לגמול השתלמות, בגין השתתפותה בקורס להכשרת מטפלים בשיטת אלבאום. השתלשלות האירועים בהליך דנן התובעת שהיא עובדת משרד החינוך, המשמשת כמורה להוראה מתקנת, הגישה את התביעה דנן ביום 27/12/10. בכתב התביעה טענה התובעת כי בשנת 2000 הגישה בקשה לקבלת גמול השתלמות בגין השתתפותה בקורס "הכשרת מטפלים בשיטת אלבאום". הקורס התקיים בין השנים 1998-1999 במכון אלבאום והסתיים ככל הנראה בשנת 2000 עת ניתנה לתובעת "תעודת מטפל מוסמך בשיטת אלבאום". הנתבעת מסרבת לשלם לתובעת גמול השתלמות מאחר שלטענתה קורס מטפלים במכון אלבוים איננו השתלמות מוכרת לצרכי גמול השתלמות לעובדי הוראה. לטענת התובעת, כפי שפורטה בכתב תביעתה, הקורס שעברה מסייע בתחום עיסוקה בהוראה מתקנת. עוד טענה התובעת, כי בעבר הלימודים במכון אלבאום היו מוכרים לצורך קבלת גמול השתלמות, וכן צירפה לתביעתה מכתב שממנו עולה כי בשנת 1994 ובשנת 1996 הנתבעת הכירה בקורס מטפלים בשיטת אלבאום לצורך גמול השתלמות, ובשנת 1997 נשלחה למכון אלבאום הודעה על אי מתן הכרה לקורסים שיפתחו לאחר מועד זה. לטענת הנתבעת, התובעת איננה זכאית לגמול השתלמות בגין לימודיה במכון אלבאום, באשר מדובר במכון פרטי, שהוחלט שלא להכיר בו לצרכי גמול השתלמות לעובדי הוראה. לטענת הנתבעת לא מדובר בלימודים פדגוגים, אלא בשיטת טיפול שאיננה בהכרח מקובלת, ואשר לא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות, ומכל מקום על פי הכללים המקובלים במשרד החינוך הלימודים במכון אלבאום אינם מוכרים לצורכי גמול השתלמות. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 17/11/11 בפני כב' הנשיא (כתארו אז) מ. שפיצר הומלץ לתובעת להעזר בשירותי עו"ד וכן לשקול את עמדתה ביחס להמשך ניהול ההליך. התובעת השיבה, כי היא עומדת על תביעתה, ואף הוסיפה וטענה לקיומה של הפליה בינה לבין מורים אחרים שלהם אושר גמול השתלמות בגין לימודים במכון אלבאום. הנתבעת הגיבה להודעת התובעת וגרסה כי טענת האפליה היא טענה חדשה, שלא פורטה בכתב התביעה, והיא בגדר הרחבת חזית. לנוכח האמור, התיק נקבע לשמיעת הוכחות, תוך ציון העובדה כי שמורה לנתבעת הזכות לטעון ביחס להרחבת חזית (ראה החלטת כב' הנשיא מ. שפיצר מיום 17/11/11). בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 28/2/13 נשמעה עדותה של התובעת וכן עדותו של המצהיר מטעם הנתבעת, מר מוטי רוזנר המכהן כמנהל אגף פיתוח מקצועי לעובדי הוראה במשיבה. לאחר שנשמעו העדויות והסיכומים בעל פה, בית הדין הציע לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמה, לפיה לפנים משורת הדין, בשים לב לשינוי במדיניות ביחס למכון אלבאום ולכך שאפשר שהתובעת הסתמכה במידה מסויימת על מידע לא מוסמך שהיה בידיה, יאושר לתובעת גמול השתלמות באופן חלקי, בגין לימודיה במכון אלבאום (גמול אחד). למרבה הצער, לאחר שהסתיים הדיון, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו ביניהם להסכמה בהתאם למתווה שהציע בית הדין ביחס לחלקיות הגמול. בהמשך הדברים, לאחר שבית הדין הורה כי התיק יועבר לרשימת ההמתנה למתן פסק דין, הגישה התובעת בקשה לזמן לעדות את הגב' מירה טרייסטר על מנת לבסס את טענת האפליה שהעלתה. לטענת התובעת, הגב' טרייסטר ניהלה מאבק לשם הכרה בלימודיה במכללת אלבאום לצורך גמול השתלמות, ובסופו של דבר הלימודים הוכרו לה. יאמר מיד, כי בבקשה לא בואר מתי החלה הגב' טרייסטר את עבודתה במשרד החינוך, מתי למדה במכללת אלבאום, מתי אושרה לה הכרה לצורך גמול מאילו טעמים ובאילו נסיבות. תשלום גמול השתלמות לעובדי הוראה במועדים הרלוונטים לתביעה, הכללים לתשלום גמול השתלמות לעובדי הוראה נקבעו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך חוזר מיוחד ה' (התשנ"ה, אוקטובר 1994) [להלן: - "חוזר המנכ"ל"] - ר' נספח 13 לכתב ההגנה. בסעיף 4 (א) לחוזר המנכ"ל, תחת הכותרת "השתלמויות מוכרות" נקבעה רשימת השתלמויות המוכרות לצרכי תשלום גמול השתלמות ובכלל זה השתלמויות הנערכות על ידי גף השתלמויות לעובדי הוראה, על ידי משרד העבודה והרווחה, נציבות שירות המדינה וכן לימודים באוניברסיטאות ובמכללות מוכרות וכיו"ב - רשימה סגורה של מוסדות והשתלמויות. השתתפות בהשתלמויות מתוך הרשימה הסגורה המפורטת בסעיף 4(א) לחוזר מקנה זכאות לגמול השתלמות בלא צורך בקבלת אישור מוקדם, עובר לתחילת הלימודים. אין חולק על כך שהשתלמות במכון אלבאום איננה נכללת ברשימת ההשתלמויות המוכרות על פי סעיף 4 (א) לחוזר המנכ"ל. בצד ההכרה ברשימת ההשתלמויות המפורטות בסעיף 4 (א) לחוזר המנכ"ל, נקבע בסעיף 4 (ה) לחוזר, כי בנסיבות מסויימות ניתן יהיה לשלם גמול השתלמות גם בגין השתלמות שאיננה נכללת ברשימה שהוכרה וזאת במסגרת של לימודים במסלול אישי שאושר מראש. בסעיף 4 (ה) (3) לחוזר נכתב כדלקמן: "עובד הוראה המתכוון ללמוד בהשתלמות שאינה מוכרת להקניית גמול השתלמות יפנה מראש אל המפקח על ההשתלמות במחוזו כדי לקבל אישור לתכנית לימודים אישית, להיקף השעות ולתנאים שעל פיהם יוכרו לימודיו כמקנים גמול..." כלומר, מקום שלא מדובר בהשתלמות שמצויינת במפורש ברשימת ההשתלמויות שבסעיף 4(א) לחוזר המנכ"ל, נקבע בחוזר המנכ"ל כי עובד הוראה צריך לפנות מראש, בטרם יחל ללמוד, על מנת לקבל אישור לכך שההשתלמות תוכר לצורך גמול. מטבע הדברים, מקום שלא מדובר בהשתלמויות באוניברסיטאות ובמוסדות רשמיים וידועים, אלא בהשתלמויות במוסדות פחות מוכרים, שעשויה להיות מחלוקת ביחס לאיכות הלימודים בהם ולרמתם המקצועית, המדיניות ביחס להכרה באותם מוסדות לצרכי גמול השתלמות עשויה להשתנות מעת לעת, והיא אף יכולה להיות מותנית בתפקיד הספציפי של עובד ההוראה וברלוונטיות של ההשתלמות לעיסוקו. על רקע האמור, ועל מנת לאפשר מידה של גמישות בהחלטה על מתן הכרה לצורך תשלום גמול השתלמות, נקבע המנגנון של קבלת אישור מראש, כמפורט בסעיף 4(ה) לחוזר המנכ"ל. מקום שעובד הוראה ביקש וקיבל אישור מראש, הוא יכול להסתמך על האישור שניתן לו בעת ההרשמה ללימודים, ולדעת כי עם סיום הלימודים הוא יהיה זכאי לגמול השתלמות. ואולם, ככל שעובד הוראה לא טרח לבקש אישור מראש, ונטל חלק בהשתלמות שאינה נכללת ברשימה המפורטת בסעיף 4 (א) לחוזר, הרי שאין כל בטחון בכך שההשתלמות תאושר לצורך גמול השתלמות, הדבר נתון לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בנתבעת, אשר רשאים אף לשנות את מדיניותם בקשר להכרה במוסד כזה או אחר מעת לעת. מן הכלל אל הפרט התובעת החלה לעבוד במשרד החינוך בשנת 1998, ובמקביל לתחילת עבודתה, החלה ללמוד בקורס להכשרת מטפלים בשיטת אלבאום. המדובר בשנים שבהן התובעת עדיין היתה בתקופת נסיון בעבודתה בנתבע, ואין חולק על כך שעובר לתחילת לימודיה היא לא פנתה לצורך קבלת אישור למסלול אישי בהתאם לחוזר המנכ"ל (לטענת הנתבע גם אם היתה פונה לא היה מאושר לתובעת מסלול אישי, באשר על פי המדיניות של הנתבע לא מאושר מסלול אישי למורים בתקופת נסיון ר' סעיף 14 לתצהיר רוזנר שלא נסתר). בשנת 2000 התובעת קיבלה תעודת הסמכה כמטפלת בשיטת אלבאום. במהלך השנים שחלפו מאז שקיבלה את התעודה בשנת 2000, התובעת התנהלה מול גורמים שונים במשרד החינוך על מנת להביא לכך שלימודיה במכון אלבוים יוכרו לצורך גמול השתלמות ובקשתה נדחתה שוב ושוב, על ידי שבעה גורמים שונים בנתבעת, אשר בדקו את טענותיה (התכתובת צורפה כנספח לכתב ההגנה). בקשתה של התובעת להכרה נדונה מספר פעמים על ידי ועדת חריגים וערעורים של אגף השתלמות והדרכה ונדחתה. בפניותיה השונות לנתבעת, התובעת הצביעה על מורות שקיבלו גמול השתלמות בגין לימודיהן במכון אלבויים בשנים 1996/7 ואולם הובהר לתובעת כי במהלך השנים חל שינוי במדיניות ההכרה במכון לצורך גמולי השתלמות (נספח 4 לכתב ההגנה). אותה תשובה ניתנה לתובעת גם באפריל 2008 (נספח 9 לכתב ההגנה) במכתב בו צויין כדלקמן: "מרכז אלבאום לא הוכר לגמול השתלמות לעו"ה מאחר והוא מיועד למטפלים והאגף לחינוך מיוחד איננו מכיר בשיטת טיפול זו ועובדה זו אף הובהרה למוסד. נכון אמנם ש 2 המורות שציינת שלמדו במרכז ב 1996-1997 אושרו להן שעות כצבירה. אך מאז חל שינוי במדיניות האגף ואין הכרה בקורס זה לצורך גמול השתלמות." בשנת 2009 שוב נבדק עניינה של התובעת בועדת חריגים, וביום 7/9/09 כתבה עו"ד רות יפה, מנהלת המחלקה המשפטית של מחוזות ת"א והמרכז במשרד החינוך לב"כ תובעת כדלקמן (נספח 10 לכתב ההגנה): "ועדת החריגים דחתה את הבקשה מאחר ושיטת אלבוים איננה מוכרת לגמול השתלמות. מדובר בשיטה פרטית של אדם פרטי ללא השכלה בתחום ושיטתו לא אושרה על ידי אף גורם מוסמך. המשרד הודיע למרכז אלבוים כי הלימודים בו אינם מוכרים לגמול. ..... במידה וקיבלו מורים כלשהם גמול השתלמות בגין לימודיהם במכללת אלבוים נעשה הדבר לפני שינוי המדיניות ובטעות ואין להקיש ממנו על המקרים האחרים. " ממסמך שצורף לכתב התביעה עולה בבירור כי כבר בחודש פברואר 1997 הודיע משרד החינוך למרכז אלבאום כי הקורס האחרון שיוכר לצורך גמול הוא זה שנפתח ב- 1996 וכי קורסים מאוחרים יותר, לא יוכרו לצורך גמול השתלמות. בתצהירו של מר מוטי רוזנר , מנהל אגף א' לפיתוח מקצועי של עובדי הוראה במשיבה, אשר לא נסתר, ובעדותו בפנינו, צויין כי השינוי במדיניות המשרד ביחס להכרה במכון אלבאום נובע מכך שהוברר כי מדובר בקורס להכשרת מטפלים, המיועד לציבור הרחב, ולא בקורס להכשרת מורים, וכן כי מדובר בתורה שפיתח אדם פרטי, ששיטתו לא אושרה על ידי אף גורם מוסמך. מר רוזנר מעיד כי המדיניות של משרד החינוך מזה שנים היא להמנע מאישור קורסים רבים ומגוונים הקיימים בשוק ומיועדים לציבור הרחב, להכשרת מטפלים בשיטות שונות. מדיניות זו גובשה בתאום עם האגף לחינוך מיוחד. לאחר שנשמעו הראיות והסיכומים בתיק, ביקשה התובעת לזמן לעדות את הגב' נעמי טרייסטר, על מנת להוכיח כי לגב' טרייסטר ניתנה הכרה בלימודים במכון אלבאום לאחר שניהלה מאבק מול הנתבע ויש בכך כדי להקים זכות דומה לתובעת, מכח עילת האפליה. בתגובה טענה הנתבעת כי במרכז אלבאום למדו במהלך השנים עשרות מורים אשר לא קיבלו הכרה בלימודיהם במכללת אלבאום לצורך גמול השתלמות, וזאת בהתאם למדיניות שגובשה, שלפיה לא תנתן הכרה להשתלמויות למטפלים שפתוחות לציבור הרחב. לנוכח האמור, וגם אם מחמת טעות או מטעמים מיוכדים, ניתנה הכרה בהשתלמות לעובד הוראה פלוני, אין בכך כדי להקים זכות לתובעת. עוד צויין, כי עמדת משרד החינוך הובאה לידיעת הגורמים המוסמכים במכון אלבאום כבר בשנת 1997 וגם בשנים שלאחר מכן, ונציגי המכון לא מצאו להשיג עליה. לנוכח האמור, ובשים לב לכך שמר רוזנר בעדותו לא חלק על העובדה שאפשר שמחמת טעות אושר לגב' טרייסטר גמול השתלמות בגין לימודים במכון אלבאום (ראה עמ' 4 לפרוטוקול) לא מצאתי להורות על זימונה לעדות של הגב' טרייסטר. התובעת איננה זכאית לגמול השתלמות על פי הכללים שנקבעו בחוזר המנכ"ל ובמובן זו אין היא שונה מעשרות מורים אחרים, אשר השתתפו בקורסים שונים ורכשו תעודת מטפל בתחומים מגוונים והם אינם זכאים לגמול השתלמות בגין לימודיהם הטיפוליים. נציין כי מדובר בהשתלמות שביצעה התובעת בשנות עבודתה הראשונות, בעת שהיתה בתקופת נסיון. בשים לב לכך שמדובר בהכשרה שפתוחה לציבור הרחב, המעניקה תעודת מטפל, יש קושי לקבל את טענת התובעת לפיה מלכתחילה למדה בקורס רק משום שהסתמכה על כך שתקבל גמול השתלמות, כאשר התובעת לא עשתה ולו מאמץ מינימלי, על מנת לברר את העניין מול הגורמים המוסמכים במשרד החינוך או בפירסומים המובאים לידיעת כל מורה. בנסיבות הענין, נדמה כי התובעת מצאה עניין בלימודים שמציע מכון אלבאום ואפשר שאף שאפה לעסוק בטיפול, ומכל מקום, ככל שלא טרחה לברר את עניין הזכאות לגמול - אין לה להלין אלא על עצמה, ומכל מקום אין ברשלנותה של התובעת כדי להקים לנתבעת חובה להכיר בלימודים הללו. זאת ועוד, הראיות שבפני עולה בבירור, כי אילו טרחה התובעת לברר את העובדות לאשורן, בטרם החלה בלימודים, הדעת נותנת כי היה מוברר לה כי הלימודים במכון אלבאום אינם מוכרים לצורך גמול, שהרי מכתב ברור בעניין נשלח למכון כבר בחודש 1997, למעלה משנה בטרם החלה את לימודי במכון. גם אם נצא מנקודת הנחה כי במקרים בודדים בין אם מחמת טעות ובין אם מחמת נסיבות מיוחדות שהצדיקו זאת, הוכרו לימודים במכון אלבאום במקרה כזה או אחר לצורך גמול, אין בכך כדי להקים זכות לתובעת. לנוכח כל האמור, הגענו לכלל דעה כי התובעת איננה זכאית לתשלום גמול השתלמות בגין לימודיה במכון אלבאום. מאחר שתביעתה נדחתה, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. גמול השתלמותהשתלמות