חזרה מערעור מצד המדינה

חזרה מערעור מצד המדינה לפנינו הודעתה של המדינה על חזרתה מן הערעור. הבקשה מתקבלת. עם זאת, נוכח נסיבותיו המיוחדות של הליך זה, נביא להלן תמצית השתלשלות העניינים אשר הביאתנו עד הלום. תביעת המשיבה ופסק הדין בבית הדין האזורי המנוח אבנר יוסט ז"ל עבד שנים ארוכות במשטרת ישראל. ביום 31.3.1986 פרש לגמלאות, וביום 6.4.2004 נפטר. טרם פטירתו חיו המנוח והמשיבה ללא נישואין וילדיה של המשיבה לא נרשמו כילדיו של המנוח קודם לפטירתו. ביום 10.8.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אשר קבע כי המשיבה היא ידועה בציבור ויורשת של המנוח, וכי שניים מילדיה הם ילדי המנוח ויורשיו. פסק דין זה ניתן לאחר מאבק משפטי ממושך שהתנהל בבית הדין הרבני ולאחריו בבית משפט לענייני משפחה, בין המשיבה לבין גרושתו של המנוח וילדיו. בסמוך לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ביום 7.9.2008 הגישה המשיבה תביעה לממונה על הגמלאות (להלן גם: הממונה) לגמלת שאירים לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן גם: חוק הגמלאות או החוק). הממונה על הגמלאות דחה את תביעתה של המשיבה מן הטעם שהתביעה הוגשה באיחור, למעלה מארבע שנים לאחר מועד פטירתו של המנוח, בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 50 לחוק הגמלאות ומשלא הוכחו נסיבות אשר לא היו בשליטתה ומנעו ממנה הגשת התביעה במועד, כנדרש בסיפא לסעיף 50 לחוק. המשיבה הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ערעור על החלטת הממונה תוך שטענה, כי דחיית תביעתה מחמת התיישנות הינה שלא כדין. לטענתה, לא נמצא טעם בהגשת תביעה לממונה קודם שהוכר מעמדה כידועה בציבור של המנוח בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכי אילו הגישה תביעה לממונה קודם לכן, הייתה תביעתה נדחית על הסף, בהיעדר מעמד חוקי. הוסיפה המשיבה וטענה כי בנסיבות המקרה, יש לפרש את המונח "יום בו נולדה עילת התביעה" בסעיף 50 לחוק הגמלאות, כיום בו ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולא כיום פטירתו של המנוח. לחלופין, טענה כי יש לראות באיחור בהגשת התביעה כאיחור ש"חל עקב סיבות שלתובע לא הייתה שליטה" עליהן, או כנסיבות המצדיקות הארכת המועד להגשת התביעה. לעניין אחרון זה, הוסיפה המשיבה וטענה, כי החלטת הממונה על דחיית תביעתה מסיבות פרוצדוראליות, מהווה קיפוח ואינה צודקת, לאור השנים הארוכות בהן ניהלה מאבקים משפטיים לשם הכרה בה כידועה בציבור של המנוח, ובילדיה כילדיו. המדינה טענה כי דין הערעור להידחות על הסף, שכן על פי הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות, ה"אירוע המזכה" לצורך תביעה לקצבת שאיר הוא יום פטירתו של המנוח וכי הממונה פעל לפי הוראות החוק. עוד טענה, כי ההליכים שהתנהלו בבית משפט לענייני משפחה אינם "אירוע מזכה" בפני עצמו, ועל כן מועד מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אינו רלבנטי. בנוסף טענה המדינה, כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, בדבר היותה של המשיבה ידועה בציבור, אין בה כדי לחייב את הממונה בקביעת הזכאות לקצבת שאיר. זאת מן הטעם שהמבחנים המופעלים על ידי הממונה שונים. ומכל מקום קביעת בית המשפט לענייני משפחה אינה מחייבת את המדינה, מכיוון שלא הייתה חלק מההליך שנדון לפניו. על האמור, הוסיפה המדינה וטענה, כי לא אירע כל אירוע אשר מנע מהמשיבה להגיש תביעתה לממונה בתוך שנתיים שלאחר הפטירה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי היו סיבות שלא הייתה לה שליטה עליהן. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור מר מיכאל בר און ומר שמואל קליינר; ס"ע 3739-09) דחה את ערעורה של המשיבה תוך שקבע, כי תקופת ההתיישנות בת שנתיים ימים הקבועה בסעיף 50 לחוק הגמלאות, הינה התיישנות מהותית, וכי האירוע המזכה בתשלום קצבה הוא מועד פטירת המנוח ולא מועד פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה המכיר בה כיורשת וכידועה בציבור של המנוח ובילדיה כילדי המנוח. עוד נקבע, כי "אין כל ערובה כי תביעה בבית משפט לענייני משפחה להכרה בזכויותיה בעיזבון כידועה בציבור - הייתה משמשת בוודאות (ובוודאי שלא מחייבת), את הממונה על הגמלאות בהחלטתו לעניין זכאות התובעת לקצבת שאיר על פי חוק הגמלאות (כאשר הצד הנגדי בתביעה לקצבת שאיר הוא המדינה ולא העיזבון)". בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי הממונה דחה את תביעתה של המשיבה בשל ההתיישנות בלבד, מבלי שנמצאה בהחלטתו כל התייחסות לסמכותו להאריך את תקופת ההתיישנות "בכפוף לסייגים שבסעיף 50" לחוק. בהעדר כל התייחסות בהחלטת הממונה לאפשרות כזו, הורה בית הדין האזורי "להחזיר את העניין לממונה, אשר יקבע, על פי שיקול הדעת המסור לו, האם בנסיבות שנוצרו יש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות, והאם לדעתו התקיים הסייג האמור בסעיף 50 לחוק". תביעתם של שני הקטינים, ילדי המשיבה אשר הוכרו על ידי בית המשפט לענייני משפחה כילדיו של המנוח, התקבלה על ידי הממונה על הגמלאות. בהקשר זה ציינה המדינה בטיעוניה בערעור כי "אין להם יכולת אמיתית לשלוט בהליך ובהגשת התביעות ולכן יוצאים מנקודת הנחה שלגביהם אפשר לראות בתקופת קטינותם כזו המאפשרת להם להגיש את התביעה ולא מתחשבים באותה הגבלה על תקופת התיישנות בגלל נושא הקטינות". הערעור המדינה ערערה על הוראת בית הדין האזורי להחזרת הנושא לבחינתו של הממונה, בטענה כי נערך למשיבה שימוע ולאחריו הגיע הממונה למסקנה, כי לא התקיימה כל נסיבה המצדיקה הארכת מועד תקופת ההתיישנות. בנוסף חזר הממונה על טענותיו לעניין התיישנות תביעתה של המשיבה והעדר זכאותה לקצבה בשל כך. המשיבה מצידה חזרה על טענותיה בבית הדין האזורי, תוך שהטעימה כי תביעתה לא התיישנה, וכי למיטב הבנתה נבצר ממנה להגיש תביעתה לממונה לגמלת שאירים בטרם הוכרע מעמדה כידועה בציבור ויורשת של המנוח, וקודם שנקבע כי המנוח הוא אבי ילדיה. קביעה שהתקבלה בעקבות בדיקת רקמות שנערכה לילדים במסגרת ההתדיינות בבית משפט לענייני משפחה. החלטות בית הדין הארצי וטיעוני הצדדים במסגרת הדיון בערעור המדינה, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, קבע בית הדין הארצי, מפי סגן הנשיאה השופט פליטמן, כך: " אין בית דין זה יכול להסתיר התרשמותו כי פרשנות דרקונית של סעיף 50 לחוק שירות המדינה גימלאות, לפיו למעשה רק במקרה של נבצרות ניתן להאריך את מועד ההתיישנות מעבר לשנתיים - פרשנות זו אין הדעת נוחה הימנה, בייחוד על פי סעיף 50 לחוק נשללת הזכאות לגמלת שארים, להבדיל משאלת רטרואקטיביות תשלומה. בנסיבות אלה, מן הראוי שהממונה על הגמלאות, על פי שיקול דעתו, יוציא הנחיות מתאימות, בייחוד במקרים בהם ברור כי אם התביעה לגמלת שאירים היתה מוגשת בזמן, היתה קמה זכאות לה. באשר להנחיות, על הממונה ליתן דעתו להוראות הרלבנטיות בחוק ההתיישנות בגינן ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות, וכמו - כן ייתן דעתו לחומרת הוראת ההתיישנות השוללת מכל וכל את עצם הזכאות לגמלת השאירים מחליפת הכנסה, נוכח אובדן תמיכת בן הזוג שנפטר לבן הזוג שנותר." בישיבת בית הדין הארצי מיום 9.10.2012, במסגרת בחינת אפשרות לקיומו של סעיף סל בסיפא לסעיף 50 לחוק כ"חריג" למירוץ ההתיישנות, ציין בית דין זה: "אנו מדברים על חוק סוציאלי במהותו ומדובר על פגיעה היכולה להתפרש לפי חוק כבוד האדם וחירותו וזכויות שעד כדי כך שחוסר נתינתן יכולות להתפרש לפי חוקי היסוד כפרשנות האומרת שלא נותנת בסיס מינימאלי לקיום של מי שתלוי בנפטר, לשארים. וכמובן לחזקה ששוללת זכויות, לא מדובר על תשלום רטרואקטיבי אלא שוללת זכויות מכאן ואילך, הוראה מאוד דרקונית על כל משמעויותיה". על האמור הוסיף בית דין זה והטעים, כי מדובר ב"גישה מהותית ... [ו]גישה סוציאלית של חוק שלמעשה שולל זכויות". בתום טיעוני הצדדים, הוריתי כך: " 1. בהחלטתו מיום 26.12.11, קבע בית דין זה כי הפרשנות לסעיף 50 לחוק הגמלאות, באופן שניתן להאריך את מועד ההתיישנות מעבר לשנתיים ימים רק במקרה של נבצרות, היא בעייתית, במיוחד נוכח העובדה שמדובר בהתיישנות השוללת כליל זכאות לקצבת שארים. 2. לאור זאת, קבע בית הדין בהחלטתו כי ראוי שהממונה על הגמלאות יוציא הנחיות מתאימות בהתחשב בחומרת הוראת ההתיישנות ובמהותו של החוק, שהוא חוק סוציאלי, אשר נועד להבטיח צרכי קיום לשאריו של העובד שנפטר. 3. בהתאם, ולקראת הדיון היום, הגיש הממונה לבית דין זה בהודעתו אמות המידה לפיהן יפעיל שיקול דעתו בהארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 50 לחוק הגמלאות, ואלה הן אמות המידה המפורטות בהודעתו: א. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת, מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, את העובדות הבאות: 1. לגבי מי שנפטר במהלך שירותו - שהמנוח עבד בשירות המדינה. 2. לגבי מי שנפטר כגמלאי - שהמנוח היה עובד מדינה או כי הייתה משולמת לו קצבה. ב. התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, ולא היה עליו אפוטרופוס. ג. התובע מרותק למיטתו ולא יכול היה למלא טפסי תביעה לקצבה. ד. התובע הוא קטין. 4. לאור מהותו של חוק שירות המדינה (גמלאות), כחוק סוציאלי, בשים לב לחזקה 'הכמעט מוחלטת' של התיישנות זכות התביעה על פי סעיף 50 וחומרת השלכותיה על שלילת הזכות לגמלאות מן השאיר, ונוכח פרשנות החקיקה לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מוצע בזאת לממונה על הגמלאות, לשקול אפשרות של הוספת 'סעיף סל' לאמות המידה אותן יפעיל במסגרת שיקול הדעת הנתון לו בסיפא בסעיף 50. סעיף הסל, כאמור, יכול ויהיה מ'שיקולי צדק' ברוח הסיפא של סעיף 48 לחוק, שעניינו בתשלום בעד תקופה שלפני הגשת הבקשה. לפיו, הממונה רשאי להאריך תקופה שאינה עולה על שנתיים 'אם האיחור בהגשת התביעה חל מסיבות שלדעת הממונה מצדיקות הארכה זו'. 5. במסגרת בחינה זו, ייקח הממונה בחשבון שיקוליו, נסיבותיו של המקרה הנדון, בין היתר כפי שהן באות לידי ביטוי בצו הירושה שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בתיק מס' 054574223-41-1 מיום 21.6.04; ובפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (ע"ז 04290/04 ו-04291/04 מיום 10.8.08). זאת, בכל הנוגע ל"הרמת מחסום ההתיישנות" מפני תביעתה של המשיבה. זאת, מבלי שיהא בכך בשלב זה לקבוע זכאותה לגמלה מתוקף טענתה על היותה ידועה בציבור של המנוח. טענה זו, ככל שימצא הממונה לנכון, תיבחן לגופה על ידי הממונה בבוא המועד. 6. הממונה על הגמלאות יגיש התייחסותו להצעת בית הדין תוך פירוט טעמיו, וזאת בתוך 60 יום מהיום, כלומר עד ליום 9.12.12. 7. במסגרת תגובתו, יתייחס הממונה לשאלות שעלו במהלך הדיון, לרבות לעניין הודעה לעיזבון הנפטר על הזכות להגיש תביעה לממונה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), והפניית שימת הלב לתקופות ההתיישנות הקצרות והשלכותיהן על פי החוק ובמסגרתו. 8. בא-כוח המשיבה יהא רשאי להגיש תגובתו לעמדת הממונה אם וככל שיהיה צורך בכך, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת עמדת הממונה." בהתייחס להחלטתי זו, טענה המדינה כי "נערכה בחינה מעמיקה של העניין. לאחר שהממונה בחן את הדברים לפני ולפנים, הגיע הוא לכלל מסקנה כי בהשוואה להוראות חוק מקבילות או דומות בחוקים אחרים, הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות הינה סבירה ומאזנת באופן ראוי בין האינטרס של הפרט לבין תכלית דיני ההתיישנות בכלל, ובתחום הגמלאות בפרט"; וכי "שיקול הדעת המסור לממונה על פי הוראות סעיף 50 ואמות המידה לפיהם מפעיל הממונה את סמכותו, הינם סבירים ומאוזנים". עוד טענה המדינה כי אמות המידה בשיקול דעת הממונה להארכת תקופת ההתיישנות אינן רשימה סגורה ואולם שיקול הדעת הינו "מוגבל ומצומצם אך ורק למקרים שבהם לתובע לא הייתה שליטה על הנסיבות שהביאו לאיחור בהגשת התביעה". אשר על כן טענה המדינה, כי אין מקום לעריכת תיקון בסעיף 50 לחוק באופן שיתווסף לו "סעיף סל". אשר ליידוע העזבון על הוראות החוק והאפשרות להגיש תביעה לממונה לפי החוק ומכוחו, טענה המדינה כי אין בידי הממונה על הגמלאות מסד נתונים המאפשר לו ליידע עיזבונות הזכאים לגמלה, באופן כולל, סדור ושוויוני. שכן, "לעתים עצם הידיעה על שאריו של המנוח מגיעה לידי הממונה רק בעקבות הגשתה של תביעה לקצבת שארים". על כן, "הטלת 'חובת יידוע' של שארים על זכותם להגיש תביעה לקצבת שארים היא הטלה של נטל בלתי סביר, שהממונה לא יוכל לעמוד בו". המשיבה בתגובתה טענה, כי לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולאור היותו של חוק הגמלאות חוק בעל תכלית סוציאלית בעיקרה, ונוכח ההשלכה החמורה העשויה לנבוע מפרשנותה הדווקנית של הוראת סעיף 50 לחוק, שהיא שלילה מוחלטת של עצם הזכאות לגמלת השארים מחליפת ההכנסה לבן הזוג שנותר - "יש לגבש אמות מידה מרחיבות ומקלות מ'אמות מידה' קשיחות כפי שהוצגו על ידי הממונה במהלך הדיון - אמות מידה אשר במקרים מסוימים כמו במקרה דנן יופעל שיקול הדעת באופן ראוי, נכון וצודק". על כן, טענה המשיבה, יש לדחות את ערעור המדינה, להורות על הארכת תקופת ההתיישנות ועל זכאותה כידועה בציבור של המנוח "לקבלת גמלת שארים החל ממועד פטירתו (לחלופין ולכל הפחות החל ממועד הגשת תביעתה)". החלטה בדבר הרחבת המותב נוכח טיעוני הצדדים, בנסיבות המקרה הנדון, ולאור פסיקה קודמת של בית הדין הארצי בנוגע ליישום הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות, הוריתי בהחלטה מיום 16.6.2013 על המשך הדיון בערעור בפני מותב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור, מתוקף הסמכות המוקנית לי בסעיף 20 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, לאור חשיבותן, קשיותן וחידושן של השאלות המתעוררות בהליך זה. בהן, סוגיות של פרשנות חוקתית, אשר טרם נדונו עד כה. זאת, בהתייחס לשיקולי הממונה, בבואו לקבוע שלילה מוחלטת של הזכאות לקצבת שארים, מחמת הוראת ההתיישנות בסעיף 50 לחוק, בעוד אשר תקופת ההתיישנות בסעיף 48(א) לחוק אינה שוללת כליל זכאות לקצבה והממונה רשאי להאריך תקופת ההתיישנות, בהתקיים "סיבות שלדעת הממונה מצדיקות הארכה". במיוחד בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, בהן תביעתה של המשיבה הוגשה לממונה לאחר קביעותיו של בית המשפט למשפחה בנוגע למעמדה כידועה בציבור של המנוח ולמעמד ילדיה כילדיו. בהתאם, הוריתי על השלמת טיעון הצדדים והדיון בערעור נקבע ליום 22.10.2013. בין לבין הגישה לשכת עורכי הדין בישראל בקשה להצטרף לדיון כ"ידיד בית משפט" ובשים לב לטעמיה הורית על צריף הלשכה כמבוקש, באופן שהותרה הגשת כתב טענות מטעמה. הודעת המדינה ביום 13.10.13 הודיעה המדינה לבית דין זה כי היא חוזרת בה מן הערעור. מפאת חשיבות הדברים לעניינו יובאו להלן טעמיה של המדינה כמפורט בהודעתה: " 1. בסעיף 50 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן "חוק הגמלאות") נקבעה תקופת התיישנות מהותית בת שנתיים ימים ממועד היווצרות העילה לקבלת גמלת שאיר, תוך הותרת שיקול דעת לממונה על הגמלאות (להלן: 'הממונה') להאריך תקופה זו 'אם האיחור בהגשת הבקשה חל עקב סיבות שלתובע לא היתה שליטה עליהן'. 2. בהודעתנו מיום 26.2.12 פורטו אמות המידה שלפיהן יפעיל הממונה את שיקול דעתו בהארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 50 לחוק הגמלאות. 3. בהודעה מיום 26.2.12 ציינה המערערת כי: 'לאחר ששקל את כל אלה, הגיע הממונה למסקנה כי ככל שתתקיים אחת או יותר מן החלופות שלהלן החל ממועד הפטירה של הזכאי לקיצבה וברציפות עד להגשת התביעה לגימלת שאיר, יראה הוא בכך כ'כסיבה שלתובע לא היתה שליטה עליה', ובהתאם יאריך את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לגימלת שאיר: התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת, מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, את העובדות הבאות: לגבי מי שנפטר במהלך שירותו - שהמנוח עבד בשירות המדינה. לגבי מי שנפטר כגמלאי - שהמנוח היה עובד מדינה או כי היתה משולמת לו קצבה. התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, ולא היה עליו אפוטרופוס. התובע מרותק למיטתו ולא יכול היה למלא טפסי תביעה לקצבה. התובע הוא קטין.' 4. לאחר שהמערערת שקלה את הדברים לעומקם פעם נוספת, החליטה המערערת על הוספת חלופה נוספת לחלופות שפורטו לעיל: בכל מקרה שבו לצורך הוכחת תביעתו של שאיר נדרשת הוכחה בדבר קרבת משפחה שניתן להוכיחה באמצעות בדיקת מעבדה (כגון: בדיקת רקמות), שניתן לבצעה רק בהוראת ערכאה שיפוטית או בהסכמת גורם שלישי, יראו בתקופה שמהגשת הבקשה לביצוע הבדיקה ועד לסיום ביצועה כתקופה שאיננה כלולה בתקופת ההתיישנות. במיוחד בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, בהן תביעתה של המשיבה הוגשה לממונה לאחר קביעותיו של בית המשפט למשפחה בנוגע למעמדה כידועה בציבור של המנוח ולמעמד ילדיה כילדיו. (הדגשה שלנו - נ.א.) 5. נוכח הוספת חלופה ה', אשר מתקיימת בעניינה של המשיבה, התוצאה היא אפוא שתביעתה לגמלת שאיר לא התיישנה. 6. נוכח האמור, מודיעה המערערת כי בכוונתה לבחון את תביעתה של המשיבה לגופה ולקבל החלטה בעניינה. 7. לאור כל המפורט לעיל, המערערת חוזרת בה מהערעור." תגובת המשיבה בהתייחס להודעת המדינה הגישה המשיבה עמדתה במסגרתה ציינה כי היא "מצפה/מקווה כי החלטת הממונה בתביעתה לקבלת הגמלה תתקבל תוך מתן משקל מכריע לפסק הדין הארוך והמנומק של כב' השופט גרינברגר (בשבתו אז כשופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. כיום שופט בית המשפט המחוזי בירושלים) הקובע, לאחר בחינת כל העדויות והראיות אשר הונחו בפניו, כי המשיבה הייתה ידועתו בציבור של המנוח ולפיכך היא זכאית לקבלת הגמלה בהתאם לתביעתה". בנוסף ביקשה, כי נוכח חלוף הזמן מאז הגשת תביעתה לגמלת שאירים תינתן הכרעת הממונה בתוך 14 ימים; וכי ייפסקו הוצאות משפט ריאליות בערעור לזכותה. זאת מן הטעם שנדרשה "לנהל הליך משפטי נוסף ומיותר, משך כשלש שנים נוספות, אשר לבסוף התברר כהליך מיותר משחזרה בה המדינה מערעורה". בכך, לטענתה, נגרמו לה "נזקים/חובות אשר גם בהם יש להשליך הוצאות המשפט לה זכאית המשיבה". תגובת המדינה בהתייחס להחלטתי לפיה התבקש הממונה להודיע "באיזו דרך בכוונתו להביא לידיעת הציבור החלטתו דלעיל" ולטיעוני המשיבה, הודיעה המדינה כך: " 1. הממונה על הגמלאות יפרסם באתר האינטרנט של מנהלת הגמלאות את אמות המידה שלפיהן יפעיל הממונה את שיקול דעתו בהארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 50 לחוק הגמלאות, לרבות החלופות השונות בהן יראה הוא כ'סיבה שלתובע לא היתה שליטה עליה' ובהתאם יאריך את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לגמלת שאיר, כל זאת כפי שפורט בהודעת המערערת מיום 13.10.13. 2. לעניין מועד מתן החלטה לגופו של עניין בתביעתה של המשיבה, המערערת מצהירה כי אין מניעה שהחלטת הממונה על הגמלאות תינתן תוך 14 יום ממועד המצאת כל המסמכים הנדרשים מהמשיבה לצורך קבלת ההחלטה. 3. באשר לפסיקת הוצאות, המערערת מבקשת מבית הדין הנכבד כי יתחשב בכך שהמערערת שקלה פעם נוספת את עמדתה וראתה לנכון לשנות את עמדתה ובכך, בסופו של יום, נמנע הצורך בדיון בהרכב מורחב ובהכרעתו של בית הדין הנכבד. לא למותר לציין כי הגורמים הרלבנטיים במערערת הקדישו להליך זה ולשאלות כבדות המשקל המתעוררות בו זמן ומשאבים רבים, וכי לא בנקל הוחלט לבסוף על שינוי אמות המידה שנקבעו. " כללם של דברים 21. מושא ההתדיינות הקונקרטי בהליך שלפנינו הפך להיות אקדמי, ובהעדר טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, לא יידרש בית דין זה לדיון בערעור גופו [בעמ 3686/13 פלונית נ' פלוני, מיום 25.7.2013, שם בסעיף יא; ע"ע 205/08 שירותי בריאות כללית - אילן טיירו ז"ל, מיום 9.11.2009 בסעיף 3 והאסמכתאות שם; עס"ק 15/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - עירית ירושלים ואח' 13.11.13 שם בסעיף 14 והאסמכתאות שם; עס"ק 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתאגדות עובדים - פלאפון תקשורת בע"מ ; 2.1.2013 שם בסעיף 87 הערה 96 ). זאת, נוכח הודעת המדינה כי היא חוזרת בה מן הערעור, משהגיעה למסקנה כי תביעתה של המשיבה לגמלת שאיר לא התיישנה, וכי על כן יבחן הממונה את תביעת המשיבה לגופה ויקבל החלטה בעניינה, ובשים לב לכך שנחה דעתה של המשיבה מהסכמת הממונה לדון בעתירתה להכיר בזכאותה לגמלה בהתאם לתביעתה. ודוק. היענותנו לבקשת המדינה למחוק את הערעור בנסיבות המקרה הנדון, אין בה כדי לקבוע כי האמור בהודעת המדינה דלעיל, ממצה את אמות המידה לפיהן נדרש הממונה להפעלת שיקול דעתו בהארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 50 לחוק הגמלאות על חלופותיו. בירור השאלות המשפטיות בסוגיה זו והשלכותיהן, נותיר לעת מצוא. 22. סוף דבר ערעור המדינה נמחק. בהתאם להודעת המדינה והתחייבותה, יבחן הממונה על השכר את תביעת המשיבה לגמלת שאיר לגופה ויקבל החלטה בעניינה בתוך 14 יום ממועד המצאת כל המסמכים הנדרשים מהמשיבה לצורך קבלת ההחלטה. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בנוגע לפסיקת הוצאות משפט בערעור, ובשים לב לכך שהסוגיות המשפטיות המורכבות בהליך זה והשלכותיהן, התעוררו במהלך הדיון בערעור כפועל יוצא מנסיבות המקרה הנדון, יישא כל צד בהוצאותיו. הדיון הקבוע ליום 22.10.13 מבוטל ואין נדרשת התייצבות הצדדים לדיון. ערעור