הריבית אשר תתווסף לכספים המגיעים לתובע בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות במועד וכן באשר לחובת תשלום דמי ביגוד רטרואקטיבית לשנות כהונתו של התובע כראש המועצה המקומית אלקנה. רקע עובדתי 1. בחודש 11/03 נבחר התובע לשמש כראש המועצה המקומית באלקנה. התובע כיהן כראש המועצה עד לתום הקדנציה בחודש 11/08. 2. במשך כל תקופת כהונתו, נוכו משכר התובע כספים עבור הפרשות פנסיוניות, אלא שעד לחודש ינואר 2006 כספים אלה לא הופקדו בקופה כלשהי. 3. החל מחודש ינואר 2006, ולאחר שהתובע חתם על טופסי הצטרפות לקרן הפנסיה גלעד, העבירה הנתבעת לקרן הפנסיה את הכספים עבור הפרשות התובעת החל ממועד זה ועד לתום כהונת התובע. 4. באשר להפקדת הכספים רטרואקטיבית עבור השנים 2003-2006, מוכנה הנתבעת להפקיד בקרן הפנסיה את סכום הקרן בתוספת הצמדה בלבד. התובע מנגד טוען לזכאותו לקבל את הכספים בצירוף ריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת הכספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי מזמן לזמן , בהתאם להוראת תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד -1964. 5. כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לתשלום דמי ביגוד רטרואקטיבית. בעוד התובע טוען בדבר זכותו לקבלת דמי ביגוד בגין כל תקופת כהונתו, נוכח רשלנותה של הנתבעת באי ביצוע תשלום זה במועד, טוענת הנתבעת, כי התובע זכאי לכל היותר לתשלום דמי ביגוד בגין שנת עבודתו האחרונה, תוך שהיא מוסיפה כי סכום זה שולם לתובע באמצעות קיזוז חוב כלפיה. 6. מטעם התובע ובנוסף לתצהיר עדותו הראשית הוגש תצהירו של מר יעקב אגמון, אשר שימש כסמנכ"ל המרכז לשלטון מקומי בשנים 2005-2009. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר ישראל קמר - גזבר המועצה. דיון והכרעה 7. בהתאם להוראות חוק ההסדרים במשק המדינה ( תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ"ט- 1999, היה זכאי התובע להפקדות פנסיוניות החל מיום היבחרו לתפקיד ראש המועצה. בהתאם לכך, נוכו משכרו של התובע סכומים בסך 5% מהשכר, מאז חודש 12/03. אין חולק כי הסכומים הללו לא הועברו לקופת גמל או לקרן פנסיה או לכל קופה אחרת וממילא אף לא הופקדו ההפקדות בגין חלק הנתבעת. 8. אלא שמן הראיות והעדויות שעמדו בפנינו עולה כי עם כניסתו של התובע לתפקיד ראש המועצה, הוא התבקש מספר רב של פעמים הן על ידי גזבר המועצה והן על ידי חשבת השכר, לפתוח קופת פנסיה על מנת שהנתבעת תפקיד בה את כספי הפנסיה המגיעים לו ועל כן נשמרו הכספים בקופת הנתבעת. ( ראה לעניין זה סעיף 4 לתצהירו של מר קמר). בחקירתו הנגדית נשאל מר קמר: "ש: הכספים האלה לא הועברו לשום מקום? ת: לא. ש: התובע ידע שהם לא עברו לשום מקום? ת: וודאי. ביקשנו ממנו הרבה פעמים לפתוח קופת גמל והתשובה שלו הייתה אני צריך להתייעץ ואני לא יודע איזו קופה לפתוח ואח"כ נעביר את הכספים". ( עמ' 10 ש' 19-23). 9. התובע לא הכחיש כי ביקש לעכב את הפקדת הכספים עבורו , כשלטענתו הנתבעת עכבה את התשלומים לכל עובדיה וזאת בשל גירעון כבד בקופתה, שהוא עצמו פעל להסדרתו תוך שהמועצה נכנסה לתוכנית הבראה. 10. רק בשנת 2006 חתם התובע כאמור, על טופסי הצטרפות לקרן הפנסיה גלעד. בפגישה שקיימו מר קמר והתובע במשרדי קרן הפנסיה, הובהר להם כי הקרן אינה מוכנה לקבל את הכספים עבור שנים שקדמו לשנת ההצטרפות לקרן, קרי הכספים בגין החודשים 11/03 - 12/05 אלא רק בגין חודש 1/06. (ראה סעיף 14 לכתב התביעה וכן סעיף 7 לכתב ההגנה). בהתאם לכך שילמה הנתבעת לקרן הפנסיה את הכספים מחודש 1/06 ואילך. 11. באותו מועד הציע גזבר המועצה להפקיד את כל הכספים בגין השנים 2003-2005 לקופת גמל שתפתח לצורך כך. בחקירתו הנגדית העיד מר קמר כי בניגוד ליתר עובדי המועצה להם היו קרנות פנסיה פתוחות ואז העברת הכספים התאפשרה בפיגור, לתובע לא הייתה קרן ולכן לא התאפשרה העברת הכספים. לשאלת ב"כ התובע האם אמר לתובע שמצבו שונה מכל העובדים, השיב: "וודאי. כל הזמן בקשנו ממנו לפתוח קרן... הסברתי לו שעלולה להיות בעיה בפתיחת קרן רטרואקטיבית. אמרתי את זה לתובע. אני לא זוכר מתי ". (עמ' 11 ש' 13-17). כשנשאל בהמשך למה ניכה את הכספים מהתלוש אם חשב שתהייה בעיה בהפקדת הכספים, ענה : "אמרתי שעלולה להיות בעיה לא בהכרח. יש פתרונות אחרים כמו שהצעתי להפקיד את הקרן בקופת גמל. יש פתרון להפקדות. אם לא הייתי עושה את ההפרשה הזו התובע היה מפסיד כיוון שהוא נהנה מהזיכוי במס של ההפקדות ולכן ביצעתי את ההפרשות האלה במטרה שבבוא היום הוא יפתח את הקופה והכספים האלה יופקדו " ( עמ' 11 ש' 25- עמ' 12 ש' 2). 12. חרף הצעתו של מר קמר כי התובע יפתח קופת גמל, התובע בחר שלא לנהוג כך וביקש שלא להפקיד את הכספים בקופת גמל. במקום זאת עלתה הצעה כי במקום התקופה אשר במהלכה לא בוצעו ההפקדות (חודשים 11/03-12/05, היינו תקופה של 26 חודשים), יירכשו לטובת התובע זכויות פנסיוניות במשך 26 חודשים לאחר תום תקופת כהונתו. (ראה סעיפים 16 לכתב התביעה ו- 11 לכתב ההגנה). הצדדים נתנו הסכמת להצעה והגיעו לסיכום שכך ייעשה. 13. עם תום כהונתו של התובע כראש המועצה, פנתה הנתבעת למשרד הפנים לקבלת אישור לפעול בהתאם להסכמת הצדדים. ואכן הנתבעת קיבלה אישור של הממונה על תחום הגמלאות במשרד הפנים, להעביר את הכספים לקרן הפנסיה כשהם צמודי מדד. (העתק אישור משרד הפנים צורף כנספח א' לכתב ההגנה). טענת התובע ולפיה, בשלב זה הנתבעת לא הייתה צריכה לפנות למשרד הפנים לקבלת אישורו להפקדת הכספים, אינה מקובלת עלינו. המועצה הינה גוף מתוקצב כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, ואין היא מוסמכת להעניק לעובדיה תנאי שכר מעבר לקבוע בהוראות החוק וההסכמים הקיבוציים החלים עליה, מבלי לקבל את אישור המשרד הממונה. כמו כן אף במסמך תנאי השכר ותנאים נלווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר, התשס"ד- 2004 - (נספח א' לכתב התביעה) מצווה המועצה במקרה של אי בהירות בנושאי גמל ופנסיה, לפנות לאגף כ"א ושכר ברשויות המקומיות. (להלן: "מסמך תנאי השכר"). 14. בשלב זה טען התובע כי ההפקדה לקרן הפנסיה צריכה להיות רטרואקטיבית, כלומר שהתשלומים יתייחסו לשנים 2003-2005, דבר שלביצועו נדרש ע"י קרן הפנסיה תוספת ריבית פיגורים המגיע ל- 55% מהסכום המקורי . הנתבעת התנגדה לכך כשלטענתה דרישה זו של התובע עומדת בניגוד לסיכום שהושג בין הצדדים. 15. בחודש 12/09 שלחה הנתבעת שיק בסך 77,899.73 לקרן הפנסיה גלעד בגין ההפרשות לשנת 2009. אולם קרן הפנסיה סירבה לקבל את התשלום, החזירה את השיק ודרשה לקבל שיק עם תוספת ריבית פיגורים החל משנת 2003. 16. לאור האמור, התקיימה ביום 10.3.10 פגישה במשרדו של מר רני פינצ'י ראש מנהל השלטון המקומי במשרד הפנים ובהשתתפות מר אברהם אמונה- ממונה תחום גמלאות במשרד הפנים ומר ישראל שפיצר- מנהל אגף שכר וכוח אדם ברשויות המקומיות. בפגישה זו נאסר על הנתבעת לשלם ריבית פיגורים על התשלומים שלא שולמו בנסיבות מקרה זה. 17. התובע טוען כי על הנתבעת לרכוש עבורו זכויות פנסיוניות בגין 26 חודשי כהונתו הראשונים, לאור הוראות החוק המחייבות את הנתבעת לבטח את זכותו לגמלה כאמור בחוק ההסדרים. טענה זו לא נוכל לקבל. שוכנענו כי המחדל לאי פתיחתה של קרן פנסיה במועד נעוץ כל כולו בתובע. התובע, חרף בקשותיהם של גזבר המועצה וחשבת השכר, בחר לשבת בחיבוק ידיים ולא פתח לעצמו קרן פנסיה עם תחילת כהונתו. אין מדובר בעובד זוטר של המועצה כי אם בראש המועצה עצמו, אשר בנסיבות מסויימות יכול ויהיה אחראי למחדלים של המועצה כלפי עובדים אחרים. ודאי שיש להטיל עליו את האחריות לאי פתיחתה של קרן פנסיה שלו במועד. 18. התובע בתצהירו מציין כי התייעץ עם יועץ פנסיוני מטעמו ועל חשבונו, וכי על פי עצתו הגיעו הצדדים להסכם כי המועצה תמשיך להפריש לטובת התובע למשך 26 חודשים מתום תקופת כהונתו של התובע. אמנם פרטי ההסכם לא הועלו על הכתב אך אנו סבורים כי לאור הנסיבות בעטיים הגיעו הצדדים לסיכום, הרי שלא דובר על הפקדות שנושאות ריבית והצמדה, ונבהיר: כפי שאישר אף התובע בשנת 2006 סירבה קרן הפנסיה גלעד לקבל תשלומים המתייחסים לשנים 2003-2005 ואף התובע הופתע לראשונה בשנת 2009 לגלות שהדבר ניתן לביצוע באם יתווספו להפקדות ריבית והצמדה. התובע עצמו מאשר, בכתב התביעה כי פניה מחודשת לקרן העלתה כי כן קיימת אפשרות לרכוש זכויות רטרואקטיביות בקרן "גלעד" וזאת תוך תשלום תוספת ריבית הפיגורים (סעיפים 20-21 לכתב התביעה). כך שלא סביר, כי בשנת 2006 הוסכם כי התשלומים שישולמו בעתיד יישאו ריבית והצמדה. כמו כן, התובע בחקירתו ציין מפורשות כי הרקע להסדר שהתבקש על ידו, בעצת היועץ מטעמו, היה קניית זכויות ברצף משנת 2009 ואילך (עמ' 6 ש' 25 - עמ' 7 ש' 7) בהבדל מרכישה רטרואקטיבית לה סירבה מראש קרן הפנסיה. 19. בנוסף, אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת תסכים למנות את השנים, בהן התובע לא פתח לעצמו קרן פנסיה, במניין הריביות אותן מבקש התובע לצרף לסכום הקרן, שהרי רק התובע לבדו , יכול היה לפתוח לעצמו קרן, קל וחומר לאחר שנתבקש לעשות כן מספר פעמים ולא עשה כך. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי תשלום ריבית על השנים שקדמו לשנת 2009 כמוה כעשיית עושר ולא במשפט בכספי ציבור, בשעה שהתובע הוא שהתרשל בכך שלא פתח קרן פנסיה. ככל הנראה שינה התובע עמדתו באשר לפרטי הסיכום שהושג ב- 2006 לאחר שסבר שיכול ויקבל פיצוי גבוה יותר. שינוי עמדת התובע, לאחר שהתקבל אישור משרד הפנים לסיכום הצדדים, כמוה כבקשה לביטול הסכם מחמת טעות בכדאיות העסקה, אשר אין בכוחה להעניק לתובע תרופה כלשהי. 20. לסיום פרק זה - לא מצאנו כי מדובר במועצה רשלנית אשר התכחשה לתובע ולהסכמות אליהם הגיעה עמו. המועצה לכל אורך תקופת כהונתו של התובע הייתה מעוניינת להפריש לתובע כספים כדין, ואכן הכספים נוכו משכרו ונשמרו לזכותו, מבלי שנעשה בהם כל שימוש ומבלי שהנתבעת "נהנתה" מאי העברת הסכומים לקרן. התובע אף נהנה מזיכוי במס בגין ההפרשות. הנתבעת מנועה היתה מלהעביר כספים אלו באין קרן על שם התובע, קרן אשר רק הוא לבדו יכול היה לפתוח עבור עצמו ובמודע בחר שלא לפתוח. 21. לפיכך אנו דוחים את התביעה ומקבלים את עמדת הנתבעת ולפיה יופקדו הכספים שנצברו לטובת התובע בקרן הפנסיה ובצירוף הפרשי הצמדה בלבד. 22. התביעה לדמי ביגוד - אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע דמי ביגוד במשך כל שנות כהונתו כראש המועצה וכי אי התשלום נעשה בטעות ( ראה עדות מר קמר בעמ' 9 לפרוט' ש' 23-25 ). אלא שבהתאם להלכה הפסוקה, תשלום דמי ביגוד הינו זכות נלווית ולא ניתנת לפדיון עם סיום יחסי עובד-מעביד (דיון ל"ז/3-131 ד"ר פאולינה קלר נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, פד"ע ט', עמ' 312). 23. הנתבעת מאשרת כי, לפנים משורת הדין, אישר הממונה על תחום תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות שבמשרד הפנים תשלום חד פעמי של דמי הביגוד בעבור שנת כהונתו האחרונה של התובע בלבד (ראה מכתבו של מר אמונה מיום 20.10.09 - נספח ט' לתצהירו של מר קמר) אלא שלטענתה סכום זה קוזז על ידה כנגד קנסות תעבורה שהוטלו על התובע ואשר היא נשאה בתשלומם וכנגד תשלומי טלפון סלולארי של התובע בחודשים שלאחר תום כהונתו (ראה נספח י' לתצהירו של מר קמר). התובע מנגד טוען כי במסגרת תלוש השכר לחודש 1/09 נערך עמו גמר חשבון וקוזז משכרו סך של 2,313 ₪ בגין שימוש אישי בפלאפון וכי לא נותר חייב לנתבעת דבר. 24. עיון בנספח י' לתצהירו של מר קמר מעלה כי דו"חות התעבורה שלכאורה צבר התובע הם מהשנים 2006-2007 על כן תמוה מדוע חיכתה הנתבעת עד להגשת התביעה על מנת לטעון לקיומו של חוב זה. לא הוצגה כל ראיה לכך כי הנתבעת פנתה אל התובע, ולו פעם אחת, בטענה כי הוא חייב לה סכום כלשהו בגין השימוש בטלפון ו/או בגין קנסות תעבורה. כמו כן לא ברור מה כולל הקיזוז שנעשה במסגרת גמר החשבון עם התובע, ככל שכל חשבונות הפלאפון החל מסיום כהונתו כלולים בטענת הקיזוז של הנתבעת. 25. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לביצוע הקיזוז הנטען. הנתבעת לא הפיקה תלוש שכר מסודר בו נכלל רכיב דמי הביגוד ושבמסגרתו קוזז החוב הנטען. הנתבעת אף לא התייחסה לטענת התובע בדבר ניכוי הסך של 2,313 ₪ משכרו במסגרת ההתחשבנות לחודש 1/09. 26. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי ביגוד בגין שנת עבודתו האחרונה בסך 3,794 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד התשלום המלא בפועל. סיכום 27. נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע באשר לשיעור הריבית שתתווסף לסכום קרן הכספים שנצברו לזכותו. אנו מקבלים את עמדת הנתבעת ולפיה, יופקדו הכספים בקרן הפנסיה בצירוף הפרשי הצמדה בלבד. אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי ביגוד בסך 3,794 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד התשלום המלא בפועל. נוכח התוצאה ובהתחשב במכלול הנתונים, אין אנו עושים צו להוצאות. ריביתפנסיה