללב שנשא על קברו של חברו ובו התייחס לתובעת אשר חיה לצידו בשנים האחרונים "באהבה רבה". מר א' העיד שהיה חברו הקרוב של המנוח מזה 40 שנים וכי הוא ניהל עם התובעת חיים משותפים לכל דבר וכי חיו כבעל ואישה לכל דבר ועניין. מר א' הוסיף כי הוא מבסס עדותו זו על שיחות אישיות שניהל עם המנוח ביחס לחייו המשותפים עם התובעת. נציין, כי לא הוצג בפנינו כל קשר בין העדים שנזכרו לעיל, למעט היותם חברים של המנוח מתחנות שונות בחייו. אף חברתה הוותיקה של התובעת, דר' א.ג., העידה כי השניים חיו כבני זוג לכל דבר ועניין והיא חלקה עימם טיולים משותפים וביקרה אותם ב--. הנתבע אמנם ניסה לטעון, כי בסיס היחסים בין התובעת למנוח היה של רופאה ומטופל, נוכח היותה של התובעת רופאה והיותו של המנוח חולה, אך לטענה זו לא הוצג כל בסיס והראיות הפריכו אותה לחלוטין. ההיכרות בין המנוח לתובעת החלה, כאמור, באתר היכרויות; התובעת לא קיבלה שכר מהמנוח; כרטיס האשראי שנתן המנוח לתובעת אינו הולם יחסים מקצועיים כנטען וכך גם לא לינה משותפת, בילויים משותפים בחו"ל, אירוח חברים וכיו"ב עובדות שכאמור לא הוכחשו. על מנת להכיר בבת זוג כידועה בציבור, נדרשת הוכחת שני יסודות מצטברים: קיום חיים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף (ראה כדוג': עא 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, ניתן ביום 9.8.10). במקרה הנדון, העדויות העלו בבירור כי שני התנאים התקיימו: התובעת והמנוח חלקו את חייהם כבני זוג אוהבים וקרובים. הם חגגו יחד אירועים וחגים, ביקרו את משפחותיהם יחד ואירחו חברים ובני משפחה ב----, הוזמנו יחד לאירועים וטסו יחד לחופשות רבות בחו"ל. כל זאת משך כ-3 שנים רצופות. אמנם מהבחינה הכלכלית היתה הפרדה בין השניים ואולם בהסתמך על העדויות ששמענו, אין בכך אלא להעיד על כך שהנושא הכספי לא היווה גורם משמעותי בחייהם. שניהם היו בשלב בחיים בו היה להם ממון די צרכם. התובעת עבדה גם במשרתה הבכירה בבית החולים וגם באופן פרטי ולא הייתה זקוקה לחלוקת משאבים עם המנוח לשם מחייתה. התובעת אף העידה שבמקביל פרנסה לא מעט את אימה. בנסיבות אלו, ההפרדה הרכושית בין השניים אינה מורידה מעוצמת הקשר הזוגי ביניהם. ההיפך הוא הנכון - ניכר שהשניים לא ייחסו לכך כל משמעות, לכן כאשר טסו יחד לחו"ל מימנו זאת במשותף ולא בדרך של חשבון אישי להוצאות כל אחד מהם בנפרד וכאשר התקשה המנוח לערוך קניות מזון או ביגוד מפאת מחלתו, נתן בידי התובעת כרטיס אשראי מחשבונו, שתוכל לעשות זאת במקומו. באשר לניהול משק בית משותף נעמוד עוד בהמשך, כאשר נדון בסוגיית המגורים המשותפים, אשר חופפת במידת רבה. על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו, אנו קובעים אפוא, כי הוכח שהתובעת היתה "הידועה בציבור כאשתו" של המנוח. המחלוקת העיקרית בין הצדדים התמקדה בדרישת המגורים הנוספים, שהיא כעולה מהגדרת "אשתו" בחוק, דרישה מצטברת לדרישת הידועה בציבור כאשתו. נקדים ונאמר כי אף בעניין זה מקבלים אנו את עמדת התביעה ומסקנתנו זו תפורט להלן. "והיא גרה עימו" טוענת התובעת כי למעשה לאחר חזרתם מהטיול הראשון בחו"ל, באוקטובר 2005, עברה היא להתגורר בביתו של המנוח ב----. יחד עם זאת, היא המשיכה ללון גם בדירה השכורה בה התגוררה אמה, בחיפה, וזאת בערבים בהם היתה כוננית בבית החולים. לטענת התובעת בתצהירה, מדי יום, לאחר סיום עבודתה היתה נוסעת ל---- ושם מבלה עם המנוח ודואגת לצרכיו ולצרכי הבית בו התגוררו יחד. התובעת היתה מבשלת למנוח והם היו מארחים חברים ומשפחה, בימי חול ובחגים. עדות זו לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות מהימנות ונטולות פניות. כראיה להעברת מרכז חייה מחיפה ל----, מצביעה התובעת על העברת מנוי חדר הכושר שלה מזה שהיה לה בחיפה למרכז הספורט "----קין" הצמוד ל----. עוד מצביעה התובעת על רכישות שביצעה בחנויות ממכר שונות באזור ----, כמעידות על כך ששהתה שם מרבית זמנה. לתמיכה בעדותה זו של התובעת העידו העדים הבאים: מר צ', חברו של המנוח אשר התגורר אף הוא ב---, בבית מול המנוח, העיד כך בתצהירו: "כל ערב היתה מגיעה לביתו, מביאה מצרכים ואוכל ונשארת איתו למשך הלילה...בסוף כל שבוע היתה מגיעה לביתו ומבלה את השבת ביחד". בחקירתו הנגדית חזר על הדברים והעיד שהיה מדבר עם המנוח כמעט יום ביומו וראה את מכוניתה של התובעת חונה מול ביתו. מר ע', המתגורר בחדרה, שהעיד על עצמו שהיה חברו הקרוב של המנוח משנת 2000 במסגרת קבוצת טיולים, העיד בתצהירו שהתובעת התגוררה עם המנוח בביתו ב----, והוא היה מבקר אותם שם ורואה "זוג מאושר". בחקירתו הנגדית הוסיף שביקר את המנוח לפחות פעם-פעמיים בשבוע. מר ר', חברו הטוב של המנוח מילדות, העיד בתצהירו כי מהר מאוד לאחר ההיכרות בין התובעת למנוח "היא עברה להתגורר עימו בביתו ב----" וכי הם חיו כזוג לכל דבר וניהלו יחד את ביתם המשותף. בחקירתו הנגדית ציין שלפחות פעמיים בשבוע היה עובר אצל המנוח בדרכו חזרה ממרכז הארץ ו"תמיד היא היתה שמה, וגם אם לא הייתה, הוא היה אומר לי שהיא הלכה לעשות קניות" (עמ' 10, ש' 14). מר ר' העיד עוד שלמעט בימים בהם היתה במשמרת בבית החולים, היתה התובעת לנה ב---- (עמ' 11, ש' 29) וכי בגדיה היו בחדר השינה בבית ב---- (עמ' 12, ש' 1). מר א', חברו הקרוב של המנוח מזה 40 שנים, אשר העיד על החברות בינו לבין המנוח כ"חברות של לב ונפש", העיד בתצהירו שהתובעת התגוררה עם המנוח בביתו ב---. בחקירתו הנגדית השיב כי התובעת "...עברה לגור איתו, למעט הימים בהם היו לה משמרות בבית החולים, אז היתה בחיפה. בשאר הזמן היא גרה איתו" (עמ' 23, ש' 1) וכי מגורי הקבע שלה היו עם המנוח. עוד העיד כי כל חפציה היו בדירה ב---- (שם). גב' י', המתגוררת בחיפה בשכנות לדירה בה התגוררה התובעת עם אימה, העידה בתצהירה כי "לאחר שפלונית הכירה את דוד היא עזבה את הבית בחיפה והתגוררה עם דוד ז"ל בביתו ב---- וזאת עד למותו". בחקירתה הנגדית השיבה שהתובעת עזבה את הדירה בחיפה להתגורר ב---- בשנת 2005 והיתה מגיעה לחיפה כשהיתה בתורנות (עמ' 13). גב' א.ג., העידה שבסמוך לתחילת יחסיה של התובעת עם המנוח היא עברה להתגורר עם המנוח ב---. בחקירתה הנגדית הבהירה כי ברוב הזמן היתה התובעת נמצאת ב--- "אם חיפשתי אותה בבית הייתי מתקשרת ל----" (עמ' 8, ש' 15). עדויות העדים שפירטנו לעיל היו כולן אמינות ביותר. אף שבין העדים עצמם אין קשר, הם חזרו באופן דומה על התמונה העובדתית שאנו מקבלים אותה כנכונה - בסמוך לאחר תחילת היחסים בין התובעת למנוח היא עברה להתגורר עימו בביתו אשר ב---- ושם התגוררה למעט לילות בהם ביצעה כוננות בבית החולים. העדויות הנ"ל העלו באופן חד משמעי כי הדרישה "והיא גרה עימו", התקיימה ביחסים שבין התובעת למנוח בשנים האחרונות לפני מותו. למעשה גם הנתבע אינו מכחיש שהתובעת לנה בביתו של המנוח, ונראה כי המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת היקף הלינה בחיפה וב----. אנו כשלעצמנו סבורים, וכך אנו קובעים, כי הוכח שהדבר נקבע לפי היקף הכוננויות של התובעת ולכן אין לראות בו כמפחית מקיום דרישת המגורים המשותפים וראה: "התנאי של מגורים משותפים יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילאים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אין המדובר במגורים משותפים מבחינה פיזית דוקא, אלא יש לבחון האם הקשר בין בני הזוג ממשיך להתקיים גם כאשר בני הזוג אינם לנים יחד או מתגוררים תחת אותה קורת גג. כך, הכירה הפסיקה בבני זוג כידועים בציבור על אף שלא התגוררו יחד ובלבד שהוכח כי ישנו קשר חזק של אהבה וחיבה וכוונה ליצירת תא משפחתי אחד. בתוך כך נבחנה הסיבה אשר בעטייה לא התגוררו בני הזוג תחת אותה קורת גג, האם מדובר בסיבה או נסיבות אובייקטיביות אשר לבני הזוג לא הייתה שליטה עליהן כגון מחלה, צו הרחקה או מאילוצים כלכליים. כן נבחנה מהות הקשר בין בני הזוג. האם מדובר בקשר של חיבה ונאמנות וכוונה לקשור את חייהם יחד כיחידה משפחתית". ]ראה דב"ע (ארצי) מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי - משעלי, פד"ע טו 3; ע"ע (ארצי) 209/05 הממונה על תשלום הגמלאות (12.1.06); ע"ע (ארצי) 183/99 אהרון - הממונה על תשלום הגמלאות (20.2.2002); ע"ע (ארצי) 1232/04 פרלמוטר - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (31.8.2006)]. במקרה הנדון, עסקינן בזוגיות בגיל מבוגר, וברי כי בני הזוג לא התכוונו להקים משפחה ולגדל ילדים משותפים. לכן ל"מגורים המשותפים" בהקשר כאמור נודעת משמעות שונה מזו שתהא בדרך כלל לזוגיות בגיל צעיר יותר (אם כי בכל גיל ייתכנו חריגים וכל מקרה ייבחן לנסיבותיו). התובעת מחזיקה במשרה בכירה ותובענית (מנהלת מחלקה בבית חולים) ואין אנו סבורים שיש לראות בחלוקת מגוריה בין הדירה הסמוכה למקום העבודה לבין ביתו של בן זוגה, כמפחיתה מעוצמת הקשר הזוגי שבין השניים. ברי, שככל שהיו בני הזוג נשואים, לא היה בכך כדי להפחית מזכויותיה של התובעת כאשת המנוח וידוע כי קיימים לא מעט מקרים של זוגות נשואים אשר נאלצים ללון בנפרד בחלק מהשבוע או אף בכולו, מפאת מקום העבודה של אחד מהם. בנסיבות אלו, ועל יסוד העדויות שנשמעו בפנינו, אנו קובעים כי התובעת גרה עם המנוח כבת זוגו. להלן נעמוד על כך כי מסקנה זו אינה מתערערת אף לנוכח שתי הראיות שהנתבע מצביע עליהן - עדותו של בנו של המנוח וחשבונות החשמל/גז/טלפון/מים בדירה אשר בחיפה. עדות של מר ת.פ., בנו של המנוח - זהו העד היחיד שהתייצב מטעם הנתבע, כאשר הוא הבהיר שהעדיף שלא להגיע לעדות והיא נכפתה עליו. מר פ' אישר את עדותם של חלק מחבריו של המנוח, שבמשך שנים ארוכות לא היה כלל בקשר עם אביו, אך לטענתו בשנים האחרונות היה מבקר את אביו בין פעם לפעמיים בשבוע. מר פ' טען כי התובעת התגוררה עם אביו "פעם פעמיים" בשבוע (עמ' 31, ש' 20), או "פעמיים וחצי או שלוש" (עמ' 35, ש' 12). למרות הקשר הקרוב לטענתו עם אביו, מאז גיל 16 (עמ' 34, ש' 28) וביקורים שבועיים תכופים לפי טענתו, מר פ' לא הכיר כלל את שכנו הקרוב של אביו, המתגורר מולו (עמ' 35, ש' 18). מעדותו של מר פ' עלה בבירור כי בינו לבין התובעת התנהל סכסוך בקשר עם ירושת אביו וחלוקתה. לא התרשמנו כי מר פ' היה קרוב לאביו כפי שניסה לצייר זאת בעינינו, הוא ידע מעט מאוד דברים אודות אביו, באופן שאינו תואם בן המבקר את אביו פעמיים בשבוע, כטענתו. מעדותו עלה שגם כאשר היה מבקר לכאורה את אביו, היה למעשה מגיע עם משפחתו למועדון הספורט ב----, מבלי שאביו היה עימם, שכן מצבו הבריאותי לא הרשה זאת (עמ' 40, ש' 24). בשונה מיתר העדים שנזכרו לעיל, שלא מצאנו ולא הוצג כל אינטרס להעיד לטובת התובעת דווקא, הרי שעדותו של מר פ' היתה בבירור כנגד התובעת, מתוך מחשבה כי סיוע לה עשוי להפחית מזכויותיו (וראה מכתבו לב"כ התובעת, ת/2). לבסוף נציין, שמר פ' הוא ככל הנראה היחיד אשר הביע התנגדות לקביעה כי התובעת היתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח, ולכן זומן לעדות מטעם הנתבע. יחד עם זאת, התובעת ציינה במפורש את א', בן הזקונים של המנוח מאשתו השנייה, כמי שהיה מבלה עימה ועם המנוח בבית ב---- בארוחות שבת (סע' 24 לתצהירה) ומר פ' עצמו העיד שאיתמר היה זה שנכח בבית ב----, לאחר מותו של המנוח, כאשר התובעת הגיעה לאסוף את חפציה (עמ' 40, ש' 13-14). אף על פי כן, איתמר לא זומן לעדות. אשר על כן, אל מול עדויותיהם המהימנות של עדי התובעת, אין אנו מוצאים בעדותו של מר פ' כדי לערער את מסקנתנו לעיל. החשבונות בגין השימוש בדירה בחיפה - בסיום דיון ההוכחות הראשון (14.5.12) ולאחר שנשמעה כבר חקירתה הנגדית של התובעת, ביקש הנתבע לקבל את חשבונות הטלפון, החשמל, הארנונה והמים עבור הדירה בחיפה, בה התגוררו כאמור התובעת ואימה בשכירות, לשנים 2006 ועד 2009. בין היתר הוסברה נחיצות החשבונות האמורים על מנת ללמוד על השימוש שנעשה בדירה לאורך כל השנה, כאשר מדי שנה למשך מספר חודשים היתה אימה של התובעת מתגוררת בחו"ל (דו"ח ביקורת הגבולות הוגש כמוצג נ/1). התובעת הסכימה לבקשה וביקשה לצרף גם את חשבונות הגז לאותן שנים. בנוסף, באותו מעמד ובהסכמת הצדדים, ניתן צו כלפי משרד הביטחון להמצאת תיקה של התובעת, על מנת ללמוד ממנו על העילות בגינן נדחתה שם בקשתה להכרה כידועה בציבור. באשר לאחרון - הצו לא קוים, אך הצדדים לא ביקשו דבר בעקבות כך ולכן לא ידוע מהו החומר המצוי במשרד הביטחון בהקשר זה. ביום 6.6.12 המציאה התובעת קובץ ניירות המאגד את החשבונות כאמור. הנתבע לא ביקש לחקור את התובעת אודות מסמכים אלו. לא די לנו בעיון באותם חשבונות בכדי להפריך את טענת התובעת ועדיה בדבר מגוריה ב----. כך, לדוגמא, מחשבונות המים עולה כי צריכת המים בחודשים בהם שהתה אימה של התובעת בישראל (בדרך כלל ינואר עד אפריל ונובמבר-דצמבר) היתה נמוכה משמעותית לעומת צריכת המים בחודשים בהם שהתה בחו"ל (פער של 50-100%). תמונה דומה עולה גם בשנת 2009, דהיינו לאחר פטירתו של המנוח. תמונה זו אין בה כדי להצביע על מידת מגוריה של התובעת בדירה בחיפה. מחשבונות הגז לשנת 2006 עולה כי בחודשים ינואר עד אפריל נמדדו 2 יחידות של צריכת הגז ואילו בחודשים מאי עד אוגוסט נמדדה בממוצע מחצית היחידה. הדבר מעיד על צריכת גז נמוכה יותר בחודשים בהם שהתה האם בחו"ל, אך אין בכך בהכרח עדות למגוריה או העדר מגוריה של התובעת בדירה (ניתן לקנות אוכל מוכן; ניתן לבשל באמצעים אחרים). כך אפוא, בהעדר עדויות והבהרות לחשבונות אלו, אין בידינו לקבוע, בהסתמך על הרשום בחשבונות בלבד, ממצאים ברורים ביחס למגורי התובעת בחיפה. אל מול אלו, עומדות כאמור לעיל, עדויותיהם הברורות והבלתי מהוססות של עדי התובעת, מרביתם חבריו ושכניו הקרובים של המנוח ואנו מעדיפים אותן על פני יתר הראיות שהוצגו בפנינו. בטרם סיום שמענו בקשב רב את עדותו של בנו של המנוח, מר ת.פ., אודות נסיבות החלטת אביו, על ערש דווי, ליתן בידי התובעת חלק מעזבונו, וזאת לאחר שלא נכללה בצוואתו, שנכתבה חודשים ספורים לפני מותו. מנגד שמענו את עדותו של מר א' ביחס לאותו עניין, כאשר העדויות אינן עולות בקנה אחד זו עם זו. ככל שהיינו נדרשים להעדיף גרסה זו על פני האחרת, היינו בהחלט מעדיפים את עדותו של מר א', כפי שכבר פירטנו לעיל; ואולם לא בטעות לא היוותה סוגיה זו נדבך בהחלטתנו לעיל, שכן אין אנו סבורים שיש לה כל רלוונטיות לעניין הנדון. בין אם ביקש המנוח להוריש לתובעת מעזבונו ובין אם לאו, בין אם עשה כן מחמת לחצים מן החוץ ובין אם מכוח צו מצפונו - אין לדבר משקל בבחינת מהות היחסים בין הצדדים, לאחר שמצאנו כי עולים הם כדי יחסי ידועים בציבור לצורך חוק הביטוח הלאומי. יכול גם בעל לקבוע כי לאשתו אין חלק בעזבונו וכבר היו דברים מעולם. מבלי להתייחס לחוקיות קביעה כאמור, אין בה כדי להפחית ממעמדה כאשתו לצורך חוק הביטוח הלאומי. במקרה הנדון לא נבחנו זכויותיה של התובעת בעזבונו של המנוח ולכן לא מצאנו כי הסוגיה האמורה רלוונטית לדיון שנדרשנו לו. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת הרימה הנטל להוכיח כי היתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח והיא התגוררה עימו משלהי שנת 2005 ועד יום מותו. לפיכך, אנו קובעים כי התביעה מתקבלת במובן זה שהתובעת עונה על הגדרת "אשתו" של המנוח, בחוק הביטוח הלאומי. נעיר, כי התביעה הוגשה לסעד הצהרתי זה בלבד ולא אגב תביעה לקצבת שאירים. הנתבע יישא בהוצאות התובעת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 7,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.ידועים בציבור