עצם קיומו של שווי כלכלי אינו מספיק לצורך ייחוס הכנסה רעיונית ממנה לצורך חוק הבטחת הכנסה. בהקשר זה נקבע כי את תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה "יש לפרש כאילו הוספו בה המילים: ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה" (דב"ע מג/4-162 חביב דהן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 351 (1984);להלן - עניין דהן; עב"ל 381/99 נהלה חזאן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 57 (2000); להלן - עניין חזאן ; כן ראו בבג"צ חסן את הדיון על "דרישת הכורח"), כאשר נטל ההוכחה בדבר קיום היכולת האמורה מוטל על ביטוח לאומי. ##להלן פסק דין בנושא תביעת התובע להבטחת הכנסה, לאחר שתביעתו נדחתה:## הרקע לתביעה: א. התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה עד 6/10. ב. ב- 6/10 נודע לנתבע כי תובע יש נכס נוסף בשכונת הדואר ועל כן התבקש להמציא מסמכים בעניין זה (כמו גם לגבי נכס בעיר העתיקה שאינו רלבנטי לתביעה). ג. בניו של התובע מתגוררים בדירותיהם בנכס באלטור. היית'ם מתגורר משנת 1998 (בערך), ומחמד משנת 2004. לגבי יוסף - אמנם הייתה קיימת מחלוקת האם מתגורר בדירה זו משנת 2007 או משנת 2008, אלא שלאור האמור בסיכומי ב"כ התובע - מוסכם, כי למרות שטען בעדותו כי הבן התחתן בשנת 2007 - כי השנה הנכונה הינה שנת 2008 ,ועל כן הפלוגתא לעניין זה מתייתרת. המחלוקות:בהתאם להחלטה מיום 4/8/11 קיימת מחלוקת לעניין חישוב הכנסה רעיונית בגין דירותיהם של הבן יוסף, הית'ם ומחמד באלטור, וכן האם יש לו זכויות בנכס של אחותו המנוחה בשכונת הדואר ובאיזה שיעור (כולל בשאלת אי שיתוף פעולה מצד התובע לצורך הפעלת סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה). המחלוקת בתיק מתייחסת לזכותו של התובע להבטחת הכנסה מחודש 7/10 ואילך. ניהול הדיון:במועד הדיון נשמעה עדותו של התובע, ושל אחיו תייסיר טקש. מטעם הנתבע הגיעה לעדות אשתו של טייסיר , הלא טקש וכן האח רמאדן. בניו של התובע, שהוזמנו כעדים מטעם הנתבע לא הגיעו לדיון, וכן אשתו (שאמנם לא הוזמנה רשמית לאור צמצום מס' העדים על ידי בית הדין, אך ניתן היה לצפות כי תופיע, ולו גם בשל העובדה שכאשת התובע לעניין הבטחת הכנסה, הינה בעלת דין). בדיון השני נשמעה עדותה של נותנת תעודת עובד ציבור, גב' תמר נתן. דיון: א. כפי שעולה מהחומר שבתיק , התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה מ-4/03 ועד 6/10, כשמתוך גמלת הבטחת ההכנסה קוזזו ממנו כספי פיצויים שקיבל וכן לאור נכס המשפחה בא-טור. לטענת התובע - לגבי הנכס באטור - נתן לילדיו את הדירות שבנכס במתנה , ולכן שייכות לילדיו ולא לו, וכי אינו גובה מהם שכר דירה כלל, ולגבי הנכס בשכונת הדואר - הנכס היה שייך לאחותו פאטמה המנוחה, ולו אין חלק בו כלל. הנכס באטור: ב. לענייו הנכס באטור הצהיר התובע (סעיף 4 לתצהירו) כי: "דירתו של בני יוסף: הדירה כוללת שני חדרים, שירותים ומטבח בשטח של 40 מ"ר. בשנת 2000 ויתרתי בע"פ על הבעלות בדירה לבני יוסף. יוסף שיפץ את הדירה החל משנת 2000, במימונו המלא והשקיע כספים רבים לצורך הכשרתה למגורים. יוסף התחיל להתגורר בדירתו מיום נישואיו בשנת 2008 ובשנת 2010 העליתי את הוויתור על הכתב כאמור בייפוי הכוח (צורף) גם בניי מחמד והית'ם שיפצו את דירותיהם במימונם המלא והשקיעו כספים רבים לצורך הכשרת הדירות למגורים". בהמשך הצהיר כי שעון המים משותף לכל הדירות והוא רשום על שמו וכי הארנונות שולמו על ידם. ג. כפי שנאמר לעיל - בניו של התובע לא הגיעו לעדות אף שהוזמנו על ידי הנתבע. אמנם מדובר פורמאלית בעדי הנתבע, אולם מכיוון שעדותם אמורה הייתה לשפוך אור על עדות אביהם - היעדרותם מעוררת תמיהה ביחס לתובע. מכל מקום, השאלה הראשונה שנשאלת הינה ביחס לעדותו, כי הדירות הועברו על ידו כמתנה לבניו (מתנה שאיננה רשומה בכל מסמך או גוף רשמי, זולת אצל נוטריון), ושאלה שנייה - ביחס לטענתו בתצהירו כי הבנים מימנו את שיפוץ הדירות. ד. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי לא קיבל מהבנים כל תשלום על הבתים, ואף אינו גובה מהם שכר דירה, על מנת שלא להכביד עליהם, אך מאידך מצבו הכספי קשה עד למאוד, ועל כן פנה לביטוח לאומי, לקבל הבטחת הכנסה. ה. וכך נשאל והשיב (עמ' 5 סיפא): "ש. אבל הילד שלך עובד ומתפרנס למה אתה לא לוקח ממנו שכירות. אתה לא עובד למה לא לקחת ממנו שכירות. ת. הם בחוץ צריכים לשלם, אצלי לא צריכים לשלם, מספיק לי שהם נותנים לי 300-400 שקל. אני גם לא צריך כסף. הביטוח הלאומי נותן לי 2000 ₪ בקושי אני חי. הייתי עובד 7000 ₪ הייתי מבזבז אבל עכשיו אין. ש. למה אתה לא לוקח שכר דירה. ת. ככה אצלנו. לא רוצה להרוויח על הילדים שלי, לא רוצה שילדים יילכו בכביש יעשו משהו, אני רוצה שהם יהיו ישר. לא רוצה כל הצרות האלה, גם הכסף לא רוצה" (ההדגשות לא במקור - י.ש). ו. מובן שזכותו של התובע לתמוך בבניו, מסיבותיו, לא לקחת מהם תשלום עבור הדירות, ולא לבקש מהם שכר דירה, על מנת להקל עליהם. אלא שכאשר מחליט לתת את כספיו/נכסיו לילדיו - אינו יכול לבקש הבטחת הכנסה מביטוח לאומי. כפי שהעיד התובע, בניו עובדים, אך הוא מעדיף לתמוך בהם ולא לגבות מהם שכר דירה אף שסכום זה יכול היה להעניק לו ביטחון סוציאלי, ללא הזדקקות לקופה הציבורית. הווה אומר - התובע מרחם על בניו, על חשבון הקופה הציבורית - דבר שלא ניתן לקבל. התובע הסביר כי הוא אינו רוצה לגרום לסכסוכים בין בניו לאחר 120 שנה, וכי כך הוא מבטיח שלא יריבו ביניהם, ולכן העביר להם את הדירות, במתנה עוד בחייו, וכלשונו (עמ' 4 שורה 30): "כן, הבית שלי, אבל עכשיו מה שיש לי נתתי לילדיי לפני שאני אלך שלא יעשו מלחמות כל אחד". אלא, שהדרך החוקית הנכונה הינה לרשום צוואה לטובת מי שהוא רוצה, דבר שהיה מונע סכסוכים ביניהם וללא צורך העברת נכסים בחיים. אם נתן להם מתנה - אינו יכול לבקש שהקופה הציבורית תממן אותו (שאם לא כן - כל אדם שיחפוץ לקבל הבטחת הכנסה יעביר את נכסיו במתנה לכל מי שיחפוץ, ובכך יבטיח לעצמו הבטחת הכנסה). ז. לעניין תמיכתו בילדיו העיד התובע (עמ' 1 משורה 29, ועמוד 2 שורות 1-8): "ש. מוחמד התחתן ראשון. ת. כן. ש. כשהוא התחתן נתת לו את הדירה. ת. כן. אני נתתי לו את הבית לפני כן, אבל זה היה כאילו רק בדיבורים. עד שתיקנו את הבית אחר כך הוא רשם את זה. ש. אמרת שמאז שהוא התחתן הוא גר בבית. ת. כן. ש. מי נתן לו את הכסף לשפץ את הבית. ת. אני. ש. לכל הילדים נתת כסף. ת. מהכסף שהוא עבד. ש. אבל אמרת קודם שכן נתת לו כסף. ת. הייתי אני מתקן את הדירה אם היה לי כסף. ש. הילדים שלך עוזרים לך במחייה. ת. לא תמיד. לפעמים כן" (ההדגשות לא במקור - י.ש). ח. מתוך דברי התובע עולה עוד, כי למרות מה שכתב בתצהיריו כי בניו מימנו את בניית הדירות בעצמם, הרי שלפי חקירתו הנגדית, לפחות בעניינו של מוחמד - הוא נתן לו כסף לצורך הבניה, ולגבי האחרים העיד כי "אם היה לי כסף הייתי מתקן". מעדותו עולה למעשה כי כל עוד היה לו כסף, מימן את הילדים, וכשהכסף אזל (אף שיכול היה לשמור אותו לצרכיו), החליט לפנות לקופה הציבורית. דבר זה אף תמוה במיוחד לאור העובדה שאכן ילדיו עבדו - ואעפ"כ, הוא זה שתמך בהם מכספיו. ט. גם לעניין המים והחשמל, נראה שהתובע הוא זה ששילם חשבונות אלו, ומכל מקום - לא המציא כל מסמך המלמד אחרת (והבנים כאמור - לא הגיעו לעדות על מנת שניתן יהיה לברר זאת עימם). וכך העיד התובע (עמ' 4 משורה 1) כשנשאל מי משלם על מים וחשמל: "אנחנו והילדים כי משתמשים. יש לנו בבית רק שעון חשמל ומים אחד. הם חייבים גם לשלם את זה". לעניין זה לא הומצאה כל אסמכתא כי הבנים משלמים על מים וחשמל, ונראה כי גם בנקודה זו מממן התובע את ילדיו. י. בית הדין הארצי התייחס לא אחת לעניין התכלית הסוציאלית שיש לחוק הבטחת הכנסה ועל הרצון לתת תמיכה למי שמגיעה לקו התחתון ואינו יכול להתפרנס בכוחות עצמו. וכך למשל אמר בית הדין הארצי (עב"ל 1078/00 פואז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז, 2) כי: "בראש ובראשונה את המטרה העומדת ביסודו של חוק הבטחת הכנסה, להבטיח אמצעי מחייה מינימאליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום". יא. שאלה נוספת שמתעוררת, הינה - מדוע העלה את טענת הוויתור רק בשלב כה מאוחר ומדוע הוויתור נעשה בייפוי כוח נוטריוני רק בשנת 2010. התובע הצהיר בסעיף 4 ב' לתצהירו כי הוויתור שוויתר לילדיו מחמד והיית'ם היה בשנת 2000, וכי הבן יוסף מתגורר בדירת התובע בא-טור משנת 2008. אם כך לא ברור מדוע "העלה את הוויתור על הכתב", כלשון התצהיר - רק בשנת 2010. העובדה שיפוי הכוח נעשה רק בשנת 2010, לאחר שהנתבע ביטל את הבטחת ההכנסה בשל הנכסים - יש בה כדי לעורר סימני שאלה על מהות עיסקת המתנה, ולא ניתנה תשובה מספקת לשאלה מדוע המתין שנים כה רבות מהמועד בו נתן להם את המתנה, כטענתו, לבין החתימה על ייפוי הכוח. יב. אלא שבכך לא די. בדו"ח שצורף לתעודת עובד ציבור שהגיש הבן מחמד טען הבן כי הוא מתגורר בבית הנמצא בבעלותו משנת 2011, כאשר בדו"ח משנת 2007 הצהיר כי הדירה בבעלות אביו. משמע - אפילו אם היינו מקבלים את הגרסה כי הבעלות על הבית אכן הועברה למחמד - הרי שזו הייתה לכל המוקדם בשנת 2011, ולא כאמור בייפוי הכוח. יג. כאמור, הובא ייפוי כוח משנת 2010, אולם לייפוי כוח זה לא צורף כל מסמך תמיכה - כגון: העברה למס רכוש. התובע נשאל על כך (עמ' 5 משורה 12) והשיב: "ש. למה לא הצהרתם בפני מס רכוש על העברה הזאת של הדירות. ת. נתתי את זה בתור מתנה. ש. גם מתנה צריך להצהיר עליה במס רכוש. ת. זה מה שאנחנו לא יודעים. לא מכירים את זה. אנחנו הולכים לעורך דין או נוטריון ורושמים את זה, זה ככה אנחנו עושים. אצלנו זה ככה. ש. הדבר גרם לך בעיות לקבלת הגמלה שביקשת, כי ביקשו הוכחה שבאמת העברת את הנכס אזל מה לא הלכת לעשות את זה בכל זאת. ת. למה לא אמרו לי אז? ככה עושים כולם אצלנו". יד. עוד נשאל התובע לגבי אפשרות מכירת הנכס ע"י ילדיו ( שזהו אחד הפרמטרים לבדיקת בעלות), והוא השיב (עמ' 6 משורה 1): "ש. אם אחד הילדים שלך ירצה לעבור דירה, ירצה למכור את הדירה שלך ולקנות דירה במקום אחר הוא יכול למכור את הדירה. ת. אסור לו למכור רק אם הוא רוצה למכור לאח שלו, או להשאיר את הבית ריק. כי יש לי כניסה אחת, אני לא מוכן שמישהו ייכנס ויראה את הבת שלי או את אשתי. הכניסה שלנו אחת, אין לנו עשר כניסות. ש. אז בעצם הוא לא יכול למכור את הבית לאף אחד. ת. גם רשום בייפוי כוח. ש. אז רק אח אחר יכול לגור במקומו בבית ולפי הייפוי כוח אבל הוא לא יכול למכור את הבית. ת. רק אח שלו יחיה, מישהו מבחוץ לא". טו. כאמור, על מנת להוכיח את שאלת הבעלות המציא התובע ייפוי כוח בלתי חוזר, אלא שיפוי כוח בלתי חוזר כשלעצמו, וללא חיזוקים ראייתיים נוספים, אינו מהווה תחליף להעברת בעלות (בנוסף לתמיהות שהועלו לעיל). אמנם, וכפי שיובא בפסיקה דלהלן, יהיו מקרים בהם יהיה בייפוי הכוח (בצירוף ראיות נוספות) כדי ללמד על כך שהבעלות אכן הועברה, אלא שבעניין שלפנינו - אין כל חיזוק לאמור בייפוי הכוח, ולהיפך - העדויות סותרות ביחס לבעלות. טז. לעניין ייפוי כוח כהוכחה על בעלות אמר בית הדין הארצי בעניין פאטמה - המוסד (עב"ל 33056-04-10 מיום 1/5/11): "בית הדין התייחס בפסיקתו לשאלת הזכאות לגמלה, וזקיפת הכנסה מנכס, מקום שנטען להעברת בעלות במקרקעין שאינם מוסדרים, בדרך של יפוי כוח בלתי חוזר. כך למשל בפסק הדין בעניין ותד - המוסד לביטוח לאומי (דב"ע מז/0-96, פד"ע יט, 214) הגיע בית הדין למסקנה, כי אף שאין העברה בייפוי כוח בלתי חוזר תופסת לעניין חוק המקרקעין, היא תתפוס לעניין חוק הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו מכוחו. על-פי פסיקת בית הדין, יש לראות את הנכס כנכס שהועבר מידי מי שנתן את אותו ייפוי-הכוח, ולא יהיה באותו הנכס כדי לשלול גמלת הבטחת הכנסה מן המעביר (ראו גם עב"ל 1133/00 המוסד לביטוח לאומי - מחמוד נימר (14.4.02), דב"ע נג/04-215 מנסור סובחי- המוסד לביטוח לאומי (19.10.1994), וכן בעניין פואז). עם זאת, בעצם האפשרות כפי שהוכרה בפסיקת בית הדין, להכיר בייפוי כוח בלתי חוזר, כמשקף באופן אמיתי העברת בעלות במקרקעין שאינם מוסדרים לעניין חוק הבטחת הכנסה, אין כדי לחסום בחינה של יפוי הכוח כשלעצמו, ובשים לב לכלל התשתית הראייתית כפי שנפרשה לפני בית הדין. יפה לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון לפיה "ייפוי הכוח איננו עומד בפני עצמו, ואין לו כל משמעות ותוקף כשהוא לעצמו, אלא- "ייפוי-הכוח הוא טפל לעיסקה גופה. הוא בא כמכשיר בלבד לביצוע העסקה, ולשם הבטחת ביצוע ההסכם (ע"א 283/67, בעמ' 137)" (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446, 460, וההפניות שם). כמו כן קבע בית המשפט העליון כי "...יש לזכור, כי המדובר בשני הסכמים נפרדים: האחד הוא ההסכם העומד בבסיס ייפוי הכוח, המעביר לנהנה (במקרה דנן - המערער) זכות כלשהי; והשני הוא הסכם השליחות, המעניק לשלוח את הכוח לפעול בשם מעניק הזכות (במקרה זה - המשיבה) להעברת הזכות הנ"ל לנהנה..." (ע"א 380/88 מוהיב טוקאן נ' פאטומה פאהיימה אלנששיבי, פ"ד מה(5) 410, 424). יז. בענייננו - מעבר לייפוי הכוח באטור לא הומצאו מסמכים של ממש שיהוו תמיכה להעברת הבעלות. לפיכך, ומשלא הומצאו כל מסמכי תמיכה בייפוי הכוח (להבדיל מהאמור בפסיקת בית הדין הארצי בדב"ע מז/0-96(עבד אל קאדר פאיז - המוסד), מתעוררת שאלה של ממש לעניין עצם העברת הבעלות לילדיו, כאשר עד היום אף לא נעשה כל רישום שהוא במס רכוש (דבר שיש בו כדי לחזק את נושא ייפוי הכוח כמבטא העברת בעלות). לטענת התובע לא ידע שעליו לרשום את עיסקת המתנה במס רכוש. טענה זו אינה יכולה להתקבל שהרי ההעברה באמצאות ייפוי הכוח נעשתה ע"י עו"ד. בכל מקרה אין חולק כי הלכה למעשה התובע לא העביר לבניו את הבעלות בדירות, ברשויות המס (כולל במס רכוש). לאור זאת נראה, כי ייפוי הכוח נעשה רק לאחר שהופסקה גמלתו של התובע , ועל מנת שהדירות לא תילקחנה בחשבון לחישוב הכנסה רעיונית. לכן יש לזקוף לתובע הכנסה רעיונית מדירות אלו, כנטען על ידי הנתבע. יח. מכל האמור לעיל הרי שבנוגע לדירות ילדיו של התובע בנכס שבאטור, וכל עוד אין רישום במס רכוש על העברת הבעלות של דירות הבנים, יש לערוך לתובע שומה לצורך בדיקת גובה ההכנסה הרעיונית מדירות הבנים, לצורך חישוב זכאותו להבטחת הכנסה. הנכס בשכונת הדואר: יט. הנכס בשכונת הדואר , כמו גם האדמה עליה נבנה המבנה (בן 2 קומות) נקנה, לטענת התובע, ע"י אחותו המנוחה, פאטמה (אף כי בעניין נכס זה לא הומצא אישור מהטאבו הירדני לגבי זכויות הבעלות שהיו לה בטרם מתן יפוי הכוח). מדובר בנכס בן שתי קומות כאשר לדבריו, אחיו תייסיר, בנה מבנה נוסף על הקרקע, בהסכמת האחות. וכך הצהיר בסעיף 8 לתצהירו: "אין לי ומעולם לא היה לי שום נכס בשכונת הדואר. הנכס בשכונת הדואר (אל-רם) נרכש ע"י אחותי פאטמה טקש ז"ל (להלן: המנוחה), בשנת 1980. המנוחה נפטרה רווקה וערירית". בהמשך הצהיר כי הדירה הראשונה של המבנה המקורי נמכרה לאח רמאדן, לאחות לילא ולאחות נאהדה. לאח טייסיר הועברה הבעלות בדירה הדרומית שבקומה השנייה ולאח חוסיין נמכרה הדירה הצפונית שבקומה השניה (במבנה המקורי). עוד הצהיר( סעיף 10): "בנוסף, ובעוד אחותי בחיים, בנה אחי תייסיר מבנה נוסף על הקרקע בהסכמת המנוחה. לא היה ידוע לי טיבה ומהותה של אותה הסכמה בין המנוחה לבין אחי תייסיר, ורק לאחרונה נודע לי כי אחי תייסיר קנה מאחותי את חלקת האדמה עליה הקים את המבנה האמור." כ. בעדותו בבית הדין, כשנשאל על הנכסים שהיו לאחותו השיב (עמ' 6 שורה 28) כי: "ת. היה לה בשכונת הדואר בניין של שתי קומות ויש לה עוד קומה עם שתי דירות כל דירה שני חדרים ומטבח וזה מה שהיה לה". כא. האח רמאדן נשאל על ידי החוקר (נ/5) בחקירת מיום 1/5/05 מתי עזב את שכונת הדואר ועבר לבית הנוכחי והוא השיב: "ת. אני התגוררתי בשכונת הדואר מתאריך נישואי וגרתי בדירה בנכס אחי טייסיר והבית שבשכונת הדואר מורכב משתי קומות, בקומה הראשונה התגוררתי בעבר עם אחיותי הרווקות לילה ומהאדה, ואחי טייסיר מתגורר בקומה השניה... ש. מי מתגורר בבית בשכונת הדואר? ת. אף אחד הבית ריק... אין לי שום נכסים והבית שהתגוררתי בו בעבר שייך לאחי טייסיר ואחי חוסיין שמתגורר בעיר העתיקה..." בחקירתה של אשת תייסיר - אח התובע (נ/4, מיום 28/1/01) נאמרו דברים אחרים: "ש. היכן גרתם מיום נישואיכם ועד היום? ת. גרנו בא-טור בבית גיסי איברהים טקש עד 1984 (ואז) עברנו לגור בנכס חמי הפרטי בשכונת הדואר (ההדגשה לא במקור- י.ש). כב. אמנם יש לתהות על כך שאשתו של טייסיר טענה בנ/4 כי התגוררו בעבר בנכס בשכונת הדואר של חמיה (ולא טענה שזה של פאטמה), אלא שאין די בעדות זו כדי לקבוע אופרטיבית כי אכן הנכס היה שייך להורים ולא לפטמה, ולא הובאו ראיות אחרות מטעם הנתבע כי אכן נכס זה היה שייך להורים. בנקודה זו, ולמרות סתירות מסויימות בתיאור הנכס כפי שהעיד התובע, לאור העדויות בדבר מצבה הכלכלי היציב והטוב של פאטמה ובהיותה חסרת משפחה ולא היו לה הוצאות רבות למחייתה, ולאור ייפויי הכוח שהומצא - מקובל עלינו כי הנכס בשכונת הדואר היה שייך לאחות פאטמה ולא להורים. לעניין זה יצויין כי העובדה שיפויי הכוח נחתם בשנת 1995 (ולא סמוך לאחר דחיית התביעה כפי שהיה לגבי הנכס באטור) ולאור העובדה שמדובר באזור בו המקרקעין אינם מוסדרים ואינם רשומים בטאבו (כפי שהעיד האח תייסיר), הרי שיש לראות ייפוי הכוח משנת 1995 כמהווה הוכחה למכירת הנכס כאמור בו. יצויין, כי לפי ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 4/7/95 הזכויות בנכס האחות הועברו לאחים האחרים - כאשר ייפוי כוח זה אף מזכיר את ייפוי הכוח הקודם משנת 1980 כמקור להעברת הזכויות דאז. נכון אמנם כי אין בייפוי כוח זה איזכור לסכום המכירה, אלא שלאור השנים הרבות שעברו מאז, מבלי שמי מהאחים ערער על תוכנו - ניתן לראות באותו ייפוי כוח כמשקף את רצון הצדדים בעבר, וכי התמורה לאותו נכס שולמה על ידי האחים. שאלת אי שיתוף פעולה כג. כידוע, בית הדין מעדיף לבדוק זכאות של מבוטח לגופם של דברים ולא לעשות בד"כ שימוש בסעיף 19 לחוק לעניין אי שיתוף פעולה, אלא אם כן יש באי שיתוף הפעולה כדי למנוע מהנתבע לבדוק את התביעה לגופה. בעניין שלפנינו - אכן לא הומצאו מסמכים אלא רק לאחר דחיית התביעה על ידי הנתבע. יחד עם זאת, בסופו של דבר (וגם אם באיחור) התקבלו המסמכים הרלבנטיים בעניין הבית בשכונת הדואר, על פיהם קבענו כי לתובע אין זכויות בנכס זה; ולעניין בנכס באטור - ניתן כיום, גם אם בדיעבד, לבצע בדיקה של שווי ההכנסה הרעיונית של התובע מדירות הבנים שבנכס זה. למען הסר ספק, לא תתקבל טענה של התובע כי מדובר בנכס אחד שאינו ניתן לחלוקה, וכי לאור הצהרותיו שלו - יש לראות בכל אחת מהדירות של הבנים כדירה נפרדת לצורך חישוב ההכנסה הרעיונית. סיכומם של דברים: כד. לעניין הנכס באטור - בשלב זה, וכל עוד לא נרשמה עיסקת המתנה במס רכוש ולאור כל האמור לעיל - יש לראות את הנכס באטור כנכס השייך לתובע, לצורך בדיקת שווי ההכנסה הרעיונית ממנו. לעניין שכונת הדואר - אין לראות בנכס שבשכונת הדואר כשייך לתובע, לא בדרך של בעלות ולא בדרך של ירושה. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי. לגבי הנכס באטור - התביעה נדחית, ויש לחשב מנכס זה הכנסה רעיונית כאמור לעיל. לעניין הנכס בשכונת הדואר - התביעה מתקבלת ולפיכך אין לראות בתובע כבעלים של כל חלק שהוא בנכס, ואין לחשב מנכס זה הכנסה רעיונית לצורך חישוב זכאותו להבטחת הכנסה. משהתביעה מתקבלת באופן חלקי ישלם הנתבע לתובע סך של 1,500 ₪ כשכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הבטחת הכנסההכנסה רעיונית