פיצויי הלנת פיצויי פיטורין והחזר הסכום שקוזז משכרו כדמי הודעה מוקדמת

פיצויי הלנת פיצויי פיטורין והחזר הסכום שקוזז משכרו כדמי הודעה מוקדמת 2. העובדות הרלבנטיות לתביעה: א. התובע עבד בסה"כ 79 חודשים, שהסתיימו ב 19/4/10. התובע הגיש בעבר תביעה לפיצויי פיטורין, ובמסגרת הסכם פשרה סוכם כי התובע ימשיך לעבוד, וכי ככל שבעתיד יהיה זכאי לפיצויי פיטורין, לא יהיה נתק בין שתי התקופות לצורך חישוב פיצויי פיטורין. ב. הנתבעת קיזזה משכרו האחרון של התובע סך של 4,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. ג. התובע קיבל תלושי משכורת, ואין טענה כי לא קיבל את הסכומים הרשומים בתלושים (מעבר לטענה כי הגיעה לו תוספת בגין עבודתו בשבתות). ד. ביום העבודה האחרון עבדו התובע וחברו אמין אבו סביתאן (להלן גם: "אמין"), יחד, והפסיקו לעבוד באותן נסיבות (נסיבות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים). ה. בפני בית הדין העידו התובע ואמין , ומטעם הנתבעת - גב' לימור חזן, מנהלת המשק בנתבעת (להלן: גם "לימור"), ודרור מצא - מנהל הסניף (להלן גם: "דרור"). 3. הפלוגתאות, כפי שנוסחו בדיון המוקדם: א. מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע? האם נכונה טענתו כי הגב' לימור חזן פיטרה אותו כמתואר בכתב התביעה, או שהתובע עזב את עבודתו כמפורט בסעיף 17 לכתב ההגנה? לאור זאת, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ואם כן לכמה, וכן להחזר הסך של 4,000 ₪ שקוזזו משכרו האחרון, וכן לדמי הודעה מוקדמת? ב. זכאות התובע לתשלום עבור שעות שבת שלא שולמו לו, האם עבד שעות שלא שולמו לו, כמה ומתי? ג. האם התובע יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים או שמא יש לנתבעת טענת הגנה טובה כנגד פיצויי ההלנה. 3. דיון: שכר עבודה בשבת: א. האם נכונה טענת התובע כי עבד בשבתות שעות רבות יותר ממה שקיבל בפועל? התובע תבע 10,000 ₪ בגין שעות שבת שתבע (אף שמהתלושים עולה כי קיבל בשבת 150% ). בדיון המוקדם שקויים בבית הדין ביום 20/6/12, אמר ב"כ התובע כי: "לא כל השעות שהתובע עבד בשבת נרשמו בתלושי המשכורת. לתובע היה פנקס עם רישומים מלאים לגבי עבודתו, ויש לנו רישום מדוייק של שעות העבודה. לתובע יש את הפנקס עם הרישומים. הסכום של 10,000 ₪ הוא אומדן, אנו נערוך חישוב מדוייק ובמסגרת התצהירים נעשה את החישוב המדוייק בהתאם לרישומים שבידנו". ב. בסעיף 8 לתצהירו הצהיר התובע לעניין זה כדלקמן: "בימי שבת היינו מגיעים לעבודה מוקדם בבוקר ומתחילים לעבוד בשעה 7:00 בבוקר ועד שעה 24:00. מצ"ב גיליון שעות שנערך על ידי בזמן אמת". בהמשך (סעיף 9) הסביר כי עבור שעות העבודה בשבת בלובי (בניגוד לשעות עבודה בחדרים) לא קיבל שכר. ג. אלא שבעדותו בבית הדין התברר כי התובע לא צירף את היומנים האוטנטיים, וכי החומר שצורף לתצהיר הינם דפים שערך לקראת המשפט, ולא היומנים עצמם - כיוון שלדבריו "אינם קריאים". בכל מקרה התובע אף לא נתן הזדמנות לצד השני לראות את היומנים עליהם הוא מדבר ולבדוק אותם. בנוסף כשנשאל - לא ידע התובע להשיב, אם בתביעה שהגיש נלקחו בחשבון (וקוזזו) שעות שבת שקיבל בפועל . למעשה אף לא ניתן כל הסבר ולו גם המינימאלי - מדוע וע"פ איזה חישוב תבע באופן 10,000 ₪. מנגד העידה לימור (עמ' 16 משורה 25) - עדות שלא נסתרה - כי התובע הגיע כל יום (כולל גם כאשר עבד בשבת), בהסעה משעה 7:30, ואז התארגן לשתיית קפה ולהחלפת בגדים, וכי בפועל עבד התובע - כמו גם שאר העובדים שנסעו עימו - משעה 8:00 ועד השעה 16:00 ולא מעבר לכך, וקיבל עבור העבודה בלובי ובמקומות ציבוריים שכר נוסף של 150% לכל שעה. ד. יצויין כי התובע העיד כי ערך חשבונות בזמן אמת, על מנת לוודא שקיבל את כל מה שמגיע לו, וכי כאשר הייתה לו בעיה הגיע לדרור על מנת שיתקן - והדבר תוקן. וכך העיד (עמ' 8 משורה 22): "ש. האם נכון שבמהלך התקופה באת לדרור פעם או פעמיים לבדוק חשבון בגלל איזה טעות שחשבת שיש בתלוש? ת. כמה פעמים. ש. האם זה נכון שמצאת טעות בתלוש והיא תוקנה? משהו קטן דרור תיקן? ת. אני הייתי עוקב אחרי זה שיתקנו בתלוש. ש. תוקן או לא תוקן משהו קטן בתלוש? ת. פעם עשינו הרבה חדרים, זה מה שזכור לי, אמרתי לו שחסר 15 חדרים, והוא החזיר לי 8. ש. ממה שאני מבין, אתה בדקת כל פעם את התלושים שקיבלת. ת. כמובן. אני רושם" ה. משתמע מכך - שכאשר היו טעויות בחישוב - ידע התובע לפנות לדרור ולבדוק את הטעויות, שאכן תוקנו. אין זה סביר, אפוא, שבמשך תקופה כל כך ארוכה לא קיבל שכר על שעות העבודה שעשה בלובי במשך כל השבתות, ולא פנה לדרור לבדוק זאת. מכל מקום, וכאמור, עדיפה עלינו עדותה של לימור, אשר היא זו שהייתה משבצת את העובדים לעבודה, שכאשר נדרש התובע לעבוד בלובי, או בשטחים ציבוריים - קיבל שכר לפי שעת עבודה (ו-150% בשבתות) - כפי שעולה מהתלושים. ו. מכל האמור לעיל - איננו מקבלים את טענתו הסתמית של התובע כי לא קיבל שכר עבור עבודתו בשבת בלובי, כאשר לא התלונן על כך בזמן אמת (אף שבעניינים אחרים ידע לפנות כאשר נעשו טעויות), ולא ניתן לתת כל משקל לדפים שצורפו, כאשר "הראיה הטובה ביותר" - היומנים, כלל לא הובאו לבית הדין בשל הטענה כי "אינם קריאים". מכל מקום, ולאור כל האמור - עדיפה עלינו עדותה של לימור כי התובע לא עבד את השעות להם הוא טוען וכי קיבל את מלוא המגיע לו בגין עבודתו בשבתות, כעולה מהתלושים. נסיבות הפסקת העבודה: ז. אין חולק כי התובע היה עובד טוב מבחינה מקצועית, וכי היה עובד ותיק יחסית. כך גם העידה לימור כי אכן היה מדובר בעובד יסודי שעשה את עבודתו נאמנה. התובע נשאל מדוע פוטר והוא השיב (עמ' 10 משורה 17): " ש. למה פיטרו אותך? ת. לאחר 6 שנים שאני הייתי הולך איתם ישר, אני לא רציתי לעשות להם פנצ'ר ולעזוב אותם באמצע, בשנה האחרונה אני הייתי מעביר כל מה שלימור היתה רושמת, היא נתנה לנו מעט חדרים בסידור עבודה ולא הרבה, בערך כעשרים חדרים אם אני זוכר, ואנחנו היינו בקומה 1. בא דרור והגיע לקומה, רציתי להסביר לו איך היא מחלקת את החדרים והוא אמר שהדברים האלה לא נכונים והוא יצטרך לעלות ולדבר איתה. אני אמרתי לו, לא צריך שאתה תדבר איתה, אבל אנחנו רוצים שאתה תהיה בתמונה. הוא עלה לדבר איתה, התקשרו אלינו ואמרו לנו בואו תעלו למשרד, רק נכנסו למשרד לימור התחילה לצעוק ואמרה שאנחנו מפוטרים ואין לכם עבודה כאן ושום מקום אחר, אני מחליטה ואני המנהלת כאן, היא אמרה לנו לא קובי ולא דרור יכולים להחליט. ש. אז למה היא פיטרה אותך? ת. אני הרגשתי שהיא הבינה שאחד מחוץ לבית המלון ידע מה מתרחש בבית המלון, והוא בא לדבר איתה ואז היא התחילה להתעצבן. זה מה שקרה. ח. גם העד מטעמו, אמין, נשאל מדוע פוטרו הוא והתובע , והוא השיב (עמ' 11 שורות 29-32): "ת. היינו עובדים ובדיוק דרור הגיע, דרור עלה למשרד, לימור התקשרה אלינו ועלינו אליה למשרד, ואז התחילה לצעוק עלינו לימור בצעקות ואמרה לנו ללכת הביתה אני לא רוצה אתכם. ש. ככה פיטרו אתכם? ת. כן, זה מה שקרה". ט. אלא שלמרות העדות ממנה עולה כי השניים נכנסו לחדר, ומיד לימור צעקה עליהם ופיטרה אותם, הודה התובע כי דרור ישב איתם קודם לכן, והוציא את המסמכים של השיבוצים שלו ושל עובדים אחרים, ואף אמר להם שלפי מסמכים אלו - לא קופחו. וכך העיד התובע בעניין זה (עמ' 2 משורה 27): "ש. נכון שבנוכחות דרור מנהל הנתבעת, דרור הוציא את סידורי העבודה והוכיח לך שאתה טועה? ת. אנחנו הסברנו לו מה היא עושה, היא התחילה לצעוק במשרד. ש. נכון שבאמצעות דרור פתחו את סידורי העבודה והראו לו שהכל טעות? ת. הוא התחיל להוציא את הסידורי עבודה ואמר לנו כך וכך, והיא אמרה אתם מפוטרים והתחילה לצעוק וזרקה אותנו מהמשרד. דרור הוציא את סידורי העבודה וניסה להראות לנו, אבל סידורי העבודה לא היו נכונים. הסידור שהראה לנו לגבי אותו יום, אני מדבר על אותו יום שהיתה בעיה, לנו היו מעט חדרים, הפועל השני אמר שיש לו 70 חדרים, הוא לקח 3 קומות, ואני ואמין לקחנו קומה אחת. ש. דרור הראה לך סידור רק של אותו יום או של כל החודש? ת. הם היו מפוזרים. ש. אז לא רק של יום אחד נכון? ת. על כמה ימים. ש. האם נכון שדרור ביקש ממך לא לעזוב את העבודה? ת. אני לא חושב שהוא ביקש כזה דבר. ש. האם זה נכון שדרור ביקש ממך לא לעזוב את העבודה? ת. מה דרור קשור? דרור לא אחראי עלי. ש. האם דרור ביקש ממך לא לעזוב את העבודה? ת. הוא לא ביקש דבר כזה. היא האחראית ולא הוא האחראי. משמע - הטענה כי נכנסו לחדר ומיד לימור צעקה עליהם אינה נכונה. מעבר לזה, לימור (שכלפיה נטען כי שיבצה אותם באופן לא הגון ולאחר מכן פיטרה אותו ), כלל לא הייתה מוסמכת לפטר, וכלפי דרור - שהוא המנהל שהיה מוסמך לפטרו - אין כל טענות שפיטר אותם. י. יצויין, כי אין זה סביר שהתובע לא ידע כי דרור הוא המנהל וכי הוא הממונה על לימור. זו גם הסיבה לכך שהתחמק בחקירתו הנגדית מהשאלה האם דרור ביקש ממנו לחזור לעבודה. התובע טען שלימור כעסה עליו ואף פיטרה אותו כי דרור בדק את הטענות שיש לו כלפיה. בנסיבות אלו, נראה כי יש בכך היתממות לטעון כי לא ידע שדרור הוא המנהל, אף שהוא ישב עימם על מנת לבדוק את טענותיהם כלפי לימור. התובע אף נשאל לעניין ההיכרות שלו עם דרור , ואף שהיה עובד ותיק, אשר ידע לפנות לדרור כל אימת שהייתה בעיה בתשלומים השיב תשובה מתחמקת (עמ' 8 משורה 11): "ש. אתה מכיר את דרור? ת. כן, בפנים. ש. מאיפה? ת. היה מגיע לעבודה, לטלגרם. ש. אתה יודע שדרור הוא המנהל בירושלים? ת. בתקופה שאנחנו היינו שם הוא היה עושה חשבונות, מביא ומחזיר פועלים, זה מה שאני יודע. אני לא איתו במשרד". יא. ע"פ עדותה של לימור, ביום האחרון לעבודה, מצאה את התובע ואת חברו, אמין, כשהם יושבים בגן של המלון שותים קפה ומעשנים ואינם מצויים בעבודתם. כך גם התברר מאוחר יותר שגם דרור מצא, המנהל, ראה אותם כשהם אינם עובדים , שאל אותם לפשר העניין והורה להם לעלות לחדר של לימור על מנת לבדוק את טענתם לעניין הקיפוח בחדרים. יצויין כי עדויותיהם של לימור ושל דרור היו אמינות עלינו. לא מצאנו כל סיבה לכך שירצו לפטרו, ואף הראו לתובע ולאמין את מסמכי השיבוץ כדי להראות להם שלא קופחו, מתוך רצון שיישאר. לפי עדותו של דרור - במצב שנוצר, היה עליו להשיג עובדים אחרים במקומם, וכי האורחים נאלצו להמתין עד לניקוי חדריהם לאחר שהתובע וחברו לא עשו את מלאכתם אותו יום. כאמור - עדות זו מתקבלת עלינו כנכונה. מכל מקום, ובסיטואציה שנוצרה, כאשר דרור ולימור יושבים עימם בחדר על מנת לשכנעם כי בסה"כ ובהסתכלות של כל החודש לא קופחו - יהיה זה בלתי סביר שלימור, שאינה המנהלת ואינה מוסמכת לפטרם, היא זו שתודיע לתובע ולאמין, בנוכחות דרור שהם מפוטרים. מכל מקום, לא נמצאה כל עילה לפיטורין, ועל פניו אף לא הייתה כל סיבה שתגיד להם שהם מפוטרים, בוודאי לא כאשר מדובר בעונה בוערת, ואין זה סביר שבגלל שהם רטנו על כך שקיבלו חדרים קשים - יפטרו אותם. יב. אמין, חברו של התובע העיד - כמו התובע - כי הם פוטרו על ידי לימור, שאמרה להם שלא יחזרו לעבודה. אלא, שלמחרת, לפי דברי אמין עצמו - לימור התקשרה איתו. לא ברור -ואין זה הגיוני - שלימור התקשרה איתו למחרת רק כדי להגיד לו "שלא יחשוב אפילו לחזור לעבודה" (כפי שטען). על פניו הסיבה לכך שהתקשרה הייתה על מנת לשכנע אותו ואת התובע לחזור בהם מההתפטרות, דווקא בגלל שהיו עובדים טובים וחיוניים. יג. כאמור - גם לימור וגם דרור העידו כי התובע לא פוטר. וכך נשאלה והשיבה גב' חזן (עמ' 20 משורה 24): "ש. התובע טוען שהם נכנסו למשרד, ואיך שהם נכנסו את התחלת לצעוק עליהם ושאין להם יותר עבודה פה, זה נכון? ת. א' - לא. אין לי סמכות כזאת לפטר עובדים, אז אני לא יכולה להגיד לכם יש לכם עבודה או לא. התובע זרק את הסידור ואמר לי אני רוצה לעבוד יותר, ונתן קללה על העבודה, כך זה מקובל בבתי מלון לקלל את העבודה. ואז הוא אמר שהוא הולך, ואז אני שאלתי אותו אתה הולך עכשיו או הולך בכלל, ואז הוא אמר אני הולך. והוא הלך. לא רק שהוא הלך, גם אמין הלך. ניסינו להתקשר אליהם. אני נשארתי עם חדרים לא נקיים, ואין מי שינקה אותם. תיירים היו צריכים להגיע. אפילו שהם הלכו, אני ודרור ניסינו להחזיר אותם כי יש לנו עבודה. ש. איך ניסיתם להחזיר אותם? ת. להתקשר אליהם, שניהם לא ענו, סגרו פלאפונים. ש. ואיך הסתדרתם? ת. הבאנו עובדי אקסטרות כנראה. אנו חב' כוח אדם לא חסר לנו עובדים. ... ש. איך שנכנס התובע למשרד הוא זרק את הסידור וקילל? ת. לא, התובע נכנס ובא בתלונות לדרור לגבי החדרים שנתתי לו, הוצאתי את הסידורים והראתי לתובע ולדרור, התובע ואמין היו ביום שלא היה בא להם לעבוד, ואחרי שהוא ראה את הסידורים שהוצאתי הוא אמר בערבית ... (קללה) והלך". עדות זו, כמו גם עדותו של דרור מקובלת עלינו, וכי אין ב"סתירות" המינוריות עליהם הצביע ב"כ התובע , כדי לקבוע כי עדויותיהם אינן אמינות. יד. ונקודה נוספת: גם אמין תבע את החברה, אך למרות טענתו כי פוטר, התברר כי בהסכם פשרה שנערך עימו בעקבות הגשת תביעה, קיבל בסה"כ 11,000 ₪ (סכום נמוך בהרבה מפיצויי הפיטורין על פי החוק, לו אכן היה מפוטר, בהתחשב בכך שעבד 4 וחצי שנים). העד לא ידע להסביר כיצד הגיע לסכום זה וכל שטען היה: "ש.על מה קיבלת 11,000 ₪? ת. אני לא יודע במדוייק, לי היה חשוב לקבל את הכסף. ש.האם נכון שלא קיבלת פיצויי פיטורים? ת. אני לא יודע, אני סגרתי על הכל ב 11,000 ₪, לי היה חשוב הכסף". אמנם אין בפשרה כדי ללמד מה היו הזכויות האמיתיות שהגיעו לאמין. אעפ"כ, העובדה שהסכים בפשרה לקבל רק 11,000 ₪, יש בה כדי לחזק במידה מסויימת את טענת הנתבעת כי הסכום ששולם לו בפועל היה אך ורק בגין חופשה והבראה שהגיעו לו, ולא בגין פיצויי פיטורין - כיוון שלא היה זכאי לכך. טו. מכל האמור לעיל - שוכנענו כי התובע לא פוטר ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה. טז. האם רשאית הייתה הנתבעת לקזז מהתובע דמי הודעה מוקדמת לאור התפטרותו? לכאורה, משהתובע התפטר - התשובה חיובית. אעפ"כ, משהנתבעת לא דאגה להביא לבית הדין את דפי השיבוצים על מנת להראות כי לא היה פגם בשיבוץ החדרים, שוכנענו כי התובע האמין בתום לב שקופח, בחלוקת החדרים, וכי עזיבתו ללא הודעה מוקדמת לא היה מתוך רצון לפגוע בנתבעת, אלא בשל תחושה - אף כי סובייקטיבית - כי נהגו עימו שלא כהוגן בחלוקת החדרים. בנסיבות אלו יהיה זה הוגן שלא לקזז משכרו דמי הודעה מוקדמת, וכי סכום זה - שקוזז - יוחזר אליו, בצירוף ריבית והצמדה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 4,000 ₪ שקיזזה משכרו האחרון (בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/5/10) בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הודעה מוקדמתפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטורים