1. תביעה להכיר באירוע הלבבי בו לקה כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 2. לאחר קיום מסכת ראיות ביחס לסוגיית קיומו של אירוע חריג, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 25/11/12, כי האירוע מיום 13/3/08 מהווה אירוע חריג. 3. לפיכך, ביום 12/12/12 מונה ד"ר פרידמן יעקב, מומחה לקרדיולוגיה, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והוא נתבקש להתבסס על התשתית העובדתית כמפורט להלן: "א. התובע יליד 1964, עבד בחברת החשמל כ-25 שנים. בזמנים הרלוונטיים לתובענה עבד התובע כמנהל עבודה באיזור אילת. ב. בין התובע לממונה עליו נוצרה מערכת יחסים עכורה, אשר לוותה בויכוחים, בין השאר בנוגע לסידור עבודה עליו היתה אמונה הממונה. גם הוויכוח נשוא התובענה דנן היה בסוגיית סידור העבודה. המדובר בשיחה שחרגה מקודמותיה, היות והתובע פרק את כל כעסיו ותסכוליו שהצטברו לאורך התקופה, וכל זאת בליווי צעקות מטעם שני הצדדים. ג. השיחה נותקה באופן חד צדדי ע"י הממונה, מה שתרם לתחושתו הקשה של התובע. ד. בעקבות הוויכוח חש התובע כעוס ומושפל, חש ברע ופונה לבית חולים. ה. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהמסמכים הרפואיים." 4. המומחה מטעם בית הדין התבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בכל הקשור לליבו? ב. האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת בית הדין? ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע? ד. ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?" 5. ביום 6/1/13, הודיע המומחה שמונה כי לא יוכל לקבל על עצמו את הטיפול בתיק הנ"ל. לפיכך, ביום 7/1/13 מונה ד"ר יניב ניסן כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") לצורך הכרעה בסוגייה. 6. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 5/2/13, במסגרתה ענה על השאלות אשר הופנו אליו, וציין בהאי לישנא: "... לסיכום: מדובר בגבר בן 44 ברמת סיכון נמוכה-בינונית לאירוע לבבי על פי נתוניו הבסיסיים, אשר פיתח תמונה של תעוקת חזה בלתי יציבה בסמיכות זמנים למצב דחק בעבודתו ואשר בהעדר מצב דחק זה ככל הנראה לא הייתה מתפתחת תעוקת החזה הלא יציבה באותו זמן". 7. בהחלטה מיום 5/2/13, ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים טענותיהם בכתב. 8. בהחלטה מיום 2/4/13, התיר בית הדין לנתבע להציג שאלת הבהרה אחת מתוך השתיים שביקש להציג. 9. ביום 28/4/13, השיב המומחה על השאלה עליה נשאל בזו הלשון: "במקרה הנוכחי ניתן להניח, ברמה גבוהה של הסתברות, כי האירוע החריג שהיה ב-13/3/08 ואשר עלול היה לגרום למצב רגשי מתמשך הוא הגורם העיקרי וככל הנראה היחיד (בהנחה ששום דבר אחר בהרגלי החיים של מר אבו לא השתנה), שהביא להיווצרות תעוקת חזה בלתי יציבה. חיזוק למסקנה זו בא מעצם העובדה שבביקור הראשון בחדר המיון ב-13/3/08, לא תוארו שינויים איסכמיים באק"ג, אך חודש לאחר מכן היו שינויים שכאלו בתרשים האק"ג, כפי שציינתי בחוות דעתי המקורית." 10. בהחלטה מיום 29/4/13, הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם. ביום 7/5/13 ביקש הנתבע להורות על דחיית מועד הגשת סיכומים לצורך מתן עמדתו בתיק דנן. ביום 10/6/13 הגיש הנתבע בקשה להצגת שאלות הבהרה. עוד באותו היום נדחתה בקשת הנתבע אף ללא קבלת תגובת התובע. ביום 18/6/13 הגיש הנתבע בקשת הבהרה מטעמו, תוך שהוא מבקש להציג שאלת הבהרה נוספת. ביום 19/6/13 הגיש התובע תגובתו לבקשה, וביום 20/6/13 ניתנה החלטת בית הדין על דחיית הבקשה ועל הגשת סיכומים. ביום 18/7/13 הגיש התובע סיכומיו, ביום 25/7/13 הגיש הנתבע סיכומיו, וביום 26/8/13 הגיש התובע סיכומי תשובה מטעמו. טענות התובע 11. לטענת התובע, משמדובר בקביעה המבוססת על הידע הרפואי של המומחה - אין מקום להתערב בקביעה או לקבוע קביעה שונה. חוות דעתו של המומחה ותשובותיו היו מפורטות, ברורות, מנומקות, מבוססות על ספרות רפואית ונותנות מענה לכל הסוגיות הרפואיות. על בית הדין לקבל את קביעות המומחה ככתבן וכלשונן ולא לסטות מהן. המומחה לא חרג מהעובדות המוסכמות, וגם על פי מבחני הפסיקה יש לקבל את קביעתו. טענות הנתבע 12. לטענת הנתבע, המומחה סתר עצמו וקבע בחוות דעתו ובתשובותיו תשובות סותרות, ודי בסתירות תמוהות ומהותיות אלו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לחוות הדעת והתשובות. מחד, קבע המומחה כי הכאבים בחזה איתם הגיע התובע ביום 13/3/08 אשר היו ללא מאפיינים ממקור לבבי, החלו את התהליך האיסכמי; אך יחד עם זאת קבע המומחה כי כאבים דומים ללא מאפיינים ממקור לבבי, אשר החלו כשבוע טרם קבלתו של התובע למיון, לא גרמו לתהליך האיסכמי. המומחה לא סיפק מענה לסתירה זו בתשובתו לשאלת ההבהרה. זהו מקרה קלאסי למינוי מומחה נוסף בהתאם להנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים. לסיכום, טען הנתבע כי קיימת הצדקה עובדתית עמוקה ונרחבת ביותר לסטות מקביעת המומחה. חוות דעתו של המומחה אינה קוהרנטית ואחידה, ומעלה ספקולציות בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי ובייחוד שאלת העיתוי וסמיכות הזמנים. לחילופין, יש למנות מומחה נוסף, או לכל הפחות להעביר את שאלות ההבהרה המצויינות בסיכומי הנתבע למומחה מטעם בית הדין. דיון והכרעה 13. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 14. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: "ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 15. במקרה שלפנינו, קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי בו לקה התובע. 16. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. 17. המומחה תיאר את השתלשלות העניינים הרפואית כפי שהחלה עוד עובר ליום האירוע החריג. המומחה התייחס לנתוניו האישיים של התובע, לרבות נתוניו הרפואיים הקשורים לתחום הקרדיולוגי, ובחן את הספרות הרפואית, והכל בהקשר עם התשתית העובדתית ומצבו הרפואי של התובע. 18. בין השאר, תיאר המומחה את סיפור המקרה בסדר כרונולוגי, ולאחריו ענה על השאלות עליהן נשאל. המומחה ביסס תשובותיו על החומר הרפואי, ובין השאר על תוצאות הבדיקות השונות של התובע, על נתוניו הרפואיים האישיים, על התשתית העובדתית, וכן על הספרות הרפואית. לאור טענות הנתבע ביחס לפגמים שנפלו לכאורה בחוות הדעת של המומחה, מצאנו לנכון להביא במלואן את תשובותיו לשאלות עליהן נשאל בהאי לישנא (ההדגשות במקור): "1. התובע, מר אבו, סובל ממחלת לב כלילית שתסמינה הראשון היה ככל הנראה הכאב בחזה אתו הגיע לחדר מיון ביוספטל בתאריך 13/3/2008. על אף שלכאב זה לא היו המאפיינים הטיפוסיים התואמים מחלת לב כלילית הוא הופנה למבחן מאמץ שאותו בצע מס' שבועות לאחר מכן ואשר היה פתולוגי. צינתור כלילי שעבר יומיים לאחר מכן הדגים הצרות משמעותית בעורק הכלילי הימני, שטופלה בהצלחה. התמונה הקלינית של הופעת כאבים בחזה ההולכת ומתקדמת בטווח של שבועות-חודשים ידועה ומוכרת כתעוקת חזה בלתי יציבה(unstable angina syndrome). 2. למחלת לב כלילית ישנם מס' ביטויים קליניים, החל ממחלה יציבה שיכולה להיות אסתמינית או מחלה שמתבטאת בתעוקת חזה יציבה, עבור בתעוקת חזה בלתי יציבה וכלה באוטם מלא של שריר הלב. תעוקת חזה בלתי יציבה ואוטם שריר הלב הם שני וריאנטים של מצב המכונה "תסמונת כלילית חדה" או אירוע כלילי חריף (acute coronary syndrome). מטבע הדברים חומרת המחלה והפרוגנוזה נקבעת על פי המאפיינים הקליניים ובמצב של תעוקת חזה בלתי יציבה קיימת סכנה גדולה יותר בין היתר משום שהיא מלווה לא פעם בסמנים ביוכימיים לנזק בשריר הלב. לכן גם משול המצב של תעוקת חזה בלתי יציבה ל"אוטם מאיים" (impending myocardial infarction). הסיבה העיקרית למחלת הלב הכלילית היא טרשת עורקים המתפתחת בעורקים הכליליים. טרשת העורקים יכולה להיות יציבה במשך תקופה ארוכה אולם בתנאים מסוימים עלול להיווצר קרע בטרשת, אשר בעקבותיו נוצר קריש דם החוסם את העורק באופן מלא ואז מתקבלת תמונה של אוטם מלא של שריר הלב ונמק שלו, או חסימה חלקית ואז עלולה להתקבל תמונה קלינית של תעוקת חזה בלתי יציבה, מלווה באיסכמיה לשריר הלב שיכולה לבוא לידי ביטוי גם בתרשים האק"ג (Bonow: braunwald's Heart Disease - A Textbook of Cardiovascular Medicine, 9th ed, chapter 56; 2001 Saunders, An lmprint of Elsevier). אמנם, אין בנתונים העולים בחומר הרפואי שהועבר ע"י בית הדין בכדי לתמוך בכך שהאירוע הלבבי שעבר היה אוטם שריר הלב משום שאין כל נתונים על מחקרים ביוכימיים פתולוגיים (אם בכלל נבדקו כאלו) ותרשים האק"ג שבוצע בתאריך בו אושפז לצורך צינתור לא מעיד על אוטם שריר הלב שעבר (אין גלי Q בתרשימי האק"ג). יחד עם זאת תרשים האק"ג בהחלט יכול להעיד על איסכמיה מיוקרדיאלית (לאור גלי T שליליים בחיבור III ושטוח ב-VF) שהתפתחה בשלב כלשהו בין 13/3/2008 ועד למועד הצינתור, במיוחד אם תרשים האק"ג שבוצע בחדר מיון יוספטל באותו יום אכן היה "ללא איסכמיה". מהתמונה הקלינית ומתרשים האק"ג ניתן להסיק כי התובע פיתח תמונה של תעוקת חזה בלתי יציבה החל מ-13/3/2008 וזהו אכן אירוע לבבי. 3. בין הסיבות המהוות מעורר (trigger) להתפתחות אירוע כלילי חריף (acute coronary syndrome) מונים גם מצבים רגשיים הגורמים לשינויים פיסיולוגיים ופתופיסיולוגיים בעורקים הכליליים. כעס והתרגשות, מתח וחרדה זוהו בין הגורמים שקדמו להופעת אירוע כלילי חריף. ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שהגורמים המעוררים מקדימים ופועלים בטווח זמנים של דקות עד 24 שעות לפני שמתפתחת תמונה מלאה של אירוע כלילי חריף. ברוב המקרים פער הזמנים הוא 1-2 שעות בין הופעת האירוע המעורר לבין התפתחות אותו אירוע כלילי. (Behavioral and Emotional Triggers of Acuthe Coronary Syndruomes: A Systemic Review and Critique: PC Strike et al, 2005. Psychosomatic Medicine; 67: 179-186). במחקר ה-TRIMM נמצא כי הסיכון היחסי להופעת אירוע כלילי חריף בטווח של 24 שעות ממועד הטריגר הרגשי הוא פי 1.7. סיכון זה נשאר גבוה (2.5) גם בתקופה של מעל 24 שעות ועד 4 שבועות ממועד הטריגר הרגשי. (Willich SN, Lewis M, Lowel H et al. Physical exertion as trigger of acute myocardial infarction. Triggers and Mechanisms of Myocardial Infarction Study Group. N Eng J Med 1993; 329: 1684-90). מכל הנ"ל ובהתייחס לחלונות הזמנים ממועד האירוע בעבודה, הופעת התסמינים הקליניים וממצאי בדיקת המאמץ, נראה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי. 4. את הסיכון לפתח אירוע קרדיווסקולרי מחלקים ל-3 קטגוריות: סיכון נמוך בו הסיכוי לפתח אירוע כזה בטווח של 10 שנים נמוך מ-10%, בינוני בו הסיכון הוא 10-20% וגבוה בו הסיכון הוא מעל 20% (Hurst's The Heart: The Mc Graw Companies: 2008; Table 51-1). את הערכת הסיכון מחשבים על פי Framingham Poing Hurst's The Heart: The Mc Graw Companies: 2008; Table 51-) Scores 2). מהכנסת נתוניו של התובע, מר אבו, עולה כי הסיכון הקרדיווסקולרי שלו לטווח של 10 שנים עומד על 11.2%, זהו סיכון נמוך-בינוני. המשמעות הקלינית של סיכון נמוך או אף בינוני, היא שיכולות לחלוף שנים רבות עד להופעת אירוע לבבי חריף, אם בכלל. יתרה מכך, בצינתור הכלילי נמצאה מחלה חד כלית בלבד כאשר העורקים הכליליים האחרים נמצאו תקינים. ידוע כי הפרוגנוזה במקרה של מחלה כלילית חד כלית נחשבת מצוינת עם שיעור זניח של היארעות אוטם שריר או אירוע כלילי חד הלב בטווח של 5 שנים של פחות מ-10% (Coronary Artery Surgery Study (CASS): A Randomized Trial of Coronary Artery Bypass Surgery. Survival Daka. CASS Principal investigators. Circulation. 1983; 68:939-950). מכל הנ"ל עולה כי אלמלא האירוע בעבודה באותו זמן, סביר שלא היתה מתפתחת תעוקת חזה בלתי יציבה ויתכן והיו עוברות שנים, אם בכלל, עד להופעת אירוע לבבי כלשהו. לסיכום: מדובר בגבר בן 44, ברמת סיכון נמוכה-בינונית לאירוע לבבי על פי נתוניו הבסיסיים, אשר פיתח תמונה של תעוקת חזה בלתי יציבה בסמיכות זמנים למצב דחק בעבודתו ואשר בהיעדר מצב דחק זה ככל הנראה לא היתה מתפתחת תעוקת החזה הלא יציבה באותו זמן." 19. הנה כי כן, המומחה פירט ממה סובל התובע בכל הקשור ללבו, תוך שהוא מתאר כי האירוע החריג גרם לאירוע הלבבי. עוד תיאר המומחה, כי התובע סובל ממחלת לב כלילית שתסמינה הראשון היה הכאב איתו הגיע לחדר מיון ביום האירוע (13/3/08). בהמשך מסיק המומחה, כי מדובר היה בתעוקת חזה בלתי יציבה, וזאת בין השאר תוך ניתוח פירוט הבדיקות הקליניות והבדיקות האובייקטיביות השונות אותן עבר (כגון: צינתור, אק"ג), והכל בהתבסס על ציר הזמן והסדר הכרונולוגי של קרות האירועים. 20. גם בתשובתו לשאלת ההבהרה חזר המומחה על קביעתו, תוך שהוא מוסיף, מנמק ומפרט ביחס לסתירה לכאורה אותה הציג הנתבע. המומחה התייחס לכאב בחזה ממנו סבל התובע עובר ליום קרות האירוע החריג, וקבע קביעותיו לאור התייחסות זו. המומחה קבע באופן חד משמעי כי הכאב שהחל עובר ליום האירוע החריג אינו קשור אליו, וגם לא לאירוע הלבבי. המומחה נימק קביעותיו אלה בהתבסס על הידע המקצועי שלו. דהיינו, מדובר בהנמקות מהתחום הרפואי בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. 21. לדידו של המומחה חל שינוי במצבו הרפואי של התובע בעקבות האירוע החריג מיום 13/3/08, אשר גרם להתפתחות תעוקת חזה בלתי יציבה. וכך קבע המומחה בהקשר זה: "...אם אכן היה תהליך איסכמי לבבי מתחיל שבוע טרם האירוע - סביר היה שהתלונה תהיה בעלת מאפיינים טיפוסיים של תעוקת חזה והיינו מצפים לראות שינויים איסכמיים באק"ג, אולם אלו לא היו והופיעו רק אחרי ה-13/3/08. ב-14/4/08 נבדק במיון יוספטל פעם נוספת (לאחר בדיקת המאמץ) ואז האבחנה הייתה כבר 'תעוקת חזה' - ANGINAL SYNDROME. אק"ג נוסף שביצע כחודש לאחר האירוע החריג, בהגיעו לאשפוז לצורך צינתור כלילי במרכז רפואי "רבין" היה פתולוגי, כפי שציינתי בחוות דעתי המקורית, והעיד על איסכמיה מיוקרדיאלית. כלומר במהלך אותו חודש מאז האירוע החריג, התפתחה תמונה של תעוקת חזה טיפוסית כפי שעולה גם מגיליון הקבלה לאשפוז במרכז רפואי "רבין" מתאריך 17/4/08 - '...לפני כשבועיים חש תעוקה וצריבה בחזה בזמן הליכה מאומצת'. מכאן, שחל שינוי כלשהו במצבו מאז האירוע ב-13/3/08. סיבה סבירה לכך שאדם הנמצא ברמת סיכון נמוכה-בינונית מפתח תעוקת חזה בלתי יציבה בשלב כלשהו יכולה להיות קשורה לגורם חיצוני כלשהו. במקרה הנוכחי ניתן להניח, ברמה גבוהה של הסתברות, כי האירוע החריג שהיה ב-13/3/08 ואשר עלול היה לגרום למצב רגשי מתמשך הוא הגורם העיקרי וככל הנראה היחיד (בהנחה ששום דבר אחר בהרגלי החיים של מר אבו לא השתנה) שהביא להיווצרות תעוקת חזה בלתי יציבה. חיזוק למסקנה זו בא מעצם העובדה שבביקור הראשון בחדר המיון ב-13/3/08 לא תוארו שינויים אסכמיים באק"ג, אך חודש לאחר מכן היו שינויים שכאלו בתרשים האק"ג, כפי שציינתי בחוות דעתי המקורית". 22. מהאמור לעיל עולה, כי מדובר בקביעות רפואיות גרידא, שהובאו במסגרת חוות דעתו של המומחה, כמו גם בתשובה מנומקת ומפורטת לשאלת ההבהרה עליה נשאל, והכל בהסתמך על ספרות רפואית מחד, ועל העובדות דנן מאידך, ולא ראינו סיבה שלא לאמצה. 23. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נציין כי לא מצאנו סתירות ופגמים בחוות דעתו של המומחה ובתשובתו לשאלת ההבהרה, כפי שטען הנתבע בסיכומיו. המומחה לא "התחפר" בעמדתו, אלא פירט ונימק ביחס לקביעתו, בהתבסס על הרישומים הרפואיים והבדיקות אותן עבר התובע, ולבסוף קבע את שקבע. הגם שהאירוע החריג התרחש ב-13/3/08 והשינויים האיסכמיים הופיעו ביום 14/4/08, המומחה היה ער לכך, התייחס לזמן שחלף, הסביר את התופעה ולא סטה ממסקנתו. בנוסף, נציין כי המומחה תמך מסקנתו בנתונים נוספים, כגון רישום מתאריך 17/4/08 המתייחס לתקופה של שבועיים עובר למועד הרישום. עוד ציין המומחה, כי הבדיקות שבוצעו ביום 13/3/08 והרישומים בעקבותיהם שללו תחלואה קרדיאלית שבוע עובר לכך. דהיינו, כאביו של התובע מיום האירוע החריג דמו לכאבים שהחלו שבוע עובר לכך, אך לאור התסמונת אותה פיתח בשבועות שאחרי האירוע החריג, הרי שבדיעבד ניתן לקשור אותם להתפתחות התסמונת ולאירוע החריג. אחרית דבר 24. מכל האמור לעיל עולה, כי האירוע החריג בעבודתו של התובע גרם לאירוע הלבבי בו לקה. לפיכך, דין התובענה להתקבל. 25. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 26. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה