האם פוטר התובע כדין בשל חשדות בגין גניבה שביצע ? - זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע הועסק כפקיד קבלה במלון דן פנורמה בתל-אביב מיום 1.6.05 ועד 12.9.10. ביום 31.5.10 נערכה פגישה בין מר עמנואל מזעקי, יועץ בטחוני של רשת מלונות דן (להלן: "מזעקי") לבין התובע, אשר במהלכה הודה לכאורה התובע במעשים שיוחסו לו. מר מזעקי הכין דו"ח סיכום פעילות היועץ. וכך נכתב בו, בין השאר: "לאחר תשאול מעמיק עמו, חוזר בו מכל הצהרותיו, כי לא לקח כספים מהקבלה, ומספר כי אומנם לקח מכספי ההנחות של אי.דן, לקח כספים מהמרות מט"ח, לקח מכספי זיכוי אורחים במיני-בר ועוד בשיטות אחרות. כן מספר כי מי אשר נהנה מכספי המרות המט"ח, הם: .... . מי אשר לקח כספים לכיסו, הוא .... אשר לקח את הפרש המ.ע.מ של לקוח, אשר שילם על כך. כמו כן לטענת שי, .... גם לקח מכספי הנחות האי.דן, המרות מט"ח, החזרות מיני-בר ועוד. .... ו .... נהנו אף הן מהנחות אלו ומפעולות שעשה." (נספח 1 לתצהיר מזעקי - דו"ח סיכום פעילות, עמ' 12 סעיף 11) "תאריך: 14/06/10 ... ב. נערכה פגישה חוזרת עם העובד שי משעלי, במהלכה מסר פרטים כדלקמן: 1) לנושא האי.דן מספר, כי כאשר אורח היה מגיע למלון, היה מוסר כרטיס אשראי לבטחון. הכרטיס היה נבדק והאורח מקבל חדרו והמקדמה עבור התשלום, היתה יורדת באופן אוטומטי, דרך כרטיס האשראי. בתום תקופת שהיית האורח במלון, כאשר האורח היה משלם במזומן ועוזב המלון, היה הנבדק מבצע את ההנחה של שניים עשר וחצי אחוז, אותם היה מפריש לכיסו במזומן. מי אשר היה מבצע זאת ונהנה מהנחות אלו, ושלשל הכסף לכיסו, הוא .... פקיד הקבלה. לטענתו כל פעולות ההנחה ומשיכת הכספים, היה רק כאשר הלקוח היה משלם במזומן. משיב לשאלתי, כי עשה זאת כעשרים פעם. במחשב היה מבצע פעולה מסוימת, ואז רושם כי הלקוח חבר אי.דן, עושה לו את ההנחה של שניים עשר וחצי אחוז, המחשב מעלה כאת כל האקסטרות ומבצע את כל ההנחות. נוצר מצב מינוס במחשב ואז לוחץ על פקודת "קש" וזה מוציא את ההפרש ולאחר מכן מובע במחשב, שהכל מאוזן. 2) ממשיך ומספר, כי .... היה לוקח את הזיכוי של מ.ע.מ מלקוחות חו"ל, אשר היו בעלי שני דרכונים, ישראלי ודרכון זר כלשהו. 3) לגבי הזיכויים של המיני-בר, השיטה עבדה באופן הבא: אורח היה מגיע לקבלה על מנת לשלם את שהייתו ואז הוא או אחרים, היו מקבלים הכסף, בגין חיוב המיני-בר, משלשלים לכיסם ורושמים ביטול החיוב של המיני-בר. 4) לשאלתי משיב שוב בשלילה, לבדיקת הפוליגרף." (נספח 1 לתצהיר מזעקי, עמ' 16-15) ביום 12.9.10 התובע זומן לפגישה נוספת ליום 13.9.10 (נספח 2 לתצהיר מיכאלי). בפגישה שנערכה בנוכחות מנהל משאבי אנוש, מנהל מחלקת קבלה ויו"ר ועד העובדים הודע לתובע על סיום העסקתו (נספח 1 לתצהיר מיכאלי). לבקשת התובע ולאחר השימוע, נפגש מנכ"ל המלון עם התובע. לתובע נמסר מכתב פיטורים (נספח 4 לתצהיר מיכאלי). טענות הצדדים: לטענת התובע, פוטר הוא מעבודתו מהיום להיום ומבלי שקיבל את זכויותיו, תוך התבססות על "חקירתו" ועל דו"ח שהוגש על ידי ה"חוקר". התובע מכחיש את המעשים שיוחסו לו ועותר בתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים (26,119 ₪), דמי הודעה מוקדמת (4,936 ₪), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (100,000 ₪). כמו כן נתבע סך של 100,000 ₪ בגין הוצאת דיבתו של התובע ע"י הנתבעת, מאחר שהתקשרו ממקומות עבודה פוטנציאליים שאליהם ביקש התובע להתקבל והנתבעת הוציאה דיבתו. לטענת הנתבעת, התובע פוטר בשל הידרדרות בהתנהלותו הכללית והמקצועית ובשל חשדות שהועלו נגדו. התובע פוטר לאחר שנערך לו שימוע בנוכחות נציגת ועד העובדים. עדויות: מטעם התובע העיד התובע בלבד. מטעם הנתבעת העידו: מר חן מיכאלי, מנכ"ל מלון דן פנורמה. מר לירן מרגי, עובד המלון אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל מחלקת קבלה. מר עמנואל מזעקי, ששימש כיועץ בטחוני של רשת מלונות "דן". הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. האם הוכחו החשדות כנגד התובע ? סבורני שלא ואסביר. על פי ההלכה הפסוקה, טענות מסוג גניבה ומרמה הינן טענות הטעונות הוכחה בראיות טובות מהראיות הנדרשות לפי נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי ונדרשות ראיות מוצקות ואין די בראיות נסיבתיות: "הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות" (עע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל ניתן ביום 25.4.06 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 8). עדי הנתבעת העידו כי לא היו ראיות מוצקות כנגד התובע: "ש. אני מפנה לס' 5 לתצהירך אתה טוען שלא היו בידיכם ראיות מוצקות. למה אתה מתכוון ? ת. לא היו ראיות מוצקות שאכן הוא זה שלקח כספים מהקופות." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 5-4 לעדות מרגי) העדים לא נתנו הסבר מניח את הדעת כיצד בוצעה הגניבה: "אני אתן לך 2 דוגמאות, ברשותך לא על המע"מ על שני סעיפים אחרים. אני לא מכיר את התהליך הטכני באשר למע"מ אני מבקש לפרט שני נושאים אחרים בהקשר הזה. מגוון הנושאים היו כל כך רחבים שזה הפך להיות תופעה שלא ירדתי לקוצו של סוג." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 4-1 לעדות מנכ"ל המלון) ישועתה של הנתבעת לא צמחה אף מעדותו של מזעקי, מאחר שלא הוצגה כל ראיה ישירה הקושרת את התובע למעשי הגניבה. עדותו של מזעקי רק חיזקה את מסקנתי כי לא הוכח על-ידי הנתבעת כי התובע ביצע את המעשים בהם נחשד על-ידי הנתבעת או, למצער, כי כלל אירעו מעשי גניבה בנתבעת. אחת הטענות כנגד התובע קשורה להמרת מטבע חוץ, אולם כשמזעקי נשאל על כך השיב: "ש. אני מפנה לעמ' 10 לחוות דעתך סעיף 6. כמה המלון לוקח להמרה ? כמה הפער בין המרה בצ'יינג'ר להמרה במלון ? ת. תשאל את המלון. ש. עשיתי חשבון שאם המשכורת הממוצעת 5,000 ₪ של עובד כדי שהוא ירוויח יותר מהמשכורת שלו בהמרה, הוא צריך להמיר בחודש 50,000 $ או יורו, אתה צריך שהמלון ימיר 400,000 $ בשביל 8 אנשים ? ת. אני לא בדקתי את זה ואני לא יודע את סכום ההמרה גם." (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 19-13 לעדות מזעקי) כך גם לעניין הטענה של חיובי חדרים: "ש. האם ידוע לך, על תלונה אחת של לקוח ספציפי ושמו של הלקוח שאומר שלא צרך וחייבו אותו ? ת. זה לא מחשב שלי. אני לא נכנס לתוך המחשבים. בוודאי ששאלתי את התובע לגבי זה. ש. בחדר זה וזה ביום זה וזה חייבתי איקס ? ת. אני כותב מה שהוא מספר." (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 12-8 לעדות מזעקי) עוד נטען כי התובע חִייב אורחים באקסטרות ולאחר מכן ביטל את החיוב ולקח לכיסו את התמורה עבור האקסטרות. אלו טענות בעלמא ולא הובאו דוגמאות עם שמות האורחים ועם צילום של חשבון החדר. לא זו אף זו, לא יעלה על הדעת שאם עובד נחשד בגניבה, נשאר הוא לעבוד באותה עמדה לאחר גילוי הגניבה: "ש. ב- 20.7 הוא מוסר לך את הדוח. אתם מוציאים למר X מכתב זימון לשימוע ב- 12.9 כך מופיע בכתב ההגנה, איך אתם משאירים אותו עוד חודשיים לעבוד אם הוא גנב ? ת. א' כי אני קבלתי את החומר ועיינתי בו והיו מספר עובדים נוספים..." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 19-17 לעדות מנכ"ל המלון) ההודאה של התובע: גביית ההודאה מאת התובע אף היא לוקה בפגמים רבים: מר מזעקי טען שההודאה הוקלטה (עמ' 22 שורות 32-31 לעדות מזעקי). בעדותו בפניי טען מר מזעקי כי הקלטת נעלמה (עמ' 22 שורות 26-25 לעדות מזעקי) ולא ציין בדו"ח שהשיחה הוקלטה מאחר שהקלטות לא נמצאו (עמ' 23 שורות 12-11 לעדות מזעקי), אולם בעדותו בפניי טען: "אני מסרתי את זה (את הקלטות - הוספה לא במקור - א.ג.כ.) הלאה וזה כנראה בביטחון משהו... לפני שבאתי לפה להעיד שאלתי את הביטחון, את המנכ"ל והתשובה הייתה שהם מחפשים את זה ולא מצאו את זה. זה קורה." (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 27-26 לעדות מזעקי) קרי, בעת ההודאה היו הקלטות בידיו. מתי אם כן נעלמו הקלטות ? לנתבעת הפתרונים. למרות שלטענת מר מזעקי ההקלטה נעלמה, במכתב ב"כ הנתבעת נכתב כי ההודאה כלל לא הוקלטה. ברי כי ההקלטה של ההודאה הייתה שופכת אור על דרך גביית ההודאה כגון האם מר מזעקי הפעיל לחץ על התובע או "ריכך" את התובע, כטענת התובע. לא זו אף זו, לא ברור מדוע ביקש מר מזעקי מהתובע, לאחר שהתובע הודה לטענתו במעשים, כי התובע יעבור בדיקת פוליגרף, ומדוע היה כלל צורך בפגישה שנייה, אם התובע הודה במעשים שיוחסו לו? בדיון בפניי העיד מזעקי: "ש. למה קבעת פגישה שנייה? ת. כי בהנהלה רצו הבהרות למה שהוא סיפר." (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 5-4 לעדות מזעקי) ואילו בתצהירו בסעיף 9 הובאה גירסה שונה: "אבקש להדגיש, כי התובע התוודה על פעולותיו כאמור מרצונו החופשי, ללא כל הכוונה, הובלה או הפעלת לחץ מצדי, נהפוך הוא- השיחה בינינו התנהלה בנעימים ועל מי מנוחות, ואף כאשר הביאו שתייה קרה עבורי ביקשתי מהתובע לשתות במקומי והוא עשה כן. במסגרת השיחה אף ציינתי בפני התובע, כי אחד מבני משפחתו היה בן כיתתי. זאת ועוד, לאורך כל השיחה בינינו הדגשתי בפני התובע, כי ההחלטה בעניינו מצויה בשיקול דעתה של הנהלת המלון, וכי חוות דעתי, כיועץ ביטחוני, תהווה המלצה לכל היותר." עם זאת, שוכנעתי כי אמנם התובע הודה במעשים המיוחסים, אולם יתכן כי עשה כן בשל חששו ממזעקי וכן גם התרשמתי מעדותו של מזעקי כי יש באישיותו כדי להטיל מורא בנחקר. זאת ועוד, לא נעלם מעיניי כי בעדותו של התובע היו סתירות. מתצהירו עולה (ס' 16) כי החקירה שבוצעה על-ידי מזעקי נעשתה במהלך יום אחד אולם בחקירתו העיד: "ת. למיטב זכרוני, אה... הסתיימה ביום אחד אבל לאחר מכן הוא קרא לי שוב." (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 19 לעדות התובע). יתר על כן, תחילה טען התובע כי נשאל שאלות על-ידי מזעקי אולם לאחר מכן שינה תשובתו: "ש. איזה שאלות ? ת. שאלות כלליות. הוא... הוא אמר ש... יותר נכון הוא הטיח בי שעשיתי מספר דברים." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 25-24 לעדות התובע). התובע טען שהכחיש בפני מזעקי את ההאשמות שיוחסו לו אולם בד בבד טען כי מזעקי "עשה עליו פעולות ריכוך" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 17-9 לעדות התובע), טענה זו איננה מתיישבת עם השכל הישר כי לא ניתנה הודאה במעשים שיוחסו לתובע. אולם בהאשמות של מעשי גניבה יש צורך, מלבד הודאת העובד, בדבר מה נוסף מעבר לכך ולא הובאה בפניי כל ראיה המעידה על מעשה הגניבה. האם פוטר התובע כדין ? בטרם פוטר התובע נשמעה עמדתו כדין ובנוכחות נציגת ועד העובדים. לא זו אף זו, לבקשת התובע נפגש התובע עם מנהל המלון. שוכנעתי כי מנהל המלון האמין באמת ובתמים כי התובע חשוד במעשים וזאת נוכח הודאתו במעשים אלו. לפיכך לא מצאתי כל פגם בדרך פיטוריו של התובע. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ? נוכח מסקנתי כי לא הוכחו מעשי הגניבה, אין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע וכך גם אין מקום לשלול את דמי ההודעה המוקדמת. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 26,119 ₪ בגין פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת בסך של 4,936 ₪. לשון הרע: מהתמליל שהוגש לתיק ביה"ד (ת/2) עולה כי הנתבעת מסרה לגורם, אשר הזדהה כנציג מלון רימונים ברמת-גן, כי הנתבעת איננה ממליצה להעסיק את התובע: "המתקשר: עובד שעבד אצלכם לפני חודשיים שלושה הבנתי שהוא פוטר בשם X שי. עובד הנתבעת: כן. המתקשר: הייתי מעוניין אם אתה יכול לתת לי קצת פרטים הוא אמר לי שאתם אה עובד הנתבעת: התנהלות לא תקינה של... התנהלות לא תקינה. המתקשר: אז אתה בעצם אומר לי להיזהר לא לקחת אותו לעבודה? עובד הנתבעת: אני מציע שתעשו לו, אתם עושים גרפולוגיה? המתקשר: בוודאי. עובד הנתבעת: אז תעשו גרפולוגיה ותיקחו ממנה את ההמלצה יותר נכון. המתקשר: אז אתה לא בא וממליץ בחום ככה בלשון המעטה. עובד הנתבעת: לא לא התנהלות לא תקינה, התנהלות כספית לא תקינה. המתקשר: הבנתי." סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, מעניק הגנה למפרסם אם היה אמת בפרסום וסעיף 15 דן בהגנה אם המפרסם פרסם בתום לב. עוד נקבע - "השאלה האם הפרסום היה אמת והאם היה בו עניין ציבורי מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי. ההגנה הקבועה בסעיף 14 לא תחול על פרסום שגוי אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום. יתר על כן: ההגנה לא תחול גם כאשר טעותו של המפרסם היתה סבירה והוא כלל לא התרשל. תוצאה קשה זו של מה שתואר כ"(ה)דרישה הדווקנית של הוכחת האמת לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע" ממותנת מעט באמצעות הוראות סעיף 19 (2) לחוק, הקובע, כי בית-המשפט יקל עם מפרסם בשלב פסיקת הפיצויים או בשלב גזירת העונש אם המפרסם "היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע". (עו"ד אורי שנהר דיני לשון הרע פרק 17). אשר על כן משמעשי הגניבה לא הוכחו על-ידי הנתבעת ולא היו בידיה ראיות לחשדות שנטענו כלפי התובע, הנתבעת הוציאה דיבתו של התובע. מת/2 עולה בבירור כי הנתבעת מסרה לכאורה למעביד פוטנציאלי מידע בדבר התנהלות כספית לא תקינה של התובע ובכך פגעה בפרנסתו. אשר על כן הנתבעת תפצה את התובע ב- 10,000 ₪ בגין רכיב תביעה זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע: סך של 26,119 בגין פיצויי פיטורים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.10 ועד לפירעון. סך של 4,936 בגין חלף הודעה מוקדמת, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.10 ועד לפירעון. סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ וסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לפירעונם. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. גניבה (בעבודה)שאלות משפטיותפיטורים